רבי חיים ויטאל

שער הכוונות

 

שער הכוונות - הקדמת מוהרש"ו ז"ל לשער הכוונות
השער השישי שער הכונות:

הקדמת מוהר"ר שמואל ויטאל ז"ל בנו של מוהרח"ו ז"ל לשער הכונות:

אמר הצעיר שמואל בן הרב הגדול המחבר כמהר"ר חיים ויטאל ז"ל באשרי כי אשרני ה' והנחני בדרך אמת ובמעגלי יושר וזכני והחייני וקיימני לגמור את חיבורי הגדול שחיברתי ביאור על חמשה חומשי תורה וקראתי שמו תוצאות חיים ואחריו תיכנתי ותקנתי ספר שני בדרושים נאים עולת חדש בחדשו לחדשי השנה למשמרות ערב ר"ח וקראתי שמו ספר מקור חיים וגם מצאה ידי ותקנתי סדר נאה ויאה בהלכות גיטין וחליצה ומיאונין וקראתי שמו ספר חכמות נשים מלבד ספר שאלות ותשובות אשר מתחדשין בכל עת ועדיין לא נשלם וקראתי שמו ספר באר מים חיים:

ובראותי כי אחרי רדף לבן אמרתי אני אל לבי עד מתי יהיה ספר אבא מארי ורבי ז"ל גנוזים תחת ידי ואני ובני וביתי נעבוד את ה' ואין לזולתי חלק בהם להיות כי כל הקורא בהם ילאה להיותם רובם ככולם מפוזרים ומפורדים כנתינתם מסיני ואין מוקדם ומאוחר בתורה אחת למעלה ושבע למטה אחת הנה ואחת הנה פתח בכ"ד וסיי"ם בחבי"ת. והנה אבא מארי ז"ל להיות לבו רחב כפתחו של אולם וכל רז לא אניס ליה והוא המאסף הוא המשביר בר לרעב ולצמא לא שת לבו לקרבה אל המלאכה הזאת ולתת סדר בכל ספריו. וכעת העיר ה' את רוחי וטרחתי ויגעתי ומצאתי והוצאתי לאור משפט הספרים האלו כאשר עיני כל העוסקים בהם תחזנה משרים בעזה"י וחלקתי אותם לח' שערים כרצון אבא מארי ז"ל כי לעשות רצונו נתכונתי. האמנם שניתי דרכו בכמה מקומות לצורך שעה ותקנתי וסדרתי השמונה שערים בדרכים אחרים כדי להיות נקל מאד בפי הקורא בהם ומובטח אני בחסד עליון ית' שבאמצעות המלאכה הזאת תמלא הארץ דעה את ה' בהיות שטרחתי מאד בגופי ובממוני וגם אור עיני אינם כאתמול וכשלשום כי כשל בעוני כחי וקרבו ימי הזקנה וכשל כח הסבל מלסבול וחסרון כיס קשה מכולם. האמנם תהיה זאת נחמתי כי אהיה מזכה את הרבים עד ביאת משיחנו בב"א ומלאו פני תבל בזיו חכמת הקבלה ובא לציון גואל אכי"ר:

ועוד זאת הוספתי לעשות בסוף הספר מפתחות מפותחות פתוחי חותם תכנית תוספות טובה מרובה על העיקר כאשר עיניך תחזנה מישרים בעה"י:

ואלו הם פרטי השערים:

השער הראשון יפתח בכל ההקדמות של החכמה מראשית האין סוף דרוש אחר דרוש מקושרים כשלהבת קשורה בגחלת עד סוף עולם העשיה וקראתי שמו שער ההקדמות:

השער השני יפתח בכל מאמרי חכמת האמת כמו ספר התיקונים וספר הזוהר פרשה אחר פרשה כסדרה וגם איזה מדרש של רשב"י ע"ה כמו בשיר השירים או במגילת רות או בספר יצירה או בפרק שירה ובספרא דצניעותא וקראתי שמו שער מאמרי רשב"י:

השער השלישי יפתח בכל מאמרי חז"ל בין בכל התלמוד ובין בכל שאר מדרשי חז"ל כמד"ר ותנחומא וספרי וספרא והילקוט וכיוצא וקראתי שמו שער מאמרי חז"ל:

השער הרביעי יפתח בביאור הפסוקים פרשה אחר פרשה ונביא אחר נביא ראשונים גם אחרונים והמה בכתובים דרך ישרה שיבור לו האדם וקראתי שמו שער הפסוקים:

השער החמישי יפתח מכל פירושי המצות מעשה ולא תעשה מסודרים על סדר הפרשיות כל מצוה ומצוה במקומה כנתינתה מסיני באמת ובאמונה וקראתי שמו שער המצות:

השער השישי יפתח מכל הכונות שבתפילות בימי החול ובשבתות ובימים טובים ובימים נוראים וכונת המצות כלליות ופרטיות ות"ת כנגד כולם וקראתי שמו שער הכונות:

השער השביעי יפתח בהקדמות נאות לרוח הקדש ולנבואה וגם יחודים וכן רבים ואזהרות לתיקון הנפש ותיקונים למי שרוצה לשוב מחטאיו כמשפטו וכדינו וקראתי שמו שער רוח הקודש:

השער השמיני יפתח בכמה הקדמות בענין הנשמות ובענין שכר הצדיקים וגם עונש הרשעים ודרושים בענין ד' יסודות ארמ"ע וכל הנבראים ודרושים רבים ונפלאים בענין הגלגולים ונזכר בהם גלגולים של כללים ופרטים וקראתי שמו שער הגלגולים ואלה שמותם כסדרם וכצביונם. שער הקדמות א'. שער מאמרי רשב"י ב'. שער מאמרי חז"ל ג'. שער הפסוקים ד'. שער המצות ה'. שער הכונות ו'. שער רוח הקדש ז'. שער הגלגול ח':

פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים בינ"ו:

שער הכוונות - דרושי תפלת השחר דרוש ב
דרוש ב':

על ענין הנז' בסדר תיקון תפלת שחרית הנה כבר נתבאר לעיל ענין התחלקותה אל ארבע עולמות אבי"ע. ועתה נבאר ענין הנז' יותר בביאור עמוק הנה כבר ביארנו בביאור הקדמת אדרת האזינו בסופה הקדמה א' בענין שני בחי' שיש למעלה בכל העולמות דאבי"ע כי בחי' א' היא ענין חיצוניות העולמות הוא בחי' כללו' העולמות בבחי' חיצונית' הנקר' כסא הכבוד ומלאכים ואופנים והבחינה הב' היא ענין פנימיות העולמות שהם בחי' הנפשות של בני אדם דעשיה והרוחו' שביצירה והנשמות שבבריאה כו' וכל בחי' מהם יש לה בחי' אור פנימי ואור מקיף והנה נודע מ"ש בזוה"ק פ' ויקהל דף ר"א ע"ב ובפ' בהר ק"ב ע"א שבתחלה צריך לעשות התיקון בבחי' המעשה שהם ד' תיקוני' והם אלו יפנה ויתעטף בציצית ויניח תש"י ואח"כ תש"ר. וכנגדם הם סדר קרבנות של שחר וסדר הזמירות וס' יוצר וס' תפילת י"ח. וצריך לבאר כל זה הנה בתחילה צריך בסוד המעשה לתקן בחי' חיצוניו' כל העולמות במקומם אשר להם והוא כי ע"י אשר יפנה צרכיו הנה הוא מתקן עולם העשיה בבחי' הנק' נפש וע"י ברכת אשר יצר שה"ס הבל היוצא מן הפה בעת שמברך הוא מתקן אוה"מ דעולם העשיה ואח"כ ע"י הטלית שמתעטף בראשו הוא מתקן חיצוניו' עולם היצירה הנק' רוח ועי"כ יורד אור מן בחי' הנפש דיצירה אל בחי' הרוח אשר בעשיה הנק' יצירה שבעשי' ובסוד הברכה שבציצית נעשה אור מקיף אל היצירה ואח"כ ע"י התפי' ש"י נתקן עולם הבריאה ואז יורד אור מן נפש דבריאה אל הנשמה שבעשיה. וע"י הברכה נעשה אור מקיף אל הבריאה ואח"כ ע"י תש"ר נתקן עולם האצילו' האמנם בענין הברכ' יש מחלוק' לפי שמ"ס כי גם בעולם האצילות צריך לעשות ע"י מעשינו אור מקיף שלו ולכן צריך לברך גם על תש"ר לעשות אור מקיף אליו ומר סבר דאור מקיף דעולם האצילות שהוא בחי' נשמה לנשמה אינו נעשה על ידינו ומעצמו הוא נעשה כי אין בנו כח לעשותו והנה כל הד' עולמו' נתקנו בבחי' חיצוניות' שהוא כללות העולמות בעצמם בכללותם בבחי' אור פנימי עם אור מקיף שלהם ע"י אלו המצות מעשיות הנז"ל אבל האדם בעצמו לא נתקן רק בחי' הנפש שלו בלבד לפי שכל אלו הם מצות מעשיו' שהם מצד הנפש ואפי' בברכ' שלהם היא מצד מצות מעשיות בלבד ולכן כדי לתקן בחי' שנית צריך סוד הדבור בתפלה וזה פרטן כי באומרו סדר קרבנות של שחר יכוין לכלול העשיה ביצירה אחר שכבר נכללו ונתקנו כל העולמו' בכללותם ואמנם כדי להעלותם למעלה ולכלול אותם ביחד א"א לעשותו אלא ע"י הכללו' הנשמות שהם בחי' פנימיו' העולמו' כולם ולכן אנו אומרים הקרבנות שעי"כ אנו כוללים עולם העשיה בבחי' פנימיותו שה"ס הנפשו' שבו עם אור מקיף שבהם ג"כ הנעשה ע"י הדיבור ואז גם החיצוני' שהוא כללות עולם העשיה נכלל עמהם ואז אנו מעלים עולם העשיה אל עולם היצירה וכוללים אותו עמו בבחי' הנפשות שבעולם העשיה שהם פנימיו' העשיה כנז' וזה ע"י הקרבנות ואז נעשין מוחין דאור פנימי לבחי' הנפשות וגם אוה"מ שלהם ע"י הדיבור. ואח"כ ע"י הזמירות של ב"ש עד היוצר אנו מעלים את הרוחין שבעולם היצירה, בבחי' מוחין דאור פנימי ובבחי' אור מקיף עד עולם הבריאה ואז גם בחי' חיצוניו' דעולם היצירה אור פנימי שלו עם אור מקיף שלו הם עולים ונכללי' עמהם בבריאה ואח"כ ביוצר אור עד העמידה אנו מעלי' הנשמות שבעולם הבריאה בבחי' אור פנימי ואור מקיף שלהם עד עולם האצילות ואז גם חיצוניו' עולם הבריאה אור פנימי שלו עולים ונכללי' בהם והנה נתבאר כי ע"י תש"י שהיא בבריאה וע"י התש"ר שהיא באצילו' נעשי' מוחין פנימיי' דאור פנימי וגם אוה"מ שלהם בבחי' חיצוני' העולמו' ואמנם עתה ע"י ק"ש שאומרי' ביוצר אנו ממשיכין ומורידין מוחין פנימים דאור פנימי בבחי' פנימיו' העולמות שהם הנשמות כנ"ל ואח"כ בעמיד' אנו נותנים להם בחי' אור מקיף שלהם ובביאור ברכת אבות דר"ה במלו' אלקינו ואלקי אבותינו יש סיוע לזה ע"ש היטב. והנה עתה אשר עלו היצירה והעשיה בבריאה שהם בחי' מלכות ות"ת בני הבריאה אנו צריכין עתה להעלותם בבריאה בסוד מ"ן אל אמם שהיא עולם הבריאה כדי שיתנו להם מוחין פנימ' דאור פנימי בבחי' אותם הנשמות שהם פנימיו' של העולמות וצריך שיתייחדו בתחילה ויזדווגו או"א דאצילות לתת מוחין לז"ן דאצילות ועי"כ יומשך שפע לאו"א דבריאה שיזדווגו גם הם לתת מוחין לז"ן אשר שם שהם בחי' היצירה והעשיה שעלו ונכללו עתה שם כנז' וכדי להיות בנו כח לעשות הדבר הזה נצטוינו במצות ק"ש שהיא בחי' דיבור ואינה מעשית וע"י מצוה זו יהיה בנו כח לגרום הזווג הנז' כדי שיתנו מוחין אל זו"ן דבריאה כנז'. וכדי לבאר ענין זה הוא מוכרח לבאר פה קצת מן כונת ק"ש. והענין יובן במה שנתבאר אצלינו כי יעקב יש לו שתי נשים לאה ורחל. והנה בחי' לאה היא בבחי' הקשר דתש"ר שבעולם האצילות ויש לה פרצוף שלם מי"ס כנודע. ואמנם עתה אנו מעלים את רחל שהוא אותה הנקודה של מלכות אשר עומדת בהיכל ק"ק דבריאה ועולה עד לאה הנז' שה"ס אות ד' דאחד ונכללת עמה ומתחברת אז אותה הד' עם הז"א שה"ס אח"ד א"ח ד' נעשין מ"ן אל או"א דאצילות ואז מורידים ונותני' מוחין פנימין לז"א וללאה הנז' ואמנם המוחין של רחל אינם יורדין לפי שעדיין היא בבחי' נקו' ואין לה פרצוף לקבל מוחין. ולכן המוחין שלה נשארים למעלה עם הד' דאחד שהיא לאה וכאשר אנו אומרי' בשכמל"ו הכל הוא בסוד בחי' לאה והבן זה. ונמצא כי אז ע"י זווג דאו"א יורדין מוחין פנימי' לז"א ולאה ומכח האור הזה הגדול נעשה עשיה ויצירה ג"כ מ"ן אל הבריאה ואז יורדין להם מוחין גם דאור פנימי ואור מקיף כי כ"כ הוא לתת מוחין פנימים בלבד. באצילות כמו לתת מוחין פנימים ומקיפים בבריאה נמצא עתה כי בבחי' העולמות בחיצוניותם יש להם מוחין פנימים דאור פנימי ואור מקיף ובבחי' הנשמות שהם פנימיות העולמות יש להם ג"כ מוחין דאור פנימי ואור מקיף בג' עולמות בי"ע חוץ מעולם האצילות כי אין שם לבחי' הנשמות רק מוחין דאור פנימי בלתי אור מקיף. ואח"כ ע"י העמידה בתפילת י"ח נעשים להם ג"כ בחי' אורות המקיפין דמוחין כמשי"ת בע"ה בתפלת ר"ה ע"ש:

שער הכוונות - דרושי תפלת השחר דרוש ג
דרוש ג':

על הנז' בסדר חילוק תפילת השחר דחול. הנה תחילה צריך לתקן ד' עולמות אבי"ע ע"י מצות מעשיות שאנו עושים למטה בעה"ז וכונת התיקון הזה הוא לתקנם במקומם עצמם שהקליפה אשר סביבותיהם שנתאחזו בהם בלילה יתפרדו עתה מהם לפי שהוא יום ואין הקלי' גוברת. והנה תחילה נוטל אדם ידיו שחרית ויכוין כי ע"י נטילה זו נפרדים הקליפה דג' אחרו' דעולם העשיה ונפרדים מהם בבחי' החיצוניות. ואחר כך יפנה ויעשה צרכיו ועי"כ יתקן גם הפנימיות ג' אחרונות דעולם הנעשיה הנז' כי הנה בעולם העשיה יש אחיזת הקלי' אפי' בפנימיות' כנודע כי בעשיה ויצירה יש תערובות טוב ורע וע"י מה שנפנה גורם להפריד ולהוציא הקלי' מן פנימיות דעשיה. והנה ע"י ב' דברים אלו שהם יטול ידיו ויפנה נתקנו ג' אחרונות דעשיה בבחי' אור פנימי מבחי' חיצוניות ופנימיות שבהם ואמנם ע"י שני ברכות שמברכין ענ"י כשנוטל ידיו ואשר יצר כשיפנה נתקן אוה"מ שלהם בבחי' פנימיות' ובבחי' חיצוניות' כנודע כי כל מצוה הנעשית בדיבור ובהבל הפה הוא בחי' אור מקיף והרי נתקנו ג' אחרונות דעשיה במקומם עצמ' בבחי' חיצוניות' ובבחי' פנימיות' ע"י ב' מעשים הנז'. ואח"כ ע"י ב' הטליתות טלית קטן וגדול הם שני תיקונים אל ג' אחרונות דעולם היצירה כנודע כי סוד טלית היא במטטרו"ן אשר ביצירה כנז' בפ' פנחס דף רכ"ו ע"ב בר"מ:

והנה מט"ט הוא מתלבש בטלית הזה אבל הטלית קטן הוא כנגד פנימיו' ג' תחתונות דיצירה ולכן הוא נלבש על החלוק מתחת המלבושים שלא כאותם הנוהגים ללובשו על המלבוש שטעו' הוא בידם והטלית גדול הוא כנגד חיצוניותם ולכן הוא נלבש על כל המלבושים ואמנם הפנימיו' דיצירה אינו פנימיות גמור כמו פנימיו' העשיה אשר הוא בתוך הגוף ממש בסוד יפנה כנ"ל לפי שאין אחיזת הקליפה ביצירה כמו בעשיה ואח"כ ע"י ב' ברכותיהם נתקן אוה"מ שלהם והנה בהיותי' בעולם העשיה לא נתקנו רק ג"ת אשר שם אבל עתה שנתקנו ג' אחרונות דיצירה ממילא נתקנו כל הי"ס שבעשי' אשר הם למטה מג"ת דיצירה אמנם לא נתקנו רק בבחי' חיצוניות' בלבד נמצא כי עתה נתקנו ג' אחרונות דיצירה בבחי' פנימיות וחיצוניות וז' עליונות דעשיה בבחינת חיצוניות בלבד וג"ת דעשיה בבחי' פנימי' וחיצוני' ואח"כ ע"י התש"י נתקנים ג"ת דבריאה וע"י הברכה נתקן אוה"מ שלהם וזה בבחי' החיצוניות לבד כי לבחי' הפנימיות שלהם אין צורך לעשות תיקון אחר ע"ד הנז' ביצירה ועשיה והטעם הוא שאין הקלי' נאחזות בפנימיות הבריאה רק בחצוניותה ומכ"ש בעולם האצילות וכנודע אצלינו שבבריאה אין רע וטוב מעורבים והבן זה היטב:

והנה עתה אשר נתקנו ג' אחרונות דבריאה מכ"ש שנתקנו החיצוניות בלבד של הז' עליונות דיצירה אשר הם למטה מג"ת דבריאה וגם נתקנו הפנימיות דז' עליונות דעשיה אח"כ ע"י תש"ר נתקני' ג' אחרונות דאצילות בבחי' חיצוניות' אלא שהוא בסוד אור פנימי שלהם בלבד ואין התש"ר צריכה לברך עליה לפי שאור מקיף שלהם נעשה מאליו ואינו נעשה על ידינו אך סברת חכמי אשכנז המברכים גם על התש"ר לפי שהם סוברים שגם אוה"מ שלהם אעפ"י שהוא באצילות הנה הוא נעשה על ידינו והנה פנימיות עולם האצילות אין צורך לתקנו כנ"ל כי אפי' בפנימיות עולם הבריאה אין הקלי' נאחזות אלא בחיצוניות בלבד והנה עתה אחר אשר נתקנו ג' התחתונות דאצילות בסוד החיצו' מכ"ש שנתקנו גם חיצוניות דז' עליונות דבריאה אשר למטה מהם וגם נתקן הפנימיות דז' עליונות דיצירה ונמצא כי כבר נתקנו כל הי"ס דעשי' בבחי' חיצוניו' ופנימיו' באור פנימי ואור מקיף וכל הי"ס דיצירה ע"ד הנז' חיצוניו' ופנימיו' באור פנימי ואור מקיף אבל הי"ס דבריאה בבחי' חיצוניות לבד באור פנימי ואור מקיף אבל בבחי' הפנימיות אין צורך לתקנו כנ"ל והג"ת דאצילות בבחי' חיצוני' לבד ובסוד אור פנימי לבד אבל אור מקיף שלהם וגם כל בחי' הפנימיות שלהם דאור פנימי ואור מקיף הוא נעשה מאליו ואין צורך לתקנו ומכ"ש הז' ראשונות דאצילו' שלא הוצרך בהם שום תיקון לשום בחי' מהם כלל ועיקר והרי נתבאר כל בחינות המעשה:

ועתה נבאר בחי' הדיבור כנ"ל בשם הזוהר ויקהל דר"א ע"א ופ' במדבר דק"כ ע"ב והנה עד עתה ע"י המעשה נתקנו העולמות במקומן ונסתלקו מהם הקלי' כדי שאח"כ ע"י הדיבור של התפלה נוכל להעלות עולם בעולם ולקשרם ולהעלותם יחד ונתחיל לבאר סדר עלייתם הנה ע"י הי"ח ברכ' דשחרי' מברכ' ענ"י עד פ' התמיד אנו מורידים שפע גדול והארה גדולה אל הג' ראשונות דעשיה כדי שהחיצו' שלהם יזדכך ויחזור להיות בבחינ' פנימיות כנודע לעיל כי בכל עולם יש ב' חיצוניות העולמות ופנימיות העולמות שהוא הנשמות אשר בהם וע"י אלו הברכות דפנימיות מתברך חיצוניות ומקבל הארה גדולה וחוזרין בערך פנימיו' אח"כ ע"י פ' קרבן התמיד אנו מעלים פנימיות ג"ר דעשיה למעלה ונעשין בחי' חיצוני' בלבד אל ג"ת דיצירה וז"ס קרבן התמיד שהוא לקרב התחתון בעליון ולהעלותו עד שם למעלה ונמצ' כי ע"י קרבן התמיד עול' פנימיות ג"ר דעשיה ונעשים חיצוניות אל ג"ת דיצירה ואז הפנימיו' של שלשה התחתונות דיצירה מתעלה גם הוא יותר למעלה ונשאר חיצוניותם בסוד פנימיות ופנימיות ג"ר דעשיה נעשה להם בחי' חיצוניו' ופנימיו' ג"ת דיצירה עלו ונעשו חיצוניות לשלשה אמצעיות דיצירה וחיצוניות שלשה אמצעיות דיצירה נעשים פנימיות להם ופנימיות שלשה אמצעיות דיצירה עולים ונעשים חיצוניות אל שלשה ראשונות דיצירה וחיצונית שלשה ראשונות דיצירה נעשין בחינת פנימיות להם כנז' ופנימיות שלשה ראשונות דיצירה עולים ונעשים חיצוניות אל המלכות דבריאה. וחיצוניות מל' דבריאה נעשים פנימיות להם ופנימיות מ' דבריאה עולה ונעשה חיצוניות אל הג"ת דבריאה והחיצונית ג"ת דבריאה נעשה פנימיות להם ופנימיו' ג"ת דבריאה עולים ונעשים חיצוניו' אל הג' אמצעיות דבריאה וחיצוני' ג' אמצעיו' דבריאה נעשי' פנימיו' אליהם וכעד"ז עולים כסדר המדרגו' הנז' עד שנמצא כי פנימיות ג"ר דבריאה עולים ונעשים חיצוניות אל המ' נוקבא דז"א דאצילות וחיצוניות מ' נוקבא דז"א דאצילות נעשית פנימיות אליהם ופנימיות מלכות דנוקבא דז"א דאצילו' עולה ונעשה חיצונית אל ג"ת דילה שהם נה"י שבה וחיצוניות נה"י שבה נעשין פנימיות אליהם וכעד"ז עולים כסדר המדרגות עד שנמצא כי פנימיות ג"ר דילה עולים ונעשים חיצוניות אל המ' דז"א דאצילו' וחיצוניות מ' דז"א נעשים פנימיות אליהם ופנימיות מ' דז"א עולה ונעשה חיצוניות אל ג"ת דז"א וחיצוניות ג"ת דז"א נעשים פנימיו' אליה וכעד"ז עולים כסדר המדרגות עד שנמצא כי פנימיו' ג"ר דז"א עולים ונעשים חיצוניו' אל מ' דאו"א וחיצו' מ' דאו"א נעשי' פנימי' אליהם וכעד"ז עולים כסדר המדרגות עד עתיק יומין דאצילות ובזה ית' לך מ"ש בזוהר פ' צו דכ"ו ע"ב ובסוף פ' פקודי כי רעות' דקרבנין סלקא עד א"ס לעילא לעילא פי' כי ע"י קרבנות עולים העולמות ומתקשרים זה בזה מדרגה למעלה ממדרגה עד א"ס ובזה ית' לך מש"ל כי העולמות הנקרא חיצוניות אינם עולים כלל אמנם נשארים במקומם וחוזרים להיות בחינת פנימיות:

ועתה צריך לתת טעם אל הנ"ל איך המלכות דבריאה נעשי' חיצוניותה בחינת פנימיות אל ג"ר דיצירה כי היא א' והם ג' וכן איך פנימיותה עולה ונעשית חיצוניות אל כל ג"ת שלמעלה ממנה וכעד"ז תפול קושיא זו במלכות דנוקבא דאצילות ודז"א דאצילות כו' עד רום המעלות אבל סוד הענין הוא במה שהודעתיך כי שיעור קומת המלכות היא לעולם בסוד נה"י כי הם שלשה עדרי צאן רובצים עליה וה"ס שלשה קוים אשר מהם נעשי' המלכות ולסיבה זו יש יכולת בחיצוניות המלכות להתלבש בתוך הפנימיות של ג"ר שלמטה ממנה ויש יכולת בפנימיות' להלביש את חיצוניות הג"ת שלמעלה ממנה ונמצא עתה כי יש ב' מיני שינויים מעולם העשיה אל שאר העולמות השינוי הא' הוא כי פנימיות ג"ר דעשיה נעשית חיצו' אל ג"ת דיצירה אבל הג"ר דיצירה אינם מלבישי' אלא אל המלכות דבריאה בלבד ולא לג"ת דבריאה וכן בג"ר דבריאה כו' וכן בשאר עולמות העליונים כולם וטעם הדבר הוא לפי שסדר הקרבנות עד ב"ש הכל הוא בתיקון עולם העשיה בלבד והנה עול' העשיה ה"ס המלכות כנודע ולכן כיון שאנחנו עתה בתיקון עולם העשיה לכן נשלם כל תיקון עולם העשיה לגמרי ויכולים לעלו' עד מקום הראוים להם שהוא בשלשה אחרונות שהם נה"י דיצירה אבל העולמות שלמעלה מן העשיה אין עתה זמן תיקונם כי בברוך שאמר הוא זמן תיקון היצירה וביוצר אור הוא זמן תיקון הבריאה כנ"ל כו' ואף אם תראה עתה כי גם עולמות העליונים נתעלו ממדרגתם כנ"ל אינו אלא לצורך העשיה עצמה לתת מקום פנוי אל ג"ר דעשיה שיעלו ביצירה ולסיבת' הוכרחו כל העולמות להתעלות מדרגה אחר מדרגה על צד ההכרח אף ע"פ שאין עתה זמן עלייתם מצד עצמן ולכן הלואי שהעולמות העליונים יתוקנו עתה אע"פ שאינו זמנם בבחי' חלק העשיה שבכל עולם מהם שהוא מלכות שלהם ויתוקן ע"י תיקון עולם העשיה התחתון שהוא מן הסוג שלהם ולכן אין כח בג"ר דיצירה לעלות אלא עד המ' דבריאה בלבד אשר היא לבדה נתקנה ע"י תיקון עולם העשיה התחתון כי גם היא בחי' עשיה שבבריאה אבל למעלה מזה א"א להם לעלות ואמנם כשיהיה זמן תיקונם אזי יהיו גם הם דומים אל תיקון העשיה והוא כי בתיקון ב"ש שהוא תיקון היצירה יכלו ג"ר שבה לעלות עד שלשה אחרונות דבריאה ממש וכן בתיקון יוצר אור שהוא תיקון הבריאה יוכלו ג"ר שבה לעלות עד ג"ת דאצילות וכן בתפלת י"ח שהוא תיקון עולם האצילות יהיה ג"כ ע"ד הנז'. ונלע"ד חיים ששמעתי ממוז"ל כי עד ב"ש עלה על הפנימיות דג"ר דעשיה והלביש לחיצו' ג' אחרונות דיצירה אבל אחר ב"ש נתקן היצירה ע"ד הנז' כי ג"ר שבה עולה פנימיות ומלביש לחיצו' ג"ת דבריאה ואז ממילא ניתוסף תיקון והארה בעשי' והוא כי עלה גם החיצוניו' דג"ר דעשיה ונתחברו עם הפנימיות שלהם שעלה בתחילה ביצירה כנ"ל ונמצא עתה כי ג"ר דעשיה חיצוניותם ופנימיותם הם עומדים עתה במקום ג' אחרונות דיצירה וחיצוניו' ופנימי' ג' אחרונות דיצירה במקום ג' אמצעיות דיצירה כו' וכן ביוצר אור נתקן ממילא גם עולם היצירה ע"ד הנז' וכן בעמידה נתקן ממילא גם עולם הבריאה ע"ד הנז':

עוד יש שינוי שני מעולם העשיה אל שאר העולמות והוא כי בשאר העולמות כאשר עולים ג"ר דיצירה בג"ת דבריאה או עד"ז בשאר העולמות הנה הם עולים ג"ר בד' תחתונות דכל עולם כי המלכות דבריאה נכללת בג"ת שהם נה"י דבריאה ואז באלו הארבע' תחתונות דבריאה עולים הג"ר דיצירה ונכללים בהם אבל בעשי' אינו כן אמנם בעשי' הג"ר עולים בג"ת שהם נה"י בלבד דיצירה אבל המל' דיצירה היא נשארת למטה בז"ת דעשי' לעולם וכמשי"ת בע"ה וטעם הדבר הוא לפי שכל בחינת המלכות הוא בחינת עשיה כנודע ולכן צריך שהמל' דיצירה הדבוקה עם העשיה שתהא ממש למטה במקו' העשיה עצמה ולא בעולם היצירה ולכן מתקשרת עם הז"ת שבעשיה ועומד' בעולם העשיה ואינה נקשרת עם ג"ר דעשיה לפי שכבר עלו ביצירה:

ונחזור עתה לעולם העשיה שעד עתה נתעסקנו בענין פנימיות ג"ר שבה איך עלו אל היצירה כנ"ל ואיך כל שאר העולמו' נתעלו ממקומן בסדר מדרגתם ועתה נבאר שארית עולם העשיה כי הנה עתה חסרים ממנה פנימיו' ג"ר שבה וצריך עתה להשלי' חסרונו ולהביאו ממקום אחר והלא הוא אותו החיות אשר בתוך הקלי' והיא בחינת הקדושה המחי' הקליפה וה"ס י"א סמני הקטור' ולכן תיכף אחר פרשת התמיד אנו אומרי' סדר פטום הקטר' קודם פסוק וערבה לה' מנחת כו' ולא כאותם הנוהגים לאומרו קודם פרשת התמיד וטעות הוא בידם וע"י פטום הקטרת הזה שאנו אומרים גורמים לסלק חיות הקדושה אשר בתוך הקלי' העשיה שהם י"א יריעות עזים ואנו מסלקים אותם ע"י סמני י"א קטרת ובתפלת ר"ה יתבאר לך ענין אלו י"א סמני הקטרת גם בפ' תרומה דקס"ד ע"ב ביארנוהו בסוד עשתי עשרה יריעות וע"ש ומשם ית' לך כי י"א סמני הקטרת הם הי"ס דעשיה והנה יש י"ס דקליפה ועוד כח א' קדוש המחיה אותם הרי הם י"א וע"י אלו הי"א סממנים שהם הי"ס דעשיה ועוד אותה נקודה קדושה העליונה המחיה את כולם ואז ע"י כך נדחין הקלי' ואנו מסלקי' משם אותה הנקו' אשר הית' מחיה אות' ואח"כ אנו ממיתין את העשר קליפות ולכן כיון שהקדוש' והחיות שבהם מסתלק מהם אז נשארים הם מתים וז"ס למה הקטרת מכפר על הנגף ומבטלה כמ"ש ויתן את הקטרת ויכפר על העם. והטעם שהקטרת ממית מה"מ ועי"כ אין בו כח להמית והנה ע"י הקטורת נסתלק החיות והקדושה מתוך הקלי' ועתה צריך לתקן מקום בעשיה לחבר שם החיות הזה שיחול שם ולהבין זה צריך שנתחיל לבאר מראש העשיה הנה נת"ל כי המלכות דיצירה נשארה למטה בעשיה והנה נחלקת לב' בחינות והם הפנימיות והחיצוניות והנה אנו מעלים את חיצוניות ג"ר דעשיה אשר נשארו למטה בעשי' כנז' ובהם אנו מלבישים את פנימיות מלכות דיצירה אשר ירדה בעולם העשיה ונשארה החיצונית של מלכות דיצירה וחזרה לבחי' פנימיות ואז עולים פנימיו' ג' אמצעיות דעשיה ומלבישים חיצוניות המלכות דיצירה ונעשית חיצוניות אליה והיא נעשית בבחינה פנימיות אליהם והנה להיות כי שתי בחינות אלו שהם חיצוניות ג"ר ופנימיות ג' אמצעיות כל אלו הם עשי' והם נעשים חיצו' לחיצוניות ופנימיו' מלכות דיצירה ונמצא כי העשיה חזרה להיות יצירה ולכן צ"ל תיקון שם בן מ"ב הרמוז באנא בכח גדולת כו' כנודע והוא בעולם היצירה וע"י אנו מעלים אותה אע"פ שכל זה הוא בעולם העשיה אשר שם ירדה מלכות דיצירה כנ"ל וז"ס מה שתקנו לומר אחר פטום הקטורת אנא בכח כו' שהוא מ"ב אשר ביצירה וע"י יש יכולת בעשיה לחזור לבחינת יצירה ולהלביש כנז' הנה בכל יום ויום תכוין להעלותם ע"י כל הז' שמות הכלולים בשם מ"ב אמנם בהיותך ביום א' תכוין שאז גובר שם של אבגית"ץ על כולם ובו נכללי' כולם וביו"ב נכללי' כול' בשם קרע שט"ן וכעד"ז בשא' הימי' עד שנמצא שביום השבת גובר שם של שקוצי"ת ובו נכללים כולם וכבר נת' אצלינו בענין שם בן מ"ב אשר אומרים בעת השכיבה על המטה כמש"ה בשתים יכסה פניו כו' כנז' שם וכן עתה תכוין כוונה ההיא להעלו' הפנימיות בשתי אותיות הראשונות של השם הגובר כפי יומו כנז' ובשני אותיות האמצעיות תכוין לכסות רגלי העולים ובשני אותיות האחרונות תכוין שבהם מעופפים ועולים ואח"כ תאמר בשכמל"ו בלחש גם תכוין כי המדרגות הנכללים במלכות דיצירה הם ו' מדרגו' שהם חיצוניות ג"ר דעשיה בפנימיות המלכות דיצירה ופנימיות ג' אמצעיות דעשיה בחיצו' המלכות דיצירה:

ונודע שהמלכות דיצירה ה"ס שם אחרון שבשם מ"ב שקוצי"ת ויש בו ו' אותיות ותכוין כי ע"י ששה שמות דאבגית"ץ קר"ע שט"ן. נג"ד יכ"ש. בט"ר צת"ג חק"ב טנ"ע יג"ל פז"ק אנו מעלים ששה מדרגות הנז' של העשיה אל הששה אותיות שבשם שקוצי"ת שהוא המל' דיצירה ולכן צריך לכוין ולשלב שם אבגית"ץ באות ש' של שקוצי"ת. ושם קרע שטן באות ק' של שקוצי"ת. וכן שאר ששה השמות בששה אותיות שקוצי"ת. אח"כ בשאר הסדר ובפרק איזהו מקומן אשר כל זה אינו פסוקים של תורה אלא דברי רז"ל לבד וע"י כל זה אנו מעלים שאר העשיה. והוא כי עתה עלה פנימיות שלשה אחרונות דעשיה ונעשי' בחינת חיצוניו' ג' אמצעיו' דעשיה והחיצוניות ההוא נעשה פנימיות אליהם ועולה פנימיות מלכות דעשיה ונעשה חיצוניו' אל חיצוניות שלשה אחרונות ועולה אותו החיות של הקדושה שעלה ע"י י"א סמני הקטרת כנ"ל ונעשה בחינ' חיצוניות אל חיצוניות מלכות דעשיה והרי ע"י כך נשלמו י"ס שלימות דעשיה ע"י בחינת מלכות דיצירה שירדה בעשיה וע"י החיות הזה של קטרת ויש עוד הפנימיות דג"ר דעשיה שעלו למעלה ונכללו למעלה ביצירה אשר הוא סוד זעיר אנפין הנקרא תורה שבכתב ולכן אנו אומרים עתה גם הברייתא דרבי ישמעאל אומר בי"ג מידות התורה כו' שה"ס העשיה שנעשית י"ג מדרגות כנז' יועלו ליצירה השלשה מהם וע"י אלו הי"ג מדות דתורה שהיא היצירה נדרשת בהם. עוד יש ט"א למה שנהגו לומר פרק איזהו מקומן לא זולתו מפני שאין שום פ' בכל המשניות בלתי מחלוקת לבד פרק זה ונקרא הלכה פסוקה. והנה בעלית העולמות אנו צריכים אל השלום ולא אל המחלוקת ולכן בחרו פרק זה כנז' והנה לענין ברייתא דר' ישמעאל נלע"ד ששמעתי ממוז"ל שהוא באופן אחר כי בעולם העשיה עצמה לבדה נשארו י"ג מדרגות זולת הפנימיות של ג"ר שבו שעלו אל היצירה והוא כי הנה חיצוניות המלכות עם י"א סמני הקטורת שנעשו חיצוניו' אליה הרי ספיר' א' ופנימיו' המלכות עם חיצוניות נה"י הרי ג' ספירות אחרות ופנימיות נה"י עם חיצו' חג"ת הרי ג' ספי' אחרות ופנימיות חג"ת עם חיצוניות מל' דיצירה הרי שלושה ספירות אחרות וחיצוניות כח"ב עם פנימיות מל' דיצירה הרי ג"ס אחרות הרי בין כולם י"ג ספירות שלימות בעשיה לבדה. ודע כי כמו שנתבאר בי"ג מידות אלו שה"ס עולם העשיה שנעשה י"ג מדרגות ע"י עליית ג"ר שבה אל היצירה וכן עולם היצירה נעשה י"ג ע"ד הנז' והם רמוזים בי"ג ברוך שבברוך שאמר וכן ג"כ בבריאה יש י"ג שבחים שיש בישתבח שמך כו' שיר ושבחה כו' כנ"ל בס' הזוהר וכן עד"ז בעולם האצילות עצמו יש בו י"ג וה"ס י"ג ברכות אמצעיות של שאלת צרכי' שיש בין ג"ר וג' אחרונות דתפלת י"ח:

ונחזור עתה לבאר קצת פרטים בפ' קרבן התמיד ובפטום הקטרת ענין צו את בנ"י כו' את קרבני לחמי כו' כבר ביארנו כי כל אלו הקרבנות הם למטה בעולם העשיה וכבר ידעת כי עולם העשיה ה"ס שם אל אדני שהם בגימ' צ"ו וזהו רמוז באומרו צו את בני ישראל וכמ"ש בזוהר בפ' צו כי הקליפות הנאחזות בעשי' הם קשות וחזקות מאד וצריך לשרפם באש כי זה"ס מ"ש חז"ל אין צ"ו אלא ע"ז כמש"ה כי הואיל אפרים הלך אחרי הצו והטעם לפי שיונקים ונאחזים בשם אל אדני שהוא בעשיה:

גם בפ' עולת תמיד העשויה כו' תכוין במלת עולת אל מה שנת' אצלינו כי יש תולעת בקדושה וה"ס פסוק אל תיראי תולעת יעקב וה"ס שם אבגית"ץ שהוא בגי' תולע כי ה"ס החסד המתגבר ומתגלה ומאיר בכל בקר ובקר כמבואר בזוהר וכבר ידעת כי שם הנז' הוא בחסד. אמנם להיות שרשו בגבורה שהוא שם בן מ"ב אלא שהוא בבחי' החסד שבגבורות ולכן נקרא תולעת שני וכמבואר אצלינו בפ' ותכלת וארגמן ותולעת שני בפ' תרומה קל"ו ע"א כי גוון אדום בסוד תולעת שני לפי ששרשו גבורה אבל הוא בחי' החסד שבגבורה ולהיותו משרש הגבו' לכן נק' ישר' על שמו תולעת יעקב לפי שהם מכלים את העכו"ם בסוד הגבור' כדמיון התולעת הרך המרקיב ומכלה את העץ הקשה והחזק. והנה כדמיון התולעת הזה שבקדושה יש כנגדו תולע א' בקלי' בס"א וגם הוא מתעורר בכל בקר לכלות את העולם ח"ו והשי"ת ברחמיו מגלה התולע שבקדושה שהוא אור החסד הנז' בסוד וישכם אברהם בבקר וז"ס ענין התמיד הנאמר בו עולת תמיד כי אותיות עולת הם היפוך תולע וע"י עולת תמיד הנעשית בכל בקר היה נכנע התולע הטמא דס"א ובפסוק אל תיראי תולעת יעקב כו' ביארנו ענין התולע הזה. ואמנם ענין העולה של התמיד דע כי כל עולה היא בחי' לאה העליונה אשר בה כל בחינת הדינין והגבורות החזקות כנודע ולכן היו מקריבין כנגד' עולת תמיד כדי למתק הדינין שבה כדי שלא יגבר התולע הטמא הנז' וז"ס עולת תמיד. והנה תיבת תמיד הוא חסר יו"ד כי כתיב תמד וקרינן תמיד וכבר ידעת מ"ש בפסוק ומדת ימי מה היא כי לאה הנק' מדת שהם אותיו' תמד לפי שהיא לוקחת ד' אלפים מד' שמות אהיה שהם בגי' מדת ובענין פטום הקטורת ג"כ נודע מ"ש בזוהר פרש' ויקהל דרי"ט ע"ב וז"ל ובג"כ עובדא דקטרת אצטריך לאקדמא לצלות' כו' הנה לעי' נת' עניינו כי הלא יש בו י"א סממנים שה"ס אותם אורו' המחיים את הקלי' וכונתינו בזה לסלקם מתוכם ולהעלותם למעלה וישארו הקליפות מתים וז"ס מ"ש אומרים פטום הקטרת בשחרית קודם התפילה אחר קרבן התמיד כנ"ל וגם בתפלת המנחה קודם העמידה כי כונתינו היא להעלות העולמו' ע"י התפילות לכן אנו אומרים אותו שלא יתאחזו הקליפו' ויעלו בעלי' העולמות ולכן אנו אומרים אותו קודם שני תפלות הנז' וכן בסוף תפלת שחרי' אנו חוזרים ואומרים אותו כנודע והטעם הוא כדי שלא ינקו הקליפו' מן השפע היורד ונשפע לעולמות כנ"ל. אבל בתפלת ערבית אין בנו כח לעשות כך:

והנה ענין י"א סמנים אלו ה"ס עשרה ניצוצי הקדושה המחיה הקלי' בסוד אור פנימי ויש נצוץ א' שהוא בסוד אוה"מ להם ואין המקיף הזה מתחלק לעשר כדמיון אוה"פ לפי שאוה"מ הוא אור פשוט אחד ונקרא אור א' בלבד ונמצא שהאוה"פ הנחלק לעשרה והאוה"מ שאינו נחלק בין כולם הם י"א סממני הקטרת:

ונבאר התחלקותם בפסוק קח לך סמים הרי ב' כמ"ש חז"ל בגמ' והם ת"ת ונצח נטף ושחלת וחלבנה ה"ס הוד יסוד ומל' והרי הם ה' תחתונות ויען שהניצוץ האחרון שבמל' הוא ניצוץ קדושה נקודה קטנה ומועטת מאד יותר מכולם ולכן הקליפה גוברת במקו' ההוא לכך החלבנה ריחה רע עם היותה בכל י"א סממני הקטו' דקדוש' כנז'. סמים הם ה' סמים אחרים והוא כמ"ש חז"ל בגמרא והם ה' ספירות עליונות כסדרן והם כח"ב ח"ג. ולבונה זכה ה"ס אוה"מ לכולם ולהיותו אור מקיף מבחוץ ואינו מוגבל תוך הקלי' לכן נקרא זכה משא"כ באור פנימי המוגבל בתוך הקליפות כי איננו נקרא זך כמוהו ובזה תבין טעם נפלא אל כל המכשפים המקטירים אל הקליפו' העליונות אשר עיקר וראש הקטרותיהם היא הלבונה והיא חביבה להם מכל שאר הקטרת כדי ליהנות מאור המקיף הזה. בד בבד יהיה זה יובן במ"ש אצלינו בענין בגדי הבד אשר לכהנים כי בד באתב"ש הוא ש"ק כי הש"ק שהם הקלי' הם מתלבנים ונעשים בגדי בד לבנים וגם בד הוא פשתן אשר גם חלקו של קין מצד ס"א כנודע. והנה אלו הסמים היו מוחי' לקלי' ועתה נכנסין במוחין דקדוש' וזמ"ש יהיה שהם שני שמות י"ה י"ה כמ"ש במקום אחר כי ב' מוחין דנוק' הם ב' שמות י"ה י"ה ועתה נבאר התחלקותם בלשון הבריית' ואלו הם. הצרי כתר והצפורן יסוד והחלבנה מלכות והלבונה אור מקיף וכוונתינו היא לקשר המלכות שהיא החלבנה עם אוה"מ שהוא הלבונ' להאיר בה ואין די לה בהארת הנמשכת אליה מהכתר אבל הצפרן שהוא היסוד אנו מקשרים אותו עם הצרי שהוא הכתר שיאירו בו מור הוא החסד בסוד אברהם הנקרא הר המור וקציעה גבורה ושבלת נרד הוא ת"ת כי הוא קו האמצעי בין שני ענפי קו הימין וקו שמאל כדמיון השבלת עם ענפיו מן הצדדין וכרכם הוא נצח כי גם הוא יש לו ריח כדמיון המור אע"פ שאינו כ"כ חשוב כמוהו כי איננו חסד גמור כמו החסד וקושט הוא חכמה קלופה היא בינה קנמון הוא הוד. והרי נשלמו כולם והנה נתבאר אצלינו כי אלו הי"א סממנים הם בחי' הז' מלכים דמיתו. ועוד יש ד' אחוריים עליונים דאו"א וישסו"ת שגם הם נפלו עמהם וסך כולם הם י"א. והיותם שס"ח מנים נת' אצלינו לעיל בענין סוד השינין דתש"ר ע"ש ואיך הם סוד המוחין דזמן הקטנות שהם שמות אלקים אשר במילואן ביודין בגי' ש' ושין במילואה היא בגי' ש"ס ועם ד' המוחין וג' נה"י דאימא שבהן מתלבשין המוחין כנז' ועם כללותם הרי הם שס"ח וז"ס מנים שס"ח מנין שהיו בקטרת לפי שמן המוחין דזמן הקטנות נמשכין י"א סממני הקטרת שהם רוחניות הקלי' כנז"ל וזהו הטעם שכל בחי' הקלי' נאחזים בשם אלקים והקלי' עצמם נק' אלקים אחרים וגם ז' ראשין שיש בשתי השינין דתש"ר ה"ס ז' בחי' הארו' המוחין דגדלו' שהם ד' מוחין וג' נה"י כנ"ל ואלו הז' הארו' על שם אלקים העולה בגי' שין יהיה הכל גי' שס"ח מנים שהיו בקטרת ולכן השס"ה לבדם היו העיקריים כמנין ימות החמה שהם המוחין עצמם דקטנות שהם שי"ן והמוחין דגדלות שהם ד' והכולל הרי שס"ה אבל הג' היתרים הם כנגד נה"י דאימא לבושי המוחין ולכן אינם מכלל העיקריים והם ג' מנים היתרים. ונלע"ד חיים כי להיותם נה"י דאימא לכך היו משמשין ליוה"כ שגם הוא סוד אימא עליאה כנודע:

והנה צ"ל קלופה ג' ולא קליפה כי כך שמו קלופה גם צ"ל כל הברייתות הכתובות בסידור שלנו עד פ' כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו כו' ואח"כ תאמר ג"פ אלו ה' צבאות עמנו כו' ה' צבאות אשרי כו' ה' הושיעה כו' מפני שהם מסוגלים מאד לאומרם אחר פטום הקטרת וכן היה מנהג מורי ז"ל לאומרם בכל פעם שהיה אומר פטום הקטרת קודם התפלה ואחריה וקוד' תפלת המנחה וכן בזמן המגפה ח"ו ב"מ תיקון אחר שיכוין בי"א סממני הקטרת שהעשרה הם עשר ניצוצות הקדושה שירדו למטה בתוך הקליפה להכניעם והא' הנוסף עליהם הוא אור מקיף לעשר הנזכר ולכן התיקון הוא שיכוין לסלקם מתוכם ועי"כ ישארו הקליפ' מתים בלתי חיות:

התיקון השני הוא להחזיר לבני אדם בתשובה כי בזה מכניע הקליפה עוד יחוד אחר א"ל מורי ז"ל לזמן המגפ' ב"מ וזה עניינו כבר הודעתיך כי כל הנשמות של בני אדם הם ממה שמתברר מן ז' מלכי אדום דמיתו וז"ס אומרם ז"ל כל ישראל בני מלכים הם וכאשר בתוך הבירורים יש קצת פסולת שלא הוברר זה הפסולת נעשה ארס וסם המות הממית לאדם בזמן המגפה וה"ס פסוק ידבק ד' בך את הדבר. והענין הוא כי אותם הקלי' שיש באותם בירורים כנז' הם המכים ונוגפים לאדם בזמן המגפ' ואחר שהכו אותו אינם נפרדים ממנו ותמיד דבוקים עמו ומקיפין אותו מכל סביבותיו שיעור כמה אמו' ולא עוד אלא אפילו באות' השכונה שעומד שם המוכה או אפילו איזה כלי ומלבוש שלו צריך להתרחק ממנו וכל ההולך ומתדבק שם הוא מתדבק באותם הקלי' הנז' ויכול להנזק וזהו טעם שבשאר החולאי' והמכו' שבפ' כי תבוא לא כ' בהו ידבק כמו בענין הדבר והמגפה לפי שבשאר החולאים אין הקליפה ההם מתדבקים שם משא"כ במכת הדבר והמגפה שהיא מבחי' קלי' הבירורים הנז' הם דבוקים בו ובמלבושיו ובשכונתו ובכל כליו וכבר הודעתיך בענין פטום הקטרת כי אותם י"א סממני הקטרת הם מה שנשאר בתוך הקלי' שלא יכלו להתברר והם י"א אורו' שבקדושה המחיים את הקליפות וכאשר יעלו למעלה יסתלקו מתוך הקליפות וישארו בלתי חיות וימותו ואינן מזיקים וזה"ס הנז' בזוהר פ' וירא במדרש הנעלם שטוב לומר פטום הקטרת בזמן המגפה וכן מצינו במגפת עדת קרח שנעצרה ע"י הקטרת שהקטיר אהרן ולכן טוב מאד בזמן המגפה ב"מ שבעת אומרו פטום הקטרת בתפלת שחרית ומנחה יכוין בה באותה כונה האמורה למעלה בסדר הקטורת וג"כ כאשר האדם קם אחר חצות לילה לעסוק בתורה אחר שיאמר תיקון חצות ככתוב במקומו אח"כ יאמר פטום הקטורת בכונה ההיא לפי שאחר חצות נכנעת ממשלת הקליפה ובפרט אם יתחברו י' אנשים יראי ה' ויקראו סדר פטום הקטורת יחד בכונה הנז' יעשה רושם גדול למעלה אם יהיה אחר חצות לילה כנז' ואמנם זהו מה שצריך לקרות בשעת הנז' אחר חצות לילה אחר שתגמור הס' הנז' תאמר פ' ויאמר ה' אל משה קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה סמי' ולבונה זכה בד בבד יהיה ותאמר אותו ג"פ ישר ואח"כ ג"פ הפוך כזה יהיה בבד בד זכה ולבונה סמים וחלבנה ושחלת נטף סמים לך קח משה אל ה' ויאמר. ואח"כ תאמר ג"כ אותיות הפסוק למפרע ג"פ ותנקד האותיות בנקודת תיבות אלו הד' והם נטף שחלת וחלבנה ולבונה וכשיושלמו תחזור מתחלתן לסופן וזה סדרן:

היהי דבב דב הכז הנבלו מימס הנבלחו תלחשו פטן מימס כל חק השמ לא הוהי רמאיו:

ודע כי מורי ז"ל מסר לנו כמה כונות ושמות בכל תיבה ותיבה ולכל אחד מן החברים שהיינו שם עמו א"ל שיכוין במלה א' מזה הפסוק כל א' וא' כפי שרש נשמתו ואיני זוכרם ואלו ג' תיבות זכרתי שמסר אותם לג' חברים כל א' תיבה הנכונה לו. הא' היא סמים הראשון שבפסו' תחלף אותה באי"ק בכ"ר ויהיו אותיות מתק"ו. והוא שם קדוש ואיני זוכר נקודותיו ודע כי כשתרצה להוציאו ולהחליפו באי"ק בכ"ר לעולם צריך שתקח האות ההיא שאתה רוצה ותחליפנה באות שאחריה היותר סמוכה כגון א' דאי"ק תחליפנה באות י' ואות י' תחליפנה באות ק' ואם היא אות אחרונה כגון ק' אות ק' תחזור לאות הראשונה ותחליפנה באות א'. ועד"ז בשאר אותיות של האלפ' ביתא זו וכן עד"ז בשאר האלפא ביתות שהם הג' אותיות אח"ס בט"ע וכיוצא. והנה צריך שתכוין בשם הזה כונה גדולה גמורה. וגם תכוין כי הוא בגי' מילוי הויה דיודין אשר באבא העולה ע"ב ומילוי מ"ו. גם הוא בגי' מילוי שם אהיה בריבועו דיודין אשר באימא העולה תקמ"ד ומילוי ת"ק וזהו שם תקמ"ו הנז'. הב' הוא נטף תחליפנה באתב"ש ויהיה שם קדוש טנו ונלע"ד שנקודותיו יוצאים מן האותיות לך ס או מן בנה ז הג' הוא ושחלת תחליפנה באלב"ם ויהיה שם קדוש והוא שם פיק א"כ ונלע"ד כי נקודותיו יוצאים מן אותיות חלך סמ ושאר שמות היוצאים מן שאר תיבות איני זוכרם אך מה שאני זוכר הוא שיודע אני שיוצאין שאר התיבות בחילוף אלפא ביתות הנז' גם טוב לכוין בזמן המגפה תמיד בכל רגע אל שם זה הקדוש נגף ותנקדהו בתנועת האותיות שורק חיריק צירי:

והענין הוא כי סוד הדבר הוא כי גם אחת מסבות מכת הדבר הוא נמשך מזה כי כאשר ארבעה הויו' דע"ב ס"ג מ"ה ב"ן אינם מאירים אז מסתלקים אותיותיה' הפשוטו' ונשארים המלוים שלהם לבד שהם מ"ו ל"ז י"ט כ"ו סך ארבעתן קכ"ח ועם כללות ארבעתן קל"ב וכללות כולם קל"ג כמנין שם נג"ף כי לסיבת הסתלקות הנז' מן המלוים בא נגף בעולם ולכן תכוין בשם הנז' לתקן הענין יאמר בכל יום קודם התפלה פסוק זה ג"כ ישר והפוך ואני אשיר עזך וארנן לבקר חסדך כי היית משגב לי ומנוס ביום צר לי. לי צר ביום ומנוס לי משגב היית כי חסדך לבוקר וארנן עזך אשיר ואני. משם הרב הגדול ז"ל גם יאמר אחר פטום הקטרת בכל יום וכוונתו כנז"ל אלו הפ' ג"פ ביושר ואלו הן ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה כו' מעל המזבח ושים קטרת והולך מהרה אל העדה וכפר עליהם כי יצא הקצף מלפי ה' החל הנגף. ויקח אהרן כאשר דבר משה וירץ אל תוך הקהל והנה החל הנגף בעם ויתן את הקטרת ויכפר על העם ויעמד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה. וישב אהרן אל משה אל פתח אהל מועד והמגפה נעצרה ובכל פעם מהג"פ הנז' תכוין אל שם טפטפיה כתוב בצבע זהב ויוצא מאלו התיבות שתציירם לפניך ואלו הם ט' של קטרת פ' של וכפר ט' של הקטרת פ' של ויכפר י' מן ויעמד ה' מן נעצרה גם טוב לכוין שארבע פסוקים הנז' הם ס"ג תיבות ויכוין לשם ס"ג שהוא באימא עילאה המבררת את הסיגים של שבעה מלכי אדום אשר ממותריה' ומן הפסולת שלהם נעשין המזיקין המכים את בני אדם כנז"ל. גם יאמר בכל יום בכל עת שתרצה או לפחות ג"פ ביום דהיינו קודם תפלת שחרית ומנחה וערבית אלו הפסוקים שבפרשת ויקהל ויעש את המנורה זהב טהור מקשה עשה את המנורה ירכה וקנה גביעיה כפתורי' ופרחיה ממנה היו וששה קנים יוצאים מצדיה שלשה קני מנורה מצדה הא' ושלשה מצדה השני. ג' גביעים משוקדים בקנה הא' כפתור ופרח וג' גביעים משוקדים בקנה א' כפתור ופרח כן לו' הקנים היוצאים מן המנורה ובמנורה ד' גביעים משוקדים כפתוריה ופרחיה וכפתור תחת שני הקנים ממנה וכפתור תחת ב' הקנים ממנה כו' לששת הקנים היוצאים ממנה כפתוריה' וקנות' ממנה היו כולה מקשה אחת זהב טהור ויעש את נרותיה שבעה ומלקחיה ומחתותיה זהב טהור ככר זהב טהור עשה אותה ואת כל כליה ותכוין ר"ת וס"ת פ' זו והם ו"ה ואח"כ פ' א' בישעיה והוא זה ידוד להושיעיני ונגינותי ננגן כל ימי חיינו על בית ידוד ותכוין כי ר"ת ס"ת פ' זה הם יה והרי השם שלם בר"ת וס"ת פ' זה ופ' הנז' ולכן אמור זה הפ' וזה הפ' ז"פ ובכל פעם תכוין אל הויה שלימה כנז' אח"כ תחזור ותאמר הפ' הזה של ה' להושיעני ופ' א' מפרשת בהעלתך וזה מעשה המנורה כו' כן עשה את המנורה אשר גם ר"ת וס"ת פסוק זה הוא ו"ה ומפ' ה' להושיעני ר"ת וס"ת הוא י"ה הרי הויה א' שלימה גם יאמר בכל יום אחר פטום הקטורת קודם פ' ה' צבאות כו' פ' ויאמר אליהם ישראל אביהם אם כן איפה זאת עשו קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים ותכוין תחילה לשם נעורירו"ן היוצא מר"ת נ' מן כן ע' מן עשו ו' מן קחו ר' מן מזמרת י' מן בכליכם ר' מן הארץ ו' מן והורידו נ' מן מנחה. עוד תכוין בשם רוטא הנרמז באותיו' ר' מן צרי ו' מן ומעט ט' מן ומעט א' מן נכאת גם תכוין כי השם הנז' עולה בגי' רי"ו כמנין גבו' גם תכוין בשם צדנלבש והוא יוצא מר"ת צרי דבש נכאת לט בטנים ושקדים ודע כי כל אשר תוכל לכוין בכל רגע תמיד בשם נעורירו"ן הנז' יועיל מאד ולכן יהיה תמיד נגד עיניך גם תאמר בכל יום אחר תפלת ערבית ומנחה ושחרית אחר העמידה קודם אלקי נצור מזמור ס"ז והוא מזמור למנצח בנגינות מזמור שיר אלקים יחננו כו' ויכוין שיש בו ז' פ' זולת פ' א' ויש בו מ"ט תיבות וכונתם מזמור נרמזה בכונת העומר ועוד יכוין כי ר"ת ג' פסוקים הראשונים הם אל"י ור"ת וס"ת פסוק האמצעי הם י"ה ור"ת ג' פ' האחרונים הם יאי כמנין שם אהי"ה וס"ת ג' פסו' הראשונים הם הכם כמנין שם אדני וס"ת ג' פסוקים האחרוני' הם מוץ כמנין קול הרי נתבאר כי שבעה פסוקים הנז' הוא אליייאי ועולה כמנין שם ע"ב וס"ת כל הו' פסוקים זולת פסוק האמצעי הם קו"ל אדני ור"ת ס"ת פסוק האמצעי הוא י"ה נמצא קו"ל י"ה אדנ"י ע"ב גם תכוין כי מספר כל האותיות של זה המזמור הם רי"ו אותיות שבשם ע"ב הנז' גם אמור בכל יום מזמור יושב בסתר כו' ותתחיל מפסוק הקודם לו ויהי נועם ה' כו' וצריך לאומרו ז"פ ובכל פעם מהם תכוין בס"ת פ' כי מלאכיו יצוה לך אל שם יוה"ך גם תכוין באו' כ' של כי ואות ל"ך מן מלאכיו לשם כלך ותזכור בפיך ב' שמות יוה"ך כל"ך אחר שתסיים הפסוק הנזכר כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך:

שער הכוונות - דרושי ברכת השחר
הקדמה אחת קטנה דע כי כל תפילה היא בעולם העשיה בסוד תפילה לעני והיא המלכות השואלת צרכיה ומתפללת אל זעיר אנפין וסימנך ואני תפלה וזהו הטעם שכל לשון תפלה נכתב בתורה בלשון שפיכת נפש כמש"ה ואשפוך את נפשי לפני ה' והיא בחינת מלכות דאצילות או עולם העשיה הנקרא נפש:

מצאתי כתוב בספרי המקובלים שהאומר שם זה הקדוש בשומע תפלה שאין תפלתו חוזרת ריקם ולא כתבתי ניקוד אלפא ביתות וניקוד השמות לפי שאין אתנו יודע עד מה עד ישקיף וירא ד' משמים. ונלע"ד חיים כי הוא שם זה ארארית"א כי ראשי תיבותיו הוא, אחד ראש אחדותו ראש יחוד תמורתו אחד:

הקדמה אחת בענין צרות המשיח צריך לדעת מ"ש חז"ל די לו להקב"ה באבלו ודי להם לישראל באבלם ומאמר זה יובן בהקדמה אחת והיא כי קודם דור המבול ודור הפלגה היה הקב"ה משפיע שפע נשמותיו הקדושות ששים רבוא נשמות קדושות עד שדור המבול קלקלו כ"כ שבחר השי"ת לכלותם כדי לצרוף אותם בנח ובבניו כמו שנבאר אח"כ וכן בדור הפלגה היו ג"כ שפע הנשמות הקדושות על דרך הכולל עד שפגמו בעון המגדל וחלקם הקב"ה לשבעים שרים ובירר לישראל לו שנאמר כי חלק ד' עמו וכשישראל נכנסו לארץ והיו ששים רבוא נשמות קדושות דור אחר דור ופגמו ג"כ בעון ע"ז ש"ד ג"ע וכיוצא והיה משלח להם נביאיו להוכיח לראות אם יחזרו בתשובה כדי שלא יהיה צורך לעשות צירוף הצריך לנשמתם כמו חרב ורעב כו' וכשהעונות גברו ולא רצו לחזור בתשובה וראה בחכמתו שצריך לעשות להם צירוף כולל מפני שכבר לא יועיל להם להמית אותם במיתה כדרך בני אדם ושיחזרו בגלגול כי העונות גברו כמו בדור המבול ואז נחרב הבית. וא"ת והרי אותם שעבדו ע"ז בדור אחר, או אותם שהמיתו לזכריה במקדש לא קבלו ענשם שכבר מתו זה אינו שהקב"ה המיתם כדי לגלגלם ואותם עצמם שעבדו ע"ז בדור אחר או שהמיתו לזכריה הם עצמם באו בגלגול לקבל ענשם בחורבן הבית וכל אחד קבל ענשו כפי מה שחטא, יש שנהנה בעבירה מעט יהרג בצער היותר נקל שאפשר וימות תיכף, ויש שנהנה הרבה ובעל בעילות הרבה או כדומה הנה לאיש הזה ידקרוהו ויחיה ימי מספר ברעב ובחוסר כל ויראה את בניו שחוטים לעיניו ח"ו, הכל במדה במשקל כדי למרק כל אחד כפי מה שחטא, ואותם בני ישראל שנשארו מן החורבן היה כור ומצרף להביא כל אותם הנשמות שנהרגו ולכך בימי גלות בבל ובית שני היו פרים ורבים הרבה ע"כ:

אסור לאדם להתפלל תפילתו בעצבון, ואם נעשה כך אין נפשו יכול לקבל האור העליון הנמשך עליו בעת התפילה. אמנם בעת שמתודה הוידוי ומפרט חטאיו אז טוב להתעצב בלבד, אבל בשאר התפילה נמשך לו נזק נפלא גדול על ידי עצבותו, אבל צריך להראות לפניו ית' הכנעה גדולה באימה ויראה, אמנם תהיה בשמחה יתירה וגדולה בכל האפשר כדמיון העבד המשמש את רבו בשמחה יתירה, ואם משמשו בעצבות עבודתו נמאסת לפניו, וכמעט שעיקר המעלה והשלמות והשגת רוח הקודש תלויה בדבר זה, בין בעת תפילתו ובין כשעושה איזה מצוה משאר המצות וכמו שאמרו בגמרא מההוא דהוה קבדח טובא כו' ואמר תפילין קא מנחנא. ואל תבוז לענין זה כי שכרו גדול מאד:

קודם שהאדם יסדר תפילתו בבית הכנסת מפרשת העקידה ואילך צריך שיקבל עליו מצות ואהבת לרעך כמוך ויכוין לאהוב כל אחד מבני ישראל כנפשו כי עי"ז תעלה תפילתו כלולה מכל תפילות ישראל ותוכל לעלות למעלה ולעשות פרי ובפרט אהבת החברים העוסקים בתורה ביחד צריך כל אחד ואחד לכלול עצמו כאלו הוא אבר אחד מן החברים שלו ובפרט אם יש להאדם ידיעה והשגה לדעת ולהכיר לחברו בבחינת הנשמה ואם יש איזה חבר מהם בצרה צריכים כולם לשתף עצמם בצערו או מחמת חולי או מחמת בנים ח"ו ויתפללו עליו וכן בכל תפילותיו וצרכיו ודבריו ישתף את חברו עמו ומאד הזהירני מורי ז"ל בענין אהבת החברים שלנו של חברתינו. גם הזהירני מאד מורי ז"ל שלא להכניס האצבע לתוך האזנים כדי לנקות הזוהמא שבהם בתוך התפלה כלל מהתחלת הברכות עד גמר עלינו לשבח ואם עשה כך צריך נטילה:

גם מעולם לא התפלל תפילתו בקול רם אפילו סדר התפילה של מיושב כגון הזמירות וכיוצא בהם להורות הכנעה ואימה ויראה לפני השי"ת ואמנם ביום שבת היה מרים ומגביה קולו בנעימה בתפילה דמיושב יותר מעט ממה שהיה עושה בחול ואף זה לא היה עושה אלא מפני כבוד השבת גם הייתי נוהג לומר בכל בקר קודם התפלה פרשת המן ועשרת הדברות וכיוצא בזה בפרשיות אחרות ומנעני מורי ז"ל שלא לאומרם ובפרט בעשרת הדברות הזכיר לי טעמו של דבר כי הרי בימי הראשונים קבעום בתפלה ומפני המינין שלא יאמרו שאין עוד ח"ו תורה מן השמים אלא עשרת הדברות בלבד לכן בטלום ומי זה יערב אל לבו לחזק את המינין ולנהוג מה שביטלו רז"ל בגמרא. ענין מורי ז"ל בקומו בלילה אף אם היה קודם אור היום היה מסדר כל הברכות של שחר עד פרשת העקידה. ואח"כ היה קורא ועוסק בתורה ובהאיר היום היה מתעטף בתחילה בציצית ואח"כ היה מניח תפילין הפך מן המקדימין התפילין אל הטלית וטעות גמור הוא בידם כמו שיתבאר סודם למטה בע"ה ואח"כ היה מתחיל תפלתו ואומר מן פרשת העקידה ואילך:

כל הח"י ברכות שיש מן ענט"י עד סוף ברכת התורה כולן חייב האדם לסדרם ולברכם בכל יום אע"פ שלא נתחייב הוא בהם לפי שכולם הם רמזים נפלאים אל אורות עליונים ואין לבטלם אפילו אם האדם לא ישן בלילה או אם לא הסיר מצנפתו או בגדיו או סודרו או מנעליו וכיוצא בזה צריך לברכן בכל יום כולן אע"פ שלא נתחייב בהם לפי שעל מנהגו ש"ע נתקנו חוץ מברכת שעשה לי כל צרכי ביום ט' באב ויום הכיפורים שאז כל העולם יחפים וגם חוץ מברכת ענט"י ומברכת אשר יצר ששתי ברכות אלו אם לא נתחייב בהם אין לברך עליהם:

גם בענין הי"ח ברכות הנזכרות אשר נהגו העולם לסדרם בבהכ"נ וכל העם משיבין אמן אחריהם ויש מפקפקין ומגמגמין בדבר זה לומר שכיון שענו השומעין אמן אחר האיש הראשון שבירך אותם כבר יצאו כולם י"ח ואסור להם לחזור ולברכן וראיתי את מורי ז"ל שהוא לא היה מסדרם בביה"כ אלא בביתו בקומו ממיטתו כפי סדר הנזכר בגמרא אבל כשהיה איזה אדם מברך ומסדר הברכות בביה"כ היה עונה אחריהם אמן ואפילו אם היה באמצע הזמירות היה מפסיק לענות אחריהם אמן אף אם היו המברכים רבים:

גם הי"ח ברכות שיש מברכת ענט"י עד סוף ברכת התורה הנה הם כדוגמת הי"ח אזכרות שיש באותם הפסוקים של יהי כבוד ד' לעולם כו' וכנגד הח"י אזכרות שיש בשירת הים ושם ביארנו סודם ע"ש (שהם בז"א דעשיה):

ונבאר תחילה דרך כללות ענין ב' הברכות הראשונות של יפנה ויטול ידיו וזה עניינם דע כי שתי המעשים האלו הם בסוד תיקון עולם העשיה וזה עניינים יפנ"ה ויעשה צרכיו הכוונה בזה הוא דע יש באדם העליון ב' בחינות שערות אם שערות הראש ואם שערות דיקנא והנה שערות הזקן דז"א הם תקיפין ודינין קשים מאוד שהיותם משתלשלים ויורדין למטה נעשה מהם המותרות שהם סוד הקליפות ואמנם שערות דיקנא דאריך אנפין הם רחמים יען כי הם לבנים ולכן הם כופין את הדינין אבל בז"א הם שערות חזקים מאד יען כי הם שחורים והם דינין תקיפין וזהו הטעם כי בנוקבא דזעיר אנפין לא יש בה בחינת זקן לפי שדינין שבדיקנא הם חזקים מאד ואם הנקבה שהיא האחרונה שבכולן הסמוכה אל הקליפות היתה לה זקן היה אל החיצונים אחיזה גדולה בה והיו הדינין מתרבים לאין קץ והנה מסוף הדיקנא יצא ממותרות בחי' הקליפות ומקום יציאת המותר הזה הוא נקב האחור העומד בין נצח והוד תרי ירכין בבחינה החיצונית שבהם בסוף אדם דעשיה אשר שם סמוך לו הוא מקום הקליפות וזהו סוד יפנה. אבל שערות הראש אינם כ"כ קשים ולכן הם נמצאים גם בראש הנקבה ועל כן אין נמשכים מותרות קליפה כמו אותם שבזקן. ואמנם יוצאים מהם מותרות דינין תקיפין מאד אבל לא קליפות ועיקר מוצאם הוא דרך היסוד אשר שם הוא המעבר הב' הדוחה מותרות המים דרך פנים. ולא דרך אחור ואלו הב' מיני מוצאות הם גדולים וקטנים אשר באדם העליון דעשיה והרי ביארנו ענין יפנה האדם בבקר וכל זה הוא בעשיה כנזכר בזוהר פרשת במדבר כי כנגד זה הוא תיקון סדר הקרבנות שאנו אומרים בתפלה ונודע שהם בעשיה וגם זה יתבאר אצלנו לקמן היטב מאד ע"ש:

ואמנם ענין יטול האדם הוא באופן אחר כי כמו שיש שערות באדם העליון דעשיה שהם בחינת הדינין הקשים כנזכר. גם מלבד זה יש באדם עצמו סוד חמש מיני גבורות שהם פ"ה וחוט"ם וזרו"ע וי"ד ואצבעו"ת כמבואר אצלנו באידרת נשא. והנה שערות הזקן הם סביב החוטם וסביב הפה וסביב הזרוע וכו'. אמנם אלו עצמם הנז' הם נמשכים ומתפשטין עד סיום האצבעות ומשם יונקים החיצונים כי כל גבורות האלו הם מתפשטין דרך הזרוע אל סיום האצבעות ולכן יש ה' אצבעות ביד ימין כנגד ה' אותיות מנצפ"ך שהם ה' גבורות הנזכרות אשר סיום התפשטותם הוא באצבעות וכבר ידעת כי הם אותיות כפולות ולכן הם ג"כ ה' גבורות אחרות ביד שמאל בה' אצבעותיו השמאלי. ואמנם כל זה הוא בז"א לפי ששם אפילו בחסד שלו יש סיגים כנודע כי גם מן הכסף יוצאים סיגים וכן מן המים שהם בחסד יש בהם עכירות ושמרים כנודע וכן על דרך זה יש ברגלים ממש בה' אצבעותיו הימנים וה' השמאלים ולכן לא תמצא אבר שיתגלו בו מציאות כל העשר אלא בידים וברגלים לפי ששם הוא סיום השתלשלות הדינין וזהו הטעם יטול ידיו בבקר אף אם לא עשה צרכיו וזה לסיבת כדי להעביר מהם הזוהמא כי כל זה הוא בסוד העשיה אשר שם הוא סיום התפשטות הדינין ויציאת המותרות ואמנם אף אם ביארנו כי יטול ידיו הוא בסוד עולם העשיה הנה הוא בו בבחינת היצירה אשר [בה] רוצה לומר בז"א אשר בעשיה והבן זה. ואל תתמה אם תמצא במקום אחר שהוא ביצירה. והנה כבר ידעת כי יש ראשון לטומאה ויש שני ושלישי ורביעי והנה הם מלמטה למעלה כיצד הראשון הוא בעשיה כי הקליפות אשר שם נקרא ראשון והקליפה שביצירה נקרא שני ולכן החולין הם ביצירה והידים הם שניות ושלישי עושה שלישי בחולין והתרומה הוא בבריאה והקליפה אשר שם סביב לבריאה נק' שלישי ומטמא את התרומה שהיא בבריאה והרביעי הוא פוסל בקדשים כנגד הקליפה שבאצילות המטמא את הקדשים שהוא אצילות הנקרא קדשים. ואמנם המת הנקרא אבי אבות הטומאה אינו בכלל אלו הארבעה ויתבאר במקומו. וגם עיין בשער המצות בפרשת עקב בענין נטילת ידים של המזון כי שם נתבאר ענין זה היטב:

ועתה נבאר סדר נטילת ידים של שחרית הנה בתחילה יטול הכלי של המים בידו הימנית ונותנו בידו השמאלית ואח"כ שופך מים מידו השמאלית על ידו הימנית ואח"כ ישפוך מים מידו הימנית על ידו השמאלית הרי פעם אחת. וחוזר כסדר הזה פעם ב' וג' באופן שתרחוץ כל יד ויד ג' פעמים ולא תרחצם יחד ג"פ כל יד אלא פעם אחת ביד זו ופעם אחרת ביד הב' בסרוגין כי ע"י כן רוח הטומאה הנקראת שיבת"א [חולין ק"ו ע"ב ושבת ק"ט ע"א] בת מלך היא ומקפדת ודולגת וקופצת עד שנעתקת לגמרי משם ואם לאו אינה נעתקת וכן נמצא בזוהר בכ"י:

ועתה נבאר כוונת ברכת על נטילת ידים. הנה בברכה זו יש י"ג תיבות והם כנגד י"ג מידות דא"א דעשיה וכמו שביארתי לך כי נט"י היא בעשיה בסוד יפנ"ה ויטול ידיו כנ"ל ואנו צריכים להעלותם ולזוקפם ולמתק חמש הגבורות שבהם ע"י מימי החסד שהם ה' חסדים ולפי שאין המים ניטלים בזרועות אלא בידים לכן לפחות אנו צריכין לחבר יחד שתי הזרועות באופן שלא יצאו קשרי הזרועות לאחור בסוד כל אחוריהם ביתה. גם צריך לפשוט כפות הידים כמי שרוצה לקבל בהם איזה דבר וזה לרמוז קבלת הטהרה והנה ענין עליתם אינם עולים לעולם אלא בשם בן מ"ב והנה נרמז שם בן מ"ב בשלשה הידים הנזכרין בתקונין בסוד יד הגדולה ויד החזקה ויד רמה באמצעיתא. כיצד יהו"ה אלקינ"ו יהו"ה בימין. כו"זו במוכס"ז כו"זו ביד שמאל. יהו"ה יו"ד ה"א וא"ו ה"א באמצע הרי מ"ב. ואמנם יד ימין הם סוד חצי הראשון של שם הוי"ה שהוא י"ה יו"ד וא"ו דל"ת ה"א אל"ף ויד שמאל הוא חצי השם האחרון שהוא ו"ה וא"ו אל"ף וא"ו ה"א אל"ף ויד אמצעית היא שורש השם בעצמו שממנו נתפשטו אלו הידים ולכן הוא באמצע ולכן ר"ת על נט"י ענ"י שהוא בעולם העשיה הנקרא עני וגם אלו הר"ת הם בגימ' ק"ל (לרמוז) כי בעשיה הוא סוד ע"ב ק"ל. עוד תכוין בברכת ענט"י דשחרית להעלות העשיה למעלה ע"י אלו הג' ידים שאמרנו שהם ד' אלקינו ד' בימין כוז"ו במוכס"ז כוז"ו בשמאל. ויהו"ה יו"ד ה"א וא"ו ה"א באמצע כי שם זה הוא בעולם היצירה וע"י ג' ידות אלו דיצירה אנו מעלין את עולם העשיה. גם יכוין כי ר"ת ענט"י הוא עני בגימ' ק"ל שהוא הריבוע והאחוריים של הוי"ה דמ"ה דאלפין דיצירה להמשיך משם אור ג"כ אל עולם העשיה וכבר ידעת כי ה' אצבעות הם ה' גבורות מנצפ"ך והם כפולות וכנגדם ה' אצבעות ביד ימין וה' ביד שמאל וצריך להעלותם עד ג' ראשונות ואז נטהרים ע"י המים שהם ה' חסדים. גם תכוין למה שהודעתיך איך אור המוחין דז"א נמשכין דרך צפרני האצבעות ושם נאחזים החיצונים ואמנם ע"י העלתם למעלה אינם נאחזין לפי שאין יוצאים אז האורות משם:

ברכת אשר יצר היא כנגד אבא [דזו"ן] שבעולם העשיה ולכן יש בה מ"ה תיבות כמספר אדם שהוא חכמה אבא וז"ש אשר יצר את האדם בחכמה כי מסוד החכמה העליונה נוצר זה האדם שנרמז בו ולפי שהיצירה קודמת אל העשיה לזה אמר אשר יצר את האדם כי ע"י היצירה נעשית העשיה. והנה לפי שהג' ספירות עליונות הם סוד הבריאה והאדם שהוא חכמה הוא א' מן הג' לזה אמר וברא בו כי הוא מבחי' הבריאה וזהו לשון בו כי בו באדם עצמו שהוא בחי' הבריאה שבעשיה ברא כו' כנודע כי ג"ר דעשיה הם בריאה שבעשיה והו"ק הם יצירה שבעשיה והעשירית עשיה שבעשיה. והנה נקבים אלו הם בחינת ז' נקבים שבראש האדם שהוא אבא כנזכר בר"מ פרשת משפטים ואמנם הם סוד עינים [ואודנין] וחוטם ופה וכו' והם סוד ז' דגלגלתא והנה הענין הוא כי אין אנו צריכין כאן בעשיה אלא בחי' אור הנקבים האלו לפי שהדינין הם צורך קיום העולם כדי שיוכלו לקבל אור העליון ע"י המדה הניתנת בהם ע"י הדינים הקוצבים קצבה ומדה באורות שלא ישפיעו יותר מדאי ובפרט בעולם העשיה אשר שם צריכין הדינין בהכרח כי שם הוא ענין סנדלפו"ן שהוא בגמ' פ"ר שהם סוד ה' גבורות מנצפ"ך שהם בגימ' פ"ר. והנה אם בחינת הרחמים יפתחו יותר מדאי דרך אותם הנקבים ודאי הוא כי יתבטלו הדינין שבעשיה ויתבטל העולם וכן אם יסתתמו יותר מדאי ולא ימשכו הרחמים יתרבו הדינין ויהיו הם לבדם בלתי רחמים ועי"ז א"א להתקיים אפילו שעה אחת דהיינו בחי' מלכות שבעשיה הנקרא שעה א' כנז' בתיקונים תיקון ס"ט בסוד מזל שעה גורם ובסוד שעה עומדת לו ועי"כ רופא כל בשר בסוד מיתוק הדינין ע"י הרחמים כי הבשר הם דינים בישרא סומקא והוא בעשי' כי משם הוא סוד הבשר וע"כ הוא מפליא לעשות ר"ל כי הוא ממשיך הנתיב העליון הנק' פל"א עד עולם העשיה כדי למתק דיני' וזהו ומפליא לעשות ונרמזה העשיה במלת לעשות ומ"ש גלוי וידוע לפני כסא כבודך הוא בעולם האצילות אשר הוא יותר פנימי מכסא הכבוד שהוא הבריאה וזמ"ש לפני כסא כבודך ומשם נגלים וידועים בחי' הנקבים האלו למתקם משם ע"י הנקבים ההם מן האצילות היושב פנימי מן כסא כבודך שהוא הבריאה כנז':

ברכת אלקי נשמה שנתתה בי כו' ברכה זו סמוכה לחברתה לפי שהיא כנגד אימא [דזו"ן] דעשי' המחוברת תדיר עם אבא [והבן] זה הנה אעפ"י שלא כל אדם זוכה לחלק הנק' נשמה עכ"ז הנה יש לו חלק בנשמת אדה"ר שהיה כולל כל הנבראים אעפ"י שהאדם הזה עדיין לא זכה אלי' הוא בעצמו. ואמרו טהורה היא כנגד עולם האצילות אשר משם נשמה לנשמה. אתה בראת כנגד חלק הנשמה הבאה מן הבריאה. אתה יצרת הוא סוד הרוח הבא מן היצירה. אתה נפחתה בי הוא סוד הנפש שבעשי' ונמצא כי באמרו נשמה שנתת בי כלל כל הד' חלקים הנז' וקראם כלם בשם נשמ'. ואתה עתיד ליטלה ממני כו' הוא בסוד מ"נ ואח"כ אתה עתיד להחזירה בי בבקר בסוד חדשים לבקרים:

ברכת הנותן לשכוי בינה כו' כבר הודעתיך כי ליל הוא קודם חצות הלילה, ולילה הוא אחר חצות הלילה. ועל כן אנו מברכים ברכה זו אחר חצות לילה ואילך. ושכוי הוא גבריאל סוד הגבורה ובחצי הלילה נמשכת הארת הבינ' בגבורה וזמ"ש הנותן לשכוי בינה ואז היא מתמתקת בסוד מש"ה ויבא לו יין וישת (דארמי ביה מיא) בסוד יין המשמח והוא סוד היום אבל הגבו' בעצמ' היא יין המשכר והוא סוד הלילה וזמש"א להבחין בין יום ובין לילה שהוא ע"י היין המשמח הנמשך מבינה והיא המבחין בין יום ובין לילה:

ברכת הנותן ליעף כח כו' נכון לאומרה והיא אחת מן י"ח ברכות האלו שתקנו קודם התפיל' ואעפ"י שיש מגמגמין בדבר זה עכ"ז ראוי הוא לאמרו עכ"פ וכמו שנבאר סודה בע"ה והטעם שהשתי ברכות אלו שהם מלביש ערומים. וברכת הנותן ליעף כח נתקנו לסוד מה שנבאר עתה בע"ה והוא כי הנה אין אדם בארץ אשר לא יחטא וע"י כך מפשיטין מעליו לבוש הקדושה ומלבישין לנשמתו לבוש הקלי' בגדים צואים כדמיון מש"ה ויתנצלו בנ"י את עדים ונמשך עליהם זוהמת הנחש וכדמיון אדה"ר שנאמר בהם וידעו כי ערומים הם ואח"כ כתיב וילבישם כתנות עור משכא דחויא. והנה הכל הוא כפי ערך החטא כי אם החטא הוא קל מתחלש כח הלבוש ההוא בסוד צור ילדך תשי כו' אבל איננו מסתלק מעליו. ואם החטא הוא חמור מסתלק הלבוש לגמרי מעליו וכנגד ב' בחי' אלו נתקנו ב' ברכות אלו וענינם הוא כי הנה בכל לילה כאשר האדם מפקיד נשמתו ביד המלכות העליונה בסוד בידך אפקיד רוחי הנה היא מחדשת אותה בסוד חדשים לבקרים כו'. ומי שנסתלק ממנו לבושו נותנת אליו בבקר בחי' לבוש ומי שיש לו לבוש אלא שנחלש היא נותנת כח בלבוש ההוא ושני בחי' אלו נעשו' בעת הבקר בסוד חדשי' לבקרים והבן זה. וחידוש זה נעשה ע"י השם אל המתעורר בבקר בסו' החסד כמ"ש חסד אל כל היום ובסו' וישכם אברהם בבקר ובסוד מה שביארנו על מה שתיקנו בברכת יוצר אור המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית ע"ש. והנה ז"ס ענין המלבוש כי מלבוש בגימ' או"ר פניא"ל שה"ס שם אל וה"ס שע"ח נהורין אשר בפנים העליונים כמשי"ת לקמן בע"ה והוא בגימ' חשמ"ל לבוש הבינה המלבשת את זו"ן ולזה תכוין באומרך מלביש ערומים אל מלבוש הנז' והכל נמשך משם א"ל והוא כי ב' שמות א"ל במילואם עולים בגי' ש"ע ועם ח' אותיו' א"ל אל"ף למ"ד הרי שע"ח גימטריא מלבוש וכבר ידעת מ"ש בסבא דמשפטים דצ"ו ע"ב בפ' בבגדו בה כי לבוש הנשמה נמשך משם אלוה שפירושו הוא א"ל ו"ה כי המלבוש נמשך משם אל לו"ה שהם זו"ן הנק' ו"ה והרי נת' ברכת מלביש ערומים שנתקנה כנגד מי שנתפשט מעליו לגמרי מלבוש הקדושה והנה הוא מתחדש עתה בבקר לגמרי. וכנגד הבחי' השני' שנחלש מלבושו אך לא נפשט לגמרי תקנו ברכת הנותן ליעף כח והדבר מבואר. ודע שאין טוב לאדם ללבוש ב' מלבושיו ביחד והעושה כן קשה לשכחה וסוד הדבר הוא כי הנה מלבוש האדם הוא מן הקדוש' וע"י העבירות שהאדם עוש' גורם להתלבש בקלי' ושיתאחזו הקלי' במלבושיו והנה המלבושים יש בהם בחי' אור המקיף מחוץ להם כנודע כי יש אור פנימי בפנים ונכלל בתוך הגוף והמלבוש סובב את הגוף ועל המלבוש הם האורו' המקיפים ועומדים מחוץ המלבושים והנה לכל לבוש ולבוש יש בחי' אור מקיף ואין לך דבר שדוחה את הקלי' כמו אוה"מ לפי שאין יכולת בקלי' לינק ולהתאחז באוה"מ לכן הוא עומד בחוץ ואין לו פחד מן הקלי' ונמצא כי המחבר שני מלבושיו ולובשם ביחד אינו נותן מקום לאוה"מ ליכנס תוך שני המלבושים יחד ולהקיף בין כל לבוש ולבוש ועי"כ אין הקלי' נדחות משם ונודע שאין השכחה מצוי' אלא מחמת הקלי' כי הזכירה היא מצד הקדושה בסוד ואין שכחה לפני כסא כבודך וכאשר האדם לובש מלבושיו בכל פעם שלובשם צריך לזהר לקחת ב' צדי הלבוש ביד ימינו בצד ימינו ואח"כ ישאיר צד הימני ביד ימינו ואח"כ יתן צד שמאל של המלבוש ביד שמאלו דרך האחו' ואח"כ ילבש צד הימני של המלבוש ביד ימינו ואח"כ ילבש צד שמאלי של המלבוש ביד שמאלו ותמיד יכוין לכלול הכל בימין ואח"כ הימין נותנו אל השמאל ועיין במשי"ת עתה בענין לבישת המנעלים:

ענין לבישת המנעלים כבר ידעת המחלוקת שיש בסדר נעילתם ומה שתקנו הפוס' לצאת ידי המחלוקת הוא שילבש תחילה של ימין ולא יקשרנו ואח"כ ינעל השמאל ויקשרנו ואח"כ יקשור של ימין ואם אין קשרים במנעל ינעל תחלה של ימין ואח"כ של שמאל והנה מה שצריך לכוין בזה הוא כי הנה אימא עילאה היא המנעלת את זו"ן בניה בסוד כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף ומשים אותם תוך כנפיו והנה מן המלבוש החיצון דאימא עילאה הנק' חשמ"ל כי כן חשמ"ל בגי' מלבוש כנ"ל וזה המלבוש הוא מלביש ומקיף את זו"ן. ואל תטעה ותחשוב כי זהו האוה"מ דז"א כי אע"פ שאוה"מ שלו הוא מן הבינה עכ"ז הוא בחינת אור אחר אך זה שאנו עסוקים בו הוא בחי' החיצוניות והלבוש דאימא המלביש את ז"א בבחינת לבוש בלבד ולא בבחי' אור מקיף וטעם הלבוש הזה הוא לסיבת מה שנודע לך כי אין כח בחיצו' להתאחז אלא בזו"ן בלבד אבל לא באימא שהיא למעלה מזו"ן ולכן כדי שלא יוכלו החיצוני' להתאחז בהם הנה אימא מגינה עליהם ומפסקת בינם לבין החיצונים ע"י זה החשמל המכסה עליהם אשר אורו מועט מאד מן אור זו"ן:

אמנם לסיבת היותו נמשך מן אימא עילאה אע"פ שאורו ממועט אינם יכולים להתאחז בו החיצונים כנז' וגם לסיבה אחרת כי עביות זה החשמל מפסיק ואינם יכולים להאחז בהם כי הנה מושב הקליפות הוא בין האוה"פ לאוה"מ לפי שכבר ביארתי לך איך אריך מלביש לעתיק ואו"א מלבישין לא"א וזו"ן מלבישי' לאו"א ונמצא כי בבחי' אוה"פ הנה אור פנימי דעתיק הוא יותר פנימי מכולם ואור פנימי דנוקב' דז"א הוא יותר חיצון מכולם האמנם בבחי' האורות המקיפין הוא להפך כי אוה"מ נוק' דז"א הוא יותר סמוך וקרוב אל האוה"פ של נוקבא עצמה ועליו מקיף אור דז"א כו' עד שנמצא כי המקיף דעתיק הוא חיצון מכולם ומקיף על כולם וכולם הם בתוכו מוקפים ממנו וטעם הדבר הוא לפי שכיון שאור מקיף של עתיק הוא גדול מכול' ולכן אין כח בשום אור אחר לסובלו בתוכו ולהלבישו ולכן נשאר חוץ מכולם וכן עד"ז בשאר אורות המקיפין כי הגדול מחבירו עומד חוץ ממנו ומקיפו:

ונחזור עתה לעניינינו כי הנה הקלי' הם עומדים באמצע בין אוה"מ לאוה"פ פניהם אל נוכח אוה"פ ואחוריהם אל האוה"מ לפי שאין בהם כח להסתכל ולהתאחז באוה"מ ונמצא כי מקום הקלי' הוא ממש באמצע בין אור פנימי דנוקבא דז"א לבין אור מקיף שלה עצמה ולכן אע"פ שאמרנו שהקלי' נאחזים בנוק' דז"א וגם בז"א עצמו הנה אינם יונקים מז"א עצמו אלא באמצעות נוקבא לפי שהיא קרובה אל החיצונים יותר מז"א ובזה נבין טעם אל האמור לעיל כי אם האור מקיף דעתיק היה מקומו כאן אצל אור פנימי דנוק' דז"א היו הקלי' קרובים אל האור הגדול ההוא ולכן הונח שם האוה"מ היותר קטן הערך שבכולם שהוא אור מקיף נוק' דז"א כדי שהחצונים והקלי' יהיו נתונים באמצע בין אור פנימי הקטן שבכולם ובין אור מקיף הקטן שבכולם ושאר האוה"מ והפנימים היותר גדולים התרחקו מן הקלי' כל אחד כפי ערך גדלותו כך ערך התרחקותו מהם עד שתמצא נוק' דז"א מלבשת ומכסה על כל האורות כולם הן בבחינת האור פנימי הן בבחי' אור מקיף:

ונחזור עתה אל הדרוש הנז"ל כי הנה אנו יריאים מן החיצוני' פן יתאחזו ויקחו מאור פנימי דנוק' דז"א להיותה סמוכה אצלם כנז' ולכן בהכרח אימא עילא' הסתירה בסתר כנפי' היא החשמ"ל הנז' ועניינו הוא במה שנודע כי הנה"י דאימא מתפשטים תוך המוחים דז"א ברישי' ואמנם הלבוש היותר חיצוני מכל לבושי נה"י הנז' אינו נכנס תוך רישא דז"א ונשאר מבחוץ דזו"ן ומלביש וסובב אותם וז"ס החשמ"ל דאימא עילאה אשר ע"י אין הקלי' יונקת מן האור פנימי דז"א מפני רוב עביות החשמל הזה המפסיק ביניהם:

באופן כי רוב הזכות והדקות או רוב העביות והגסות מונע את הקלי' להתאחז כי אינם יכולים לקחת אלא מן האור הבינוני כי הנה מן האוה"מ של הנקבה אינם יכולים לקבל מרוב זכותו ומן החשמל של הבינה ג"כ מרוב עביותו האמנם כאשר ח"ו האם מסתלקת מעל הבנים ומתגלים זו"ן אז החיצונים יכולים לינק מן האוה"פ שלהם שהוא אור בינוני. והנה החשמל הזה הוא מלביש וסובב אותם מבחוץ מכל סביבותיהם ואפי' מתחת רגליהם והבחי' המקפת אותם מצדדיהם נק' מלבושים והבחי' הסובבת מלמטה מתחת רגליהם נק' מנעלים ולכן כאשר תלבש מלבושך תכוין אל הבחי' הראשונה וכשתנעול מנעליך תכוין אל הבחי' הב':

ונבאר עתה ענין המחלוקת הנז"ל כי הנה ימין ושמאל הם בחי' הזכר והנקבה ובהיות אימא מלבשת בניה זו"ן על ידי החשמ"ל הנז' יש ספק בדבר אם בתחי' מתפשטת בז"א ואחר כל מתפשטת בנוק' וא"כ נמצא כי מנעל ימין שהוא הזכר ינעול תחילה או אם נאמר כיון שעיקר תועלת הנעילה הזאת היא לצורך הנקב' שהיא קרובה אל הקלי' כנז"ל ועיקר היראה אינו אלא כדי שלא ינקו ממנה ולא מן הז"א עצמו א"כ ראוי לנעול תחילה מנעל השמאלי ולכן תקנו תקנה זו שינעול תחילה הימין ולא יקשרנו כו' כנז"ל. ובזה יתקיימו שני הדברים הנז' ונמצא שהכונ' שתכוין בעת נעילת המנעלים היא שאימא היא הנועלת את בניה זו"ן כנז' ותכוין ג"כ אל סיבת צורך תיקון הזה למה היה כנ"ל גם תכוין כי אלו המנעלים שנעשים מחשמל דאימא כנ"ל הוא מבחי' נ"ה דאימא וכבר ידעת כי ג' שמות של אהיה יש באימא א' דיודין בג"ר. וא' דאלפין בג' אמצעיותו, דההין בג' אחרונות והרי איך נעל עם הכולל גי' אהיה דמילוי ההין ותכוין לזה:

עוד אעירך בענין הנעל הזה כי הנה הוא בחינת המסך ההוא שנת' אצלינו. שמפסיק בין עולם האצילות ובין עולם הבריאה וכבר ידעת כי כל פרצופי עולם האצילות הם מלובשים זה בתוך זה כנ"ל כי עתיק מלובש תוך א"א כו' והנה דרך זה המסך מאירין הפרצופין דאצילות למטה בבריאה כי יוציא האור דרך רגלי עתיק ועובר דרך רגלי אריך כו' עד שמאירים רגלי זו"נ ועוברת הארתם דרך המסך הנז' ועי"ז נחתמים כל אורות האצילות ונחקקים למטה בבריאה כל הי"ס דבריאה כדמיון הי"ס דאצילות ואותם הי"ס דבריאה נקרא חותם של הי"ס דאצילות כמבואר אצלינו בשער שמות ספי' וע"ש וכמו שיוצא ועובר אור הרגלים ממש דרך המסך ההוא גם כל אורות שיעור קומת הפרצוף שלו עובר ויוצא דרך הרגלים ועובר ויוצא דרך המסך אל הבריאה וכן עד"ז מבריאה ליצירה ומיצירה לעשיה כנודע ונלע"ד כי לסיבת החשמל הזה דאימא אמרו בתיקונים דאימא עילאה מקננא בכורסיא והבן זה:

בברכת המעביר שינה כו' תכוין הפך ממה שית' בכונת ברכת המפיל כו' וכל הפרטים ההם הם עתה בהפך וע"ש ומשם תבין כאן:

ועתה נבאר ענין הק' ברכות שתיקן דהמע"ה לברך בכל יום והוא להתברך ז"א מן הברכה העליונה שהיא (אמו) אימא עילא ק' ברכאן בכל יום ובדרוש ששה בני לאה מי הם ביארנו ענין מאה ברכות אלו ע"ש ופה נבארם דרך כללות וענינם הוא במה שהודעתיך איך נה"י דאימא עילאה מתפשטים תוך ז"א והנה אימא עילאה נק' הוי' דס"ג כנודע. והנה יסוד שלה מכסה על החסידים המתפשטים עד החזה דז"א כנודע ובחי' מקום המכוסה הוא ס"ג ואח"כ מן החזה ולמטה מתגלים החסדים שבה כנודע ושם במקום הגילוי הוא מילוי הוי"ת ס"ג שהוא ל"ז. ואם תחבר ס"ג ול"ז יהיו מאה והם מספר מאה אורות וברכות הנתנים אל זעיר אנפין מאימא. עוד ירצה עם האמור כי כללות ק' ברכות שרשם הוא ס"ג ומילוי שלו בלתי אותיותיו הפשוטות שהוא בגי' ל"ז והנה ס"ג ול"ז הם ק' ברכאן וכשמתחברין בשם אדני אז היא ג"כ בסוד ק' ברכות בזה האופן הוא כי תצייר א' של אדני בציור יוי וגם תצייר אות נ' של אדני בציור ינ כזה הר יוי די ני וציור הזה בגי' ק':

שער הכוונות - דרושי הקדיש דרוש א
סדר הקדיש בע"ה:

ועתה נבאר סדר הקדיש של קודם הודו לה' קראו כו' ואגב נבאר סוד כל הקדישים בעזרת האל יתברך דע כי הנה עד עתה נכללת העשיה ביצירה אבל עדיין לא קבלו הג"ר דעשיה מן היצירה אלא בחי' נפש של היצירה ואנו צריכים לתת להם עוד בחי' רוח ממש של היצירה וזה נעשה ע"י הקדי' שאומ' קודם הודו לה' וצריך לכוין בזה הקדיש כי יש בו ב"פ כ"ח וב"פ מ"ב והכ"ח ומ"ב הראשונים הם של אותיות כי כ"ח אותיו' הם מן יהא שמיה רבא מברך כו' עד מלת עלמיא שהם ז' תיבות ובהם כ"ח אותיות והמ"ב אותיות הם גי' של ז' אותיות והם ז' ווין שבר"ת וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל שעולי' מ"ב ותכוין בשם הויה במילוי אלפין דמ"ה שהוא בעולם היצירה שיש בו בחינת כ"ח אותיות דמילוי המילוי וגם יש בו מ"ב אותיו' בכל כללותו שהם ארבע אותיות הפשוט ועשרה דמילוי וכ"ח דמילוי המילוי וע"י זה הכ"ח והמ"ב תכוין להמשיך רוח דיצירה אל ג"ר דעשיה שעלו שם ואח"כ תכוין עוד בכ"ח של תיבות שהם כ"ח תיבות שיש מן יהא שמיה רבא כו' עד דאמירן בעלמא ואמרו אמן ותכוין גם במ"ב דתיבות והם ז' תיבות עצמם של וישתבח כו' עד ויתהלל ובכל תיבה מהם יש בה ו' אותיות הרי מ"ב והנה אלו המ"ב והכ"ח האחרים תכוין אל הוי"ת ס"ג שיש בעולם הבריאה שיש בו כ"ח ומ"ב כנ"ל בהויה דמ"ה דאלפין וטעם כונה זו עתה היא לפי שכונתינו עתה הוא להמשיך כח בחי' הרוח דיצירה עד סוף כל העשיה ולכן צריכין אנו להאיר אור גדול עליון משם ס"ג דבריאה מן הכ"ח והמ"ב דבריאה אל ג"ר דעשיה כדי שעי"ז יוכלו לתת אח"כ כח רוח יצירה בכל העשיה כנז':

ונבאר כל הקדישים שיש בתפלת שחרית ואגב יתבאר לך שאר הפרטים של התפלה הנה נת"ל כי מן התחלת התפלה עד ב"ש הוא בעולם העשיה ומשם עד יוצר אור הוא עולם היצירה ומשם עד תפלת י"ח הוא עולם הבריאה ותפלת י"ח הוא עול' האציל' ואח"כ אלו יורדים מעילא לתתא לפי שבימי החול אין בנו כח להעמיד כך רק ליחדם לפי שעה ותיכף חוזרים למקומם הנה מן אשרי עד תפלה לדוד הוא עולם הבריאה ומשם עד אין קדוש כה' כו' הוא עולם היצירה ומשם עד עלינו לשבח הוא עולם העשיה ולכן תקנו קדיש אחד בכל שינוי עולם ועולם. ונתחיל מן הראשון שהוא הקדיש שקודם הודו לה' כו' והנה כבר הקדמנו לך הקדמה אחת בענין מיעוט הירח כי הכונה היא כי בתחילה היתה נוקבא דז"א במקו' שהוא מאחורי ז"א מן החזה ולמטה ושיעור קומתה מראשה ועד רגליה הם כשיעור נה"י דז"א גם ביארנו כי אור כל הספירות דאצילות מתנוצץ בג' עולמות בי"ע ואינם הם עצמם רק אור המתפש' מהם ולמטה ואמנם המלכות עצמה דאצילות שהיתה בתחילה במקומה למעלה בנה"י דז"א היא עצמה בעת מיעוט הירח נתמעטה וירדה למטה בהיכל ק"ק דבריאה ושם בהיכל ההוא נכללו כל חלקי' וכל שיעור קומתה הראשו' שהיתה בתחי' באחורי נה"י דז"א דאצילות הם עתה בזה ההיכל הכולל ג"ר בעולם הבריאה והרי הם שלשה כנגד שלשה כי תמורת שלשה ספירות נה"י דז"א לוקחת עתה ג"ס ראשו' דבריאה. ומכאן נקיש אל שאר העולמות כי כן המלכו' דבריאה היא בהיכל ק"ק דיצירה והמלכו' דיצירה היא בהיכל ק"ק דעשי' וצריך שנקדים לך עוד הקדמה א' וגם בזה יובן מה שית"ל בע"ה בענין עזרת אבותינו וד' אמת שנתקנו בו ע"ש ובו ית"ל איך בהיכל הרצון יש בתוכו ששה היכלות אחרים והיכל ק"ק יש בו ד' היכלות והנה נתבאר במ"א כי ארבע עולמות הם הנקר' אבי"ע וכל א' מהם הוא בחי' עשרה ובחי' י"ג. ונתחיל מן הבריאה והנה הבריאה היא מי"ס והם נק' שית דרגין דכורסיא וארבע רגלין דכורסיה הרי הם עשרה כו' כנז' פרשה בא בר"מ דמ"א דשית דרגין וארבע רגלין אית לכורסי' וכולם הם עשרה וכלא איהו כורסי'. וצריך להבין המאמר הזה שאם בחינת הי"ס הם הרגלין והדרגין א"כ הכסא עצמו מי הוא אבל הענין הוא כי השית דרגין לכורסייא הם ששה היכלות שיש מן לבנת הספיר עד היכל הרצון מתתא לעילא וארבע רגלין דכורסי' הם ארבע היכלות שיש בהיכל ק"ק וזה ההיכל עצמו נקרא ארבע רגלין דכורסי' והרי נשלמו י"ס דבריאה. האמנם ענין הכסא הוא ענין ג' אורות שנמשכין ויורדין מן אימא דמקננא בכורסי' בג"ס כנז' בתיקוני' ואותם השלש אורות הם נשמת הבריאה והם הנק' כסא הכבוד והם נקראים קודש קדשים קדש חד קדשים תרין הא תלת ואלו הג' אורו' הנז' הנק' קה"ק מקננא ומתלבשן בזה ההיכל העליון דבריאה הכולל ד' היכלין בתוכו הנקרא ד' רגלין דכרוסייא כנז' וע"כ נק' ההיכל הזה קה"ק ר"ל בהיכל שבו מתלבשין ג' אורות עליונין הנקרא ק"ק והרי נתבאר כי עולם הבריאה עצמו הוא עשר היכלות הנז' והג' אורות עליונים שהם נשמה להם הם הנק' כסא והרי איך הבריא היא עשרה והיא י"ג והבן היטב כל זה:

והנה אלו הד' היכלות הנכללין בזה ההיכל העליון דבריאה הנק' ד' רגלין דכורסייא הלא הם כחב"ד דעולם הבריאה ובאלו הד' ראשונ' דבריאה מתלבש בחי' הכסא הנז' שהוא כולל ג' אורות שה"ס אימא עילאה מקננא בכורסייא כנז' וזה ענינם כי המלכות עליונה דאצילות הנה ה"ס ד' כנודע והטעם הוא לפי ששיעור קומתה הוא ד"ס דז"א שהם תנה"י כנ"ל והנה מן שיעור קומתה הנז' מתאצל אור אחד והוא בסוד ד' אורות לסיבת הנז' ונגנזים בד' היכלי הבריאה העליונים הנק' כולם יחד בשם היכל א' הנק' היכל ק"ק. והנה בזה תבין כי כמו שהמוחין דז"א דאצילות הם ד' והם בחי' התנה"י דבינה העליונה כן המוחין דמל' דאצילות נוקב' דיליה הם ד' והם תנה"י דז"א דאצילות וכן המוחין דעולם הבריאה הם ד' תנה"י דמל' דאצילות ונמצא כי ד' אורות האלו הם הם הכסא והם הם ד' המוחין דבריאה והם הם נשמת הבריאה כי המוחין סוד נשמה הם והבן זה היטב ותכוין איך כל המדרגות והעולמות הם בסדר א' שוה. ואע"פ שבתיקונים אמרו דאימ' מקננא בכורסיא בג"ס ואנו אמרנו שהם ד'. הענין הוא כי ספי' הדעת איננה נכנסת לעולם בחשבון הי"ס כנודע לפי שהוא נעלם מאד וגנוז בין החכמ' והבינ' ולכן לא הזכירו שם רק ג"ס בלבד אבל ד' הם גם אל תחשוב כי התנה"י עצמן דמל' דאצילות הם הם היורדין ומתלבשים בסוד כסא בהיכל ק"ק דבריאה אמנם הם אורו' נמשכין מהן ונעשין מוחין בעולם דבריאה כנז' והרי איך מן התנה"י דז"א בה דאצילות נתהוו ד' אורות מוחין דנוקבא וכל מציאות הי"ס אשר בה ולפי שלעולם הוא שיעור קומתה בד' ספי' הנז' לכן גם ממנה נתפשטו ונתהוו מתנה"י שבה ארבע אורות ונתלבשו בהיכל ק"ק דבריאה ונעשו שם בחי' הכסא שהיא נשמת הבריאה כנז' ואלו הד' אורות מאירים בד' ההיכלות שבהיכל ק"ק אשר ה"ס ד' מוחין של בריאה והנה הו"ק דברי הם הו' היכלות תחתוני' שהם מלבנת הספיר עד היכל הרצון כנ"ל. ודע כי היכל לבנת הספיר איננו רק בחי' היסוד בלבד המכריע וכלול מן נ"ה וזהו לבנת הספיר לובן וספיר ואיננו כאשר טעו רבים וחשבו שהיכל זה כולל יסוד ומלכות כי המלכות דבריאה איננה עומדת בעולם הבריאה אבל היא בהיכל ק"ק דיצירה כמש"ל כי סדר כל העולמות הוא כך כי מלכות דעולם העליון היא בכתר דעולם שלמטה ממנה כי כל זה הוא בסוד מעוט הירח וירידת' למטה להיות ראש לשועלים לעולם שלמטה ממנה אמנם דע כי יש חילוק א' בד' עולמות אבי"ע והו' כי המל' דאצילות כל כללותה בכל הי"ס שבה הם מתלבשי' באותם הד' אורות הנמשכים ממנה הנק' כסא הכבוד בראש הבריאה ונמצ' כי המל' מתלבשת בכסא הכבוד והכסא מתלבש בהיכל ק"ק. אבל אין הדבר כן בשאר העולמות כי המלכות דבריאה אין כל הי"ס שבה מתלבשי' בכסא אשר בראש היצירה. אמנן החלק העשירי שבה בלבד היא היורדת ומתלבשת בהיכל ק"ק דיצירה וכן מיצירה לעשיה:

ובזה תבין למה בין כל עולם ועולם תקנו לומר קדיש א' חוץ מן עולם הבריאה לעולם האצילות שהוא בין גאולה לתפלה לפי שכל כללות מלכות דאצילות היא בראש הבריאה ואין לך סמיכות גדול מזה ואין צורך להעלות הבריאה באצילות כי כבר הבריאה קשור' קשר אמיץ עם המל' דאצילות בתכלית האחרון וזהו טעם מאמרם ז"ל שצריך לסמוך גאולה לתפלה שהיא הבריאה במלכות דאצילות ובזה תבין מש"ה שבעה בשבעה מוצקות מוצקים לא כתיב אלא מוצקות וז"ס מ"ש בפ' פקודי דף רס"א ע"א לאעלאה שביעאה בשביעאה ונקרא ז' ימים וז' ימים והענין הוא כי כל אלו הי"ד הם נוקבין לפי שהם ז' דבריאה וז' דמלכות דאצילות והוא כי הנה בזה ההיכל העליון דבריאה הנק' היכל קה"ק יש בו ד' היכלות שהם כחב"ד דבריאה כנ"ל ובתוכם מתלבשים ג' אורות הנק' כסא וגם נק' ק"ק כנ"ל והם הם ז' דבריאה וגם המל' דאצילות היא ז' לפיכך:

ונחזור לענין הקדישים שבתפלת שחרית הנה מן התחל' התפל' עד הודו לד' כו' הוא בחי' ו' היכלות התחתונים דעשיה ומן הודו עד ב"ש הוא בחי' היכל ק"ק דעשי' שמתהפך וחוזר להיות יצירה ממש ע"י המל' דיצירה העומדת בהיכל הזה כנ"ל וז"ס תוספ' שבת בסוד קלי' נוגה שלפעמים נהפכת לקלי' ופעמי' לקדושה. ונמצא כי בד' עולמות אבי"ע יש שני מציאיות הא' היא בחי' הו' היכלות שיש בכל עולם מהם כי אלו הם נכללים למעלה זב"ז בחי' כללות בלבד והב' הוא בחי' ההיכל הז' העליון שנקרא היכל ק"ק אשר הוא נכלל למעלה וחוזר ונהפך להיותו במציאות העולם שלמעלה ממנו משא"כ בו' היכלות התחתונים כנז' וזהו טעם הדבר שאנו אומרים הודו לד' כו' בעולם העשיה עם היות שכל המזמורים הם ביצירה, אבל הטעם לפי שזה ההיכל הז' דעשיה חוזר להיות ממש בחי' יצירה. ובזה תבין כי אחר שנכללו ו' היכלות התחתונות דעשיה זב"ז וזב"ז בתיקון התפלה שיש מן התחלת התפלה עד הודו לה' כו' כנ"ל אז אנו צריכין להעלות אותם בסוד עמוד א' שיש בין כל עולם ועולם ובאמצע כל היכל והיכל ודרך העמוד הזה עולה כל היכל והיכל בחבירו שלמעלה ממנו ונכלל בו כנז' בפ' פקודי. והנה סוד הקדיש הזה הוא בחי' העמוד הנז' אשר באמצעות עולם העשיה ואמנם אופן העלאתו אל עולם היצירה כבר נתבאר איך יש בקדיש ב' בחי' כ"ח וב' בחי' מ"ב והענין הוא כי יש כ"ח אותיות בז' תיבות של יהא שמיה רבה מברך לעלם ולעלמי עלמיא גם יש כ"ח תיבו' מן אמן יש"ר מברך כו' עד דאמירן בעלמא. וע"י כ"ח אותיות הנז' אנו מעלים הו' היכלות התחתונים דעשיה זב"ז לפי שכל בחי' אותיות הם בגבו' כנודע בענין שם ע"ב שיש בו ע"ב תיבין ורי"ו אותיות שהם ג' גבו' אבל התיבות הם ע"ב כמנין חסד. ולכן ע"י כ"ח אותיות הגבורה אנו מעלים הו' היכלות. וע"י כ"ח תיבות אנו מעלים את היכל הז' הנק' ק"ק למעלה ביצירה. וטעם הדבר הוא כי אין שום עליה בעולמות אלא ע"י שם בן מ"ב ושם זה של מ"ב הוא אשר מעלה כל העליות שיש בכל העולמות משום דאיהו סליק ולא נחית כנז' פ' תרומה קל"ב ע"ב. והנה בחי' הכ"ח הנזכר הוא הויה דמילוי מ"ה כנודע כי שם הויה דמ"ה דמילוי אלפין בפשוטו ומילויו ומילוי מילויו הוא מ"ב אותיות אך במילוי המילוי לבד אין בו רק כ"ח אותיות נמצא כי גם הכ"ח הוא בחי' מילוי המ"ב. וגם לעולם אין עליה אלא בשם מ"ב ולכן צ"ל הקדיש בנוסח זה כנ"ל וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל לפי יש בהם ז' ווין לרמוז אל שם מ"ב שהוא ז"פ ששה שמות, וכל שם מששה אותיות וכן תמצא ג"כ כי בכל תיבה מאלו של וישתבח כו' יש בה ששה אותיו' והרי נתבאר איך נרמז בזה כל שם מ"ב. ולכן אותם האומרי' ישתבח יתפאר ביודין טועים הם, לפי שאז יעלו ז' יודין בחי' שם ע"ב והנה אין עליה אלא בשם בן מ"ב וגם כי לעולם כ"ח אותיו' הם בסוד שם בן מ"ב והנה אחר אשר העלינו היכל הז' דעשי' למעלה ביצירה ע"י כ"ח תיבות של הקדיש הנה אח"כ יכול הוא להתהפך ולחזור ולהיותו הוא עצמו בחי' יצירה וכנגד זה אנו אומרים הודו לד' כו' והנה כבר ידעת כי ארבע הויות הם בארבע עולמות אבי"ע והם כסדרן מלמעלה למטה ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן. והנה בג' הויות ע"ב ס"ג מ"ה יש בכל אחד עשרה אותיות ולכן יש בכל אחד מג' הנז' במילוי מילויו כ"ח אותיו' אבל בהויה דב"ן שאין במילוי' רק ט' אותיו' א"כ גם במילוי מילויה ג"כ לא יש בה כ"ח אותיות ולכן אין בו שום עליה ע"י, אבל ע"י כ"ח אותיות של שם מ"ה דאלפין אנו מעלי' בתחי' את ששה היכלות התחתונים דעשי' אל היצירה וע"י כ"ח תיבין אנו מעלים אח"כ את ההיכל העליון הז' אשר הוא חוזר להיות יצירה ממש ע"י כ"ח דשם ס"ג אשר בבריאה נמצא כי מקום הקדיש הזה הוא קודם הודו כו':

שער הכוונות - דרושי הקדיש דרוש א כוונת הקדיש השני
כונת הקדיש השני שבין ישתבח ליוצר הנה גם הוא דוגמת הקדיש הראשון שבעשיה בשני מיני הכ"ח א' אל ששה היכלו' וא' אל היכל הז' אבל הכ"ח אותיות הם משם ס"ג שבבריאה והכ"ח תיבות הם משם ע"ב שבאצילות ואחר שהעלינו היכל הז' דיצירה אל הבריאה אז הוא חוזר להיותו בריאה ממש כי גם בו נכללת מלכו' דבריאה כנז' ולכן אחר הקדיש אנו אומרים ברכו והוא כדוגמת מ"ש בהודו לד' כו' וכבר נת"ל כי המזמורי' הם ביצירה ולהורות כי זה ההיכל הז' דעשיה נהפך ליצירה לכן אנו אומרים מזמור היצירה וכן הענין כאן כי כל בחי' ברוך הוא בבריאה כי שם הוא נקרא ברוך בכל מיני ריבוי' דברכאן כנודע ולכן כאן אנו אומרים ברכו לרמוז כי היכל השביעי דיצירה חוזר להיות בריאה ממש. בין גאולה לתפלה אע"פ שהם ב' עולמ' בריאה ואצילות לא תיקנו לומר בהם קדיש לסיבה הנ"ל:

שער הכוונות - דרושי הקדיש דרוש א כוונת הקדיש השלישי
קדיש ג' שלאחר העמידה קודם אשרי יושבי ביתך. הכונה לפי שבתחלה העלינו כל העולמו' למעלה כדי שכל העולמו' יוכללו בעולם האצילות לעשות שם זיוג עליון דת"ת ומלכות לבדם ושאר כל העולמות הם נעשים להם כדמיון כנפים החופפים ומכסים עליהם בסוד אגן הסהר הנז' במאמר הזוהר בכ"י הנקרא סתרי אותיות של השי"ת וע"ש ואחר הזווג אנו צריכים לחזור להעלות העולמות שיקבלו השפע הנשפע מחמת הזווג שנעשה אז ולכן אומרים עתה זה הקדיש כדי לכלול פעם אחרת הבריאה באצילות לקבל שפע הזיוג ההוא ולכן כונת זה הקדיש ע"י שם ע"ב הויה דיודין במ"ב אותיותיו בפשוט ומילוי ומילוי המילוי ואח"כ הבריאה מקבל' תוספת קדושה בקדושת ובא לציון:

שער הכוונות - דרושי הקדיש דרוש א כוונת הקדיש הרביעי
קדיש ד' לכלול היצירה עם הבריאה ע"י הויה דס"ג וע"ב ואח"כ היצירה תפלה לדוד. ואח"כ קדיש ה' להעלות העשיה אל היצירה ע"י הויות ס"ג ומ"ה ואח"כ העשיה היא פטום הקטרת והרי נשלמה התפלה:

אמנם קדיש בתרא אינו מכלל הקדישים הנז' לפי שכבר עלו כל העולמות אמנם זה הקדיש נקרא קדיש יתמא ר"ל קדיש שאומרים אותו היתומים. והענין הוא שהקדיש הזה הוא בעולם העשיה ששם בחינת המיתה כדי להעלות כל הנשמות והנפשות בסוד תחית המתים וע"כ אומרים אותו היתומים על מיתת אב ואם ויש בקדיש הזה שם בן מ"ב אלא שהוא באופן אחר ונתבאר אצלינו בענין נטילת ידים שה"ס ידוד אלקינו ידוד כוז"ו במוכס"ז כוז"ו ידוד יוד הא ואו הא שה"ס ג' ידות כנ"ל וע"ש. ודע כי ע"י שם במוכס"ז יהיה ענין תחית המתים ולכן קדם אליו שם כוז"ו שהוא גי' ט"ל והוא הט"ל שעתיד הקב"ה להחיות בו את המתים כמ"ש חז"ל:

ונלע"ד ששמעתי ממוז"ל שטוב לומר הקדיש הזה על מיתת אביו ואמו כל השנה כולה אפילו בשבתות ויו"ט לפי שאין הטעם כפי מה שחושבים המון העם שמועיל להציל נפש המת מדינא של גהינם לבד כי הנה עוד יש תועלת א' והוא להכניסו לג"ע ולהעלותו ממדרגה למדרג' וכפי זה גם בשבתות וי"ט יש לאמרו ואני ראיתי למורי ז"ל שהיה אומר קדיש בתרא בכל שנה ושנה ביום שמת בו אביו בג' תפילות והיה אומרו בנוסח קדיש של בני ספרד כמו שנעתיקהו לקמן בע"ה לא כמנהג המוסתערבי' המוספים בו דברים אחרים ע"ד מ"ש בהרמב"ם ז"ל. ודע כי בשבת נמשכת תוספת הקדוש' כל היום משא"כ בחול שאין תוספת קדושה אלא בשעת תפלה לבד וזהו הטעם שאין תוספ' נשמה רק בשבת בלבד אבל עכ"ז ליראי ד' ולחושבי שמו יש להם איזה קצת הארת קדושה גם בימי החול בשעת התפלה. גם יש חילוק אחר והוא כי בשבת נמשכת תוספת קדוש' מעצמה כל מה שנעשה ע"י תפלתינו בימי החול ולכן יש תוספת נשמה בשבת. גם יש חילוק אחר והוא כי בשבת עולים כללות כל העולמות משא"כ בחול שאין עולים בעת התפלה רק בחינת נשמות לבד שעולים עם השכינה להיות לה בסוד מ"ן כנודע. גם דע בענין תפלת החול שענין העלאתם צריכה להעשות על ידינו קודם התפלה אבל אחר שכבר קבלו השפע העליון אין אנו צריכין להורידן כי מעצמם הם יורדין אחר עלינו לשבח:

שער הכוונות - דרושי הקדיש דרוש א כוונת הקדיש בעצמו
ונבאר כונת הקדיש בעצמו הנה הקדיש נתקן בלשון תרגום וכנז' בזוהר פ' תרומה וז"ל דאיהו מתבר שלשלאין דפרזל' כו' והענין הוא במה שהודעתיך בשער המצות בפרשת ואתחנן איך התרגום ה"ס אחוריים דקדושה והוא קדושה ג"כ אלא שהחיצונים יונקים משם. וכבר נתבאר שהקדיש נתקן להעלות את העולמות למעלה ממדרגתם כגון העשיה ביצירה וכיוצא. והנה אנו מתייראים פן ח"ו ע"י עליית העולמות יעלו גם הקליפות עמהם ויתאחזו בהם ויינקו שפע מהם ולכן נתקן בלשון תרגום דאיהו לישנא דלא משתמע למלאכין עלאין כנז' בזוהר פ' נח דע"ח ע"ב ובפ' לך לך דפ"ט ע"א. והטעם הוא לפי שהם מצד הפנים והם מדברים בלשון הקדש שהוא בחינת הפנים אך הקליפות הם נאחזים באחוריי' והם מבינים בל' תרגום שהוא אחוריים ובהיותינו אומרים השבח הגדול והקדוש הזה של הקדיש בלשון תרגום שהם מבינים אותו אז הם נכנעים ואינם עולים למעלה והנה הקליפות הם כולם נמשכי' מסוד י"א סממני הקטרת שהם סוד עשתי עשרה יריעות עזים אשר סודם הם שני אותיות אחרונות דשם הויה שהם ו"ה שהם בגי' י"א והענין הוא במה שהודעתיך כי י"א סמנים הם אחוריים שלמעלה שירדו בעת מיתת המלכים וביטולם וירדו אחוריים דאו"א במקום זו"ן שהם ז"ס האחרונות וגם הם בחינת שני אותיות ו"ה הנז' של שם הויה ואלו האחוריים נכללין בכלל זו"ן ולכן תמצא כי אין שום פגם תחתון מגיע אלא בזו"ן ולא באו"א ולכן תקנו י"א אותיות בשני תיבות יתגדל ויתקדש כנגד הי"א הנז':

עוד ירצה כי כבר ביארנו כי יתגדל ויתקדש יש בהם אחת עשרה אותיות כנגד י"א סממני הקטרת וסוד הענין הוא כי שם הויה נרמז בה ענין שני חיבורים דאו"א וזו"ן בד' אותיותיה והנה בזמן הגלות כביכו"ל אין השם שלם ואינו נק' אלא בשם י"ה כמ"ש כי יד על כס יה כו'. והענין הוא כי הנה כל הקלי' יצאו מן הבירורים דז' מלכי אדום והנה הם סוד י"א לפי שה"ס זו"ן שהם בחי' ז' מלכים דמיתו כנודע. אמנם באו"א לא היה בהם בחי' מיתת המלכים והנה זו"ן ה"ס שני אותיות אחרונות של שם ההויה שהם ו"ה שהם בגי' י"א כנגד הקליפות שנתבררו ויצאו משם ומן ב' אותיות אלו נמשכת להם הארה ומזון להיות שרשם משם כנז' וזהו הטעם שאין אחיזה לקלי' בשני אותיו' י"ה הראשונים שהם או"א רק בשני אותיות ו"ה האחרונות שהם זו"ן וזהו הטעם שאין הקליפות יכולין לעלות מן בינה דאצילות ולמעלה כי בבי"ע ודאי שמתאחזים הקלי' בכל הי"ס שלהם אבל באצילות אין להם אחיזה מבינ' ולמעל' לפי שאין שרשם ומקורם משם. וז"ס מ"ש רז"ל אין השם שלם ואין הכסא שלם והוא לפי שחציו הראשון שהוא י"ה שהם או"א אין לקליפו' אחיזה בהם ונשארים למעלה אבל שני אותיות האחרו' ו"ה נאחזות הקליפו' בהם ויש להם אותו הרוחניות שהם י"א סממני הקטרת הנמשך להם משם והנה כונת הקדיש הוא לסלק ולהסיר אותו הרוחניות שהם הי"א סממנים משם וזה נעשה ע"י העלא' ב' אותיו' ו"ה עד או"א שהם י"ה ואז יתחברו עמהם ועי"כ יתבטלו הקליפות וזמ"ש יתגדל ויתקדש ש"ר פי' כי השם של י"ה הרמוז במלת שמיה ר"ל שם י"ה שהם או"א יהיו שם י"ה רבא וזה ע"י שנתחברו עם שני אותיו' אחרונות ו"ה ועי"כ יהיה השם גדול ושלם כי בעוד שהאותיו' אלו נפרדות זו מזו ח"ו אין השם שלם וגדול ולכן יתגדל שמו של יה ויעשה רבא. ולכן יש י"א אותיות בב' תיבו' ראשונות יתגדל ויתקדש להורות על שני אותיות ו"ה שהם גי' י"א שיעלו עד שני אותיו' י"ה ויתחברו ויהיו שם א' גדול ושלם ואז בעלותם שם לא יהיה כח בקלי' לעלות עד שני אותיות י"ה. עוד ירצה כי כבר נתבאר אצלינו כי י"א אותיות יש ביתגדל ויתקדש לרמוז על ניצוץ א' של קדושה שיש בתוך י"ס דקלי' להחיותם וכונתינו היא לסלקו משם כדי להכניע הקליפות גם הבנת לשון יתגדל ר"ל ירום ויתגדל ויסתלק ניצוץ החיות שבתוכן ויכנס למעלה ויתחבר עם הקדושה וזהו ויתקדש ומקום עלייתו הוא למעלה בז' היכלות הקדוש' הנודעי' הכוללים י"ס של הקדוש' כנודע וכנגד זה אומרים שמיה רבא כי יש בהם ז' אותיות ושם מקום העלי' הנז'. גם נתבאר אצלינו כי במילת יה"א רמוזים ג' מיני מילוים שיש בשם י"ה והם דיודין דאלפין וההין ונמצא כי אות אלף של יהא רומזת בדעת דזמן הקטנות. וכבר ידעת כי הדעת כלול מהחו"ג עם היות שני בחי' הדעת א' ולכן בו נרמז אות א' אחת אלא שיש בה שני מיני ציורים יוי כנגד חסדים יוד כנגד הגבורה גם נתבאר אצלינו כי בנוסח הקדיש יש ב"פ י"ד א' דאותיות ואחד דתיבות וב"פ כ"ח א' דאותיות וא' דתיבות וב"פ מ"ב אחד דאותיו' וא' דתיבות וכל כונתינו למתק ג' אלקים דמוחין דקטנות שבימי הגלות נעשה אל"ם ועתה יגדלו ע"י שם י"ה ויהיה אלקים והנה זה השם של י"ה שאנו ממשיכין עתה בכל אחד מג' מוחין דקטנות יש בו ג' מילוין דיודין, ואלפין וההין ואמנם אין שינוי המילויים רק באות ה' ולכן אין אנו מזכירין כ"א אות ה' ואמנם כשתמלאם בשלשה מילוים ה"י ה"ה ה"א יהיו בהם ו' אותיות ואם תחזור למלאם הי יוד הא אלף הה הה יהיו בהם י"ד אותיות בשם י"ה מאלקים ולכן תכוין להמתיק אלו הי"ד של י"ה דקטנות ע"י י"ד אותיות דפשוט ומילוי הויה דע"ב כזה ידוד יוד הי ויו הי וז"ס מ"ש ב"פ י"ד דאותיות ותיבות שיש בנוסח הקדיש. עוד יש שני פעמים כ"ח בקדיש כנז' והם כ"ח אותיות מילוי המילוי דהויה דמילוי דע"ב ותסיר מהם הי' אותיות שהם בחי' המילוי אשר כבר נרמזו בבחינת י"ד הנז' וישארו בבחי' י"ח ותמתיק בהם י"ח אותיות שיש באלקים פשוט ומלא כזה אלקים אלף למד הי יוד מ"ם. עוד יש ב"פ מ"ב בקדיש ותכוין להמתיק ע"י הפשוט ומילוי ומילוי המילוי דהויה דע"ב שבהם מ"ב אותיות אל אלקים הנז' להמתיקו ולהגדילו כי הנה הוא מוח קטן דקטנות וצריך להרחיבו ולהגדילו כדי שיסבול בתוכו ההויה דגדלות ויהיה יב"ק כנודע אצלינו:

כלל כל הדברים הוא שע"י הד' והי' והכ"ח והמ"ב אותיו' וכן של תיבות שיש בקדיש הזה אשר הם כנגד הד' והי' והכ"ח והמ"ב של הויה דע"ב כנז' אנו מעלים את שני אותיות וא"ו ה"א של שם ההויה הרומזים אל זו"ן אשר מהם נפלו י"א ניצוצין דסממני הקטרת בתוך הקלי' והם כמספר אותיות ו"ה עצמן ואנו מעלים אותם עם ב' אותיות הראשונות י"ה דהויה שה"ס או"א ונעשה ידוד גדול וזהו יתגדל ויתקדש ש"ר כי נגדל ועלה אל הקדושה הנקרא יה כי עד עתה היה שם י"ה לבד ועתה שם י"ה נעשה גדול וזהו שמי"ה רבא ר"ל שם יה גדול כי נעשה הויה שלימה וכבר ביארנו לעיל שמציאות הקדיש הוא להעלות העולמות וכבר הודעתיך כי כל העלאה היא ע"י שם מ"ב שיש בו ג"פ י"ד האוחזים בעולם ההוא ומעלים אותו ולכן כללות הקדיש הוא מ"ב תיבו' וכבר נת"ל כי כפי בחי' הקדיש כך היא כונתו כי הקדיש של הודו יכוין בשם הויה דמ"ה באלפין במ"ב שלו כו' ונמצא כי שם בן מ"ב של כונת הקדיש איננו שם בן מ"ב הנודע אצלינו בר"ת של אנא בכח כו' רק הוא שם מ"ב היוצא מכל הויה והויה כפי מקומה באופן זה כי ארבע אותיות פשוטות של הויה הם בחי' א' ואח"כ הם י' אותיות המלוי הרי בחי' שנית ואח"כ הם אותיו' מלוי המלוי והם כ"ח והרי בחי' ג' והרי נרמז שם בן מ"ב בגי' בחי' אלו שהם ד' י' כ"ח הרי מ"ב ולכן יתגדל ויתקדש ש"ר הם ארבע תיבות כנגד בחי' הראשונה שהם ארבע' אותיות דהויה פשוט' ולכן בכאן צריך לענות אמן כדי לעשות הפרש א' ואח"כ יש י' תיבות מן תיבת בעלמ' עד תיבת משיחיה ואלו הם בעלמא די ברא כרעותיה וימליך מלכותיה ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה כי די ברא הם שתי תיבות לא כאותם הקוראים דברא. והרי בחי' ב' דעשרה אותיות המילוי ולכן צריך לחזור לענות אמן ג"כ פ"ב כדי לעשות הפרש ב'. והנה בחייכון וביומיכון הוא תפלה ואינה מכלל נוסח הענין אח"כ יש כ"ח תיבות מן יהא ש"ר עד בעלמא. ואלו הם יש"ר מברך לעלם ולעלמי עלמיא יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל שמיה דקב"ה לעילא מכל ברכתא שירתא תשבחתא ונחמתא דאמירן בעלמא והיא בחי' הג' של מילוי המילוי ולכן צריך לחזור ולענות אמן פ"ג וג' אמנים אלו הם זולת אמן יש"ר כו ואם העונה מסיים לומר עד דאמירן בעלמא קודם שיאמר החזן שמי' דקב"ה צריך לענות כאן פ"א אמן באופן שיהיו ה' אמנים:

גם צריך לכוין כי הלא נתבאר שכונת הקדיש הוא להכניע הקליפות כנ"ל בפ' תרומה והנה כל אחיזת הקליפות היא במוחין דקטנות שהם שמות אלקים כנודע והם שלשה מוחין מלובשים תוך נה"י דאימא ועוד שלשה מוחין אחרים מלובשים בנה"י דאבא הרי הם ששה מוחין שהם ששה שמות אלקים ומאלו האלקים יונקים החיצונים ולכן צריך בראשונה לתקן המוחין אלו ולהמשיך המוחין דגדלות כדי שיסתלקו החיצו' משם ולא יתדבקו בהם והנה אלו המוחין הם מלובשים תוך נה"י דאי' כנז' והם ג' שמות אהיה כי אהיה הוא באימא כנודע ואמנם במוחין דגדלות הנה"י דאימא הם בסוד ג' מילוי אהיה דיודין ואלפין וההין שהם גי' תנ"ה אבל במוחין דקטנות אינם אלא בבחי' מילוייהם לבד שהם ק"מ קכ"ב ק"ל שהם שצ"ב ותחילה אנו מזכירין נה"י דאימא להיות' חיצונים יותר קרובים ומושגים אלינו מנה"י דאבא וכנגדם אנו אומרי' יתגדל שהם אותיו' תג"י ד"ל פי' כי תג"י הוא שצ"ב ואהיה כי השצ"ב הם נה"י דאימא דקטנות כנז' וגם אנו מחברים עמהם שם אהיה ויהיה הכל בגי' תג"י והם בחי' המוחין דקטנות דז"א ואמנם גם המוחין דקטנות דנוקבא דז"א הם שמות אלקים אבל הם לוקחים הארה מנה"י דאימא אשר בז"א כנודע כי יוצאים הארות נה"י דאימא וגם יוצאת הארת המוחין המלובשים בתוכם לחוץ אל הנוקב' וא"כ נמצא כי הלבושי' דמוחין דנוקבא אינם מילוי אהיה כמו דז"א אבל יהיו בסוד תמורת וחילוף שם אהיה שהוא שם בוכ"ו כמבואר אצלינו בברכת אבות בענין מלך עוזר ומושיע ומגן ונודע כי שם זה הוא בגי' ד"ל לפי שבבחי' זאת נק' המלכות דלה ועניה לפי שאינה לוקחת אלא תמורת שם אהי"ה ולא עצמותו וז"ס יתגדל תג"י ד"ל תג"י לז"א וד"ל לנוקבא, והנה כיון שאנו רומזים שם בוכ"ו אל הנוקבא באותיות ד"ל א"כ מוכרח הוא ששם אהיה הוא בדכורא והוא שם אהיה שחברנו עם שצ"ב ויהיה הכל סוד תג"י כנזכר. ונמצא כי תיבת יתגדל הכונה לומר כי אלו המוחין דקטנות דנוקבא ודדכורא שהם בגי' יתגדל יוגדלו ויהיה להם מוחין דגדלות. וגם המוחין עצמם דקטנות הם בעצמם יוגדלו וכמ"ש ענין הגדלתם במלת איש"ר זה ואח"כ אנו רומזים נה"י דאבא במלת ויתקדש והענין הוא כמבואר אצלינו כי כל קדוש הוא באבא כנז' שלהי פ' האזינו בזוהר אבל הו' בבחינת המוחין אשר מלובשים תוך הנה"י דאבא ולכן כנגד אימא הנקר' עלמ' אריכא כמ"ש חז"ל לעולם שכלו ארוך שהוא עוה"ב אנו אומרי' יתגדל. וכנגד אבא אנו אומרים ויתקדש ולהיות כי הנה"י דאבא מתלבשים תוך נה"י דאימא ואין מתגלה מהם רק בחי' היסוד דאבא לבדו מן החזה דז"א ולמטה כנודע לפי שהיסוד דאימא קצר ודאבא ארוך ולכן אין אנו מזכירין עתה רק בחי' היסוד דאבא לבדו המגולה כי הנ"ה מכוסים הם ואין שם שום אחיזה וזהו ויתקדש שהם אותיות שד"י ת"ק ונודע כי שדי הוא ביסוד כנז' בפרשת ויקרא והנה מילוי דשדי הוא בגי' ת"ק ונמצא כי יתקדש הוא שם שדי עם מילואו והוא בחי' היסוד דאבא אח"כ אנו אומרים שמיה רבא פי' כי הנה נתבאר אצלינו כי המוחין דאלקים לפעמים נקרא אלם והוא כשקלי' נאחזות בהם פי' כי ב' אותיות י"ה מאלקים הם מתכסים ונעלמים ונשאר אלם מן אלקים ז"ס פסוק נאלמתי דומיה כו' פי' כי כאשר היא דומיה פי' דו"ם י"ה ר"ל שאותיות י"ה משם אלקים הם דוממים בשביל החיצונים ואינם מתגלי' ואז נאלמתי ושם אלקים נעשה אל"ם ובפרט עתה בגלותינו זה המר שחזר הז"א לבחי' קטנות ובו נאמר נאלמתי דומיה ולכן אנו מתפללין שאלו המוחין דקטנות שהם שמות אלקים יוגדלו ויתקדשו פי' כי כל בחי' קדש הוא במוחין כנ"ל. והענין כי עיקר ושרש המוח הוא שני אותיות י"ה שבשם אלקים שה"ס חו"ב הנקרא י"ה כנודע וכאשר יסתלקו שרשי המוחין נשאר אלם וכשיחזרו לבוא שרשי המוחין הנז' שהם ב' אותיות י"ה מן אלקים אז יתקדשו כי ימשכו המוחין ושרשם ויגדלו וזהו יתגדל ויתקדש ולפי שיש ב' מיני הגדלו' בענין זה כמ"ש לקמן לכן ביאר כי הגדלות והקדושה הזאת היא ממטה למעלה כי הגדלה הראשונה היא באופן זה כי עד עתה היו המוחין בבחינ' אלם ואח"כ נגדלו ונעשו בבחי' אלקים אלא שעדיין הוא פשוט בלתי מילוי ולכך צריך הגדלה שנית והוא שיתמלאו אלקים האלה במילויהם הנודעי' שהם אלקים במילוי יודין במוח הנק' חכמה ואלקי' במילוי ההין במוח הנק' בינה. ואלקים במילוי אלפין במוח הנק' דעת והנה צריך להתחיל ממטה למעלה והוא שמן אלם יעשה אלקי' והרי נגדלו שני אותיות י"ה ונעשה שם גדול וזהו מה שאומרי' שמיה רבא פי' שיתגדל שמו של ז"א בבחי' המוחין שלו ויעשה רבא וגדול כי מאלם יהיה אלקים וזה עצמו נרמז במלת שמיה שהם אותיו' שם י"ה כי שם י"ה אשר בתוך שם אלקים יהיה רבא ויגדל ויתגלה פעולתו ושרשו והנה רמזנו הלבושים שהם נה"י דאו"א ואמנם המוחין עצמן דאלקים נרמזו בר"ת וס"ת של יתגדל ויתקד' שמי' רבא שהם יוש"ר וה"ס מש"ה ידין לאומים במישרים וכנז' בזוהר כי הגבורה נק' מישרים וכן בזוהר שיר השירים על פסוק מישרים אהבוך כו' ביארוהו על ה' אותיות מנצפ"ך וכבר הודעתיך כי אלו האותיות הם ה"ג הנודעות ולהיות כי אלו המוחין דאלקים הם דינין וגבורה לכן נק' יושר גם הענין הוא כי הנה הג' מוחין דאימ' וג' דאבא הם ששה אלקים והם בגי' יושר וכבר ביארנו במ"א כי כאשר באין המוחין דגדלות אע"פ שאח"כ מסתלקין אינן מסתלקין לגמרי ובהכרח שנשאר רשימו דילהון תמן וההוא רישמו הוא ממתיק הגבורה דאלקים דקטנות אבל בתחילה בהיותם בסוד אלם אז אין הרשימו דמוחין דגדלות ניכר אבל כאשר הגדיל הגדל' ראשונה ומן אלם נעשה אלקים אז ניכר הרשימו של הגדלו' ונודע כי המוחין דגדלות הם בחי' הויות ונמצא כי הרשימו דמוחין דגדלו' גם הוא יהיה בבחינת הויות. ואם תחבר הויה ואלקים יהיו בגי' יב"ק בסוד ויעבר את מעבר יב"ק כמבואר אצלינו. ונמצא כי ג' מוחין דקטנות שהם ג' אלקים מתחברים עם שלש הויות וסך כולם הם בגי של"ו כמנין ס"ת יתגדל ויתקדש ש"ר והם בחי' שלשה אלקים דאימא הנמתקי' עתה עם ג' ההויו"ת דההוא רשימו דמוחין דגדלות כנז' וכיון שרמזנו אלו המוחין דאימא במספר של"ו וכנז' אין צורך להזכיר גם המוחין דאבא כיון שהם מלובשין בתוך של אימא ובפרט כי גם המוחין דאבא נרמזו בר"ת של יתגדל ויש"ר שהוא בגי' יושר כנז"ל ולכן אין צורך לחזור ולזוכרם בס"ת:

עוד ירצה כי כבר נתבאר לעיל שהכונ' היא למתק המוחין דקטנות דאלקים ע"י המוחין דהויות דגדלות אבל אין כל הקדישים שוים כ"א הקדיש שהוא בעולם העשיה נמצא שתהיה הכונה בשמות אלקים והויות דעשיה כנ"ל באורך והנה מה שצריך לכוין הוא כי הנה בנוסח הקדיש מצאנו ב"פ י"ד וב"פ כ"ח וב"פ מ"ב באופן זה כי מן יתגדל ויתקדש עד משיחיה הם י"ד תיבות. וגם במילת ד"י ברא נרמוז י"ד אחרת והרי הם ב"פ י"ד אחד מן תיבות וא' מן אותיו' וצריך לכוין בהם בענין ב' הויות הנ"ל שצריך לכוין בכל קדי' כ"א הוא בקדיש של הודו אשר הכונה בו הוא בשני הויו' דמ"ה וס"ג תכוין בי"ד הראשונה של אותיו' הנרמזו' במלת ד"י ברא כנז' אל בחינת הי"ד אותיות דהויה דמ"ה שהם ד' אותיו' הפשוט וי' אותיות המילוי כנז' ותכוין להמתיק בזה לאלקים דקטנות דאימא לכל כללותם כי כולם נקרא בשם אלקים. וכן גם המוחין דגדלות עם היותם ד' מוחין אין אנו מכוונים בהם אלא בבחי' הויה א' ולכן תמתיק י"ד אותיו' שבשם הויה דגדלו' דמ"ה דאלפין לאלקים דמוחין דקטנות דאימא שהוא במלוי י"ג אותיו' כנודע ועם הכולל הם י"ד. והי"ד הב' של תיבות תכוין בי"ד דהויה דס"ג להמתיק בהם את אלקים דקטנות דמצד אבא שהוא ג"כ י"ד כנז'. וכבר ידעת שהאותיות הם מצד הבינה והתיבות מצד החכמה:

ואמנם אלו הי"ד צריך לחלקם לשנים ותחי' תעורר את ארבע אותיות הפשוטו' של ההויה שהם ד' תיבות יתגדל ויש"ר ואח"כ תעורר את עשרה אותיות שבמילוי הויה בי' תיבות שמן בעלמא עד משיחיה כנז' ואח"כ צריך לעורר את הי"ד. זולת החלוקות הנז' כי כן הכ"ח והמ"ב האחרים הם זולת אלו הי"ד וכבר כתבנו לך שבחייכון וביומיכון כו' הוא תפלה ואינו מן נוסח הקדיש. ונחזור לענין כי גם יש ב"פ כ"ח וב"פ מ"ב והנה בכ"ח של ס"ג תכוין להמתיק אלקים דקטנות דאבא. ובכ"ח דמ"ה תכוין למתק אלקים דאימא ע"ד הנז'. וכן במ"ב דמ"ה תמתיק אלקים דאימא. ובמ"ב דס"ג תכוין למתק אלקים דאבא אמנם המיתוק הזה לא קבלתיו אני ממורי ז"ל אבל קבלתיו מאיש אחר שקבלו ממוז"ל והאיש ההוא אמר לי שאיננו זוכר היטב עניינו אבל מה שהיה זוכר בכללות הוא כך שצריך לכוין להמתיק הי"ח אותיו' של אלקי' שהם ה' אותיו' הפשוטו' וי"ג דמלוי סך שניהם י"ח אותיו' ותמתיקם בכ"ח אותיו' דהוי"ה דגדלו' ואע"פ שאלו הם כ"ח ואלו הם י"ח עכ"ז כבר העשר' היתרי' אנו צריכין אל החשבון האחר ואינו זוכר יותר מזה גם במ"ב דהויה היה ממתיק המ"ב של אלקים וגם זה אינו זוכרו היטיב. והנלע"ד בזה כפי דברי האיש ההוא הוא בב' פנים או אם נאמר כי הנה בשם אלקים באחוריים שלו יש בהם מ"א אותיו' ועם הכולל הם מ"ב בזה האופן אלף. אלף למד אלף למד הא אלף למד הא יוד אלף למד הא יוד מם והכולל הם מ"ב דאלקים:

ואמנם נראה דוחק בכאן להכניס בחינת האחוריי' דאלקים וגם שעדיין לא נתקן בזה העשרה היתרים מן הכ"ח של הי"ח כנז' ולכן נלע"ד באופן אחר והוא יותר אמיתי כפי דעתי והוא שתקח הי"ח מן הכ"ח דהויה ותמתיק בהם הי"ח דאלקי' דפשוט ומילוי והי' היתרים מן הכ"ח של ההויה תחברם עם המ"ב של ההויה ויהיו ב"ן ותמתיק בהם ה"בן של אלקים שהם ב"ן אותיו' שיש בפשוטו ה' ובמילויו י"ג ובמילוי מילויו ל"ד סך הכל ב"ן שבשם אלקים כנודע ובזה הפירוש יתיישב הכל כי תחילה תמתיק ה' אותיותיו הפשוטות משם אלקים בד' תיבו' של יתגדל ויש"ר אע"פ שחסרים א' ואח"כ תמתיק בי"ד תיבות שיש מן בעלמא עד משיחיה אל י"ג אותיו' מלויו והרי באה הא' החסר ואח"כ תצרף ותחבר פשוטו ומילויו שהם י"ח אותיו' בי"ח של הויה. ואח"כ תחבר פשוטו ומילויו ומילוי מילויו במ"ב של הויה שהם עשרה העודפים מן הכ"ח כנ"ל עוד יכוין כנ"ל כי יתגדל הם אותיו' תג"י ד"ל כנז' פירושו כי שם בוכ"ו הוא תמורת שם אהיה אשר בבינה והוא בגי' ד"ל כנז' ותג"י הוא סוד התגין אשר בספי' הכתר דבינה כנז' אצלינו בשער היחודים וע"ש ושם הוא בחי' שם ד"ל כנז' וזהו יתגדל. ויתקדש הם אותיות שדי ות"ק כי שדי במילואו כזה שין דלת יוד הוא בגי' יתקד"ש וגם כי שדי עצמו הוא רמוז באותיו' יתקדש ושאר אותיו' יתקדש' הם ת"ק של מילוי של שם שדי העולה ת"ק והרי איך נרמז בו שם שדי בין באותיותיו בין במספר שלו ג"כ:

ועתה נבאר ההגדלה השנית באומרו אמן יהא שמיה רבא מברך והענין הוא כי סוד אמן בגי' צ"א והוא סוד שלש' מילויי שם י"ה של אלקים הנ"ל ביודין באלפין בההין יו"ד ה"י יו"ד ה"א יו"ד ה"ה הם בגי' צ"א כמנין אמן ולפי ששאר אותיו' המילוי דשם אלקים שהם אותיות אל"ם הם שוים במילוים בשלשה שמות אלקים ואין שינוי ביניהם רק בשני אותיו' י"ה דאלקים בלבד כנז' כי הא' הוא ביודין והב' באלפין והג' בההין כנזכר לכן אין אנו רומזין רק מלוי שתי אותיו' י"ה בלבד כפי ההפרש שבהם ואנו מתפללים שיתמלאו עתה שלשה מוחין דאלקים דאימא. וכבר ביארנו כי גם המוחין דאבא הם מתמלאים מאליהם ואין צריך להזכיר' גם הם כי כונתינו היה בג' מוחין דאימא וגם כונתינו פ"ב בשלשה מוחין דאבא במלת אמן. והנה זהו סוד אמן ועי"כ יש"ר ויתגדל הגדלה שנית זולת הראשונה ואז ימתקו מתוק שני יותר וזה עצמו נרמז במילת יהא שהוא רמז אל שלשה שינוים שיש בשלשה שמות י"ה הנז' שהם במילוי דיודין בחכמה ודההין בבינה ודאלפין בדעת. וזהו יה"א כסדרן יודין ההין אלפין וביאר היכן הוא ענין יהא הנז' ואמר שהוא בשמיה רבא פי' בשם י"ה כנז"ל כי שלשה שמות י"ה יתמלאו בשלשה מילויין שסדרן יהא ועי"ז יהיה רבא וגדול במעלת אחרת יותר גדולה מן הראשונה. גם תכוין במלת רבא שהם אותיות באר שה"ס ד' שמות הויה אלקים הויה אדני כי ע"י שלשה מילויים הנז' תחזור מן בור להעשות באר מים חיים וענין באר הזה כי הנה המוחין האלו הם מלובשים תוך נה"י דאימא שהם בחי' שם אהיה כנודע וכאשר יוצאין המוחין לכנוס בנוקבא דז"א הנקרא אדני הם מתחברים ב' שמות אהיה ואדני ונעשים אלקים והז"א הוא שם ההויה הרי לך בהדיא איך ע"י שם אדני ואהיה נעשים הויה אלקים (הויה) אדני. ובעלמי עלמיא תכוין אל מה שנודע כי בתחי' יש לו מוחין דקטנות דעיבור הא' ואח"כ מוחין דקטנות דיניקה ואח"כ מוחין דגדלות העיקריים וזה נרמז במלות אלו כי מלת לעלם הוא עיבור הא' ולעלמי הוא היניקה ועלמיא הוא הגדלות. והרי עתה נגדלו המוחין בכל צרכן כי מוחין דעיבור נרמזו בתחילת הקדיש עד לעלם ומוחין דיניקה נרמזו במלת לעלמי ומוחין דגדלות נרמזו במלת עלמיא ולהיות שעיקר הכל הם המוחין דגדלות לכן צריך לכלול הכל הז' תיבות שיש מן אמן עד עלמיא בבחי' הגדלות באופן זה כי הנה הם ד' מוחין שהם חו"ב ודעת כלול מחו"ג ובהתלבשם תוך נה"י דאימא נעשי' שלשה מוחין בלבד כנודע וכמבואר באדרא זוטא והרי הם שבעה וגם אם תחבר ד' המוחין עם ג' הלבושין שהם עצמן נה"י דאימא הרי הם שבעה כמנין שבעה התיבות הנז' ואמנם כבר הודעתיך למעלה שיש שינוים בענין הקדישים כפי מקומם כי בקדיש הודו תכוין אל מ"ב דהויה דאלפין דמ"ה ואל הויה דס"ג ובקדיש דיוצר תכוין אל מ"ב דס"ג והויה דע"ב כו' וע"ש ושם ביארנו כי לכך יש שני מיני מ"ב ושני מיני כ"ח בקדיש בזה האופן שבעה ווין שיש מן וישתבח כו' עד ויתהלל הרי מ"ב א' באותיו' והוא מ"ב אותיות התחתון שהוא בהויה דמ"ה דאלפין ואח"כ ז' תיבות עצמן כל תיבה מו' אותיות שיש מן וישתבח עד ויתהלל הרי מ"ב שני של תיבות ולכן הוא מעולה ומשובח מן הראשון והוא מ"ב דהוי"ה דס"ג כנז' בסוד הקדיש דהודו. ועד"ז הוא בשאר הקדישים ועד"ז יש כ"ח תחתון דאותיות וכ"ח עליון דתיבין וגם הם כ"ח דמ"ה וכ"ח דס"ג. והנה עם הדרך שביארנו כאן שהם בחי' מוחין דגדלות נבאר ג"כ עתה ענין שני כ"ח וב' מ"ב עם הדרך הנז' עם ששניהם אמתיים וצריך לכוין ב' הכונות האלו ביחד והענין הוא כי מוחין דגדלות דאימא ויש מוחין דגדלות דאבא והנה המ"ב הא' שהוא דאותיות הם בחינת מוחין דאימא כי הם היותר ראשונים ומתגלים בתחילה וכבר ביארנו כונתם במלת איש"ר מברך כו' כנ"ל אבל המוחין דאבא נרמזו בכ"ח האחרות שהם התיבות שיש עד אמן האחרון ולזה נאמר בהם מלת אלו על הסדר הזה לעילא מכל ברכתא לפי שאבא הוא לעילא מן אימא ואנו חוזרים לומר באחרונה הכ"ח והמ"ב שהוא עד מלת בעלמא ואז אנו אומרים פ"א אמן ולכן צריך לכוין בו בבחינת מוחין דאבא ג"כ ע"ד מ"ש באמן יש"ר כו' וצריך לכוין בג' שמות י"ה שיש בג' שמות אלקים שיש בג' מוחין דאבא שיתמלאו בג' מלויים דיודין ההין אלפין שהם בגי' אמן כנ"ל וכבר ידוע שיש קדישין שחותמים בהם ואומרים יה"א שלמא רבא וצריך לכוין במלת יה"א דיהא שלמא רבא אל ג' מלויי' שסדרן יה"א כמו שכוונת באמן יהא שמיה רבא כו' ובמלת שלמא תכוין שהוא בחי' היסוד המגולה דאבא הנקרא שלום כנודע. ובשאר הקדישין לא קבלתי טעם ממוז"ל למה לא נזכר בו ענין יהא שלמא רבא כו' ע"ד שרמזוהו ביהא שלמא רבא כנז' והנה כל שאר מלות אמן שיש בקדישין אין בהם כונה זו אלא באלו שני אמנים בלבד שהם באמן יהא שמיה רבא מברך כו' ובדאמירן בעלמא ואמרו אמן. אבל בשאר האמנים יש להם כונה אחרת וביארנו אותה בענין סדר כל האמנים והברכות כנודע שיש חילוק בין ברכות התפלה והמצות וברכת הנהנין ע"ש. והנה הקדיש שיש בין השכיבנו לתפלת י"ח דערבית משא"כ בשחרית שצריך לסמוך גאולה לתפלה כבר נת"ל טעם לדבר הזה. גם מן הטעם ההוא עצמו צריך לומר קדיש בערבית לפי שכבר ביארנו כי בתפילת ערבית אין עולם הבריאה עולה למעלה אמנם עולם האצילות הוא היורד למטה בהיכל הז' דבריאה כנ"ל. ולכן צ"ל אותו הקדיש קודם העמידה להוריד האצילות למטה וגם במנחה אומרים קדיש קודם העמידה לפי שלא זכרנו כלל ענין הבריאה כנודע כי אין חיוב בתפלת המנחה רק לומר תפלת י"ח לבד ושם ביארנו הטעם לפי שאין בנו כח להעלות הבריאה למעלה מפני שהדין שולט אז בעת המנחה ומכ"ש שלא יעלו יצירה ועשיה. והנה הקדישים שיש קודם העמידה ואחר העמידה כולם הם מסוד ע"ב כמבואר אצלנו וצריך שגם בהם יהיו ב' כ"ח וב' מ"ב ודע כי הנה אנו מכנים הויה דע"ב אל האצילות ודס"ג אל הבריאה ודמ"ה אל היצירה ודב"ן אל העשיה והנה כל האצילות כללותם הוא שם ע"ב ולכן צריך שתכוין מ"ב הא' הויה דע"ב דיודין שבנוק' דאצילות ואח"כ תכוין המ"ב הב' מן הויה דע"ב דיודין שבז"א דאצילות והנה ע"ד מציאות הקדישין שבתפלת שחרית כן הם במנחה וערבית ובשאר היום כי הקדיש אשר קודם העמידה דתפלת מנחה תכוין אל הויה דע"ב דיודין וכן בקדיש שאחר העמידה דתפלת מנחה תכוין ע"ד שביארנו בתפלת השחר ובקדיש שקודם יוצר דערבית הוא ע"ב ס"ג ושל קודם העמידה ואחר העמידה דערבית ג"כ הוא ע"ב וע"ב ושלאחר ערבית הוא ס"ג ומ"ה והקדישים שבשאר היום כפי מה שתקרא כך תכוין כי אם למדת מקרא הוא בעשיה ולכן הקדיש הוא מ"ה וס"ג. ואם שנית משנה אשר היא ביצירה תכוין בקדיש ההוא בס"ג וע"ב ואם עסקת בחכמת הקבלה ג"כ תכוין ע"ד הנזכר בס"ג וע"ב כי כל זה ביצירה:

מורי ז"ל לא היה קם מעומד בענית אמן יש"ר של הקדיש וא"ל כי הלשון הנז' בירושלמי דמשמע ממנו שצריך לקום מעומד הוא מוטעה ואינו מתלמוד ירושלמי עצמו אלא הגהת איזה חכם היתה והאחרונים הדפיסו אח"כ בתוך דברי הירושלמי אמנם כשהיה בקדיש דאחר העמיד' דשחרית או דערבי' או דמנחה וכן בקדיש תתקבל של אחר חזרת ס"ת להיכל אז היה נשאר מעומד וגומר ענית הקדיש ואח"כ היה יושב. גם מה שרגילין העם לומר פסוק ועתה יגדל נא כח ה' בעת שהש"ץ אומר קדיש וכנז' בספר התיקונים הנה מוז"ל מנעני מלאומרו ולא גילה לי טעמו של דבר ואולי שגם זה אינו מהתיקונים כנ"ל גם בענין מה שנהגו האבלים לומר קדיש על מיתת אביהם ואמם בשנה ההיא טוב לאומרו אפילו בשבת ויו"ט ור"ח לפי שטעם הדבר הוא כדי להעלות נפש המת בג"ע עצמו ממדרגה למדרגה ולכן נכון לאמרו אפילו בימים שאין בהם דינה של גהינם וכבר נתבאר לעיל זה ע"ש:

שער הכוונות - דרושי כוונת הברכות
הקדמה אחת רבת התועלת לידיעת ההפרש בין כונת ברכת המצות ובין כונת ברכת הנהנין חוץ מי"ח ברכות העמידה הנה ברכת המצות והנהנין יש להם כונה א' בפני עצמה חוץ מי"ח ברכות העמידה וזו היא כוונת ברכת הנהנין והמצות במלת ברוך תכוין אל ההוא שביל דקיק המחבר חכמ' עם בינ' וע"י אנו מורידי' שפע אל ז"א כדי שיוכל לעלות למעלה וביאור ענין זה הוא כי שני מיני שפע הם הא' הוא לקבל בתחל' בחי' שפע לשיהיו ראוים ומוכנים לעלות ואחר שכבר עלו אז הם מקבלים שפע האמיתי הנכון והנאות להם ולכן בתחיל' צריך להוריד שפע עליון ע"י ברוך הנז' אל אתה שהוא החסד ואח"כ אל הויה שהוא הת"ת ואח"כ אל אלוקינו שהוא הגבורה וע"י זה השפע יכולי' לעלות אל הבינה ואז בעלותם אל הבינ' נק' הוא מלך כי אין מלך בלתי חיילות אשר הוא מולך עליהם וגם היא נק' העולם ואז לוקחים השפע האמתי הראוי להם וזהו אשר קדשנו כו' פי' אשר הוא בבינה וקדשנו בת"ת במצותיו הם נו"ה וצונו יסוד ואח"כ תשלום הברכה כמו פרי העץ או בורא פרי הגפן וכיוצא הכל הוא במלכות וענין הנז' להשפיע שני מיני שפע הוא צודק בכל התפילות והעבודות וזכור ואל תשכח:

עוד ירצה יותר באורך כי כונ' ברכת הנהנין וברכת המצות כולם הם מלמעלה למטה כדי להמשיך השפע חוץ מן י"ח ברכות אלו דעמידה שהם כדי להעלות ממטה למעלה כנז' זה באר היטב בפ' עקב בר"מ וע"ש:

ונבאר עתה כונת ברכת המצות והנהנין:

דע כי כל ברוך הוא ביסוד וצריך לכוין כי זה הברוך הוא ביסוד העליון של חכמה הנק' שביל ותכוין להמשיך בו השפע ולחברו אח"כ עם היסוד של בינה הנק' נתיב והנה השביל נק' ברוך והנתיב נק' ברכה ושניהם שוין בחשבון אחת. גם ברוך וברכה עם הכללות הם רכ"ח ואם תוסיף עליהם ד' אותיות של ברוך יהיה בגי' רל"ב והם בגי' ד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן וארבעתן נמשכין אל השביל העליון הנק' ברוך. וגם תכוין במלת ברכה הנרמז בברוך הנז' ותכוין כי גם היא בגי' רל"ב:

באופן זה כי ביסוד הבינה שם הוא אהיה במילוי ההין ושאר שמות דאלפין ויודין נמשכין שם. והנה זה האהיה בגי' רל"ב בבחינת ציורו בזה האופן כי ד' ההין שבשם זה אם תציירם בציור ד"ו ובציור ד"י ובציור ג' ווין כל א' מד' ההין יהיו בגי' קס"ח ואות יו"ד בגי' ך' ואם תצייר הד' בב' ווין שהם י"ב תהיה היוד בגימטריא ל"ב ותחבר הל"ב עם קס"ח הם ר'. עוד תקח אות א' ותציירה בציור יוד כזה א' ותצייר היוד בציור יו"ד הנ"ל שהוא ל"ב ותחבר ר' עם ל"ב הרי רל"ב ונשארים ב' אותיות לף מן המלוי ותחברם עם אות א' עצמה ואז יהיו אלף שהם אותיות פלא וה"ס השביל הדקיק הנק' פלא דלא אתיידע לא לעילא ולא לתתא כנז' בפ' בראשית דכ"ט ע"ב ובמקומות אחרים:

ופי' הענין הוא כך כי זווג או"א הוא זיוג תדירי ואינו במקרה לפרקים כזווג זו"ן ולכן השביל שהוא היסוד דאבא הוא מחובר תדיר עם הנתיב שהו' היסוד דאימא ותמיד גנוז שם ולכן לא אתיידע אם הוא לעילא בחכמ' או אם הוא לתתא בבינה כי לעולם הוא בבחי' זווג תדירי דלא פסיק לכן זה השביל הנק' פלא הוא מתעלם ונגנז תוך היסוד דבינה הנק' אלף של אהיה דההין והנה נת"ל כי שם זה דאהיה עולה בגי' רל"ב וא"כ כאשר תחבר עמו פלא יהיה בגי' גש"ם שה"ס מ"ן דבינה ביסוד שלה הנק' גבו' גשמים וגם הוא בגי' בשם עם הכולל וז"ס ואתה אמרת ידעתיך בשם כי מבחי' זו נמשך מרע"ה וגם הוא בגי' שביל ע"ה לרמוז כי השביל של החכמה הוא גנוז שם תמיד [וזהו] אשר נרמז לעיל בביאור דברי הזוהר באומרו לא אתידע לא לעילא ולא לתתא והנה כאשר תחבר פל"א זה למעלה עם השביל של החכמה יהיו שניהם בגימ' גנ"ת ועם כללות שניהם תנ"ה והם ג' אהיה א' דיודין קס"א ודאלפין קמ"ג ודההין קנ"א להורות כי הכל א' גם המספר הזה הו' בגי' נתיב כי שביל ופלא עם שני כוללים שלהם הם תנ"ה ועם ד' שמות הוי"ה העולים רל"ב כנז"ל שהם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן אשר הם בשביל העליון ועם ג' אהיה הנז' הם ז' שמות ועם תנ"ה הרי הכל בגי' נתי"ב הרי נתבאר היטב ענין שביל וענין נתיב מה ענינ' בכל מקום שתמצאם בזוהר או במ"א שהשביל הוא יסוד דחכמה ונתיב הוא יסוד דבינה:

ונחזור לבאר מלת אתה כי מלת אתה הוא ר"ת של פסוק אש"ר תנ"ה הוד"ך על השמים והכוונה כי אחר שעוררנו היסודות דאו"א במלת ברוך כנז' הנה עתה במלת אתה נתחברו שניהם יחד ביסוד שלה ועתה נק' היסוד שלה אש"ר כנז' בתיקונים תי' ל' ד' ע"ו ע"א כי הנזכר נק' ראש והנקבה נקרא אש"ר אח"כ נמשך שפע אל מלכות דבינה שהיא בחי' עטרת דיסוד שבה שה"ס שיפולי מעיים כנזכר בתיקונים ובגמרא ויוצא השפע מן היסוד שבה ונמשך אל המלכות דהיינו העטר' שבה והנה זאת העטר' נק' תנ"ה לפי ששם הם ג' אהיה במלוי יודין אלפין ההין העולי' בגימ' תנ"ה וכל זה הוא בבחי' הה"ח שנותן לה אבא ואמנם גם היא יש בה ה"ג וכבר ידעת כי כולם מתקבצי' בעטרת היסוד שלה הנקרא מל' שבה והיא נק' הודך לפי שה' גבו' המתפשטות בה הוא מחסד עד הוד שבה וכלן נק' הודך ואחר כך מתחברות כולם בעטרת היסוד שלה והרי נת' ג' תיבות אשר תנה הודך הרמוזות במלת אתה שבברוך אתה:

ונבאר מלת ידוד כי צריך אתה לכוין כי כבר יצא השפע הנז' מחוץ למלכות דבינה והגיע לד' מקיפין של הד' מוחין דז"א הנק' הוי"ה וז"ס שני מילות אלו על השמים שנזכרו אחר אשר תנה הודך ולז"א על השמים ולא בשמים להורות שהם בחינת מקיפים על ראש ז"א הנקרא שמים ומה שתכוין בזה ההויה הוא כמ"ש לך כי הד' מוחין דז"א הם ד' הויות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן וצריך להמשיכם ולכלול כולם בהויה אחרונה דב"ן לפי שעתה ז"א הוא בסוד ו"ק בן היונק מאמו וצריך לכוין בהוי"ה זו דב"ן לציירה באופן שתהיה בגימטריא ברוך ועם ד' אותיות ידוד רל"ב באופן זה כי ד' ההין שבהויה זו בג' ציורין שבה שהם די דו ג' ווו בכל א' מן ד' ההין הרי הם קס"ח ויוד מליאה בגימטריא כ' וכשתצייר הד' של יוד בציור ב' ווין הרי י"ב ועם העשרים של יוד הרי ל"ב ועם קס"ח הרי ר' ואות ו' במילואה היא י"ב ותחזור ותקח הד' ההין בפשוטן שהם בגי' עשרים הרי ל"ב ועם ר' הרי רל"ב כמנין ברוך עם ארבע אותיותיו:

הקדמה א' קטנה הנה בכל פעם שאתה מזכיר ומברך ומוציא מפיך שם ההויה בכל מקום תכוין לכלול ביחד הויה אדני לפי כי בכתיבתו הוא הויה ובקריאתו הוא אדני כנודע גם צריך לכוין בכל פעם שתוציא מפיך שם הויה בכל מקום שיהיה הזהר לכוין בזה כי הוא סוד קשר המלכות עם ז"א באופן זה כי הנה כתוב בשם הויה ותכוין כי ג' אותיות יה"ו הוא ז"א וה"א אחרונה שבשם שהיא מלכות תכוין שנעשה שם שלם שהיא שם אדני באופן שתצייר שם הויה בלבך ותכוין בה' אחרונה לשם אדני שהיא הנוק' והיא ה"א אחרונה של ההויה:

הקדמה א' בענין בית הכנסת הא דאמרינן מצוה על האדם להיות מעשרה ראשונים בבהכ"נ צריך שאחר שיבא לבה"כ א' מעשרה ראשונים לא יצא משם עד שישלים תפילתו שם לא כאותם הנוהגים להיות מעשרה ראשונים בבהכ"נ זה ואח"כ חוזרים והולכים להתפלל בבהכ"נ אחרת שלא היו שם מעשרה ראשונים טעות הוא בידם ולא תחשב למצוה כלל. ראיתי למורי ז"ל שלא היה נוהג להיות מעשרה ראשונים ואמר לי הטעם מפני שהוא היה חולני והיה צריך לשהות בביתו כדי לעשות צרכיו ועוד סיבה אחרת כדי שאח"כ ילבש טלית ותפילין בביתו וילך מעוטר ומעוטף בטלית ותפילין לבהכ"נ והיה מוכרח לעשות כן ביום כי בלילה לאו זמן תפילין הוא והי' ראשונים היו מקדימין לביהכ"נ באשמורת טרם אור היום ולכן לא היה יכול לקיים מצוה זו לסיבות אלו. הנכנס לבה"כ צריך ליזהר מאד להתעכב מעט בפתח קודם שיכנס ולהראות עצמו ירא וחרד ומזדעזע לכנס בהיכל מלכו של עולם וענין זה מועיל מאד אל השלימות של האדם ואל ההשגה וז"ס הפסוק וממקדשי תיראו גם זמ"ש בגמרא בענין אחיתופל שלמדו לדוד ע"ה פ' בבית אלקים נהלך ברגש ורמז ג"כ ענין ברגש שיתרגש האדם ויזדעזע בעת כניסתו בבית אלקים שהוא בהכ"נ:

עוד נרמז ברגש אל שם אבגית"ץ שהוא בגימט' ברג"ש עם המלה בעצמה והענין הוא שצ"ל כשנכנס בפתח בהכ"נ פ' ואני ברוב חסדיך אבא ביתך כו' ותכוין כי רוב חסדיך הוא החסד העליון אשר אנו צריכין תמיד אליו ובפרט כשאנו נכנסין להיכל המלך לשאול בקשתינו כי החסד הזה הוא הנק' יומא דכולהו ולכן בכל הימים וגם בכל תפלה מג' תפלות ערב ובקר וצהרי' שאת' נכנס לבהכ"נ תכוין בחסד הזה שהוא יומא דכולהו ותכוין אל שם אבגית"ץ שהוא בחסד כנודע וז"ס בבית אלקי"ם נהלך ברגש ר"ל עם שם אבגית"ץ העולה בגימ' ברג"ש עם המלה עצמה כנז' ואחר שאמרת פ' זה בפתח בהכ"נ אז תכנס אח"כ בבהכ"נ ולא תאמר הפ' הזה אחר שנכנסת כי מנהג זה הוא טעות ביד הנוהגי' אותו:

עוד ירצה כי כבר הודעתיך שקודם שנכנס יאמר פסוק ואני ברוב חסדך כו' ויכוין לשם אבגית"ץ העולה במספר ברג"ש והענין הוא כי השכינה היא נקרא בהכ"נ ונקרא בית אלקי"ם וזמ"ש בבית אלקים נהלך ברגש כי קודם שיכנס האדם לבהכ"נ שהיא השכינה צריך לימלך באבהן ולומר פסוק ואני ברוב חסדיך כנז' בס' הזוהר כי בפ' זה רמוזים ג' האבות ויכוין באבגית"ץ הנק' רוב חסדיך גם יכוין לעשות מנה"י דז"א ג' מוחין חב"ד אל נוקבא דז"א כנודע וזה יכוין בר"ת בבית אלקים [מספר ג' מוחין, ר"ת] נ"הלך ב"רגש ב"ן, והכונה הוא שימשיך ג' מוחין הנז' אל הנוק' הנקרא ב"ן שהיא הוי"ה דההין כנודע:

ודע כי אעפ"י שהכונה זו כוללת בכל הימים ובכל שלשה זמני התפילות שבכל יום כנז' עכ"ז יש שינוי אחר והוא כי אעפ"י שבכל יום תכוין אל שם הנזכר עכ"ז ביום ראשון של השבוע תכוין בפרטות אל אות אחת של שם הזה ותכוין כי אות זה גוברת ביום הזה באופן זה אות א' גוברת ביום ראשון של השבוע ואות ב' ביום ב' של השבוע ואות ג' ביום ג' של השבוע ואות י' ביום ד' של השבוע ואות ת' ביום חמישי של השבוע ואות צ' ביום ו' של השבוע וענין כונה זו תכוין בכל ג' תפלות יום ראשון תכוין כי אות הא' גוברת וכעזה"ד בשאר הימים:

והואיל דאתא לידן נגמור גם הכונות של יום שבת כי אז תכוין ביום ההוא אל שם מ"ב האחרון הנקרא שקוצ"ית כי שם זה גובר בכולן ביום שבת והוא נחלק לג' חלוקות כיצד בליל שבת קודם שתכנס לבהכ"נ תכוין לב' אותיות הראשונות שהם ש"ק ובבקר יום שבת תכוין לשתי אותיות אמצעיות ו"צ ובמנחה תכוין לשתי אותיות אחרונות י"ת עוד תכוין בליל שבת בשתי אותיות ש"ק לפי שבלילה נק' המלכות חקל שהיא חיבור ד' שמות יהו"ה אהי"ה יהו"ה אדנ"י ובשחרית נקרא המלכות תפוחין ובמנחה נק' קדישין והנה בלילה עולה המלכות לנה"י של ז"א והם סוד ש' וסוד ק' כמבואר אצלינו וז"ס שבת ש' בת כי המלכות הנק' בת עולה אל נה"י הנק' ש' ובמנחה יכוין בשתי אותיות י"ת כי אז היא נקרא' קדישין כנז' וקדוש הוא בגימ' י"ת והם סוד ת"י נימין שברישא דז"א:

גם צריך לכוין בקצור כל זה בלילה בג' פעמים שאומרים ויכולו כו' בליל שבת והנה בויכולו הראשון יכוין באותיות ש' לפי שאז הנה"י דז"א שהם ג' ענפי אות ש' נעשו מוחין אליה בויכולו הב' יכוין באות ק' כי אז היא נק' תפוחין לפי שג' מוחין שלה נעשה לה עתה יותר מלמעלה והוא מן חג"ת שבז"א והם סוד ג' אבות שבכולם נרמז אות ק' כי ביצח"ק ויעק"ב כבר נמצא בהם אות ק' ממש ובאברהם נרמז בו במה שהוליד לק' שנה וכן הנה"י עצמם נעשים ק' שהם ג"פ ל"ג ל"ג ל"ג בקבלתם עתה שפע מן חג"ת כמבואר אצלינו ועי"ש. ובויכולו הג' יכוין בחב"ד שהם יותר עליונים ובכל קוץ ת"י נימין כמנין קדוש. עוד ירצה כונת הענין בארוכה. וביאור הענין הוא כי בליל שבת אומרים ב' פעמים ויכולו הראשון בתפילת ערבית והב' הוא אחר העמידה שאומרים כל הקהל יחד ושם הודעתיך כי ויכולו הראשון הוא רומז במלכות שעולה עד נה"י של ז"א. וביאור הענין הוא במה שנת' אצלינו כי הנה"י של אי' הם מוחין אל הז"א והם מתפשטין בכל ז"א וג' פרקים האחרונים מהם הם בנה"י של ז"א ואלו נעשין עתה מוחין אל המלכות וכנגד זו העליה תכוין באות ש' של שקוצי"ת כנודע כי אות ש' נחלקת לג' ווין שיש בצורת שי"ן ורומזין לנה"י הנז' והנה הג' ווין הם עולים בגימ' י"ח וז"ס וכל שיח השדה ולכן תכוין כי עתה המלכות נק' חק"ל שהוא תרגום של שדה שהוא סוד הנה"י הנז' הנק' שיח השדה. ובאות ק' של שקוצי"ת תכוין בויכולו הב' שהוא עלי' הב' שבה מקבלת המלכות במוחין שלה אור מן חג"ת דז"א אשר שם ג' פרקין האמצעים דנה"י דאי' כי גם הם נק' מוחין כי כל בחי' הנה"י דאי' נק' מוחין ואמנם לפי שאין המלכות עולה עתה עד שם רק שאור חג"ת דז"א מתפשט בנה"י דז"א למטה במקומ' ולכן נרמז מציאות זה באות ק'. וביאור הענין הוא כי אם תחלק אות ק' לג' חלקים יהיה כל חלק מהם ל"ג חלקים כי ג' פעמים ל"ג הם ק' והוא כי חג"ת כל אחד מהם כלול מעשר והם שלשים ואלו הג' חג"ת נכללין ויורדין למטה בכל א' מן הג' תחתונות הנקרא נה"י המאירים במלכות ולכן הם ל' וג' וכאשר תכלול ג' פעמים השלשים עם כל א' מהג' יהיו ג"פ ל"ג ל"ג ל"ג שהם ק' עם הכוללות כי כונתינו הוא להוריד החג"ת שהם ל' אל נה"י שהם ג'. ובשחרית תכוין לאות ו' כנגד ישמח משה שהוא אות ו'. ובמוסף תכוין לאות צ' שהוא כנגד היסוד צדיק יסוד עולם כי אות צ' רומז אל היסוד שהוא הצדיק שבו תפלת מוסף. ובמנחה תכוין לאות י' מן שקוצי"ת באומרך ואני תפלתי לך ה' כו' ומלת תפלתי ר"ל תפלת י' וביאור הענין הוא כי עתה עולה עד מקום הדיקנא דא"א כמבואר אצלינו ונודע והוא כי בהיותו ז"א למטה היה יורד השער של רישא דא"א נמשך בראש ז"א להשפיע לו והשער הזה הוא סוד ת"י נימין כמנין ב' אותיות י"ת של שקוצי"ת:

וכבר ביארנו באדרת נשא דקכ"ח ע"ב כי הם ת"י נימין כמספר קדוש ובסוד ת"י עלמין ות"י עיבר הנז' והנה בחינה זו היא סוד שם יהו"ה דע"ב דמלוי יודין ויש עשר אותיות במילואו וזהו ואני תפלתי תפלת י' כי עתה עולה עד עשר אותיות ההם ומה שהיה בתחילה מקבל השפע הזה בריחוק גדול דרך אותם השערות הנה הוא עתה עולה עד שם ומקבל השפע בקירוב גדול כי השערות ההם הם נמשכין מזאת ההוי"ה שיש בה י' אותיות דמילוי יודין כנז' וז"ש לך ה' עת רצון כי ע"י עליית ז"א בדיקנא דא"א יש בו כח לקבל שפע מן מצחא דילי' הנק' מצח הרצון. ולאות ת' של שקוצי"ת תכוין כנגד תפלת המנחה שבה אנו אומרים אתה אחד ושמך א' כו' והענין הוא כי הנה ד' יודין יש בשם ע"ב הנז' וכל י' מהם כלולה מי' הוא ק' ונמצאו ארבעתם עולים בגימ' ת' וזהו אתה אחד ר"ל א"ח ד' כי עתה הז"א הנקרא א"ח עולה עד מקום ד' שהם הד' יודין הנז' וז"ס אחד:

ואחר שנכנס לבה"כ שמעתי בשם מורי ז"ל שבכניסתו ישתחוה כנגד ההיכל ואחר כך יאמר מזמור אלקים יחננו ויברכנו אשר יש בו ז' פסוקים וכנגדם יקיף ז' הקפות סביב התיבה שבאמצע הבה"כ וטוב הוא שיכוין לגמור פסוק א' בכל הקפה מהז' עד שיגמור הז' הקפות בז' פסוקים ויכוין כי התיבה היא כנגד המלכות ותכוין להמשיך אליה ז' אורות מקיפין שהם מן החסד עד המלכות ואור המקיף של המלכות ג"כ אנו ממשיכין אלי' והיא מכלל ז' המקיפין ותכוין לכלול עצמך לקבל מן ז' אורות המקיפין האלו אתה והמלכות ביחד וביום א' תכוין לפ' ראשון שהוא אלקים יחננו כו' ותכוין שהוא גובר על הז' פסוקים והוא תגבורת החסד על ו' התחתונים וביום הב' תכוין כי פ' הב' גובר על כולם וכן תכוין עד יום הו' כי אז תכוין בפ' הו' שהוא גובר על כולם ואמנם ביום השבת איך צריך להקיף רק הקפה א' בלבד וספק בדבר אם הוא כנגד הת"ת הנק' שבת וכולם כלולות בו או אם הוא כנגד הבינה הכוללת לכל הז' ולכן אין בשבת רק הקפה א' ע"כ שמעתי בשם מורי ז"ל אבל אני ראיתיו שהוא היה בא לבה"כ ולא היה מקיף שום הקפה ואפשר כי בשביל שלא היה הוא מן הי' הראשונים לפי שהיה מתאחר לבא כנ"ל ולכן לא היה מקיף מפני הרואים שנראה כיוהרא כנלע"ד. ואמנם מה שאני שמעתי ממורי ז"ל הוא שיכוין כי בהכ"נ הוא בחי' שם הוי"ה דמילוי ההי"ן העולה בגימ' ב"ן שהוא בית כנוסיא לג' שמות העליונים ממנו שהם ע"ב ס"ג ומ"ה ושם ב"ן זה הוא המלכות ויש בה י"ס ואם תמנה עשר הויות דההין של ב"ן יהיו בגימ' כמנין כנסת עם הי' כוללים שלהם. גם ראיתי למורי ז"ל נזהר בתכלית הזהירות שלא לדבר כלל בבה"כ אף שלא בשעת התפלה וכמעט שאפי' בדברי מוסר ותוכחות ותשובה לא היה רוצה לדבר כדי שלא ימשך מזה איזה דיבור של חול. גם ראיתיו נזהר מלרוק בבה"כ ואם נזדמן לו רוק היה מבליעו בטליתו או בולעו בגרונו:

גם כל הזמירות והקרבנות והק"ש היה מורי ז"ל נוהג לאומרם מתוך סידור התפלות שבידו אבל בתפל' העמידה דלחש היה עוצם עיניו ואומר על פה וגם בחזרת הש"ץ היה עוצם עיניו ושומע ומתכוין לדברי הש"צ:

שער הכוונות - דרושי תפילת השחר דרוש א
ענין תפלת השחר:

ונבאר עתה ענין הודו לה' כו' כבר ביארנו לעיל כי כונת הקדיש דקודם הודו הוא כדי להעלות היכל הז' דעשיה אל היצירה ע"י כ"ח תיבות שיש בקדיש הזה והנה אחר אשר כבר עלה ע"י הקדיש יש בו כח עתה לחזור הוא עצמו ממש בחינת היצירה כנגד זה אנו אומרים הודו לה' כו'. והענין הוא כי הנה מן הודו לה' עד ברוך שאמר הכל הוא בתיקון ג"ר דעשיה שעלו ביצירה כנז' ואמנם מנהג אשכנזים לאומרו אחר ב"ש וטעם סברתם הוא לפי שעתה הוא כבר נק' אלו יצירה וא"כ ראוי לאומרו באמצע תיקוני היצירה שהם מן ב"ש עד יוצר כנודע. אבל הספרדים אומרי' אותו קודם ב"ש לפי שעדיין כל זה הוא בחי' תיקון עולם העשיה כי יצירה עצמה עדיין אינה נתקנת ואינה מקבלת אור אליה עצמה רק מן ברוך שאמר ואילך ולכן אין לאומרו רק בין העשיה ליצירה שהוא אחר קדיש העשיה וקודם ב"ש שהוא תיקון היצירה ומוז"ל נהג בזה כמנהג הספרדים:

והנה כונת הודו כו' הוא זה כי הנה בתחי' ע"י תיקון המעשה שהוא לבישת הטלית קטן ועיטוף בטלית גדול נפרדו הקלי' דיצירה ונסתלקו משם כנ"ל ואמנם מה שעשינו אז הוא כדי שלא יתאחזו קלי' היצירה ביצירה עצמה. ועתה אשר ג"ר של העשיה נעשים חיצוני' אל ג' תחתונות דיצירה והנה נודע כי בלי ספק שחיצוניות היצירה גדול מפנימיות העשיה וא"כ עתה אשר החיצוניות דיצירה הוא תחתון כי הוא מן העשיה א"כ יש פחד מן הקלי' עתה פן יתאחזו שם בג"ר דעשיה שעלו שם ולכן אנו אומרים מזמור הודו לה' כו' פירושו אתם מלאכי קדש הודו לה' אשר בעולם היצירה והודיעו בעמים עלילותיו שהם הקלי' וע"כ מתפחדין הקלי' ואינם נאחזים שם בג' אחרונות דיצירה אשר עלו שם ג"ר דעשיה וכמעט כל המזמור הזה וכל הפסוקים עד ב"ש כולו מתעסק בסיפור שבחיו יתברך נגד העמים והקלי' שיכירו אלהותו וגדלותו ויתפרדו מעל הקדושה כנז' ופקח עיניך וראה אופן הסתלקו' הקליפות מעל הקדושה באיזה אופן הוא והענין הוא דע כי כדי שיסתלקו הקליפות מעל הקדש צריך שגם הקלי' עצמם יעלו ויוכללו זו בזו ע"ד שנתבאר בענין הכחות של הקדושה ויעלו הקלי' שכנגד ג' תחתונות דיצירה במקום ג' אמצעיות דיצירה שלה קלי' וע"י עליתם יתמתקו הקלי' יותר ועי"כ לא יתאחזו בקדושה וז"ס הוד והדר לפניו כו' והענין הוא שפסוק שלפניו הוא כי כל אלקי העמים אלילי' שהם בחי' הקלי' וכונתינו לשבר כח הקלי' ולהכניעם שלא יתאחזו בג' אחרונות דיצירה שהם נרמזו' בפסוק שלאחריו הוד והדר לפניו כו' כנודע שהוד והדר הם נ"ה ועוז וחדוה הוא יסוד שהוא עוז וחדוה דמטרוניתא והכונה היא כי ג' תחתו' דיצירה אלו לא ישלטו בהם הקלי' אלא אדרבא יהיו הוד והדר עוז וחדוה. כי בא לשפוט את הארץ תכוין כי ר"ת הוא לאה כי משם נמשכין הדינין והמשפטים כנודע כי לאה נקרא דינא קשיא והלל לה' תכוין לחבר אדני נוק' דז"א הרומזת במלת והלל שהיא בגי' ס"ה כמנין אדני לחברה לה' שהוא ז"א ולזה לא אמר ויהללו לה'. נפשנו חכתה לה' תכוין בהויה דההין העולה ב"ן וגם תכוין אל ל"ו אותיות שיש בהויה הפשוטה הזו ומלוייה ומילוי מלוייה:

והנה ב"ן ול"ו גי' נח"ל שהוא ר"ת נפשינו חכתה לה' ונודע שהויה זו היא בעולם העשיה הנקרא נפש. אל נקמות ה' הנה כונתינו עתה היא שעל יד תפלתינו להעלו' העולמו' ולכלול אותם עד עולם האצילות וללקט כל ניצוצות הקדושה שנתפזרו ונתערבו בין קלי' ג' עולמות בי"ע ולהעלותם למעלה באצילות וללקט הנשמות והניצוצות של המלכים שמתו ואלו הניצוצות המתלקטות נעשה אח"כ בחי' מ"ן למלכות בעת נפילת אפים וה"ס הנשמות המתערבות אז ברחם הנקבה ע"י זיווג נפילת אפים ואמנם הניצוצו' אשר נפלו בעולם העשיה אינם דומים לאותם שנפלו ביצירה ובבריאה לפי שבעשיה הקלי' עצומו' וחזקות וגדולות ואין כח להוציא אותם הנצוצו' משם אלא בכח עשרה הרוגי מלוכה כמבואר אצלינו במאמר הזוהר פ' פקודי נשמות דרנ"ד ע"ב בענין גופין ורוחין דילהון דאתמסרו בידא דמלכו' חייב' כו' וע"ש ושם נתבאר אצלינו כי הגופין עצמן דילהון נעשו בחי' מ"ן אל המלכות והם המלקטים את הנצוצו' הנשמות שבעשיה כי א"א ללוקטן בשום אופן אחר זולתי ע"י אותם הנשמות של עשרה הרוגי מלוכה וכל זה הוא בעשיה משא"כ בשאר העולמות וזהו הטעם שהוצרכו ליהרג אותם י' אבירי ישראל כדי שיוכלו ללקוט אותם הניצוצו' שבעשי' מיום שנהרגו עד ביאת המשיח כמ"ש אצלינו שם וזהו מה שאנו רומזים ואומרים אל נקמות ה' אל נקמות הופיע שינקום נקמת אותם עשרה הרוגי מלוכה וע"י הזכירה הזאת הם מתגברים ולוקטים הניצוצות של הנשמות הנתונות תוך הקלי' דעשיה:

גם נלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל שצריך לכוין בפ' אשירה לה' כי גמל עלי שבס"ת נרמז שם ילי כי שם זה מעלה נשמות דעשיה כמבואר אצלינו בקבלת שבת בפ' ה' למבול ישב וע"ש גם פסוק העלית מן שאול נפשי ה"ס העלא' המ"ן מבחינת הנפשות שבקלי' העשיה שאין שם אלא בחינת הנפש וקלי' העשיה נקר' שאול דרגא תתאה דגיהנם וזהו העלית מן שאול נפשי גם כל שאר הפ' מכאן עד ה' מלך כולם מדברים בענין י' הרוגי מלוכה:

ענין ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד הנה פסוק זה עניינו הוא ענין המ"ן אשר העלינו באל נקמות ע"י עשרה הרוגי מלוכה כנ"ל וקודם שנבא אל ביאורם נכתוב הקדמה קטנה על הנז' והיא זאת כי כבר נתבאר אצלינו שבתחי' קבלו ג"ר דעשי' בחי' נפש וע"י הקדיש עלו אל ג' תחתו' דיצירה וקבלו בחי' רוח, ועתה באמרינו הודו כו' הנה הוא מזמור ונודע שהמזמורים הם ביצירה ונמצא עתה כי ג"ר דעשיה שעלו אל היצירה נעשו יצירה ממש וקבלו בחי' נשמה מצד היצירה, גם ט"א אל נתינת נשמה זו להם לפי שאח"כ באומרנו ב"ש תעלה היצירה בבריאה כמבואר אצלינו שחיצו' ופנימיות ג' תחתונות דיצירה עולים במקום שלשה אמצעיות יצירה ונמצאו אלו הג"ר דעשיה בלתי יצירה הנעשית נשמה להם ולכן אנו צריכין לתת לג"ר דעשיה אור מג"ת דיצירה ממש קודם שיסתלקו ג"ת דיצירה ויעלו למעלה בבריאה בב"ש כנ"ל. כי אז תסתלק הנשמה מן העשיה כי אע"פ שהוא במקום היצירה האמנם נפרדה מן היצירה כנז' וגם לטעם הזה אומרים הודו קודם ב"ש שלא כמנהג האשכנזים כאמור. אח"כ יאמר ה' מלך ה' מלך כו' הנה פסוק זה ענינו הוא ענין המ"ן אשר העלינו באל נקמות ה' ע"י נשמות עשרה הרוגי מלוכה כנ"ל הנה הם בחינת עשרה ניצוצות אשר בעולם העשיה ולפי שעולם העשיה ה"ס המלכות לכן כל העשרה שלהם הם בסוד מלכים וז"ס ה' מלך ה' מלך שחזרו לחיות ונעשו מלכים גמורים כבתחילה קודם שנפלו ונתבטלו ממלכותם וזה סדר רמיזת אלו העשרה בפ' זה הנה בפ' זה נזכרו ג"פ הויה וג"פ שם מלכות' ותכוין בזה אל ג"ר דעשיה והם ג' הויות וג' מלכים והם חב"ד. וגם באלו הג' הויות תכוין ג"כ אל הג' אמצעיות חג"ת ובאומרך לעולם ועד תכוין אל בחינת המל' הנקרא עולם כנודע. וגם ידעת כי גם בעשיה יש א"א ואו"א וזו"ן ונוקבא דז"א דעשיה היא המל' דעשיה ואל זה המלכות אנו קורין בשם עולם וכבר נתבאר לעיל אצלינו בענין מ"ש רז"ל בגמר' האשה עולה עמו ואינה יורדת כי יש ג' בחינת אל המלכות בהיותה דבוקה בז"א וכמעט שהם שלשה בחי' פרצוף וכבר נתבאר זה במ"א והם בשלשה מקומות בדעת ובת"ת וביסוד דז"א ובדמיון מה שתכוין לכפול את שלשה הויות הנז' בסוד ג' ספירות ראשונות וג' אמצעיות כנז' כך תכפול לכוין תיבת לעולם ב' כונות בשני בחי' שיש אל המלכות א' בדעת ואחד בת"ת. אח"כ כופלים פסוק הנזכר פ"ב כנודע ואז תכוין בשלש הויות אל ג' ספי' האחרות שהם נה"י ובתיבת לעולם תכוין אל בחינת השלישי של המל' שהיא למטה תחת היסוד דז"א. אח"כ אומרים פסוק והיה ה' למלך על כל הארץ והוא סוד פרצוף י"ס דמל' אחרונה נוקבא דז"א אשר בעשיה הרמוזה בכללות במלת לעולם כנזכר. ועתה אנו מפרטים כל העשר ספירותיה:

ונחזור עתה לבאר בפרטות התיבות של הפ' הנז' הנה ניקו' הויה הראשונה שהוא ה' מלך היא סגול באות יוד ובאות ואו אבל בשני ההין אין צריך נקודות והם נקודות דמלת מלך כזה ידוד מלך והויה ב' בשני פתחים תחת היוד והואו כניקו' מלך כזה ידוד מלך והויה ג' הוא נקוד ג"כ בתיבת ימלוך והיא חיריק ביוד שבא בהא חולם בואו ה' אחרונה בלתי ניקוד כזה ידוד ימלוך ובתיבות לעולם תכוין בה אל מל' תתאה דעשיה כנז' ותכוין שהיא הויה אחת נקוד בנקוד לעולם שהיא שבא ביוד וחולם בהא ראשונה. וקמץ בואו והא אחרונה אין בה נקוד כזה ידוד והנה בהויה הג' הנז' של ה' ימלוך תכוין אז כי כל הנקוד של שלשה שמות הנז' שלשתם ביחד הם בגי' יב"ק שה"ס ידוד אלקים כנז' בר"מ פרשת פנחס רי"ו ע"א גם תכוין באומרך ה' מלך הראשון הנקו' בסגול תכוין כי מלך הוא בגי' כמנין מים לרמוז אל הנז"ל כי אלו המלכים הם המ"ן דעשיה ובמלת ימלוך תכוין כי מלך ומלך וימלוך הנז' בפ' הראשון שלשתם הם בגי' מנצפ"ך שה"ס הה"ג של המ"ן ומלת ימלוך חסרה וא"ו ובזה יעלו הכל למספר פ"ר שהם מנצפ"ך ואם תמלא ימלוך בואו צריך לחשוב כללות ה' אותיות מנצפ"ך והכולל לכול' הרי פר"ו ועיין בתיקונים תיקון ע' דקל"ג ע"ב ומשם יתבאר כל מה שכתבנו לעיל כי שם אמרו בפי' כי ה' מלך כו' אינון ראשין פי' שהם ג"ר ואח"כ אמר נקו' דילהון ה' מלך פי' שצריך לנקוד את ההויה כנקו' מלך ומלך וימלוך אח"כ אמר והכי אינון לתתא בתרין שוקין ואמה. ובג"ד כפל לון תרין זמנין כו' והנה שלשה האמצעיות חג"ת לא זכרם. והענין הוא כמ"ש כי השלשה אמצעיו' כבר נרמזו גם הם בפעם הראשונה כי שם צריך לכוין בג' ההויות אל ג"ר וג' אמצעיות אבל השלשה האחרונות צריך לכפול הפ' פ"ב כדי לכוין בהם וזמ"ש והכי אינון לתתא בתרין שוקין ואמה ובג"ד כפל לון פי' כי הכפל אינו רק בשביל ג' אחרונות בלבד. אח"כ אמרו שם לעולם ועד שכינתא ונקודה דיליה כו' פי' כי בתיבת לעולם תכוין אל השכינה שהיא מלכות דעשיה כנ"ל ותכוין שהיא הויה א' נקוד בניקו' לעולם כנ"ל. או אפשר לחברו למטה והוא כי הי"ס דשכינתא רמוזות בפ' השני שהוא והיה ה' למלך כו' ואמר כי סוד כ"י ב"י חש"ק שראשי תיבותיו הוא כתר בינה חכמה והוא סוד פסוק והיה ה' מלך כו' על כל הארץ כמ"ש שם והיה הוא אבא ה' אימא יהיה ה' אחד כתר הרי נרמז ג"ר שלה בפ' זה ושאר הז' דידה כלולות בהם:

שני פסוקים אלו של ה' מלך והיה ה' למלך צריך לאומרם מעומד כי הוא סוד הי"ס של עולם העשיה הכוללת חריך ואו"א וזו"ן וכבר ידעת כי בכל תיקון דא"א או דאבא או דאימא צריך לאומרם מעומד ואף גם זאת אם אדם אומר פסוקים אחרים או סדר הקרבנות ושומע שאומרים ה' מלך צריך לקום מעומד עמהם בעוד שהצבור אומרים אותו ואף שהוא בסדר הקרבנות ואיך צריך להפסיק ולומר עמהם ה' מלך כו' כי אם לקום עמהם. בימי החול אומר מזמור אלקים יחננו ובשבת השמים מספרים כו':

ענין ברוך שאמר. בהגיעך אל ברוך שאמר תקום מעומד כמשי"ת וגם תאחוז בידך הימנית שני הציציות של הטלית אותם שהם כנגד פניך ותכוין כי ברוך שאמר הוא בעולם היצירה בבחינ' הדיבור בערך חלק המעשה שהוא הציצית שגם הוא ביצירה כמבואר לעיל וזה כונתו הנה נת"ל כי מן ברוך שאמר עד יוצר אור הוא בעולם היצירה אמנם כבר הודעתיך כי בכל עולם מד' עולמו' אבי"ע יש בו א"א ואו"א וזו"ן והנה ענין ברכת ברוך שאמר לבדה עד ברוך אתה ה' מלך מהולל בתשבחות הוא בא"א דאיהו רישא בלא גופא ולכן יש בה י"ג ברוכים כנגד י"ג תקוני דיקנא דא"א והנה שלשה ברוכים הראשונים הם כח"ב כסדר ושאר הברוכים לא זכרם הרב ולהיותם בא"א לכן צריך לקום מעומד ולברך ברכה זו להיותה ברישא דא"א ואמנם גם הוא כולל שרשי זו"ן דנפק מן א"א וביה תליין כנז' באד"ז ולכן הברכה הזו יש בה פ"ז תיבו' כמבוא' אצלינו לקמן בסו' נוסח ברכה זו. וטעם פ"ז תיבות אלו הוא כנגד י"ג תיקוני דיקנא דאריך דיצירה וכנגד ט' תיקוני דיקנא דז"א אשר אלו ה"ס שם כ"ב אתוון כנז' בפ' נשא בענין ברכת כהנים כנז' שם בזוהר וכנגד שם אדני העולה ס"ה ונמצא כי הנה שני שמות שהם כ"ב וס"ה עולים בגי' פ"ז אשר בהם נכללים א"א וזו"ן. אמנם הכל הוא בחי' א"א כי משם נפקו זו"ן וז"ס ראשו כתם פ"ז והנה שלשה שמות יש אל הת"ת ושלשה אל המלכות לפי שהת"ת והמל' הם נקראים שמש וירח בעולם הבריאה חמה ולבנה בעולם היצירה. חרס וסהר בעולם העשיה. והנה עתה אשר אנו בעולם היצירה אשר המלכות שלה נקרא לבנה שהיא גי' פ"ז אנו אומרים פ"ז תיבו' אלו ונמצא כי המלכות שביצירה כוללת אלו הפ"ז תיבות לכן נקרא לבנה שהיא גי' פ"ז. אבל דע כי הנה מה שנקרא פ"ז הענין הוא כי הכ"ב תיקוני דיקנא שבא"א ושבז"א העשרים בלבד הם בא"א ובז"א ולא בנוקבא אבל השנים הם אפילו בנוקבא. והענין כי בחינת תיקון תרין תפוחין קדישין שבא"א ותרין תפוחין שבז"א הנה הם שני תיקונים מכלל הכ"ב אלו ואלו השני תיקונים ישנן גם בנוקבא כי גם היא יש לה בחי' הפנים. אבל שאר התיקונים שהם כולם בחי' השערות דזקן אינם רק בזכר שהם א"א וז"א ונמצא שהעשרי' תיקו' הם זכרים והב' ישנם גם בנקבה וכן בענין שם ס"ה הנז' הרומז אל שם אדני הנה הוא כנגד היסוד והמל' וזה נרמז בזוהר פרשה לך לך ד"צ ע"א בפסוק וה' בהיכל קדשו ה"ס מפניו כו' שיתין אינון וחמש אינון והענין הוא כי הס' הם בבחי' היסוד הכולל ו"ק וכ"א כלול מעשר הרי ששים והה' היא מלכו' הנקרא ה' תתאה. נמצא שגם בשם ס"ה הס' הם זכרים והחמש נקבות. ונמצא כי העשרים וששים הם זכרים והם בגי' שמונים והב' וה"ה הם נקבות והם בגי' ז' וז"ס פ"ז פ' זכרים וז' נקבות:

גם דע כי ענין פ"ז הנז' הם בחי' החיצוניות שבו שהרי הוא בחי' זקן ושערות שבו. ואמנם יש עוד כונה אחרת בזה הפ"ז בסוד פנימיות שבתוכו והוא זה כי הנה יש הויה דמ"ה ביצירה כנודע בענין כונת מודים בתפלת המנחה בערב שבת ובמקומות הרבה גם כן. והנה הויה זו היא בגימטריא מ"ה ואמנם חשבון אותיותיה הם מ"ב שהם ד' אותיות הפשוט וי' דמילוי וכ"ח דמילוי המילוי הרי מ"ב אותיות והנה מ"ב ומ"ה הם בגימטריא פ"ז:

מזמור לתודה הוא בבחינת או"א שבעולם היצירה והטעם הוא כי אמת שכל הקרבנות הם למטה בעולם העשיה לתקן ולזכך קטרוג הקליפות שבעשיה. אבל קרבן תודה עולה על כולם כי הוא ביצירה ועולה עד או"א דיצירה וזהו טעם אומרם ז"ל שלעתיד לבא כל הקרבנות יהיו בטלים חוץ מקרבן תודה וזה מש"ה עבדו את ד' בשמחה בואו לפניו ברננה כי עבדו את ד' הוא אבא ובשמחה היא אימא. ומלת עבדו היא במטטרו"ן ו"ק דיצירה ובעבד זה בסודו נעבוד את או"א. גם ז"ס דעו כי ה' הוא אלקים הוא חיבור או"א דיצירה ה' ואלקים:

ענין הי"ח פסוקים של יהי כבוד ה' לעולם כו' והנמשכין הנה באלו הי"ח פסוקים עד תהלה לדוד יש בהם י"ח אזכרות וה"ס ט"ט של מטטרו"ן והענין הוא במה שנודע כי שם אכתריאל הוא ביצירה באופן זה אכתריאל בא"א י"ה באבא ה' צבאות באימא לפי ששם ה"ס עונה בשם צבאות כנז' בסבא דמשפטים בסוד שארה כסותה ועונתה לא יגרע עונה טמירא אבל מטטרון הוא בו"ק דיצירה שהוא ז"א דיצירה בלבד ולא בכח"ב ולכן יש בו ששה אותיות כנגד ו"ק. והנה ט"ט מן מטטרון הוא רישא דז"א סוד ט' תיקוני דיקנא דיליה אשר הם כפולים ט' מעילא לתתא וט' מתתא לעילא וכנגדם הם ח"י אזכרות אשר בפסוקים אלו והם כנגד ח"י ברכאן דח"י עלמין כנודע. וכבר ידעת מ"ש חז"ל בפסוק זה דיהי כבוד דשרו של עולם אמרו ושר העולם הוא מטטרון והרי הדבר נכון על מקומו. הפסוקים של יהי כבוד ה' לעולם כו' שאומרים אחר מזמור לתודה תמצא שהם ח"י פסוקים ובהם ח"י אזכרות הרומזים לח"י עלמין שמקבל חיות ושפע רב מאילנא דחיי וז"ס חי חי הוא יודך כו' וכל זה להטיל לחקל תפוחי' קדישין ולכן באלו הי"ח פסוקים יש קל"ז תיבות וע"ה הרי חק"ל כמנין חקל תפוחין. והשפע בא לו מד' הויות וג' אהיה וז' שמות אלו הם בגי' פות"ר ועם הכולל תרפ"ז. והנה ר"ת פסוקים הנז' הם בגי' תרפ"ו ועם הכולל תרפ"ז כמנין ז' שמות הנז' ויוסף נק' פותר כנודע ובזה נעשה כתר לחקל תפוחין קדישין כנ"ל ולזה ס"ת עולה כתר לרמוז כי הוא סוף כל דרגין וזה הכתר הוא מכ"ב אתוון ולכן אומרים תהלה לדוד אחריו מיד בלי הפסק אפילו בשבת שנרמזו בה הכ"ב אתוון ולכן אין להפסיק בין הפסוקים האלו לתהלה לדוד בשום פסוק אחר כלל להיות כי פוגם בכתר הנז' ח"ו ולכן תיכף יתחיל לומר אשרי כו' תהלה לדוד כו' וה"ס הכתר דיצירה כנז' בתיקוני' שכל אשרי הוא בכתר:

פסוק להודיע לבני האדם גבורותיו ר"ת יכוין שהם שם לל"ה והוא שם א' מע"ב שמות דויסע ויבא ויט וגם הוא בגימטריא אדני:

פסוק פותח את ידיך הנה מזמור הזה נתקן לאומרו ג"פ ביום כנודע בסדר התפלה ב"פ בתפלת השחר ופעם א' במנחה בכל זמן מג' זמנים הנז' יש כוונה בפני עצמה עם היותם דרך אחד ונבאר עתה כונה שבזמירות דתפלת השחר הנה ר"ת פותח את ידיך פא"י והוא שם א' מע"ב שמות דויסע ויבא ויט גם סודו הוא חיבור ב' שמות הויה ואדני יאהדונהי וכבר ידעת מ"ש בזוהר ובתיקונים פותח את ידיך אל תקרא ידיך אלא יודיך והם שני יודין של יאהדונה"י ראשונה ואחרונה וביניהם ו' אותיות כמנין ו' וצורת ו' היא נקודת פתח וזהו פותח את ידיך יודיך כנז' בהקדמת התיקונים. גם ס"ת פותח את ידיך חת"ך והוא שם קדוש המכונה בספרי המקובלים שם הפרנסה. גם תכוין כי שם הנז' בחילוף אתב"ש הוא סא"ל והוא שם א' משמות ע"ב דויסע ויבא ויט גם שם סא"ל הוא בגימטריא שם פא"י כמנין יאהדונה"י כנז' בר"ת פא"י והנה כל הכונות שבפ' הזה הם שוות בשלשה זמנים שאומרים אשרי והחילוק שביניהם אינו אלא בכונת שם חת"ך בלבד וזה ענינו כי בזמירות דשחרית תכוין כי שם חת"ך שרשו הוא יוצא מחילוף ותמורת ההויה שהיא בגי' מצפ"ך שהוא בגי' ש' גם שם אלקים במילוי יודין הא בגי' ש' וכבר נתבאר במ"א כי שם מצפ"ץ להיותו תמורת ההויה לכן הוא רחמים מעורב בדין ולכן הוא בגי' אלקים דיודין וזה סדרן הויה ואח"כ מצפ"ץ ואח"כ אלקים כי שם אלקים הוא יותר דין מכולם והנה בזמירות שעדיין לא התפללנו תפלת השחר ולא ירד שפע עליון אלא שעכ"ז הוא בחינת בקר אשר בו שולט אברהם איש החסד ולכן שם מצפ"ץ שהוא ממוצע בדין הוא המאיר עתה ונמצא כי שם זה הוא הנק' חת"ך עם היות שמקורו הוא מג' שמות שהם הויה מצפ"ץ אלקים עכ"ז כל אחד הוא כפי הזמן והשעה כמשי"ת:

והנה עתה בזמן הזמי' לסבה הנז' הנה השם הזה יונק משם מצפ"ץ הממוצע. והנה הוא באופן זה כי מצפץ גי' ש' כמנין אלקים דיודין ואם תסיר שורש שם אלקים כפשוטו שהוא פ"ו שהוא שרש הדינין ישאר בגי' רוח כמבואר אצלינו בפ' ורוח אלקים מרחפת כו' והנה בבקר שעדיין זו"ן הם אחור באחור ושני האחוריים הם בחינת דינין כנודע וכל אחור הוא שם אלקים ונמצא ששני האחוריים הם שני פעמים רוח וב"פ רוח הוא גי' חת"ך. גם פי' חת"ך הוא לפי שכל האחוריים הם בסוד רבוע השמות כנודע וכאשר תרבע שם אלקים כזה א' א"ל אל"ה אלה"י אלקי"ם בגי' ר' ועם הי"ג אותיות דמילוי יודין והכולל הרי רי"ד כמנין רו"ח כנז' והנה הם ב' אחוריים שהם שני פעמים רו"ח שהם בגי' חת"ך גם זה עצמו הוא הבנת לשון חת"ך כי בחי' האחורי' שם מקום החתוך כי שם מתחתכין וננסרין לשנים בעת הנסיר' כנודע ונמצא כי שם חת"ך הנז' בס"ת ה"ס ב' האחוריים דזו"ן הנקרא הויה אלקים הנרמזים בר"ת פא"י העולה יאהדנה"י שהוא חיבור זו"ן אבל כונת שם חת"ך בזמן המנחה הוא נגזר משם אלקי' לפי שאז הוא זמן הדין והכונות שוות אל הנז' כי כאשר תסיר ב' האחוריים דאלקים במילוי יודין ב' שמות שרשי אלקים שהם פ"ו פ"ו ישארו חת"ך ע"ד הנז' ממש:

וכונת שם חת"ך באשרי שקודם ובא לציון אשר אז כבר התפללנו תפלת שחרית וירד השפע וגם הוא בחינת בקר שהוא חסד גמור אז הוא נגזר משם ההויה שהוא רחמים והיא הויה דע"ב שהוא מבחינ' החכמה ששם הוא הויה דע"ב דיודין כנודע:

והנה נודע בסוד והחכמה תחיה בעליה כי כל המזון והפרנס באה מן החכמה כנז' בזוהר פ' בשלח בענין המן וה"ס פותח את ידיך יודיך שהם הד' יודין שבהויה דע"ב דיודין כנז' וכל אחד כלול' מעשר וי' מי' הרי הארבע יודין הם ת' וכ"ח אותיות שיש במילוי המלוי שיש בהויה זו הרי הכל גי' חתך. ובזה תבין היות השם הזה נקרא אצל המקובלים שם הפרנסה והרי נתבאר ג' חילוקים שיש בכונת שם חת"ך בג' זמנין הנז'. אבל כל שאר הכונות שבפ' הזה הם שוים בג' זמנים הנז'. הנה במלת ומשביע ג"כ תכוין שהוא בגימטריא חת"ך הנזכר ותכוין גם כן בו בענין כונות שם חתך הנז' ובמלת רצו"ן תכוין להמשיך מן הרצון העליון שהוא הוי"ה העולה קפ"ד שהם אחוריים דהויה דיודין שהוא ביסוד דאבא שבתוך רישא דז"א בדעת שבו כנודע וגם הוא אהיה דיודין העולה בגי' קס"א שהוא היסוד דאימא שגם הוא ברישא דז"א בדעת שבו כנודע. והנה קפ"ד וקס"א עם הכולל הם בגימ' רצו"ן ותכוין להמשיך מב' יסודות הנז' שפע ומזון וברכה אל כל העולם ותכוין שעל ידם יתמתקו ב' כוחות של דין המונעים הפרנסה שה"ס שני עינים הנזכר בפ' שקודם לזה והוא עיני כל אליך ישברו כו'. והנה בעינים יש שני דמעות שמהן יוצא הדין כנז' בפ' שמות [דף י"ט סוף ע"א] והם למטה בנוקבא דז"א הנקרא רחל אשר גם היא בגי' דמעה שני פעמים ולכן נרמזת רחל בר"ת לכ"ל ח"י רצו"ן ותכוין להמתיק את רחל הנז' שהיא נוקבא תתאה ואת שני דמעות שהם בגי' ג"כ כמנין רחל אשר אלו הדמעות הם יורדים בימא רבא שהיא הנוקבא כנז' שם בזוהר בפ' שמות ותמתיקם ע"י הרצון הנז' שהוא קפ"ד וקס"א:

פסוק ואנחנו נברך יה כו' מוז"ל היה נוהג לומר פסוק זה אחר סיום תהלה לדוד כו' בכל פעם מג' זמנים הנז' שלא כאותם הנוהגים שלא לומר פסוק זה אלא בשחרית בעת הזמירות בלבד:

תהלה לדוד ובו תכוין לחתום המלכות בחותם אמת כי תהלה היא המלכות כנודע. והנה תהלה בגי' אמת עם הכולל של תהלה גם תהלה היא כמו תפלה בגי' אלא שהתפלה עודף בגי' על תהלה [שלשה] ע"ה שהם ג"פ כ"ה כ"ה כ"ה וה"ס מוחין של הנקבה וכל א' נקרא כ"ה וה"ס כ"ה א' שבברכת כהנים שאנו אומרים בבקר אחר ברכת השחר קודם הקרבנות וכ"ה ב' כנגד ברכת כהנים דחזרת העמידה וכ"ה ג' כנגד כ"ה שבקטרת והכ"ה שבברכת כהנים נתבאר במקומ' שם והענין הוא בקיצור כי עתה המל' נקרא כ"ה בסוד כה תברכו כו' והם כ"ה אותיות שיש בפ' ישא ה' פניו כו' וכ"ה שבקטרת לא מצאתי בהם רמז בדברי הרב ז"ל ונלע"ד שיש כ"ה תיבות באלו שני הפסוקים ויאמר ה' אל משה קח לך סמים כו' טהור קדש ע"כ:

כונת החמשה הללויות הללויה הללי נפשי את ה' כו' היא במלכות דיצירה הנקרא נפש ופ' האחרון שבו והוא ימלוך ה' לעולם אלקיך ציון כו' היא יסוד. הללויה כי טוב זמרה אלקינו כו' הוא ביסוד דיצירה בסוד אמרו צדיק כי טוב שהוא היסוד ואמנם הנ"ה להיותם סוד הדינין כמבואר אצלינו והנה עתה אנחנו ביצירה אשר שם תוקף הדין בסוד עץ הדעת טוב ורע ולכן אין אנו מזכירין עתה את הנ"ה אמנם נטפלו אל היסוד ונרמזו עמו בסוד פסוק לא בשוקי האיש ירצה כו' פי' שאינו מתרצה בשוקי האיש לבדם שהם הנ"ה להיותם דינין אלא בהצטרפות היסוד. גם נרמז במ"ש כי נעים נאוה תהלה שהוא הנצח דכתיב ביה נעימות בימינך נצח וההוד נרמז במ"ש ומשפטיו לישראל וכן ומשפטים בל ידעום והוא הוד ששם המשפטים והגבורות. בפ' הרופא לשבורי לב ר"ת לל"ה והוא א' משמות ע"ב דויסע ויבא ויט והוא בגי' אדני:

הללויה הללו את ה' מן השמים הללוהו במרומי' כו' הוא ת"ת דיצירה ופ' לבני ישראל עם קרובו הללויה הוא בגבורה מלשון המלמד ידי לקרב וז"ס אשר לו אלקים קרובים שהוא הגבורה וקרובים מלשון כלי הקרב וכלי זיין. הללויה שירו לה' שיר חדש כו' הוא בחסד דיצירה וזה ש"ה תהלתו בקהל חסידים אבל הגבורה להיותה דין אנו כוללים אותה עם החסד למתקה עמו וז"ש וחרב פיפיות בידם לעשות נקמה בגוים כו' לעשות בהם משפט כתוב הוא בבינה שהוא משפט וגבורה עלאה. הללויה הללו אל בקדשו הוא בשלש ראשונות דיצירה ובאומרו הללו אל בקדשו יכוין שהוא רמז בחכמה הנקרא קדש עילאה ואני מסופק אם אלו הי"ס הרמוזים באלו החמשה הללויות אם הם י"ס דיצירה או אם עשר ספירו' דמל' דיצירה וכונת כל הנשמה תהלל עיין בשער מאמרי רשב"י בזוהר בשלח דכ"ז וז"ל ובההיא שעתא כו' וז"ל שמעתי אומרים כו' ע"ש:

ויברך דוד את ה' כו' צריך לקום מעומד מן ויברך דוד כו' עד אתה הוא ה' האלקים אשר בחרת באברם כו' ועד בכלל להיות כי שם אהיה רמוז בר"ת את"ה ה"וא ה' האלקים כו' וכל אהיה הוא בכתר ולכן צריך לקום מעומד עד סוף ארבעה תיבות הנז' בלבד. והנה כבר נתבאר כי בכל עולם ועולם יש כמה פרצו' ולכך אל תתמה אם תראה שנזכיר הדברים כפולים ומכופלים כי אע"פ שכבר רמזנו הי"ס דיצירה למעלה בחמש הללויות עכ"ז אנו צריכין לחזור ולהזכירם בפ' לך ה' הגדולה כו' כנודע שבפ' הזה נרמזו הי"ס:

גם צריך ליתן צדקה בכל בקר בסוד ואני בצדק אחזה פניך קודם שיתפלל תפלת י"ח וצריך לתת תחילה ביד הגבאי שני פרוטות ביחד אחד כנגד לאה ואחד כנגד מל' דבינה שבתוך ראש ז"א אשר ממנה יוצאת לאה כנז' ולכן שני הפרוטות אלו ניתנים ביחד. ואח"כ נותן עוד ביד הגבאי פרוטה ג' כנגד רחל נוקבא תחתונה דז"א והענין הוא כי שלש בחינות אלו כל אחד מהן נקרא צדק אשר זהו בסוד הפסוק צדק צדק תרדוף כו' כנז' בתיקונים שהם צדק עילאה וצדק תתאה שהם לאה ורחל וגם מלכות דבינה נקרא בכלל צדק עילאה אבל להיות שהיא עצמה היא בחינת לאה לכן לא נזכרה גם היא בפסוק בפני עצמה בשם צדק שלישי כ"א ב"פ צדק בלבד ותכוין כי הם צדק שהם דינין כנז' באדרת האזינו וז"ל כד אתער צדק בשלהובוי' כו' וע"י צדקה זו שנותן נעשית צדקה כי צדקה היא רחמים כנודע ולכן צריך ליתן צדקה עתה מעומד והטעם הוא לפי שהצדק' היא מ"ע וראוי לעשות המצות מעומד עוד ט"א כי כיון שהטעם הוא כדי לתת צדקה לעני שהיא השכינה והמלכות כנז'. והנה המלכות נופלת לארץ בעו"ה ולכן צריך שיתננ' מעומד ויכוין להקימה ולהעמידה מעומד ע"י הצדקה שהוא הת"ת דכורא כמש"ה משפט וצדקה ביעקב אתה עשית. ולהיות שצדק' זו ניתנת מן הת"ת למלכו' ע"י היסוד לכן צריך ליתנה ביד הגבאי צדק' שיסוד נקרא גבאי צדקה שהוא היסוד דאימא או יסוד דז"א אשר הוא גובה כל הצדקה בסוד וילקט יוסף את כל הכסף והוא נותן לעני שהיא השכינה הנקרא עני ומזה הטעם עצמו צריך ליתנ' בעת שאומר כי כל בשמים ובארץ שהוא רומז אל היסוד הנקרא כל ופעם אחרת שמעתי ממוז"ל שצריך שיתננה בעת שאומר ואתה מושל בכל שהיסוד נקרא כל והוא גבאי צדקה ונותן אותה למלכות אשר גם היא נקרא בכל זה כל וזה בכל כמ"ש רז"ל בת היתה לו לאברהם ובכל שמה והוא במה שידעת כי הויה דמילוי ההין היא בגימ' בכל שהיא במל' והכונה היא שע"י צדקה זו שנותן לה היסוד שהו' שם ב"ן כנז' יגדל פרצופה ושיעור קומתה והוא כי כבר ידעת כי קו המיד' דז"א הם הנה"י דבינה המתפשטים דרך קוים ומדות דז"א:

והנה הם סוד אהיה שהיא הבינה והם ג' אהיה א' דיודים וא' דאלפין ואחד דההין כמבואר אצלינו שהם בנה"י דבינה הנז' ואמנם ההארות הנמשכות מן הבינה אל המלכות אינם משם אהיה ממש אלא מהארתו והוא שם בוכ"ו שהוא יוצא משם אהיה בחילוף אלפא ביתא דאבג"ד כמבו' אצלינו ולכן נרמז שם זה בר"ת ב' כל ו' בידך כ"ח ו' גבורה ולכן סמך לו אחריו ובידך לגדל ולחזק לכל בסוד הנז' בזוהר ובמאמר קו המדה דכת"י כי הנטיעות היה בוצינא דקרדינותא מכה בהם ואומר להם גדל. וכן במלכו' אשר היא נקבה השם המכה בה ומגדל בסוד קו המדה הוא שם בוכ"ו הנז' וזהו ובידך לגדל ולחזק לכל כי ע"י שם בוכ"ו קו המדה שלה בידו לגדלה ולחזקה או לפחות ממנה כפי רצונו וזהו ובידך לגדל ולחזק לכל פי' אל המלכות הנקרא כל והנה שם זה של בוכ"ו הוא קו המדה של המלכות והוא המוסיף חיות במוחין שלה ואז ניתוסף בה כח המשכת חיות אל המ"ן שלה שהוא ההויה דההין שהוא בגי' בכל וזהו ואתה מושל בכל ואמרו ובידך כח וגבורה כו' הענין הוא בסוד מה שביארנו בפ' כרוה נדיבי העם כו' בסוד מ"ש רז"ל כל מועכות של בית רבי תמר שמן כי מן הבינה אשר ממנה נמשך שם בוכ"ו הנז' הנה מן היד שלה נעשית כלי המלכות למ"ן שלה כי שם הה"ג בה' אצבעות היד ודי בזה ולכן בידך הוא בגי' שם בוכ"ו והנה יש כאן ב"פ ובידך והם הא' ובידך כח וגבורה והב' ובידך לגדל ולחזק כו' וה"ס שם ב"ן הנז' שהיא בגי' בכ"ל המעלה מ"ן אשר בעולם היצירה אשר אנו עתה בתיקונו ובחי' המ"ן שבו הם חו"ג שה"ס ה' אותיות מנצפ"ך הכפולות כנודע וה"ס שני ידים ימין ושמאל ובהם עשרה אצבעות כנגד י' אותיות מנצפ"ך הכפולות ועיין בפ' בידך אפקיד רוחי כו' כי שם נת' ענין זה היטב. ואתה מחיה את כולם הנה המל' נקרא אתה והיא המחיה את כל העולם ע"י שם ההויה העולה ס"ג כמנין מחיה והענין הוא כי מוח הנקרא בינה שמצד מוחין דאבא נתחלף ונעשה מוח חכמה מצד אימ' והיא הויה דס"ג כמנין מחיה אשר משם נמשך כל בחי' החיות וז"ס כולם בחכמה עשית כנז' בפ' תזריע:

פסוק נ"הלת ב"עזך א"ל נ"וה ק"דשך ר"ת עולה ב"ן קנ"א והם ההויה דב"ן דההין ואהיה דההין ושניהם בגי' עולי' בא"ר:

ישתבח שמך לעד מלכינו כו' ענין הי"ג שבחים אלו שהם שיר ושבחה הלל וזמרה כו' שמעתי שהם ע"ד מש"ל בברייתא דרבי ישמעאל בי"ג מדות שהתורה נדרשת בהם כו' כנז' שם והוא כי עתה גם היצירה שהיתה י"ס נעשי' י"ג ספירות בסוד ג"ר שבה שעלו למעלה בבריאה וע"ש גם שמעתי שהם כנגד י"ג ברוכים שבברוך שאמר והח"י הויות שבשירת הים הם כנגד ח"י הויות שבפסוקים של יהי כבוד כו' והוא בסוד הפרצופים שביצירה גם הקדיש הזה כבר נת"ל עניינו בענין הקדישים בקדיש הקורבנות ע"ש. גם יתבאר עניינו היטב בברכו השני שאומרים אחר קדיש בתרא קודם עלינו לשבח וע"ש היטב וכשיתחיל הש"צ לומר ברכו יאמר בלחש אותו הסדר הכתוב בסידורים והוא ישתבח שמו של ממ"ה הקב"ה כו':

ברכת יוצר אור כו' הנה כשמתחיל ברכה זו תמשמש בתש"י אשר הוא בעולם הבריאה בסוד המעשה כנגד תפלת יוצר שהוא בבריאה בסוד הדבור כמבואר לעיל והנה נת"ל כי מן יוצר אור עד העמידה הוא בבריאה ושם נכללים היצירה והעשיה והנה בפ' פקודי בענין אותם הז' היכלות נתבאר בזוהר ענינם איך נרמזים באלו הברכות של יוצר אור וזה עניינם בקיצור. דע כי אותם ההיכלות דפ' פקודי ודפ' בראשית דמ"ה הם היכלות עולם הבריאה והנה ז' היכלות הם בבריאה ואין המלכות דבריאה במספרם כמבואר לעיל בענין הקדיש שאומרים קודם הודו לה' כו' וע"ש והטעם הוא לפי שהמל' דבריאה היא נקו' מתלבשת בכתר דיצירה אשר בהיכל ק"ק דיצירה ועד"ז הוא בשאר העולמות ונמצא כי היכל לבנת הספיר הוא ביסוד דבריאה וזמש"ה ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר כי היסוד הנק' לבנת הספיר הוא תחת רגליו שהם נ"ה (וי"ס) [וז"ס] מ"ש בזוהר בראשית דמ"ה ע"א וז"ל לבנת הספיר יוסף נטל היכלא דלבנת הספיר אע"ג דכתיב ותחת רגליו בגין יקרא דמלכא הוא פי' כי היסוד הוא בחינה שראוי לכסותה ולהעלימה ומשום כבודו ית' לא פרסמו רק באר מקומו שהוא תחת רגליו כנז' והנה היסוד עצמו כלול מזכר ונקבה בסוד יסוד ועטרה שבו כמו שהודעתיך שהעטרה איננה סוד מל' בפני עצמה רק כללות הדוכרא בכל י"ס והוא בחי' מלכות שבו אבל המלכו' העיקרית היא רחל נוק' דז"א וזה פשוט כי מבשרי אחזה אלוה שהעטרה דבר א' והנקב' דבר א' בפני עצמה ושני בחי' אלו שהם יסוד ועטרה אשר בו נקרא לבנת הספיר לבנת עטרה הספיר יסוד. למעלה ממנו הוא עצם השמים בהוד היכל נוגה בנצח היכל זכות בגבורה. היכל אהבה בחסד. היכל רצון בת"ת היכל ק"ק בג"ר. וכבר נתבאר סדרן בפ' פקודי איך מסודרים בתפלת יוצר אור והוא כי בתחילת ברכת יוצר אור עד אל ברוך גדול דעה הוא היכל לבנת הספיר ומשם עד לאל ברוך נעמות יתנו הוא היכל עצם השמים. ומשם עד המחדש בטובו כו' הוא היכל הנוגה ומשם עד אהבת עולם הוא היכל הזכות ומשם עד אמת ויציב הוא היכל אהבה ומשם עד העמידה הוא היכל הרצון. ואדני שפתי תפתח הוא היכל ק"ק ובתפלת ערבית נת' ענין אלו הז' היכלות שהם היכלין דכורי' דז"א דבריאה וע"ש כי שם נתבאר אמיתות ענין זה:

ועתה נבארם דרך פרטות ברכת יוצר אור היא בלבנת הספיר ולכן נאמר בו עושה שלום ובורא את הכל כנגד היסוד הנק' שלום ונק' הכל. יוצר אור ובורא חושך נודע הוא כי אור דכורא וחשך נוק' ולכן ביצירה שהוא דכורא כתיב אור ובבריאה שהיא נוק' כתיב חשך ואע"פ שהבריאה למעלה מן היצירה הטעם הוא לפי שהדבר הזה גורם ענין קדימת הזרעת טיפת הזכר אשר הנקבה גוברת על הזכר שהיא הבריאה הגוברת על היצירה. ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית כך צ"ל ובטובו בבית ולא יאמר וטובו מחדש כו' והענין הוא כי המאציל העליון מחדש בכל יום מעשה בראשית ע"י טובו שהוא החסד כמש"ה אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי וזהו ובטובו כי ע"י החסד הנקרא טוב מחדש כו' בסוד חדשים לבקרים שהחסד מתעורר בבקר ומחדש כו' כמבואר אצלינו בברכת מלביש ערומים והנותן ליעף כח וע"ש. מה רבו מעשיך תכוין אל מ"ש בזוהר תזריע דמ"א ע"ב וז"ל כולם בחכמה עשית בבינה ונתבאר אצלינו במקומו וע"ש והענין הוא שהיסוד דאבא מתלבש תוך יסוד דאימא ויסוד דאימא תוך היסוד דז"א ונודע הוא כי החכמה אומר והבינה עושה מאמרו כנז' בזוהר בראשית בסוד ל"ב אלקים דמעשה בראשית כי ל"ב נתיבות דאבא אומרים ול"ב אלקים דאימא עושין וזהו ויאמר אלקים ויעש אלקים. נמצא כי כל הדברים וכל הפעולות כולם נמשכים מן החכמה אמנם הם נעשים ע"י אימא שהיא מלבשת אותו וזהו כולם בחכמה עשית כי כל מעשיך נמשכים מן החכמה אלא שנעשים ע"י הבינה המלבשת את החכמה ותכוין אל כל מ"ש בזוהר בפרשת פקודי בענין ברכה זו שכולה מדברת בענין החיות והאופנים שבהיכל הזה ועליהם הוא אומר מלאה הארץ קניניך. המלך המרומם כו' נתבאר בפרשת פקודי כי הוא שם יאהדונה"י וביאורו הוא כי הנה נתבאר שההיכל הזה הוא ביסוד הבריאה:

והנה כבר עתה עולים העשיה והיצירה והמלכות דבריאה אשר עומדת בהיכל ק"ק דיצירה אשר העשי והיצירה כלולים בה והיא עתה עולה להיכל זה ומתחברת עם היסוד דבריאה וז"ס חיבור שם זה של יאהדונה"י כנודע כי שם זה הוא ביסוד בהתחבר עמו המלכות כדי להעלותה אל הת"ת כמו שאנו עתידים לעשות בעמידה וכונת שם הנז' הוא במלת מאז כי אז הוא בגי' ח' אותיות של שם הנז' ובכמה מקומות נתבאר כי מלת אז רומזת אל השם הזה. יוצר משרתים ואשר משרתיו ר"ת מו"ם והוא שם א' משמות ע"ב דויסע ויבא ויט והוא האחרון שבכולם והוא בגי' פ"ו אלקים ולכן צ"ל ואשר משרתיו באות ו' שלא כאותם הטועים לומר אשר משרתיו בלא ו'. סוד קדושת יוצר ביארתיו למטה בקדושת העמידה. המחדש בטובו בכל יום תמיד מ"ב כבר נת"ל בברכת יוצר כי צ"ל המחדש בטובו באות בית שלא כאותם האומרים טובו בלא בית כי מעשה בראשית מתחדש ע"י טובו שהוא החסד בסוד חדשים לבקרים כנ"ל:

ברכת אהבת עולם כו'. אין ראוי לומר אהבה רבה לפי שאהבה רבה היא בחסד שבעולם האצילות ועתה אנו בהיכלות הבריאה ולכן צ"ל אהבת עולם שהיא אהבה זוטא של המל' הנק' עולם אשר היא עדיין למטה בעולם הבריאה והנה נת"ל כי אהבת עולם הוא סוד היכל אהבה שהוא החסד שבבריאה. מהר והבא עלינו ברכה ושלום מהרה מארבע כנפות כל הארץ בהגיעך כאן תתיר כנפות הטלית המונחות על כתפיך ותניחם שיפלו הציציות למטה והוא מה שנז' בתיקונים דבעידן ק"ש שמטי חיון גדפייהו כו' ופ"א שמעתי ממוז"ל באופן זה כי בהגיעך אל מקום הזה תשים שני צדדי הטלית על כתפיך כדרך שנוהגים קצת בני אדם וה"ס ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם והוא מ"ש בביאור סוד הציצית לעיל שבתחילה אין המל' לוקחת רק שני הציציות שמצד פנים ועתה צריך שיאירו בה כל הד' ציציות ובפרט מי שהוא משרש קין והבל הם צריכים יותר אל הכונה זו ולשים הציציות על כתפיהם כיון שקין והבל הם בחי' שני הכתפים כמבואר במקומו ולכן מי שהוא משרשם ראוי לו לכוין בזה יותר משאר בני אדם. ובאומרך מארבע כנפות כל הארץ תכוין כי הם בחי' ד' כנפות הציציות של המלכות הנקרא ארץ לקבצם יחד בהיותם מפוזרים כדי שיאירו ארבעתם יחד במלכות ולכן צריך שתעלה שני צדדי הטלית ותשימם על שני כתפיך ואחר כך תקבץ הארבע ציציות בידך שמאלית לפי שהמלכות בשמאלא אתאחדת ושרשה משם ותניח ידך השמאלית בהיותה אוחז ד' הציציות כנגד הלב שהוא בשמאל כי משם מקבלת המלכות תדיר ותעשה כך עד שתאמר ודבריו חיים וקיימי' ונאמני' כו' אחר אמת ויציב כו' כמשי"ת שם:

ובנו בחרת מכל עם ולשון כו' דע כי ארבעה מצות עשה צריך האדם לקיים בכל יום שהם ענין זכירה והם ארבעה זכירות הכתובים בתורה שתלוים בזכירת הלב ואלו הם א' היא זכרון מעמד הר סיני וקבלת התורה וכמש"ה יום אשר עמדת כו' בחורב כו' וכתיב בתריה פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך כו' [דברים ד' פסו' ט'] והיא א' מרמ"ח מ"ע להרמב"ן ז"ל זכירה ב' זכור את אשר עשה לך עמלק והיא מצוה שנית. זכירה ג' זכור את אשר עשה ה' אלקיך למרים והיא מ"ע ג', זכירה ד' זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים והיא מ"ע ד'. והנה ד' מ"ע וארבע זכירות אלו הם כנגד ד' ימים טובים שיש בשנה יציאת מצרים כנגד חג המצות שבו יצאו ישראל ממצרים, מתן תורה כנגד חג השבועות שבו ניתנה התורה, זכירת עמלק כנגד חג הסוכות כמשחז"ל שעמלק היה מזנב והורג כל הנחשלים אחריך אותם שלא היו ענני כבוד מקבלן וענני כבוד כנגד הסוכות, וזכירת מרים שדברה על משה דלטוריא הוא כנגד ראש השנה שאז כל המקטרגים והדילטורין מתעוררין וכבר ידעת כי מרים ה"ס כל הדינים המרים והקשים והיא בגי' מנצפ"ך שהם בגי' פ"ר והנה הם חמש אותיות כפולות שהם עשר ועם פ"ר הרי ר"ץ כמנין מרים ואמנם יוה"כ נקרא שבתון ואינו מכלל המועדים כי אין בין שבת ליוה"כ אלא שזה זדונו בכרת וזה זדונו בסקילה כמ"ש רז"ל. וחנוכה ופורים הם מדרבנן א"כ אינו רק ד' מועדים הנז' והנה ג' הזכירות אנו מזכירים עתה כאן וזכירת יציאת מצרים נזכיר אותה בסוף פ' ציצית בפ' אני ה' אלקיכם כו' וזה סדרן מתן תורה צריך לרמוז אותה באומרך ובנו בחרת מכל עם כו' וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול באהבה כי ע"י התורה קרבנו לשמו הגדול ובחר בנו מכל עם וקבלנו אותו עלינו למלך וזהו וקרבתנו מלכינו. זכירת עמלק נרמוז אותה במלת לשמך הגדול כנודע כי בעבור עמלק אין ה' שלם ואין הכסא שלם ואנו מתפללין שימחה זכרו של עמלק ויהיה שמו גדול זכירת מרים נרמוז אותה במלת להודות לך פירש כי הלשון והפה והשפתים הם כלי הדיבור שיצר בנו הוא ית' נודה אותו בהם ולא נשתמש בהם בסיפור לשון הרע ח"ו ונזכור לשון הרע של מרים ולא נעשה כמו שעשתה היא וזכירת יצ"מ תתבאר במקומה בע"ה:

שער הכוונות - דרושי ציצית דרוש א
דרוש א' בענין הציצית דע כי ענין הציצית הוא בחי' אור המקיף כנודע אצלינו כי יש א"מ ויש א"פ וכבר ידעת כי ז"א בהיותו בתוך אי' בסוד העיבור לא היה אלא בבחי' שש קצוות בלבד ג' כלילן בתלת ולא היו אז בו לא בחי' ראש ולא בחי' זרועות אלא גוף א' פשוט בלבד וכנגד זה הוא הציצית הקטן שאין מתעטפין בו לא את הראש ולא את הזרועות אבל הציצית הגדול המעטף את הראש הוא בחי' אור המקיף דז"א כשהגדיל ונעשו לו י"ס גמורות ונתפשטו ראשו וזרועותיו ולכן שיעור זה הטלית הגדול של העטיפה הוא כדי לכסו' ראשו ורובו כמ"ש בגמ' והנה זה הטלית איננו מגיע רק עד החזה שהוא רובו של גוף האדם כי שם מאחורי החזה דז"א יצאת נוק' דידיה ואין שם בחי' טלית וזהו הטעם שהנשים פטורות מן הציצית וד' הציצית יוצאים ממנו ומקיפין את הנקבה אשר שם מתחת החזה ולכן נק' ציצית לשון נקבה ולא ציץ להורות על שהם מקיפין את הנקב' והנה לסיבה זו הצריכו הגאונים להתעטף עטיפת ישמעאלים ומחזירים ב' הציציות שבצד ימין אל צד שמאל באופן שיתחברו שם בצד השמאל מאחוריו כל הד' ציציות ויהיו תלוים מאחוריו בצד שמאל במקום התחלת בנין הנקבה מאחורי החזה גם רבי' סעדיה ז"ל כתב בפירושו שחיבר בל' ערבי בפ' בא ענין עטיפה זו וטוב ונכון לעשות כך ולפחות ישאר מעוטף כך כדי שיעור הליכת ד' אמות בעת שמתעטף בציצית ואח"כ יסיר העיטוף מעל צוארו וכך היה מנהגו של מורי ז"ל ולכן בהיות האדם שלא בשעת התפילה בשאר היום אינו חייב בעיטוף ציצית הגדול רק בציצית קטן די לו כי אז הז"א בתוך ביתו שהיא אי' עילאה ועומד בתוכה כי שם ביתו אמנם אחר שהגדילו ב' זו"ן ובא הוא לבהכ"נ שהיא הנוק' בית כנוסייא לכל אז מתעטף בטלית גדול:

ועתה נבאר ענין ד' ציציות איך מקיפין את הנוק' כנ"ל והענין הוא כי אלו הד' ציציות הם יוצאים מן הצדיק העליון הנק' צדיק ויסוד כמו ש"ה מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק כו' והענין הוא כי כמו שמן הדעת העליון שהוא בחי' הלשון יוצא ממנו בחי' ההבל שהוא אור מקיף המלביש כנודע כן מן היסוד התחתון יוצא הבל המקי' והמלבי' והם סוד ד' ציציות ועניינם הוא במה שנודע כי הם ה' חסדים וה' גבורות והה"ג הם ה' אותיות מנצפ"ך שהם מן הבינה כנודע כי אוה"מ דזו"ן הוא שם אהי"ה שהיא אי' עלאה כי ממנה הוא הכתר המקיף ולכן אלו ד' ציציות שהם ענין הה' גבורות [עיין נה"ש דף ט"ז ע"ב] הם בחי' אור המקיף וכבר ידעת כי אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי וביאורו הוא כי הנוק' דז"א לא היה לה בתחי' רק הוי"ה א' פשו' בד' אותיות בלבד ואחר שבא עליה ז"א יהיב בה בחי' ההוא רוחא דשביק בה בעלה כנז' בסבא דמשפטים בדף צ"ט ע"ב ועליו נאמר ויהי בצאת נפשה כי מתה כנודע וזה הרוחא הוא בחי' מילוי ההוי"ה הנז' דמילוי ההין העולה בגימ' ב"ן והנה ה' אותיות הם במילוי הזה והם ו'ד'ה'ו'ה' והם בחי' ה' חסדים דיהיב בה בביא' הראשונה הזאת אבל לא היה בה רק ד' אותיות יהו"ה כנז' האמנם עכ"ז נודע הוא כי הנקבה היא בסוד ד' אחורי הוא"ו שהיא הנוק' באחורי דכורא ונמצא כי היא נרמזת באות ד' שאצל אות ו' שהם מילוי יו"ד ונמצא כי גם בה יש ה' אותיות לפי כי גם היא נכללת באות ד' כנז' ואלו הם הה' גבורו' שנמשכים בה וזהו ענין ה' קשרים וד' אוירים שיש בכל כנף וכנף כי הה' קשרי' הם סוד הה' חסדים של היסוד הנק' קשר ושורוק כנודע והם כלולים בד' אוירים שהם ד' אותיות פשוטות של הוי"ה אשר בה כנז' כי כל בחי' אויר היא בנוק' ואמנם כפי האמת אינם רק [ד'] מילוים כי שתי אותיות ו"ד הראשו' הם מילוי אות א' בלבד שהיא אות יו"ד הראשו' נמצא כי הם ד' מילוים בלבד לד' אותיות ההוי"ה ולכן הם ד' ציציות וכן ארבע אותיות הפשוטות שלה וד' המילוים [אלה] הם ח' חוטין שבכל כנף:

ועתה נבאר ענין ד' [ועיין בהשמ"ש שער ט"ל סוף פרק י"א ותבין] מילוים אלו שבהוי"ה דההין העולה ב"ן מה ענינים דע כי ד' בחי' נמשכים אל הנקבה הא' היא בחי' הנפש שנותן בה היסוד לעורר המ"ן ועל ידה נעשית כלי הב' [והג' הוא בחינת הרוח והנשמה שנותן בה הם שם ס"ג ומ"ה. הד'] הוא מ"ש בפ' תרומה בדקס"ז ע"א ע"פ אור זרוע לצדיק כו' והענין הוא כי נשמות הצדיקים הם מזדווגות ממש עם הנוק' ממש הנק' מלכות ומהזווג ההוא נבראים נשמות הגרים וז"ס פסוק ואת הנפש אשר עשו בחרן ודע כי רוב הזווגים הנעשים בזמן הגלות הם באופן הזה ולזה נתכוין שם בריה דרב ספרא. הג' והד' הם בחי' הרוח והנשמה שנותן בה והם בחי' הוי"ה דמ"ה והוי"ה דס"ג וכנגד ד' בחי' אלו היו ד' מילוים בד' אותיות הפשוטות שבהוי"ה אשר בה כנז' ואמנם כל ד' בחי' אלו נכללים בבחי' הראשונה הנק' נפש שהיא כללות המילוי הזה לפי שכל ההוי"ה הזאת במילואה דההין נק' נפש כנודע אלא שבנפש הזאת נפרטים ד' בחי' הנז' והבן זה:

ועתה נבאר טעם למה כל שאר המילוים דע"ב וס"ג ומ"ה כל א' מהם היא בסוד עשר אותיות והויה זו דההין אין בה אלא ט' אותיות אבל הענין הוא לפי כי בחי' היסוד אין בה והוא במה שהודעתיך כי שיעור קומת הנקבה הוא באחורי נה"י דז"א והנה הנצח וההוד הם ארוכים אבל היסוד הוא קצר ולא נתפשט עד היסוד אשר בה ונשארה חסרה ממנו אבל הנצח וההוד הארוכים נתפשטו עד נצח והוד שבה וזהו הטעם שהמלכות נק' נקבה לפי שלא נבראת בסוד היסוד לסיבה הנז' אבל אי' עילאה היא נק' עלמא דדכורא כנז' בפ' ויצא לפי שאיננה כמו המלכות כנז' גם בזה תבין טעם למה אין בנוקבא רק תרין מוחין כנז' באדרת האזינו דרצ"ו ע"א וז"ל ונהירו דתרין מוחין גליפין בה כו' לפי שהם מבחי' הנצח וההוד דז"א אבל מן היסוד דז"א נברא שיעור קומת גופה הכולל ו"ק כי גם היסוד נק' ו' זעירא ולכן ממנו נעשית גוף הנקבה בו"ק אבל בסוד היסוד שבה אין בה ו' שניה לפי שאות ו' שניה דיסוד דז"א שהוא היסוד שלו נעשית ו' ראשונות דנוקביה כנזכר וחסר ממנה ו' שני וזהו הטעם שחשק ותאות הנקבה להדבק בזכר למלאות חסרון ו' זו השניה אשר אין לה:

שער הכוונות - דרושי כוונות קריאת שמע דרוש א
כונת ק"ש:

דרוש א':

בענין דרוש זה צריך להרחיב בחזקת היד ועיין בכונת הב' הקצרה דברכת אבות שכתבנו אותה בסוף כל תפלת השחר ושם נתבאר הקדמה א' עצומה בתכלית בענין הק"ש ובענין העמידה והוא דרוש גדול מאד בענין המוחין דז"א ואמנם ראינו לכתוב בתחי' דרך קצרה ענין מה שתקנו לומר הק"ש ד"פ ומה חילוק יש ביניהם ואח"כ נכתוב כונות קצרות ששמעתי ממורי ז"ל בענין כונת ק"ש ואח"כ נבאר ענין הק"ש דשחרית באורך על מתכונתה:

בראשונה נבאר ענין הק"ש שתיקנו לאומרם בתפלת השחר ובתפלת ערבית ובעת ששוכב על מיטתו. וגם מדוע בתפלת מנחה אין בה ק"ש וגם מדוע בשחרית ומנחה יש בה נפילת אפים ובערבית אין בה נפ"א. והענין יובן במ"ש בהקדמת ביאור אדרת האזינו ענין העלא' מ"ן מה ענינה והנה תפלת שחרית אז הזווג הוא בבחי' פב"פ ולכן יש בו נ"א וגם ק"ש. וכוונת אותה הק"ש הוא ליחד את או"א יחוד מעולה מאד כדי שימשך משם שייחדו זו"ן פב"פ ובמנחה אז הזווג הוא בבחי' אחו' באחור ונודע שהיום והלילה הם כ"ד שעות ונחלקים לד' זמנים כי היום מתחלק לב' זמנים שהם ב' חצאין וכן הלילה מתחלק לב' חצאין וממשלת עליון באלו ארבעה זמנים אינם שוין כי אחר חצי היום מתעורר כח גבורת יצחק ואמנם אותם המוחין שנמשכו בתפלת שחרית אל זו"ן מיחוד או"א בעת הק"ש כנז' הנה נפסקו המוחין ההם וכבר הולידו והוציאו נשמות מתוספת המוחין ההם וכבר נפסקו האמנם להיות כי הייחוד ההוא היה נעלם ומעולה מאד עד שהועיל אל זווג זו"ן פב"פ לכן נראה שהיה כחו גדול והוא מספיק אל זווג המנחה לפי שאינו רק זווג אחור באחור ולכן אין צ"ל ק"ש פ"א במנחה אבל זה הזווג דמנחה אע"פ שהוא אב"א הנה הוא מעולה עד מאד ואיננו כשאר הזווגים דאב"א ולכן צריך בו נפלת אפים והענין הוא שעתה עולה המלכות אב"א שיעור קומתו ממש אבל בערבית אין המל' עולה רק אחור באחור מן החזה שלו ולמטה בלבד שהוא שיעור קומת תנה"י בלבד ולכן אין צורך לנפילת אפים בערבית כי מאחר שהיא אינה עולה למעלה במקום המוחין שלו עד או"א א"כ אין תועלת בעלית מ"ן של הנשמות בנפילת אפים אבל במנחה שהיא עולה עד או"א כמוהו אע"פ שהיא אחור באחור היא צריכה אל מ"ן מנשמות הצדיקים וז"ס אומרם ז"ל לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה. והטעם שלא יש שום זמן שתהיה היא והוא אחור באחור ותהיה שיעור קומתה שוה לו אלא במנחה וטעם שלא נענה אליהו אלא בתפלת המנחה הענין הוא דע כי אליהו ז"ל יש בו בחינות נשמות נדב ואביהו כנודע והנה הם מבחי' קין שהיא בחינ' הנפש הנקרא מלכות בסוד אנחנו טמאים לנפש אדם ואלו נדב ואביהו הם בחי' מ"ן דמל' וזהו הטעם שזכה אליהו לאותה מעלה הרמה והנפלאה אחר שנתעברו בו נשמות נדב ואביהו ולכן נשתנה שמו מפינחס לאליהו לפי שאליהו בגי' ב"ן כמנין הויה דב"ן דההין והיא בחי' המ"ן דמל' כנודע ולכן אליהו נענה בתפלת המנחה כי אז העלה מ"ן אלו כי אז היא היתה צריכה לזה כנז'. וכבר הודעתיך במ"א כי מיציאת מצרים עד בנין ב"ה תמיד היו זו"ן אחור באחור ואין קומתה שוה לו רק היא עומדת מן החזה שלו ולמטה ששם מקום לבו של ז"א ונמצא שהמל' הנקרא לבם היתה אחורנית עם ז"א וראשה מגיע עד שם עד מקום טיבורא דלבא דז"א בלבד לא למעל' מזה וזש"ה ואתה הסבות את לבם אחרונית שעי"כ הקלי' היו מתגברים בימים ההם ובכל זמן שהיו ישראל עע"ז על אדמתם וכיון שגברו הקלי' גרמו לישראל לחטוא ולכן אליהו ז"ל תיקן הדבר הזה כי ע"י תפילתו העלה אז מ"ן ועי"כ עלתה הנקבה אחורנית למעלה עד רישא דז"א ממש ולא עד הלב בלבד כמו בתחילה. ונחזור לעניננו כי אע"פ שמחצות היום ואילך משתנה הזמן והממשלה עכ"ז עדיין הוא מכלל ממשלת היום ומשו"ה מספיק ק"ש דשחרית לצורך זווג המנחה. אבל בערבית שהוא מדת לילה כבר נפסק וכלה המ"ן בב' הזווגים דשחרית ומנחה. ולכן צריך עתה ייחוד דק"ש אחר מחדש לצורך זווג אחור באחור דערבית ולכן קורין ק"ש בערבית אבל להיות שאין זווגם עתה רק בבחי' אחור באחור ושיעור קומתה עד הלב בלבד כנזכר ולכן אין צורך לנפילת אפים פ"א עתה והנה זה היחוד דק"ש דערבית אינו מעולה כ"כ כמו הק"ש דשחרית כיון שאינו רק אחור באחור וגם כי היא עד הלב כנז' ולכן אין בו כ"כ כח כמו הק"ש דשחרית שהועיל אפילו למנחה. אבל זה הק"ש דערבית אינו מועיל אלא לבחי' חיבוק בלבד והענין הוא שאחר חצות הלילה מתעורר השמאל לחבק את המטרוניתא לצורך היום מה שיהיה אח"כ בסוד שמאלו תחת ראשי. וזה החיבוק נעשה ע"י היחוד דק"ש דערבית ואמנם הק"ש שעל המטה איננו מענין הנז' כלל אמנם הכונה הוא כדי להמשיך ע"י היחוד ההוא אור חזק מן או"א אל זו"ן כדי שהם יתחדשו ויחזקו את הנשמות העולים שם בכל לילה בסוד חדשים לבקרים ונמצא כי הק"ש דערבית הוא לצורך החיבוק הנעשה אחר חצות וזה היחוד דק"ש שעל המטה הוא לצורך חידוש הנשמות כנז':

שער הכוונות - דרושי ציצית דרוש ב
דרוש ב' בענין הציצית:

דע כי בזוהר פרשת שלח לך בדקע"ד ע"ב אמרו כי ציצית מלשון הסתכלות כמו מציץ מן החרכים גם ציצית מלשון [יחזקאל ח' פסוק ג'] ויקחני בציצית ראשי והם בחי' השערות הנקראות ציצית וביאור ענין זה הוא כי הציצית הוא סוד אור המקיף אל כל ז"א כולו אשר עליו ארז"ל מלמד שנתעטף הקב"ה בטלית לבנה והבן זה ולפי שאור המקיף גדול מאד ואין בנו כח להשיגו ולכן אין הקדושה חלה על הטלית עצמו כמו התפילין אבל הציציות הנמשכים ויוצאים מן הטלית הזה יש לנו בהם יותר השגה ולכך נק' תשמישי מצוה כמ"ש חז"ל:

ועתה נבאר ענין הטלית וענין הציציות דע כי מרישא דא"א נמשך חד קוצא דשערי דתליא עד רישא דז"א כנזכר באדרת נשא בדקכ"ט ע"א וקל"א ע"ב והנה הוא מאיר במוחין דז"א ומוציא הארתם לחוץ כנודע וגם בז"א נמשך מן רישיה חד קוצא דשערי ותליא עד רישא דנוקבא וקוצא דשערי דא"א הם שערות לבנות ושל ז"א הם שערות שחורות כנזכר באדרת נשא בדקמ"ח ע"ב ושם בפרשת שלח לך ביאורו דאית ציץ ואית ציצית כי ציץ הוא דכורא והוא קוצא דשערי דא"א ונקרא ציץ דכורא משום דאתפשט עד רישא דז"א דהוי דכורא אבל קוצא דשערי דז"א אקרי ציצית נקבה משום דאתפשט עד רישא דנוק' ונמצא כי ב' ציץ וציצית נקראים כך על שם ויקחני בציצית ראשי שהם בחינת השערות וגם ענין ציצית שהוא לשון הסתכלות כנ"ל הטעם הוא מפני שאלו השערות אשר בקוצא דשערי דא"א או דז"א היו נמשכים ותלוין לקבל אנפייהו דא"א או דז"א והוו מכסיין עינייהו דלא יסתכלון לא א"א בז"א ולא ז"א בנוקביה להאיר זה בזה וע"י מעשינו במצות הציצית רמינן ושדינן להו להנהו שערי באחורייהו דא"א ודז"א כי היכי דיסתכלון א"א בז"א וז"א בנוקביה ודא איהו לישנא דציץ וציצית ציץ אסתכלותא דא"א בז"א וציצית אסתכלותא דז"א בנוקביה והנה ע"י הכאת ההוא קוצא דשערי במוחין דז"א יוצא הארתם לחוץ ובולטת במצחו ונקרא ציץ דכורא והארת מוחין דרישא דנוק' הבולטת ע"י הכאת קוצא שערי דז"א נקרא ציצית נקבה:

ועתה נבאר ענין השערות דרישא דז"א דע דברישא דז"א יש שלש מיני שערות ונקרא קוצין ונימין ושערות ופשר הדבר הוא כי כבר ביארנו שיש בז"א ג' בחינות והם עיבור ראשון ויניקה ועיבור שני דגדלות והמוחין דעיבור ראשון ויניקה הם שמות של אלקים ומוחין דגדלות הם של הויות:

גם נתבאר כי בבא המוחין דגדלות בראש ז"א נדחין המוחין דקטנות למטה אלא שעכ"ז עולה הארתם למעלה מתתא לעילא ונמצא כי מכל ג' בחי' המוחין הנזכרים צומחין בראש ז"א הקוצין שהם תקיפין יוצאים ממוחין דעיבור והנימין דאינון שעיעין יתיר אינון ממוחין דזמן היניקה והשערות דאינון שעיעין יתיר מכולהו אינון ממוחין דגדלות וטעם הדבר הוא כי שער הם אותיות עשר והוא בחינת המוחין דגדלות שהם הויות דמילוים שבכל אחת יש בה י' אותיות שהם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן גם שער הוא אותיות עשר בסוד י' אות ראשון של הוי"ה והנה השערות הנקראין קוצין שהם ממוחין דעיבור יוצאין בתחילה ולכם הם ארוכים ונמשכים עד החזה דז"א עד רישא דנוק' נק' רחל ואח"כ בזמן היניקה צומחין שערות אחרות בין השערות הנקראין קוצין ואלו נקראין נימין אבל הם יותר קצרים ונמשכים עד הגרון דז"א עד רישא דנוק' עילאה הנקראת לאה ועיין בהקדמה ביאור אדרא האזינו בענין קשר תפילין של ראש שנלע"ד שם ואח"כ צומחין ביניהם שערות אחרות ממוחין דגדלות והם יותר קצרים מכולם ואינן נמשכים רק עד גולגלתא דרישא דז"א בלבד והם לצורך עצמו ולא לזולתו. והנה עוד שמעתי דרוש אחר ממורי ז"ל בזה כי קוצין הם נמשכין ויוצאין ממוח חכמה דז"א ונימין ממוח בינה דז"א ושערות מן הדעת דז"א הכולל חסדים וגבורות ונימא בגימ' שהוא סוד הוי"ה דס"ג ומילויה שהוא בגימ' ל"ז בהסירך אותיות הפשוטות וס"ג ול"ז הם ק' ונודע כי הוי"ה זו היא בבינה ולא שמעתי עוד בדרוש זה:

ונחזור לענין ראשון והוא כי הטלית בעצמו אשר הציצית יוצאין ממנו ונתלין בו הוא בחינת אור המקיף על כל ז"א כולו עד סיום היסוד שבו ותוך זה המקיף הגדול יש אור מקיף קטן ממנו ולכן הוא בתוכו וגם הוא מקיף את ז"א אלא שאין מקיף לו רק לג' ראשונות שלו והוא מבחינת השערות הנז' אשר סודן הוא בתחילה אור פנימי שנכנס בז"א וחוזר ועולה ממטה למעלה בראשו בבחינת שערות ומקיף סביב הראש מבחוץ ולכן אלו השערות דמוחין דגדלות דרישא דז"א הם קצרים והם זקופים מעומד ואינן כפופים ותלוים כ"א היו כפופים ותלוים כלפי מטה היה אוה"מ למטה מן הגולגולת אבל בהיותם זקופים הם מקיפין באור שלהם אל הראש עצמו דז"א. ואמנם בחינת זה המקיף הקטן הפנימי הנמשך גם מן הנימין דזמן יניקה כבר ביארנו שמתפשטין עד רישא דלאה שהוא עד גרון דז"א עצמו ובחינה היוצאת גם מן הקוצין דזמן העיבור אלו הם מתפשטין עד החזה דז"א ברישא דנוק' התחתונה הנקראת רחל ובחינה זו של הקוצין הם סוד הציציות היוצאות ונתלות מן הטלית שהוא המקיף העליון החיצון הכולל כל ראשו וגופו דז"א עד סיום היסוד שבו כנ"ל וכמה שנבאר בע"ה וזמ"ש באדרת נשא דקמ"ה ע"ב כד אתברי פרצופא דברישא דנוק' תליא חד קוצא דשערי מאחורוי דז"א ותלי עד רישא דנוק' כו':

והנה כיון שאלו ד' ציציות הם בחינת קוצא דשערי דרישא דז"א ממוחין דעיבור והם סוד א"מ השני הפנימי א"כ היה ראוי שהציציות יהיו תלויין באמצעו של הטלית במקום שמשימין אותו על הראש ולא שיהיו תלוין בקצוות הטלית הנוגעים על החזה דז"א אבל הטעם הוא כי כיון שאור המקיף הזה הוא קטן מן האחר ולכן הוא פנימי ממנו ולכן לא נתגלו ממנו אלינו אלו ד' ציציות מלמעלה אלא בסיום הטלית שהוא המקיף הגדול החיצון ממנו המקיפו גם הוא ועוד טעם אחר כי אור המקיף העליון הנק' טלית לבנה אורו גדול מאד מאד והוא מבטל הארת המקיף הפנימי הנק' ציציות כדמיון אור הנר בפני השמש דשרגא בטיהרא מאי מהניא ואע"פ שביארנו כי אין אור הטלית מושג אלינו אשר לסיבה זו אין בו קדושה עכ"ז זהו בערכינו אנחנו אבל לא מפני זה נאמר שאין אורו מכבה ומבטל אור הציציות כנז':

עוד טעם שלישי והוא במה שנודע כי היסוד דאימא נתפשט בסוד מוח הדעת בתוך פנימיות דז"א הנה [הוא] מתפשט עד החזה דז"א בלבד ועד שם יושבים אורות החסדים והגבורות שבתוכו מכוסין ביסוד ההוא ואין אורם בוקע ויצא לחוץ להאיר באלו הציציות ובפרט כי אלו הציציות בהיותם נמשכים עד החזה דז"א הם שחורים בסוד קווצותיו תלתלים שחורות כעורב כנזכר באדרת נשא בדקל"ו ע"א שורה ג' וז"ל תנא בגולגלתא דרישא תליין אלף אלפין רבוא ורבוא רבבן קוצא דשערי אוכמי כו' כנודע כי שערי דא"א הם חוורין ודז"א הם אוכמין ודנוק' הם אדומים כארגמן כנזכר באדרת נשא בדף קמ"א ע"ב שורה ח' וז"ל ואתערו שערי ברישאה כולהו סומקי דכלילן בגו גווני הה"ד ודלת ראשך כארגמן כו' ונמצא כי אלו הציציות הם שחורות ואינם ניכרות ונגלות עד הגיעם אל החזה דז"א ושם הוא מקום גילוי החסדים כנז' והם מאירים באלו הציציות ומלבינים אותם ואז הם ניכרים ונתגלים ולפיכך אין תליית הציציות ניכר אלא בסיום הטלית במקום החזה ועוד כי שם במקום החזה מתגלה היסוד דאבא המאיר אור גדול גם הוא באלו הציציות וע"י כך מתלבנים ומתגלים וזהו הטעם שצריך שהציציות יהיו לבנים כנודע בסוד התכלת והלבן ואם תאמר והרי הטלית הוא א"מ לכל ז"א כולו כנ"ל א"כ איך הציציות מתגלים בחזה והרי עדיין אין הטלית נפסק שם והוא מתפשט יותר למטה וי"ל כי כיון שהטלית איננו מושג אלינו כלל ואינו אלא לזכר בעלמא ולהכיר איך הציציות יוצאין ממנו ולכן אין אנו חוששין אליו וזהו הטעם שארז"ל ששיעור הטלית הזה הוא כדי שיכסה ראשו ורובו ולא יותר ושיעור זה הוא עד מקום החזה כי כיון שאין לנו השגה בו וגם שכבר הציציות נתלבנו במקום החזה ונתגלו שם לכן אין אנו חוששין אל הטלית שיכסה למטה מן החזה ודי שיהיה שיעורו עד החזה כנז' אשר זהו שיעור ראשו ורובו לפי שלמעלה מן החזה יש ה' ספי' כח"ב חסד גבורה שהוא מחצית הי"ס ויש עוד שליש העליון של ספי' הת"ת עד החזה שבו ומ"ש רז"ל שיכסה ראשו ורובו של קטן הטעם הוא לפי שאלו הציציות הם ממוחין דעיבור הנק' מוחין דקטנות ולכן תלו הדבר בקטן ולא בגדול ונמצא כפי זה שצריך להקפיד בשיעור רוחב הטלית שיקיף כל ראשו וגם כל גופו עד החזה פנים ואחור ודי בזה ונראה לע"ד ששמעתי ממורי ז"ל כי טלית בגימ' עשר הויות דאלפין שהם בגימ' מ"ה להורות כי הוא א"מ לי"ס דז"א אשר הוא סוד מילוי אלפין דמ"ה כנודע ואני מסופק בזה ולהיות כי הציציות הם ממוחין דקטנות אשר קדמו אל המוחין דגדלות לכן צריך להקדי' ולהניח הציצית קודם התפילין ואפילו הטלית הגדול של העיטו' לסיב' הנז' הפך סברת קצת המקובלים המניחים התפילין קודם הציצית הגדול אחר שהניחו ציצית קטן ומכ"ש שאין לעשות כדברי האחרים האומרים שהתפילין קודמין לכל בחי' הציצית ומי שיעיין בס' הזוהר ימצא האמת כדברינו וא"ת מאחר שהציציות הם ממוחין דקטנות והם עיקר המצוה כי הטלית עצמו אינו אלא זכר בעלמא א"כ למה הקטן פטור מהציצית והתשו' כי אין הקוצין דמוחין דקטנות גדלים ונעשים ציציות תלוין עד החזה ועד רישא דנוק' אלא בהמשך הזמן עד אשר נכנסו המוחין דגדלות והם הולכים וגדלים מעט מעט כי הרי לסיבת קדימתם בזמן נתארך שיעור אורכן יותר מן הנימין והשערות כנ"ל:

ונשלים עתה לבאר ענין תליית הציציות בארבע כנפות הטלי' כי הנה ביארנו למעל' כי הטלית עצמו הוא אור המקיף הגדול לכל הי"ס דז"א עד סוף היסוד שלו וכבר הודעתיך כי ג' גבורות התחתונות מן הה' גבורות אשר ביסוד דז"א הם לבדם ממותקו' עם החסדים אשר שם כמבואר במקומו ולכן אין להטיל ציציות בטלית עד שירחיק ג' אצבעות בלבד מסיום שפת הטלית כלפי מעלה לפי שלמעלה ממקום זה אע"פ שנתגלו החסדי' עכ"ז עדיין לא נמתקו הגבורות וע"כ אין הציציות מתגלות אלא בג' אצבעות התחתונות שהם ענין ג' גבורות הממותקות כנז' והיותם נק' אצבעות הוא במה שהודעתיך כי אלו החסדים והגבורו' שבדע' ז"א הם מבחי' ב' הזרועות דא"א וה' אצבעות הימנים הם החסדים וה' אצבעות השמאלים הם הגבורות:

גם ארז"ל שלא יפחות מקשר גודל והוא שיעור חצי אצבע של הגודל וטעם הדבר הוא במה שהודעתיך כי סדר האצבעות כך הם גודל חסד אצבע גבורה אמה ת"ת קמיצה נצח זרת הוד והנה כאשר החסדים שנפלו ביסוד דז"א חוזרים משם לעלות בסוד אור חוזר ממטה למעלה להגדיל את ז"א כנודע הנה אז מסתלקת ההארה והמיתוק של הגבורות אמנם אין הסתלקותם שוות כי הגבור' שבגבורות חוזרת כולה ואובדת את מיתוק שלה ות"ת שבגבורות נמתקת כולה לפי שכשעולים החסדים מתמתקי' ג' גבורו' הנק' חג"ת ונמצא כי הת"ת שבהם ממותקת ב' פעמים כמו שיתבאר במקומו ולכן כולו נמתק אבל החסד שבגבורות אינו נמתק כ"א חציו לפי שלהיותו בחי' גבורה נשאר חציו התחתון בלתי מיתוק כי הוא רחוק מן החסדים אחר שעלו למעלה ולהיותו בחי' החסד שבגבורות וגם לפי שכבר נמתק בתחי' לכן חציו העליון נמתק ונמצא כי הוא ממוצע ולכן אנו הולכין אחר המיצוע ואין אנו משערי' אלא באמצע שהוא החסד שבגבורו' ולכן לא ירחיק אלא כמלא קשר גודל שהוא חציו של גודל כי הגודל אין בו אלא ב' קשרים והגודל הוא החסד שבגבורה וממוצע שבכולן ולכן ארז"ל כי לא ירחיק מקשר גודל כלפי מעלה ולא יקרב כלפי מטה פחות משלש אצבעות ואעפ"י שג' האצבעות האלו הממותקות הם נצח והוד ות"ת כנודע והנה הם אמה וקמיצ' וזרת עכ"ז שם אצבע הוא כולל בכולן לפי שכולם הם גבורו' והגבורו' שבהם נק' אצבע כנז' ולכן כלם נק' גבורות ואצבעות על שמה. ואמנם הטעם למה אלו הג' אצבעות נמדדות ברחבן ולא באורכן ומלא קשר גודל הוא לאורכו הטע' הוא במה שהודעתיך כי הגבורות הם יורדו' בתחילה ביסוד דז"א ואח"כ יורדים שלשה החסדים המגולים וממתקין אותם וכאשר יורדין אלו החסדים יורדין אחד לאחד ולא בדרך קוים ואעפ"י שהגבורות הם שם דרך קוים אין החסדים יורדין רק אחד לאחד ולכך משערים ג' אצבעות ברוחבן זו ע"ג זו להורות מיתוקן שבדרך ירידה אבל כשהיא דרך עליה אז כולן עולות דרך הקו האמצעי ואינן נוגעין לא בקו ימין שהוא הנצח ולא בקו שמאל שהוא ההוד וטעם הדבר הוא לפי שאם היו מתפשטין ועולים דרך קוים היו מאירים גם בשתי הגבורות של נצח והוד פ"ב בדרך עליה והיה מתמעט אור החסדי' העולים ועל כן עלו דרך קו האמצעי בלבד אבל בהגיעם אל שתי הגבורות העליונות אשר לא נמתקו בתחי' אז הם מתפשטים בדרך קוים כי למתקן נמצא אין מי שיתמתק ב"פ בעליה ובירידה אלא הגבורה הנק' ת"ת בלבד. גם נמצא כי כשעולין דרך עליה אינן עולין זה ע"ג זה אלא דרך קו האמצעי בלבד ביושר ואינו עולה מן ההוד אל נצח ומן הנצח אל הת"ת ומשם לחסד והגבו' ואם הדבר היה כך היה צריך שנמדוד ג' אצבעות אלו זה ע"ג זה אבל כיון שהם עולם מעומד ביושר דרך קו אמצעי לכן אנו משערין קשר הגודל בהיותו זקוף ולא לרחבו ואעפ"י שהוא עולה דרך הקו האמצעי שהוא הת"ת ולא דרך הגודל שהוא החסד כבר ביארנו למעלה כי אנו משערים במיצוע שהוא הגודל הנק' חסד כנ"ל:

ואחר שביארנו ענין הטלית והציצית נבאר ענין העטיפה כי הנה נוק' דז"א בתחילה היא עומד' באחורי הז"א כנודע ולכן כשמתעטף האדם בטלית צריך שיאחוז בצד הימיני של הטלית בשתי הציצית שבו וישליכם לצד שמאל סביב גרונו על הכתף השמאלי לאחור כדי שיגיעו הציציו' ברישא דנוקבא העומדת שם באחו' בצד שמאל כנודע דנוק' בשמאלא אתאחדת שהם הגבורות ושתי הציציו' האחרות השמאלים ישארו תלויים דרך פניו של אדם ולא באחור וטעם לזה הוא כי הנה אלו ד' ציציות יוצאין מן ד' מוחין ולכן שתי הציציות לבדם שהם בחי' חסדים וגבורות אשר במוח הדע' ניתני' לנקבה בהיותה בצד האחור וכאשר חוזרת פב"פ אז לוקחת גם שתי הציציו' האחרים שנשארו בפניו של האדם שהם מן החכמה והבינ' ואעפ"י שכל ד' ציציו' הם חד קוצא דשערי וכולם נמשכין דרך האחור עכ"ז להיותם בתוך הטלית שהוא האור המקיף הגדול ואלו בפנים ממנו כנודע לכן האור המקיף של הטלית הוא מוליך את אור ב' הציציות האלו דרך היקף מבחוץ סביבות ז"א וממשיכן כנגד פני ז"א ונשארים שם. גם יש אופן אחר והוא כי להיות מקום גילוי הציציות במקום שמתגלים החסדי' שהוא מן החזה ולמטה כנ"ל לכן האור שלהם בוקע דרך האמצע של ז"א ועובר בתוך גופו של ז"א ממש ויוצאים דרך הפנים. עוד יש אופן אחר והוא כי המציאות הנז' נחלק לב' לפי שהיסוד דאבא הוא באמצע גופו דז"א ונמשך בתוכו ויש ג"כ חלק אור הציציות שבוקע בתוכו ויש שמקיף וסובב אל היסוד של אבא ויוצא דרך פני הז"א והרי הם ג' בחי' וכולם נמצאים בבת אחת ולכן כאשר אנו מגיעים לו' ק"ש דשחרית ביוצר אור אנו אוחזין בד' ציציות ומשימין אותם בחזה להורות כי עתה שימשכו המוחין והחסדים למטה יאירו כולם דרך פנים וכנזכר בהגהות מיימוני בשם המדרש ע"פ כל עצמותי תאמרנה כו' וזה מש"ה תוחלת ממושכה כו' כי על הבחי' המקיפות וסובבות נאמר תוחלת ממושכה ועל האורות אשר עוברות דרך יסוד דאבא עצמו נאמר ועץ החיים תאוה באה:

והנה ענין טלית דז"א כבר נתבאר ועוד יש בחי' טלית של יעקב כנודע אצלינו ענין יעקב היוצא בפני ז"א מן החזה ולמטה וענין הטלית עצמו שלו יובן מן הטלית של ז"א הנ"ל כי גם ביעקב יש בו שערות בראשו ומהם נעשים בחי' הציציות שבו כנ"ל כי הציציות נעשים מבחי' השערות של הקטנות הנק' קוצין כנ"ל אמנם בז"א שיש לו ב' נשים מאחוריו שהם לאה ורחל צריך ג' בחי' שער הא' דמוחין דגדלות לעצמו והנימין דיניקה ללאה והקוצין דעיבור לרחל אבל יעקב אין לו רק אשה א' לבד הנקרא דור המדבר כמבואר אצלינו ולכן אין צורך לו אלא ב' בחי' שער א' לעצמו וא' לנוקביה ודע שאין להקפיד להניח סימן בטלית לשים תמיד צד א' של הטלית על הראש כמו שנוהגים האשכנזים כי אין שורש למנהג ההוא:

שער הכוונות - דרושי כוונות קריאת שמע דרוש ב
דרוש ב':

בענין שינוי והפרש שיש בארבע בחינות של הק"ש שבכל יום והם הק"ש שאומרים בסדר הקרבנות פסוק ראשון דשמע ישראל ובשמל"ו בלבד וק"ש דשחרית וק"ש דערבית וק"ש שעל המטה הנה לקמן יתבאר ענין ק"ש דשחרית דיוצר באורך גדול ומשם תלמד לכל אלו הד' ק"ש והנה שם יתבאר כי טרם שנאמר ק"ש דיוצר כבר היו בז"א כל המוחין דקטנות חוץ מן המקיף מצד אבא אשר זה נכנס במלת ישראל ואח"כ במלת אחד נכנסים המוחין דו"ק דגדלות לפי שכבר כל הקטנות נגמר לכנס בתחילה ולכן אלו המוחין הנכנסים בו עתה בזו"ן במלת אחד הם מזווג או"א אשר הם המשיכו אותם המוחין מלמעלה מן החיצוניות דעתיק כי מן הפנימיות דעתיק א"א להמשיך עד זמן ביאת הגואל במהרה בימינו אמן והנה הקריאת שמע דסדר הקרבנות דשחרית הוא גרוע מן הקריאת שמע דיוצר דשחרית לפי שבמלת ישראל נכנסים יחד פנימי דאבא ומקיף דמצד אמא דקטנות ביחד ואח"כ במלת אחד נכנס מקיף דאבא יחד עם המוחין דו"ק דגדלות ולכן אין כח באו"א אז להמשיך מוחין הנז' ע"י זווגם אלא מן פנימיות דאריך בלבד ולא מלמעלה דעתיק. והק"ש דערבית גרוע מק"ש דסדר הקרבנות כי במלת ישראל אינו נכנס בז"א רק הפנימי דאבא דקטנות בלבד כי המקיף דאימא כבר היה בו בתחילה. ובמלת אחד נכנס מקיף דאבא עם המוחין דו"ק דגדלות ואז אין או"א ממשיכין המוחין אלא מן החיצו' אריך בלבד והק"ש שעל המטה גרוע מכולם כי במלת ישראל אינו נכנס בז"א אלא המקיף דאימא דקטנות בלבד כי כבר ביארנו כי לעולם א"א לז"א שיחסר ממנו הפנימי דאימא דמוחין דקטנות ובמלת אחד נכנסים בו פנימי ומקיף דאבא דקטנות עם ו"ק דמוחין דגדלות ואז אין או"א ממשיכין להם מוחין אלא מחיצוניו' או"א עצמן כי מפנימיות עצמן אין שום זמן שימשכו מוחין. ושאלתי טעם הדבר ממוז"ל והשיב לי כי כ"כ הוא פנימיות דאבא כמו חיצוניו' דעתיק ואיני מבין דבריו אלה [עיין שערי רחמים שאלה פ"ד פ"ה] מה פירושם והרי לך סדר ד' מיני ק"ש מלמטה למעלה בתחי' הגרועה מכולם הוא ק"ש שעל המטה ואחריו ק"ש דערבית. ואחריו ק"ש דקרבנות ואחריו ק"ש דיוצר וזה המעולה שבכולם ולעולם אין הו"ק דגדלות נכנסים במלת אחד עד שיכנסו כל המוחין דקטנות לגמרי אמנם השינוי הוא בסדר כניסת המוחין דקטנות כנז'. והנה כפי ערך שלימות המוחין דקטנות שיש לו אז טרם שיאמר ק"ש כך כפי הערך ההוא מושכין או"א מוחין דזו"ן מלמעלה כי הנה הכלל הוא שלעול' הזווג של או"א הוא להוריד אורות עליונים מן המדרגות שלמעלה מהם אל המדרגות שלמטה מהם אבל לא כל הזווגים שוים כמ"ש:

שער הכוונות - דרושי ציצית דרוש ג
דרוש ג' בענין הציצית וק"ש וב' מקושרים יחד וצריכין אנו לבאר תחילה ענין המוחין דז"א כדי שיובנו אלו הדרושים. הנה נתבאר אצלינו כי בז"א יש מוחין מצד אבא ומוחין מצד אימא והמוחין דמצד אבא באים מלובשים בתוך נה"י דאבא והמוחין דמצד אימא באים מלובשים תוך נה"י דאימא ואחר כך נתלבשו נה"י דאבא תוך המוחין עצמן דמצד אימא וכל הבחי' האלו מתלבשים ביחד תוך ז"א והנה המוחין דאבא נק' חכמה ובינ' חסד וגבורה וכן המוחין של אימא נק' ג"כ כך ומהם נמשכים המוחין דז"א כי מד' מוחין דאבא נמשכין ד' מוחין אל ז"א מלובשים תוך נה"י דאבא ומד' מוחין דאימא נמשכין ד' מוחין מלובשים בנה"י דאימא. האמנם יש חילוק בין המוחין דאבא למוחין דאימא כי מוחין דאבא הם כולם בחי' שמות של הוייות במילוים. ודאימא הם שמות דאהיה במילוים אבל אין זה שאנו מדברים עתה אלא בחכמה ובינה בלבד דאבא או דאימא ואח"כ נבאר ענין ב' המוחין האחרים הנק' חסד וגבורה דאבא או דאימא וגם דע כי אין אנו מדברים עתה אלא במוחין דו"ק הנכנסים בז"א בעת ק"ש כי אח"כ בזמן הגדלות יורדין אלו המוחין בחג"ת דז"א ובאים לו מוחין אחרים לחב"ד שלו כמבואר שם בענין הק"ש וזכור ואל תשכח ענין זה:

עוד יש חילוק בין חכמה דאבא לבינה דאבא עצמו והוא כי אמת הוא ששניהם הם הויות וכנז' לפי שלעולם באבא הכל הוא בחי' הויות אבל ההפרש הוא כי חכמה דאבא הוא הוי"ה בד' אותיות אבל בינה דאבא היא הוי"ה בג' אותיות לבד והם יה"ו לפי שאע"פ שהוא בחי' אבא עכ"ז היא בינה שבו ולכן אין בה רק ג' אותיו' יה"ו להורות כי היא בגימ' אהי"ה אלא שאינה רק הוי"ה העולה בגי' אהי"ה. נמצא כי להיותה מצד אבא היא הוי"ה, ולהיותה מצד בינה היא יה"ו העול' כמנין אהיה כנז', וחכמה ובינה שבאימ' הם על דרך הנז' כי שתיהן בחי' אהי"ה אלא שחכמה דאימא היא אהיה, ובינה דאימא היא אה"י, אמנם החסדים והגבורות להיות שאינן מוחין ממש אלא מכריעין לכך אינם לא שמות הויה ולא שמות אהיה כי שתי שמות אלו אינן אלא בחכמ' ובינה בלבד כנודע, אבל החסדים והגבורות בין אותם דאבא ובין של אימא הם בחי' אחרת והוא שמו' אהו"ה הנרמז בפ' א'ת ה'שמים ו'את ה'ארץ כנז' בזוהר בפ' בראשית בכת"י, והחילוק שיש בין אבא לאימא הוא כי אבא הוא שם אהו"ה בין בחסדי' בין בגבורות ואין הפרש ביניהם אלא במציאות מילוי השם, אבל החסדים והגבורות דאימא הם ג' אותיות אה"ו לבד, והחילוק שיש בין החסדים להגבו' הוא במציאות מילוי השם והנה כאשר נזדווגו או"א להוציא מאלו המוחין שלהם טיפות כדי שיהיו מוחין אל ז"א נתערבו יחד כולם בתוך היסוד של אימא שהו' הרחם שלה ע"ד מה שביארנו בענין עיבור הראשון דז"א של בחי' תלת כלילן בתלת שאמרנו שנק' שם אהיה בסוד ד' בתי תפילין של ראש, וביארנו כי הטעם הוא לפי שהיו ז' בחי' של מלכים ונכללו זה בזה בעת העיבור ונמצאו שהם ג"פ ז' שהם כ"א כמנין אהיה, והנה גם בעיבור הזה של המוחין היה כך כי נכללו אלו ד' מוחין אלו באלו ונמצא כי מוח החכמה כלול מד' מוחין האחרים שהם חו"ב וחו"ג ועד"ז ג' מוחין האחרים ונמצא כי הם ד' מוחין כ"א כלול מד' מוחי' האחרים הם י"ו בחי' וכל ד' מוחין הכלולים במוח הא' נק' כולם חכמה, וד' הכלולים במוח הב' נק' כולם בינה וכן השאר וכל זה הוא במוחין דאבא, ועד"ז ג"כ במוחין דאימא:

וזה סדר כל אלו המוחין בקיצור נמרץ מוח חכמ' דאבא כולל ד' מוחין והם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן. חכמה יוד ה"י וי"ו ה"י. בינה יו"ד ה"י וא"ו ה"י. חסד יו"ד ה"א וא"ו ה"א. גבורה יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה [רל"ב] מוח בינה דאבא הוא ג"כ על סדר הנז' אלא שהן מן ג' אותיות חכמה יו"ד ה"י וי"ו בינה יו"ד ה"י וא"ו. חסד יו"ד ה"א וא"ו. גבורה יו"ד ה"ה ו"ו [מקו"ם] מוח חסד דאבא הוא שם אהו"ה ע"ד המילוים הנז' אלא שהשם הד' ביודין והוא"ו שבו חסרה כזה. [תר"ו] חכמה אלף הי ויו ה"י בינה אל"ף ה"י וא"ו ה"י. חסד אלף הא ואו הא. גבורה אלף הי וו הי:

מוח גבורה דאבא הוא שם אהו"ה ג"כ וסי' מילויו הוא יהא"ה ר"ל יודין ההין אלפין ההין אלא שג' ווין הא' שבג' השמות הם חסרים והואו האחרו' שבשם הד' היא מלאה באלף, כזה. [תקע"ה] חכמה אלף ה"י ו"ו ה"י. בינה אל"ף ה"ה ו"ו ה"ה. חסד אלף ה"א ו"ו ה"א. גבורה אלף ה"ה וא"ו ה"ה וזה חשבונם כדי שלא תטעה מוח חכמה הם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן גימ' רל"ב. מוח בינה הם נ"ז מ"ח ט"ל מ"ב סך הכל גי' קפ"ו. מוח חסד הם קס"ג קנ"ד קל"ו קנ"ג גי' תר"ו. מוח גבורה הם קנ"ג קמ"ג קל"ה קמ"ד גימ' תקע"ה. וסך כללות כל הי"ו מוחין דאבא הם אלף תקצ"ט:

וזה סדר מוחין דאימא. מוח חכמה דאימא ד' אהיה ב' דיודין וא' דאלפין וא' דההין כזה. [תרי"ו]. חכמה אלף ה"י יו"ד ה"י. בינה אלף ה"י יו"ד ה"י. חסד אלף ה"א יו"ד ה"א, גבורה אלף ה"ה יו"ד ה"ה:

מוח בינה דאימא הם על סדר הנז' אלא שהם מן ג' אותיות אה"י כזה. [תק"ע]. חכמה אלף ה"י יו"ד. בינה אלף ה"י יו"ד. חסד אלף ה"א יו"ד גבור' אלף ה"ה יו"ד:

מוח חסד דאימא הם כדוגמת מוח חסד דאבא אלא שהם מן ג' אותיות כזה. [תקנ"ה]. מוח חכמה אלף ה"י וי"ו. מוח בינה אלף ה"י ואו. מוח חסד אלף ה"א וא"ו. מוח גבורה אלף ה"י ו"ו מוח גבורה דאימא דוגמת גבו' דאבא אלא שהיא מג' אותיו' כזה. [תקל"ד]. חכמה אלף ה"י ו"ו. בינה אלף ה"ה ו"ו. חסד אלף ה"א ו"ו. גבורה אלף ה"ה וא"ו ואכתוב חשבונם. חכמ' דאימא קס"א קס"א קמ"ג קנ"א ס"ה עולים תרי"ו. בינה דאימא קמ"ו קמ"ו קל"ז קמ"א וכולם הם תק"ע. חסד דאימא קמ"ח קל"ט ק"ל קל"ח וכולם הם תקנ"ה. גבורה דאימא קל"ח קל"ג קכ"ט קל"ד. וכולם הם תקל"ד. והנה סך כל המוחין דאבא אלף תקצ"ט, וסך כל המוחין דאימא שני אלפי' רע"ה, וסך שניהם יחד הם ג' אלפים תתע"ד, הנה נתבאר בחי' המוחין היוצאים מן או"א לז"א בעת ק"ש אשר אח"כ נעשים בחי' מוחין לז"א לחג"ת שבו בעת תפלת י"ח כמו שיתבאר במקומו:

אבל דע כי אשר אלו המוחין נכנסין להתלבש תוך נה"י דאבא או דאימא אינם נכנסים כסדר הזה. אמנם הם מתערבין באופן אחר והוא כי הב' מוחין דחכמה וחכמה דאו"א ושני המוחין דחסדים וחסדים דאו"א כולם מתלבשים תוך נה"י דאבא באופן זה חכמה דאבא בנצח דאבא והוא מוח חכמה דז"א. וחכמה דאימא בהוד דאבא והוא מוח בינה שבז"א. וחסד דאבא ביסוד דאבא והוא מוח חסדים שבז"א וחסד דאימא ביסוד דאבא והוא מוח הגבו' שבז"א נמצא שהחכמה והחסד דאימא להיותם נקבות כאשר מתלבשי' בנה"י דאבא נקרא בינה וגבורה. וגם נמצא כי המוחין דאבא כולם חכמו' וחסדים וכולם רחמים. אבל שני המוחין דבינה ובינה דאו"א ושני המוחין דגבו' וגבו' דאו"א כולם מתלבשים תוך נה"י דאימא באופן זה. בינה דאבא בנצח דאימא והיא מוח חכמה בז"א. בינה דאימא בהוד דאימא והוא מוח בינה בז"א. גבורה דאבא ביסוד דאימא והוא מוח חסדים שבז"א. גבורה דאימא ביסוד דאימא והוא מוח גבורה שבז"א. ונמצא כי הבינה והגבורה דאבא להיותן דכורין בהתלבשם בנה"י דאימא נחשבין לבחינת חכמה וחסד, ונמצ' כי מוחין דאימא כולם בינות וגבורו' וכולם דיני'. והנה סיבת התלבשו' אלו המוחין מעורבין שלא כסדרן הוא בסוד הנז' בס"י הבן בחכמה וחכם בבינה שצריך לשתף בינה בחכמה וחכמ' בבינה ולמזגם יחד. ועוד כי בהיותם כך אין חיבור גדול מזה ובזה נמצ' איך או"א שריין כחדא דלא מתפרשן לעלמין וכ"ז נעש' ע"י זווג או"א וע"י העיבור שבתוך אימא נתערבו ונעשו כסדר הנז':

והנה במש"ל דאימא אין בה רק ג' אותיות יה"ו ית' לך מ"ש בתיקונים ובזוהר כי שם יה"ו הוא באימא וז"ל בתיקון י"ט דמ"א ע"ב דכל שמא מג' אתוון באימא איהו כו' והנה שם יה"ו הוא גימ' אהיה שהוא ג"כ באימא והוא לפי שהוא בבינה דאבא הנק' ג"כ בינ' ובפרט אחר העירוב הנז' כשנתלבשו תוך הנה"י שאמרנו כי זו הבינ' דאבא נעשית חכמה במוחין דאימא ונמצא כי שם יה"ו הוא בבינה. ויש טעם בזה לפי שנודע שסוד ד' אותיו' הוי"ה נרמזות באו"א וזו"ן ולכן אבא הכולל את כולם יש בו כל הד' אותיו' אבל אימא שאינה כוללת אלא השלשה שלמטה ממנה אין בה רק ג' אותיות ואף שיש להקשות כי כפי זה היה ראוי להיות בה ג' אותיות הו"ה לא ג' אותיות יה"ו כבר תירצתי זה במקומו. גם בזה תבין למה הוי"ה דמילוי ס"ג הוא באימא. והוא כי הנה בד' שמות יה"ו אשר בבינה דאבא שנעשית חכמה במוחין דאימא כנז' יש בהם ל"א אותיו' וה"ס שם א"ל היוצא מהוי"ה דס"ג שהם ג' יודין ואלף שיש בהוי"ה זו אשר הם שרש אל הוי"ה דס"ג כנודע וכנרמז בפ' פינחס בר"מ רמ"ו ע"ב. והטעם הוא לפי שהיא חכמה דמוחין דאימא ולכן הג' יודין וא' שהם שרש הוי"ה דס"ג יוצאים מחכמה דאימא. גם בזה תבין כי לעולם כל הוי"ה היא באבא, וכל אהיה היא באימא, אבל כאן שהיא בינה דאבא ואח"כ נעשית חכמה דאימא לכן מכח זה לקחה וקנתה אימ' הויה דס"ג, אבל בתחלה לא היתה אלא שם של אהי"ה לבד כנודע:

אמנם שאר ל"ב דמספר הוי"ה דס"ג הם יוצאים מן בינה דאימא שיש בה ל"ב אותיות ועמהם נשלמת אימא בשם ס"ג. והרי ביארנו לך איך יש הוי"ה דס"ג באימא אעפ"י שאין בה הוי"ה אלא אהיה. והוא כי מאלו השני מוחין הראשונים שהם חו"ב נעשית בה בחי' ס"ג שלם כנז' אבל השני מוחין אחרים שהם חו"ג הם מכריעין ואינם מוחין ממש כנ"ל אבל השרש דס"ג שהוא שם א"ל יוצא מחכמה שבה שהיא הראשונ' ושאר אותיו' ס"ג שהם גי' ל"ב יוצאים מבינה דאימא שבה יש ל"ב אותיות בד' שמות אה"י במילוי כנז' וזכור כלל זה:

ובזה תבין ג"כ מ"ש בזוהר בראשית דף י"ח ע"ב ה' אלקינו ה' גוונין סתימין דלא אתחזן ואתקשרן אל מקום א' יחוד' חדא עילא' כו' יחודא עילאה שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד דא לקבל דא יקוו המים מדידו דקו ומשחתא כו' וענין זה ביארנוהו בסוד ק"ש ע"פ שמע ישראל כי אז נכנסין כל אלו המוחין בז"א במלת אחד כי הוא סוד א"ח ז"א ד' נוקביה המקבלים אלו המוחין וגם יש בו פי' אחר כי הא"ח שהוא ז"א מקבל ד' מוחין ונמצא כי גם פסוק יקוו המים ה"ס כניסת המוחין ברישא דז"א בסוד מדידו דמשחתא דקו המדה כנז' אצלינו שם. והנה אומרו אל מקום א' ירמוז כי המוח חכמה דאימא הנה הוא ד' שמות יה"ו במילואם כנ"ל והם בגי' מקום והם ל"א אותיות והם נכנסין בזו"ן הנק' אחד וזהו אל מקום אחד:

ומוח בינה דאימא יש בה ד' שמות אה"י והם בג' תק"ע שה"ס מ"ן דאימא והם נמשכין ממוח הבינה שבה וה"ס ה"ג מנצפ"ך כפולות שהם בגי' תק"ע. ומוח בינה דאבא הם בגי' תרי"ו ועם כללות הד' שמות הם בגי' כתר והוא במה שידעת כי כל כתר דז"א הוא מצד אימא כנז' בתיקונים ומוח חסד דאי' שהיא גבו' דאבא הוא גימ' תקנ"ה ועולה כמנין ג"פ א"ל במילוי והנה גבורה דאבא הוא חסד דאימא כנז' וכבר ידעת כי שם א"ל הוא בחסד. גם ג' שמות של א"ל הם בסוד אל שדי א"ל הויה א"ל אדני כנודע אצלינו בסוד בי"ע ומוח גבורה דאבא שהיא חסד דאימא הוא בגי' תקע"ה שה"ס ב"פ מנצפ"ך שהם אותיו' כפולות ונכללין החמש' בחמשה האחרים שהם יותר בחי' חסדים והרי הם תקע"ה ובזה תבין כי גם ביד ימין יש בה מנצפ"ך לפי שהם מגבורו' דאבא והם ביד ימין ובקו ימין וכבר נתבאר ענין המוחין דז"א מצד אבא ומצד אימא אותם הנכנסי' בפסוק שמע ישראל בעת ק"ש כנ"ל:

שער הכוונות - דרושי כוונות קריאת שמע דרוש ג
דרוש ג':

בענין ד' מיני יחודי ק"ש שעל המטה ושל ערבי' ושל שחרית בס' הקרבנות ושל שחרית בתפלת יוצר ולעיל בדרוש שקדם ביארנו כי כל השינוי הוא במלת ישראל בסד' כניסת המוחין דקטנות ונבאר עתה הדרוש הזה יותר באורך בע"ה:

דע כי ארבע מיני זווגים הם ר"ל כי הנה נודע הוא שכאשר מזדווגים זו"ן כונת זווגם הוא כדי להוריד נשמות לתחתונים בעוה"ז. וכבר נתבאר אצלינו כי טיפת הזווג אינה משלהם עצמם אמנם הם צריכים לקחתה בתחלה ממי שלמעלה מהם כיצד הרי כאשר זו"ן מזדווגים הנה הז"א הוא נוטל טפת הזווג ההוא מתחל' מן או"א ואח"כ נותנה ז"א בנוקבא בעת הזווג. וכן אבא לוקח לצורך זווגו בתחלה מלמעלה ממנו כגון מא"א ואח"כ נותנו לאימא בסוד זווג. ונדבר עתה בענין זווג זו"ן הנה פשוט הוא שאין זווגם שוים בכל הזמנים וגם כמה מיני זווגים יש בו אם בחינת זווג ישראל ורחל ואם זווג ישראל ולאה ואם זווג יעקב ורחל ואם זוג יעקב ולאה כו' וגם נתבאר אצלינו סדר מעלת הזווגים כי הנה יש זמן שהטפה של זווג דז"א נמשכת מן אבא בלבד פי' ממה שהוא חלקו של אבא ולפעמים מושך הטיפה יותר מלמעלה שהוא מן אריך. ולפעמים מושך יותר מלמעלה מן עתיק והכלל הוא כי כפי גודל מעלת הזווג דז"א כך מעלת המשכת טיפת זרעו מלמעלה גם דע כי הנה בכל פרצוף ופרצוף יש פנימיות וחיצוניות ולפעמים נמשכת טיפה מן החיצוניות ולפעמים מן הפנימיות. והוא כי לעולם כאשר ז"א ממשיך אותה טיפה מן אבא אינו יונק אלא מן חיצוניות בלבד כי הפנימיות דאבא הוא נחשב כאלו יונק מן עתיק הגנוז ומתלבש תוך א"א. והטעם הוא כי כשנתקן עתיק היו או"א אחו' באחור ונמצא כי זווג או"א אחור באחור הוא נמשך מתיקון עת"י אלו הם דברי מוז"ל ואיני זוכר הבנתם ופירושם אמנם הכלל הוא כי אין המשכה לעולם אל ז"א אלא מחיצוניותו אבל בא"א ובעתיק יש בהם המשכה מחיצוניותם ופנימיותם:

והנה ד' זווגים אלו כל אחד נמשך ממקום א'. כיצד זווג תפלת שחרית הוא הזווג המשובח מכל הזווגים שיש בימי החול והוא זווג יעקב ברחל והנה בזווג הזה הוא מושך הטפה מחיצוניו' עתיק ומשם נמשכין המוחין דז"א בעת ק"ש דיוצר ואז ז"א נותן אל יעקב אותה הטפה כדי שיזדווג הוא יעקב ברחל ובק"ש של הקרבנות גם אז נכנסין מוחין דגדלות בז"א כנודע וגם המוחין ההם תכליתם הם לצורך הזווג הנז' של יעקב ורחל שבתפלת שחרית בזמן העמידה כי הנה אין זווג אחר בעת הק"ש הזו של הקרבנות ואותם המוחין נמשכין מפנימיות א"א שהיא מדרגה למטה מחיצוני' דעתיק וניתנים בז"א ומשם נמשך כח אל יעקב להזדווג ברחל בעת העמיד' כנז' ואח"כ נבאר צורך ב' ק"ש אלו לזווג א' למה הוצרכו שניהם. והזווג דערבית בעת העמידה הוא זווג יעקב בלאה בהיות' מן החזה דז"א ולמעלה והוא גרוע מזווג יעקב ברחל אשר בשחרית וזווג הזה איננו ממשיך אלא מן המדרגה שלמטה מהשני מדרגות הנז' והוא מחיצו' אריך והק"ש שעל המטה הוא לצורך זווג של חצות לילה שהוא יעקב בלאה למטה מן החזה והזווג ההוא איננו ממשיך אלא מחיצו' או"א הרי ביארנו ג' בחינות הזווגים כי הזווג הד' שהוא בתפלת המנחה אין בו ק"ש וכמו שנבאר עניינו בע"ה לקמן:

ונחזור לבאר הטעם למה הוצרכו שני מיני ק"ש לצורך זווג א' דתפלת שחרית משא"כ בשאר הזווגים והטעם הוא לפי שהמוחין של חצות לילה היו נמשכין מחיצוניות דאו"א ואחר כך נסתלקו כל המוחין לגמרי כנודע כי אחרי כל זווג חוזרין ומסתלקין כל המוחין לגמרי וז"ס הגלות כי בזמן החרבן לא יש למעלה מוחין אלא בעת התפלה בלבד ואח"כ הם מסתלקים שלא יגיע בהם הפגם. וגם ט"א לפי שאין בידינו כח כדי לקיימם כל היום רק בעת התפלה בלבד והנה בזמן תפלת שחרית אשר הזווג ההוא הוא עליון מאד שהוא זווג יעקב ברחל ובפרט כי הם מושכין מן חיצוניות דעתיק והנה הכל הוא ריקם וחסר וא"א להמשיך הכל בפעם א' שיושלם ז"א מכל המדרגות האלו עד עתיק כי הנה כאשר כתבנו לעיל כי הוא מושך מן עתיק אין ספק שמכ"ש שמושך מכל המדרגות האלו האמנם צריך שיושלם בהם לאט לאט וז"ס טעם מה שתיקנו ק"ש בבקר בעת הקרבנות זולת הק"ש השנית העיקרית אשר ביוצר והנה בק"ש של סדר הקרבנות אנו ממשיכין מן פנימיות א"א. ואח"כ בק"ש דיוצר אנו ממשיכין מן חיצוניות עתיק כנ"ל שהוא מקום יותר גבוה ועליון ואחרי אשר כבר המשכנו די סיפוקו החלק (הא') הראוי בזווג הזה אנו מזווגים אותם יחד בתפילה של עמידה. הרי לך בהדיא איך מוכרח הוא לומר ב"פ ק"ש לצורך הזווג הנז' הזה אמנם שאר הזווגים אשר אינם עולים רק מדרגה א' די להם בהמשכת ק"ש א' בלבד וכמ"ש בע"ה:

ובזה יתבאר לך ענין מעלת הותיקין שהיו נוהגין להתפלל קודם הנץ החמה וסוד הענין הוא הנה האמת הוא כי לא היה צריך אל הזוג ההוא רק ק"ש אחד כשאר הזווגים. אבל הטעם למה היו בו ב"פ ק"ש הוא לטעם שנתבאר כי כיון שנסתלקו כל המוחין לגמרי לכן צריך להמשיכם בב"פ כי לא יספיק פ"א והנה טעם זה אינו אלא כאשר אנו מתפללים ואומרים ק"ש כאשר האיר היום וזרח השמש והוא יום ממש והענין הוא כי זווג יעקב ולאה שלאחר חצות לילה הנה הוא מתמיד ונמשך כל חצות לילה עד אור הבקר וז"ס ויהי בבקר והנה היא לאה כי עד היות בקר ממש עדיין לאה עם יעקב בזווג יחד במקומה ובפרט במ"ש אצלינו כי יש בחי' זווג ליעקב עם לאה בסוד אילת השחר שאז התחיל היום להאיר כדמשמע מן הזוהר פרשת וישלח דף קע"ח ע"א ובזה לא יקשה בעיניך אם נראה מזוהר במקום הנז' שהזווג הוא בעת אילת השחר ובמ"א מהזוהר משמע שהזווג הוא בעת נפילת אפים אחר העמידה. דע כי שני המאמרים הם אמיתים כי זווג דקדרותא דצפרא הוא זווג יעקב עם לאה ודנפילת אפים הם יעקב ברחל ונמצא כי המוחין שבאו מחצות לילה ואילך אינם מסתלקים עד אחר היות היום ברור כי בעת אילת השחר עדיין לא נסתלקו המוחין ולכן כשאומרי' ק"ש של שחרית קודם הנץ החמה אין טורח כ"כ להחזיר המוחין כי כמעט שלא עבר רגע קטן שנסתלקו ולכן בקל אפשר להחזיר וזהו הטעם שהותיקין היו גומרים אותה קודם הנץ החמה ועי"כ לא היו צריכים לקרות ק"ש ב"פ בתפלת שחרית. אבל אנו כללות העולם שאין אומרים הק"ש קודם הנץ החמה אלא עד אחר הנץ החמה ממש הנה אז כבר נסתלקו המוחין לגמרי ולא נשאר מהם דביקות ברישא דז"א ולכן אנו צריכין לקרות ב"פ ק"ש כדי להחזיר המוחין ע"י מדרגה אחר מדרגה משא"כ כמנהג הותיקין לפי שהמוחין אשר באו אחר חצות לילה אין צורך לטרוח להחזירם וכמעט שהם חוזרים מעצמם וכאשר אומרים ק"ש אז באים מוחין אחרים חדשים מעולים מאותם שהיו מחצות לילה. אבל עתה אנו צריכין לק"ש הראשונה להמשיך אותם מוחין דחצות לילה. וק"ש הב' להמשיך המוחין האחרים היותר עליונים וזהו הטעם שתיקנו לומר אות' הפ' דשמע ישראל ובשכמל"ו דסדר הקרבנות למי שאינו נוהג כמנהג הותיקי' האמנם אני ראיתי למוז"ל שאפי' כשהיה מתפלל כמנהג הותיקין ולומר ק"ש קודם הנץ החמה אפ"ה היה אומר ק"ש ב"פ. והטעם הוא לפי שגם לזה צריך תנאי אחר והוא שאותם שמתפללין תפלת הותיקין וקורין ק"ש עם הנ"ץ החמה צריך שיהיו חסידים גמורים שתועיל כונתם ומחשבתם לקיים אותם המוחים שלאחר חצות לילה שיחזרו מעצמן:

והנה אין כל אדם ראוי לכך בזמנינו זה ולכן אפי' המתפללים תפלת הותיקין צריך שיקראו ק"ש ב"פ בתפלת השחר. אמנם בתפלת המנחה הוא זווג ישראל עם לאה מן החזה ולמעלה וא"צ לקרות ק"ש והענין הוא כי הלא בשחרית כבר אמרנו ק"ש והמשכנו מוחין עליונים ואע"פ שהם מסתלקים אחר התפל' עכ"ז נודע כי מדת היום הוא חסד ומדת הלילה הוא גבורה ולכן היום אשר הוא חסד ואין החיצונים שולטין בו כ"כ לפי שהוא יום והחסד גובר בעולם לכן בבא עת תפלת המנחה א"צ לקרות ק"ש וליחד יחוד העליון כי המוחין חוזרים לבא אז מעצמן אבל עכ"ז צריך קצת התעוררות והוא ע"י תפלת המנחה כי הוא ענין זווג ישראל עם לאה וכיון שאנו מתפללין כדי לזווגם אז מתעוררין המוחין העליונים וחוזרין לבא מעצמן מבלתי שנצטרך להביא מוחין חדשים ע"י הק"ש ועיין בדרוש התפילין טעם למה זמן התפילין נוהג ביום ולא בלילה ושם יתבאר לך היטב ענין הדרוש הזה איך ביום אין המוחין מסתלקים לגמרי אבל הם נשארים על ראשו בסוד אורות מקיפין. אמנם בלילה הם מסתלקים לגמרי וע"כ בתפלת ערבית צ"ל פ"א ק"ש כדי לעשות זווג אשר בעת ההוא לפי שאז כבר הוא לילה והדינים גמורים שולטים ולכן צריך לקרות פעם אחרת ק"ש מחדש כדי להמשיך מוחין לצורך הזווג ההוא. גם טעם אחר קרוב אל טעם הנז' והוא כי בתפלת המנחה סמכנו על הק"ש דשחרית ומן השיריים שנשתייר מן הזווג דשחרית וכן מה שנשאר מן המוחין אחר שנעשה הזווג ההוא דשחרית מן השיריים ההם אנו עושים זווג תפלת המנחה. אבל איננו מספיק גם לעשות בו זווג תפלת ערבית על סמך המוחין דק"ש דשחרית כי כבר כלו ונפסקו בתפלת המנחה. ועם הטעם הזה ית' לך ט"א למה זווג המנחה אינו מעולה כ"כ כתפלת שחרית אע"פ ששניהם ביום אבל הטעם הוא כי זווג תפלת המנחה הוא מן השיורין דמוחין של תפלת שחרית וגם בזה תבין למה הדינין מתגברין בתפלת המנח' בסוד כי ינטו צללי ערב הטעם הוא לפי שהמוחין הולכין ומתמעטין אבל עכ"ז עדיין נקרא מדת יום אבל בתפלת ערבית שנפסקו כל המוחין לגמרי ולכן כל שליטת החיצו' והמזיקין הוא בלילה כנז' בר"מ פ' פנחס בלילה אסתתמו תרעי ג"ע ואתפתחו תרעי גהינם דאיהו מרה כו' כנודע שהדינין וגבורות של הלילה הם גדולים כמה מדרגות יותר מן הדינין שבשעת המנחה כי שליטת וממשלת החיצונים האמיתית אינה אלא בלילה כנודע:

והק"ש שעל המטה אנו צריכין לעשותו מחדש ואינו מספיק בק"ש דתפילת ערבית כמו שהספיק הק"ש דשחרית אל זווג תפלת המנח' והטעם הוא כי כשהוא עדיין יום אין המוחין מסתלקין לגמרי ולכן במנחה א"צ ק"ש פ"א מחדש משא"כ כשכבר נעשה לילה שאז מסתלקין המוחין לגמרי ולכן צריך ק"ש מחדש לצורך הזווג שיהיה אח"כ בחצות הלילה והטעם שאנו מקדימין לקרות אותה ק"ש בעת השכיבה ית' במקומו לקמן בע"ה. והנה להיות שעתה הוא לילה ממש יותר מבשעת תפלת ערבית לכן הזווג הזה הוא גרוע ואינו כ"כ מעולה ולכן אינו מושך אלא מחיצוניו' או"א בלבד כנ"ל והרי נתבאר שני חילוקים שיש באלו הארבעה מיני ק"ש והחילוק הא' שביניהם הוא בענין המשכתן אשר אין המשכתן שוה והחילוק הב' הוא בענין הזווגי' הנמשכין מהם כי אינם שוים:

שער הכוונות - דרושי ציצית דרוש ד
דרוש ד':

ונבאר עתה ענין הציצית דע כי הציצית הוא הארות יוצאים מאלו המוחין הנז' בסוד אור מקיף היוצא מן אוה"פ של המוחין דרך שערות ז"א כנ"ל בדרושים הקודמים בענין הציצית כי סודו הוא אור מקיף וכל מ"ש בענין הציצית בדרוש הזה הוא בבחי' אור מקיף ואל תטעה עם היות שאנו מבארים דרך סתם והטעם הוא כי כל מה שיש במוחים הפנימים הוא ממש כך במוחין דאור מקיף דרך השערות בסוד ציציו' כנ"ל:

ודע כי ב' מיני ציציו' הם התכלת והלבן ר"ל כי בזמן שב"ה קיים היה חוט תכלת עם הלבן ובזמה"ז לא יש כי אם לבן. והענין הוא כי כבר נתבאר ב' מיני בחי' מוחין יש בז"א אם מצד אבא אם מצד אימא אמנם המוחין דמצד אבא אין לנו עתה עסק בהם לפי שהאור היוצא מהם הוא סוד הציץ של כ"ג שהוא ממוחין דאבא ולכן נקרא ציץ דכורא כנז' בפ' שלח לך דף קע"ד ב' בר"מ וע"ש. אבל הציצית הוא ממוחין דאימא ולכן נקרא ציצית בלשון נקבה וזהו הטעם שציץ של כ"ג היה נתון למעלה מן התפילין ולמטה מן המצנפת והטעם הוא כי גם התפילין הם אורות מוחין דאימא כנז"ל אבל הציץ הוא ממוחין דאבא וזהו הטעם שהיה מפותח על הציץ קדש לה' כמו שידעת שכל קדש הוא באבא בסוד קדש לי כל בכור. ונודע כי כל קדושה היא בסוד המוחין ובפרט באלו מוחין דאבא וגם במה שהודעתיך באד"ר דקכ"ח ע"ב בענין ת' אלפי רבוא עלמין דאתפשטו מחוורא דרישא דא"א כי אבא הוא הוי"ה דע"ב דיודין ובה ד' יודין וכל יו"ד כלולה מק' וה"ס ק"ש ועם הד' יודין עצמן הרי קדש, והיה אור המוחין דאבא בוקע משני צדדי האזנים ובמצח, אור החכמה וחסד מצד ימין. ואור בינה וגבורה מצד שמאל, והיו האורות מתפשטין בכל המצח ונלע"ד כי שם ההויה הכתוב בו היה ג"כ עד"ז י"ה מצד זה ו"ה מצד זה ואמנם אני מסופק במה ששמעתי ממורי ז"ל אם הציץ היוצא ממוחין דאבא הוא ע"ד תפילין היוצאים ממוחין דאימ' וכפי זה היו ג"כ בחי' ציציו' יוצאין מן מוחין דאבא כמו שיוצאי' ג"כ ציציו' ממוחין דאימא או אם נאמר דממוחין דאבא לא היו יוצאים רק אורות הציץ לבד וצ"ע:

ונבאר ענין הציציו' כי הנה נת"ל כי שני מיני ציציו' הם הא' מלבן ותכלת כמו שהיה בזמן שבהמ"ק קיים והב' כולו לבן כמו שאנו נוהגים עתה בזמן הזה והנה שני בחי' אלו של הציציו' שניהם ממוחין דאימא לבד לא מאבא אלא שהציציות דתכל' ולבן הוא יוצא ממוח חכמה דאימא אשר בתחלה היתה בינה דאבא כנ"ל ולכן היה נוהג בזמן שב"ה קיים אבל ציצית הלבן שאנו נוהגים בו היום הוא מד' מוחין הכלולים בבינה דאימא שהיא עצמה בינה דאימא בתחילה וזהו הטעם שאין לנו תכלת בזמן הזה והרי נתבאר לך ענין הד' ציציות שהם מוח א'. וגם אמרנו שהם ד' מוחין כנז"ל בדרוש שקדם לזה והכל א' כי הם ד' מוחין הכלולים במוח בינ' דמצד אימא כנז' האמנם משני מוחין דחו"ג אין ציציות בפני עצמן כי אינן סוד מוחין אלא בחינת מכריעין ולכך נטפלין להם כמשי"ת לקמן:

ונבאר תחילה ענין הציציות שהיו נוהגים בזמן שביהמ"ק קיים מתכלת ולבן היוצאין ממוח חכמה דאימא שהית' תחילה בינה דאבא והנה בחכמה זו דאימא יש בה ד' שמות יה ו וכנגדם הם ארבע ציציות בארבע כנפות הטלית ובאלו הארבע שמות יש א"ל אותיו' לפי שג' שמות הראשונים כל אחד יש בו ח' אותיות כנגד שמונה חוטין שבכל כנף אבל השם האחרון דמילוי ההין אין בו אלא ז' אותיו' ולכן היו ז' חוטי לבן ואחד של תכלת משלים לח' חוטין. והענין הוא כי השם הד' ה"ס מילוי ההין וכל ההין הם במלכות וגם בחי' התכלת הוא מלכות כנודע אשר ה"ס הה' אחרונ' דהויה החסיר' משם יה"ו וכדי להשלים חשבון הל"ב חוטין אנו לוקחים את המל' שהיא התכלת עמהן כדי להשלימן אבל כפ"ז לא היה צריך להיות התכלת אלא חוט בכנף רביעי ולא בכל ציציות מהד' אבל הענין הוא כי עיקר הבחי' המשלמת לל"ב חוטין הוא בכנף רביעי שהוא במילוי ההין שה"ס הנקב' כנ"ל אלא שגם בשאר ג' ציציו' אנו מניחים בהם תכלת דרך רמז בלבד יען כי הם דכורין ואינן צריכין אליו והנה אף בזה הכנף הד' אין אנו לוקחים המלכו' עצמה שא"כ היתה הוי"ה שלימה והרי אין כאן אלא שלש אותיו' יה"ו בלבד אבל מה שאנו לוקחין הוא המילוי שלה בלבד והענין הוא כי מן הה"א אחרונה של ההוי"ה הכוללת או"א וזו"ן יוצאת הוי"ה א' במילוי ההין הרומזת במלכות וכשנקח אותיו' מילוי המילוי של ההויה ההיא יהיו כ"ג אותיות כמנין חוט כזה יו"ד ו"ו דל"ת ה"ה ה"ה וא"ו וא"ו ה"ה ה"ה וזהו סוד החוט החסר ממנין הל"ב חוטין כנ"ל ואנו משלימין אותו ע"י המילוי הזה בסוד התכלת והנה בפסוק לא נזכר חוט אלא פתיל תכלת והוא לרמוז כי בסוד המלכות הנקרא פתיל תכלת היא ג"כ כלולה מעשר כנודע ונמצא כי יש בה עשרה הויות דההין שכל הויה בגימ' ב"ן ועשרה פעמים ב"ן הם בגימ' פתיל ובזה ית' לך ענין התכלת כי יש מאמרים בזוהר ובתיקונים שנראין דפליגי אהדדי וכולם הם אמת כי התכלת הוא בג' מקומות וכולם א' והוא כי הלא הוא בחי' המל' שבחכמ' דאימא הנק' בתחילה בינה דאבא וכנגד ט"ל אותיות שיש בארבע שמות אלו דע"ב ס"ג מ"ה ב"ן הם ט"ל כריכות שבציצית שהם י"ג חוליות:

והנה מן החו"ג של המוחין דאימא אינם יוצאין ציציות בפני עצמן כי הם נכללין בשני המוחין העליונים וזהו הטעם שצריך שיהיו החוטין כפולים ושזורים ודבר זה הוא לעיכובא כי הם בחי' חו"ג אשר אינם נחשבים למוחין בפני עצמן אבל נכללין בעליונים ולהורות זה צריך להיותם כפולים ושזורים יחד. האמנם באלו הציציות של התכלת שבזמן בהמ"ק אשר אינם אלא ממוח חכמ' דאימא ומוח חסדים אשר למטה מהם בדעת הם נכללים בציציות התכלת (והלבן) והנה הם ל"ב חוטים אחרים שהם כנגד ל"ב אותיות שיש בד' שמות אהו"ה שבמוח החסד דאימא שהיה נק' תחילה גבורה דאבא כנ"ל ואלו הל"ב דחסדים נכללים עם הל"ב דחכמ' דאימא ונעשים ל"ב חוטים שזורין יחד והבן זה והנה ע"י היות ל"ב חוטין באלו החסדים היה בנו כח להשלים גם את הציציות דחכמ' דאימא לל"ב חוטין עם התכלת שאם לא כן לא היה בנו כח להוסיף החוט ההוא החסר למעלה:

ונבאר עתה הציציות שאנו נוהגים בזמן הזה שהם לבן בלתי תכלת כי אמת הוא שאף בזמן הזה אין אור חכמ' דאי' נפסק מלהאיר ולצאת בסוד הציציות הנז' עם התכלת אלא שאין לנו עתה כח שיעשה הדבר ההוא על ידינו אבל ודאי הוא שג"כ הוא יוצא בהתלבשותו בציצית היוצא ממוח בינה דאימא וא"כ כפי זה מוכרח הוא שיהיה הציצית דחכמה דאימ' רמוז בציצית דבינ' דאי' כמשי"ת למטה בע"ה. והנה כדוגמת מה שנתבאר בציציות היוצאים מחכמה דאימא כך הוא ממש בציציות היוצאים מד' מוחין הכלולין במוח בינה דאימא לפי שאין בנו כח עתה רק עד מח בינ' דאימא ולא יותר והחילוק שביניהם הוא כי שם היה חסר חוט א' להשלימן לל"ב ולכן הניחו בו חוט של תכלת שהיא המלכות לחברה עמהם כנ"ל אבל בבינה דאימא יש ל"ב אותיות שלימות בד' שמות שבהם כנגד ל"ב חוטין וכולו לבן כי אין צורך אל תכלת שהוא מלכות להשלימם ובזה תבין איך גם בזה"ז שאין לנו תכלת אין התכלת מעכב את הלבן כנז' במשנה והלבן לבדו הוא מצוה גמורה מה"ת והוא כי להיות שהם ב' מיני ציציות א' מחכמה דאימא וא' מבינה דאי' ולכן התכלת אינו מעכב את הלבן והלבן אינו מעכב את התכל' ואלו הכל היה בבחי' א' היה ראוי שהלבן היה מעכב את התכלת והתכלת את הלבן. עוד יש חי' אחר כי בטלית של תכלת היו החוטין השזורין והכפולין מבחי' החסדים דאימא הנכפלות והנכללות עם חוט החכמ' דאימא כנ"ל אבל בטלית הלבן שלנו החוטין השזורים והכפולים הם בחי' הגבורות דאימא הנכללות בחוטי בינה דאימא ע"ד הנ"ל ממש:

ועתה נבאר מש"ל כי אף בזה"ז יוצא האור של מוח החכמ' דאימ' בסוד ציציות בהתלבשות ציצית בינה דאימא אלא שאינו על ידינו וא"כ מוכרח הוא שיהיה נרמז ציצית חכמה בציצית בינה דאימ' והענין הוא כמש"ל כי המוחין דז"א נקרא חיים שהם חיי המלך כמבואר אצלינו בסוד התפילין ושני המוחין האלו שהם חו"ב דאימ' נק' שנות חיים כי עיקר שם חיים הוא בחו"ב ולא בדעת. וגם נק' שנות כי השמות שלהם הם בגימ' שנות:

והנה כל הארות אלו המוחין אינם יוצאים בגלוי תוך ז"א אלא מן החזה ולמטה אחר כלות יסוד דאימא וכולם עוברים בתוכו ויוצאין לחוץ וכבר הודעתיך שהיסוד נק' יוסף העולה בגימ' קנ"ו והענין הוא כי יסוד דאימא לוקח קנ"ו אורות מאלו המוחין ושאר האורות יוצאין מתוכו לחוץ בגופא דז"א ואם תסיר קנ"ו משנו"ת ישארו ת"ר כמנין ציצית ונמצא כי מספר האורות היוצאים מיסוד דאימא הנעשים ציצית הם ת"ר אורות כמספ' ציצית וזכור ואל תשכח מה שהקדמתי לך לעיל בתחילת הדרוש כי כל דרושינו זה הוא בסוד אוה"מ מלבד שה"ס הציצית אשר הוא כדמיון מה שיש באוה"פ ודע כי זה שכתבתי לך כי היסוד הלוקח קנ"ו אורות הוא היסוד דאימא זהו מה שכתבתי מדברי מורי ז"ל. וגם הבנתי מדבריו הבנה אחרת והיא יותר אמיתית בעיני והוא מה שהודעתיך במ"א שזווג הנעשה בתפלת המנחה הוא מישראל עם לאה אשר איננ' מתפשטת רק עד החזה דז"א ושם בחזה ההוא יש בחי' יסוד אשר בו מזדווג ישראל עם לאה הנז' ושם ביארנו עניינו והנה גם היסוד הזה ראוי לקרותו יוסף ג"כ כי הנה הוא יסוד דכורא וגם כי יוסף עצמו שהוא בחי' יסוד למטה הוא העולה למעל' בסוד הזווג הנז' כמ"ש בפרשת פקודי דהיכלות כי יוסף איהו לתתא ואיהו לעילא וזה היסוד הוא הלוקח קנ"ו אורות לצורך זווג לאה והשאר הם נעשים בחי' הציציות כנז' ולכן אין הציציות נתלים אלא מן החזה ולמטה כנ"ל בדרוש שקודם לזה וע"ש:

והנה לפי שהן נמשכין דרך היסוד דאימא אשר נודע כי הוא שם אהיה במילוי ההין והוא בגימ' כנף עם הכולל וז"ש מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק כנף שהיא אהיה דההין גם אפשר לומר כי גם כל הג' אחרונות שבה שהם נה"י יש בהם שם א' של אהיה דההין כמבו' אצלינו כי בהיותם באימא עצמה יש שם אהיה דיודין בג"ר שבה ואהיה דאלפין בג' אמצעיות שבה ודההין בג' אחרונות שבה והנה כשנכנסים נה"י שבה בז"א אז נעשה מהן פרצוף א' שלם מי"ס ואז נעשה אהיה דיודין בנצח ודאלפין בהוד וההין ביסוד ואם כך הוא נמצא כי הד' מוחין לוקחין מהארת לבוש הבינה אשר להם והם ד' אהיה דההין שה"ס ד' כנפות הטלית ובבחי' ראשונה שאין אהיה דההין אלא ביסוד עכ"ז בעוברם דרך שם לוקחים ההארה משם והוא בסוד אהיה דההין והם ד' כנפות ארבע פעמים כנף. והנה גם בסוד זה המלבוש הנק' כנף הוא ג"כ מורה על שם ציצית כי ד"פ כנף הם בגימ' ציצית. והנה אחר צאתם לחוץ אע"פ שכולם לקחו הארה מאהיה דההין הנז' עכ"ז מציאותן של עצמן לא נתבטלה והוא כי נודע כי בחו"ב חו"ג דמוחין דאבא יש בהם ד' הויות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן וכנגדם באימא הם ד' אהיה במילואם ב' הראשונים ביודין והג' דאלפין והד' בההין וא"כ אלו הד' מוחין היוצאין הם ד' בחי' אלו של אהיה. והנה ב' הציציות מהם הם כלפי פנים דז"א ושני הציציות מהם הם כלפי אחו' דז"א ושני הציציות שהם כלפי אחוריו הם לצורך נוק' דז"א ושל כלפי פניו הם לצורך יעקב והענין הוא כי הד' אהיה אלו הם בגי' יתר"ו ואם תסיר מהם י"ו אותיות הפשוטות ישאר ת"ר כמנין ציצית הרי כמה פעמים רמזנו ענין הציצית:

ועתה נבאר ענין הי"ו אותיות הנז' מה נעשה בהם בהסירנו אותם כנז' והוא כי השני אהיה דיודין הם מצד פני' והם ליעקב שהם גימ' שכ"ב כי הוא בחי' טפת הזכר ולכן נרמז בלשון שכיבה ושני אהיה דאלפין ודההין הם לרחל מצד אחורי הז"א והם בגי' רצ"ה עם הכולל וכשתסיר מהם ח' אותיות הפשוטו' כנז' ישארו רפ"ז שהוא רפ"ו ע"ה וה"ס פרו ורבו כי בכח אלו הנקבה פרה ורבה וה"ס מנצפך העולה פר"ו עם הכולל והנה אם תצרף ח' אותיות הנז' עם שכ"ב הנז' של יעקב ועם ח' אותיות אחרות הפשוטות של שני אהיה דיודין דיעקב יהיו כולם גי' וישכב וז"ס מש"ה וישכב עמה בלילה ההוא כי אלו שני אהיה הנז' נותנן אליה בעת שוכבו עם הנקבה והוא ג"כ סוד וי"ש כ"ב שהם כ"ב אותוון כי הה' אותיות מנצפ"ך הכפולות כבר לקחתם רחל ובזה לא פליג עם מש"ל בדרוש אחר בענין הציצית שאמרנו כי כל הד' ציצית הם לרחל וב' דרושים אלו מכוונים אל האמת כי בתחי' לוקחת רחל ב' ויעק' ב' אח"כ בעת הזווג שחוזרו' פב"פ אז ניתנים אליה כל הד' הנז':

שער הכוונות - דרושי כוונות קריאת שמע דרוש ד
דרוש ד':

בענין ד' מיני יחודי ק"ש הנז"ל עוד יש חילוק שלישי בענין ד' ק"ש והוא כי הלא ביארנו בענין ק"ש של יוצר כי ז"א יש לו מוחין דקטנות ודגדלות ובחינת המוחין דקטנות יש בה מוחין פנימיים ומקיפין וכן בבחינת המוחין דגדלות ושם אמרנו כי בכל קריאת שמע מאלו הארבע נכנסין בזעיר אנפין שש קצוות דמוחין פנימיים דגדלות דמצד אימא ואי אפשר שיכנסו אלו עד שיכנסו כל מה שלמטה ממדרגתם והם כל המוחין דקטנות הפנימים והמקיפין מצד אבא ומצד אימא ואח"כ נכנסים ו"ק הפנימים דמצד אימא וכל אלו המדרגות נכנסות בכל ק"ש מאלו הד' מיני ק"ש הנז' ובדבר הזה כולם שוים. האמנם החילוק שיש ביניהם הוא במדרגות הנכנסות מכאן ואילך כמשי"ת בע"ה. והנה הזווג דשחרית כבר ביארנו שנכנסים בז"א קודם הזווג ההו' כל המוחין דגדלות הפנימים והמקיפין דאו"א ואח"כ נעשה הזווג ההוא בעת נפילת אפים אבל בשאר הזווגים אין הדבר כן כמשי"ת בע"ה וגם ענין זה תלוי טעמו במש"ל שאין הד' זווגים שוים לפי שבשחרית הז"א שלם וממולא בכל המוחין האלו כולם לכן הזווג ההוא מעולה והוא זווג יעקב ורחל אבל בשאר הזווגים כפי ערך המוחין אשר הוא לוקח כך הוא ערך הזווג ההוא או יהיה זווג ישראל עם לאה או יעקב עם לאה וכן כיוצא בזה. וגם הטעם הזה תלוי במש"ל כי בשחר הוא חסד גמור ולכן המוחין של אז הם מעולים. וגם הזווג ההוא גדול ומעולה ובמנחה מתגברין הדינין מעט ולכן המוחין והזווג אשר אז הם יותר ממועטים במעלה ועד"ז הם מתמעטין בתפלת ערבית יותר וכיוצא בזה והנה החילוק הזה שבארנו אינו אלא בזווגים עצמם אבל בעת הק"ש כולם שוים כי בכולם נכנסים בז"א עד המוחין דו"ק דגדלות ג"כ הפנימים מצד אימא. ואמנם החילוק הג' שיש בד' מיני ק"ש עצמם הוא זה כי הנה אע"פ שאנו אומרים שבעת הק"ש נכנסים כל המדרגות עד הו"ק דמצד אימא דגדלות הפנימים עכ"ז אלו המדרגות שבנתים יש ביניהם הפרש כי יש פעם שנכנסים כולם יחד ויש פעם שנכנסים מפוזרין ומפורדין וסוד זה תלוי במלת ישראל פי' כי כבר ביארנו בק"ש דיוצר כי סוד הק"ש היא להעלות מ"ן מן זו"ן אל או"א כדי שיזדווגו או"א ויורידו מוחין אל זו"ן. אמנם קודם העלאת מ"ן אלו אין הז"א עדיין ראוי להעלותם וצריך להמשיך לו הארה מלמעלה כדי שיוכל להעלותם והנה ההארה הזאת ניתנת אליו במלת ישראל כמשי"ת לקמן בק"ש דיוצר. וביאור הדברים הם כי ז"א כדי שיוכל להעלות מ"ן למעלה צריך שבהכרח יהיו לו לפחות מוחין דקטנות מצד אימא כדי שיוכל אח"כ להעלות מ"ן כדי שיקבל אח"כ מוחין דגדלות. והנה בק"ש דשחרית במלת ישראל נגמרים לכנס בו כל המוחין דקטנות אפילו המקיפים דמצד אבא וזו היא תוספת האר' הניתנת לו אז במלת ישראל כדי שאח"כ יוכל להעלות מ"ן במלת אחד כדי שיקבל אז מוחין דגדלות דו"ק כנ"ל. וכבר ביארנו בדרוש ו' דק"ש דיוצר כי לעולם אי אפשר שיחסרו מן ז"א כל המוחין דקטנות כי בהכרח שמוחין פנימים דקטנות דמצד אימא לא יסתלקו כלל ממנו לעולם לא ביום ולא בלילה לפי שבהכרח צריך שתהיה לו איזה בחינה של מוחין כדי שיתקיים בהם כי המוחין הם הם חיות וקיום האדם בסוד והחכמה תחיה את בעליה אבל המוחין המקיפין דמצד אימא והפנימיות והמקיפין דמצד אבא ג' מדרגות אלו יכולות להסתלק לפעמים מן ז"א כמו שגם מסתלקים המוחין דגדלות אבל השינוי וההפרש הוא כפי ערך הזמנים כך סדר מדרגת הסתלקותם:

ונתחיל לבאר מן הק"ש שעל המטה כי היא המדרג' התחתונ' שבכולם כי הנה בלילה ודאי הוא שאינם מסתלקים כל המוחין כנ"ל ונשארים בהכרח המוחין הפנימים מצד אימא כנז' וכשאנו קורין ק"ש שעל המטה נמצא שקודם שנאמר ק"ש הנה לא היו בז"א רק מוחין פנימים דאימא בלבד ולכן כשאנו אומרים ישראל כדי להמשיך לו הארה מלמעלה כדי שיוכל להעלות אחר כך מ"ן כדי לקבל גם המוחין דגדלות והנה אז איננו יכול להמשיך הארה גדולה רק מדרגה א' בלבד יותר ממה שהיה לו תחילה והוא כי בתחי' היו לו מוחין פנימים דקטנות דאימא ועתה במלת ישראל ההארה שניתוספה לו עתה היא מקיפין דקטנות דאימא. ונמצא כי כאשר מעלה מ"ן במלת אחד כנודע הנה אין לו עדיין רק עד מדרגת מקיפין דאימא וחסרים ממנו פנימים ומקיפים דאבא דקטנות והוא השיעור של המדרגות שהיו בו כבר במלת ישראל בקריאת שמע דשחרית:

ובזה תבין טעם אמיתי למה אין הד' זווגים והד' המשכו' דק"ש שוות והכל תלוי במה שנז' כי הנה כפי ההכנה שיש לז"א בעת שמעלה מ"ן במלת אחד כך יש בו כח למשוך המשכה עליונה או תחתונה וגם בענין זה תלוי כניסת המוחין דגדלות בו אח"כ אם נכנסים כולם או מקצתם וגם בזה תלוי הפרש מעלת הזיווגים אשר זווג זה גדול מזה וכל זה תלוי בהתחלה הנ"ל כ"א ההתחלה היא מעולה בעת העלאת מ"ן כך יש לו כח להמשיך המשכות עליונות מלמעלה ונמצא שהכל תלוי בענין זה. ונחזור לענין כי עתה בעת ק"ש שעל המטה שאין לו רק מדרגה א' לבד מן הג' הנז' אשר היא מקיפין דאימא לכן אין בו כח להמשיך רק מחיצוניות דאבא ודאימא בלבד כנז' ולכן אין נכנסין בו רק המוחין דו"ק דגדלות מצד אימא ולא יותר כמשי"ת בע"ה ולכן גם הזווג ההוא הוא תחתון והוא יעקב ולאה בהיותם למטה מן החזה בלבד. ודע כי אח"כ כשיורדין ונכנסין בו המוחין דגדלות במלת אחד כנודע הנה אז נכנסין לו ביחד מחדש פנימים ומקיפין דקטנות דאבא וגם פנימי' דו"ק דגדלות דאימא ולכן כיון שאלו המדרגות באים לו עתה ביחד אין בו כח לקבל עוד מדרגות עליונות מאלו ונשאר באלו המדרגות הראשונות לבדם אמנם בתפלת ערבית עדיין הוא התחלת הלילה ולא נתחזקה שליטת החיצוני' לפי שעד אז היה יום והחסד והרחמי' גברו בעול' ולא נסתלקו כל המוחין דקטנות לגמרי אבל נשארו בו שני מדרגות הא' היא המוחין פנימי' דקטנות דאימא אשר אלו קבועים בו תמיד ואינם מסתלקין בשום זמן כנ"ל וגם נשארו בו המקיפין דקטנות דאימא ולכן כשאומרים מלת ישראל כדי להביא לו תוספת הארה כנז' הנה אנו ממשיכין לו מדרגה אחרת יותר על הנז' והוא מוחין פנימי' דקטנות דאבא ונמצא כי כאשר מעלה מ"ן במלת אחד לגבי או"א הנה הוא כבר שלם וממולא יותר ולכן הנה הוא מושך מן חיצוניות א"א שהיא מדרגה מעולה יותר. ואח"כ במלת אחד נכנסין בו מוחין מקיפים דקטנות דאבא וו"ק פנימים דגדלות דאימ' וכיון שלא קבל עתה מחדש הארות יתירות לכן יש בו כח לקבל בתפלת ערבית מוחין אחרים גבוהים יותר והם ו"ק פנימים דגדלות דאבא כמשי"ת במקומו בע"ה ולכן גם הזווג ההוא הוא יעקב ולאה בהיותם למעלה מן החזה. והנה בק"ש של הקרבנות אשר כבר הוא יום ומדת החסד מתעורר ולכן הוא יותר מעולה מן מדרגת ק"ש שעל המטה. אמנם הוא שוה אל ערך ק"ש דערבית בבחי' א' עם היות שיש ביניהם חילוק והוא כי בתפלת ערבית נשאר בו הארת המוחין מן היום אלא שזמנו ועונתו הוא לילה. אבל הק"ש של הקרבנות הנה היא נמשכת מן הלילה אשר לא נשאר לו הארה אבל יש לו יתרון אחר והוא כי זמנו ועונתו הוא יום ונמצא כי בבחי' אחת הוא שוה אל ק"ש דערבית ובבחי' אחרת הוא גבוה ומעול' ממנה. והענין הוא כי לפי שהוא בא אחר הלילה שלא נשארו בו רק פנימים דקטנות דאימא בלבד לכן צריך שבמלת ישראל נמשיך לו מדרגה אחרת והוא מקיפים דקטנות דאימא ובבחי' זו הוא פחות מן ק"ש דערבית כי אז כבר היו בו מקיפים דאימא ממילא בלתי מעשינו אבל להיות כי היום מעולה מן הלילה כי כשנעריך ערך ק"ש דערבית עם ק"ש דקרבנות ודאי שהק"ש דקרבנות הוא יותר מעולה מפאת עצמה לפי שמעלת ק"ש דערבית אינה תלויה בה בעצמ' רק מפאת מה שקדם אליה שהיא בחי' יום אבל היא בעצמה איננה אלא מדרגה גרוע להיות' מדת לילה אבל ק"ש של הקרבנות פחיתותה אינה מפאת עצמה אלא מפאת מה שקדם אליה שהיא בחי' לילה אבל היא בעצמה היא מעולה לפי שהיא מדת יום וכשנעריך ב' ערכים אלו ודאי שיותר גדול ערך המעלה הנמשכת מפאת עצמה מן ערך המעלה הנמשכת מפאת מה שקדם אליה שהוא כח אחרים ואינו כח עצמו. ולכן יש בק"ש של הקרבנות כח ויכולת להמשיך שני מדרגות ביחד והם מקיפים דקטנות דאימא ופנימים דקטנות דאבא אך ודאי שבבחי' אחרת הם שוים והא כי במלת ישר' עדיין אין בז"א בק"ש דקרבנות יותר ממה שיש לו בק"ש דערבית אבל עכ"ז גדול כח ק"ש דקרבנות שהמשיכה שני מדרגות ביחד משא"כ בק"ש דערבית שלא המשיכה רק מדרגה א' ולכן להיות שיש לק"ש דקרבנות יתרון הזה על ק"ש דערבית לכן יש בה כח להמשיך ממדרגה יותר עליונה והיא מן פנימיות דא"א. ואח"כ במלת אחד נכנסים המקיפים דקטנות דאבא עם הפנימים דו"ק דגדלו' דאימ' והנה אם לא היה בשחרית רק ק"ש של הקרבנות בלבד היה זווג שלו גרוע דוגמת זווג דערבית ולכן הוצרך פ"א ק"ש של יוצר כדי לעשות זווג אחר יותר עליון ולהמשיך המשכה יותר עליונה והיא מחיצוניות עתיק ואז יכנסו בז"א כל המוחין דגדלות פנימי' ומקיפים דאו"א וגם כי הזווג ההוא היה יותר עליון והוא זווג יעקב ברחל לפי שבבקר הוא שעת החסד והרחמי' יותר מכל שאר זמני היום והלילה. ולכן זווג הנעשה בעת ההיא צריך שיהיה הגדול והמשובח שבכולם והנה נת"ל כל החילוקים שיש בד' מיני ק"ש ובג' הזווגים באר היטב ולכן ג"כ יש הבדל בשלשה מקומות מן הק"ש כפי חילוק הזמנים וראוי לכוין בהם והנה שאר המשך ג' פרשיות ק"ש וגם המשך פסוק א' דשמע ישראל יתבאר לקמן. אבל עתה נבאר חילוקים אלו בלבד אשר ביניהם:

הנה החילוק הא' הוא במלת ישראל כי בק"ש של הקרבנות תכוין שעתה הם נכנסים בז"א המקיפים דקטנות דאימא והפנימים דקטנות דאבא לפי שכבר היו בו הפנימים דקטנות דאי' ובכח אלו המוחין שבו יכול להעלות מ"ן במלת אחד ובק"ש דיוצר תכוין כי כבר יש בו פנימים ומקיפין דקטנות דאימא ופנימי' דקטנות דאבא ובמלת ישראל נכנסים מקיפים דקטנות דאבא ובכח אלו המוחין הוא מעלה מ"ן במלת אחד ובק"ש דתפלת ערבית תכוין כי כבר יש בו פנימים ומקיפים דקטנות דאימא ובמלת ישראל נכנסים בו פנימים דקטנות דאבא ובכחם מעלה מ"ן במלת אחד ובק"ש שעל המטה תכוין כי כבר יש לו פנימים דקטנות דאימא ובמלת ישראל נכנסים בו מקיפים דאימא בלבד ובכחם מעלה מ"ן במלת אחד. החילוק הב' נמשך מן הקודם והוא במלת אחד כי הנה ביארנו בק"ש דיוצר שצריך לכוין במלת אחד לשלב שם הויה בשם אהיה ביחד אשר הוא סוד חיבור או"א. ושאח"כ תכוין בהויה דיודין דע"ב אשר היא סוד טיפת הזרע היוצא מאבא לאימא אשר בה כלולים המוחין דז"א ביחד באותה ההויה והנה בכונת ההויה זו הוא ענין זה החילוק השני כי בק"ש של הקרבנות תכוון כי זו ההויה שהיא טפת זרע דאבא נמשכת שרשה מלמעלה מפנימיות א"א ומשם המשיכוה או"א ע"י חיבורם וזווגם בעת הזו ובק"ש דיוצר תכוין כי ההויה הנז' המשיכוה מן חיצוניות עת"י ובק"ש דערבית תכוין כי זאת ההויה המשיכוה מן חיצונית א"א ובק"ש שעל המטה תכוין שהויה זאת המשיכוה אבא ואימא מחיצוניות או"א עצמן. החילוק הג' הוא ג"כ במלת אחד והוא כי כבר ביארנו בק"ש דיוצר שאחר שתמשיך ההויה הנז' שהיא טפת זרע דאבא כנזכר צריך שתכוין אח"כ כי אחרי שנצטיירה טפה זו במעי אימא כנודע ויורדין המוחין לז"א שהיא נחלקת לד' מוחין כמ"ש ואלו המוחין הם המוחין דו"ק דגדלות דאימא כנז' שם. והנה בענין זה הוא החילוק הג' הנז' כי בק"ש דקרבנות תכוין כי כאשר יורדין אלו המוחין דגדלות הנה ג"כ נכנסים עמהם בז"א המקיפים דקטנות דאבא אשר היו חסרים לו בתחילה במלת ישראל ובק"ש דיוצר תכוין כי כל הקטנות אפי' דאבא כבר היו בתחילה במלת ישראל ואין נכנסים בו עתה רק המוחין דו"ק דגדלות דאימא ובק"ש דערבית תכוין כי נכנסים עתה עמהם המקיפים דקטנות דאבא אשר היו חסרים לו במלת ישראל ובק"ש שעל המטה תכוין שנכנסים עמהם הפנימים והמקיפים דקטנות דאבא אשר היו חסרים בו בתחלה במלת ישראל:

ועתה נבאר הכונה שצריך לכוין בחילוק הא' הנ"ל שהוא במלת ישראל:

והנה כונת ישראל בק"ש דיוצר תתבאר לקמן במקומ'. והק"ש של הקרבנות אשר אז נכנסין המקיפים דקטנות דאימ' והפנימים דקטנות דאבא צריך ג"כ לכוין כונה אחרת שהיא ג"כ בגימ' ישראל כדוגמת אותה כונ' דק"ש דיוצר והיא זאת שתכוין אל שם שדי במילואו אשר מילואו לבד עולה ת"ק. ואח"כ תכוין אל שם אהיה דמילוי אלפין בפשוטו ומילויו ומילוי מילויו שהם מ"א אותיות ותחבר מ"א עם ת"ק יהיו בגי' כמנין ישראל. ובק"ש דערבית תכוין במלת ישראל לשם אלקים באופן זה כי באות שין דישראל תכוין באלקים דיודין שעולה ש' ואות ר' דישראל תכוין אל רבוע אלקים העולה ר' ובג' אותיות הנשארים מישראל שהם א' ל' י' גי' מ"א תכוין בהם אל אחוריים דאלקים במילואם אשר אז יש בהם מ"א אותיות ובק"ש שעל המט' תכוין במלת ישראל אל שם אהיה דיודין ברבועו הנקרא אחוריים כי כשתקח המלויים בלבד יהיו גי' ת"ק ופשוטו ומלויו ומלוי מלויו דשם זה אהיה דיודין יש בו מ"א אותיות והנה ת"ק ומ"א הם גי' ישראל:

ואמנם יש כמה חילוקים אחרים בין ק"ש שעל המטה לשאר ק"ש וכבר נתבאר לקמן במקומו. אבל בענין כללות כונת ק"ש בעצמה כולם שוים וכן בק"ש דערבית ודיוצר ודקרבנות כולם שוות זולת בג' החילוקים הנז"ל ואמנם החילוק האחד שאמרנו שיש בין הזיווגים האלו אינם נוגעים אל הק"ש בעצמה רק בסוד המוחין דגדלות ובמקומם יתבארו כולם בע"ה:

שער הכוונות - דרושי ציצית דרוש ה
דרוש ה':

ענין הציצית והתפילין וההפרש אשר ביניהם כבר הודעתיך כי הציצית הוא בחי' אוה"מ אל ז"א וזהו בשני מציאות הא' הוא בזמן היותו בסוד העיבור תוך אימא עילאה והשני הוא בזמן היניקה וענין זה איננו חסר לעולם לפי כי שני בחי' אלו דעיבור ויניקה אינן חסרים אפי' לבחי' העולמות אחר החרבן ויש להם אור מקיף אפי' בבחי' העולמות אבל התפילין הוא אור מקיף מבחי' זמן הג' דז"א הנק' גדלות דמוחין והוא יותר גדול ומעולה מבחי' הציצית וענין זה לאחר החורבן חסר לעולמות החיצונים כנודע כי אחר החורבן אין זווג אלא לבחי' הנשמו' שהם פנימיות העולמות ואין זווג לבחינת העולמות בימי החול שאז נאמר הן אראלם צעקו חוצה כי המלאכים הם חיצו' בבחי' העולמו' ואין להם זווג בימי החול. ובזה תבין למה צריך ללבוש הציצית קוד' התפילין לפי שהציצית הוא בחי' אוה"מ לב' בחי' הראשונות שהם עיבור ויניק' אשר כנגדם הם ד' כנפות ציצית קטן כנגד עיבור וטלית גדול כנגד יניקה ואין טלית ג' כנגד הגדלות של המוחין ולכן אח"כ מניחין התפילין שהם כנגד זמן הגדלות של המוחין גם בזה תבין טעם למה צריך שהטלית יכסה על התפילין והוא לפי שהציצית הוא כנגד העולמות החיצונית והתפילין כנגד אור מקיף של בחי' הנשמו' שהם פנימיות העולמות ולכן הציצית החיצון יכסה על מקום התפי' שהם הפנימיות גם בזה תבין טעם איך גדולה קדושת התפילין מקדושת הטלית ואמנם ענין הציצית הוא זה וכתיב ויטע אשל בבאר שבע כי אברהם שהוא סוד מימי החסד גורמין להצמיח שערות הראש שהם דמיון אשלים ואילנות ויש ג' מיני שערות אדו' שחור לבן ר"ת אש"ל:

והנה שערות רישא דנוק' דז"א הם אדומים כמ"ש ודלת ראשך כארגמן. ודז"א הם שחורות כמ"ש קצוותיו תלתלי' שחורות כעורב ודא"א הם לבנות כמ"ש לבושיה כתלג חוור ושער ראשיה כעמר נקי. והנה ענין השערות דז"א ה"ס הציצית כמו שית' כבר ידעת כי קוצא חד דשערי יש ברישא דא"א נגיד עד רישא דז"א ומכה ובטש במוחין דז"א שהם כפולים מצד אבא ומצד אימ' כנודע ומוציא הארתם לחוץ ומן ההארה היוצ' ממוחין דמצד אבא נעשה בחי' הציץ של כ"ג וזהו ציץ דכורא ולכן לוקחו ז"א לעצמו והאר' היוצאת ממוחין דמצד אימא נעשה הציצית נוקב' ולכן ג"כ נותנו ז"א לנוק' כמשי"ת נמצא כי ציץ וציצית הוא מאות צ' של צלם דאבא וצלם דאימ'. והנה ענין הציצית ה"ס הארה עליונה של ל' דצלם שנעש' אור מקיף לז"א והוא סוד בחי' הטלית. אמר הכותב חיים הנה פליג דידיה אדידי' בתחי' אמר שהוא צ' דצלם ולבתר קאמר שהוא בלמד דצלם:

והנה ענין המקיף הזה כבר ידעת עניינו כי אוה"מ היוצא משערות אריך שהוא כתר הם מקיפין לו לעצמו וכן החכמה המקיף שלה הוא לעצמה אבל אוה"מ דבינה הנק' פום ממלל רברבן משם יוצא אור מקיף לו"ק תחתונות והנה מקיף ז"א הוא הטלית וצריך לבאר למה הציצית נקרא תשמישי מצוה והתפילין תשמישי קדושה והענין כי הציצית נק' תשמישי מצוה לפי שהם מאירים אל הנוק' דז"א הנק' מצוה אבל התפילין הם נק' תשמישי קדושה לפי שהם בחי' אור מקיף אל המוחין דז"א הנק' קדושה והנה שערות רישא דז"א יש בהם ג' בחי' ואלו הם קוצים ממוח הדעת וז"ש קווצותיו תלתלי' כי הקוצים הם מי' שמות אלקים שבדעת ה"ג וה"ח מבחי' הקטנות כנודע כנ"ל כי הציצית אינו מן הגדלות והנה עשרה פעמים אלקי' הם גי' ת"ל ת"ל. ת"ל חסדים ות"ל גבורות ועם ן' אותיות שבהם עשרה פעמים ה' הרי ן' הרי תלתלים. והנימין הם ממוח הבינה והשערות הם ממוח החכמה ודע כי השערות הם קטנים והם אור מקיף לז"א עצמו והנימין הם בינונים והם אור מקיף ללאה והקוצים הם ארוכי' והם אור מקיף לרחל. ודע כי השערות למעלה הם שחורים לפי שהחסד' הם מכוסים תוך יסוד אימא וגם להיותם מבחי' מוחין דקטנות דאלקים שהם דינים אבל כאשר נמשכים מן החזה ולמטה ומתגלי' אז מתלבני' חוטי הציצית כנודע שהם שחורים כי ה"ס דינים דדכור' קשין ברישא ונייחין בסופה וגם כי אח"כ בבא מוחין דגדלות נבקע היסוד דאימא שבמקום החזה ויוצא הארה משם ומאיר ומלבין חוטי הציציות השחורות שבבחי' הקטנות ולטעם זה צריך ליקח ולקבץ כל הד' ציציות בעת הק"ש וישימם כנגד החזה והלב כי שם מקום גילוי הארת החסדים דגדלות כדי שיתלבנו הציציות ויתמתקו הדינים שבהם ואמנם הם ח' חוטין לפי שכיון שהחוטים הם השערות היוצאות מן מוחין דקטנות והנה בדעת דז"א יש בו מצד אבא ב' אלקים שהן ארבע וכן בדעת דמצד אימא יש בו ב' אלקים שהן ארבע סך הכל ח' אלקים. אמר הכותב חיים נלע"ד שטעה השומע וכן צ"ל שהם ד' מוחין דמצד אבא וארבע דמצד אימא וכולם בחי' אלקים וכן עד"ז יש בו ד' מוחין דמצד אבא שהם ד' יה"ו במילוי ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן וד' אחרים מצד אימא שהם ד' אה"י ב' דיודין וא' דאלפין וא' דההין וכולם מבחי' מוחין דגדלות ולכן היו ח' חוטין ג"כ ומ"ש רז"ל שנקב הציצית בטלית לא יפחות מקומו משיעור קשר גודל הטעם הוא לפי שכשנכנסים הנ"ה דאימא בתוך ז"א אינו נכנס רק ב' פרקים שבהם לבד וכשבוקע ירד השפע וחוזר לאחוריו וחוזר ומסתלק מן אלו ב' פרקים שנכנסו תחילה והיו בלתי הארה כלל אבל בפרקים השניים לא נסתלק מהם השפע והאור לגמרי כי עדיין נשאר בהם קצת רשימו של הארה ולכן שם במקו' ההוא שיש בו קצת רושם הארה צריך לעשות נקב הציצית כדי שיהיה להם קצת הארה ע"כ:

שער הכוונות - דרושי כוונות קריאת שמע דרוש ה
דרוש ה' בענין הרמ"ח תיבין שיש בק"ש כנגד רמ"ח איברים שבאדם כמ"ש חז"ל הנה כבר נתבאר כי בק"ש דשחרית וכן בק"ש דערבית אינם נכנסים רק המוחין דו"ק דגדלות בלבד והענין הוא כי השית פרקין תתאין שיש בנה"י דאימא נכנסים בו"ר דז"א ונשארים ג' אחרונות שבו בלתי מוחין והג' פרקין קדמאין דנה"י דאימא נשארו למעלה ולא נכנסו תוך ז"א אבל החילוק שיש בין ק"ש דשחרית לק"ש דערבית הוא בענין תפלת י"ח כי בברכת אבות דשחרית נכנסין כל הפרקין קדמאין באופן שנכנסין כל המוחין דאו"א אבל בערבית אינם נכנסים רק ו"ק דאו"א בלבד והפרקין קדמאין שלהם אינם נכנסין באופן כי הפרקין אמצעים שהיו ראוים להיות בחג"ת דז"א הם עתה בכח"ב שלו. והנה בק"ש דשחרית אשר שם אתה מכוין במלת אחד באות ד' שבו אל הד' מוחין היורדין בז"א והם ד' הויות דע"ב סמ"ב כנודע ובגי' הם רל"ב ויש בהם י"ו אותיות בד' הויות ותצרפם עם רל"ב יהיו רמ"ח שהם רמ"ח איברים הנכנסים בו וכבר ביארנו כי אלו הו"ק דגדלות הם מוחין דגדלות. אמנם כאשר אלו נכנסין בז"א כבר אז יש בז"א מוחין דקטנות שהם מבחי' אלקים כמבואר אצלינו. והנה הם ג' מוחין דקטנות בנה"י דאבא וג' מוחין דקטנות בנה"י דאימא והם ששה שמות אלקים וכשתחבר ו' שמות של אלקים אלו דקטנות עם הרמ"ח איברים דגדלות כנז' יהיו שניהם בגי' רומ"ח וז"ש בינוקא פ' בלק כי הק"ש נקרא רומח והנה רומ"ח הם אותיות חמור [עיין ס' הליקוטים פ' ויחי] והם סוד יששכר חמור גרם:

ואח"כ בהגיעך אל עזרת אבותינו כו' שירה חדשה שבחו גאולי' כו' אשר השירה ההיא יוצאה מהגרון וכמ"ש וענו ואמרו ה' ימלוך כו' אז תכוין במלת גרון כי הנה תחילה היה לנו ענין הרומ"ח הנז' ואם תוסיף עליו כללות ד' הויות הנז' דעסמ"ב יהיו בגי' גרון והענין הוא כי בתחילה בעת הק"ש ירדו המוחין בראש ז"א ועתה בשירה חדשה הם מתחילין להתפשט הטיפה שלהם עד הגרון ויורדים שם ומתעכבים שם במקום צר ואז שם נתוספה הארתם בכח ד' כוללים ונעשים גרון:

ואח"כ באתה קדוש כו' כבר הודעתיך במקום אחר כי עד עתה היה בחי' החיבוק בימינא ובשמאלא ובאמצעית' וכאשר הגיע החיבוק אל בחינת אמצעיתא אז מתחילין המוחין להתפשט ולצאת מחוץ לגרון למטה אל הגוף וזהו הטעם שתקנו ברכת אתה חונן אחר ברכת אתה קדוש לפי שעתה כבר מוח הדעת התחיל להתגלות לצאת אל מקום מרחב ומגולה ואז אנו שואלים אתה חונן לאדם כו' גם בזה תבין כי מן ברכת אתה חונן ואילך מתחיל תיקון י"ס דנוקבא כמבואר במקומו. והענין הוא כי עתה אשר כבר התחילו המוחין להתפשט למטה מן הגרון ושם הוא התחלת פרצוף הנקבה מהחזה ולמטה ואנו מתקנין אותה וגם טעם אחר לפי שעל ידי הקדושה ניתן בחינת הדעת אל הנוקבא דז"א כמבואר במקומו ולכן אנו שואלים עתה אתה חונן לאדם דעת כו':

ונחזור לענין ראשון שצריך לכוין בברכת אתה קדוש כו' שהמוחין יורדין ויוצאין מן הגרון כדי להתפשט בגוף החסדים העומדים תוך יסוד דאימא ובהיותם בגרון היו סתומים שם בסיתום גדול ותכוין כי ענין גרון הנה נתבאר אצלינו כי הוא ג"פ יב"ק שהוא בחינת המוחין דקטנות שהם שם אלקים. ובחינת המוחין דגדלות הנקרא שם הויה ובהיותם מתלבשין ביחד זב"ז בתוך הגרון שהוא מעבר צר אז נקרא הגרון מעבר יב"ק שהוא מעבר של שם הויה ואלקים שעולים בגי' יב"ק. והנה הה"ח או ה"ג הנה הם עוברים בתוך המעבר האמצעי של יב"ק שהוא היסוד שהוא קו האמצעי והנה כל בחינת חסד או גבור' היא הויה א'. נמצא כי הה"ח או הה"ג הם ה' הויות שהוא בגימטריא ק"ל וכן ה' הויות של גבורות גימטריא ק"ל ולכן תכוין להוריד אותם הק"ל דרך מעבר היב"ק הנז' שיצאו משם למטה מן הגרון והנה ק"ל ויב"ק הם גימטריא גר"ם:

והנלע"ד ששמעתי ממוז"ל שאלו הק"ל הם הה"ג היוצאין לעשות דעת הנקבה והרי נתבאר שלש כונות שהם רמ"ח ורומ"ח וגרון ושלשתם בשחרית אבל בערבית הם משונים לטעם הנז"ל כי יש הפרש בין שחרית לערבית וזה ביאורן ענין הרמ"ח תכוין שהם ג' הויות סמ"ב כולם בבחי' ע"ב באופן זה ס"ג עם עשרה אותיותיו ע"ב מ"ה כ"ו ע"ב הויה דב"ן באחוריים הוא ע"ב ונמצא שהם ג"פ ע"ב הם רי"ו ותחבר עמהם ל"ב אלקים הרי רמ"ח ואם תחבר עמהם ו' אלקים דקטנות הרי רומ"ח:

ואח"כ בברכת אתה קדוש תכוין אל גר"ם ע"ד שכונת בשחרית שהוא ק"ל ויב"ק אבל יש בזה הפרש אחר והוא כי בשחרית אשר כבר נכנסו בברכת אבות כל הנה"י דאו"א לכן כונת גר"ם היתה בגרון לפי שמקום הגר"ם הוא היסוד דאימא למטה בבחינת העטרה שבה ושם הוא בחי' יב"ק כנז' אבל עתה בערבית שאין בו אלא מוחין דו"ק נמצא כי זו העטרה דיסוד דאימא הוא למעלה בכתר דז"א ולכן צריך שתכוין שם ענין הגרם הזה כי שם בהיות היסוד שם למעלה יוצאין ממנו ק"ל הגבור' כנז' והרי נתבאר כונת ק"ש דערבית וגם בק"ש שעל המטה קבלתי עניינה ושכחתי קצת' וזהו הנז' אצלינו כי ענין כונת הגרון הנ"ל צריך שתכוין אותו בעת שתאמר הפסוק רוממות אל בגרונם ושם תכוין כונת הגרון הנ"ל ונלע"ד ששמעתי ממוז"ל כי אין לכוין בגרון הנ"ל בק"ש דערבית אבל תמתין עד ק"ש שעל השכיבה ושם תכוין בפסוק רוממות אל בגרונם כנז':

אזהרות שקודם השמע קודם שתאמר היחוד דשמע ישראל צריך שתכוין אל היחוד שביארנו בדרוש הציצית בענין ד' כונת שיש בד' אותיות הויה והכונה הנוגעת אל יחוד דשמע ישראל היא שתכוין תחילה אל ה' תתאה ואח"כ תחברה עם ו' ואח"כ תחבר י' עם ה' ראשונה וע"ש ותמצא ביאור כוונה זו מה ענינה. גם קודם שתאמר שמע ישראל תסגיר שני עיניך ביד ימינך ותכוין למ"ש בסבא דמשפטים עולימתא שפירתא דלית לה עיינין ושם ביארנו שהכונה היא על רחל שהיא העולה עתה בבחינת מ"ן לגבי או"א ועי"ש בסבא דמשפטים ובידך השמאלית תאחוז ד' ציציו' ויהיו מונחי' על לבך כמבואר לעיל. גם קודם שתאמר ק"ש צריך שתכוין אל מ"ע שנצטוינו לקרות ק"ש ב"פ בכל יום:

כונת יחוד ק"ש עד עזרת אבותינו. דע כי הנה ברכת אהבת עולם ה"ס היכל אהבה הנז' בפ' פקודי. [עיין נה"ש דף ח"י ע"א ד"ה עיקר הק"ש] והנה היכל אהבה ה"ס החיבוק והיכל הרצון הוא סוד הנישוק והוא בברכת אמת ויציב וכבר נודע כי אין נישוק אלא אתדבקותא דרוחא ברוחא וא"א זה אלא עד שירד ז"א שבאצילות אל היכל הרצון וגם הוא איננו יכול לירד עד שיתוסף בו כח מן רוח או"א ולכן אנו מייחדים את או"א בשמע ישראל כו' ואז מאירים בזו"ן בחי' מוחין ואז הוא יורד למטה כנז' ונמצא כי בעת זה היחוד נעשו מוחין לו ולה וזה טעם משרז"ל שהק"ש מדאורייתא והתפל' מדרבנן. והענין הוא במה שנודע שנה"י דז"א מאירים בנוקב' בסוד ד' מוחין שבה. אמנם יורדין לה ג"כ בעת יחוד ק"ש ד' מוחין ממש מלמעלה מאו"א וזה אומרם דתפלה מדרבנן כי רבנן הם הנה"י בסוד מ"ש רז"ל בברכות הני ברכי דרבנן דשלהי כו' כי ה"ס ת"ח מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי ה' כו' שהם תרין לימודין תרי ערבי נחל נצח והוד ונמצא שבאותו הרגע של יחוד ק"ש יש יותר הארה בהם ממה שנעשה בתפלה כי אין ניכר אח"כ אור זה והוא מסתלק אחר זמן הק"ש ואח"כ ברמ"ח תיבין דק"ש אנו מורידין סוד הז"א כולו ברמ"ח איברים שבו ולכן אלו הרמ"ח תיבין דק"ש הם פרשיות תורה שבכתב כנודע כי ז"א נקרא תורה שבכתב ולכן בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק כי אנו צריכין להוריד ז"א בהיכל הרצון הרמוז בברכ' אמת ויציב ולכן לא יפסיק בנתיים. ודע כי בהיכל הרצון יש בתוכו ו' היכלות והוא כולל ו' היכלין אחרנין ושם יורד ומתלבש ז"א עם ו"ק והנה עדיין חסרים ד' היכלות אחרים כי יש בז"א י"ס ולכן צריכין אנו להוריד שם בהיכל הרצון בחי' היכל הז' שהוא כללות ד' היכלות כמשי"ת בע"ה ושם מתלבשים ד' ראשונות שהם כחב"ד דז"א והרי נשלמו לירד כל י"ס וז"ס שתקנו באמת ויציב ד"פ אמת קודם עזרת אבותינו כי שם נגנזים ומתלבשין תנה"י דז"א בד' היכלות אשר שם בהיכל הרצון ואמנם עוד יש ב' היכלות אחרים שם אשר בתוכם מתלבשים חו"ג דז"א ולא תקנו לומר כנגדם ב"פ אמת לפי שעיקר כוונתינו היא בתנה"י לבד ולפי שהם מאירים בקומת המל' נוק' דז"א לכן לא תקנו רק ד"פ אמת בלבד. ואח"כ בעזרת אבותינו כו' אז ה"ס הורדת היכל ק"ק למטה בהיכל הרצון כנז' וההיכל ההוא נק' עזרת אבותינו ושם ג"כ תיקנו לומר ד"פ אחרים אמת לפי ששם מתלבשים ד' ראשונות דז"א כנז' והרי נשלמו ליכלל י"ס דז"א תוך היכל הרצון הכולל ו' היכלין בתוכו מלבד ו' היכלין תתאין הנק' היכל אהבה היכל זכות כו' וגם נכללין בו ג"כ ד' היכלות עליונים אשר בהיכל קה"ק. והנה ענין אלו ד' היכלות הכלולים בהיכל קה"ק ואלו הו' היכלין הכלולים בהיכל הרצון נתבארו לעיל באורך בסוד כונת הקדיש שתקנו לומר קודם הודו ע"ש היטב כי שם נתבאר כל הצורך:

כוונת יחוד ק"ש הוא כי ג' שמות ה' אלקינו ה' הוא יחוד או"א ודעת. ובאחד תכוין להעלות הת"ת ומל' בסוד מ"ן ואז יכוין שאז מזדווגים או"א ודעת ואז יורד השפע ההוא למטה בת"ת ומל' ואז יכוין כי נמשכין אל הת"ת אותם ג' שמות (אחרים) הראשוני' שהם ה' אלקינו ה' שהם ג' מוחין הראשונים ובשכמל"ו שם תכוין אל המל' ע"ד מ"ש במ"א. וענין ואהבת והיה ויאמר הוא כי אחר שיורד השפע אל ג' מוחין שבת"ת יורד אח"כ גם אל חג"ת שהם גופא ותרין דרועין. כונת יחוד שמע ישראל הנה יחוד זה הוא זווג או"א כי זווג הנעשה בשים שלום הוא זווג ת"ת ומלכות ולכן צריך להקדים זווג או"א העליון לתחתון. והנה כמו שלצורך זווג זו"ן אנו צריכים אל התעוררות מ"ן שהם נשמות התחתונים הנקרא בנים לת"ת ומל' כמש"ה בנים אתם לה' אלקיכם כמו כן בזווג או"א הם צריכים אל מ"ן של זו"ן בניהם ולפי שהן צריכין בתחילה לתקן עצמן כדי שיוכלו לעלות ולהיות בסוד מ"ן לכן אנו ממשיכין לשניהם שפע בסוד ב' תיבות שמע ישראל. כי שמע היא המלכות הנקרא שם ע' שהמלכות נק' שם בסוד שני שמות הויה ושד"י העולים בגי' ש"ם ואנו ממשיכין אל המלכות שנקרא שם שפע מן הע' שהיא מאותיות גדולות שה"ס ע' שמהן עלאין דאילנא דחיי שהיא בינה ואלו הע' ה"ס ז"ס תחתונות דבינה אשר כ"א כלולה מעשר שהם ע' וז"ס ע' רבתי דשמע שהיא הבינה ואח"כ ישראל ר"ל שי"ר א"ל כי הבינ' נק' שיר. והחכמה נק' א"ל. והת"ת הנקרא ישראל מקבל עתה השפע משניהם ואחר שהמל' והת"ת קבלו השפע הנז' במלת שמע ישראל כנז'. אז עולים בסוד מ"ן ואז מזדווגים או"א בסוד הדעת המזווגם וז"ס ה' אלקינו ה' שהם או"א ודעת כנ"ל. ואחר אשר כבר נזדווגו או"א אז אנו מורידים שפע ג' מוחין הנז' אל הת"ת הנקרא א"ח דאחד ואנו מכוונים שהג' מוחין הנז' נמשכין בסוד חב"ד אל ז"א וחוזרי' להיות בו ג"כ ג' שמות האלו בא"ח דאחד שהוא הז"א. ובד' דאח"ד תכוין אל המלכות המתייחדת עם הת"ת הנק' א"ח ולכן ד' זו היא גדולה להיות עתה למעלה במקום או"א בסוד מ"ן:

ועתה בבשכמל"ו אנו ממשיכין המוחין אל המלכות וזה סדרן. בש"כ חב"ד. מלכותו כתר גלגלת דרישא דילה. לעולם הם ו"ק דידה. ועד מלכות העשירית שבה ולכן תיבה זו מסיימת בד' שהיא בחי' תתאה דילה. אמנם דע כי בזווג זו"ן אנו אומרי' נפילת אפים בסוד המיתה שאנו נחשבים כמתים ומעלים שם נשמתינו וזמ"ש אליך ה' נפשי אשא מלת אליך דייקא לרמוז שאנו מעלין נשמותינו עד ה' ממש שהוא הת"ת. אבל עתה בק"ש אנו כוללים עצמינו ג"כ בסוד המ"ן דזו"ן אבל אינו מספיק שנמסור נפשותינו בסוד מיתה אלא בסוד קידוש ה' שהוא מסירת נפשינו להריגה. ולכן צריך לכוין במלת אחד בשם יאהדונה"י ויכוין בד' מיתות ב"ד סקילה שריפה הרג וחנק ע"ד שידעת וז"ס הכתוב כי עליך הורגנו כל היום שלא אמר אליך אלא עליך פי' במי שהוא עליך שהיא החכמה שעל הת"ת אשר עליו ממש הורגנו וז"ס משרז"ל על ר' עקיבא שעלה אל המחשבה שהיא חכמה בסוד מסירת נפשו להריגה ודי למבין:

והנה אחר שיחדנו הת"ת בג' מוחותיו בסוד א"ח דאחד דרך כללות אנו חוזרים לפרטם דרך פרט. פרשת ואהבת ופרשת והיה ופרשת ויאמר והם ג' מוחין דיליה ואל תתמה איך אל הת"ת לא יחדנו רק אלו הג' מוחין דיליה בלבד ואף גם זאת לא היה בפירוש ובגילוי אלא בדרך נסתר בשני אותיות א"ח דאחד ולנקבה יחדנו כל עשר ספירותיה. והתשובה היא כי בשכמל"ו אינו כתוב בתור' ולכן אנו אומרים אותו בלחש. אבל יחוד הת"ת הוא בפ' שמע שנכתב בתורה אשר לכן נאמר בקול רם ולכן אף אם אין בו יחוד אלא דרך רמז הנה הוא יותר נגלה מיחוד המלכות שלא נזכר בתורה וגם אין אנו אומרים אותו רק בלחש:

עוד פי' כונת פסוק שמע ישראל כו' שמע ישראל הוא הכנת קבלת אור ת"ת ומלכות מלמעלה מהם כדי שיוכלו לעלות בסוד מ"ן אל או"א וזה הת"ת ומל' ה"ס לאה וישראל. וה' אלקינו ה' ה"ס חב"ד כי ה' הוא הויה דיודין באבא ואלקינו ה"ס אהיה דיודין באימא וה' הג' הוא הדעת המזווגם אשר הוא מתעורר עתה אל הזווג. ועתה הוא בסוד הויה דמילוי ס"ג ועדיין אל תחבר שם הויה עם שם אהיה. ובמלת אחד תכוין להעלות ישר הנקרא א"ח בסוד הויה דמ"ה דאלפין. ואות ד' דאחד שהיא בחי' לאה תכוין בה בסוד שם אדני במילואו כזה אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד ותכוין לשתף נשמתך עמהם אחר שמסרת עצמך על קדוש ה' וכל זה תעלהו ע"י שם הויה דס"ג למ"ן ואז תתחבר ותשלב ב' שמות של הויה ואהיה בזה האופן יאההויה"ה ואח"כ תכוין להוריד מ"ד בסוד הויה דע"ב דיודין. ואח"כ תכוין להוריד מן הזווג הזה מוחין אל הז"א והם ד"פ יה"ו. הראשון במילוי ע"ב. והב' במילוי ס"ג. והג' במילוי מ"ה והד' במילוי ב"ן ותכוין כי ד' שמות יה"ו הנז' הם גי' מקו"ם שה"ס נ"ז ומ"ח וט"ל ומ"ב והוא חשבון שם הויה בריבועו כזה שעולה מקום יפ"י ק'. הפ"ה כ"ה. ופ"ו ל"ו. הפ"ה כ"ה סך הכל גי' מקום וז"ס מ"ש רז"ל תפילין מרובעות הלמ"מ כי התפילין הם אלו הד' מוחין הנז' וצריכים להיותם מרובעות כנגד שם הויה המרובע העולה בגי' מקו"ם והנה מאלו הד' שמות יה"ו הנזכרים חסרים ד' ההין והם לצורך המלכות והנה הד' ההין הנז' בארבע מילויי עסמ"ב הם בגי' מ"ו בזה האופן ה"י ה"י ה"א ה"ה וז"ס פסוק הנה מקום אתי שר"ת שלו מ"ו. והנה מקו"ם ומ"ו בגי' רל"ב כמנין ד' שמות עסמ"ב ואחר כך בבשכמל"ו תכוין להוריד המוחין של לאה והענין הוא כי הכתר דלאה אינו נעשה רק אחר ביאת המוחין והוא כי המוחין הם ד' שמות אהיה והד' אלפין אשר בהם מתעלים ועולים על המוחין ונעשין כתר שלה [עיין לקמן דף כ"ה ריש ע"ב]. והנה ד' אלפין במלואם עולים תמ"ד וה"ס עולת תמיד דמלת תמיד חסרה יו"ד וצ"ל תמ"ד לא תמיד מ"ה וז"ס ויעקב איש תם והד' הנשארת מן תמ"ד היא בחי' המלכות העשירית שבה שנכנסת תוך רחל ומתלבשת בה ובמלת מלכותו תכוין מלכות ו' שהיא לאה הנקרא מלכות ז"א הנקרא ו'. לעולם ה"ס ו"ק שלה אשר כבר ידעת כי ו' תחתונות שלה ה"ס שם ס"ג והנה במלואו ורבועו עולה קס"ו ועם עשר אותיות הרי קע"ו כמנין לעולם. ועד הוא בחי' היסוד שלה המתחברת עם המלכות שבה:

והנה בשם ס"ג הנז' העולה ברבועו ובמלואו קס"ו יש בו ח' יודין ותכוין כי ו' יודין הראשונים של שם הם עד הת"ת שלה וזהו ו' של ועד והיו"ד השביעית ביסוד שלה ושם כלולים כל הז' יודין שהם בגי' ע' של ועד והיו"ד הח' במל' שלה כי היא דלת של תמ"ד הנזכרת שמתפשטת ברחל:

כונות אחרות קרובות אל האמור שמע אות ש' ה"ס מצפ"ץ והיא הויה באתב"ש והנה ההויה הנז' יש בה יו"ד בתחילתה ועם הר"ת של ידוד ישראל הרי בגי' שם אהיה גם בתיבת ישראל כבר נת' שהוא שיר אל. והענין הוא כי אל הוא שם ייא"י שבהויה דס"ג והוא בחי' הה"ח דאבא שניתנו ביסוד דאימא ושי"ר הם הה"ג דאימא עצמה. שמע ישראל כו' כבר נתבאר בביאורינו שיכוין אל המל' שנקרא שם משמע וה"ס שדי והויה. והענין הוא כי ה"ס הת"ת ויסוד שהם שני שמות הנז' ומכחם נק' המל' ש"ם גם יכוין בד' תיבות ה' אלקינו ה' אחד שהם ד' פרשיות דתש"ר והם ד' אותיות ההוי"ה וד' תיבות של בשכ"מ הם ד' אותיו' ההוי"ה והם ד' פרשיות דתש"י ובשכמל"ו תכוין לב' בחי' האחת היא לעשות התפשטות כל הפרצוף לאה מאחורי ז"א מחציו ולמעלה והשנית לתת בחי' מוחין בלבד לרחל באחורי ז"א מחציו ולמטה וזה ענינו. ברוך חכמת לאה והוא אהיה דיודין שם בינת לאה והוא ג"כ אהיה דיודין. כבוד דעת לאה כלול מחו"ג והיא אהיה דאלפין ואהיה דההין. מלכותו יכוין להמשיך ד' אלפין מן ד' אהיה הנז"ל לעשות ד' מוחין ברחל הנקרא מלכות. גם יכוין להמשיך לה עשרה אהיה פשוטים שהם בגימ' ציק"י שהם לבושי של ה"ח וה"ג כנודע כי עתה לא יש לרחל רק אלו הלבושים עד אח"כ בעמידה שלוקחת גם המוחין שבתוכם וימשיכם לשם אלקים שבה מלא ביודין אשר השם הזה במילואו ומילוי השם והכללות עולה הכל בגימ' קדרה וז"ס מ"ש רז"ל משל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה והביאו לה בחשאי אח"כ חוזרין בפרצוף לאה. בתיבת לעול"ם תכוין לעשות כתר אל לאה והוא מאחוריים מלאין מהויה דס"ג העולה קס"ו ועם י' אותיות רבוע הרי קע"ו כמנין לעול"ם וע"ד בגי' פ' כמנין ח' יודין שיש באחורי הויה הנז' וח' יודין אלו הם התפשטות שאר פרצוף לאה. גם במלת אחד כבר נתבאר אצלינו שיכוין בשם א"ל כו' והענין הוא כי משם אדני במלואו הנרמז במלת ד' כי הוא מלשון דלת ותרגומו תרעא שהוא מילוי אדני ותסיר מתרע"א שם א"ל ישאר בגי' תמר ויחבר עמו שם א"ל מן אותיות ייא"י שבהויה דס"ג שנשארו מקודם כנזכר אצלינו ויהיו שניהם בגי' עם הכולל הויה א' דס"ג ביסוד דאימא ואז מזדווגים יחד:

ענין הק"ש דשחרית הוא כי הנה כבר ע"י התפילין שהנחנו נתנו תפילין לז"א דאצילות ואמנם היחוד דק"ש הוא לתת התעוררות אל זו"ן שבבריאה שיזדווגו גם ראיתי באופן אחר וזה עניינו בתיבת ידוד אלקינו ידוד יכוין שז"א דאצילות לוקח עתה ג' מוחין חב"ד ויכוין כמו שזו"ן דאצילות עלו בסוד מ"ן אל אימא דאצילות כן עולם היצירה והעשיה שה"ס זו"ן עלו בסוד מ"ן אל הבריאה שה"ס אימא הנק' אמת וז"ם מה שרמזו בזוה"ק פ' שלח לך כי ה' אלקינו ה' הם נקרא חותמא דגושפנקא אמת. והנה ע"י היצירה והעשיה שעלו בסוד מ"ן בבריאה מזדווגים גם או"א דבריאה ונותנים מוחין לזו"ן דבריאה כדוגמ' הנעשה באצילות כנז' אצלינו אבל יצירה ועשיה אינם בעלי זווג כלל כמבואר אצלנו כי אין להם מוחין ונמצא כי ע"י זה היחוד דק"ש נעשים ב' בחי' כי נמשכין מוחין פנימים אל זו"ן דאצילות וכן מוחין פנימים אל הבריאה אלא שהפנימים דאצילות נעשים מקיפין לאותן של הבריאה ואח"כ בעמידה נמשך מוחין מקיפים לזו"ן דאצילות כנז' אצלינו וכבר נתבאר אצלינו כי אלו הפנימים דאצילות הנמשכין בק"ש אינה רק בחינת ו"ק מצד מוחין דאימא וכל שאר בחינת המוחין נכנסין בעמידה עם המקיפין וע"ש:

כונה אחרת הנה כמו שבשמע ישראל ביארנו שאז מקבלין זו"ן הכנה לשיוכלו להזדווג אח"כ בנפילת אפים כן עד"ז צריכין או"א לקבל הכנה בתחילה לשיוכלו להזדווג אח"כ במלת אחד כמו שנבאר. ואמנם ההכנה הזו היא שמקבלים ג' הארות בג' תיבות אלו מן א"א כמו שנבאר ואמנם הנה נודע כי בא"א יש בו הויה אחת הכוללת כל הי"ס שלו ותכוין שהיא במלוי יודין. והנה בשם הויה הראשון תכוין שהיא דיודין שמקבל עתה אבא מן י' של הוית א"א. ובאלקינו תכוין שהוא אהיה דיודין שמקבלת עתה אימא מן ה' ראשונה של הוית א"א ובהויה אחרונה תכוין הויה דס"ג והוא בחינת הדעת המזווגן לאו"א המקבל עתה הארה זו מן אות ו' של הויית א"א אח"כ במלת אחד תכוין להוריד הארה מן אות ה' אחרונה של הוית א"א אל זו"ן שהם הויה אדני הנרמזים באחד א"ח ד' כדי שיעלו זו"ן עתה בסוד מ"ן אל זווג או"א. ואח"כ תכוין גם במלת אחד להמשיך מזווג או"א ד' מוחין לז"א שהם ארבע יה"ו וד' אה"י כסדר מלוי עסמ"ב ותכוין כי ארבע יה"ו הנז' יוצאין מארבע יודין שיש בהויה דע"ב דיודין דאריך כנז' גם תכוין בד' דאחד שהיא בלאה ותכוין כי אלו המוחין הם בחינת אור פנימי אל לאה ובחי' אור מקיף אל ז"א כי לא נכנסו המוחין במצחו. אח"כ במלת מלכותו תכוין אל רחל שהיא מלכות ו' רומז אל הז"א כי רחל היא הנוק' העיקרית כנודע ולזה רמזו רז"ל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה כנודע כי לאה היא דמיון אימא עלאה דאתכסיא. אבל רחל היא בת ממש ואומרו שהריחה כדמיון המריח מרחוק כי המוחין הנז' נתעלמו ממנה כי הרי לז"א עצמו אינם אלא בסוד אור מקיף נעלם. ולכן הצדיקים הנק' עבדיה ע"י שמסרו נפשם על קדוש ה' במלת אחד כנז' יכלו להמשיך אליה הארה בעלמא בחשאי אל המוחין שלה ולא מוחין ממש וזה נרמז במלת בחשאי ולכן בתיב' מלכותו צריך להשפיל ראשו מלמעלה למטה להורות שממשיך ומוריד הארה הנז' למטה עד רחל כנז'. גם באות ד' של ועד יכוין לגמור פרצוף רחל בפרטות כמו בלאה ממש כי עד עתה כל הכונ' היתה בלאה כנז'. ולכן גם בד' זו של ועד יכוין להמשיך ברחל בסוד אור מקיף ולכן סמוך לו ואהבת את כי א"ת היא רחל נוק' דז"א הנק' ה' אלקיך. והאהבה היא שתמשיך לה ההארה הנז' וזמ"ש ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך שני לבבות והוא שיחבר ויכלול הימין שהוא החסד עם הגבו'. ואח"כ תכלול המל' עמהם וזהו ובכל נפשך הוא המל' הנק' נפש. ואח"כ תכלול כולם ותעלם למעלה בחב"ד וזהו ובכל מאדך. ודברת ב"ם תכוין אל מ"ב תיבות שבפר' שמע וה"ס שם בן מ"ב שהוא בג"ר הנק' רישא דז"א כנז' בתיקו' תי' ע'. וגם בפ' והיה אם שמוע עד ושמתם יש ע"ב תיבו' וה"ס שם ע"ב והוא בשלשה אמצעיות דז"א וגם זה תכוין במלת עש"ב שהם אותיות ע"ב ש' כי ש' היא שלש אמצעיות ג' קוי השין ובהם ע"ב שמות דויסע ויבא ויט המתחלקים בג' אותיות כ"ד כ"ד כ"ד לכל א' עד מלת ושמתם שהוא עד הטבור:

שער הכוונות - דרושי ציצית דרוש ו
דרוש ו':

ועתה נבאר קצת דקדוקים שיש בענין הציצית וגם מנהגי מורי ז"ל הנה ט"ל כריכות שיש בציצית הם בחי' ט"ל אותיות שיש באהיה דההין בפשוט ומלוי ומילוי המילוי לפי שסוד הציצית הוא באהיה דההין העולה כנף כנ"ל ולכן נבאר ענין עשי' הציצית כפי מנהג מורי ז"ל הנה צריך הציצית לעשותו שליש א' גדיל וב' שלישי ענף והטעם הוא לפי שכיון שהציצית לצורך הנקב' והנה מקומה הוא בחזה דז"א שהוא בסוף שליש העליון דתפארת שבו וכנגדו יעשה שליש א' גדיל. וכנגד שני שלישי' התחתונים דת"ת אשר שם היא הנוק' יעשה שם שני שלישי ענף. ואמנם הגדיל יעשהו חוליות חוליות כל חוליא מג' כריכות ובתחי' יקשור שני קשרים סמוך לכנף ויכרוך ז' כריכות ויקשור ב' קשרים אחרים ויכרוך ח' כריכות ויקשור ב' קשרי' אחרים ויכרוך י"א כריכות אח"כ יקשור ב' קשרים אחרים ויכרוך י"ג כריכות ויקשור ב' קשרים אחרים והרי הם ט"ל כריכות כמנין ט"ל אותיות אהיה דההין כנ"ל כמספר ידוד אחד. ובענין קשיר' ראשי כל חוט וחוט של הציצית כדי שלא יתפרדו משזירתן ראיתי למורי ז"ל שלא היה מוחה בזה אף כי יש בזה מפקפקין ואדרבה נ"ל שהיה חפץ בקשירת ראשיהם:

גם ראיתי למורי ז"ל שבציצית קטן היה עושה שני נקבים סמוכים זל"ז כעין נקו' צירי בכל כנף מד' כנפות הטלית והיה מוציא חוטי הציצית דרך שני הנקבים ההם באופן שיהיו שני קצוות חוטי הציציו' מתגלי' בצד א' החיצון וסברא זו הביאה בספר האגור אבל מורי ז"ל לא היה עושה כן אלא בציצית קטן ולא בגדול גם צריך לכסות התפילין שבראש בטלית כנז' אצלינו טעם הדבר לעיל ובענין שנהגו להתעטף בטלית גדול בליל יוה"כ יתבאר ג"כ זה ע"ש ובענין הטלית הגדול נודע ענין עטיפת הראש משא"כ בטלית קטן. אבל מורי ז"ל כשהיה לובש טלית קטן ביום וכשהיה יוצא מבית המרחץ או מבית הטביל' וכיוצ' בזה היה נוהג לעטף ראשו בו ממש והיה מברך להתעטף בציצית ואח"כ היה שומטו מעל ראשו ומורידו על שני כתיפיו כדרך לבישתו גם ראיתי למורי ז"ל שהיה מברך להתעטף בציצית כשהיה בבית הטבילה כנז'. גם הטלית קטן היה לובשו למטה משאר מלבושיו ע"ג חלוקו שלא כאותם המתייהרים ללבשו ע"כ בגדיו וטעו' גדול הוא בידם הפך האמת גם לא היה מסיר תפילין וטלית עד שהיה גומר כל התפילה ועלינו לשבח וע"כ נקוה לך כו' והנה בענין הטלי' קטן צריך שתדע מה שית"ל בסדר עליית התפילה של שחרית דחול איך עולים העולמות ושם נת' כי ציצית קטן הוא בחיצו' היצירה ולא בפנימיות ובמקום אחר אנו מוצאין כי ציצית קטן הוא בעשי' והענין הוא [כי] הציצית קטן הוא בהיותו בבחי' הקטנות דעיבור ראשון דג' כלילן בג' וזה עצמו ה"ס העשיה והענין הוא כי אז אין בז"א אלא סוד העשיה אבל הטלית גדול הוא בסוד היצירה דגדלות ממש ונמצ' כי טלית קטן הוא ביצירה בהיות' בקטנות שהיא סוד העשיה:

שער הכוונות - דרושי כוונות קריאת שמע דרוש ו
דרוש ו':

בענין כונת יחוד ק"ש בארוכה בתכלית הביאור לגמרי ונתחיל מן ברכת אהבת עולם. דע כי הנה ענין ברכת אהבת עולם הוא בהיכל אהבה שהוא בחי' החסד ונודע מש"ה והוכן בחסד כסא וגם הפסוק אומר ואיש כי יקח את אחותו בת אביו או כו' חסד הוא לפי שמדת החסד הוא המתקן לזו"ן והמזווג אותם. והנה כבר ידעת כי כונת התפלות הם לחבר ולזווג זו"ן ובזמן שהיה ב"ה קיים היו המוחין שלהם תדירין ולא היו מסתלקין, אבל אחר החורבן המוחין באים לפרקי' וחוזרין ומסתלקין מהם וזהו הטעם שנקרא זו"ן נופלים ואובדים וזהו סוד תפלותינו כדי להחזיר בהם המוחין שנסתלקו מהם והענין הוא כי הנה כונתינו היא כדי לזווגם שיולידו שפע ונשמות בעולם והנה הורדת השפע הוא מן המוחין ואם אין להם מוחין איך יולידו כי כן מצינו כי ביאת הקטן אינה נקראת ביאה עד שיגדל. והטעם הוא לפי שאין המוחין באים בו עד היותו בן י"ג שנה ולכן צריכין אנו לתת מוחין לזו"ן. והנה המוחין הם בשני בחי' או מוחין דג"ר או מוחין דו"ק וכמשי"ת בע"ה. והנה קודם שנזווגם בעמידה בתפלת י"ח צריך שיהיו להם מוחין ולכן בהיותינו עתה בהיכל אהב' אשר בו סוד הימין המכין בחסד כסא נעשין בו בחי' המ"ן לעורר זווג עליון דאו"א שבעולם האצילות כדי שע"י זווגם יולידו וימשיכו מוחין לזו"ן כדי שגם אלו יזדווגו אח"כ בעת תפלת י"ח. ונמצא כי ענין ק"ש הוא זווג או"א והורדת המוחין אל זו"ן. ואח"כ ענין העמידה הוא זווג זו"ן וזהו הטעם גודל חומר הק"ש מהתפלה כי הנה רשב"י וחבריו שהיתה תורתם אומנתם לא היו חוששים להתפלל בזמנה אבל כשהיה מגיע זמן ק"ש היו נזהרין מאד לקרות ק"ש בזמנה דהיינו פסוק ראשון של שמע ישראל כי בו הוא סוד זווג או"א. אבל שאר הק"ש הוא תיקון אל רמ"ח איברים דז"א כמשי"ת בע"ה. וזהו הטעם שצריך למסור נפשו בד' מיתות ב"ד כשאומר אחד משא"כ בעמידה ומן הראוי היה לקום מעומד בעת הק"ש להיות סוד זווג עליון דאצילות. אבל להיותינו עתה עדיין בעולם הבריאה אין אנו חייבין לאומרה מעומד כמו תפלת י"ח לפי שאז אנו בעולם האצילות. אבל עתה בק"ש שאדרבא להיותו זווג עליון ונעלם מאד אין בנו כח לעוררו בהיותינו למעלה בעולם האצילות אלא בהיותינו למטה בעולם הבריאה ולכן א"א צריכין לקרות ק"ש בעמידה וזהו טעם סברת ב"ה שאמרו כל אדם קורא כדרכו בין עומד בין יושב ולכן אנו צריכין לומר פסוק שמע ישראל שהוא מפסוקי התורה שבכתב בעולם הבריאה לפי שפרשת שמע אינה אלא באצילות. אמנם נעשה הזווג הזה ע"י התעוררות מ"ן דהיכל אהבה שבבריאה ונמצא כי סוד ק"ש הוא לזווג את או"א ולתת מוחין אל זו"ן ואלו המוחין ירדו עד מקום היכל אהבה שבבריאה ואז תוכל המלכות לעלות בעולם האצילות להעשות פרצוף גמור מי"ס וסוד ענין זה הוא במה שנודע כי המל' נתמעטה בסוד חד נקודה בלבד וירדה עד עולם העשיה. אבל ז"א לא נתמעט ממנו רק ג"ר שהם בחי' המוחין שבו ולא נשארו לו אלא ו"ק כמספר ו' של הויה הרומזת אליו ולסיבה הנז' הם יורדין אלו הבחינות של זו"ן שנמשכו אליהם מן הזווג הנעשה ע"י הק"ש מן או"א וירדו עד הבריאה וע"כ יש בהם כח ויכולת לעלות אח"כ בעולם האצילות להזדווג שם ולהיות כי כונתינו היא להמשיך ההמשכות האלה בבריאה לכן א"א ממשיכין עדיין רק המוחין דו"ק כמ"ש עניינם ואחר כך בתפלת י"ח בברכת אבות נמשכות ג"ר עצמן אל ז"א ג"כ כמו שית' שם. ודע כי קודם שתאמר ק"ש צריך שתכוין לקיים מ"ע שנצטוינו לקרות ק"ש ב"פ בכל יום ובכח מצוה זו תכוין כי ע"י כן תוכל להעלות המ"ן אלו ולהוריד המוחין כמ"ש בע"ה. גם דע כי ד"פ תקנו לומר ק"ש בכל יום והם ב' בבקר וא' בערבית וא' על המטה וכבר נתבאר עניינם לעיל ע"ש. גם כבר הודעתיך כי יש לז"א שני בחי' דמוחין א' מסטרא דאבא וא' מסטרא דאימא. גם כבר הודעתיך כי כל בחי' מוחין הלא הם מתפשטין בכל הז"א בג"ר ובג' אמצעיו' ובג' אחרונות וכאשר הם מתחילין לכנס בו בתחילה נכנסין ג' פרקין תתאין שלהם דנה"י דאימא תוך ג"ר דז"א. ואח"כ יורדין שלשה פרקין אמצעים בג"ר דז"א וע"י זה יורדין הג' פרקין תתאין בג' אמצעיות דז"א ובהיות אשר אלו הו' פרקין ירדו ונתלבשו בג"ר דז"א ובג' אמצעיות דידיה אז הם נק' מוחין דו"ק לפי שאין אלו אלא הו' פרקין תתאין של המוחין ועוד כי הלא אלו עתידין אח"כ לירד יותר למטה בו"ק דז"א כמ"ש בע"ה. וכאשר אח"כ יורדין גם הג"פ עלאין בז"א אז יורדין ג"פ תתאין בג' תחתונות דז"א וג' אמצעים בג' אמצעיות וג' עליונים בג' עליונות ואז הז"א שלם במוחותיו ונק' גדול ודעתו שלימה בכל המוחין הראוים לו והרי זה בבחינת המוחין דאימא וכעד"ז בבחי' המוחין דמסטרא דאבא. והנה בזווג ק"ש אין נכנסים בז"א רק המוחין דו"ק דאימא בלבד אבל כל המוחין דאבא וגם ג"ר דמוחין דאימא אינם נכנסין עד ברכת אבות כמשי"ת שם בע"ה:

והנה כל זה שביארנו הוא בבחינת המוחין דגדלות שהם מוחין דהויות אבל נודע כי קודם שיכנסו אלו צריך שיקדימו לכנס בז"א המוחין דקטנות שהם מוחין של שמות אלקים ונודע מ"ש כי יש ג' מיני מוחין א' מוחין דזמן העיבור וא' מוחין דזמן היניקה וב' בחי' אלו הם שמות אלקים והג' הוא מוחין דגדלות שהם של הויות, ונמצא שעתה בק"ש אנו ממשיכין מוחין דגדלות דו"ק בלבד. גם הודעתיך כי יש בכל בחי' מוחין ענין המוחין הפנימים והמקיפין הן במוחין דעיבור הן במוחין דיניקה הן במוחין דגדלות גם דע כי כמו שיש מוחין מסטרא דאבא ומסטרא דאימא בזמן הגדלות כך יש מוחין דאו"א בזמן העיבור והיניקה אמנם הם שמות אלקים כנז' וע"ש:

ונבאר עתה ענין הק"ש כי הנה בזמן הק"ש עדיין אין הז"א שלם בכל בחי' המוחין דיניקה כולם ולכן צריך בתחי' להשלים בו המוחין דיניקה ואח"כ צריך להשלים לו המוחין דו"ק דגדלות אמנם יש שינוי בין הד"פ שא"א ק"ש בכל יום כנז' ואין כולם שוים וטעם הדבר הוא במה שנת"ל כי לסבת גלות וחורבן ב"ה היה שינוי ופגם ח"ו במוחין עלאין דז"א משא"כ בזמן בהמ"ק שאז תמיד היו זו"ן שלמים במוחין דגדלות שלהם אבל אחר החורבן נחסרו אמנם אין הזמנים שוים כי הלא פשוט הוא שמדת החסד יותר מתפשטת בעולם בבקר מבערב לפי שבערב הם דינין תקיפין ונמצא שהד' ק"ש הם משונים זו מזו וגם לסבה זו נמשך שינוי אחר כי גם ענין הזווגים אינם שוים כי כפי המוחין שיש בזמן הזווג ההוא כך יהיה כחו ופעולתו והנה שינוי הזווגים הם ד' כנגד ד' ק"ש וגם לסיבה זו גם התפלות אין ענינם שוה והנה טעם היותם ג' תפלות ולא ד' הוא כנגד ג' זווגים כי הזווג הד' איננו צריך אל התפלה כמ"ש בע"ה. והנה נמצא כי עתה בק"ש אנו צריכים להשלים בתחילה המוחין דיניקה ואח"כ להמשיך בו המוחין דגדלות. גם אנו צריכין לדבר אחר שני והוא מש"ל כי כל המוחין דזו"ן בני או"א נמשכין מאבותיהם אשר ע"כ אנו צריכים בתחילה אל זווג או"א וע"י זווגם ימשיכו לזו"ן מוחין הצריך להם. גם אנו צריכים אל בחי' שלישית והוא להעלות מ"ן אל או"א כדי שיזדווגו וג' בחי' אלו נעשות בבת אחת ולכן נבאר ג' בחי' אלו על הסדר:

דע כי זו"ן נק' בנים דאו"א ואנחנו עם בני ישראל נק' בנים לה' אלקינו שהם זו"ן והנה המ"ן אשר מעלה המלכות אל ז"א היא בחי' נשמות הצדיקים שהם הבנים שלהם כנז' והמ"ן אשר מעלה אימא לאבא ה"ס המוחין הפנימים דזו"ן בני או"א ואלו המוחין שלהם ה"ס הנשמה הפנימית שלהם ודע כי יש לאדם התחתון ד' בחי' והם נשמה לנשמה מצד אבא ונשמה מצד אימא ורוח מצד הת"ת ונפש מצד הנוק'. והנה הנפשין והרוחין של הצדיקים הם המ"ן ומ"ד בזו"ן והנשמה ונשמה לנשמה שלהם הם מ"ן ומ"ד לאו"א יען כי משם נחצבו וכמבואר אצלי ביחוד מכ"י מורי ז"ל על ענין השתטחות על קברי הצדיקים לדבר עמהם ונמצא שכאשר מזדווגים או"א ועולים מ"ן דזו"ן לגביהם הנה גם הנשמה ונשמה לנשמה של הצדיק עולה עמהם בסוד מ"ד ומ"ן שלהם. אבל עדיין לא זכיתי שיפרש לי מורי פרטי ב' בחי' אלו דנשמה ונשמה לנשמה אבל דרך כללות אמר לי שאכוין להעלות הנשמה של האדם ביחוד ק"ש ולא הזכיר לי בחי' נשמה לנשמה והנה כונתינו היא להעלות זו"ן בסוד מ"ן לגבי או"א אמנם מפני היות זמן הגלות והחורבן אין בהם כח לעלות עד שנמשיך להם תחילה איזה הארה מלמעל' כדי שיהיה בהם כח אח"כ לעלות ואז אח"כ יזדווגו או"א. ואמנם ההארה הזו העליונה א"א לקבלה מלמעלה בלתי זווג עליון וכיון שאין עדיין העלאת מ"ן א"א אל זווג עליון ולכן לדעת הענין הזה איך אפשר להיות צריך לבאר לך הקדמה והיא זו:

דע [שער כ"ג סוף פ"ו] כי למעלה באו"א יש ב' מיני זווגים הא' הוא כדי לתת קיום וחיות ומזון אל כל העולמות ולקיימם קיום ההכרחי להם אמנם זווג הזה הוא תדירי ואינו נפסק שום רגע כ"א יפסק רגע א' יתבטלו כל העולמות מקיומם והוייתם. והב' הוא כדי להמשיך ולתת מוחין לזו"ן כדי להוליד נשמות בני אדם התחתונים בעוה"ז ונודע כי נשמות של הצדיקים הם פנימיות העולמות והזיוג הזה איננו מוכרח להיות תדירי ולפעמים נפסק ובזה ית' לך שינוי מאמרי רז"ל כי במקום א' מהזוהר משמע שפגם התחתונים מטי האי פרודא עד או"א וכדוגמא זו מצינו בדברי רז"ל נשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלם של מעלה וה"ס זווג אבא באימא הנקרא ירושלם של מעלה עד שיכנס בירושלם של מטה וה"ס זווג ז"א בנוק' הנק' ירושלם ש"מ ומצינו בזו' במ"א דלעילא באו"א לא מתפרשן לעלמין וזווגייהו תדיר בסוד ונהר יוצא מעדן יוצא תדיר ולא פסיק אך אמנם זה הזווג דלא פסיק הוא זווג חיות העולמות כנ"ל והנה המ"ן דאימא אשר הם לצורך הנשמות שהם פנימיות העולמות הנה הם זו"ן העולים בסוד מ"ן לצורך הזווג הנ"ל ואם הם אינם עולים אין הזווג נעשה למעלה ולכן בזמן החורבן אשר זו"ן נופלים למטה נפסק לפרקים הזווג העליון הנז' וכמ"ש בע"ה:

וכבר הודעתיך במ"א בענין מציאות מ"ן מה עניינם והוא כי בעת בעילה וביאה ראשונה שביק בה בעלה באתתיה רוחא חדא דיליה וההוא רוחא אשתאר תמן בה תדיר וזהו הטעם שאין האשה מתעברת מביאה ראשונה לפי שבתחילה בביאה ראשונה צריך לעשותה כלי לקבל הטיפה העליונה ולכן בביאה ראשונ' עושה אותה כלי ומשם והלאה כל שאר הבעילות הם מצטיירו' ונעשות בחי' נשמות וולדות ע"י ההוא רוחא דשביק בה בביאה קדמאה וזהו משרז"ל אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי והוא ההוא רוחא דשבק בה:

והנה כל הבנים הנולדים משם ואילך הם נעשים בכח ההוא רוחא דשבק בה בעלה וכולם לוקחים דבר מועט ואיזה ניצוץ מן ההוא רוחא עד שנשלם ההוא רוחא וכיון שנשלם ההוא רוחא ולא נשאר באשה כלום מן ההוא רוחא אין האשה יולדת עוד. וזהו הטעם שאדם חייב בכבוד אחיו הגדול כמ"ש רז"ל את לרבות אחיך הגדול. והטעם הוא כי הנה אחיו הגדול הוא לוקח בתחלה עיקריות ההוא רוחא. והאח הב' נוטל מה שהשאיר אחיו הגדול ונמצא שהשני טפל לראשון ועד"ז האח הג' טפל לב' אחים הראשונים לפי שלוקח השיריים שנשארו ממה שלקחו. והנה זו"ן הם ב' אחים הגדולים וכל הנשמות הטהורות היוצאים מן זווג העליון דאו"א הנה הם אחים אל זו"ן וז"ס למען אחי ורעי שקראם הקב"ה לישראל אחים ורעים ולכן אל תתמה מגדולת מעלת נשמות הצדיקים כמה גבוה לאין קץ ואין כאן מקום ביאורו. ואמנם זו"ן הם אחים הגדולים אשר כולנו חייבים בכבודם והנה כשנאצלו זו"ן ויצאו ממעי אימא נשאר תוך אימא השרש של ההוא רוחא דשבק אבא גו אימא:

אמנם עיקריות ההוא רוחא הם זו"ן ולסיבה זו כאשר רוצים או"א להזדווג לצורך הנשמות שהם פנימיות העולמות אין זווגם רק ע"י עליית זו"ן עד או"א בסוד מ"ן. וזאת היא עיקר כונתינו בענין התפלות והמצות לתקן את זו"ן כדי שיכלו לעלות בסוד מ"ן אל או"א עתה בזמן החורבן אשר הם נופלים ואובדים בעו"ה ואנו צריכים להקימם ולהעלותם ע"י מעשינו הטובים. אבל הזווג החיצון אשר הוא לצורך חיות העולמות ולכן אינו נפסק אין לו צורך אל עליית מ"ן של זו"ן כי אין זה נקרא זווג גמור לפי שאינו אלא בבחינת חיצוניות. ולכן אין צורך לזו"ן שיעלו שם בסוד מ"ן ע"י מעשינו כנ"ל אבל הוא נעשה מעצמו. גם יש טעם אחר למה זה הזיווג החיצון אינו נפסק והוא כ"א היה מוכרח וצורך אל עליית זו"ן לא היה יכול להיות תדירי לפי שכאשר החטא גורם ואז נופלים זו"ן לתתא אז היו או"א מתבטלים מן הזווג הנז' ולכן כיון שאינן צריכין אל עליית זו"ן בסוד מ"ן לזה הטעם לא פסיק ואמנם אותו השרש של ההוא רוחא הנשאר בתוך אימא הוא המעלה את המ"ן אל צורך הזווג החיצון הנז' שלא ע"י זו"ן וכבר הודעתיך מה הוא ענין ההוא רוחא דשביק בה בעלה כי הנה הוא שם הויה דמילוי ההין שהוא בגי' ב"ן וז"ס ויהי בצאת נפשה כי מתה ועיין ענין זה באורך בשער הפסוקים בפ' וישלח:

ועתה נבא אל הכוונה לבאר ענין יחוד ק"ש הנה כונתינו בתחילה היא לזווג זווג חיצון דאו"א. אמנם לפי שהוא נעשה מעצמו שלא ע"י העלאת מ"ן של זו"ן כנז' לכן אין אנו מכווני' אותו בענין היחוד דק"ש כי הנה הוא זווג תדירי ואינו נפסק ונעשה מעצמו אבל כונתינו היא להוריד הארה ושפע מן הזווג ההוא אל זו"ן לשיהיה בהם כח לעלות בסוד מ"ן אל צורך זווג האחר של הפנימיות במלת אחד:

שער הכוונות - דרושי כוונות קריאת שמע דרוש ו פירוש תיבת שמע
ונתחיל לפרש שמע ישראל כו' תחילה תכוין להמשיך הארה מן אבא אל ז"א ומן אימא אל נוקבא דז"א הנקרא מלכות וזהו ענין שמע ישראל שמע לנוק' וישראל אל ז"א. ובתחילה תכוין דרך קיצור כי שמע היא שם ע' פי' כי המל' הנק' שם היא המקבלת עתה הארה מן השבע תחתונות דאימא אשר כל א' מז' כלולה מי' ונמצא שהם ע' ולכן ע' זו של שמע הוא ע' רבתי לרמוז שהיא רומזת באימא כנודע שאלפא ביתא רבתי באימא ובינונית בת"ת וזעירין ביסוד כנז' בתיקונים וע"ש וביאור הענין הוא כי הנה המל' נק' שם והטעם הוא במה שהודעתיך כי כל האחוריים העליונים שנפלו בימי המלכים שמתו הנה אותם הביטולים שנתבטלו הם בחי' המ"ן שאנו מעלים תמיד לתקנם כמבואר אצלינו וכל האחוריים ההם ירדו למטה עם המלכות ועתה עולים הם עמה וחיבור אלו הבחינות הם הנקרא שם לפי שהאחוריים כולם הם במספר רפ"ח שהם הויה דיודין בגי' ע"ב והוי"ה דס"ג אשר עם עשרה אותיותיה היא ע"ב. והויה דמ"ה עם מספר ההויה עצמה שהיא כ"ו הרי ע"ב עם הכולל. והאחוריים דהויה דב"ן דההין י' יה יהו ידוד הרי ע"ב וסך ד"פ ע"ב הם רפ"ח ניצוצין הנז' ואם תחבר בחי' הפנים דהויה דב"ן דמילוי ההין שהיא ג"כ גי' ב"ן יהיה הכל גי' ש"ם כי אלו הפנים הם הפנים של המלכות אשר גם הם ירדו:

והנה כל אלו הבחי' הצריכות להתמתק כולם מתחברים במל' ונקרא שם על שמם ותכוין להמשיך אל זה השם אור מן הע' העליונה הגדולה שה"ס הז"ת דאימא והטעם הוא לפי שמל' נקרא שביעית בערך הז' קצוות ולכן היא צריכה לקבל מן ז"ת דאימא שאח"כ תוכל להזדווג עם ו"ק ז"א שהם סוד אות ו' כנודע אבל ישראל שהוא ז"א איננו צריך לקבל רק מן שי"ר אל שהם חו"ג דאבא שהם ב' קצוות הראשונים כי כבר יש לו ו"ק ולכן יספיק לו במה שיקבל שפע מן ב' קצוות ראשונות אבל המל' שהיא שביעית צריכה לקבל מכל השבע קצוות. והנה ביאור זה הע' יותר מפורש יובן במש"ל כי היא מקבלת עתה מזווג או"א שהוא לחיות העולמו' הנה מ"ן של הזווג ההוא הוא שרש אל שם ההויה בגי' ב"ן אשר מקומה בז"ת דאימא ומן ההויה ההיא דב"ן היא מקבלת עתה כדי שיהיה לה כח אח"כ להעלות מ"ן, ולכן גם ההארה שלוקחת עתה היא מן מ"ן דוגמתה ג"כ כפי מה שהיא עתה צריכה להעלות כי כיון שהיא צריכה להעלות מ"ן לכן צריכה לקחת הארה מן שרש מ"ן העליונות, וכבר הודעתיך בשער הפסוקים בפ' וארבע הידות יהיה לכם לאכלה כו' כי ה' ידות הם נרמזות בשם ב"ן וז"ס מיעוך באצבע שהיו הראשונים נוהגים למעך באצבע ולהוציא הבתולים כמבואר אצלינו במקומו:

והנה היד כלולה מה' אצבעות שהם חמש אותיות מנצפ"ך שהם המ"ן עצמן וכ"א כלולה מה' הרי הם ה"פ ה' שהוא ה' ידות ובהם חמש אצבעות בכל יד וא"כ נמצא שכולם נרמזות בשם הוי"ה דב"ן שהיא המעלה מ"ן והוא באופן זה כי כאשר תצייר הוי"ה דב"ן בציורו יהיה כך כי יוד במלואה יש בה ב' אותיות י"ד ונשאר בה אות ו' ואח"כ תקח ב' הההין במלואם שהם ד' ההין וכל אות ה' צורתה ד' י' כנודע הרי ד' ההין הם ד"פ י"ד ועם הי"ד ראשונה הרי ה' ידות נשאר משם ב"ן ג' ווין שהם אות ו' דמילוי יו"ד וב' הווין האחרים הרי ג' ווין והנה ה' ידות הם בגי' ע' וז"ס ע' רבתי דשמע ישראל שה"ס ה' ידות דמ"ן דאימא עלאה. וג' הווין הנשארים עם ההוי"ה דב"ן דההין עצמה שהיא בגי' ב"ן הרי ע' שנית וז"ס ותרב משאת בנימין ה' ידות הם ה' ידות הנז' דהויה דב"ן שה"ס בנימין שהם המ"ן והסוד הזה נרמז בפ' ובניהו בן יהוידע כו' והוא במה שביארנו כי יש צדיק תחתון וצדיק עליון. יוסף הוא צדיק עליון שהוא יסוד דדכורא הנותן מ"ד וצדיק תחתון הוא יסוד דנוקבא הנותן מ"ן וגם הוא נקרא צדיק אלא שהוא תחתון וה"ס בנימין הצדיק לפי ששרשו מן הזכר כי הנה ההוא רוחא דשבק בה בעלה בביאה קדמאה הנה הוא הוא ולכן גם הוא נקרא צדיק אלא שהוא תחתון וה"ם בנימין הצדיק פי' בן ימין כי ב"ן ר"ל שם הויה דב"ן הנז' במילוי ההין שהיא בגי' ב"ן ואמנם הוא נק' ימין לפי שניתן לה מן הזכר הנקרא ימין בביאה ראשונה כנודע כי דכורא מימינא ונוק' משמאלא שהיא עיטרא דגבורה ועל ענין זה רמזו בפ' ויצא בענין רחל דיתבא בין תרין צדיקים בסוד וצדיקים ירשו ארץ כו' והנה כל הצדיקים אשר הם מעלים מ"ן נקרא ע"ש בנימין ואחד מהם הוא בניהו בן יהוידע וז"ס ובניהו ב"ן יה"ו כי יה"ו הם שלשה אותיות ראשונות שהם ע"ב ס"ג מ"ה ואות הד' ה"א תתאה היא שם ב"ן וזהו ובניהו ב"ן יה"ו וכבר ביארנוה במקומו ע"ש. ואומרו בן איש חי פי' כי הוא ב"ן שהיא הויה דמילוי ההין שהיא בגי' ב"ן והוא בן איש חי פי' שהוא נמשך מן היסוד צדיק עליון הנקרא חי וגם הוא נקרא חי כמוהו צדיק תחתון והנה ב"ן ח"י הוא גי' ע' שהם ג' ווין הנשארים משם ב"ן העשוי בציורין כנ"ל והם בגימטריא ח"י ועם ב"ן הרי ע':

עוד תכוין באות ע' פי' ג' והוא אל כללות ז"ת דאימא והנה הם רמוזים בשם ס"ג כי גם הוא סודו ע' דהיינו ס"ג עם י' אותיותיו הרי ע"ג תסיר ג' ישאר ע'. והרי נתבאר ג' כונות בסוד הע' האחד היא בסוד מ"ן בעצמן שהיא ציור ה' ידות והב' הוא בשם הויה דמלוי ההין המעלה את המ"ן כמו שהודעתיך כי המ"ן הוא דבר אחד ויש ג"כ כח אחר המעלה אותם וכ"א הוא דבר בפני עצמו והג' הוא בז"ת דאימא אשר המ"ן עומדים בתוכם ובפנימיותם אבל מן הז"ת עצמן צריך ג"כ לקבל הארה וה"ס הויה דס"ג אשר בז"ת שלה ועם י' אותיותיו הם ע"ג ואם תסיר ג' ישאר ע'. וביאור הדבר במה שהודעתיך כי עקריות הויה דס"ג הוא שם אל היוצא ממנה שהם ג' יודין וא' שבו שהם בגי' א"ל כמבואר אצלינו בדרוש הציצית וע"ש:

והנה עתה בתחילה אשר עדיין איננה מעלה מ"ן אינה צריכה לקבל הארה מן עיקריות ההויה שהוא שם א"ל אלא משארית ההויה והוא כי כאשר תסיר ג' יודין וא' אשר בכללותם אינ' אלא ד' אותיות ואע"פ שבמספרם עולים לחשבון גדול אל תכוין להוציאם אלא בחשבון אותיו' שהם ד' אותיות בלבד ונשארו ס"ט ועם הכולל הרי ע'. ואמנם ארבע אותיות הנז' נמשכים אח"כ בעת העלאתם מ"ן וז"ס ד' רבתי דאחד כמשי"ת בע"ה:

שער הכוונות - דרושי כוונות קריאת שמע דרוש ו פירוש תיבת ישראל
ישראל עתה מקבל הז"א מן אבא הארה כדי שיוכל אחר כך להעלות מ"ן כדוגמת מה שביארנו במלת שמע לצורך נוקביה והנה בזוהר במקומות רבים וגם בפ' ואתחנן אמרו כי ישר' זה היינו יש"ס וכבר הודעתיך כי כמו שז"א מתחלק לב' פרצופים והם יעקב וישראל וכן גם נוקביה נחלקת לשנים והם לאה ורחל. והנה גם עד"ז מתחלקת אימא עלאה לב' בינה ותבונה וגם אבא נחלקת לב' והם אבא ויש"ס והטעם שנקרא יש"ס הוא משום דאיכא ישראל זוטא והוא הז"א. והנה עתה במלת ישראל מקבל ז"א הנק' ישראל זוטא הארה מן יש"ס פרצוף התחתון דאבא כנז' ולא מכולו אלא מבחי' חסד וגבורה שבו הנק' שי"ר א"ל שיר משמאלא א"ל מימינא כנז' בתיקונים וכבר ביארנו לעיל במלת שמע למה נוקביה מקבלת מכל הז"ת דאימא וז"א מן חו"ג דאבא לבד והנה האר' ז"א אינה כהארת נוקביה והוא משנת"ל שעדיין אנו צריכים להשלים לו מוחין דיניקה שהם שמות אלקים. ואמנם יש הפרש בין הד' ק"ש אשר אנו קורים בכל יום כי אין הזמנים שוים כנ"ל וכבר נת"ל באורך עניינם. ואמנם עתה נבאר הק"ש דשחרית דיוצר ונחזור לענין הנה בהכרח הוא שבקטנותו של ז"א שהוא זמן היניקה גם אז יש לו מוחין אלא שאינם שלימים וכבר ביארנו לעיל כי לעולם א"א שיחסרו לו לפחות המוחין הפנימים דשמות אלקים מצד אימ'. והאמנם במה שיהיה יותר ממדרגה זו יש ארבע מדרגות ואלו הם הא' שיהיו בו מוחין פנימים דאימא דקטנות. הב' הוא שיהיה בו גם מוחין מקיפין דקטנות מצד אימא. הג' שיהיו בו גם מוחין פנימים דקטנות מצד אבא. הד' שיהיה בו גם מוחין מקיפים דקטנות מצד אבא וכל הד' בחי' אלו הם במוחין דקטנות בשמות אלקים והנה סדר מעלתם היא זו שבתחי' נכנסין מוחין דאימא הפנימים ואח"כ הפנימים דאבא ואח"כ מקיפין דאימא ואח"כ מקיפין דאבא ואני מסופק בזה אם שמעתי להיפך ממורי ז"ל אם מקיפין דאימא קודמין אל פנימים דאבא. והנה עתה בעת הק"ש דשחרית דיוצר יש בו כל ג' מדרגות הראשונות ועדיין חסר ממנו המדרגה הד' הגדולה מכולם והיא מקיפין דאבא דקטנות והנה אלו המקיפים הם הנתנים בו עתה במלת ישראל וכבר עתה נשלם בכל הד' בחי' דמוחין דקטנות. ואח"כ נעשה בחי' מ"ן למעלה במלת אחד ואז מקבל המוחין דו"ק דגדלות וסדר רמיזת וכונת אלו המוחין המקיפי' דאבא דקטנות איך נכנסים במלת ישראל הוא באופן זה שתכוין שהם ב' אותיות י"ה מן אלקים ואלו הם המקיפין דאבא והם מקיפין אל הג' מוחין הא' הוא שם י"ה במלוי יודין והוא ע"י הכאה באופן זה יוד פעמים ה"י הם בגימטריא ש' מן ישראל וזהו מקיף של מות חכמה הב' הוא שם י"ה במלוי ההין והוא ע"י הכאה באופן זה יוד פעמים ה"ה הם בגי' ר' מן ישראל וזהו מקיף של מוח הבינ'. הג' הוא שם י"ה במלוי אלפין והוא שם בלתי הכאה. והטעם הוא לפי שבמוח הדעת שבימי הקטנות אין בו כח כדי להכות ולהרבות אורות לפי שבזמן העיבור לא היה בו עדיין מוח הדעת כלל ועתה בזמן היניקה נתוסף בו הדעת אלא שאין בו כח להכות ולהרבות אורות והנה הוא בגי' כ"ו ועם שם י"ה עצמו אשר הוא שרש אל כל הג' מלויי' הנז' הנה הם בגי' מ"א והם בגי' ג' אותיות אל"י מן ישראל:

ודע כי אני לא שמעתי ענין זה בפרטות ממורי ז"ל רק בדרך כללות באופן זה יו"ד פעמים ה"י הם ש' מן ישראל ויו"ד פעמים ה"ה הם ר' מן ישראל ויוד ה"א עם י"ה הם אל"י מישראל ואלו הם מקיפי אבא אבל הנלע"ד לפרשו ע"ד הנזכר אע"פ שלא קבלתי בפירוש לפי שכבר נתבאר לנו שהג' מוחין דאלקים במלוי שלהם הם ע"ד יה"א ביודין בההין באלפין בחכמה בבינה ובדעת וגם נלע"ד ע"ד שאמרנו בענין ד' כוסות דליל פסח שהם המוחין דקטנות עצמם והם ד' חו"ב וחו"ג והם משונים זה מזה וכנזכר שם ע"ש. וכן נלע"ד כאן כי היודין בחכמה וההין בבינה והאלפין בלי הכאה הוא בחסד כי אינו מתגלה כל כך כמו הראשונים היותר מעולים. וי"ה הפשוט בלתי מילוי הוא בגבורות כי הגבורה נבלעת ונכללת בתוך החסדים כנודע כי היסוד דאימא יש בו חו"ג וגבורות נעלמים בתוך החסדים ואינם ניכרים שאל"כ היה מוכרח להיות תרין חללין לתרין עטרין שבדעת והרי נתבאר מה היא ההארה שנתוספה עתה בז"א והוא כי נקרא ישראל ע"ש הבחי' הנז' והנה ההארה זו שהם אלו המוחין המקיפין דקטנות מצד אבא הוא מקבל עתה הז"א מן יש"ס מן הזווג דחיצו' העולמות כנ"ל כמו שהודעתיך כי שם אלקים הוא כללות כל חיצוניות העולמות ושם הויה הוא פנימיות העולמות וכן המוחין דגדלות הם שמות של הוי"ה. ידוד אלקינו ידוד אחרי שקבלו זו"ן הארה מן זווג דחיצוניות שהוא לחיות העולמות בשמע ישראל כנ"ל. הנה עתה אנו מכינים ומזמנים את או"א שיזדווגו זווג הפנימי בבחי' נשמות לצורך מוחין דגדלות דזו"ן כי הזווג הזה איננו תדירי וצריך הוא אל מעשה התחתונים ולכן ע"י הזכרת ג' שמות האלו אנו רומזים ומכוונים שיוכנו ויזדמנו לצורך הזווג הזה. והנלע"ד בזה הוא כי הנה זווג חיצונית העולמות הוא מישסו"ת וזווג הפנימיות מן חו"ב ולכן בשמע ישראל אנו מכווני' אל ישסו"ת וג' שמות אלו הם בחו"ב ודבר זה קבלתי בפי' ממורי ז"ל כי המוחין דגדלות דז"א הנקרא עיבור ב' הוא ע"י שנכללים חכמה עם יש"ס ונעשים פרצוף אחד ונכללת בינה עם התבונה ונעשים פרצוף אחד ואז שני פרצופים אלו מזדווגים לצורך המוחין דגדלות:

ונחזור לענין הנז' כי הנה ידוד הוא אבא ואלקינו הוא אימא וידוד הוא הדעת המזווגם לאו"א כנז' בזוהר ובתיקונים והוא בחי' מזלא עלאה דדיקנ' דא"א המזווג לשניהם ויורד אור ממנו אל הדעת דאבא ואל היסוד דאבא ואז מזדווג עם אימא כמבואר אצלינו באדר' האזינו כי מזלא קדישא הוא המזווג לאו"א ואין כאן מקום ביאורו ותכוין כי הויה זו הוא במילוי יודין ג"כ והוא באבא ואלקינו הוא שם אהיה במלוי יודין והוא באימא. וידוד הוא הויה דע"ב דיודין ג"כ והוא בדעת המזווג'. והנה ההכנה וההזמנה הזאת הוא סוד גדול. והענין הוא דע כי כל הי"ס כולם הם מזדווגות יחד ואין התחתונות יכולות להזדווג זב"ז עד שיזדווגו גם העליונות זו בזו ויאירו בתחתונות כדוגמ' מה שנת"ל כי אנו מקדימים זווג או"א בק"ש ואח"כ נעשה זווג זו"ן בשים שלום. והנה א"כ יש לדעת כי גם או"א צריכין גם הם אל זווג גבוה ועליון מהם כדי שיקבלו אור משם בתחילה הלא הוא הזווג העליון הנעלם והסתום של א"א ובכח מה שמקבלים מאותו הזווג יש כח בהם גם הם להזדווג וכעד"ז הולך סדר המדרגות זו למעל' מזו עד שאין הפה יכולה לדבר עמוק עמוק מי ימצאנו. וסוד הענין הוא כי הנה זווג החיצו' של העולמות הנה הוא נמשך ממוחין דאו"א עצמם בלתי שיקבלו אור עליון כי כיון שכל המדרגו' אשר תחתם נמשך מהן פשוט הוא שיש בהם כדי לחיות את כולם. אבל הזווג דאו"א של פנימיות העולמות כדי להמשיך נשמות חדשות של התחתונים צריכים לקבל האר' וכח מלמעלה מהם וזכור כלל זה ונמצא שעד עתה לא הוצרכו לקבל הארה אבל עתה שרוצים גם הם להזדווג צריכים הכנה והזמנה. וההכנה היא ענין קבלתם אור עליון מא"א כדי שאח"כ יזדווגו במלת אחד והנה מה שהם מקבלים ממנו הם ג' הויית במלוי יודין ושלשתם רמוזים ג"כ בג' שמות ידוד אלקינו ידוד. וכבר ביארנו עניינם בביאור ק"ש שעל המטה ושם נתבאר כי ה"ס י"ג תיקונים דיקנא דעתיקא והם י"ג חוורתי דרישא דעתיקא ואין כאן מקום ביאורו ואמנם לפי שזווג א"א נעלם מאד כי הרי אין בחינ' נקבה נזכר אצלו בפירוש אלא בהעלם גדול וע"כ נעלם זווג א"א במקום הזה ואין אנו מזכירין רק זווג דאו"א לבד:

אחד אחרי אשר נזדמנו והוכנו או"א אנו מעלים עתה להם את המ"ן כדי לזווגם במלת אחד. והנלע"ד שצריך לכוין להעלות עתה את ז"א לצורך מ"ד לחברם ולשלבם יחד ולהעלות לנוקבא לצורך מ"ן כדי להוריד אח"כ טיפת הדכורא בנוקב' ע"ד הנז' ביחוד כתיבת ידי מורי ז"ל בענין השטתחות על קברי הצדיקים. אמנם לא קבלתיו כאן בפי' וזהו מה שקבלתי כאן כי הנה צריך שבמלת אחד יכוין לג' דברים. הא' הוא להעלות תחיל' מ"ן והשני הוא לזווג אח"כ את או"א והשלישי הוא להוריד אח"כ מוחין אל הזו"ן וזה סדרן. יכוין תחילה במלת אחד אל שני אותיות א"ח כנגד ז"א הנקרא א"ח של המלכות ובאות ד' תכוין אל נוקבא ותכוין להעלות את שניהם גם תכוין ששניהם זו"ן הם אחדות גמור אחד וזה תכוין בשטחיות פשט מלת אחד. גם תכוין כי א"ח הוא הז"א הכולל ט"ס כמנין א"ח והמלכות היא העשירית הנקרא ד' ע"ש שמקומה הוא כנגד שיעור ד"ס דז"א שהם תנה"י ועומדת עמהם אחור באחור כנודע גם תכוין באותיות א"ח בז"א אשר הוא שם הויה דמלוי אלפין שהוא בגי' מ"ה. ובאות ד' תכוין בנוק' אשר היא שם אדני במילואו עולה תרע"א כי עתה נתמלא שמה. ודע כי זו המלכות שאנו מכוונים בד' דאחד הוא בחי' רחל לפי שהיא הספירה העשירית מן הי"ס עצמן והיא מכללן כי לכן נקרא רחל עקרת של הבית עיקרא של בית ולכן ויאהב יעקב את רחל משא"כ בלאה שהיא בחי' האחוריים שנפלו מן אימא עלאה כנודע:

ודע כי הנה ע"י תפלתינו ומצות שאנו מקיימים לקרא ק"ש יש כח ותוספת גבור' ברחל לעלות עד מקום ז"א דאצילות מן המקום אשר היא עומדת בו עתה שהוא בהיכל אהבה דבריאה עד ז"א דאצילות ואח"כ עולים שניהם יחד עד או"א להעלות להם מ"ן לפי שז"א ונוק' רחל הם בניה ממש דאימא משא"כ בלאה כנז' והנה בזמן הגלות אין כח ברחל לעלות כיון שהיא למטה בהיכל אהבה של עולם הבריאה כנז' ולכן אנו צריכין למסור נפשינו על קדוש השם באות ד' דאחד וצריך לכוין ולקבל עליו ד' מיתות ב"ד סקילה שרפה הרג וחנק מן ד' אותיות אדני כמבואר אצלינו בק"ש שעל המטה. וכבר ידעת מ"ש בתיקונים כי ד' מיתות ב"ד שרשם בד' אותיות אדני ולכן תכוין לקבל מן ד' אותיו' אשר כיוונת בהם בד' דאחד וגם תכוין בד' של אחד בד' מיתות כנז':

ושאתה מוסר נפשך בד' מיתות אלו לקדש את השם בכל לבבך ולקבל עליך עול מלכות שמים הזה אשר בק"ש וטעם הדבר הוא במש"ל כי הנה אין כח ברחל לעלות עד כאן אלא ע"י מסירת נפשך כנז' וטעמו של דבר הוא במה שהודעתיך בענין היחוד של כתיבת ידי מורי ז"ל בענין השטתחות על קבר כי יש באדם נשמה לנשמה ונשמה ורוח ונפש:

והנה נשמה לנשמה באה מן אבא ונשמה מן אימא. ורוח מן ז"א ונפש מן נוק' ונמצא כי הנשמה לנשמה ונשמה הם בנים לאו"א עצמם והם אחים גמורים לז"א ונוקבי' וזש"ה למען אחי ורעי וארז"ל קראם הכתוב אחים ורעים והוא בבחינת נשמה לנשמה ונשמה:

אמנם הרוח והנפש הם בנים גמורים של ת"ת ומלכות וכנגדם נאמר בנים אתם לה' אלקיכם שהם בבחי' הרוח והנפש והנה עתה אנחנו בזווג העליון דאו"א וכונתינו עתה להעלות מ"ן אליהם מן בניהם שהם זו"ן וגם נשמות הצדיקים וכל אלו צריכים להעלות מ"ן לאימא עילאה. והנה הכתוב אומר תנו עוז לאלקים על ישראל גאותו פי' כביכול השי"ת צריך עזר וסיוע וכח מן מעשה ישראל התחתונים והנה המלכות נקרא סוכת דוד הנופלת כי בעונותינו נפלה ע"י מעשינו הרעים וכן כאשר רוצה לעלות צריך שיהיה ע"י זכיותינו ומעשינו הטובים כי עונותינו מפילים אותה כביכול וזכיותינו מעלים אותה וא"כ עתה א"א לה לעלות אם לא יהיה בנו צדיקים גמורים אשר נשמותיהם קדושות וטהורות שיש להם כח לעלות עד מקום אימא וע"י תעלה המלכות כנז' בתיקונים כי ישראל נק' גדפין דשכינתא להעלותה למעלה ולטעם זה הגלות מתעכב ומתארך כי אין בנו מי שיוכל לעלות במדרגה הזו כי אם יהיה בינינו מי שיוכל לעלות שם נשמתו היה מעלה גם את המל' והיה הזווג נעשה כתיקונו והיתה מתמהרת קץ הגאולה. אך עתה בזמנינו בעו"ה אין יכולת לעשות זווג כתיקונו למעלה ולסיבה זו הקץ מתארך וכמעט רוב הרעות והצרות הבאות על האדם באות לסיבה זו. אמנם עכ"ז יש קצת תיקון במה שנמסור נפשינו על קדוש השם בכל לב כי ע"י כן אפילו אין בנו שום מע"ט והרשענו עד להפליא הנה ע"י מסירת נפשינו להריגה מתכפרים עונותינו כולם ויש בנו יכולת לעלות עד אימא עלאה כמ"ש חז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר שובה ישראל עד ה' אלקיך כו' כי ענין התשובה מעלה את האדם ומגיעתו עד כסא הכבוד שהיא אימא עלאה הנקר' תשובה ועי"כ תוכל המל' לעלות עמנו כי אנחנו גדפין דשכינתא כנ"ל ואז יעלו זו"ן ונשמותינו למעלה בסוד מ"ן אל אימא עלא' וז"ס על קדוש השם שהיא אימא אשר למעלה על ז"א הנק' ה':

האמנם בזווג התחתון דזו"ן אין צריך למסירת נפשינו להריג' רק אל נשיאות נפש בסוד מיתה טבעית בלבד כמו שית"ל בע"ה בענין נפילת אפים. והנה צריך לכוין בהויה דס"ג כי הוא המעלה את הנשמות ואת המ"ן של אימא עלאה כנודע כי שם ההויה דההין דב"ן מעלה מ"ן למל'. והויה דס"ג מעלה מ"ן דאימא ואע"פ שגם באימא יש הויה דב"ן כנז' אצלינו עם כ"ז ההויה דס"ג היא המעלה מ"ן כנז' ביחוד מכתיבת ידי מורי ז"ל בענין השטתחות על הקבר ולכן אחר שמסרת נפשך וקבלת עליך ד' מיתות ב"ד תכוין להעלות זו"ן ונשמתך אל אימא עלאה בסוד מ"ן ע"י הויה דס"ג ותכוין כוונה זו באות ד' דאחד באופן זה כי הנה נת"ל כי ע' דשמע תכוין בה אל הויה דס"ג עם עשר אותיותיה שהם ע"ג. וביארנו שאז עדיין לא היה זמן העלאת מ"ן ולכך לא קבלה הארה אלא מחשבון ס"ט ועם הכולל הרי ע' וחשבון הד' הנשארים מן ע"ג לא קבלה הארה מהם להיותם יותר גבוהים וה"ם ד' אותיות המעולות שבהויית ס"ג והם ג' יודין וא' שחשבונם א"ל ועתה אשר היא ממש מעלה מ"ן צריכ' לקבל הארה מארבע אותיות ייאי שחשבונם א"ל וע"י הארה זו תוכל לעלות ואלו הד' אותיות ייאי תכוונם במלת אחד באות ד' דאחד ונבאר ענין זו ההארה אשר מקבלת עתה מחדש מאלו הד' אותיות והוא כי תחילה לא היתה היא רק שם אדני פשוט ועתה נמלאת בסוד מלוי אלף דלת נון יוד כמ"ש שצריך לכוין בד' דאחד אל שם אדני במלוי כנז' וצריך לכוין כי זה המלוי נתוסף בה עתה ע"י זו ההארה הנמשכת אליה מן ארבע אותיות ייאי שבהוית ס"ג הנז' וביאור ענין זה יותר בביאור הוא כי הנה המל' היא דינין וגבורות וז"ס משחז"ל תמר בתמרוריתה עומדת ובקשו חכמים למתקה כו' והענין הוא כי המלכות נק' תמר לפי שהיא בחי' הש"ך דינין כפולים כמו שהודעתיך כי יש דינים באחוריים דז"א ובאחוריים דנוקבי' והם ש"ך ש"ך ואמנם כשננסרת המלכו' לוקחת כל שני בחי' הש"ך דינין הנז' ונעשית תמר ולכן אמרו כי בתמרוריתה היא עומדת. ואמנם כדי למתקם צריך להמשיך אליה שם ייאי הנז' מהויה דס"ג הנז' אשר באימא עלאה העולה בגי' א"ל כי היא בסוד חסד א"ל כל היום ובהתחבר א"ל עם תמר יהיה הכל בגי' תרע"א שה"ס שם אדני במלואו והרי איך אין לה שם הזה במלואו עד שנמשך אליה שם ייאי כנז' כי מקודם היתה תמר ולכן ד' זו דאחד הוא רבתי בסוד אותיות גדולות כי היא בסוד אימא והרי נתבאר ענין העלאת מ"ן במלת אחד:

שער הכוונות - דרושי כוונות קריאת שמע דרוש ו פירוש תיבת אחד
ועתה נבאר ענין הזווג במלת אחד הנה אחר שכונת להעלות המ"ן אל אימא עלאה תכוין לחבר יחד או"א ותכוין בסוד ידוד אהיה. ידוד באבא. ואהיה באימא ותכוין לשלבם ביחד כזה יאההויה"ה ועי"כ מזדווגים ונעשים אחד אח"כ תכוין בסוד הורדת טפת הזווג מן אבא אל אימא ושהטיפה ההיא היא הויה א' ביודין דע"ב כנודע כי הויה דיודין הוא באבא ולכן גם הטיפה הנמשכת ממנו היא דיודין וכח זה נמשך אליו מן א"א כנז"ל. והנה עדיין הטפה הזו ברדתה ממוח אבא אין בה ציור והיא בסוד כללות אחד ולכן תכוין כי אח"כ ברדתה תוך מעוי דאימא אז היא מקבלת הציור ומצטיירת ונעשים ממנה ד' מוחין אל ז"א שהם חו"ב ודעת כלול מתרוייהו וה"ס חו"ג ותכוין כי ד' מוחין אלו ה"ס ד' אותיות דהויה דיודין הנז' כי מן אות יו"ד נעשית מוח חכמה ומן אות ה"י נעשה מוח בינה ומן אות וי"ו נעשה מוח החסד ומן אות ה"י אחרונה נעשית מוח גבו' והנה עתה אשר הם מוחים גמורים יש להם ארבע שמות גמורים וכבר הודעתיך כי אלו המוחים הם בחי' אור פנימי של המוחין דז"א כי המקיפי' אינם נכנסין עד תפלת י"ח וכמו שיתבאר שם. גם הודעתיך כי אלו המוחין הם מבחי' פנימיות ז"א אשר נקרא בחי' הנשמות ואינם מבחי' חיצוניות הנק' בחי' העולמות וב' בחי' אלו נתבאר בדרוש א' של שני ימים טובים של ר"ה וע"ש. גם תעיין בביאור ברכת אבות שביום ר"ה בתיבת אלקינו ואלקי אבותינו. גם הודעתיך כי עתה בק"ש אינם נמשכין כל המוחין דאור פנימי רק בחי' הו"ק שבהם בלבד והענין הוא כי המוחין הם בחי' פרצוף א' כלול מי"ם המתלבשים תוך נה"י דאימא כי הנצח דאימא נחלק לג"פ והם כנגד קו ימין דז"א שהם חח"ן שבו. והוד דאימא נחלק לג' פרקין והם מתלבשים בקו שמאלי דז"א והם בג"ה שבו. ומן היסוד דאימא נעשה ממנו קו האמצעי דז"א והם דת"י שבו והנה כאשר מתחילין לכנם תוך ז"א ולהתפשט בתוכו נכנסים תחילה הפרקים תחתונים דנה"י דאימא בג"ס עליונות דז"א ואח"כ נכנסין ג' פרקים אמצעי' דנה"י דאימא בג"ס עליונות דז"א ונדחין הג' פרקים תחתונים בג"ס אמצעיות דז"א וזהו מה שנעשה עתה בעת הק"ש אבל מה שנכנס אח"כ בעת תפל' י"ח הוא כי נכנסין ג' פרקים עליונים דנה"י דאימא בג"ם עליונות דז"א וג' אמצעי' בג' אמצעיות וג' תתאין בג' תחתונות והרי נשלמו המוחין דאימא. ואח"כ ע"ד הנז' נכנסין גם המוחין דאבא ופשוט הוא כי הבחי' העליונות אינם שוים אל מדרגות תחתונות מהם ולכן אלו הט' פרקים שיש במוחין אין שמותיהם שוים. אמנם ג' פרקים תתאין יש להם ג' שמות וג"פ אמצעים יש להם ג' שמות אחרים ולשלשה עליונים ג' שמות אחרים וכל זה במוחין דאימא וכן יהיה במוחין דאבא וכ"ז הוא בבחינ' הלבושים של המוחין שהן נה"י דאימא או דאבא וגם במוחין עצמן המתלבשים בתוכם יהיה כן. והנה בדרושי הציצית ביארנו זה היטב וע"ש אבל מה שצריך לך לכוין עתה בקצרה הוא זה הנה כבר הודעתיך כי בד' אותיות ההויה יש ד' הויות אחרות והם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן ומתחלקים באופן זה ע"ב באבא ס"ג באימא מ"ה בז"א ב"ן בנוקביה והנה גם אלו הד' מוחין דז"א הם עד"ז כי מוח חכמה כנגד אבא ומוח בינה כנגד אימא ומוח חסד כנגד ז"א ומוח גבורה כנגד נוקביה כנודע כי תרין עטרין חו"ג הם החסד לז"א והגבורה לנוקביה ונמצא כי אלו הד' מוחין הם ד' הויות עסמ"ב. אמנם להיותם מוחין מצד אימא אינם הויות גמורות כל אחד מד' אותיו' אבל הם כל הויה משלשה אותיות בסוד יה"ו כנודע כי יה"ו הוא בבינה שהיא בגי' אהיה וגם כל אהיה הוא בבינה ולכן תכוין כי ד' מוחין אלו הם ד' שמות יה"ו במלוין כסדר ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן וזה הענין תכוין בד' דאחד איך עתה מוריד את הד' מוחין האלו הנז' אל ז"א הנק' א"ח וזהו כללות מלת אחד א"ח ד' כי הז"א הנק' א"ח מקבל הד' מוחין האלו עתה. והנה נתבאר איך הם באים מלובשים תוך נה"י דאימא ולכן תכוין ג"כ בעניינם והנה הם ד' שמות אהיה כנודע כי כל אהיה הוא בבינה. אבל עתה לא תכוין בהם אלא בד' שמות אה"י כל א' מג' אותיות בלבד ותכוין לחבר כל מוח עם לבושו כזה. יוד הי וי"ו אלף ה"י יו"ד. יוד הי וא"ו אלף הי יו"ד. יוד ה"א וא"ו אלף ה"א יו"ד יוד הה וו אלף הה יוד:

והרי הורדנו אל הז"א ב' מוחין הנקרא חו"ב שבו שה"ס שני שמות יה"ו ואה"י במלוא' כנז"ל בדרושי הציצית אבל השני מוחין האחרים הנק' חו"ג הם שמות של אהוה כנז' שם. ולכן צריך לכוין ג"כ אח"כ בד' אותיות אהוה בד' דאחד ותכוין בהם במלוייהם דיודין אלף הי ויו הי ותכוין כי השם הזה הוא כללות החו"ג כי שניהם נק' בשם הזה ואני מסופק מעט בענין זה הנז' אם הד' שמות אה"י הנז' הם מוח בינה והד' יה"ו הם חכמה. והראי' לזה הוא כי הרי שמות אהוה האלו הם בחו"ג והרי נזכר כל הד' מוחין אבל היותר מוסכם אצלי ששמעתי ממוז"ל הוא כי הד' יה"ו הם ד' מוחין בכללותם והד' אה"י הם ארבעה לבושים בכללותם ועי"ל בפסוק והיו הדברים האלה כו' כי שם ית' ענין זה של החו"ג. אח"כ תכוין להמשיך ג"כ מוחין אל נוק' דז"א במלת אחד והנקבה הזו כבר ביארנו עניינה לעיל כי המעלה עתה מ"ן במלת אחד היא רחל ולא לאה אמנם מצאנו ראינו בזוהר כי הד' דאחד היא מלכות הנקרא קשר של תפילין ש"ר גם אמרו כי בשכמל"ו הוא במלכות וצריך לבאר הדברים האלה באר היטב שלא יחלקו יחד:

והענין הוא דע כי ב' נקבות יש לז"א לאה ורחל וה"ס תרין נשין דיעקב דאיהו ז"א ומצינו כתוב ויאהב יעקב את רחל ותמיד הוה דיור' ומשכני' באהל רחל. וקצת טעמו של דבר נת"ל והוא לפי שרחל נקרא עקרת הבית עיקרו של בית כי היא מכלל הי"ס והיא ספי' עשירית שבהם ויש לה בחי' פרצוף גמור והפרצוף הזה יש לו פנים ואחור ויש לו פנימי וחיצון כמו שאר הפרצופים שיש באצילות. אבל לאה אינה רק האחור דאימא לבד וזהו הטעם שלאה היא כולה דינים תקיפין לפי שאפי' אימא דינים מתערין מינה ומכ"ש באחוריים שלה. וזהו טעם למה שביארנו בענין דרוש התפילין כי גם שם נרמזו ב' הנקבות האלו והם בחי' קשר תש"ר בסוד לאה דכתיב וראית את אחורי שהיא עומד' באחור עם ז"א בחציו העליון באחורו ראשו בסוד קשר תש"ר אבל רחל נרמזה בסוד תש"י כי היא עומדת מחציו ולמטה של ז"א מכנגד הלב ושם ביארנו טעמו של דבר כי רחל שהוא פרצוף גמור יש לה בחי' תש"י בפרשיות ובבתים כדמיון ז"א ממש שיש לו תש"ר אבל לאה שאינה רק אחוריים דאימא אינה רק בחי' קשר דתש"ר שהיא עור לבד בלתי בתים ופרשיות כלל והנה עד"ז ג"כ נרמזו שתיהן לאה ורחל בענין הק"ש כי הנה ענין הק"ש הוא בחי' כניסת המוחין בז"א. ונודע כי התפילין יוצאין מן המוחין כנז' במקומו ולכך כמו שבתפילין אנו מחברין לאה עם ז"א בסוד תש"ר עם הקשר שלו אבל רחל היא בפני עצמה בסוד תש"י. כך עתה אנו בק"ש בפסוק א' של שמע אנו מחברים את לאה שהיא ד' דאחד שהיא קשר תש"ר עם יחוד ז"א עצמו אשר הוא תש"ר בפסוק הא' דשמע ישראל ואח"כ בבשכמל"ו הוא יחוד בפני עצמו לרחל והוא לסיבת הטעם הנז' בענין תפילין כי להיות שרחל היא פרצוף גמור בפני עצמו לכן יש לה יחוד בשכמל"ו בפני עצמה. אבל לאה שאין לה אלא הארה מועטת מן הד' מוחין של ז"א לכן היא טפלה אליו. ובזה הטעם יובן ג"כ למה אנו מתחילין בלאה קודם רחל לפי שלאה היא עומדת למעלה במקום אחורי הראש כי זהו הטעם שבזוהר קוראים אל לאה עלמא עלאה והראשונה המקבלת הארת המוחין היא לאה. גם לסיבה זו נק' ד' לפי שהיא יוצאה ממש מאחורי הד' מוחין דז"א גם נק' דלת לסיבת היותה דלה ועניה כי היא דינין תקיפין לסיבת היותה אחוריים דאימא עלאה גם נקרא דלה ועניה לפי שאינה פרצוף גמור כמו רחל כנז' ואיננה רק עור בלבד בסוד עור דקשר דתש"ר כנז"ל. גם לסיבה זו היא ד' רבתי לפי שכל אלפא ביתא רבתי היא באימא עלאה ולאה היא אחוריים דאימא עלאה ולכן היא ד' גדולה. ונחזור לענין כי בד' זו דאחד תכוין להמשיך הארה מן ד' מוחין דז"א אל לאה וסוד הענין הוא במה שביארנו כי רחל היא עומדת עתה בהיכל אהבה דעולם הבריאה אלא שעתה עלתה למעלה בסוד מ"ן. ונודע כי בהיותה למטה בבריאה עומדת שם בסוד נקודה קטנה ר"ל כי נאשר תעלה באופן ההוא אל האצילות לא תראה שם רק בחינת נקודה קטנה ואז היא צריכה לקבל מן הז"א הארה אחר הארה מדרגה אחר מדרגה עד שתחזור להיות פרצוף גמור כבראשונה כמשי"ת בברכת אבות ונמצא כי עתה אשר עלתה למעלה בהכרח כדי להעלות מ"ן עלתה בבחי' נקודה קטנה. וכאשר עתה בק"ש ירדו המוחין דז"א אינה יכולה עדיין לקבל המוחין שלה כי אפילו בחי' גופא אין לה ואיך תקבל המוחין עתה ואי אפשר לקבלם עד ברכת אבות כמשי"ת אבל לאה יכולה עתה לקבל את המוחין שלה לפי שכבר נתבאר שרחל ירדה עד עולם הבריאה, אבל לאה שהיא אחוריים דאימא לא נפלה אלא בעולם האצילות ונפילתה היתה שירדה למטה ממדרגתה דהיינו שירדה עד מקום רחל נוק' דז"א ולכן כאשר עולה ז"א בסוד מ"ן למעלה גם לאה היא עולה למעלה עד מקומ' ועלייה זו הוא התיקון שלה ולכן יכולה לקבל בק"ש את המוחין שלה. אבל רחל אשר ירידת' ונפילת' הוא למטה בעולם הבריאה לכן היא מתמעטת בבחי' נקוד' קטנה וצריכה תיקון מחדש כדי שתעשה פרצוף כמתחילה:

ולכן עתה בק"ש שעדיין לא נעשית פרצוף אין בה כח לקבל אח המוחין שלה עדיין וא"ת א"כ מה הוא התיקון שאנו מתקני' אותה עתה ביחוד בשכמל"ו והתשובה היא כי אין זה רק הכנה אל העתיד כאשר נאמר ברכת אבות בתפלת י"ח שימצא הכל מוכן ומזומן ותקבלם וז"ס מ"ש רז"ל הביאו לה עבדיה בחשאי ומ"ש אם תשאל גנאי הוא לה כו' הענין הוא כי בהיות' בלתי תיקון יש לה גנאי אם תשאל ולכן הביאו לה עבדיה בחשאי כמשי"ת בע"ה. ואחר אשר ביארנו בדרך כללות בקיצור איך תכוין בד' דאחד ללאה ובבשכמל"ו אל ו"ק דרחל נבאר עתה יותר בפרטות מה שצריך לכוין. דע כי על האמת הוא כי גם לאה יחודה היא בבשכמל"ו עם רחל אלא שלהיותה נוק' עלאה עליונה יש לה ג"כ יחוד למעלה בראש הזכר בסוד ד' דאחד ונמצא כי בד' דאחד אנו מכווני' אל כתר דלאה בלבד ושאר התפשוטתה נרמז בבשכמל"ו עם רחל ג"כ. ונבאר עתה ענין הכתר הזה דלאה שאנו מכוונים בו בד' דאחד. דע כי בחי' לאה אינה רק אחוריים דאימא עלאה כנז"ל אשר לכן איננה רק בחי' קשר דתש"ר שהיא של עור בלבד. וכבר ביארנו ענין מלת עור מה עניינו ואמרנו שהענין הוא שאין לאה לוקחת הארה מן המוחין עצמן דז"א אלא מן הנה"י דאימא אשר הם הלבוש של המוחין דז"א כנודע. אבל רחל לוקחת הארה מן המוחין עצמן לפי שהיא במקום החסדים המגולים והחסדים הם מכים במוחין ומוסיפין בהם הארה ומוציאים אותם לחוץ משא"כ בלאה העומדת מכנגד מקום החסדים הסתומים וכבר ביארנו כי הלבושין של המוחין הם ד' שמות אהיה ונמצא כי כל קבלת לאה הוא מאלו הד' שמות אהיה. ובתחלה היא מקבלת כללותם בלבד ולוקחת הד' אלפין אשר בארבע שמות אהיה אשר אלו הד' אותיות הם היותר מעולות ומשם נעשה כתר שלה וזה תכוין בד' דאחד שהם ד' אלפין הנז' אבל תכוין כי היא ד' גדולה פי' כי כל מוח מאלו הד' מוחין כולל כולם כמבואר אצלינו בדרוש הציצית ונמצא שד' זו כלולה מן ארבעה והם ד"פ ד' הם י"ו מוחין ודבר זה נרמז בהיות ד' זו גדולה. וכן היה מורי ז"ל אומר שצריך לכתוב בתפילין ובמזוזה שיעור ד' זו דאחד גדולה ועבה כשיעור עובי ד' דלתין קטנות ולפי שעתה ה"ם הכתר דלאה ונודע כי כללות ד' מוחין כלולים בכתר ובארבע מוחין כלולים כל הי"ס ונמצא כי מוכרח הוא שיהיה בכתר כללות כל הארבע מוחין:

שער הכוונות - דרושי כוונות קריאת שמע דרוש ו פירוש בשכמל"ו
תיקון בשכמל"ו הנה היחוד הזה נכלל בו יחוד תרין נוק' לאה ורחל וכמ"ש בע"ה וזה ביאורו. ברוך שם כבוד אחר שנת' כי בד' דאחד תכוין אל בחי' הכתר דלאה תכוין עתה בד' מוחין דלאה עצמן אעפ"י שאינם אלא בסוד הארת עור בלבד כנ"ל וכבר נתבאר בזוהר כי ברוך רומז אל החכמ' ושם אל הבינ' וכבוד לחו"ג והוא עצמו הד' מוחין עצמם שאמרנו יען כי דעת כלול מחו"ג גם תכוין כי אלו הם מסוד ד' אהיה הנז' ותכוין כי ג' תיבות אלו ברוך שם כבוד רומזים אל המוחין שהם ג' והם ד' פי' כי הם ג' חב"ד והם ד' לפי שהדעת נכלל מחו"ג ולכן עם היותם המוחין ד' נרמזו בג' תיבות בש"כ בלבד. גם תכוין כי ג' תיבות אלו עולים בגי' ת"ר והוא כי ד' שמות אהיה ב' הראשונים במלוי יודין והג' באלפין והד' בההין הם בגי' תרי"ו. והנה בד' דאחד רמזנו אל הכתר שלה אל מספר הי"ו לפי שהיא ד' רבתי והיא בגי' ד"פ ד' נשארו ת"ר לד' מוחין שלה:

גם ר"ת ברו"ך ש"ם כבוד הם שכ"ב והם בגי' כמספר שני שמות אהיה הראשונים דמלוי יודין להורות כי כל אלו הב' הראשונים הם העיקרים ולכן ניתנו בר"ת והם ב' מוחין חו"ב ושאר האותיות של ג' תיבות דברוך שם כבוד הם בגי' כמספר שני שמות אהי"ה עם ו' כללות דמוחין האחרונים דאלפין וההין אשר הם בחו"ג הכלולים בדעת:

מלכותו תכוין לעשות הכתר דלאה כתיקונ' ותכוין כי מלכותו היא נוקבא דז"א הנקרא מלכות כנודע. ותכוין לנעוץ סופו בתחילתו כי עתה נעשה כתר מלכות בראשה והם ד' אלפין מן ד' אהיה אשר לקחתם פשוטים בד' דאחד. ועתה במלת מלכותו הם מתמלאין ואז הם בגי' תמ"ד. וכבר ידעת כי לאה נק' מדת ימיו של דהע"ה בסוד מ"ש ומדת ימי מה היא כמבואר אצלינו גם תכוין עתה ברחל שגם היא נוק' דז"א והיא מלכות האמיתי שהיא הספי' העשירי' שבאצילות והענין יובן במש"ל כי אעפ"י שעלתה רחל בסוד מ"ן אין בה כח עתה לקבל המוחין שלה עד ברכת אבות כנ"ל:

אמנם עכ"ז מוכרח הוא שיורדת לה עתה איזה הארה מן הזווג הזה של אלו המוחין אשר באצילות עד היכל אהבה שבבריאה אשר היא עומדת שם וזו ההארה קראוה רז"ל בלשון ציקי קדרה שהביאו לה עבדי' בחשאי וה"ס י"פ שם אהיה שהוא בגי' ציקי. והענין הוא כי כבר נכנסו המוחין בז"א ונכנם בו סוד הדעת הנכלל מן הה"ח וה"ג רק שהיו מבחי' התפשטותם בו"ק כי הג"ר לא נכנסו עד ברכת אבות כנ"ל. וכבר ידעת כי אלו ה"ח וה"ג כשנכנסים להתלבש ביסוד דאימא הנק' אהיה כנודע כי כל אהיה הוא באימ' ואז הם לוקחים משם עמהם הארת י"פ אהיה וכשיוצאים ומתפשטים למטה אע"פ שכבר נגמר יסוד הבינה במקום החזה דז"א עכ"ז אותם ההארות הם יורדות ומתפשטות עם החו"ג:

והנה עתה רחל אינה יכולה לקבל הארה מן החו"ג עצמן רק מן העשר לבושים שלהם שהם י"פ אהיה שהם בגי' ציקי קדרה ואלו ההארות הם שמביאים לה ישר' עבדי' בחשאי למטה עד היכל אהבה שבבריאה ע"י תפילתם. וזווגם בחשאי הוא כדי שלא יתאחזו בהם החיצוני' יען לא נגמר פרצופה. ובהיותה בבחי' נקו' חסיר' התיקון יוכלו החיצונים להתאחז בה וע"כ הביאו לה בחשאי כנ"ל ואמנם המוחין האמתים העקרים שלה הם נשארים ועומדים למעל' בלאה עד שיבא זמן תיקון רחל בברכת אבות ותטלם. והנה ענין המוחין שלה הם מה שנשאר מד' שמות אהיה הממולאים כנ"ל כי אחרי אשר לקחה לאה הד' אלפין מהם במלויים שהם עולים בגי' מדת נשאר בחי' עק"ב אורות לרחל לפי שהד' אהיה במלוייהם כנ"ל הם בגי' תרי"ו וכשתסיר מהם מד"ת אורות ללאה ישארו עק"ב אורו' לרחל ואלו העק"ב הם מתפשטים בכל קומת רחל כנודע כי רחל נק' יראת ה' דכתיב עקב ענוה יראת ה'. ונמצא כי רחל הנקרא יראת ה' היא עקב אל לאה הנק' ענוה כמבואר אצלינו בשער הפסוקים בפסוק ותגנוב רחל כו' ע"ש. ונמצא כי במלת מלכותו תכוין לב' כוונות הא' הוא להמשיך כתר אל לאה וגם תכוין אחר כוונה זו אל עק"ב אורות הנמשכין אל רחל וכ"ז הם הכנה בלבד עד ברכת אבות. אבל מה שנמשך עתה ממש אליה הם עשרה אהיה הנקרא ציק"י קדר"ה:

לעולם כאן תחזור לכוין להשלים פרצוף לאה והם ז"ת שלה כי כבר נעשה הכתר שלה דרך כולל במלת ד' דאחד והמוחין שלה נעשו בברוך שם כבוד ובמלת מלכותו נעשה הכתר שלה לגמרי ומשם נשארו עק"ב אורות לרחל. ועתה במלת לעולם נעשים ז"ת אל לאה הנק' עולם ותכוין להמשיך בהם סוד הויה דס"ג דאימא בבחי' אחוריים שלה לפי שבחי' הפנים שלה לוקח אותם ז"א ואחוריים לוקחת' לאה. והנה הם בגי' קס"ו ועם י' אותיותיה בגי' קע"ו כמנין לעולם ואלו נמשכין בו"ק שלה:

ועד כאן תכון להמשיך המל' של לאה וזהו ועד דתמן ויעודא דכלא כנז' בזוהר ר"ל מקום בית ועד וכניסת כל האורו' ולכן נגמר ומסתיים ג"כ היחוד בד' של ועד כנגד המלכות (של) רחל שנק' ד' כי היא דלה ועניה אספקלריא דלא נהרא מגרמא ובמ"א ביארתי יותר באורך כונת לעולם ועד וע"ש. גם תכוין כי מלת ועד רומזת אל לאה בסיומא שהוא במל' שבה כנז' אשר שם הוא התחלת פרצוף רחל ולכן עתה אנו מכוונים במלת ועד לתקן ג"כ כתר דרחל ולהכינו מעתה. והענין הוא במה שנודע בפ' עקב ענוה יראת ה' כי כתר דרחל הם העקביים של רגלי לאה וע"כ אנו מוכרחי' לתקן מעתה כתר דרחל לפי שעדיין לא נגמרו ליתקן עקבי הרגלים של לאה אבל שאר הפרצוף של רחל איננו נזכר עתה כלל. והנה כתר דרחל נרמז במלת ועד והענין הוא כי אחר אשר במלת מלכותו נרמז דרך כללות להכין ולהניח שם עק"ב אורות לצורך רחל שהם ג' אותיות אחרונות שבכל שם אהיה מן הד' אהיה הנז' אשר הם בגי' עק"ב כנ"ל. והנה כל עקב האורות מתפשטים בכל קומת פרצוף רחל כדוגמת ד' אלפין העולים מד"ת אשר הם כללות כל פרצוף לאה מראשה עד סופה. אבל הכתר שלה איננו רק הד' אלפין פשוטות אבל המלויים הם בשאר פרצוף אלא שלהיות כי הכתר כולל הי"ס שלמטה ממנו לכן אמרנו כי הכתר שלה נרמז במלת מלכותו בסוד מד"ת אבל עיקרו של דבר אינו אלא שהד' אלפין פשוטות הם בכתר של לאה כנרמז בד דאחד והמלויים שלהם הם בשאר פרצוף. וכן הענין ברחל כי ד"פ הי"ה הנשארים מן לאה בכל שם אהיה ונמצאים ד"פ הי"ה בפשוטם הם בגי' ועד והם בחי' הכתר דרחל אבל במלוי' בגי' עק"ב והם מתפשטים בכל פרצוף רחל הנז' והרי כי גם במלת ועד נרמזו בה לאה ורחל. והענין הוא שרומז ברחל שהיא שם אדני ואם תחבר עמהם י"ו אורו' שלוקחת כתר לאה כנ"ל בד' דאחד הרי הם בגי' ועד:

שער הכוונות - דרושי ציצית דרוש ז
דרוש ז':

בכוונת האדם בעת שמתעטף בציצית ובו יתבאר ד' כוונות שיש בד' מצות הרמוזות בד' אותיו' של הויה ואלו הם תפילה וציצית ותפילין וק"ש דע כי ד' כוונות יש בד' מצות הרמוזות בד' אותיות הויה וטוב הוא לכוין בהם תמיד באופן שנבאר הנה לפעמים האדם מבטל א' מד' מצות הנז' בשוגג או אפי' במזיד וארבעתן הם מ"ע מן התורה וכאשר האדם איזה פעם מתבטל מלהתפלל ביטל מ"ע שנאמר ועבדתם את ה' אלקיכם זו תפלה והעובר על מצוה זו פוגם בה' אחרונה של הויה והמבטל מצות ציצית פוגם באות ו' של הויה והמבטל מצות תפילין פוגם בה' ראשונה של הויה והמבטל ק"ש פוגם באות י' של ההויה הרי ארבעתן כסדרן מלמטה למעלה וכדי לתקן הפגמי' הנז' צריך האדם לייחד ד' יחודים אלו שנזכיר כל יחוד כפי הפגם שכנגדו וזה סדרן מלמעלה למטה. כנגד פגם היוד דביטול ק"ש תכוין כשאתה קורא ק"ש ביחוד זה והוא שתכוין לעשות הויה באופן זה תחילה תקח אות ה' אחרונה לבדה לרמוז אל המלכות המתעוררת תחילה ואח"כ תחבר הה' הנז' עם אות הו' לרמוז אל התחברות המלכות עם ז"א ואחר שנתחברו להעלות מ"ן למעלה לאו"א אז תחבר שני אותיות י"ה זו עם זו לרמוז אל חיבור או"א ותכוין כי חיבור זה הוא בגי' א"ל בזה האופן ה' ה"ו י"ה הם בגי' א"ל וה"ס שם ייא"י היוצא משם ס"ג כמשי"ת לקמן בכונת מלת אחד דפסו' שמע ישראל. וכנגד פגם ה' ראשונה בביטל מצות תפילין תיחד זה היחוד שהוא בהא ראשונה באופן זה תחילה תחבר ב' אותיות י"ה שהם או"א שרוצים להזדווג לתת מוחין לזו"ן ואח"כ עולה ה' אחרונה ומתחברת עם ו' שה"ס התחברות זו"ן כדי להעלות מ"ן אל או"א שנתחברו כנזכר ואח"כ יורדת ה' עילאה ומתחברת עם אות ו' שהוא ענין כניסת נה"י דאימא תוך ז"א לעשות לו מוחין ועי"כ יוצאי' התפילין כמשי"ת לקמן ותכוין כי חיבור זה הוא גי' הבל שהוא מילוי שם ס"ג לפי שאימא היא הויה דס"ג והיא הגורמת להוציא תפילין כנז' בתיקונים דאימא על ברא נעשית בחי' תפילין והוא באופן זה י"ה ה"ו ה"ו בגי' ל"ז שהוא הב"ל וכנגד פגם ו' של ההויה בביטול מצות הציצית תיחד יחוד זה ותכוון לחבר י"ה שהם או"א עם ו' שהוא ז"א הנעשה לו אור מקיף שהוא הטלית ואח"כ תחבר אות ו' עם ה' אחרונה והוא רמז שנותן הז"א לנוקבא בחי' אותם הציציות הנוטפין עליו כנז' בדרושי' שקדמו ותכוין כי חיבור זה הוא גי' ל"ב והוא באופן זה יה"ו ו"ה הרי ל"ב לרמוז אל הל"ב ציציות כנגד ל"ב נתיבות חכמה. וכנגד פגם ה' אחרונ' בביטול מצות התפלה תיחד זה היחוד ותכוין בתחי' להעלות אות ו' עם ה' ראשו' ואח"כ עולי' יחד אות ה' ראשונה ואות ו' אל אות י' ומתחברין שלשתן ואח"כ נקשרת אות ה' אחרונ' עם שלשה אותיות הנז' ותכוין כי חיבור זה עולה גי' ח"ן בזה האופן ו"ה וה"י ה"ו ה"י. והנה מקום כונות אלו היחודים תכוין בהם כל יחוד במקומו כיצד כשתאמר ק"ש דשחרית או דערבית כי אלו הם בלבד מ"ע קודם שיתחיל ק"ש יכוין ביחוד שלו וכנ"ל וכשיניח תפילין יכוין ביחוד שלו וכשיתעטף בציצית יכוין ביחוד שלו וכשיתפלל תפילת י"ח שהיא ג"כ מ"ע ערב ובקר וצהרים יכוין ביחוד שלו אחר שיאמר פסו' ה' שפתי תפתח קודם שיתחיל ברכת אבות ואמנם גם בעת שכבך על מיטתך בלילה כאשר תאמר וידוי כנז' אצלינו במקומו באמרך אם חטאתי לפניך ופגמתי באות י' ראשונה של הויה כו' אז תכוין על ביטול ק"ש ותכוין אל יחוד שלו וכן בשאר ד' אותיות גם כשתברך להתעטף בציצית תכוין בר"ת שהם ל"ב חוטי הציציות וה"ס ל"ב נתיבו' חכמה ודע כי האדם צריך להסתכל בציציות בכל שעה ורגע כמש"ה וראית' אותו והוא תועלת גדול לנשמה שלא יזדמן חטא לידו אם יזהר בכך וגם ישיג תועלת גדול אבל בכונת ההסתכלו' יש ב' כונות כי המסתכל בהם בעת תפלת שחרית בק"ש דהיינו כשאומר פרשת ציצית צריך לכוין באופן אחר וכמו שנבאר שם במקומ' בע"ה אבל המסתכל בהם שלא בזמן התפילה צריך לכוין כונה אחרת שנבארה בע"ה שם במקומה והיא זו. דע כי צריך להסתכל בהם ב"פ זא"ז ומה שצריך לכוין הוא זה כי הנה עין גי' ק"ל והוא בחי' רבוע שם מ"ה כזה יו"ד יו"ד ה"א יו"ד ה"א וא"ו יוד ה"א וא"ו ה"א ובעת שהוא מסתכל יכוין כי הכנף הוא סוד אהיה דמילוי ההין וכשתסיר ממנו הפשוט ישארו אותיות המילוי בגי' ק"ל כמספר עין כנז' וכאשר יסתכל ב"פ רצופות יהיו ב"פ ק"ל שהם ב"פ עין והם בגי' ר"ס וז"ס וירא ה' כי סר לראות כי ע"י ס"ר הנז' הוא הראות ותכוין אל עשרה הויות פשטות של החו"ג שעולים בגי' ס"ר ואח"כ תכוין אל שאר הכונות הנ"ל בדרוש זה אם תרצה ואמר לנו מורינו ז"ל שעדיין לא היה בנו כח לכוין בהסתכלות ציציות דז"א רק בציצית יעקב כנ"ל שיש ציצית לז"א וציצית ליעקב ויש לי ספק אם שמעתי ממנו שנכוין בציציות היוצאות לרחל והראשון עיקר ע"כ הגיעו דרושי הציציות:

שער הכוונות - דרושי כוונות קריאת שמע דרוש ז
דרוש ז':

בענין ק"ש ע"פ דרך מ"ש בזוהר במאמר הנקרא קו המדה וז"ל והנה מורי ז"ל רצה לבאר לנו כוונת ק"ש ע"פ הזוהר במאמר הנקרא קו המדה ונמצא אצלינו בכ"י והתחיל לבארו ולא זכינו לסיומו ועכ"ז לא אאסוף ידי מלכתוב זה המעט אשר קבלתי בו. הנה נתבאר אצלינו איך בעת לידת התבונה את המוחין דגדלות דז"א מתקררין ומצטננין ירכותיה בסוד מ"ש רז"ל אין התורה מתקיים אלא במי שממית עצמו עליה. ושם נתבאר צינון והתקררות ירכותיה שהוא בחינת הסתלקות הארה פנימית שבהם למעלה בת"ת שבה ועי"כ נשארים נה"י שבה שהם ירכותיה בלי הארה הפנימים שבהם ונשארים בחי' חיצוניותם שבה בלבד. וכאשר יולדת המוחין ההם הנה הם חוזרין המוחין ההם לכנס בתוך נה"י דתבונה הריקניים והאור האמיתי הפנימי שהיה בתוכם נסחלק למעלה בת"ת שבה כנז' ואז בהיות חיצוניות נה"י דתבונה מלבישים את המוחין דז"א הם נכנסים הכל ביחד תוך רישא דז"א ואז נחשבים הנה"י דתבונה בז"א כאלו הם גופא דז"א עצמו ובכח הזה נעשית הגדלת ז"א כמבואר במ"א:

ובזה נבא אל ביאור שמע ישראל הנה נת"ל כי במלת שמע נרמז ענין המלכות המקבלת אור מן היסוד דאימא אשר שם הם בחי' המ"ן שלה וז"ס שמע שם ע' כנ"ל. והנה צריך שתכוין כי במלת שמע מתחלת התבונה להכין עצמה לצורך המוחין דז"א ומתחיל להסתלק מתוך נה"י שבה המוחין וההארה הפנימי' שבתוכה ועולים עד הת"ת שבה כדי להכין מקום פנוי וריקן לצורך הכנסת המוחין דז"א בתוכם כנז' ובתיבת שמע מצטנן היסוד שלה ואור פנימי שבתוכו מסתלק ממנו ועולה אל הת"ת שבה כי מן היסוד שבה הוא התחלת הצינון והתקררות והסתלקות האורות. וכדי שתבין הענין היטב נקדים ונאמר כי הנה ביארנו לעיל שעתה בק"ש אינם נכנסין רק המוחין דו"ק דגדלות דז"א בלבד. ונמצא שעתה נכנסין אותם המוחין הראוים להיותם אח"כ בחג"ת ונה"י דז"א והם נכנסין ומתלבשים עתה בחב"ד וחג"ת דז"א. והנה כמו כן בענין הלבושים של המוחין אשר הם הנה"י דתבונ' אינם נכנסין עתה רק הלבושים הראוים אל חג"ת נה"י דז"א. והענין הוא כי הנה נצח דתבונ' אית ביה ג' פרקין והם כנגד חח"ן קו ימין דז"א וג' פרקין בהוד דתבו' אשר הוא כנגד בג"ה קו שמאל דז"א והיסוד דתבונה אין בו רק ב' פרקין שהם היסוד והעטר' שבו והם כנגד קו האמצעי דז"א שהוא כנגד הדעת וכנגד שליש העליון דת"ת דז"א ואמנם כנגד היסוד דז"א לא יש שום לבוש מצד התבונ' בפרטות והטעם הוא לפי שגם בחי' מוחין אין לו כי הרי הה"ח המתפשטים בגופא דז"א הנה הם מתפשטים עד ההוד שבו בלבד בסוד מ"ש בתיקונים בינה עד הוד אתפשט' אמנם כבר נתבאר כי עכ"ז מן האר' התפשטו' ה"ח מתקבצת הארת' ביסוד ונק' כ"ל ושם נת' כי כמו שמתפשטו' בו הארת הה"ח כמו כן הארת הלבושי' שלהם שהם מבחינ' נה"י דתבונ' גם היא מתפשט' ביסוד שבו ונמצא כי מכח היסוד דאימ' אשר בתוכו מלובשים הה"ח ברישא דז"א בסוד הדעת הנה ממנו ומן העטרה שבו נמשכת ויורדת הארתם עד היסוד דז"א:

והנה עתה בק"ש נכנסין ב' פרקין תתאין דנצח דאימא בחכמה ובחסד דז"א וב' פרקין תתאין דהוד בבינה ובגבו' דז"א. ופרק ב' דיסוד שהוא העטרה בדעת דז"א ואותה הארה שביארנו לעיל שנמשך משם אל היסוד דז"א הנה הוא נכנס עתה בשליש ראשון דת"ת דז"א ונשארים ג' פרקין עליונים דנה"י דאימא למעלה בבחי' אור מקיף על ראש ז"א וכבר ביארנו כי בברכת אבות נעשה זווג שני באו"א כדי להמשיך עוד ג' מוחין ראשונים דז"א בתיבת אלקינו ואלקי אבותינו כמבואר שם ונמצא כי זאת הלידה דתבו' אינה עתה אלא בבחי' הו"ק התחתונות דמוחין דז"א וכל הסתלקות האור והצינון והקרירות דנה"י דתבונ' איננו אלא בחלק אשר הוא לבחי' ו"ק דמוחין בלבד:

ובהקדמה זו נבאר עתה יחוד שמע ישראל שמע היא ההארה הנמשכת מן העטרה לצורך היסוד דז"א ואמנם עתה הוא לצורך ת"ת שבו ישראל הוא עטרת היסוד דתבונה בדעת ז"א והרי נגמר עתה קו האמצעי אשר בו מתחיל הצינון והקרירות ידוד הוא פרק תחתון דנצח דאימא לחסד ז"א אלקינו הוא פרק האמצעי דנצח לחכמ' דז"א כי בתחילה מתקרר פרק החחתון ואח"כ העליון והרי נגמר קו ימין ידוד פרק התחתון דהוד דאימא לגבור' דז"א אחד הוא פרק אמצעי דהוד לבינה דז"א והרי נגמר קו שמאלי דז"א גם כן בשכמל"ו הנה גם זה היחוד צריך לבארו בדרך הנז' ויובן במש"ל בענין הכנת התחלקות נה"י דתבונ' הנכנסים בז"א אע"פ שאינן נכנסין עד מלת אחד ואין זה רק הכנה וצינון כדי שיהיו מוכנים לכנס במלת אחד ועתה בבשכמל"ו צ"ל סדר כניסתם בז"א וצריך לחלק ו"ק אשר בו ויובן הענין במה שהודעתיך כי ז"א מתחי' אצילות לא היה רק ו"ק בלבד כי לכן נרמז באות ו' של הויה אבל הד' הראשונים חסרים ממנו ואינם נכנסים בו אלא ע"י מעשה התחתונים:

גם ביארנו ענין גדלותו איך נגדל ונעשה בן י"ס גמורות באופן זה כי הנה בתחיל' לא היו בו רק חג"ת נה"י בלבד וכל ספי' מאלו מתחלקת לג' פרקין. ונתחיל לבאר מן קו הימין שהם חסד ונצח אשר בכל א' מהם יש שלשה פרקין שית פרקים בתרוייהו ושית פרקין בקו שמאלי שהם גבור' והוד ושית פרקין בקו האמצעי ואופן הגדל' ז"א הוא באופן זה כי הו' פרקין שיש לו בקו ימין שבו נחלקים אל ג' בחי' כי ב' פרקין עלאין דחסד שבו מהם נעשית חכמה שבו כי מתחברין ב' פרקין אלו עם פרק העליון דנצח דאימא והרי הם ג' פרקין ונעשית חכמה שבו. ומן הפרק התחתון דחסד שבו מתחבר עם פרק עליון דנצח שבו הרי הם תרין פרקין ומתחברין עם פרק אמצעי דנצח דתבונה הרי הם שלשה פרקין ומהם נעשה חסד דז"א וב' פרקין תתאין דנצח דז"א מתחברין עם פרק תחתון דנצח דאי' הנכנס בהם והם ג' פרקין ומהם נעשה נצח דז"א והרי נגמר קו ימין דז"א:

ועד"ז נעשה בקו שמאל ובקו האמצעי כי כבר ביארנו טעם אל הנז' כי מאחר שהתבונה המיתה את עצמה שהם הנה"י שבה בשביל ז"א שהוא הסתלקות אור פנימי שבהם ונכנסים במקומם אור פנימי אחרים והם המוחין דז"א. ואח"כ הכל יחד מתלבשים תוך ז"א א"כ מוכרח הוא שזה החיצוניות דנה"י דתבונ' נעשים עצם מעצמו ובשר מבשרו ממש וכגופו דמי ונגדל ע"י ממש והנה עתה כשמתחילין המוחין דו"ק לכנס בו מוכרח הוא שכבר התחיל להגדיל אלא שעדיין אין לו בחינת הראש שהם ג"ר של הגדלות ועדיין החג"ת שלו הם עתה רישא דיליה ובהכרח הוא שבזה הראש שהם החג"ת שלו יהיה ניכר בהם הגדלות לפי שכבר התחיל להתחלק החילוק הנז' באופן זה. ונתחיל לבאר קו ימין כי הנה הנצח שלו התחיל להתחלק והפרק העליון שלו עלה ונתחבר עם הג' פרקין דחסד שלו ולא נשארו בנצח שלו רק ב' פרקין בלבד אשר עם הפרק התחתון דנצח דאימא נעשי' ג' פרקין. ונמצא כי הו' פרקין שהיו בנצח וחסד דז"א נתחלקו באופן זה ד' פרקין בחסד ושני פרקין בנצח וכעד"ז בגבור' ובהוד בקו שמאל וכעד"ז בת"ת ויסוד בקו אמצעי שבו. והנה אלו הד' פרקין שיש בכל א' מאלו הג' שהם חג"ת דז"א הנה הם עתה אליו בבחי' רישא דיליה וכבר יש כאן רושם הגדלת הראש דז"א כי כבר הם כאן בכללות אעפ"י שאינן בפרטות כי הרי יש כאן ד' פרקין אשר הם מוכנים כי כאשר יכנסו ג' עלאין בברכת אבות כבר אלו הם כאן מוכנים עתה כדי שיתחלקו וינתנו ב' פרקין עלאין אל החכמה ותרין תתאין אל החסד אבל עתה שלא באו ג' מוחין עלאין הם עדיין כלולים בחסד נמצא שכבר יש לו בחי' ראש אלא שאינו ניכר להיותו מתערב בחסד וכעד"ז בגבור'. וכעד"ז בת"ת. ונמצא עתה שצריך לחלק ולתת ד' פרקים לכל אחד מאלו הג' שהם חג"ת דז"א וב' פרקין לכל א' מאלו התתאין שהם נה"י שבו גם צריך שתדע כי ז"א כמו שיש לו בהיותו קטן בחי' מוחין והגדלה מצד אימא כן יש לו מוחין והגדלה מצד אבא ונמצא שיש לו בקטנותו מוחין דאו"א כנודע. וא"כ כמו שאנו מתחלקים כח הז"א מצד אימא כן צריך לחלקו מצד כח אבא אשר בו, ונמצא שצריך לחלקו ג"כ ד' פרקין מצד אבא וד' מצד אימא בחסד שבו. וכן בגבור' שבו. וכן בדעת שבו וב' פרקין מצד אבא. וב' פרקין מצד אימא בנצח שבו. וכן בהוד שבו. וכן ביסוד שבו. אבל צריך שתדע כי זה מה שהיה ראוי להיות. ואמנם עתה אין הדבר כן והטעם הוא לפי שיחוד בשכמל"ו הוא יחוד הנקבה כנ"ל. וצריך לתת ג"כ חלק אל רחל נוק' דז"א אשר היא חלק ממנו עצם מעצמיו וב"מ כי הנה היא לוקחת אבר מן איברי ז"א ממש ולוקחת מבחינת צד אבא שבו ומבחי' צד אימא שבו וז"ס בשכמל"ו שהביאו לה עבדיה בחשאי. וצריך לבאר מהיכן היא לוקחת דע כי המלכות אינה נבנית אלא מן השמאל שהוא עיטרא דגבו' ואין לה חלק בקו ימין כלל אם לא בעת הזווג כי אז לוקחת טיפת הה"ח ואין לה בקו ימין דז"א חלק כלל לא מצד אבא ולא מצד אימא כלל וכל אחיזת' בקו שמאל היא ולהיות כי אימא בצד שמאל היא ולכן החלק הזה אשר היא לוקחת מצד שמאל דז"א הוא מצד אימא שבו ולא מצד אבא שבו גם יש ט"א לזה והוא לפי שאבא אתכסי תדיר גו אימא גם יש אל הנקב' אחיזה בקו האמצעי שבו ביסוד שבו כי שם עיקר יניקתה כנודע ולפי ששם מגולה כח אבא כנודע לכן אותו החלק שלוקחת משם הוא מצד אבא שבו כנודע וכללות הענין הוא שהמלכו' לוקח' חלק שלה מן כח ההוד שבז"א מבחי' כח אימא אשר בו ומן היסוד דז"א מכח אבא אשר בו. והרי איך הז"א בגדלותו מסתלקין ממנו ב' פרקין תתאין דהוד שלו מצד אימא ונותנם אל הנקב' לפי שההוד הוא עיקר קו השמאלי בסוד כל היום דוה היפוך הוד כנודע ולא נשאר אליו רק ב' פרקין תתאין מצד אבא וגם מסתלקין ממנו מן היסוד שלו ב' פרקין תתאין דמצד אבא ונותנם לנוק' ולא נשאר אליו רק תרין פרקין תתאין דמצד אימא:

ונבאר עתה סדר הנזכ' בבשכמל"ו אבל דע כי בשכמל"ו אינו ע"ד שמע ישראל כי שם ביחוד שמע היה מתחיל הצינון והקרירות מן קו האמצעי וגם שם היה מתחיל ממטה למעלה כי כן דרך להצטנן התחתון ואח"כ העליון ממנו אמנם בבשכמל"ו שאינו אלא הגדלה והתחלקות הפרקין לכן כאן מתחיל ההגדלה להגדל דרך מעלה ואח"כ נשאר השארית אל התחתון ועוד חילוק אחר כי כאן מתחיל ההגדלה מן קו ימין ואח"כ בקו אמצעי ואח"כ בקו שמאל ע"ד חג"ת וזה ביאורו:

ברוך הם ד' אותיות כנגד ד' פרקין עלאין דחסד ותכוין שהם כפולין ר"ל ד' מאבא וד' מאימא:

שם הם ב' אותיות שהם כנגד ב' פרקין מאבא וב' מאימא אל נצח ובזה תבין ג"כ איך כל ברוך הוא בחכמה שהוא קו ימין כנגד החכמה הכלולה בחסד כנז"ל אשר לכן יש בו ד' פרקין:

כבוד אמרו בזוהר שהיא בינה וה"ס ארבע פרקין עלאין דגבו' אשר שם כלולה הבינה אמנם כאן לא תכוונם כפולים רק פשוטים שהם ד' מצד אימא כי להיותם חסרים ב' פרקין תתאין של ההוד שלקחתם הנקבה כנ"ל לכן אינן מתערבין עם של אבא ולכן אנו אמרים אח"כ:

מלכותו לרמוז אל ההוד דז"א אשר החלק הנוגע אל ההוד הזה לקחתו המלכות הנרמזת במלת מלכותו גם תכוין כי יש בו ו' אותיות כנגד ו' פרקין מצד אבא. ד' לגבו' וב' להוד:

לעולם הוא הת"ת דז"א וד' אותיות לעו"ל הם כנגד ד' פרקי מצד אימא:

ועד שני אותיות ע"ד הם ב' פרקין דאימא שביסוד דז"א והרי הוא שלם בקו אמצעי שלו מצד אימא כי מצד אבא לקחתו המלכות כנ"ל לפי ששם עומד אבא מגולה כי גלויו דאבא הוא מן החזה נמצא כי אין מקום סתום ומכוסה מאבא אלא השליש העליון דת"ת דז"א וכל השאר מגולה אשר שם מקום אצילות המל' מן החזה עד סיום היסוד ולכן כאן לוקחת כל הד' פרקים שבז"א מצד אבא ואינם נשארים אליו מצד אבא רק ב' פרקים לבד וניתנים בו בת"ת וביסוד שבו. ואלו הם שתי אותיו' הנשארו' ם של לעולם ו' של ועד שהם ב' אותיות מ"ו הסמוכות זו לזו אות מ' אל הת"ת ואות ו' אל היסוד וכבר ידעת כי מ"ו הוא בגי' מלוי ההויה דע"ב דיודין אשר הוא באבא כנודע. והענין הוא כי מילוי אבא בלבד שהם שתי אותיות מ"ו נשארים בת"ת ויסוד דז"א אבל ההויה עצמה לוקחתה המלכות ולכן תכוין בשני אותיות מ"ו הנז' אל מלוי הויה דע"ב דיודין והרי איך רחל לוקחת ב"פ תתאין דמצד אימא שבהוד דז"א וד' פרקין מת"ת ויסוד ז"א דמצד אבא שבו והרי הם ו' פרקין שהם מדה אחת כי כל מדה יש בה ג"פ מצד אבא וג"פ מצד אימא ונמצא כי מה שהיתה רחל בתחילה בסוד נקו' א' קטנה הרי הגדילה היא עתה ונעשית מדה אחת שלימ' אבל עדיין זה הוא בכח ולא בפועל כי שם בברכת אבות אז נגמרת ונעשית תחיל' מדה אחת שלימ' בפועל ואח"כ נעשי' פרצוף שלם כמבואר שם ע"כ. ולא זכרתי תשלום הדרוש הזה:

שער הכוונות - דרושי כוונות קריאת שמע דרוש ח
דרוש ח':

בענין הג' פרשיות עצמם בכללותם ובפרטותם ובענין מה שצוו חז"ל ליתן ריוח בין הדבקים ושיש בהם ס' אותיות ויש בכל הג' פרשיות רמ"ח תיבות כו' בתחילה נבין מ"ש בתיקונים בענין לשום ריוח בין הדבקים ושהם ס' אתוון בק"ש דעלייהו אתמר ששים גבורים סביב לה כו'. הענין הוא כי זו"ן דבוקים יחד אחור באחור ונודע שהנסירה שלהם הוא ע"י החסדים הנמשכים בז"א והנה החסדים יורדים בו עתה בעת הק"ש ואז מתחילין הזו"ן להפרד איש מעל אחיו קצת וניתן ריוח בין הדבקים ואח"כ בברכת אבות אז נגמרים לפרד לגמרי ונרא' לע"ד ששמעתי ממורי ז"ל כי ענין היותם ס' אתוון הוא בהיותה דבוקה בו"ק דז"א וכ"א כלולה מי' הם ס' בסוד ששים גבורים סביב לה. ענין שלשה פרשיות שמע כו' דע כי בחינת החסד המתפשט בת"ת דז"א הנה הוא מתפשט בראש המלכות ולכן ראוי לכוין בפסוק ואהבת כי פסוק זה הוא בחסד דז"א בסוד ואהבת חסד ותכוין שע"י החסד הזה נמשך אל ראש הנקבה בשיתוף הדעת של ז"א ונמצא שהדעת וחסד דז"א הם מכוננים ומתקנים איברי הראש של הנקבה:

ובזה יובן איך פסוק ואהבת הוא בראש והוא בחסד כנז' בתי' ע' ולכן תמצא בפרשה זו ה' פסוקים וכל פסוק מתחיל בו' ומסיים בכ' כמנין כ"ו שהוא שם ההויה והנה ה' הויות בגי' ק"ל לרמוז אל דעת הנקבה שהוא ק"ל הנתקן ע"י דעת וחסד דז"א ובפ' והיה אם שמוע כו' תכוין שהיא גבור' דז"א וע"י נתקן החסד שבה שהוא במלכו' ובהיות חו"ג ביחד נכלל גם הגוף באמצעיתם. ולכן הפ' הזאת היא כללות שם ע"ב שהוא גופא ותרין דרועין כנז' בתי' ע'. מן ושמתם עד פ' ציצית תכוין להוריד כל שאר בנין הת"ת מן הטבור ולמטה עד טבורא דמלכות ולתתא ובפ' ציצית תכוין לב' פרקין תתאין דנ"ה דז"א שבהם נתקנו כללות נ"ה של הנקב' וגם היסוד שלה אשר בתוכם. והנה אלו הה' הויות הנרמזות בר"ת וס"ת של ה' פסוקים שיש בפ' ואהבת עניינם הוא כי הדעת שבין החו"ג הנק' ב' עטרין שבדעת דז"א יש בו עשרה הויות ה' מצד עיטרא דחסד וה' מצד עיטרא דגבור' והם ה"ח וה"ג וצריך לכוין כי בפ' זו יש בה מ"ב תיבין בסוד הראש וצריך לכוין כי הם ה' הויות של חסדים בראשו ומהם מתפשטים ה' הויות דגבורו' בראש הנקב':

עוד דרוש אחר קצר על הנז' נוסף ביתר שאת דע כי בתחילה היו זו"ן שני פרצופים דבוקים אחור באחור גופא בגופא אמנם הזרועות והשוקים שלה בלבד היו נפרדים מאותם שלו וכנז' בתיקונים. והטעם הוא משום שהזרועות שלו יש להם מכריע המייחדם. אבל הזרועות שלה אין להם מכריע לפי שאין להם דעת וכן השוקיים שלה אין להם מכריע בה. ועוד כי הנ"ה שלו ג"כ אינם דבוקים לפי שמן ג' פרקי' דנ"ה שלו הוא פתוח מלפניו וסתום מאחוריו והנה בפרקים הראשונים שלו הם חו"ב שלה ובפרקים האמצעים הם חג"ת שלה ובאחרונים נה"י שלה והענין הוא כי הנה הנ"ה שלו הם חו"ב שלה וביסוד שלו מתחיל חסד שבה ועולה לה לדעת ולגבור' ולחסד שבה. בבחי' דעת הוי חסד ובבחי' חסד הוי גבור' הרי שזו בבחי' דעת עולה וזו בבחינת גבורה יורדת וע"כ לא אתדבקן ות"ת שבה יש בה בחי' זרוע וגבורה ובחי' גוף ת"ת. וע"כ בק"ש שהיחוד הוא להנחיל להם עטרין לצורך הזווג שבעמידה בברכת שים שלום ושם ביחוד לא נמשכו אליו אלא המוחין בלבד. מן ואהבת עד ובשערך יש מ"ב תיבו' ואע"ג דפ' שמע היא חסד שהוא ע"ב אהבת חסד היינו שמאיר בה מחסד שבו לחסד שבה דהוי דעת וע"ב הוי מ"ב בסוד הראש דהוי חסד ודעת הרי מ"ב וע"ב ובפ' זו יש בה ה' פסוקים מתחילין בו' ומסיימים בך' ועולים ק"ל לפי שהמ"ב הם בסוד דעת ק"ל דהוי חסד ודעת כנז' באופן שהוא חסד ע"ב והוי דעת ק"ל והוי מ"ב גם תחלת הפרש' מתחל' באות ו' ומסיימת באות ך' וכשתמלא כך וי"ו ך' יעלו בגימטריא מ"ב. בפ' והיה אם שמוע עד תיבת ושמתם והיא בכלל יש ע"ב תיבות ואע"פ שפ' זו היא גבורה שלו המאירה בגבו' שלה עכ"ז כיון שהגבור' שלה היא מבחי' הדעת הוי חסד שהוא ע"ב ולא הוזכר גופה מפני שיש לה בחי' זרוע מבחי' הדעת ועוד מפני שחו"ג שלא היו לה וצריך להמשיך לה מהם לכן הוזכרו אבל הת"ת אשר היא היתה שם בראשונה בבחי' נקו' אין צריך להמשיכו לה כי שם ביתה ומקומה ואין צריך לזוכרו ותחילת הפ' ו' דוהיה וסוף הפ' מ"ם מן ושמתם הרי מ"ו ועם כ"ו דפ' ראשונה הרי ע"ב. ומן את דברי אלה עד הארץ יש ן' תיבו' כנגד נש"ב כי שם הוא מקום הבטן בסוד מבטן מי יצא הקרח וז"ס בטנך ערימת חטים כי חטה בגי' כ"ב דהיינו הכ"ב אותיות הנרמזות בבטנו כי שם נרמזים הרל"א שערים בסוד הגלגלים שהם בבטן. והכ"ב אותיו' הם מן בינה הנק' מ"י וע"כ יש ן' שערים בבטן הנז' בספר יצירה ועוד כי בינה עד הוד אתפשטת ר"ל עד הוד דז"א ודע כי בינה יש לה ב' בחי' אחת בחי' ס' והוא כד אסתלקת מעל בנין ואז מזדווגת עם אבא. והבחי' הב' היא בחי' ם סתומה והיא כד יתבא רביע' על בנין כי אז רישא דילה הוא בין ב' דרועין דאבא ולכן אין לה אז זווג עם אבא:

והנה כשהיא מסתלקת מעל הבנים ע"י עון התחתונים נאמר ע"ז לא תקח האם על הבנים כי אז מתגלית ערותה לפי שכאשר היא רבוצה עליהם נכנם היסוד שלה ומתלבש תוך ז"א ופתחה סתום וכשמסלקת מעליו נמצא פתחה פתוח ומתגלית ערות' ואז הדינים מתערין ולא נמצא אז הזווג להנחיל העיטרין לבנייהו והנה כשאימא מתפשטת למטה כמו שנוק' דז"א רחל עומדין י"ס שלה כשיעור ד' תחתונות דז"א כך הז"א שהד' תחתונות דאימ' מתפשט שיעורן בכל קומת ז"א עד ההוד שבו ואז נקר' ם סתומה שה"ס ד' תחתונים שלה שהם נעשין מוחין לז"א ופתח' נסתם וע"כ אימא עד הוד דז"א אתפשטת שהוא שיעור ד' תחתונות שלה ומכח אור דאימא הה' דיליה הם הה' דילה ולכן חג"ת נ"ה שלה הם נש"ב. ועוד כי בינה עד הוד אתפשטת והוי הנ"ה שלו חכמה ובינה של הנקבה והנה מן ההוד שלו שהוא הבינה שלה עד הוד שלה הם ן' שהם בחי' ן' שערי בינה ר"ל להוד שלה. ופ' ויאמר יש בה ע"ב תיבות מזולת תיבת ויאמר גם עם ג' תיבות אלו ה' אלקיכם אמת שכופל הש"ץ ואלו הם בנה"י של הנקבה:

ענין סדר רמ"ח תיבות שבק"ש כאשר נתחלקו בס' התיקונים בסוף תי' ע' כבר נתבאר עתה איך נגדל ז"א ונעשים לו רמ"ח איברים שלמים כי פ' שמע יש בה מן ואהבת עד ובשעריך מ"ב תיבין כנגד רישא דז"א והוא בחי' עיטרא דחסדים דדכורא כי הם רישא דנוק' לפי שמהם נעשים חו"ב דנוקבא כמו שנת' ופ' והיה אם שמוע עד ושמתם ע"ב תיבין כנגד חג"ת דז"א שהם ג"פ כ"ד כ"ד כ"ד ועולים ע"ב והוא עיטרא דגבורה דנוק' כמש"ה וחרה אף ה' כו' ומשם כח התפשטות ה"ג בגופא דנוק' ומן ושמתם עד פ' ציצית ן' תיבין כנגד שני שלישי הת"ת דז"א ובפ' ציצית ע"ב תיבין כנגד נה"י דדכורא אשר גם הם ג"פ כ"ד כ"ד כ"ד ומהם נעשה כל בנין גוף הנקבה והנה המוחין הראויים אל נה"י דז"א עדיין לא ירדו למקומם עד ברכת אבות שיכנסו ג"ר ואז יתפשטו במקומם כל א' כפי הראוי להם. אבל עתה המוחין של שלשה אמצעיות הם בג"ר ושל ג"ת בשלש אמצעיות ונמצאו ג"ת נה"י ריקניות מבלי מוחין שלהם וכבר הודעתיך פי' מ"ש בזוהר כי נ"ה נק' לבר מגופא ושם נת' הענין שהוא לפי שאלו הג' הם באים בסוד תוס' ואינם נגמרים ונתקנים אלא ע"י ג' פרקין תתאין דנה"י דאימא המתפשטי' ויורדים שם והנה עתה אין להם מהם רק הארה בעלמא. לבד לפי שעדיין לא נתפשטו למטה במקומם ולכן צריך לכפול פ"ב ג' תיבות ה' אלקיכם אמת להוריד אותה הארה נה"י דאימא אל נה"י דז"א אשר אנו עסוקים בהם עתה בפ' ציצית כנז' כדי שעי"כ יושלמו כל הרמ"ח איברים דז"א וביאור זה יותר בפרטו' הוא כי הנה נודע איך הבינה נכנסת תוך ז"א כי מן הנה"י שלה נתקן הז"א כי הנה"י שלה הם מתפשטים בכל פרצוף ז"א הכלול מן רמ"ח איברים. והנה עתה הם חסרים ממנו ג' איברים שהם נה"י שלו כמש"ל כי חג"ת שלו עלו ונעשו חב"ד. ונה"י שבו עלו ונעשו חג"ת ונשאר ז"א בלתי נה"י ולכן הוצרכה אימא עילאה להיו' כונן שמים שהוא ז"א בתבונה. ונמצא כי אמת הוא שיש לז"א תשלום רמ"ח איברים ע"י הבינה שנתפשטו נה"י שלה בתוכו. אבל עדיין אין בו רמ"ח איברים מצד הנה"י שלו עצמו שאין בו עדיין ולכן חוזר הש"צ וכופל ג' תיבות אלו של ה' אלקיכם אמת בסוד שלשה נה"י שבו החסרים ממנו והנה אם היו חסרים ממנו לגמרי ודאי שהיו חסרים ממנו איברים רבים מאד הכלולים בנה"י שלו אמנם כיון שישנם בו מצד אימא לכן אין אנו מחשבים כל פרטות האיברים החסרים ממנו באלו הנה"י ואינם מונים אותם רק במספר ג' איברים לבד עם היות שחסרים ממנו איברים רבים הכלולים באלו הנה"י שבו:

עוד נכתוב כונה כוללת מראש ק"ש עד סוף בפסוקים ובאותיות כאשר עיניך תחזינה משרים בע"ה:

הנה בפסוק ואהבת תכוין לקיים מ"ע שנצטוינו לאהוב את השי"ת והיא מכלל הרמ"ח מ"ע. גם תכוין בפסוק זה להוריד ב"פ אור בכתר דרחל נוק' דז"א כמבואר אצלינו שהכתר דז"א הם ג"פ אור אור אור כמנין כתר עם הכולל והכתר דנוקבא אין בו רק שני פעמים אור אור בלבד והם עולים בגימטריא ואהבת לפי שמכאן מתחיל כתר רחל נוק' דז"א וז"ם ואהבת את ה' ר"ל שתאהב לרחל הנק' את. ואהבה זו תהיה בהשפיעך ובהמשיכך אליה ב"פ אור אור שהם כמנין ואהבת אל הכתר שבה ושמעתי בשם מורי ז"ל שיכוין להוריד אליה ב' מוחין כי אין לה רק תרין מוחין בלבד כנודע דדעתן קלה. אבל אני לא שמעתי ממורי ז"ל אלא כפי מה שאמרתי לעיל. והדעת נוטה כן למה שכתבתי לפי שאין מלת אור שייך אלא בכתר כנ"ל כי ג"פ אור הם בגי' כתר והוא כתר דדכורא כי כתר דנוק' אין בו רק ב"פ אור אור כמבואר אצלינו במקומו גם תכוין בפ' הזה בעיטרא דחסד הנק' אהבה כנ"ל. וכבר הודעתיך בדרוש הציצית וגם לעיל במלת אחד כי עיטרא דחסד ועיטרא דגבורה נק' אהו"ה ולכן תכוין עתה בר"ת של והיו הדברים האלה אשר אל שם אהוה כנז' שהוא עיטרא דחסד. והכונה היא כי לעיל במלת אחד ירדו המוחין והיו כלולים החסדים במוח החכמה והגבורות במוח הבינה ושם לא היו מתגלי' כלל. אבל אח"כ התחילו לירד ולהתפשט במקומם כי בפ' ואהבת כו' והיו הדברים כו' יורדים החסדים מן מוח החכמה אל מוח הדעת אשר שם הם מקומם. וכבר ביארנו לעיל כי יש ה' פסוקים בפ' זו והנה הם כנגד ה' חסדים והם ה' הויות דב"ן דמלוי ההין ולכן תכוין ג"כ כי ר"ת וס"ת של ה' פסוקים אלו הם ה"פ כ"ו שהם ה' הויות של החסדים גם תכוין שה' הויות אלו הם במלוי ההין והם כנגד ה"פ ב"ן שנרמזו בפ' זו והם בכל לבבך כי בכל בגי' ב"ן הרי ב"ן אחד ובכ"ל מאד"ך והי"ו ר"ת ב"ן בגי' הרי ב"ן ב'. האל"ה א"שר אנכ"י מצו"ך היו"ם ר"ת ב"ן הרי ב"ן ג'. ב"ם בשבת"ך בבתי"ך ובלכת"ך תכוין כי ב"ם גי' מ"ב ועם הר"ת בשבתך בביתך ובלכתך הרי ב"ן רביעי. הדברי"ם האל"ה אש"ר אנכ"י מצו"ך ר"ת ב"ן הרי ב"ן חמישי והרי נשלמו ה"פ ב"ן:

וטוב מאד לכוון באלו ה"פ ב"ן בק"ש שעל המטה בסוד מ"ן ועיקר הכוונה הזאת היא בק"ש שעל המטה ולא בק"ש הזאת. ובכל מאדך תכוין כי מאד גי' מ"ה והוא הויה דמלוי אלפין שהוא גי' מ"ה ותכוין בה אל הדעת שהם החסדים שהם הוי"ה דמ"ה דאלפין כנודע. ויען כי כל נשמות בני אדם יש מהן נמשכות מן זכר ויש מן הנקבה כנודע ולכן כאשר דברה תורה בלשון יחיד שהוא בזו הפ' הזכיר בה ובכל מאדך כי כבר ימצא איזה בחי' פרטית יחידי שתהא נשמתו מן דכורא הנק' מאד שהוא הוי"ה דמ"ה כנז'. אבל בפ' והיה אם שמוע שהיא מדברת בלשון רבים לכן לא הזכיר בה ובכל מאדכם לפי שרוב הנשמות באות מן הנקבה ולא מן הזכר הנקר' מאד כנז' ובפרט טעם אחר לפי שפרשת והיה אם שמוע היא בגבור' שהיא עיטרא דנוקבא אבל פ' שמע היא בחסד שהיא עיטרא דדכורא. ובאומרך וקשרתם לאות ע"י תמשמש בידך בתש"י ובתש"ר כנז' בספרי הפוסקים. והיה אם שמוע תשמעו כו' תכוין כי ר"ת א"ם שמו"ע תשמע"ו אשת לרמוז שפ' זו היא עטרא דגבורה שהיא נוקבא גם מלת א"ם היא נוקבא כנודע והכונה היא כי עיטרא דגבורה זו הנמשכת מאימא עילאה הנקרא אם ולפי שהנקבה היא נמשכת מעיטרא דגבו' לכן נרמזה יציאתה והוייתה בפ' זו במלת והיה והענין הוא כי מקום יציאתה הוא במקום החזה דז"א:

וכבר נת"ל כי בפ' זו יש בה ע"ב תיבין שהם בחג"ת דז"א ויציא' המלכות הוא בת"ת שלו שהוא במקום החזה וענין זה יובן בדרוש המזוזה וע"ש והענין הוא כי אות ו' של והיה הוא החזה דז"א שהוא הת"ת אשר ה"ס ו' של ההויה שבו ושם מוצא הנקב' הנקר' היה כי המלכו' היא ה' אחרונה של ההויה ולכן הכתר שלה שהוא ספיר' ראשונה שבה נק' ה' וזהו ו"ה של והיה כי אות ו' הוא הת"ת דז"א אשר שם יוצא כתר הנקבה הנק' ה' וב' אותיות י"ה של והיה ה"ס תרין מוחין דידה חו"ב וזהו והיה ו' הי"ה ולכן פ' זו היא עיטרא דגבורה שהיא בנין הנקב'. והנה אחר אשר נתגלו החסדי' בדעת שהוא מקומם בפ' ואהבת כנ"ל. הנה עתה גם הגבורות מתגלות במקומם וכנגד' נרמז שם אהו"ה שהוא ג"כ עיטר' דגבו' הנרמז בר"ת את השמים ולא יהיה כי ר"ת הם אהו"י אבל תכוין שהוא שם אהו"ה ויש בו מספר ה' יתירה לרמוז כי שם אהו"ה הם ה' חסדים וצריך לכוללן עם החמשה גבורות למתק את הגבורות ונמצא כי שם אהו"ה עם כללות הה' חסדים הוא שם בגי' אהו"י:

ולהבין זה אודיעך הקדמה אחת. דע כי לפי שאנו עומדים עתה בק"ש אשר עדיין לא ירדו רק המוחין דו"ק לכן אין כח בחו"ג להתפשט במקומם עד שיכנסו הג"ר של המוחין ואז יתפשטו החו"ג במקומם כי אין יכולת להתפשט במקומם עד גמר כניסת כל המוחין אבל הם מחוברים למעלה עם שני מוחין חו"ב כנ"ל ונמצא כי מה שהם מתפשטים עתה אינו רק הארה בעלמא בלבד ולכן נרמזו בבחינת ר"ת בלבד כנז' ועדיין שרשם עומד למעלה כנז' עד ברכת אבות ולכן בפ' והיה אם שמוע אנו ממשיכין הארת החסדים עם הגבורות כדי למתקם יחד כנ"ל משא"כ אם כבר ירדו יחד כולם אל מקומם כי אז אין צורך אל הנז' לפי שכבר הם מחוברים יחד. ובאומרך וקשרתם לאות כו' ג"כ תמשמש בתש"י ותש"ר ע"ד הנז"ל:

ובהגיעך אל פרשת ציצית תכף בתחילה תקח כל ארבע ציציות בידך הימנית פי' כי כבר ביארנו לעיל שבהגיעך אל מהר והבא עלינו ברכה ושלום תזקוף שני צדדי הטלית על שני כתפותך באופן שישארו שני הציצית מאחור ושני ציציות לפנים ואח"כ תקבצם יחד שרשי ארבעתם בידך השמאלית ותניחם על לבך עד עתה וכשתתחיל פ' ציצית אז תאחוז כנפי הציציות גם בידך הימנית ושרשיהם יהיו בידך השמאלית ותבט ותסתכל בהם בכל פ' ציצית ותכוין בהם הכונה הנ"ל שידעת בדרוש הציצית ע"ש:

ובהגיעך אל פסוק וראיתם אותו וזכרתם אז חכוין כוונה אחרת והיא זו כי הנה תסתכל בהם בפ' זה ב"פ פעם אחר פעם ובכל פעם תכוין בהם אל שם ק"ל שהוא בגי' עין וה"ס הרבוע של שם הויה דאלפין דמ"ה העולה ק"ל. ותכלית כונה זו היא כי רחל נק' עולימתא שפירתא דלית לה עיינין כמבואר אצלינו בתחלת הסבא דפ' משפטים והנה התכלת שבציצית ה"ס החשך שאין בו בחינת העינים והארה המכלה את הכל והוא בחי' הדין ולכן צריך לכוין כשמסתכל בציצית כאלו יש שם תכלת שבציצית ותסתכל כשתאמר וראיתם אותו ותכוין להמשיך שם בחי' העינים העליונים והראי' שבהם ותכוין בשני פעמים ק"ל שה"ס ב' עיינין עלאין להמשיך משם בחי' הארת ראיה עליונה אל התכלת החשוך הזה שה"ם עולימתא שפירתא דלית לה עיינין כנז' וזה עצמה היא הכונה שתקנו בכוס ברכת המזון באומרם ז"ל ונותן עיניו בו כמבואר במקומו וזה הטעם שאין הציצית נוהגת אלא ביום לפי שאז יש כח בידינו להמשיך אליו ראיה העליונה משא"כ בלילה שאז הדינין גוברין ואין כח בידינו להמשיך שם ראיה העליונה:

ובהגיעך אל ולא תתורו אחרי לבבכם כו'. אז תנשק הציציות בפיך ותשימם ע"ג העינים שלך. והנה צריך שיהיו ב' ידים אוחזים בציצית ע"ד הנז' עד הגיעך אל ודבריו חיים וקיימים ונאמנים ונחמדים כו' כמשית"ל בע"ה. ובאומרך ועשו להם ציצית תכוין אל אותו יחוד של הציצית שביארנו לעיל בדרוש הציצית איך יש ארבע מיני יחודים רמוזים בד' אותיות של הויה ויחוד הג' הנרמז באות ו' הוא יחוד הציצית והוא לחבר ב' אותיות י"ה אל אות ו' ואח"כ לחבר אות ו' עם ה' חתאה וע"ש היטב. ובאומרך ונתנו על ציצית תכוין בד' שמות יה"ו במלוים כסדר ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן ובד' שמות אה"י וב' שמות הראשונים יהיו במילוי יודין. והג' במילוי אלפין והד' במילוי ההין וכולם בגי' ציצית ויוסף כמבואר אצלינו לעיל בדרוש הציצית ובמלת הכנף תכוין אל שם אהיה במלוי ההין שעולה בגי' הכנ"ף עם הכולל והד' כנפות הם ג"כ גי' ציצית מלת פתיל תכוין ג"כ אל מ"ש שם בדרוש הציצית כי חוט התכלת ה"ם המלכות והנה היא כלולה מי"ס אשר בה והם עשרה הויות כולם במלוי ההין שכולם בגי' פתי"ל ובמלת תכלת תכוין שהמלכו' מקבלת מן ז' שמות הרמוזים בשם מ"ב שהוא אהי"ה יה"ו העולים מ"ב ובו רמוזים שבעה שמות שהם ידוד וידוד בניקוד אלקים ומצפץ ויה' ואדני ואל ואלקים ומצפץ וז' שמות אלו הם בגי' תכלת. וענין ז' שמות אלו נת' עניינם בזוהר בר"מ פ' יתרו דצ"ב. גם ית"ל בדרוש קבלת שבת וע"ש עניינם. ובפסוק אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מ"מ תכוין אל הזכירה הד' מן הד' זכירות שביארנו לעיל בדרוש אהבת עולם וע"ש והנה זכירת מצרים מ"ע מן התורה ולכן תכוין בפסוק זה לקיים מצוה זו של זכירת יציאת מצרים בק"ש דשחרית ובק"ש דערבית. ענין ה' אלקיכם אמת אשר כופלה הש"ץ פ"ב כנז' בזוהר רות כבר ביארנו עניינם לעיל בדרוש ענין סדר רמ"ח תיבין שבסדר ק"ש וע"ש:

גם נתבאר פה כונה אחרת והיא זו הנה פסוק ויאמר היא כנגד נה"י דז"א כנז"ל בדרוש הנז'. והנה הם יצאו ונעשו מסוד אימא עילאה. לפי שז"א הוא סוד אות ו' של הויה והטעם לפי שאין בו רק ו' ספירות בלבד והם ג' מוחין חב"ד וחג"ת. אמנם אח"כ האריכה אימא עילא' והמשיכ' את שוקיה נה"י שלה עד למטה והאצילה בחי' נה"י דז"א כי הנ"ה יצאו מב' ירכין שלה ולפי שאימא עלאה נק' עלמא דדכורא כנז' בזוהר פ' ויצא אבל יש בה סיומא דנוקבא ולכן יצא ממנה גם בחינ' היסוד ואז נעשו נה"י בז"א וז"ס מ"ש בתיקונים ומבינה נביאים. גם ז"ס פסוק ה' בחכמה יסד ארץ כי אחר הת"ת נעשה רישא דנוקב' הנק' ארץ ע"י החכמה ואח"כ כונן שמים שהם נה"י דז"א הנקרא שמים והם נק' מכוניה כמש"ה יסד ארץ על מכוניה כי השוקיים הם מכוני הגוף וכונניות זה נעשה ע"י התבונה ואז אלו הנה"י ששמשו לב' בחי' אם בבחי' נה"י דז"א ואם בבחי' ג' מוחין דנוקבא כי הם הם מוחין דילה כמבואר אצלינו ולהורות שני בחי' אלו אנו כופלים בפסוק ה' אלקיכם אמת שהם בחי' נה"י הנז' אשר בתחילה נעשים בחינת נה"י דז"א עצמו ואח"כ ע"י הש"ץ שכבר ידעת מי הוא הנה ע"י נכפלים ונעשים גם הם ג' מוחין אל הנקב' ע"י חזרתו לכפול פעם שני ולהורות כי אלו הנה"י עצמם הם הם משמשים להיותם מוחין אל הנקבה ולכן אין בפ' זו רק ע"ב תיבות ע"י חזרת ג' תיבות אלו:

ענין ד"פ אמת שנתקנו קודם עזרת אבותינו וד"פ אמת אחרים שנתקנו אחר עזרת אבותינו כנזכר בזוהר פרשת ויקהל. הענין הוא כי ה"ס ד' מוחין הנקבה הנעשים לה ע"י הנה"י דז"א ובאים ונמשכי' אליה מבחינת הזכר עצמו וזהו ד"פ אמת הראשונים. אמנם אח"כ הם ד' מוחין שלה עצמם בסוד היסוד שגם הוא כולל ו' אחרת כמו הת"ת בסוד ו"ו כפולה ומזו הואו השנית שהוא היסוד נעשים בה ארבע מוחין אחרים והב' הנשארים באות ו' הם אל היסוד בעצמו. באופן כי הו' דיסוד נחלקת לו' חלקים הארבע מהם אל המוחין דנקבה. והשנים הנשארים מהם אל היסוד בעצמו. גם ביארנו בזה כונה אחרת לעיל בדרוש קצר ביחוד ק"ש עד עזרת אבותינו וע"ש איך שהם סוד ההיכלות הכלולים בהיכל הרצון הכולל שית היכלין בגויה ע"ש כי שם נתבאר כונה זו. ונבאר עתה כונה א' עם שגם היא נקשרת עם הכונה הנז' והכל עולה לסגנון א' וזה גורם את זה הנה נת"ל שעדיין עתה רחל עומדת למטה בעולם הבריאה בבחי' נקו' קטנה ואמנם בעת הק"ש העלינו אותה לצורך מ"ן כדי שעי"ז תקבל אור עליון ועי"כ יתוקן פרצוף ז"א ויושלם בי"ס גמורות אשר בתחילה לא היה אלא בסוד ו"ק לבד וגם נוק' דז"א תשתלם בפרצוף גמור מי"ס גמורות ואמנם כבר ז"א נתקנו רמ"ח איבריו מרמ"ח תיבין דק"ש כנ"ל וכבר הודעתיך כי ד' מיני זווגים הם והיותר מובחר שבהם הוא זה הזווג דשחרית שהוא זווג יעקב ברחל. ונודע כי יעקב ורחל עומדים אחור באחור וז"א הנק' ישראל מפסיק בין ב' אחוריים שלהם ובברכות אבות חוזרים יעקב ורחל פב"פ כמשי"ת שם והנה עתה אנו צריכים להמשיך הארה אל יעקב ורחל כדי שיוכלו לעשות אח"כ בברכת אבות פרצוף גמור והנה ב' מיני מוחין היו בק"ש הא' הם במוחין עצמם שהם ד"פ יה"ו במלוי עסמ"ב ותכוין להמשיך ולהוריד מהם הארה למטה וה"ס ד"פ אמת שיש מן אמת ויציב עד עזרת ונמצא כי באמת הראשון תכוין אל יה"ו דמלוי ע"ב וכבר נודע כי יה"ו פעמים יה"ו בגי' אמת ובאמת הב' תכוין אל יה"ו דמלוי ס"ג. ובג' אל יה"ו דמלוי מ"ה. ובד' אל יה"ו דמלוי ב"ן. אמנם ד' אמת האחרונים שיש מן עזרת אבותינו ואילך הם מבחינת הלבושים של המוחין הנז' שהם ד"פ אהיה אשר גם הם באו עם הד' מוחין הנז' בק"ש. והנה גם אהיה פעמים אהיה הם גי' אמת ונמצא כי באלו ד"פ אמת האחרונים תכוין בהם אל ד' שמות אהיה פשוטים ולא במלואם לפי שכיון שהם עצמם אינם רק בבחינת לבושים אין יכול לירד מהם הארה רק בבחינת פשוטים ולא מלויים. עוד יש כונה אחרת באלו ח' פעמים אמת והוא כי ד"פ אמת הראשונים הם כנגד ד' דאחד שהיא למעלה בלאה הנק' ד' קשר של תש"ר והד' אמת האחרונים הם למטה בד' תחחונה רחל והרי ביארנו כמה כונות באלו הח' פעמים אמת ולקמן נחזור לבאר דרך פרטות וע"ש למטה:

ענין ט"ו ווין שיש באמת ויציב כו' תכוין בהם אל שם ההויה היוצא מהם באופן זה כי הנה הם ט"ו ווין כמנין י"ה. ואם תכה י"ה פעמים ו' הם כמנין ט"ו ווין הנז' ועם ה' שבר"ת הדבר הזה הרי נשלמה ידוד אחד. גם קבלתי כונה זו הנז' באופן אחר והוא כי הנה ט"ו ווין הנז' הם ו' פעמים י"ה שהם תשעים והרי לך שתי אותיות י"ה בכל הו"ק כמנין ו' וה"ס שם יה"ו ועם ה' שבר"ת הדבר הזה כו' הרי ידוד ולכן צריך לקשר מלת הדבר עם ט"ו ווין הנז' ולא להפסיק ביניהם כלל. גם יש כונה אחרת והיא נקשרת עם הכונה הנז"ל והכל ענין א' והוא כי ענין זאת ההויה הנז' שרמזנוה בט"ו ווין ובה' של הדבר הנה מקומ' במלכו':

והענין הוא כי כל אלו הארות אנו מורידין עתה אותם אל המלכות העומדת עתה בהיכל הרצון כדי שתוכל לעלות אח"כ בברכת אבות אל האצילות. ונודע כי ההויה במלוי ההין היא במלכות וכיון שלעולם כל בחי' מלוי ההין הוא במלכות א"כ גם בחי' ההין שבהויה זו יהיו מכוונים אליה בפרטות ולכן אנו לוקחים אלו הד' ההין שיש בהויה זו דמלוי ההין ואנו מציירים אותם בציור ווין עד"ז כי כל אות ה' היא צורת ג' ווין. ונמצא שהד' ההין הם י"ב ווין ותחבר עמהם ג' ווין שיש בהויה זו הרי הם ט"ו ווין בהויה זו דההין הנז':

והנה גם אות הד' אשר בזו ההויה היינו יכולים לציירה בציור ב' ווין אחרים ויהיו י"ז ווין. אבל הטעם שאין אנו מציירים גם את הדלת הוא לסיבה הנז' כי עיקר מה שאנו מציירים עתה הם אותיות ההין לפי שהם עיקר' של המלכות הנק' ה' בכל מקום. והנה כונה זו קשורה עם הכונה הראשונ' הנ"ל כי ענין הכאת אותיות י"ה באות ו' להיותם בגי' צ' כמנין ט"ו ווין הוא הגורם אל הציור הנז' לצייר הההין הנז' בציור ווין כדי שיהיו בין כולם ט"ו ווין כנז' וצריך שנבאר עתה ביאור אלו הט"ו ווין מה עניינם:

הנה נתבאר כי כל בנין המל' נעשית ע"י הויה דמילוי ההין הנ"ל ואנו עתה מתחילין להאיר אליה מן הגלגלתא והקדקד שלה והנה בגלגלתא דילה אית בה ג"כ נימין ושערין כמה דאית ברישא דז"א כנזכר בב' האדרות. והנה מספר הנימין אשר בראשה הם ט"ו נימין כמנין ט"ו ווין אלו הנז' פה כנודע בתיקוני' תי' ע' דכל נימא איהו שיעור אות ו' ונימין אלו נמשכין בראשה על ידי הציציות אשר קדמו בפ' ציצית. וכבר הודעתיך איך בחי' הציציות הם נמשכין מן הנימין והשערות דברישא דז"א אשר מהם נמשכה הארה אל רישא דנוקבי' דז"א ומחמת ההמשכה ההיא נמשכו בה ט"ו נימין אלו בראשה. ונלע"ד כי טעם היותם ט"ו נימין הוא לפי שהנימין יוצאין מן המוחין שבה ואין בה רק תרין מוחין כנז' באדרא זוטא בסופה והם חו"ב שבה שהם י"ה ולכן מספר הנימין הם ט"ו כחושבן י"ה. והנה אחר שהמשכנו אליה אלו הט"ו נימין אח"כ נתקנה הקדקד שלה לפי שהנימין הם משני מוחין והקדקד הוא עצם הגלגלת אשר מוח הדעת ושאר המוחין הם בתוכו והנה כמו שהנימין נמשכו מן הויה דההין הנז' גם הקדקד שהוא הגלגלת עצמו נעשה בהוית ההין כי הנה הויה דההין הוא בגי' ב"ן וקדקד הם ד"פ ב"ן והטעם הוא כי הקדקד שלה נעשה מהגבורות ולכן יצחק שהוא נמשך מהגבורות נק' יצחק כי הוא בגי' ד' הויות ב"ן כמנין קדקד ויובן זה עם מה שביארנו בהגדה כנגד ד' בנים דברה תורה גם ביארנוהו בדרוש הארבה שהוא ג"כ גי' יצחק ואמרנו כי הה"ג נעשים ארבעה בנים לפי ששלשה מהם בלבד מתמתקות ביסוד דז"א ע"י הג' חסדים אשר שם וכל אחד מן החסדים או מן הגבורות הוא הויה אחת ונמצא כי הג' הגבורות המתמתקות עם הג' חסדים שהם ו' הויות שעולים בגי' ג"פ ב"ן נשארו שני גבורות שלא נמתקו והנה הם שני הויות שהם בגי' ב"ן והרי הם ארבעה בנים ואין להאריך כאן בענין זה. והנה מכח עיטרא דגבורה נעשה הקדקד שלה כי חסדים אין בה ומאותם ד' בנים נעשה הקדקד שלה גם צריך שתכוין כי קדקד זה נעשה ג"כ מן הויה דההין בציורה ע"ד הנז' בענין הט"ו ווין. וזה ביאורה כי תצייר ד' ההין שיש בזאת ההויה בבחינת ווין יהיו י"ב ווין ועם ג' ווין שיש בזאת ההויה הרי ט"ו ווין ונשארו בזאת ההויה ב' אותיות י"ד ותחבר י"ד עם ט"ו ווין ויהיה הכל בגי' ק"ד והנה מהויה אחרת דההין יהיו ק"ד שני ע"ד הנז' נמצא כי מב' הויות דההין נעשה קדקד שלה שהוא כנגד ב' מוחין שבה שהם ב' הויו' וענין ב' הויות אלו ששתיהם בציורן הם בגי' קדק"ד תכוין אליהם בשני פעמים לעד שנז' כאן והם אלו הראשון ומלכותו ואמונתו לעד קיימת והב' הוא ודבריו חיים וקיימים ונאמנים ונחמדים לע"ד הם בגי' קדק"ד שהם שני הויות דההין שכל אחד מהם בציורה הוא בגי' ק"ד כמנין לעד והנה אחר שאמרת ודבריו חיים וקיימים ונאמנים ונחמדים לעד כו' שאז כבר נשלם הקדקד שלה שכל זה נעשה ע"י הציציות. וזהו הבנת פי' ודבריו חיים וקיים כו' כי הם חיים בסוד היסוד וקיים בסוד נ"ה תרין קיימי גופא ונודע כי מג' נה"י אלו נבנית המלכות הנקר' דבר ולכן נה"י האלה נק' דברים וזהו ודבריו חיים וקיימים כו' ואלו הם סוד הציציות כמש"ל כי פ' ציצית היא בנה"י דז"א ונמצא כי מן הציציות הנז' נעשו הנימין והקדקד שלה ולכן בהגיעך כאן תנשק הציציות בפיך ותשימם על עינך ותתירם ותניחם מידך יורדין ומשולשלין מאליהן ואל תאחזם ותקחם עוד בידך ובאומרך פודינו ומצילנו מעולם הוא שמך תכוין לשני שמות אלו כי פודינו ומצילנו ר"ת הוא בגי' אלקים ור"ת מעולם הוא שמך הוא מה"ש והוא שם א' קדוש משמות ע"ב דויסע, ויבא, ויט כנודע. גם באומרך עזרת אבותינו תכוין כי הויה פעמים הויה הם בגימטריא עזרת:

ונחזור לבאר ענין ח' פעמים אמת שנזכרו מן אמת ויציב עד התחלת העמידה וכבר נת"ל בדרך כללות ונשלים עתה ביאורם דע הקדמה א' כוללת בענין כל העולמות של הקדושה כי כל בחי' אשר בהיותה למטה היא גדולה הנה בעלותה למעלה תהיה קטנה. המשל בזה בענין המלכות דאצילות אשר בהיותה למטה היא גדולה הנה בעלותה למעלה היא קטנה והענין הוא אשר בהיותה למטה בעולם בי"ע היא שם בבחינת פרצוף שלם הנה כאשר תעלה במעלה בעולם האצילות באחורי ז"א כי שם ביתה ומקומה האמיתי ושם איננה אלא בבחינת נקודה קטנה כי כל בחי' פרצופה בהיותה למטה איננה מספיק לה להיותה נקודה בהיותה למעלה וצריכה פעם אחרת להעשות פרצוף שם בהיותה אחורי ז"א ואח"כ תוכל לחזור עמו פב"פ ואחר שתחזור עמו פב"פ תחזור היא אז פעם אחרת להיות נקודה קטנה לפי שאור הפנים הוא גדול מאד לאין קץ על אור האחוריים ואז צריכה פ"א להעשות פרצוף אחר כדי שתוכל לעמוד עמו פב"פ כנגד נה"י שלו כנודע ואם תרצה לעלות מדרגה אחרת עד חג"ת שלו אשר ז"ס ענין חזרת העמידה שחוזר הש"צ בקול רם כמו שיתבאר במקומו בע"ה. הנה אז גם הזכר צריך לעלות עמה בהכרח ואז היא צריכה לחזור עמו אחור באחור פ"א מפני גבהו ומעלתו של ז"א ואז חוזרת לחזור פ"א פב"פ ולהעשות פרצוף אחר מחדש:

ובזה תבין היות בשחרית דשבת ארבע תפילות ב' בקול רם וב' בלחש שהם תפלת שחרית ומוסף כל א' כפולה לב' ובכל עמידה מהם עולה הז"א מדרגה אחת ובכל עליה מהם צריכה לחזור ולהיות נקו' קטנה ואח"כ חוזרת להעשות פרצוף גמור מחדש בכל עליה ועליה וצריך בכל עמידה מהם לומר ברכת אבות כדי לחזור ולתקנה בבחי' פרצוף בהיותה אחור באחור ואח"כ להחזירה פב"פ ולעשותה פרצוף שלם. אמנם לא ראי זה כראי זה כי לא התפלות שוות כי כפי עליית המדרגות כך יהיה סדר ההארות וכונת הפרטיות לכל אחת ואחת ושמותם הפרטיות בכל א' וא' ולכן בכל עמיד' יש כונה מיוחדת בפני עצמה בשחרית או במוסף או במנחה או בערבית או בחול או בשבת או ביו"ט או בחנוכה או בפורים או בר"ח. ובזה יש חילוקים רבים לאין קץ:

ואחר שהקדמנו לך הקדמה הנז' נחזור למקומנו כי הנה עתה יושבת המל' בהיכל הרצון של עולם הבריאה ושם ה"ס הנשיקין כנז' בהיכלות דפ' פקודי כי להיות היכל הרצון מכונה אל יעקב בסוד הת"ת בסוד וישק יעקב לרחל ולכן שם הם ענין הנשיקין ולכן מכאן הוא מתחיל הארת המלכות להעשות פרצוף שלם בכאן כדי שעי"כ תוכל לעלות אל עולם האצילות לעמוד שם עמו אחו' באחור והלואי שם תהיה בבחי' נקודה קטנה ואז תצטרך לחזור להעשות שם פרצוף שלם בהיותה אחור באחור ואם לא הקדימה להעשו' כאן בהיכל הרצון פרצוף שלם לא היה לה מציאות כלל לעלות אל עולם האצילות כיון שהיא עתה נופלת למטה בעו"ה. אבל כיון שהתחילה להאיר ולהעשות כאן פרצוף שלם יש לה יכולת לעלות בברכת אבות באחורי ז"א בעולם האצילות ותהיה שם בבחי' נקודה קטנה כנז'. ונמצא שעתה אנו צריכין להמשיך לה הארה מן המוחין עלאין דז"א שנמשכו לה ע"י הק"ש כדי שתעשה כאן פרצוף שלם ותוכל עי"כ לעלות אח"כ אל עולם האצילות. ולכן אנו מורידים עתה אלו ההארו' שהם ח' פעמים אמת שהם ענין הד' מוחין והד' לבושים שלהם כנ"ל והענין הוא כי אנו מורידים אלו ההארות מלמעלה מז"א הנק' ישראל אשר בעולם האציל' למטה בהיכל הרצון דבריאה ואיננו ישראל עצמו היורד אלא ההארות הנמשכות ממנו והיא בחי' הנק' יעקב שה"ס האחוריים דאבא שנפלו ממקומם בעת מיתת המלכי' עד מקום מל' דאצילות כמבואר אצלינו. ואע"ג שאמרו בזוהר פ' ויקהל דנחית ישראל לקבלה בהיכל הרצון בעת שאומרי' ישראל תהלות לאל עליון גואלם כו' כמשית"ל בע"ה איננו ישראל עצמו אלא זו ההארה הנז' וביאור אלו ההארות הוא באופן זה כי הנה הם ח' פעמים אמת ד' קודם עזרת אבותינו וד' אחר עזרת אבותינו וכבר נת"ל כי הד' ראשונים הם ללאה וד' אחרונים לרחל. גם נתבאר כי הד' ראשונים הם כנגד ד' מוחין וד' אחרונים כנגד ד' לבושים דמוחין והכל א' כי הנה ארבע אמת הראשונים הם ארבע אורות ראשונות הנמשכות מן ד' שמות יה"ו במלוי עסמ"ב ונמשכות אל לאה שהם המוחין עצמן וד' אמת האחרונים הם ד' הארות שניות הנמשכות מן ד' שמות אהיה פשוטין שהם לבושי המוחין ונמשכות אל רחל. ואמנם בתחילה כל ח' הארות אלו נמשכות כולם אל יעקב ואח"כ מחציין יוצאת לאה ומחציין יוצאת ונעשית רחל והרי כל הכונות נקשרות ביחד. ונמצא כי ע"י הארות של ח' פעמים אמת נתקנה רחל כי בתחילה היתה סוד נקו' בלבד בהיותה למטה בהיכל הרצון דבריאה ועתה ע"י אלו ההארות נתקנת ונעשית פה בחי' פרצוף גמור אחור באחור עם יעקב ואח"כ בתהלות לאל עליון גואלם חוזרת להיות עמו פב"פ למטה בבריאה כמשי"ת בע"ה. ובאומרך עוזר דלים העונה לעמו ישראל כו' תכוין לעשות עצמך עני עם השכינה הנקראת עניה בהיותה כאן למטה כדי שבהעלות' תזכה לעלות עמה כנז' בזו' פ' בלק וצריך למעבד גרמיה עני בהדי שכינת' כו' ובאומרך תהלת לאל עליון גואלם צריך להגיה ולומר תהלות בלשון רבים כמ"ש בע"ה והוא מנהג אשכנז גם צריך לקום מעומד כשמתחיל לומר תהלות כו' וטעם שני דברים האלה ית' בכלל דברינו אלה:

והענין הוא כי כבר נת' שבתהלות לאל עליון מתחלת הכלה ליתקן ולחזור פב"פ עם יעקב וכבר נת' בברכת אבות שהתחלת בנין המל' במלת אל עליון גומל כו' כי שם מתחיל להעשות בנין הכתר שלה ע"י שם זה הנקרא אל עליון. והנה ע"י שם זה אל עליון הנז' נחית מלכא לקבל הכלה ולתקנה כנזכ' בזוהר ולכן באומרו עתה תהלות לאל עליון גואלם צריך לקום מעומד לכבוד מלכא קדישא המתגלה ונחית לקבל הכלה ולתקנ' לפי שעתה בתהלות לאל עליון גואלם אז הוא התחלת עליית יעקב עם לאה ורחל בהיכל ק"ק דבריאה ועתה מתחילין לעלות שם וחוזרים אפין באפין ונשקין דא לדא כנז' בזו' פ' פקודי ואח"כ באדני שפתי תפתח אז הוא גמר כניסתם בהיכל קה"ק:

ונבאר עתה ביאור מלות תהלות לאל עליון כו' הנה בזוהר אמרו שבתהלות לאל עליון כו' כדין נחית מלכא לקבל כו' וביאור דבר זה הוא במה שנת' אצלינו לעיל כי לא נכנסו בק"ש רק המוחין דו"ק בלבד והג"ר נשארו למעלה בראשו דז"א בסוד אור המקיף. והנה פשוט הוא שהיסוד דאבא המלובש בתוך דעת דז"א כיון שהוא זכר הוא ארוך ומתפש' יותר למטה ממה שמתפש' יסוד דאימא הנתון ג"כ שם והוא יושב במקום המוח הנק' דעת בין תרין מוחין חו"ב. והנה קצה היסוד בעצמו כיון שהוא ארוך הנה הוא מתפשט ונמשך עד תרין פרקין אמצעיים דנ"ה ואל תשיבני ממה שביארתי במ"א כי שיעור היסוד דאבא הוא מתפשט עד סיום יסוד דז"א כי הנה אין זה אלא אחר גמר כניסת כל המוחין כי אז יורד ומתפשט היסוד דאבא עד סיום יסוד דז"א וכמ"ש בחזרת העמידה איך מתגלי' ג' אמצעיות חג"ת דז"א ושם נת' שאין היסוד דאבא מגיע למטה רק כאשר האם רובצת על האפרוחים אמנם כאשר איננה רובצת עליהם אלא זקופה ועומדת עליהם מבשרינו נחזה אלוה שאין היסוד מגיע רק עד מקום שבין ב' פרקין עלאין דנ"ה בלבד והנה עד עתה עדיין לא נכנס היסוד דאבא ברישא דז"א כלל אמנם עתה מתחיל היסוד ההוא לסבת היותו יותר ארוך משל אימא ליכנס קצת בתוך הדעת דז"א והארה הזאת נמשכת דרך קו האמצעי דז"א עד היסוד שבו ומשם מאיר אל המלכות העומדת עתה בבריאה כנ"ל וז"ש בזוהר דכדין מלכא עלאה נפק לקבלא כו' כי יוצא ממחיצתו ויורדת הארתו אל הכלה העומדת בבריאה ועי"כ יש בה יכולת לעלות לנגדו ובתחילה מכח זו ההארה חוזרת עם יעקב פב"פ למטה ומתחלת לעלות עמו אל היכל קה"ק שבבריאה מכח ההארה הנז' וכבר ידעת כי כל תכלית הזווגים אינם אלא להמשיך החו"ג שבדעת הזכר אל הנקבה ולכן בהראות עתה היסוד הנז' דאבא יש יכולת ביסוד דז"א להעלות אותה בסוד החו"ג אשר בו בסוד והוכן בחסד כסא כו' ונמצא כי מלכא עלאה הנז' בזוהר דנפק לקבלא הוא היסוד דאבא כי הוא נק' מלכא עלאה באמיתות וז"ס תהלות לאל עליון גואלם כי תהלות הם ב' תהלות לאה ורחל וה"ם שתי הארות של ד"פ אמת הראשונים וד"פ אמת האחרונים שביארנו כי ב' הארות האלה מתחברין יחד ועולים כנגד אל עליון ופי' כי אל עליון אל שהוא היסוד דבינה אשר היא הויה דס"ג שבה נרמזת שם ייא"י שהיא גימטריא א"ל כמבואר אצלינו במקומות רבים:

ועליון הוא יסוד דאבא המתלבש תוך יסוד דאימא ובערך היסוד דאימא נק' עליון וחיבור אלו היסודות הנקרא אל עליון בהם תלוי סוד הגאולה וזמ"ש גואלם כי הוא המעלה אותם וגואל אותם מיד החיצונים אשר למטה בבי"ע שלא יתאחזו בהם ועי"כ יכולים לעלות. ונודע כי כל גאולה הוא ביסוד גם תכוין במלת גואלם שהוא חיבור ג"ו אל"ם ר"ל תוך אל"ם והענין הוא כי האותיות אשר תוך מלוי אותיות אלם הם ל"ף מ"ד ס' והם בגי' צדק שהיא המלכות שנזכרה במלת תהלות הנקרא ג"כ צדק וכמ"ש בפסוק האמנם אלם צדק תדברון כו' כי צדק הוא אותיות מלוי אל"ם וע"ש וז"ש ג"כ ברוך הוא ומבורך כו' כי תיבות ברוך הוא כנגד יסוד דאבא לפי שכל ברוך הוא ביסוד כנז' בזוהר ובפרט ביסוד דאבא הנקרא ברוך מצד עצמו ונקרא הוא לשון העלם יען כי הוא נעלם תוך היסוד דאימא אבל היסוד דז"א הוא המקבל ברכה ממנו נק' ומבורך כנ"ל כי להעלות את הכלה למעלה צריך להוריד הארת יסוד דאבא ביסוד דז"א ויסוד דז"א הוא המעלה אותה מן הבריאה אל האצילות וכנגד שני יסודות הנז' נאמר ברוך הוא ומבורך וכבר הודעתיך שרש מרע"ה שהוא ביסוד דאבא וזמ"ש כאן תכף משה ובני ישראל לך ענו שירה כו' כי משה הוא יסוד דאבא ובני ישראל הם נ"ה:

והנה בזה יובן ענין סמיכות גאולה לתפלה הנז' בדברי רז"ל כי דבר זה צריך ביאור לפי שנודע כי כל גאולה הוא ביסוד וכל תפל' במל' וא"כ קשיא היאך אפשר לומר שהגאולה שהיא ביסוד היא למטה בהיכל קה"ק אשר עתה הוא מקומו בתהלות לאל עליון כנז' והתפלה שהיא המלכות היא למעלה באצילות כי כל עמידה היא באצילות:

אמנם ביאורו יובן עם הנז"ל כי הגאולה הזו היא למעלה באצילות ביסוד הנז' אמנם הוא מוריד הארתו למטה בבריאה אל המלכות הנק' תפלה אשר שם למטה וע"י סמיכות הזה עולה המלכות הנק' תפלה מן הבריאה אל האצילות כנ"ל. והנה העליה הראשונה של המלכות הנק' תפלה היא במלת ברוך שבברכ' אבות כמו שית'. והנה זה הברוך הוא ביסוד דז"א כמשי"ת שם והרי נתבאר היטב ענין סמיכות גאולה לתפלה ממש. ועוד כי הנה גם היכל קה"ק דבריאה נקרא ברוך ברבוייא דברכאן כנז' בזוהר פ' פקודי וכמשי"ת בע"ה כי נתרבה בברכאן ע"י הברכות הנמשכות שם מן יסוד דז"א דאצילות הנקרא ברוך ג"כ. ובזה יובנו דברי רז"ל שאמרו כל הסומך גאולה לתפלה כו' והיה צ"ל כל הסומך תפלה לגאולה שכן הוא האמת שצריך לסמוך ולעלות ולחבר את התפלה שהיא המלכות למעלה עם הגאול' שהוא היסוד. אמנם יובן עם הנז' שהנה בחחילה אנו מורידין הארת היסוד הנקרא גאולה למטה אל המל' הנקרא תפלה העומד' בבריאה וזהו ממש סמיכות גאולה לתפלה ואח"כ עולה התפל' למעל' עם הגאולה באצילות ואז איננו סמיכות והארה בלבד רק גאולה עצמיות ולא סמיכות לבד וכבר נת"ל בדרוש הקדיש של הודו לה' כו' ענין סמיכות גאול' לתפל' היטב ושם נתבאר כי לסיבה זו לא נתקנו לומר קדיש כאן כיון שהוא באמצע הבריאה אל עולם האצילות וא"כ היה ר"ל קדיש ע"ד שתקנו לומר קדיש בין עולם ועולם ושם נתבאר באורך טעמו של דבר. וקיצור של דבר הוא כי בכל עולם ועולם המלכות ש"ע העליון מתלבשת החלק העשירי התחתון שבה שהיא המל' של המל' בכתר שבעולם שלמטה ממנו אבל המלכו' שבעול' האצילות כל הי"ס שבה כולם יורדים ומתלבשים בכסא הכבוד שהוא בראש הבריאה בהיכל קה"ח שבה ואין לך סמיכות גדולה מזה. ולכן אין צ"ל כאן קדיש כדי להעלות את הבריאה בעולם האצילות כי הרי היא נקשרת עם המל' דאצילות לגמרי וז"ס סמיכות גאולה לתפלה שהיא עולם הבריאה במלכות דאצילות:

שער הכוונות - דרושי תפילין דרוש א
דרוש א' בענין התפילין:

ובתחי' נבאר סדר כתיבתם כבר ידעת שפרשיות של הראש נכתבים ד' שורות בכל פ' ופ', ופרשיות של יד נכתבים ז' שורות בכל פ' ופ', וזה סדר חילוקם, בפרשיות של הראש פ' קדש ארבע שורותיהם הם אלו וידבר מזה בחדש בצאת, פ' והיה כי יביאך ד' שורותיה הם אלו והיה וכל פטר. ה' ממצרים. פטר רחם. פ' שמע ד' שורותיה הם אלו שמע. נפשך, לבניך, לאות, פ' והיה אם שמוע ד' שורותיה הם אלו והיה, ונתתי, יבולה, בשבתך. תפילין ש"י פ' קדש ז' שורותי' הם אלו וידבר, את היום, בחדש. זבת. את שבעת. ה' לי. ה' ממצרים פ' והיה כי יביאך ז' שורותי' הם אלו והיה. רחם. ואם לא. זאת. לשלחנו. לה' כל. עיניך. פ' שמע ז' שורותיה הם אלו שמע. את. מאדך. היום. בביתך. לאות. על מזוזות. פ' והיה אם שמע ז' שורותי' הם אלו והיה. ובכל נפשיכם. ואכלת. ה' בכם. אשר ה'. בין עיניכם. ביתך ובשעריך:

ונבאר כונת כל פ' ופ' מה שיכוין הסופר בעת שיכתוב אותה ואח"כ נסדר הכונה הזאת כפי סדר השטות אשר בהם פרשת של ראש. פ' קדש היא הי' של ההויה. ואחריה והי' כי יביאך באות ה' א' של ההויה. ואחריה שמע באות ו' ואחריה והיה אם שמוע אות ה' אחרונ' של הויה, והרי נת' איך יש הויה א' פשוטה בארבע פרשיות תפילין של ראש. עוד דע כי מזאת ההויה הפשוטה נמשכין ויוצאין ממנה ד' שמות הויה והם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן ונכללים בה והם ע"ב באות י' ס"ג באות ה' מ"ה באות ו' ב"ן באות ה' אחרונה וגם ד' שמות אלו כוללין הארבע פרשיות של תפילין על הסדר שלהם. עוד דע כי מזאת ההויה נמשכין ויוצאין ממנה ד' שמות אלו כי מאות י' נמשך שם אהיה במילוי יודין ומאות ה' שם אהיה במילוי אלפין ומאות ו' נמשך שם אהיה במילוי ההין ומאות ה' אחרונה נמשך שם אדני במילואו ואלו הד' שמות ג"כ כוללים ד' פרשיות של תפילין על הסדר שלהם כל שם בפ' א' נמצא שקודם שיכתוב פ' קדש יכוין כי כל הפ' הזאת היא י' של ההויה פשוטה והיא הויה א' דע"ב דיודין והיא ג"כ שם אהיה דיודין, וקודם שיכתוב פ' והיה כי יביאך יכוין כי כל הפ' הזאת היא ה' ראשונה של ההויה פשוטה והיא הויה א' דמילוי ס"ג והיא ג"כ שם אהיה דאלפין, וקודם שיכתוב פ' שמע יכוין כי כל הפ' הזאת היא ו' של ההויה פשוטה והיא הויה א' דמילוי אלפין שהיא מ"ה והיא שם א' של אהיה דמילוי ההין, וקודם שיכתוב פ' והיה אם שמוע יכוין כי כל הפ' הזאת היא אות ה' אחרונה של ההויה פשוטה והיא הויה א' דמילוי ההין שהיא ב"ן והיא שם א' של אדני מלא כזה אלף דלת נון יוד ואחר שיכוין הכונה הנז' קודם שיכתוב כל פ' ופ' עוד יחזור ויכוין בשעת כתיבת השיטות כזה קודם שיכתוב שיטה א' של קדש דתפילין של ראש יכוין באות י' פשוטה של הויה הפשוט' ויכוין באות י' דמילוי שם ע"ב דיודין ובאות אלף דמילוי אהיה דיודין, ובשיטה ב' יכוין באות י' פשוטה של ההויה פשוטה ויכוין באות הי דמילוי שם ע"ב דיודין ובאות הי דמילוי אהיה דיודין, ובשיטה ג' יכוין באות י' פשוטה של הויה פשוטה ויכוין באות וי"ו דמילוי שם ע"ב ובאות יוד דמילוי אהיה דיודין ובשיטה ד' יכוין באות י' פשוטה של ההויה פשוטה ובאות ה"י דשם ע"ב ובאות ה"י דשם אהיה מילוי יודין ועד"ז תכוין בד' שיטות של פ' והיה כי יביאך, כי בשיטה א' יכוין באות ה' פשוטה של הויה פשוטה ויכוין באות יוד דשם ס"ג ובאות אלף דמילוי אהיה דאלפין, ובשיטה הב' יכוין באות ה' פשוטה של הויה פשוטה ויכוין באות הי דמילוי שם ס"ג ובאות הא דמילוי אהיה דאלפין. ובשיטה ג' יכוין באות ה' פשוטה של הויה פשוטה ובאות ואו דמילוי ס"ג ובאות יוד דאהיה דאלפין, ובשיט' ד' יכוין באות ה' פשוטה של הויה פשוטה ובאות ה' דמילוי ס"ג ובאות ה' דאהיה דאלפין ועד"ז תכוין בד' שיטות של פ' שמע כי בשיטה א' יכוין באות ו' פשוטה של הויה פשוטה ויכוין באות י' דמילוי שם מ"ה ובאות א' דמילוי אהיה דההין, ובשיטה ב' יכוין באות ו' פשוטה של הויה פשוטה ובאות ה"א דמילוי שם מ"ה ובאות ה"ה דאהיה דההין. ובשיטה ג' יכוין באות ו' פשוטה של הויה פשוטה ובאות ו' דמ"ה ובאות יוד דאהיה דההין. ובשי' הד' יכוין באות ו' פשוטה של הויה פשוטה ובאות ה"א דשם מ"ה ובאות ה"ה דאהיה דההין. ועד"ז תכוין בד' שיטות של פ' והיה אם שמוע, כי בשי' א' יכוין באות ה' פשוטה של הויה פשוטה ובאות יוד דשם ב"ן ובאות אלף דשם אדני, ובשי' ב' יכוין באות ה' פשוטה של הויה פשוטה ובאות ה' דמילוי שם ב"ן ובאות דלת דשם אדני. ובשי' ג' יכוין באות ה' פשוטה של הויה פשוטה ובאות ו' דשם ב"ן ובאות נו"ן דשם אדני. ובשי' ד' יכוין באות ה' פשוטה של הויה פשוטה ובאות ה' דשם ב"ן ובאות יוד דשם אדני:

אבל כונת כתיבת ד' פרשיות של יד הם באופן אחר לפי שהם בז' שיטות וצריך לחלק הכונות לז' בחי' חלקים. ונבאר כוונת שלהם דרך כלל בתחילה והם אלו ראשונה יכוין אל הויה פשוטה כוללת ד' פרשיותיה. עוד יכוין כי ד' שמות יוצאים מד' אותיות הויה הנז' והם שם ס"ג באות י', שם מ"ה באות ה' שם ב"ן באות ו', שם אלף דלת נון יוד בהא אחרונה. עוד יכוין כי ד' שמות יוצאין מד' אותיות הויה הנז' והם אהיה דיודין באות יוד ואהיה דאלפין באות ה' ראשונה. ואהיה דההין באות ו"ו ושם אלף דלת נון יוד באות ה' אחרונה, וכל ג' בחי' אלו נחלקים בד' פרשיו' של יד כי קודם שיכתוב שיטה א' מפ' קדש יכוין באות י' של הויה פשוטה ובשני שמות שהם אהיה דיודין והויה דס"ג משולבין זב"ז ויקדים אותיות אהיה לאותיו' הויה דס"ג לפי שהוא תפלה של יד שהיא נקבה ואח"כ יחלק השילוב של ב' שמות הנז' לז' חלקי' בז' שיטות והם עשרים אותיות ויצרף עמהם אות י' של הויה הפשוט' בתחי' הכל ויהיו הכל כ"א אותיו' וכשתחלקם יהיו ג' אותיות בכל שיטה בזה האופן. יא"ל פי"ו דה"י הי"י וד"ו או"ה יה"י. וכן עד"ז יכוין קודם פ' שנייה אל ה' ראשונה דהויה פשוט' ואל שילוב ב' שמות שהם אהיה דאלפין והויה דאלפין ויקדים אהיה להויה לטעם הנ"ל ואח"כ יחלקם לג' ג' אותיות בכל שיטה מן הז' שיטות ע"ד הנ"ל. וכן עד"ז יכוין בפ' שמע קודם שיכתוב, אל אות ו' דהויה פשוטה ולשילוב שני שמות דהויה דההין ואהיה דההין יחד ויקדים אהיה להויה לטעם הנ"ל. ואח"כ יחלק הכ"א אותיות הנ"ל לג' ג' אותיות בכל שיטה ושיטה מז' שיטות ע"ד הנ"ל, וכן עד"ז יכוין קודם שיכתוב והיה אם שמוע, אל ה' אחרונ' דהויה פשוט' ואל שם אדני במילואו והנה אין בהם רק י"ג אותיות ולכן תחזור לכוין פ"ב אל אות ה' הפשוטה אחר כל הי"ג אותיות הנז' וישלמו לי"ד אותיות ותחלקם לז' שיטות ב' אותיות בכל שיטה. ודע שמלבד זה יש עוד כונה אחרת באלו הד' פרשיות של יד והוא שבפ' הא' תכוין אל מ"ב אותיות שיש בפשוט, ומילוי, ומילוי המילוי דהויה דע"ב דיודין ותחלקן לז' חלקים שהם ששה אותיות בכל שיטה ושיטה ובפ' שניה תכוי' ע"ד הנ"ל אל מ"ב אותיות שיש בפשוט ומילוי ומילוי המילוי דהויה דס"ג. ותחלקם לז' חלקים ע"ד הנז"ל שהם ששה אותיות בכל שיטה ובפ' הג' תכוין ע"ד הנ"ל מ"ב אותיות שיש בפשוט ומילוי ומילוי המילוי דהויה דמ"ה דאלפין ותחלקם לז' ע"ד הנ"ל ובפרשה ד' תכוין תחילה אל שם ס"ג ואל שם אהיה דיודין ואל שם מ"ה דאלפין ואל שם אלף דלת נון יוד על סדר הזה ממש והם מ"ב אותיות כסדר הנז' ותחלקם לז' חלקים בשבעה שיטות כנז"ל. והנני מסדר לפניך הכל באר היטב כדי שלא תטעה:

תפלה של יד:

קדש י - והיה ה:

שיטה א' יהו היו יאל - שיטה א יהו היו האל:

שיטה ב' דהי ויו פיו - שיטה ב' דהי ואו פיו:

שיטה ג' היי ודו דהי - שיטה ג' היי ודו דהא:

שיטה ד' יוד לתה היי - שיטה ד' יוד לתה האי:

שיטה ה' ייו דוי ודו - שיטה ה' ייו דוא ודו:

שיטה ו' ויו דוי אוה - שיטה ו' ואל פוא אוה:

שיטה ז' והי יוד יהי - שיטה ז' והי יוד אהא:

שמע ו - והיה ה:

שיטה א' יהו היו ואל - שיטה א' יוד היו הא:

שיטה ב' דהא ואו פיו - שיטה ב' אוה יאל לף:

שיטה ג' האי ודו דהה - שיטה ג' פהי יוד דל:

שיטה ד' אוד לתה ההי - שיטה ד' היי ודה תן:

שיטה ה' אאל פוא ודו - שיטה ה' אוא והא ונ:

שיטה ו' ואל פוא והה - שיטה ו' אלף דלת יו:

שיטה ז' והא אלף ההו - שיטה ז' נון יוד דה:

תפלה של ראש:

קדש י - והיה ה:

שיטה א' יוד אלף - שיטה א' יוד אלף:

שיטה ב' הי הי - שיטה ב' הי הא:

שיטה ג' ויו יוד - שיטה ג' ואו יוד:

שיטה ד' הי הי - שיטה ד' הי הא:

שמע ו - והיה ה:

שיטה א' יוד אלף - שיטה א' יוד אלף:

שיטה ב' הא הה - שיטה ב' הה דלת:

שיטה ג' ואו יוד - שיטה ג' וו נון:

שיטה ד' הא הה - שיטה ד' הה יוד:

עוד צריך להבין מ"ט בתפילין של ראש יש ד' שיטות בכל פרשה ובתפילין של יד יש ז' שיטות בכל פרשה והענין הוא לפי שבראש ז"א אינם מקיפין רק ארבע בלבד אבל בתפילה של יד שהיא המלכות יש בה ז' מקיפין כי ארבע מוחין הראשונים הם מתלבשים בנה"י דאימא ונכנסים בגולגלתא דז"א כנודע ואח"כ אלו הם נעשים בבחי' מקיפין אל המוחין של הנקבה והנה הם ארבע גו תלת שהם ז' וכנגדם יש שבעה שיטות בתפילין של יד:

עוד כונה אחרת קטנה כוללת בענין פרשיות התפי' ש"ר ושל יד הנה בפ' ראשונה מתפילין של ראש תכוין לשם אהיה דמילוי יודין ובשניה תכוין לשם אהיה דאלפין ובשלישית לשם אהיה דמילוי ההין וברביעית לשם אדני במילואו. והענין הוא כמ"ש לך מ"ש בזוה"ק פרשה ואתחנן שארבע פרשיות של התפילין הם חו"ב חו"ג ובמ"א אמרו כי התפלין ש"ר הם אימא על ברא. אבל הביאור הוא כי כל ארבע פרשיות אלו ה"ס אהיה שהוא בינה ובערך זה אמרו שהתפילין הם אימא על ברא ועוד לטעם אחר והוא לפי שאלו ארבע מוחין מתלבשים בנה"י דאימא כנודע. והנה כל אלו השלש' שמות של אהיה הם בחי' הכתר אשר בכל פרשה מאלו הד' פרשיות וכנגד אהיה דמילוי יודין שבמוח ראשון הנק' חכמה יש שם הויה במילוי ס"ג שיש בו ג' יודין כמו שיש שלשה יודין בשם אהיה דיודין הנז' וזו ההויה היא בז"ת שבחכמה זאת ונעשית מלבוש אל שם אהיה דיודין הנז' כי הוא נשמה אליו לפי שהוא בחי' ג"ר שבה. וכן שם אהיה דמילוי אלפין הוא בחי' כתר שבמוח הנקרא בינה דז"א והיא נשמה אל שם הויה דמילוי אלפין אשר שם בז"ת שבו אבל שם אדני במילואו הוא במלכות שהוא כנגד והיה אם שמוע ואין לו התלבשות אחר במה להתלבש כמו האחרים כנז' וע"כ בתפילה של יד תכוין בד' פרשיותיה אל ארבע שמות האחרים הנז' שהם הויה דס"ג ודמ"ה ודב"ן שם אדני במילוי:

שער הכוונות - דרושי העמידה דרוש א
ועתה נבאר דרושי העמידה בע"ה:

דרוש א':

ונבאר ענין אדני שפתי תפתח כו' שתקנו לומר בתחילת העמידה ולכאורה היה נראה שהוא הפסק גדול בין גאולה לתפלה והנה רז"ל במס' ברכות הרגישו בקושיא זו ותירצו דכתפלה אריכתא דמיא. וביאור הענין הוא במה שכתבתי לעיל כי בתהלות לאל עליון גואלם אז התחילו יעקב ולאה ורחל לעלות אל היכל קה"ק שבבריאה מן היכל הרצון ושם חזרו פב"פ והנה פסוק זה של אדני שפתי תפתח הוא כנגד היכל קה"ק שבבריאה ממש כי הנה סוד שם אדני הוא כאן בבריאה כמ"ש אצלינו בשער שמות הספירות וכנז' בהקדמת ס' התיקונים כי שם אדני הוא בבריאה משום דתמן לאו איהו וכינויה חד כו'. והנה מוכרח הוא שבתחיל' יעלו אל היכל קה"ק דבריאה כדי שאח"כ משם יעלו אל האצילות ולכן תקנו פסוק זה כאן. אמנם ביאור דברי רז"ל שאמרו דכתפלה אריכתא דמיא יובן עם מה שנבאר במלת ברוך דברכת אבות ששם יתבאר כי הוא סוד היכל ק"ק דבריאה דכען הוא ברוך ברבויא דברכאן וביאורו הוא במ"ש במקום אחר כי ע"י עליי' העולמות והתכללותם זב"ז חוזרין ג"ר דעשי' ונעשין ממש בחינת יצירה וכן ג"ר דיצירה נעשים בריאה ממש. וכן עתה הג"ר שבהיכל ק"ק דבריאה הם נכללים עם המל' דאצילות הנקרא תפלה ונעשית חיבור א' ועולים יחד אל עולם האצילות ונמצא כי היכל קה"ק דבריאה שהוא בחי' פסוק ה' שפתי תפתח כנ"ל הנה כתפל' אריכת' דמיא שהוא המל' דאצילות הנקרא תפלה וכאלו נתארכה ונגדלה יותר ע"י התחברות היכל קה"ק דבריאה עמה ונעשו הכל בחי' אצילות וזהו אומרם ז"ל כתפלה אריכתא דמיא. ואמנם תכוין שעדיין בפ' זה אנו בעולם הבריאה כנ"ל. והנה אדני היא המל' ושפתי הם הנצח והוד הנפתחים ע"י הת"ת הנרמז במלת תפתח וע"י פתיחת השפתים אלו משפיעים בעולם הבריאה ואז ופי שהיא המל' הנקרא פה תגיד ותמשיך תהלתך מן האצילות לבריאה ועי"ז תוכל הבריאה לעלות אל עולם האצילות:

שער הכוונות - דרושי תפילין דרוש ב
דרוש ב':

בסדר כתיבת התפילין הנה תחילה צריך שיכתוב התפילין של ראש ויתקנם לגמרי ויתפרם וישחירם ואחר כך יכתוב תפילין של יד ויתקנם וישחירם. גם צריך ליזהר לכתוב כל הד' פרשיות של ראש או של יד רצופים יחד ולא יפסיק ביניהם בשום דיבור כלל ועיקר ומכ"ש באמצעים ואם הוא זקן או חולה ואינו יכול לכתוב כל הד' פרשיות ביחד יכתוב שלשה פרשיות הראשונות ביחד ואח"כ יכתוב הד' לבדה ואם גם זה קשה עליו יכתוב עכ"פ ב' פרשיות הראשונות בלבד בלתי הפסק בנתיים בשום אופן ואח"כ יכתוב ב' הפרשיות האחרות יחד והנה אם כתב ב' הפרשיו' הראשונות והפסי' אח"כ כשיבוא לכתוב פ' שמע צריך שבתחיל' יעביר הקולמוס בדיו ויכתוב על תיבת וידבר של פרשת קדש ועל תיבת והיה של פרשה שניה ואח"כ יכתוב משמע ואילך ועי"כ נקר' קצת חיבור. ואם כבר כתב שלשה פרשיות והפסיק אז יעבור הקולמוס גם על תיבת שמע שבפרשה ג' ואח"כ יכתוב פ' רביעית כולה ביחד. גם קודם שיתחיל לכתוב יתפלל ויאמר ירמי"א ו"א שתשרה שכינתך במעשה ידי ותצליחני בכתיבתי זאת שאני כותב תפילין אלו לשם קדושת מצות תפילין שציונו ה' אלקינו ותצילינו מטעות הכתיבה ומטעות הכונה אכי"ר ויהי נועם ה' אלקינו כו' ואח"כ יתחיל לכתוב תכף עם הכונות הנ"ל גם יכוין כי בפרשה הראשונה יש בה עשרה פסוקים כנגד י"ס וכנגד יו"ד של ההויה פשוטה כנ"ל ובפ' שניה יש בה ששה פסוקים כנגד אות הא במילוי אלפין ובפ' הג' יש ששה פסוקים כנגד אות ו' שבפ' הזאת כנ"ל ובפרשה הרביעית יש ט' פסוקים לרמוז שהיא במלכות המקבל מן ט"ס שעליה שהם כח"ב חג"ת נה"י. גם יכוין כי כל הפסוקים של ארבע פרשיות הנז' הם בגי' שם א"ל היוצא משם ס"ג כנז' בזוהר פרשה פנחס בר"מ שהוא שלשה יודין וא' גם הוא כנגד שם א"ל היוצא משם אהיה במילוי יודין שיש שם ג"כ ג' יודין וא' והכונה זאת היא בארבע פ' תפילין ש"ר. אבל בארבע פרשיות דתפילין של יד יכוין בשם א"ל היוצא משם אהיה במילוי יודין כנ"ל וגם אל שם א"ל שהוא בחסד כמש"ה חסד אל כל היום כנז' בזוהר פרשה ויקרא גם תכוין כי כל ההויות שיש בארבע פ' התפילין הם כ"א אזכרו' כמנין אהיה ולכן כשכותב ההויה הא' יכוין לאות א' של אהיה ובה' הויות אחרות יכוין בה' של אהיה ובי' הויות האחרות יכוין ליוד של אהיה ובה' הויות האחרונות הנשארות יכוין בה' אחרונה של אהיה:

אמנם סדר פרטן הם ז' הויות בפרשה א' וז' הויות בפ' שניה וג' הויות בפ' ג' וד' הויות בפ' ד' ויכוין להמשיך ז' הויות שבפ' א' בג' הויות שבפ' ג' וז' הויות שבפ' ב' בד' הויות שבפ' הד' בסוד חכמה וחסדים בינה וגבו' כמשי"ת לך בע"ה ממה שית' למטה והנני כותב הטעם לפניך. הנה בתפילין של ראש יש כ"א אזכרות כמספר שם אהיה כנ"ל ובהם ד' בתים כנגד ד' אותיות של שם אהיה ובהם ד' פרשיות כנגד ד' אותיות של שם הויה כנז' בתיקונ' בהקד' ד"ט ע"א ונבאר טעם לזה איך האזכרות שהם פנימיים מכולם והבתים שהם חיצונים מכולם נרמזים בשם אהיה והפרשיות שהם בחי' אמצעית נרמזים בשם הויה גם נבאר טעם אל ארבע שיטות שיש בכל פ' ופ' מהד' פרשיות תפלה ש"ר:

והענין הוא במה שנודע שהתפילין ה"ס אימא על ברא כנזכר בתיקונים וכבר הודעתיך כי ד' בתים של התפילין הם נגד ארבע אותיות אהיה וד' פ' כנגד ארבע אותיות הויה וכ"א אזכרות שבהם כנגד שם אהיה שהוא בגי' כ"א והרי הם ג' שמות אהיה הויה אהיה בתפילין ש"ר שהם גי' חיים ונקרא חיי המלך לפי שהם מצד אימא הנעשים תפילין ש"ר דז"א וע"כ ארז"ל המניח תפילין מאריך ימים שנאמר ה' עליהם יחיו כי המלך הוא ז"א וחיי המלך הנז' נמשכים לו מאו"א הנקר' חיים כנודע וכבר הודעתיך כי ג' בחינות היו בז"א ושני' מהם הראשונה והשלישית נקר' עיבור והאמצעי נקרא זמן היניקה ולכן הראשו' והג' נרמזים בשם אהיה ששם אהיה מורה על בחי' העיבור וכמ"ש פ' ויקרא דאהיה ר"ל אנא זמין לאולדא. והענין הוא כי בתחילה בהיותו במעי אמו לא היה כ"א ג' כלילן בג' דהיינו ו' זעירא שבתוך ה' ראשונה ונקבה שלו היתה רמוזה בו בסוד פסיעה לבר בסוד רגל הו' כמבוא' אצלינו פ' בלק דר"ג ע"ב. והנה בהיות הנוק' שם הנה כל אחד כלולה מן הז"ת שהם הו"ק והמלכות היא ז' בסופם כנז' אבל לפי שאינם רק ג' לכן הם ג"פ ז' והם גי' כ"א אזכרות ולפי ששם היו במעי אימא והיו מעולי' שם יותר והיו בתכלית הדקות בבחי' מוחין להיותם תוך אימא ולכן נרמזו בבחי' אזכרות והויות. וענין היותם ד' פ' הוא אחר שנולדו ויצאו לחוץ ונתפשטו אל ו"ק שלימים ואז המלכות היתה ז' להם ואז נוק' אין בה רק ב' מוחין בלבד כנודע ולוקחת אותם מן הו"ק והד' הנשארים מן הו' הם נשארים אל ז"א עצמו וכנגדם הם ד' פרשיות כנגד שם הויה כי שם אהיה אינו נרמז אלא בבחי' העיבור כנז'. וענין היותם ד' בתים הוא כנגד העיבור הב' למוחין דגדלות כי אז חזרה עוד אימא והיתה בסוד עיבור ונתנה ד' מוחין לז"א שהם כחב"ד אז יהיו חו"ב ודע' כלול מב' או חו"ב וב' עטרין דדעת שהם חו"ג והם כנגד ד' אותיו' אהיה המורה על זמן העיבור כנז' ונלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל טעם אל היות העיבו' השני הזה נקרא בשם אהיה לפי שכיון שהוא בחי' עיבור לכן נתקשרו שם כל הז' קצוות מחסד עד מלכות ונכללו כל הז' בסוד ג' זימנין ז' כמו שביארנו בעיבור ראשון ולכן נקרא גם הוא אהיה שהוא כ"א שהם ג"פ שבעה כנז' וטעם היותו נרמז בד' בתים ולא בד' פ' שהן מוחין עצמן הוא כי בתחילה לא היתה אימא בסוד בית אלא בבחי' מוחין ועתה נעשית בית ממש אליהם כמו שנת' אצלינו זאת ההקדמה גם הענין הוא כי כבר הודעתיך כי מוחין אלו אינם מאימא לבדה אלא שהם כלולים מאו"א משום דתרוייהו כחדא שריין לעולם וא"כ נמצא כי ארבע מוחין דאימא נעשים ארבע בחי' בתים אל ארבע מוחין דאבא כי אימא בית לאבא והבן זה. ולכן נרמזו ארבע בתים בשם אהיה שהוא באימא כנודע. וענין היות בתפלה ש"ר ארבע שיטין הוא מפני שהמוחין הם ארבע וכל אחד כלול מכולם ולכן כל פרשה כלולה מארבע שיטין:

וענין תפילה של יד הנה כ"א אזכרות שבהם הם ממש על דרך שביארתי בתפילין ש"ר כי גם הנוק' כלולה מכל הז' ג' זמנין והרי הם כ"א אזכרות. וענין ד' פרשיותיה הוא במה שנודע כי תרין מוחין דילה הם נ"ה דדכורא וכל אחד מהם כלול משנים לפי שהנקבה נעשית מאחורי נ"ה דז"א הנקרא תרי פלגי גופא והנקבה עצמה נחלקה גם היא באחוריה לב' פלגי גופא הרי הם ארבע כנגד ארבע פרשיותיה והיותם כולם בבית אחת לבדו הטעם הוא לפי שכיון שהם בסוד פלגין כנ"ל נמצא שארבעתן אינם רק אחד בלבד ולכן הם בית אחד לבד והוא כנגד שם אדני. וענין היות ז' שיטין בתפלה של יד הוא כי הנה תרין מוחין דנוקב' הם נ"ה כנז' והנה היא צריכה לקבל הארה גם מתחילת ראשית המוחין דז"א בעלה דידה. והנה ד' מוחין דיליה ועוד חג"ת דיליה הרי הם ז' כנודע שמשם נמשך הארה בנ"ה וכנגד זה היו ז' שיטין:

וענין המעברת' של התפילין ה"ס ג' שמות הנז' שהם אהיה הויה אדני והם בגי' יב"ק וז"ס ויעבר את מעבר יב"ק כי דרך ג' שמות אלו עובר ונמשך השפע מתחילת האצילות עד סופו וענין ד' קלפים לבנים שכורכים בהם הפרשיות נת' בברכת אבות דר"ה ע"ש. גם דע כי לעולם יש בחי' מוחין בין בז"א בין בנוקבא אמנם הענין הוא כי קודם הנחת תפילין אז יש לז"א מוחין בבחינת רוח כי כן ז"א הוא רוח ואז יש לנוקבא בחי' נפש כי כן נוקבא היא נפש. אבל אחר הנחת תפילין אז יש לז"א מוחין בבחי' נשמה ולנוקב' בבחי' רוח. ונלע"ד כי אלו הנק' רוח הם מוחים דיניקה שהם כלים האמצעים כנודע:

גם כשכותב שם ההויה אז קודם שיכתוב אותה יקדש את השם כבראשונה כדת וכהלכה ואח"כ כשכותב אות יו"ד יכוין שנחלק' לשלשה קוים והם כח"ב ובהם נכללין כל הי"ס בעבור שהכתר כולל כל קו האמצעי שהם כתר ת"ת יסוד. והחכמה כולל כל קו ימין שהם חכמה חסד נצח ובינה כוללת כל קו שמאל שהם בינה גבורה הוד והמלכות כוללת את כולם וכשכותב אות ה' יכוין אל החכמה ביחוד עם הבינה ובחמשי' שעריה מחולקים בחג"ת נ"ה והיסוד כוללם ונותנם אל המלכות וכשכותב אות ו' יכוין לחג"ת נ"הי והמלכות כוללתם בשית' סדרי משנה שלה כנודע ותכוין אל ראש אות ו' אל הדעת העליון הנמשך מכח"ב וכשכותב אות ה' אחרונ' יכוין אל י"ס הנכללין בה כי היא אות ה"א וציורה היא ד"ו שהם עשר גם תכוין ביוד אל שם ע"ב ובה' אל שם ס"ג ובו' אל שם מ"ה ובה' אחרונ' אל שם ב"ן גם בצורת האותיות של כתיבת התפילין יש קצת שנויים ואלו הם באות אלף יכוין כי כל האלפין יהיו בציור יו"ד מלמעלה כנז' בתיקונים סוף תיקון י"ט ומלמטה תהיה בצורת ד' כנז' בתקו' שם שצורת א' היא יו"ד וטעם הדבר הוא לפי שהתפילין ש"ר הם אימא על ברא כנז' בתיקונים ולכן כל צורת האלפין שבתפילין הם כצורת הנז' א' משא"כ בשאר כל האותיות כמו השינין והעיינין והצדי וכיוצא בהם כי כולם הם בחינת יודין לא צורת זיינין. באות ה' ראשונה של שם ההויה כולם יהיה להם כעין קוץ אחד קטן מאד למטה בסיום רגל ו' זעירא שבתוך אות ה' והוא הנז' בזוהר בשם פסיעה לבר בזוהר בלק דר"ג ע"ב כמבואר שם אצלי וזה צורתה ה' באות ו' כולם יהיו להם גוף וראש וקוץ קטן על הראש וזה צורתה ו' באות י' כולם יהיו להם ג' קוצין א' למעלה וא' למטה וא' באמציעתה וזו צורתה י'. באות ט' כולם יהיו קו שמאלי שבהם כעין ז' וזה צורתה ט'. באות ע' כולם יהיו הקוין שבהם כעין ווין ולא כעין זיינין וזה צורתה ע'. באות צ' כולם יהיו שני ראשים כעין שני יודין והימיני יהיה כעין י' הפוכה לאחריה, ושמאלי כעין נון כפופה למטה, ויוד ישרה על ראש הנון כפופה וזה צורתה צ'. באות ש' כולם יהיו הג' קוים שבהם כעין ג' ווין ולא כעין ג' זיינין וזה צורתה ש' ושאלתי את פי מורי ז"ל בענין צורת האותיות אשר כמה שינוים וחילוקים יש בין כתיבת הספרדי' לכתיב' האשכנזים וא"ל כי לכולם יש רמז וסוד נרמז למעלה כי לכמה ציורי' ושנוים וצרופים משתנים צורת האותיות וא"ל כי בפרט בענין צורת הא' שכותבים האשכנזים שעושים י' ראשונה שבאלף כעין זיין שיש בזה רמז בס' התיקונים גם תעיין במ"ש בזהר פ' ויקרא בענין כתיבת ההויה הנז' שם היטב ואיך צריך הסופר ליזהר בכתיב' שלה:

שער הכוונות - דרושי העמידה דרוש ב
דרוש ב':

בברכת אבות דע כי מורי ז"ל ביאר לי כמה כונות בענין התפלה והעמידה הזו של שחרית דימי החול ועלה ברצוני לכתוב עתה הכונה היותר ארוכה מכולם ואבאר ס' תפלת השחר בלחש ובחזרה עם כונת ברכת כהנים ואח"כ אשיבה ידי לבאר פרטי כונות רבות קצרות ביחד ואח"כ אחזור לכתוב משם ואילך מן כונת נפילת אפים עד סיום התפלה כולה וכונת עלינו לשבח בע"ה וזו היא הכונה הארוכה:

דע כי המלכות הנקרא נוק' דז"א יש בה י"ס ובלילה שאז הוא זמן שליטת החיצונים היא מתמעטת ויורדת למטה בעולם הבריאה כמבואר אצלינו בסדר שכיבת הלילה. והענין הוא כי ספי' הכתר אשר בה היא בלבד נשארת למעלה תמיד בעולם האציל' כמבואר אצלינו בענין תש"י מה עניינה וע"ש עיין לעיל ד"ט ע"ד ולעולם ספי' הכתר שבה נשארת באצילות תמיד ואינה יורדת אמנם הט"ס האחרות מן חכמה ולמטה אשר בה הנה הם יורדות בלילה אל עולם הבריאה ונמצא כי מש"ל שהנקב' עומדת עד עתה בעולם הבריאה בהיכל קה"ק ועתה עולה אל האצילות אינו אלא בבחי' אלו הט"ס תחתונות שלה אשר הם נתונים בלילה בהיכל קה"ק דבריאה ועתה עולים כל הט' אלו למעלה בעולם האצילות:

אמר הכותב חיים ויטאל וצ"ע כי בברכת אבות דר"ה נת' שמה שיורד מן המלכו' בעולם הבריאה אינו רק נקו' אחת בלבד וע"ש ענין ד' בחי' ושרשים של המלכו' כו' והנלע"ד בזה הוא כי אלו הט"ס לא ירדו רק אחר שנתמעטו הם בעצמם ולא ירד מהם רק בחי' המלכו' שבכל ספי' מהם וט' בחי' מלכיות האלו שירדו בעולם הבריאה הם נעשים נקו' קטנה כלולה מעשר כנודע ושאר בחי' של ט"ס נשארו דבוקות למעלה אחור באחור עם ז"א מרגליו עד החזה ובעלות אותה נקו' בברכת אבות אחורי ז"א דאצילות מתחברת מדרגה אחר מדרגה עם כל הט"ס ונעשית פרצוף שלם ודבר זה מוכרח להיות כך שאל"כ מה הוא המיעוט שנתמעטה וירדה בסוד נקו' קטנה כנודע וזה יובן במ"ש במ"א כי בחינ' המלכות שבמלכו' בלבד היא היורדת בכל עולמות בי"ע כנלע"ד חיים. וכבר נת"ל איך ע"י סדר הקרבנות וזמירות ותפלת יוצר דשחרית נכללים כל שאר העולמות של עשי' יצירה בריאה זה בזה כמבואר במקומן עד שנמצאים עתה כולם כלולים בהיכל קה"ק דבריאה. וגם ההיכל הזה כלול הוא במלכות דאצילות. והרי כל העולמות כולם קשורים ונכללים. ונבאר עתה ענין עליית ט"ס אלו של הנקבה הנקראת עתה אצלינו דרך סתם בשם מלכות דאצילות וזה החלי בע"ה:

ברוך כבר נתבאר בס' התיקונים ענין שני כריעות שצריך לכרוע בכל ברכה ולזקוף שני זקיפות וזה ביאורם. הנה בכריעות התפלה באבות תחילה וסוף יש שני כריעות ושני זקיפות בסוד מ"ש כל הכורע כורע בברוך וכל הזוקף זוקף בשם וסוד שני כריעות יוד לגבי הא ואו לגבי הא וסוד שני זקיפו' הא לגבי ואו הא לגבי יוד וזה בכל אחד ואחד וכן בסוף ברכת הודאה. אבל בתחלת ברכת הודאה אין בה רק כריעה א' וזקיפה א' כי בכולם גופא גחין לגבי ברכיין סוד ו' לגבי ה' ורישא גחין לגבי גופא יוד לגבי הא וזקיף ברכיין לגבי גופא סוד הא לגבי ואו. וגופא לגבי רישא סוד הא לגבי יוד ואמנם בתחלת ברכת הודאה לא יש שם ברו"ך ולא הש"ם. נמצא שבכריעה זו היא בסוד ואו לגבי הא והזקיפה הא לגבי ואו בלבד. ולפיכך צריכים אנו לחזור ולעשות כריעה שנית וזקיפה שניה במודים דרבנן להוריד יוד לגבי הא ולזקוף הא לגבי יוד:

שער הכוונות - דרושי העמידה דרוש ב פירוש תיבת ברוך
הנה במלת ברוך צריך אתה לכרוע כריעה א' ואל תכרע עתה רק גופך בלבד ובמלת אתה תכרע פ"ב ואז תכרע את ראשך וז"ש בתיקונים דבעי למכרע ואו לגבי הא יוד לגבי הא פי' כי ואו הוא גופא ויוד הוא רישא ובמלת ידוד תזקוף שני זקיפות. בתחל' תזקוף גופך לבד וזהו ענין הא תתא' לגבי ואו ואח"כ הזקיפ' הב' הוא שתזקוף ראשך וזהו ענין הא עלאה לגבי יוד והנה נמצא בס' התיקונים שצריך לכרוע בשם אהיה ר"ל במלוי יודין ולזקוף בשם ההויה ר"ל במלוי יודין ג"כ. ועתה נבאר בפרטות דברים אלו. הנה נת"ל כי בק"ש לא נכנסו בז"א זולתי המוחין דו"ק בלבד מצד אימא אבל הג"ר דמוחין דמצד אימא וכל הט' מוחין דמצד אבא כולם נשארו למעלה בסוד אור מקיף על ראשו. והנה ע"י זווג או"א הנרמז בג' שמות ה' אלקינו ה' בפ' שמע ישראל נכנסו ו"ק דמוחין ועתה צריך לעשות זווג אחר אל או"א בברכה זו כדי להכניס בו ג' המוחין הראשונים דמצד אימא ע"י תוספת הארה שתמשך בז"א ע"י זה הזווג הב' דאו"א ויכנסו ג"כ אח"כ כל הט' מוחין דמצד אבא ע"י תוספת הארה וכמשי"ת בע"ה:

והנה הג"ר דמצד אימא הם למעלה בסוד אור מקיף ברישא דז"א. וכבר ידעת ענין שם הויה אשר כוללת כל עולם האצילות באופן זה א"א בקוצו של יוד אבא ביוד אימא בה' ראשונה ז"א בואו נוקבי' בהא אחרונה וגם מלבד הויה זו עוד יש הויה אחרת כוללת בחי' ז"א כולו עד"ז כי הכתר שלו רומז לקוצו של יוד וחו"ב לי"ה ו' קצוותיו לואו והמל' נוקבא דידיה באות הא אחרונה. וגם מלבד זה עוד יש הויה אחרת כוללת ספי' הת"ת לבדה של ז"א כמבואר אצלינו בשער שמות הספי' וזכור היטב הקדמות אלו למה שנבאר עתה. גם צריך שתדע כי בחינת אימא הנכנסת ומתפשטת ומתלבשת תוך ז"א והמוחין דז"א מלובשים בתוכה כנודע הנה בחי' אימא זו היא נקרא שם אהיה במלוי יודין שהיא בגי' צלם המתפשט תוך ז"א בסוד אך בצלם יתהלך איש והנה כמו שביארנו בשם הויה כי ג"ר נרמזו בשני אותיו' י"ה וז"ת נרמזו בב' אותיו' ו"ה כן הוא ממש בשם אהיה כי ג' מוחין עלאין נרמזו בשני אותיות א"ה והמוחין דו"ק תתאין רמוזים בשני אותיו' י"ה ונמצא שעדיין לא נכנסו ברישא דז"א אלא ב' אותיות אחרונות י"ה משם אהיה שהם בחינת מוחין דו"ק. גם צריך שתדע כי ז"א נעשה ע"י כ"ב אותיו' האלפא ביתא כנודע. והנה הם מתחלקות בו לג' חלוקות בג' קוין שלו ז' אותיות הראשונות בקו ימינו וז' אותיות שניות בקו שמאלו וח' אותיות הנשארות בקו האמצעי שלו וכן נזכר בזוהר פ' בראשית די"ו ע"ב וזהו סדרן אבגדהו"ז בחסד חטיכלמ"נ בגבורה סעפ"צ קרש"ת בת"ת כך פי' מורז"ל וז"ס להנחיל אוהבי יש אשר סודו ביארו בזוהר פ' תרומה דקס"ו ע"ב כי ש"י עולמות אלו שריין תחות כורסיי' תחות עלמא דאתי כו' והענין הוא שהתבונה המתלבשת תוך ז"א לתת לו מוחין נקראת עלמא דאתי מפני שתמיד אתי ונמשך ההוא שפע גו רישא דז"א ואלו הי"ש עולמות הם הכ"ב אותיו' עצמם אשר הם בבינה וכולם מתחלקו' בז"א. האמנם עיקרם הם למעלה בג"ר דז"א אבל הארתם יוצאת ונגלית לחוץ במקום שנגמר ונשלם היסוד דאימא שהוא בחזה דז"א כנודע ואז משם ואילך הם מתחלקין לג' קוים ונמצא שעיקר הארתם הם בחג"ת דז"א וז"ש בזוהר דאינון תחות עלמא דאתי שהוא במקום סיום היסוד דאימא הנקרא עלמא דאתי שהוא בחזה דז"א. גם פירושו הוא באופן זה כי מקום אלו הכ"ב אותיו' הם למטה ממקום מוח הבינה דז"א עצמו אשר גם היא נקרא עלמא דאתי. האמנם שרשם האמיתי הוא בג' מוחין עלאין אלא שהארתם מתגלה למטה בחג"ת דז"א אבל אין ענין זה רק כאשר הט' מוחין כולם נכנסים בז"א אמנם עתה שעדיין לא נכנסו רק המוחין דו"ק נמצא כי כל הארה של אותם הכ"ב אותיות שבבינה הנמשכין אל ז"א הם עדיין על רישא דז"א וההארה שהיתה נמשכת בחג"ת דז"א היא עתה ברישא דז"א ובג"ר שבו מתחלקות אלו הי"ש עולמות שהם הכ"ב אתוון הנז' ועוד נשארים מן אלפא ביתא ה' אותיות אחרות הכפולות הנקר' מנצפ"ך:

וכבר הודעתיך כי אלו ה"ס הה"ג הנז' בזוהר ואנו מזכירין אותם פעמים רבות. והיותם אותיות כפולות הוא לפי שיש בדעת דז"א ה' חסדים וה"ג ובהכנס כל המוחין ברישא דז"א היסוד שלו הוא כולל כל הכ"ב אתוון כנזכר בזוהר על פסוק וישכב במקום ההוא וי"ש כ"ב פירושו כי הי"ש עולמות הנז' ה"ס הכ"ב אתוון עצמן וכולם נתונים תוך היסוד דאימא בהיותה מלובשת תוך החזה דז"א ומשם יוצאים הארותיהם ומתגלים בז"א ונחלקים כל הכ"ב אתוון בחג"ת דז"א. וגם הב' עיטרין ניתנים הה"ג עצמן אל הנקבה והה"ח מתפשטים בו"ק דז"א כנודע אבל עתה כל החו"ג הם למעלה על רישא דז"א בסוד אור מקיף כי עדיין לא נכנס היסוד דאימא והנה מן אותה העת שאמרנו תהלות לאל עליון גואלם כו' כנ"ל. אשר אז מלכא נפיק לקבלה ר"ל שאז מתחלת הארת הדעת בהיות' למעלה להאיר דרך קו האמצעי תוך ז"א עד היסוד בו ומאז ואילך מתחיל לכנס הארת הדעת והארת החו"ג תוך ז"א אבל שרשם נשאר למעלה:

ואמנם גם בהיות כל המוחין תוך ז"א היה פה היסוד דאימא מתגלה במקום רחב שהוא בחזה דז"א והיו האורות מתגלים הרבה מאד ומאירים מאד בנה"י דז"א יותר מן הארה שיש עתה בחג"ת דז"א לפי שעתה אע"פ שנכנסו כבר ו"ק דמוחין בז"א ונמצא שההארה שהיתה ראויה לרדת בתוך נה"י דז"א ירדה עתה בחג"ת שלו עכ"ז עתה ההארה הזו היא יותר גרועה משעה שהיא למטה במקומה בנה"י לסיבה הנז' כי להיות ההארה הזאת בנה"י הנה היסוד דאימא היה אז בחזה דז"א והיה מתגלה במקום רחב גדול אבל עתה פי היסוד דאימא הוא למעלה בכתר דז"א אשר שם הוא מקום צר ואין מקום לסבול ג' קוים של כח"ב ולכן ההארה המתפשטת משם אל חג"ת ג' אמצעיות היא מועטת מאד והרי הצענו לך כמה הצעות אשר בהם תבין כל מה שנבאר בביאור המלות:

ברוך בכאן תכרע גופך בלבד ותכוין להוריד ו' לגבי ה' פי' כי הלא המלכות היא ה' תתאה והיא עתה בהיכל קה"ק דבריאה וצריכה לעלות ולכן אנו מכוונים להוריד הו' לגבי ה"א תתאה להעלות' והנה זה הואו הוא בחי' ת"ת דז"א שהוא סוד הואו כנ"ל והוא בחי' גופא דז"א ולכן גם בענין הכריע' צריך לכרוע הגוף לבד לא הראש וצריך להמשיך בתחל' הארה מן המוחין אל הת"ת דז"א כדי שיוכל לרדת ולהעלות את המלכות ולכן צריך לכוין להוריד שני אותיות י"ה האחרונות שבשם אהיה אל זו הואו ואח"כ להוריד זו הואו לגבי הא שהיא מלכות אשר בהיכל קה"ק דבריאה וכבר נת"ל ביאור ענין זה. אבל כאן נבארהו בקצרה והוא כי הנה המוחין דו"ק הם רמוזים בשני אותיות י"ה האחרונות שבשם אהיה. ואלו שני אותיות י"ה הם עתה בג"ר דז"א ולכן אנו מורידין הארה מאלו ב' אותיות י"ה שהם המוחין דו"ק העומדים עתה בג"ר דז"א ואנו מורידין אותם אל ג' אמצעיות דז"א ומשם ולמטה אשר הם רומזים באות ו' של ההויה הכוללת את כל ז"א כנז' ואז תוכל לרדת ואו זו דז"א עד הה' שהיא המל' ויעלנה למעלה. אמנם צריך לכוין כי ב' אותיות י"ה הנז' הנה הם מלאים ביודין כזה יוד הי והסיבה הוא לפי שהם בחי' מוחין וכל מוחין הם מלוי יודין כנודע. אבל אותיות וה יהיו פשוטים לפי שהם בחי' גופא שהוא הת"ת דז"א הנקרא ו' והמלכות נקרא ה' וכיון שאינם בחי' מוחין אינם ממולאים במלוי. גם צריך לכוין כי עתה חיבור אלו הד' אותיות הנז' נעשה מהם שם ידוד שהם שני אותיות י"ה אחרונות משם אהיה ושני אותיות ו"ה אחרונות משם הויה והרי איך בכריעה ראשונה יש בה הויה. גם תכוין כי שני אותיות י"ה הנז' הנה הם במלוי יודין יו"ד ה"י שהם בגי' ל"ה ועם שני אותיות ו"ה הפשוטות יהיה הכל גי' מ"ו ותכוין בזה אל אותיו' המלוי דהויה דע"ב דיודין כי נמשך הארה מן אבא ומן חכמה דז"א אשר שניהם הם הויה דיודין ומשניהם יורד הארה למטה והארה זו הוא זה המלוי שלהם שהוא בגי' מ"ו כנז':

והנה זו ההארה היא סוד מש"ל כי ה"ס הארות הכ"ב אתוון שביסוד הבינה הנקרא ברוך וענין זה תכוין במלת ברוך אמנם אינם כ"ב אתוון עצמן לפי שהם עדיין על רישא דז"א בסוד אור מקיף אמנם הוא הארה היורדת משם בג"ר דז"א אשר אלו הם הארות יותר מועטות וגרועות מן הארת הכ"ב אתוון המתפשטות בחג"ת דז"א אחר שנכנסו כל המוחין בתוכו להיותו מקום צר כנ"ל ואמנם זו ההארה של אלו הכ"ב אתוון תכוין בשני אותיות ב"ך שבמלת ברוך ותכוין להורידן מן יסוד דבינה אשר עומד למטה בראש ז"א ואיננו ממש עצמותו אלא הארתו בלבד כנ"ל ותכוין להוריד מן הארת יסוד דאימא הנקרא ברוך אלו הכ"ב אתוון הנרמזות גם כן במלת ברוך. גם תכוין כנ"ל והוא להוריד הארת הה"ג דברישא דז"א כי הגבו' עצמן הם ג"כ למעלה אמנם הארתם בלבד תוריד עד המלכות ע"י הכריעה הנז' והנה הארה הזו היא בגי' ברוך ע"ד שביארנו בתפלת ר"ה שה"ס כ"ו ע"ב ק"ל שהם בגי' ברוך ושם נתבאר ביאורו. גם תכוין כי הנה עתה המלכו' צריכה לעלות בתחיל' באחורי ז"א וצריך להמשיך כל הארות הנ"ל דרך אחור ז"א והנה הפנים דז"א הוא בחי' כ"ו שבמלת ברוך שהוא בגי' שם הויה אלא שהוא במלוי אלפין שעולה מ"ה ואח"כ עובר דרך אחוריים דז"א שה"ס ע"ב ק"ל שהם רבוע האחוריים דהויה דמ"ה דאלפין כנז' הרי נתבאר מלת ברוך שהיא כ"ו ע"ב ק"ל בב' פירושים. גם תכוין כי הלא כל זה נמשך אליה ע"י גלוי היסוד העליון דאבא שהתחיל להאיר כמבואר לעיל בענין תהלות לאל עליון גואלם ברוך הוא ומבורך כו' ותכוין להמשיך מן ברוך ההוא אל היסוד דז"א הנקרא גם הוא ברוך והוא הקצה היותר תחתון שבכל ו"ק הגוף הנרמז בכריעה הראשונה בסוד ו' לגבי ה' ומן היסוד שהוא סיום זה הו' משם יורד אל הה' ואז גם המלכות נעשה גם היא בחי' ברוך ע"ד הנז' וז"ס סמיכת גאולה לתפלה כנ"ל. גם תכוין כי על ידי כריעה זו של ו' לגבי ה' עולה הה' שהיא המלכות עד כנגד אחורי היסוד דז"א ממש הנקרא ברוך. והנה עליה זו היא עליה ראשונה של המלכות גם תכוין כי ע"י עליה זו עלתה ג"כ עמה היכל קה"ק דבריאה וכל שאר העולמות כלולים בו כי לטעם זה נקרא זה ההיכל של קה"ק דבריאה גם הוא ברוך בסוד ריבוייא דברכאן שכולל כל העולמות בתוכו כנז' בזוהר פר' פקודי וביארנוהו לעיל. וכבר הודעתיך במקומו כי ה' בחי' יש אל המל' בתחי' היא נקודה קטנה ועוד היא נגדלת כמדת היסוד ממש כמוהו ובשיעור גדלותו. וכמבואר אצלינו בפ' וכל בשליש עפר הארץ שהוא שליש מדה אחת לבד וזו ההגדלה הוא שנגדלה עתה במלת ברוך כנז':

עוד נגדלה גדלות ג' והוא שתהיה מדה א' שלימה ככל המדות הגדולות שהוא שתהיה כשיעור מדת הת"ת שהוא גופא דז"א שהוא מדה אחת גדולה ולא כמדת היסוד שהוא מדה קטנה עוד נגדלת גדלות ד' והוא שנעשית פרצוף גמור אלא שהוא פרצו' קטן כשיעור פרצוף הנקרא יעקב שהוא כשיעור שיש מן החזה דז"א עד רגליו עוד נגדלת גדלות ה' והוא שנעשית פרצוף גדול שוה בשוה בכל קומת ז"א. והנה זה הגדלות הגדולה מכולם אינו אלא בזמן תפלת השחר של שבת כמו שיתבאר בע"ה שם במקומו. אבל עתה במלת ברוך הגדילה גדלות שני הנ"ל והוא שגדלה כשיעור מדת היסוד דז"א אלא שעומדת עמו אב"א:

שער הכוונות - דרושי העמידה דרוש ב פירוש תיבת אתה
אתה עתה תכרע כריעה שניה בסוד י' לגבי ה' פי' כי עתה צריך להמשיך אור גבוה יותר. כדי שעי"כ תתעלה המל' יותר מבראשונה וצריך להמשיך הארה זו מן ג' מוחין עלאין שע"ג רישא דז"א אשר לא נכנסו עדיין בתוכו ולכן צריך לכרוע עתה בחינת הראש להורות שהז"א כורע את ראשו שה"ס י"ה יוד לגבי ה' עלאה שה"ס ג' מוחין עלאין הנכנסין עתה לצורך הארה זו תוך ז"א לפי שעה ותיכף חוזרים להסתלק ואינם נכנסים בקבע עד במלות אלקי אברהם כו' וכמשי"ת בע"ה ולכן תכוין להמשיך ב' אותיות ראשונות של אהיה שהם המוחין ולכרוע ולהורות הכנסת ג' מוחין עלאין שה"ס א"ה של אהיה במלויים אל"ף ה"י ע"ד הנז"ל במלת ברוך ולהורידם ברישא דז"א שהיא י"ה ובתחי' לוקחם אות י' שהיא החכמה שבו ומשם נתנים אל הבינה שבו הנק' ה' וז"ס י' לגבי ה'. ומשם יורדים אל אות ו' שהוא הת"ת דז"א ומשם יורדים אל הא תתאה שהיא המל'. ואע"פ שבזוהר לא אמרו אלא י' לגבי ה' עכ"ז מוכרח הוא שירדו ג"כ עד ו' לגבי ה' אמנם כונת דברי הזוהר הם לומר שבתחי' במלת ברוך היה ו' לגבי ה' בלבד אבל עתה בכריעה שני' של אתה מתחלת הכריעה הזו מלמעלה גם מן י' לגבי ה'. ומכ"ש שנמשכת למטה עד ו' לגבי ה' אלא שאין צורך להזכיר רק תחלת ההמשכה והנה בכריעה הראשונה היו ב' אותיות אחרונות של אהיה לשני אותיות אחרונות של הויה וד' אותיו' אלו היו שם א' של ידוד כנ"ל. ועתה הם שני אותיו' ראשו' א"ה של אהיה ושני אותיות י"ה של הויה וארבע אותיות אלו הם שם א' של אהיה ונמצאים ב' כריעות אלו ע"י הויה ואהיה אמנם עיקרם הם מן אהיה כי משם יורד אל ההויה שהוא מן המוחין אל כללות י"ס דז"א ובכך אל תתמה אם תמצא כתוב בס' התיקונים ובזו' ובר"מ כמה נוסחאות מחולפו' ומנגדות זו את זו בענין אלו הכריעות כי יש מאמר אומר שצריך לכרוע ו' לגבי ה' ויוד לגבי הא ויש מאמר אומר שכורע באהיה וזוקף בהויה ויש מאמר להפך מזה אך אמנם במה שכתבנו יובנו כל דבריהם כי כולם חיים וקיימים יוצדקו יחדיו כי בבחי' א' הוא כדברי המאמר הראשון ובהצטרף ההארות נעשים שם א' ע"ד מש"ל וכמו שראית בעיניך כמה שמות הויה ואהיה יש פה מחולפות זה מזה והמשכיל יבין ויסתכל בדברינו. גם תראה במה שבארנו איך כריעה הא' היתה בסוד מ"ו שהוא מילוי הויה דיודין שהוא בחכמה שהם שני אותיו' י"ה מן אהיה דמלוי יודין. ושני אותיות אחרונות משם הויה פשוטות ועתה בכריע' שני' הוא שני אותיו' א"ה דאהיה במלוי יודין ושני אותיות י"ה ראשונות משם הויה פשוטות והם נעשים שם א' של אהיה אבל בכריעה ראשונה היה שם א' של הויה. גם החשבון של אלו הד' אותיו' הנז' אשר בכריעה שניה הם בגי' ק"מ שהם בגימט' מנין אותיות המלוי של אהיה ביודין להורות כי עתה בכריעה זו הב' ירד אור מן אימא וגם מן מבינה דז"א למטה כי כל אחת משתיהם נקרא שם אהיה כנודע. ואם תחבר ב' המילויים שבשתי הכריעות שהם מ"ו וק"מ יהיו אותיות מקום וה"ס מ"ש רז"ל כל הקובע מקום לתפלתו שעי"ז המקום יוכל האדם להעלות את תפלתו עד מקום שירצה למעלה ונודע כי התפלה היא בחי' מלכות הנקרא תפל' היא העול' למעלה ע"י שני המלויים הנז' העולים בגי' מקום. וצריך שתכוין כי משני מלויים אלו נעשה שם הויה א' שהוא בגי' מקום והוא ענין שם הויה ע"י הכאה באופן זה. יפ"י הפ"ה ופ"ו הפ"ה הרי הכל בגי' הוא מקו"ם והענין הוא שע"י הארת ב' המלויים הנז' מ"ו וק"מ מתרבים הכאת האורות של ז"א הנק' ידוד זה בזה ונגדלים ומתרבי' האורות לשיעור מספר מקום כנז' והנה סוד ההאר' הזו היורדת עתה הוא הארת הכ"ב אתוון עצמ' משרשם מן ג' עליונות שה"ס שני אותיו' א"ה של אהיה כנ"ל. וזה נרמז בשתי אותיו' א"ת של מלת אתה והם כ"ב אותיו' מן אלף עד תיו וכיוצא בזה פי' בזו' פ' בראשית על מלת א"ת שר"ל כללו' האלפ' ביתא מן אלף עד תיו שסימנים א"ת:

גם עתה נכנסין הה"ג עצמן משרשם העליון ולא הארה בלבד כבתחילה ויורדין אל המלכות וזה נרמז באות ה' של אתה שה"ס ה"ג וה"ס ה' אותיו' מנצפ"ך היתירו' על כ"ב אותיו' הנרמזו' במלת אתה באותיות א"ת מן אתה גם עתה נכנסין הארת ה' חסדי' אבל אינם נכנסים החסדים עצמן כמו הגבו' רק הארתם בלבד. וגם זה נרמז באות ה' של אתה. גם ז"ס מ"ש בזוהר על מלת אתה שהיא בחסד והוכן בחסד כסא וה"ס הכהן בסוד אתה כהן לעולם שה"ס הארת החמשה חסדים כנז' והנה כל אלו ההארות שלוקחת עתה בעת הכריעה הב' יותר מבכריעה הא' הוא כי בכריעה א' לא לקחה רק הכ"ב אותיות והארת הה"ג אבל עתה בכריעה הב' לוקח' הכ"ב אותיו' עצמן והה"ג עצמן והטעם הוא מפני שעתה צריכה המלכות לעלות עלייה א' יותר עליונה עד כנגד נ"ה דז"א אב"א אשר הם גבוהים מן היסוד. וגם יש לה עתה הארה א' יתירה והיא הארת ה' חסדים הנז' והטעם הוא כי בתחי' היה שיעורה מדה א' בענין הרוחב שהוא ברוחב היסוד. אבל עתה אמת הוא שבשיעור הגובה איננו רק מדה אחת בלבד לפי שנ"ה הם זו בצד זו ואינם זלמ"ז. אבל בענין הרוחב יש לה רוחב של ב' מדות שהם נ"ה העומדים זו בצד זו ולכן צריכה עתה לקחת הארה זו היתירה מן הה"ח. ואמנם אל תטעה לחשוב כי עתה שעול' כנגד הנ"ה שגם היא נגד היסוד דע לך שאינו כן אמנם נעקרת ממקום אחורי היסוד ועולה ועומדת כנגד אחורי הנ"ה בלבד והטעם הוא לפי שעדיין איננה פרצוף שלם ונלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל כי זה ג"כ נרמז במלת אתה ר"ל א"ת ה' כי עתה המל' נקרא ה' בשלימותה לפי שעתה היא במקום אצילותה הראשון שהוא באחורי נה"י דז"א. ועוד לסיבה אחרת כי עתה כבר עלתה בג' קוי ז"א שהם היסוד והנ"ה אשר ציורם נצטייר בג' קוים שיש בציור אות ה' כזה ה' כנלע"ד ששמעתי ממוז"ל. והנה ב' עליות אלו הם ע"י שני הכריעות הנז' והענין הוא כי ע"י הכריעות של ז"א שיורד אליה עי"כ היא עולה העליות האלו אמנם אותם ההארות אינם חוזרים לזקוף ולעלות כי צריכה היא להם. ואעפ"י שבערך המלכות הם נקראים זקיפות כיון שהיא עולה ע"י כל אלו המדרגות שהם נה"י דז"א עכ"ז נק' כריעות לפי שאע"פ שהם זקיפות בערכ' עכ"ז מפני שמקום המלכו' וכו' ונקו' אצילותה הראשון העיקרי הוא כנגד החזה דז"א וכל זמן שלא עלתה שם נקרא כריעה ולא זקיפה כי זקיפה האמיתי איננה אלא אשר תעל' אל מקומה האמיתי. אבל כל שאר העליות שלה נקרא כריעות אלא שהם כריעות משונות זו מזו במעלה כי עדיין כורעת היא למטה ולא נזקפה במקומה האמיתית ולכן אין הזקיפות אלא במלת ידוד לפי שאז היא עולה בת"ת דז"א שהוא מקומה האמיתי וכמו שנבאר:

שער הכוונות - דרושי העמידה דרוש ב פירוש תיבת ה'
ידוד הנה עתה צריך לזקוף ב' זקיפות חילוף ב' כריעות הנז' וז"ס שאומרים ז"ל כל הכורע כורע בברוך וכל הזוקף זוקף בשם רמזו בדברים אלו אל ב' הכריעות ושני הזקיפו' כי לא אמרו צריך לכרוע בברוך ולזקוף בשם. והשני זקיפות הם הראשונ' זקיפת הגוף הב' זקיפת הראש וכבר נת' שע"י ב' הכריעות עלתה המלכות עד נ"ה דז"א אחור באחור ועתה בשתי זקיפות אלו עולה עד הת"ת דז"א מאחוריו וכבר נתבאר שלהיות כאן מקומ' האמיתי לכך אלו הם נק' זקיפות ולא כריעות ואמנם היותה צריכה ב' זקיפות לעלות אל אחורי הת"ת הוא במה שנודע כי ז"א היה בתחיל' בזמן העיבור בבחי' ג' כלילן בג' ואח"כ בזמן היניקה הוא בבחי' ו"ק ואחר כך בזמן הגדלות הנק' עיבור ב' של המוחין היה בבחי' י"ס גמורות ולעיל בענין הק"ש נת' קצת מזה איך נגדלים הו"ק ונעשים י"ס גמורות ע"י התחלקו' השלישים שבו ע"י כניסת נה"י דאימא עלאה לתוכן ואז נגדלים וכבר נת' איך מוכרח הוא שהקטן מיום שנגמר' צורתו במעי אמו כבר נגמרו כל הרמ"ח איברים שבו. אמנם אח"כ בזמן היניקה נגדלים אבריו בהגדלה אבל לא שנתוספו בו מנין אבריו. וכן בזמן הגדלות ועיבור ב' נגדלים איבריו יותר ויותר והנה בחינת הת"ת דז"א אשר היא אות ו' של ההויה הכולל ז"א כנ"ל ושם נתבאר שבתחי' היתה ו' זו קטנה בלתי ראש ואח"כ נעשית ו' זו גדולה עם ראש. והנה לעולם בחי' אות ו' רומזת בז"א בערך שאר האצילות ורומזות בת"ת דז"א בערך שאר גופו וי"ס שבו והנה בזמן קטנותו היה גופו קצר וקטן כדמיון ו' זעירא בלתי ראש וכאשר הגדיל נגדל גופו יותר ונעשה כדמיון צורת ו' גדולה עם ראש. והנה ראש הו' היא בחינת יוד קטנה כי צורת אות ו' היא יוד קטנה על ו' והענין הוא כי בהיותו בעיבור היה ו' בלא ראש ועתה ביניקה ובפרט אחר שנכנסו בו ו"ק המוחין דגדלות בעת ק"ש כבר הגדיל ונעשה לו ראש באות ו' שבו וא"כ נמצא כי שני בחינות יש אל הת"ת דז"א אחד בזמן קטנות ואחד בזמן הגדלות וכנגדם הם ב' זקיפות הנ"ל האחד להעלותה עד מקום התחלת ראש הת"ת הא' דזמן הקטנות. והשני להעלות' עד ראשית הת"ת שנגדל אח"כ יותר בעת הגדלות. והנה הת"ת הא' הוא בחי' ו' בלי ראש והת"ת השני הוא בחי' ו' עם ראש שהוא זמן ההגדלה:

ונבאר עתה סדר שני זקיפות אלו הנה בתחילה תתחיל לזקוף גופך בלבד ותכוין לזקוף המל' הנקרא ה' לגבי ו' שהוא מקום הת"ת הראשון שהם שני שלישי הת"ת של ההגדלה ואח"כ תזקוף ראשך ותכוין לזקוף ולהעלות את המלכות הנק' ה' לגבי י' שהוא הי' שבראש הו' זו היא שליש העליון של הגדלת הת"ת. ובזה תבין ג"כ טעם אל מש"ל שאעפ"י שבמלת ברוך אתה עלת' המלכו' אל נה"י דז"א עכ"ז עדיין הראש והגוף דז"א הם כפופים בכריעה. אבל עתה במלת ידוד שהם ב' זקיפות הנה הת"ת דז"א שהוא בחי' אות ו' הכורע לגבי ה' הנה הוא עולה ונזקף במקומו אבל בהיותו בנה"י עדיין היה כורע כל זמן שלא עלה אל מקומו והרי עתה עלתה המלכו' אל שרשה הראשון וכבר יש לה שיעור מדה ספי' א' בלבד שהוא מדת הת"ת דז"א באחוריי' שלו וכל כוונה זו תהיה להעלותה ע"י שם ההויה במלוי יודין וה"ס וכל הזוקף זוקף בשם כי הכריעה היתה ע"י אהיה דמלוי יודין כנ"ל וצריך שנבאר עתה איך המלכו' עלתה עד ראש הת"ת דז"א כי שם הוא מקום לאה לפי שרחל מתחלת מן החזה ולמטה ולהבין זה נלע"ד לומר שהוא סוד עליית לאה ורחל שהם ב' הההין של ההויה שעל זה אמרו כל הזוקף זוקף בשם. וה' תתאה העולה לגבי ו' הוא הת"ת דקטנות שהוא עתה עד כנגד החזה. וה' עלאה לאה עולה כנגד שליש העליון הנק' י' ראש הו' כי שם מקומ' כי כל אלו היו למטה בסוד תהלות לאל עליון גואלם כנז"ל ועתה עולים שתיה' אבל לא קבלתי זה מפי מורי ז"ל. אבל מה שאני מסופק ששמעתי ממנו ז"ל הוא בשני פנים או אם נאמר כי הוא בסוד ותגנוב רחל את התרפים כמבואר אצלינו בשער הפסוקי' בפ' ויצא שפעמים רחל גונבתו אותו ועולה באותו השליש העליון כנגד אחורי הת"ת דז"א או אם נאמר שאע"פ שאנו אומרים שעולים ד' עליות אלו הכונה היא שעולה תחת אלו המקומות ולא בהם עצמם כנגדם והוא כי בתחילה היא עולה תחת היסוד כי שם הוא שורש א' של המלכות כנזכר אצלינו בפירו' ברכת אבות של ר"ה וע"ש ואחר כך עולה תחת נ"ה ואחר כך עולה תחת הת"ת כי שם יש לה שרש אחר כנז' שם ג"כ. ואח"כ עולה תחת הי' ממש כנגד החזה ואני מסופק אם שמעתי א' משני דרכי' אלו ואל תתמה איך בתחלה היתה עולה מדה אחת שלימה בכל פעם ועתה בב' הזקיפות לא עלתה רק מדת הת"ת בלבד. והטעם הוא כי אור הת"ת גדול ומעולה מכל מה שלמטה ממנו כנודע. ועוד כי גם בשיעור מדה הנה מדת הת"ת גדול מאד מהם והרי עד עתה נתקנה מדרגה אחד אל המלכו' והוא כי בהיותה בבריאה הית' נקו' קטנה ועתה העלינו אותה אל מקומה האמיתי שהיתה בעת שנאצל' והוא באחורי החזה דז"א. גם יש לה עתה תוס' אחר והוא כי עתה יש לה שיעור קומה של מדת ספי' א' וזה נר' הפך ממה שהקדמנו בתחי' הברכה שכל הט"ס שבה ירדו בבריאה וצ"ע גדול והנה עתה אנו צריכין לעשות' שיעור פרצו' גמור כנגד אחורי ז"א מן החזה שבו עד סיום רגליו ואח"כ תוכל לחזור עמו פב"פ ונמצא כי הגדלת ז"א בסוד ו"ק של המוחין דק"ש נגדלה המלכו' כנגדו להיותה מדת ספי' א' ועמדה כנגד החזה שלו וכאשר יבואו מוחין דג"ר של ז"א וגם כל המוחין דאבא כולם אז גם המלכו' תשתלם ליגדל ולהעשות פרצוף גמור שלם ונמצא שעתה אנו צריכים להכניס ג"ר דמוחין דז"א מצד אימא וגם כל המוחין מצד אבא וענין זה א"א לעשותו עד שנעש' זווג אחר מחדש של או"א כמבואר אצלינו לעיל בתחילת הברכה הזו. וענין הזווג השני נרמז במלות אלהינו ואלהי אבותינו כמ"ש בע"ה:

שער הכוונות - דרושי העמידה דרוש ב פירוש תיבת אלקינו
אלקינו תכוין כי הוא באימא כי כל מקום שנזכר מלת אלקינו הוא או באימא או בקו שמאלי וכיוצא בזה במלת אלקינו שבשמע ישראל נתבאר עד"ז שאלקינו הוא באימא ואלקי אבותינו תכוין באבא ובדע' המזווג לאו"א וסוד הענין הוא כי הנה עולם האצילות כולו מתחלת בי"ס וחו"ב שבהם ה"ס הנק' או"א ומחס' ולמטה עד סוף ו"ת נק' ז"א ונמצא כי ג' אבות הם ג' ספי' חג"ת הכלולים בז"א נמצא כי אלקי אבותינו הוא אבא אשר הוא אלקי חג"ת שהם אבותינו בסוד אברהם יצחק ויעקב. גם צריך לדעת מה שהודיענו מורי ז"ל והוא כי ברכת אבות הזו שאנו מבארים עתה הוא בבחי' מוחין הפנימיים אבל עוד יש בה פי' ב' והוא בבחי' מוחין המקיפים. ונלע"ד שהוא הכונה הב' דברכת אבות שכתבתי' לקמן אחר נוסח התפלה באותיותיה וע"ש היטב מאד כי היא רבת התועלת אם תשים לבך ודעתך אליה גם שמעתי ממורי ז"ל כי אותו הפי' שביארנו בברכת אבות דר"ה היא ממש כברכת של תפלת החול דשחרית ואין הפרש ביניהם אלא בענין הרי"ו אשר נתבאר שם בתפלת ר"ה כי להיות ר"ה יום הדין והגבורה ונודע כי הגבורה גי' רי"ו ולכן צריך לעשות כל בחי' תפלת ר"ה בסוד רי"ו ולכן כל בחי' הרי"ו שביארנו שם בברכת אבות דר"ה איננו רק לאותו היום בלבד אבל כל שאר הביאור הוא על סדר של חול ממש. וזכור ב' אלה הדברים אשר הודעתיך:

ונחזור לענין ראשון כי הנה אלקינו רומז באימא ואלקי באבא לפי שאלקי הוא בגי' מ"ו והוא חשבון אותיות מלוי הויה דע"ב דיודין. ובאות הו' של ואלקי תכוין אל הדעת המזווג' ומחבר' אשר הוא ג"כ בחי' ו' כנודע. גם תכוין כי הדעת העליון הוא בסוד ששה פעמים ו' והוא בגי' ל"ו ועם י' של ואלקי הוא בגי' מ"ה והוא הויה דמלוי דאלפין שה"ס הדעת המכריע בנתיים ואבותינו הוא בחינ' שלשה מוחין אשר אנו רוצים להמשיך עתה ע"י זה הזווג שהם ג"ר דמוחין מצד אימא וגם כל המוחין דמצד אבא. והנה תיבת אלקינו הרומזת באימא תכוין בשני אותיו' א"ל מאלקינו אל שם ס"ג אשר באימא אשר נרמז בו שם ייא"י העול' גי' א"ל כנודע וז"ס א"ל מאלקינו. ובברכת אבות דר"ה נתבאר זה יותר באורך וע"ש. וגם נתבאר היטב שם ענין ד' אותיו' הנשארות שהם אותיות הינו שבמלת אלקינו גם נתבאר שם טעם למה אנו מקדימין אימא לאבא. ודע כי אע"פ שבברכת אבות דר"ה ביארנו כונת מקיפין דמוחין דמצד אימא ומצד אבא עכ"ז עתה בימי החול אל תכוין אלא במקיפין דמצד אימא כי המקיפין דאבא אינם נכנסין עתה עד ברכת כהנים כמשי"ת במקומו לקמן ותכוין במלת ואלקי להמשיך בחי' לאה באחורי ז"א כמשי"ת בתיבות אלקי אברהם כו' כי ד"פ נזכרו כאן אלקי ועיין לקמן באלקי אברהם. והנה אחר שעשינו זווג או"א באלו התיבות הנז' מורידין אנו המוחין ברישא דז"א וזהו אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב ויובן זה כמ"ש בדרושי המוחין דקטנות דשם אלקים ענין סדר כניסת המוחין דז"א ושם ביארנו כי נכנסים ג"ר דמוחין דמצד אימ' הנק' חב"ד ואז תיכף נכנסים עמהם ביחד שלשה אחרונות נה"י דמוחין דמצד אבא. וזהו ביאור המלות הנז' אלקי אברהם הוא חכמה הנקרא אלקי אברהם שהוא החסד הנקרא אברהם ואלקי יצחק הוא הבינה אלקי הגבורה שנקרא יצחק ואלקי יעקב הוא הדעת אלקי הת"ת הנק' יעקב ובתחי' תכוין איך הם ג"ר חב"ד מצד אימא הנכנסים בז"א והם הרמוזות באלקי אברהם כו' כנז'. גם תכוין במלות אלו אל מה שהודעתיך בענין הגדלת ז"א כי מן שני שלישים העליונים של מדת החסד נעשה כלי הגלגלת לז"א לקבל בתוכו מוח החכמה ושליש תחתון של החסד עם שליש העליון דנצח נעשה כלי וגוף אל החסד כו' וכן עד"ז בקו שמאלי ובקו אמצעי וכמ"ש בענין ק"ש של שחרית. והנה עתה בברכת אבות הוא בחי' הגדלות כי עתה נכנסים כל המוחין בשלימותם וכאשר נכנס עתה מוח של החכמה נקרא אלקי אברהם יען הוא הרוחניו' והפנימיות הנכנס תוך חלל הגלגלת הימני הנקרא אברהם כי ה"ס שני שלישי החסד הנעשה כלי אל זה המוח הנקרא חכמה כי פנימיות המוח יקרא אלקי בערך החיצוניות שהוא הכלי שלו וזה נרמז במלת אלקי אברהם ועד"ז תפרש ענין אלקי יצחק ואלקי יעקב והרי נתבאר ביאור מלת אלו בענין ג' מוחין ראשונות דמצד אימא. והנה ג"כ צריך שבמלות אלו הנז' תכוין ג"כ כונה אחרת והוא בבחי' המוחין דג"ת נה"י דמצד אבא הנכנסים יחד עמהם כנז'. והנה הם ג' פרקין תתאין דנה"י דאבא וכמו שהג' פרקין תתאין דנה"י דאימא נכנסו תחיל' בג"ר דז"א ואח"כ ירדו ירידה שניה אל ג' אמצעיות דז"א ואח"כ ירדו ירידה ג' במקום הראוי להם שהם נה"י דז"א כן הוא עתה באלו הג' פרקין תתאין דנה"י דאבא כי תחיל' נכנסין עתה בג"ר דז"א ושם עומדים ביחד בתוך ג"ר דמוחין דמצד אימא וכיון שהדבר כן א"כ גם תכוין בהם ע"ד מ"ש במלת אלקי אברהם כו' כי הם עתה למעלה בג' עליונות ולכן הם ג"כ יכולים להקרא אותם בשם אלקי אברהם כו' ע"ד הנז"ל בסוד ג"ר דמוחין דמצד אימא ע"ד השני כונות הנ"ל אבל עתה תכוין עוד תוספת כונה אחרת ג"כ והיא כי אלקי בגי' מ"ו כמנין אותיות המילוי ההויה דע"ב דיודין הרומזת באבא כנודע ותכוין כי אלו הג' מוחין הם מצד אבא שהוא הויה דיודין דע"ב ואלו הם הג' מוחין הנמשכין ממנו והם ג' מלויי הויה דע"ב דיודין הנרמזים בג"פ אלקי אלקי אלקי אמנם באלקי יעקב נתוסף אות ו' יתירה ואלקי יעקב. והטעם הוא כי הנה ביארנו בפסוק כי אל דעות ה' כי שני דעות הם בז"א א' מצד אבא וא' מצד אימא עוד יש פי' אחר והוא כי גם במוחין דמצד אבא לבדם או במוחין דמצד אימא לבדם יש בכל בחי' מהם ב' דעות והוא במה שהודעתיך כי הדעת דז"א הוא נמשך מן החסדי' ומן הגבורות המתפשטים בו"ק גופא דאבא או דאימא כמבואר אצלינו בדרוש ד' נכנסו לפרדס ובדרוש חטא אדה"ר. והרי זה ענין דעת אחד. עוד יש בז"א דעת שני יותר עליון מזה והוא נמשך ממוח הדעת עצמו העליון דאבא או דאימא המכריע בין מוחין דחו"ב דכל חד מנייהו ברישא דילהון וזה הדעת הוא ג"כ בז"א למעלה ברישא דיליה מכריע בין חו"ב דיליה וזה הדעת העליון דז"א עליון ונעלם מאד כי הוא מכריע ומזוג בין חו"ב שבו וזה הדעת העליון עליו נאמר ונהר יוצא מעדן כו'. ולא אתגליא ואיהו טמיר תדיר גו בינה דז"א ואינו ניכר כי שם תדיר עומד נעלם בסוד הזווג התדירי ובזה יובן טעם למה לא נזכר הדעת בכלל הג"ר שבו וכן בזוהר לא נזכר בחי' זה הדעת העליון לטעם הנז' רק אותו הדעת התחתון אשר בו ולכן אותו הדעת התחתון הב' הנכנס במספר אשר הוא נמשך מן התפשטות החו"ג שבו"ק דאו"א כנז'. הוא הנק' באדרא בשם תרין עיטרין כמבואר אצלינו שהם בחי' ב' כתפין דאריך אשר אינם נחשבים מכלל או"א כי אינם בתוכם רק גנוזים בסוד פקדון. האמנם הדעת העליון דז"א הנמשך ממוח הדעת עצמו דאו"א אינו נחשב בחשבון לפי שהוא נעלם מאד ומכריע בין חו"ב דז"א כנז' וזכור היטב ענין ב' דעות אלו שבז"א. ונחזור לעניננו כי כאשר תכוין באלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב אל המוחין דמצד אבא או דמצד אימא תמיד תכוין אל זה הדעת העליון דז"א בין במוחין דמצד אבא בין במוחין דמצד אימא והכונה תהיה באות ו' היתירה שבמלת ואלקי יעקב כנ"ל. גם תכוין כונה אחרת ע"ד מה שהודעתיך בענין כונת המהלך ד"א בארץ ישראל שהוא להמשיך ד' אמות שהוא מלוי ארבע הויות דע"ב דיודין כי כל מילוי שבו הוא מ"ו בגי' אמ"ה ותכוין להמשיכם אל ד' פרצופי לאה שיש בז"א כמבואר בדרוש תאומה יתירה דהבל יע"ש ולכן הוזכרו פה ד"פ אלקי והם אלו אלקי אבותינו אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב וכולם מצד החכמ' דמצד מוחין דמצד אבא או ממוחין דמצד אימא להמשיכם אל ארבעה בחי' לאה הנז' וכן אלקי ג"כ שהוא בגי' מ"ו כמנין אמ"ה. האל תכוין בתחלה כי אחר שנכנסו ג' מוחין עלאין דמצד אימא והשלש' מוחין תתאין דמצד אבא כבר נגדל ז"א ונק' גדול ומתחיל לצמוח שערי זקנו ונעשים בו י"ג תיקוני דיקנא שהם רמוזים בי"ג מדות אל רחום וחנון כו' והתיקון הראשון מכולם נק' א"ל. וזה נרמז במלת הא"ל ואות ה' יתירה שבמלת האל הוא לרמוז למה שהודעתיך במ"א. וכן באדרת נשא כי זה תיקון העליון הנק' א"ל הוא מתפשט בג' עולמות בי"ע והוא מנהיג כל העולמות בי"ע כמבואר אצלינו וה"ס אל שדי שבבריאה אל ידוד ביצירה אל אדני בעשי ונמצא כי אל זה דתיקונא קדמאה דדיקנא מתפשט ומתחלק אל ג' א"ל. והנה שני פאות הזקן הם בשתי צידי הפנים למעלה וכל פאה מהם יש בו שלשה שמות אל וטעם היותם שלשה פעמים אל בכל צד הוא כי הנה נמשכין מן ג' מוחין דחב"ד שבו דבתלת חללי גלגלתא וסיום מקומם הוא עד המצח ומשם ולמטה יורדת ומתפשטת הארתם ומאירה דרך צדדי הדיקנא והפני' ומהארת המוחין האלו נעשו בו י"ג תיקוני דיקנא וההארה הראשונה שלהם הוא בתיקונא קדמא' ונק' א"ל. והנה כאשר יוצאת הארה זו של הג' מוחין מאירה ג' א"ל בלחי הימין וג' א"ל בלחי השמאל מכח ג' המוחין ונמצא שהם ו"פ א"ל. אמנם אינם מתגלים רק הה' אל בלבד. והא"ל הו' נעלם. וטעם הדבר הוא לפי שמוח החכמה מאיר בלחי הימין א"ל שד"י וכן בלחי השמאל ומוח הבינה מאיר בלחי ימין א"ל יהו"ה וכן בלחי השמאל והרי ד"פ א"ל אמנם מוח הדעת להיותו כלול מחו"ג ושניה' בחי' מוח א' בלבד לפי שהגבורות נכללות בחסדים. ולכן גם כשיוצא' הארתם לחוץ הם יוצאות כלולות ביחד כי מן הארת החסדים יוצא א"ל אדני בלחי הימין ומהארת הגבו' יוצא אל אדני בלחי השמאלי אמנם שניהם כלולים זב"ז ולכן אינו ניכר רק האל אדני אשר בלחי הימין הכולל את השמאלי עמו ונמצא כי אינם ניכרים ונגלים רק ה' פעמים א"ל וז"ס האל ה' א"ל וכוונתינו עתה לעשות בז"א י"ג תיקוני דיקנא ולהמשיך הארתם ולזה קשיא לי כי הרי בסוד ויעבור נעשה הדבר הזה כמשי"ת שם והנלע"ד בזה הוא אעפ"י שלא קבלתי ממוז"ל כי אלו הם מצד מוחין דאימא אשר כבר נכנסו המקיפי' שלהם כנ"ל. ואותם של ויעבור הם מן המקיפי' דמצד אבא אשר עדיין לא נכנסו עד ברכת כהנים כנ"ל וכמשי"ת במקומו ובזה תבין כי יען אלו הם מן המקיפין דמצד אימא לכן אינם צריכין בקיעה לפי שהם עומדין מחוץ אל נה"י דאימא. אמנם אותם דויעבור הם ממקיפי אבא אשר הם מלובשים תוך נה"י דאימא ולכן צריכין בקיעה הנה"י דאימא כדי שיצאו הארת מקיפי אבא לחוץ בסוד ויעבור כמבואר שם גם אפשר לומר כי עתה נעשים ט' תיקוני דיקנא דז"א בלבד ואח"כ ע"י ויעבור נשלמים בו כל י"ג תיקוני דיקנא וכ"ז נלע"ד אבל לא שמעתיו ממוז"ל. ונחזור לבאר ביאור הנז' איך אינם רק ה"פ א"ל בלבד והוא כי הנה ג' מוחין הם חב"ד וכל אחד מאיר בשני צידי הפנים בלחי הימין ובלחי השמאל. והנה מוח הדעת מלובש תוך היסוד דאימא הנקר' שדי כנודע ונמצא כי שני שמות א"ל שדי שיש בפאת הראש הימנית והשמאלי' נמשכי' ממוח הדעת ומוח הבינה מאיר בשני צדי הפנים שני שמות אל אדני לפי שהבינה היא דינין וגבורה ולכן נק' אל אדני. ומוח חכמה מאיר בשני צדי הפנים שני שמות אל ידוד ועכ"ז סדרם הוא אל שדי למעלה ואחריו אל ידוד ואחריו אל אדני וה"ס דעת ובינה וחכמה שבו ונודע כי אל שדי הוא בגי' משה הנמשך מהדעת שהוא בחי' יסוד וטעם הדבר הוא לפי שהנה הג' מוחין האלו הם סתומים תוך נה"י דאימא ואינם מאירים עד שירד אור שלהם ומתפשט למטה בפאתי הזקן בב' צדדי הלחיי' ובהכרח הוא שהדעת שהוא תחתון מן חו"ב שהוא יקדים לצאת בתחילה ומתגלה בדיקנא ומניח מקום פנוי לשירדו חו"ב גם הם דרך הדעת אשר שם הוא פתח היסוד דאימא כי דרך הקוים שלהם אין להם פתח לצאת וכיון שמוכרח הוא לדעת לצאת בתחילה ולכן כאשר יוצא נשאר במקום ההוא העליון והפנוי והריקם ונעשה שם אל שדי וכאשר יורדין אח"כ החו"ב ונודע כי למעלה במקומם הם יושבים זה בצד זה שוים משא"כ בדעת שהוא למטה מהם וכיון שהם שוים למעלה וכאשר יורדים אין שניהם יכולים לרדת ביחד ולכן החכמה שהיא יותר מעולה יוצאת בראשונה כי גם הדעת לולי שהוא תחתיהן היה ממתין עד שיורדין היותר עליונים וגדולי' ממנו ולכן עתה יורדת החכמה ואינה מוצאת מקום פנוי אלא תחת מקום הדעת שהוא א"ל שד"י ויורד למטה ממנו ונעשה שם בחי' אל ידוד. ואח"כ יורדת הבינה למטה מן החכמה ונעשית אל אדני תחת החכמה והרי נתבאר טעם אל הסדר שלהם ולפי שהדע' לא נתרחק ממקומו לפי שמקומו הוא יסוד דאימא והנה יסוד דאימא התפשטותו הוא עד החז' ונמצא שאין הדעת יוצא ממקומו אמנם הוא מתפשט בלבד ואינו יוצא ממקומו לכן אינו נחלק לשנים ואל שדי דימין ושמאל כלולים ביחד ונעשים אל אחד. אבל החו"ב יצאו יציאה גמורה מן הקוים שלהם ונכנסו דרך קו יסוד דאימא ולכן הם מתגלים לגמרי ונעשים שני שמות אל ידוד ושני שמות אל אדני מימין ושמאל ולכן הם ה' אל בלבד וזהו ענין הא"ל ה' א"ל:

והנה בענין ויעבר שאז נבקע ממש יסוד דאימא אז ניכרין ב' שמות אל שדי אשר בו ולכן התיקון הראשון שבי"ג תיקוני' הוא א"ל כמש"ה אל רחום כו' ולפי שה' א"ל כבר נתגלו כאן במל' האל ושם הוא שנגלה האל הו' לכן לא נזכר שם רק אל א' בלבד והנה אותו שם אל שנגלה הוא שם אל שבלחי השמאלי כנ"ל כי עתה בהאל לא נגלה רק הימיני לפי שהשמאל לעולם נכלל בימין ונמצא כי האל הששי הנגלה שם הוא השמאלי והנה שני דרכים ביארנו בענין סדר אל שדי אל ידוד אל אדני. זה הפך מזה ואני מסופק איזה מהם הוא ששמעתי ממורי ז"ל. ונלע"ד שזה הדרך האחרון הוא אמיתי אשר שמעתי והאמת יורה דרכו ואח"כ תכוין במלת האל שהוא אותיות לאה והענין הוא שתכוין לעשות עתה פרצוף של לאה קודם שתעשה פרצוף רחל כי פרצוף רחל מתחיל לעשות במלת אל עליון גומל חסדים כו' כמשי"ת בע"ה ותתחיל עתה בבנין פרצוף לאה כי צריכין אנו לעשותו לצורך זווג הנעש' אח"כ עמה במלת ויעבר כו' בי"ג מידות כמשי"ת שם בע"ה. ולפי שאין לאה יוצאה רק אחר סיום ג' מוחין דז"א שהוא בתחילת ב' שלישי הדעת דז"א כדוגמת רחל שיוצא' בתחלת שני שלישי הת"ת דז"א ולכן אין אנו מתחילין בבנין פרצוף לאה עד אחר אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב שהם בחי' ג' מוחין ואחר ואלקי יעקב שהוא מוח הדעת דז"א אז אנו אומרים האל לרמוז אל בנין לאה אשר כאן מקומה. ואל תתמה במש"ל כי ד"פ נזכרו אלקי לצורך ד' פרצופי לאה כנז"ל כי הנה אין זה רק בחי' המשכת האורות מן המוחין לאותם ד' בחי' של לאה כמבואר אצלינו בדרו' ח"י נשים שהמלך מותר בהן. וזו אשר אנו עושים עתה במלת האל היא האחרונה שבכולם אחר אשר יצאו כל ד' הארות אלקי אלקי כו' לחוץ. ולפי שרחל איננה רק נקוד' קטנה לכן צריך לבנות לה פרצוף גמור כמשי"ת אבל לאה שהיא אחוריים דאימא עילאה ממש כמבואר אצלינו אין צורך כאן לעשו' לה פרצוף ממש. אמנם רק זכר בעלמא לכוין בה במלת הא"ל ולהעלותה כאן ולהדביקה מבחוץ כנגד נה"י דאימא במקורה ושרשה האמיתי הא' ובענין נשיאות כפים שבברכת כהנים נת' זה היטב וע"ש. גם תכוין במלת האל אל מה שהודעתיך כי בעת כניסת המוחין דגדלות של הויות יורדים למטה המוחין דקטנות של שמות אלקים. גם הודעתיך כי אינם יורדים מוחין דקטנות רק עד שיכנסו גם ג"ר דמוחין של הויות דגדלות כי אין כח במוחין דגדלות דו"ק לדחותם ולהורידם גם נתבאר שם כי כאשר יורדים אלו המוחין דקטנות הנה מסעם ונסיעתם הא' היא אל הגרון דז"א וז"ס גרון שהוא בגי' ג' אלקים דג' מוחין דקטנות. ולכן תכוין עתה במלת האל כי עתה הגרון דז"א נעשה מבחי' ג' מוחין דקטנות אלו היורדים שם כי לפי שכבר נכנסו ג' מוחין ראשונים דמצד אימא לכן נדחו וירדו ירידה א' אלו המוחין דקטנות והוא בגרון דז"א כנז' וזה נרמז במלת האל כמו שנבאר ויען כי גם שלשה מוחין תחתונים דמצד אבא נכנסו עמהם בז"א. לכן אלו המוחין דקטנות נסעו עוד נסיעה ב' יותר למטה בחג"ת דז"א. וגם זה נרמז בתיבת האל כמו שנבאר ונמצא שאעפ"י שג' מוחין ראשונים דמצד אימא נכנסו ביחד בז"א עם ג' מוחין תתאין דמצד אבא עכ"ז גרמו ב' מסעות אל המוחין דקטנות כי בתחלת כניסת ג' מוחין עלאין דאימא אז ירדו המוחין דקטנות ירידה א' ובהתחלת כניסת ג' מוחין תתאין דאבא ירדו ירידה שנית אל חג"ת דז"א כנז' ונבאר עתה ענין מסע הא' איך נרמז במלת האל. והוא אותיות ה' אל פי' כי הנה אלו שלשה שמות אלקים דמוחין דקטנות נודע שהם בסוד מילוי ואין הפרש ביניהם אלא במילוי אות ה' של אלקים כי אלקים דמוח החכמה מלוי ההא שבו היא ביודין ומילוי אלקים דבינה הוא בההין. ומלוי האלקים דדעת הוא באלפין וסימנם יה"א כמבואר אצלינו בדרוש דקדיש בענין אמן יש"ר כו' ונמצא כי ההא של שם אלקים משתני' בג' מילויים וסדרן הי הה הא ושלשתם בגי' א"ל והרי איך אות ה' יש בה שלשה מלויים שעולים בגי' אל וזהו הא"ל ר"ל אות ה' אשר ג' מלוים שבה הם בגי' א"ל והוא רמז אל ג' אלקים דקטנות ואינן נרמזין כאן אלא בבחי' השינוי שבהם שהוא באות הה"א לבדה כפי בחי' המלוי שבה גם תכוין כי עתה כבר נכנסו ג"ר דאימא וצריכים לרדת אותם ג' אמצעיות שהיו בראש בתחילה ועכשיו ירדו במקומם שהם חג"ת דז"א ואינם יורדים תיכף אמנם נוסעים ב' מסעות הא' נוסעים אל הגרון דז"א וזה תכוין במלת האל כדמיון שביארנו במוחין דקטנות. ואח"כ נסיעה הב' היא במקומם האמיתי שהם חג"ת דז"א וזה תכוין במלת הגדול הגבור והנורא שהם חג"ת דז"א ואז ממילא ג"כ הג' תחתונות שעדיין היו עומדים כאן הנה עתה הם יורדים למטה במקומם שהם נה"י דז"א והרי נגמר ונשלם תיקון המוחין דגדלות דמצד אימא. גם תכוין להוריד המוחין דקטנות ג"כ מסע ב' אל מקום ג' האמצעיות כנז' ואמנם כאשר תכוין בבחינת המוחין דג' האמצעיות תכוין בסוד ההא הרמוזה כאן בסוד ר"ת הגדול הגבור והנורא ה' יתירה בכל תיבה לרמוז שהם מוחין דאימא הנק' ה' עלאה היורדת אל ג' אמצעיות הנקרא גדול ולא הגדול וזהו הגדול ר"ל ה' גדול פי' מוח החסד מן אימא הנקרא ה"א וגם יורדת בחסד דז"א הנקרא גדול וזהו הגדול וכן עד"ז יתבאר הגבור והנורא. וכאשר תכוין בבחי' המוחין דקטנות אז תכוין בסוד ג' ההין דאלקים דקטנות בג' מילויים היורדים כאן שבמילת גדול גבור נורא וכמו שנתבאר במלת האל ה' א"ל כי מפני שאין שינוי באלקים דמוחין דקטנות אלא בההין שבהן לכן לא נרמזו כאן אלא ההין. וזהו הגדול ה' גדול הגבור ה' גבור הנורא ה' נורא גם תכוין כי הה"ח דמצד אימא הם עתה מתחילין להתפשט בו"ק דז"א ועתה נתפשטו הג' מהם והם הגדול הגבור והנורא שהם חג"ת. גם תכוין שעתה נתקנים הג' אמצעיו' עצמם של ז"א בבחי' הכלי והגוף עצמו זולת המוחין הנכנסי' בהם וענין זה הוא בסוד ההגדלה שביארנו לעיל איך ע"י אותם ג' פרקים דאימא הנכנסים בהם הם נעשים מדה שלימה ובאות ו' יתירה שבמילת והנורא תכוין כי הנה יסוד דאבא הוא ארוך היסוד דאימא ותכוין שעתה אשר נכנסו ג' תחתונות דאימ' כבר נכנסו התחלת קצה התחתון דיסוד דאבא ליכנס והארתו יורדת ומגעת דרך קו האמצעי עד הת"ת דז"א וזה נרמז באות ו' של והנורא וע"י זאת ההארה כבר יש בה כח להתחיל אח"כ תיקון הנוק' דז"א בסוד ה' בחכמה יסד ארץ ולכן אחר ו' דוהנורא אנו אומרים אל עליון פי' כי עתה צריך לתקן ג"כ מקום החזה דז"א המגולה כי יש בו שינוי ממה שיש בשאר חלקי הת"ת המכוסים כי כאן מתגלה היסוד דאימא ונוסף בו אור גדול בין לז"א בין לנוקבי' והנה מן החזה דז"א מתחיל ראש בנין יעקב ורחל. ונמצא כי שלש הארות אנו צריכין להמשיך. האחד לת"ת ז"א עצמו והב' לכתר דיעקב והג' לכתר דרחל לפי שמן החזה דז"א עד סיום כל הת"ת דז"א הוא שיעור גובה כל הכתר דיעקב מצד פנים דז"א. והכתר דרחל מצד אחור ז"א. ותכוין תחלה כי ע"י גילוי היסוד דאימא ניתסף אור בז"א עצמו בבחי' האורות היוצאים ופוגעים זה בזה ומכים זה בזה וניצוצו' הארתם והכאתם היא באופן זה. תחילה תכוין כי יו"ד פעמים ה"א הוא בגי' ק"ך והיא הכאת החכמה דז"א בבינה שבו ומוציאה ק"ך אורות. ואח"כ מכה הואו בהא והוא בגי' ע"ח שהם ואו פעמים ה"א ואם תחבר שניהם ביחד ק"ך וע"ח יהיו בגי' אל עליון ולפי שהוא בחי' הת"ת דז"א עצמו אשר בחי' זו היא הויה דמ"ה דאלפין ולכן הכאה זו היא בהויה דמלוי אלפין כנז'. אח"כ תכוין להמשיך אור אל יעקב לעשות הכתר שלו. וזה תכוין במלת אל. אח"כ תכוין להמשיך לעשות הכתר דרחל במלת עליון ונמצא שבתחילה תכוין להמשיך הארת ז"א בב' תיבות אל עליון אח"כ תחלק אור זה לב' אל ליעקב שהוא זכר ואחריו עליון לרחל לפי שהז"א מקבל בתחיל' כל האורו' ואח"כ מחלקם אל יעקב ורחל והענין הוא כי עתה בזה המקום נתגלה היסוד דאימא ויוצא אורו לחוץ בגילוי גדול ולכן יש עתה כח להוציא פרצוף יעקב ורחל מכאן ולמטה ונודע כי אימא היא הויה דמילוי ס"ג. והנה בחי' הפנים של הויה זו לוקח יעקב לפי שעומד במקום צד הפנים דז"א והוא בחי' שם ייאי שבהויה דס"ג כנודע והוא בגי' א"ל. ואינו לוקח כל ההויה דס"ג לפי שעיקר אחיזת יעקב הוא ביסוד דאבא המתגלה עתה. ואף על פי שעדיין לא נכנס עכ"ז כבר רמזנו בחי' הארתו באות ו' של והנורא כנ"ל. וע"י הארה זו יכול יעקב לצאת אעפ"י שעדיין לא נכנסו המוחין דמצד אבא לגמרי ולכן צריך יעקב לקחת קצת הארה מן אימא ולא כולה רק קצתה שהוא שם ייאי מן הויה דס"ג כנז' אשר זה השם הוא עיקר כל הוית ס"ג כנז' בדרוש הציצית וק"ש וע"ש. ואח"כ תכוין לתת אחוריים דס"ג לרחל היושבת באחורי ז"א והנה אחוריים דס"ג הם בגי' קס"ו כמנין עליון גם תכוין שהכתר נקרא אל עליון והיא בחי' הכתרים דיעקב ורחל כמשי"ת בע"ה בדרושים אחרים ויבואו אחר סיום הדרוש הזה ג"כ בענין כונות התפלה:

גומל חסדים טובים תכוין בתחילה לתקן נה"י דז"א עצמו ע"י המוחין דמצד אימא שנתפשטו בתוכם וה"ס תסדי דוד הנאמנים ולכן נק' חסדים גם הם נקר' טובים לפי שהם ממשיכים שפע אל היסוד צדיק יסוד עולם הנק' טוב בסוד אמרו צדיק כי טוב והם ג"כ טובים כמוהו ותכוין כאן בתרין פרקין עלאין בלבד דנ"ה דז"א. גם תכוין בה' חסדים שהג' מהם כבר נתפשטו במלת הגדול הגבור והנורא כנז' ועתה מתפשטים השני חסדים האחרים בנ"ה דז"א אח"כ תכוין כונה ב' ג"כ והוא כי עתה נכנסים ג' אמצעיות דמצד אבא בראש ז"א וג' תחתונות נדחות בג' אמצעיות שבו וכנגד ג' האמצעיות האלו שמצד אבא אומר גומל שהוא בגי' ג' הויות דאבא ועי"ז גורם להעשות התפשטות נ"ה דז"א כנז' וזה נרמז במלת חסדים כנז' והרי ב' כוונות אלו בז"א. אח"כ תכוין במלת טובים אל יעקב ורחל והוא כי כבר עתה ירדו ג' תחתונות דמצד אבא בחג"ת דז"א ויעקב יוצא במקום הת"ת דז"א ולוקח ג' הארות דג' תחתונות דמצד אבא ומשם נעשה פרצוף יעקב כנודע ואע"פ שהם רחוקות ובתחילה נעשה לו בחי' הכתר שבו במלת אל עליון כנז"ל. ועתה במלת טובים נעשים לו שני מוחין הנק' חו"ב שבו שעדיין לא יש בג' אמצעיות רק נ"ה דאבא. אבל היסוד דאבא הוא קצר מן הנ"ה ועדיין לא נתפשט הוא עצמו זולתי ההארה בלבד המתפשטת ממנו והוא נרמז במלת טובים כי הם מוחין ממש אל יעקב אבל בז"א אינם רק בחי' חסדים בלבד ולא בחי' מוחין וכן ברחל הם טובים כי ע"י ג' תחתונות דאבא העומדים בחג"ת דז"א הם מאירים ויש כח בנה"י דאימא אשר כבר הם במקומם למטה ויוצאים להאיר ולעשות ב' מוחין הנקרא טובים אל רחל כי כבר הודעתיך כי רחל נעשית מן נה"י דאימא ויעקב מן נה"י דאב' אבל אע"פ שכבר נכנסו בתחילה כל נה"י דאימ' אינם יוצאים אל רחל עד שנכנסין נה"י דאבא וז"ס ה' בחכמה יסד ארץ. והנה אעפ"י שאמרנו כי רחל אינה נעשית אלא מנה"י דאימ' עכ"ז לוקחת גם היא מנה"י דאבא בהיותם מרחוק ר"ל כי בהיות נה"י דאבא תוך חג"ת דז"א ורחל בנה"י דז"א אז נה"י דאבא רחוקים מן רחל מדרגה א' ואז היא יכולה לקבל הארה משם. אבל כשהם מכוונים יחד ועומדים במקום א' והוא כאשר נכנסו כל נה"י דאבא תוך נה"י דז"א אז אין רחל יכולה לקבל אור מנה"י דאבא מן ג' פרקין תתאין דילהון המכווני' כנגדה כי אין בה כח לקבלם מקרוב אבל היא מקבלת האר' פרקין אמצעים דנה"י דאבא העומדים בחג"ת דז"א אשר הם רחוקים ממנה מדרגה אחת ואין הארתם מכה בה בחוזק בקרוב ויכולה לקבל הארתם להיותם רחוקים עם היות מדרגתם עליונה יותר מלקבל הארת פרקים תתאין להיותם קרובי' אליה וז"ס ותתצב אחותו מרחוק ופי' בזו' כי אחותו היא כ"י ומרחוק היא חכמה כד"א מרחוק ה' נראה לי ומלת נראה הוא בגי' ע"ב קפ"ד שהם פנים ואחוריים דאבא כנודע והנה בהיותם מרחוק תוכל הנקבה לקבלם כנז' ולסיבה זו נקרא אבא רחוק כנז':

קונה הכל עתה נכנסין ג"ר דאבא ברישא דז"א ויורדין ג' פרקים אמצעיים במקומם הראוי להם שהם חג"ת דז"א. גם יורדין ג' פרקים תתאין במקומם שהם נה"י דז"א. ועתה נשלמו כל המוחין דאב' ודאימ' לכנוס במקומם כל א' במקו' הראוי לו וזה רמז קונה הכל כי עתה כבר נגמר לקנות ולהעשות הכל לגמרי. גם תכוין כי קונה הכל הוא גי' רי"ו שהם ג"פ ע"ב והם ג' הויות דמילוי ע"ב דיודין והם בחי' ג"ר דאבא שהם ג' הויות דמילוי יודין שהם בגימ' קונ"ה הכ"ל כי אלו הם מוחין ממש אבל ג' אמצעיות היו ג' הויות פשוטות לפי שלא היו מוחין ממש ולכן נרמזו במלת גומל ושלש תחתונות לא הוזכרו אפי' בבחי' הויו' פשוטות רק בסוד מלוי ההויות בלבד שה"ס אלקי אברהם כו' כנ"ל כי מילוי אותיות הויה דע"ב דיודין הוא בגי' אלקי שהוא מ"ו. גם תכוין כי המוחין דאימא כשנכנסו הג"ר דאימא וירדו ג' אמצעיו' למטה לא ירדו בפעם א' אמנם בתחילה ירדו אל הגרון במלת האל. ואח"כ נסעו נסיעה שנית במקומם במלת הגדול הגבור והנורא כנז' והטעם הוא לפי שהגרון הוא מקום צר מאד והראש הוא רחב ואין כח אל המוחין לירד דרך הגרון שהוא מקום צר בפעם א' ולכן בתחלה נוסעים נסיעה אחת עד הגרון בלבד ומתעכבי' שם לסיבת היותו מקום צר ואח"כ ע"י מעשינו באומרנו הגדול הגבור והנורא נוסעים ויורדים למטה יותר והנה גם אלו דאבא היה ראוי להיות כן שבתחילה ירדו אל הגרון אותם ג' אמצעיות דאבא ואח"כ ירדו בחג"ת דז"א:

אמנם אין הדבר כן אלא שבפעם אחד יורדין עד חג"ת דז"א וזה נרמז במלת קונה הכל כי הכל נגמר ברגע א' ובנסיע' א' ואין צורך אל נסיעה אחרת כמו באימ' והטעם לזה הוא כי עתה אנו מעוררים את האור העליון דמזל' עלאה קדישא דאריך שהוא תיקון י"ג של ונקה שהוא אותיו' קונה ממש וע"י אור גדול הנמשך עתה מזה המזל במוחין דאבא יש להם כח גדול לרדת במרוצה בנסיעה א' ולא יצטרך לב' מסעות וקרוב הוא שנאמר כי זהו סוד ענין זווג במזל' עלאה עצמו וע"י הזווג ההוא נוסף אור הנז' ואין להאריך בזה. וכבר הארכנו בזה במה שהודעתיך כי זווג או"א במזל' אתכללו וכמו שלהכניס שלשה תחתונות דאבא הוצרך זווג במלת אלקינו ואלקי אבותינו כנ"ל גם עתה יש זווג אחר לענין שלשה ראשונות. גם תכוין לענין הנ"ל כי ע"י מזל' עלאה הנרמז במלת קונה כנז' נעשה יסוד דז"א הנקרא הכל כמבואר אצלינו בכמה מקומות איך נה"י דז"א הם באים תמיד ע"י תוספת ולכן החיצו' נאחזים בהם ואלו הנה"י ה"ס תחום שבת ולפי שתמיד באים מחדש לכן צריך לאור עליון דאריך ולזווג שלו כנ"ל כדי לתקן ולהאציל מחדש את הנה"י דז"א ולכן נרמז כאן אריך ב"פ הא' היא במלת אל עליון שה"ס הכתר הנז' דאריך ונקר' אל עליון אשר ע"י נגמלים החסדים טובים שהם הנה"י דז"א שהוא מוציאם אותם לחוץ ומגלה אותם כענין ויגמול שקדים. וגם נרמז שנית במלת קונה הכל כי הוא קונה בסוד ונקה בסוד מזלא עלא' דדיקנא דאריך אשר הוא מוציא את הכל שהוא היסוד כנז'. גם תכוין במלת הכל כי כל בגי' חמשים שהוא כללות החמשה חסדים הנמשכים ביסוד דז"א וכל אחד כלול מעשר כנודע. וגם מתפשטי' ויורדים בתוכו הה"ג לצורך רחל נוקבא דז"א וזה נרמז במלת הכל ה' לנוק' כל ליסוד עצמו דז"א וכל מציאות התפשטו' זה החסדים וגבורות אלו הם ביסוד עצמו גם תכוין כי עד עתה לא היו ביעקב וברחל רק ב' מוחין מנ"ה אבל עתה אשר נגמרו וירדו כולם במקומם אז נעשה מוח הדעת ביעקב מן היסוד דאבא שנכנס עתה למטה והיסוד הזה נק' כ"ל כנודע כי כל בחי' כל הוא ביסוד. גם נעשית מוח הדעת ברחל מן הה"ג דאימא הנרמזים באות ה' מן הכל כנודע וכבר נודע כי מקום הדעת דיעקב ורחל הוא כנגד היסוד דז"א אמנם הדעת דרחל איננו רק בסוד דעתן של נשים קלה כמבואר אצלינו בהרבה מקומו' ובפרט בדרוש תפילין דר"ת. גם תכוין כי כל זה שביארנו שנמשך ליעקב ורחל הם באופן זה כי מן הארות דאבא נמשכות ליעקב והארות דאימא לרחל ולכן תכוין מלת קונה ברחל שהוא גי' אהיה דמלוי יודין שהוא הנק' צלם דז"א מצד אימא ומלת הכל ביעקב שהוא אבא הויה דמלוי יודין שהוא גי' ע"ב. וכבר נודע כי בחי' האור שקדם לעולם שאחז"ל הנה הוא בחי' היסוד דאבא אשר היה מאיר מסוף העול' עד סופו שהוא בפי היסוד דז"א ויוצאת הארתו מפי היסוד אור גדול מאד ואח"כ גנזו הקב"ה לצדיקים ר"ל בתוך היסוד הנק' צדיק ושם הוא מתלבש ונגנז בתוך היסוד ההוא דז"א ושם נקרא בסוד אור זרוע לצדיק. ואומרו שהיה מאיר מסוף העולם ועד סופו ר"ל כי הוא מתפשט ומתגלה בו"ק ז"א הנקרא עולם ואח"כ גנזו תוך היסוד דז"א. והנה כאשר יוצא אור מזה היסוד דאבא כדי להוציא כנגדו פרצוף יעקב כנודע אין כל האור שלו יוצא להיותו נגנז שם אמנם נשאר בתוך היסוד דז"א כמנין טוב גנוז שם וז"ס אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי כו' הנז' בפ' תרומה בד' קס"ח ע"ב וז"ל אמאי אקרי טוב ואמאי אקרי חסד טוב איהו כד כליל כולא בגויה ולא אתפשט לנחתא לתתא חסד כד נחתא לתתא ועביד טיבו עם כל בריין בצדיקי וברשיעי ולא חייש ואע"ג דדרגא חד הוא מנ"ל דכתיב אך טוב וחסד ירדפוני כו' והענין הוא כי היסוד ההוא הוא הויה דמלוי יודין הוא בגי' חסד וכולו הוא מתפשט ויוצא אל יעקב חוץ מחשבון טוב דלא התפשט ונשאר גנוז תוך יסוד דז"א:

והנה אם תסיר חשבון הכ"ל מן ע"ב ישאר בגי' טוב והרי נמצא איך האורות שהם כמספר הכל ניתנים אל יעקב והשאר הם בגי' טוב והם גנוזים לצדיקים שהם צדיק וצדק ר"ל לצורך זווג ז"א הנקר' ישראל עם רחל כי גם אז יש זווג מבחי' חו"ג דאו"א ונמצא כי אז בזווג ההוא נכנסים ברחל ג' יסודות יסוד דאב' ויסוד דאימא ויסוד דז"א המלביש את שניהם בתוכו וזהו הטעם שנתבאר אצלינו כי הזווג דז"א שהוא הזווג ישראל עם רחל הוא עליון מאד ואינו נעשה רק ביום שבת כמשי"ת במקומו. גם תכוין כונה כוללת לשלשתן במלת הכל והוא כי עתה יש בחי' ה' ליעקב וביאר ענין ה' זו אני מסופק איך שמעתי ממוז"ל כי שמעתי מאדם אחד ששמע ממוז"ל שענינה הוא כי בתחילה היו לו ב' מוחין הנק' חסדים טובים כנ"ל ועתה להיות שנכנסו ג' מוחין עלאין לכן עתה לקח הארה מהם ונמצא שיש לו ה' הארות. אבל מה שנלע"ד ששמעתי ממוז"ל הוא באופן זה והוא כי הנה יעקב לוקח הארת מן או"א ומן אבא לוקח ג' מוחין שהם חב"ד אבל מן אימא אינו לוקח אלא הארת ב' מוחין בלבד לפי שהנשי' דעתן קלה כמשי"ת באות כ' של הכל. ונמצא שחמש הארות לקח יעקב. ואות כ' של הכל תכוין בה אל רחל. כי הנה עתה לוקחת ב' מוחין בשלימות' משא"כ במלת גומל חסדים טובים כנ"ל לפי כי עתה שנגמר אבא ליכנס נמצא כי עתה המוחין שלה הם בשלימות'. והנה הם שני מוחין בלבד שהם חו"ב שבה כי דעת אין בה לפי שהדעת מצד אימא הם בחי' חו"ג והחסדים נתפשטו בו"ק דז"א ולא נשאר לה רק הה"ג וה"ס ה' הויות שעולים בגי' ק"ל בסוד נשים דעתן קלה כנז' בזוהר פ' שלח לך ובאות ל' מן הכ"ל תכוין אל הג' מוחין עלאין דמצד אבא הנמשכין עתה בז"א כנ"ל. גם תכוין כי הנה גם יעקב הוא דכורא ויש בו בחי' דיקנא קדישא וצריך לתקן בו דיקנא זו במלת קונה הכל שהוא בגי' רי"ו שהוא בגי' א"ל אלף למד ונודע שהתיקון הא' די"ג תיקוני דיקנא הוא אל כמש"ה אל רחום וחנון כו' והוא ע"ד מש"ל במל' האל שהוא תיקון דיקנ' דז"א:

וזוכר חסדי אבות הנה כבר נתבאר שעשינו כחב"ד ליעקב ורחל באופן זה כי ב' השלישי' המגולים התחתונים שבת"ת דז"א הם בחי' שני הכתרים ליעקב ורחל. וב' פרקין עלאין דנ"ה הם חו"ב שלהם לשניהם והיסוד הוא הדעת לשניהם ועתה מן שני פרקין האמצעים דנ"ה דז"א ומן העטרה דיסוד דז"א נעשית חג"ת ליעקב ולרחל וזה נרמז באומרו וזוכר חסדי אבות ויען כי כולם נכללים בחסד נק' חסדי אבות גם פי' ב' לפי שהאבות הם הג"ר וחג"ת הם הבנים שלהם ונקר' חסדי אבות ר"ל חסדים הנמשכים מן הג"ר הנקראים אבות ויען כי כולם נכללים בחסד נק' חסדים גם הם. ואמנם יעקב הוא מצד פנים דז"א ע"י אור דאבא ורחל מצד אחור דז"א ע"י אור דאימא ולכן תכוין במלת וזוכר שהוא בגי' הויה דע"ב דיודין דאב' ואהיה דיודין באימא ושניהם בגי' זוכר:

ומביא גואל לבני בניהם כאן תכוין לעשות שלשה אחרונות שהם נה"י דיעקב ורחל מן ג' פרקין תתאין דנה"י דז"א כנודע ותכוין באומרך לבני בניהם שהם נ"ה הנעשים עתה ליעקב ורחל והענין מבואר עם הנ"ל כי ג"ר חב"ד נקר' אבות כי ה"ס אברהם יצחק ויעקב כמבו' לעיל במלת אלקי אברהם כו' והג' אמצעיות חג"ת הם בנים שלהם ונקר' חסדי אבות כנ"ל שהם חסדים נמשכים מן האבות כנז' והג' אחרונות נה"י נק' בני בניהם של האבות הנז' ובמלת גואל תכוין אל היסו' דיעק' ורחל לפי שהיסו' הוא נק' מגדל הפורח באויר לפי שאין כנגד היסוד דיעקב ורחל שום אחיזה בז"א כנודע לז"א ומביא גואל לבני בניהם כי הוא הבאה מחדש ממש משא"כ בשלשה אמצעיות שלהם שיש להם אחיזה כנגדם בז"א ולכן לא נאמר בהם אלא לשון זכיר' כמ"ש וזוכר חסדי אבו' כי היא זכיר' אל מה שכבר היה במציאו' ונודע כי סוד גאולה הוא ביסוד אבל היסוד דרחל אע"פ שגם בו שייך לשון גאולה עכ"ז תכוין באופן אחר והוא במה שנודע כי נקוד' ציון שבנקבה פטר רחם שבה הוא בחי' היסוד שבה והוא בחי' מם סתומה שה"ס הרחם שבה העשוי בצורת ם סתומה בסוד כי לא סגר דלתי בטני כי שני דלתות רחמה הם מצויירות בציור חיבור מם סתומה כזה ם והנה גואל הוא בגי' ארבעים כמנין מם סתומה:

למען שמו עתה נשלם בחי' המל' שביעקב ושברחל והם בחי' העטרה אשר ביסוד שבהם ונק' שמו יען שכל בחי' המל' נקרא שם כנודע ולפי שאין שום אחיזה כנגדם בז"א ולכן לא נזכר בה שום המשכה לא בלשון הבאה ולא בלשון זכירה כמ"ש ומביא גואל כו' וזוכר כו' אמנם אמר למען שמו בלבד ומה שצריך לכוין עתה הוא כי הנה עד עתה המשכנו כל אלו הפרצופים ואין אנו מזכירים של מי הם ועתה ביאר כי כל אלו ההמשכות הם למען שמו. ר"ל לצורך עשי' פרצוף יעקב ורחל אשר כל אחד מהם נק' שמו באופן זה כי הנה ענין יעקב ה"ס משה שהוא בגי' קפ"ד אחוריים דהויה דיודין וקס"א פנים דאהיה דיודין לפי שיעקב נמשך מיסוד דאבא ע"י יסוד דאימא שה"ס קפ"ד וקס"א הנז' שהם בגי' שמו וגם רחל פשוט הוא שנקרא שם ה':

שער הכוונות - דרושי העמידה דרוש ב פירוש תיבת באהבה
באהבה הנה עתה כבר נשלם פרצוף ז"א ויעקב ורחל אמנם עדיין רחל עומדת עתה אחור באחור עם ז"א וצריך להחזירה פב"פ עם יעקב והנה הוא צריך אל הנסירה כדי להחזיר' פב"פ ואמנם הנסירה הוא ע"י ויפל ה' אלקים תרדמה על האדם כמשי"ת בברכת המפיל חבלי שינה על עיני אמנם עתה אף בלא הפלת תרדמה מספיק לפי שעתה כבר קבל ז"א עד עתה מוחין שלמים מן או"א כנ"ל ולכן אף אם יסתלקו ממנו כדי לתתם אל רחל עדיין נשאר בו רשימו יתירה ואינו צריך להפלת התרדמה אבל בלילה שאפי' בחי' רשימו לא נשאר בו כנודע שאחר סיום התפילה מסתלקים המוחין מן ז"א ולא נשאר בו רק הרשימו ואח"כ בלילה מסתלק אף גם הרשימו כמו שנתבאר אצלינו בדרוש התפילין ולכן צריך להפיל התרדמה בלילה כדי לנסור אותם וביום ר"ה שצריך אז שינה והתעוררות בסוד השופר כמו שנתבאר שם. הנה גם שם יש בחי' הנסירה נזכרה בפירוש בברכת אבות וה"ס תיקון מה שתיקנו זכרנו לחיים בברכת אבות כמבואר שם וטעם הדבר הוא לפי שיום ר"ה הוא רמז אל בריאת העולם בתחילת האצילות ובתחיל' ביאת המוחין בז"א אשר לא היה אז בו עדיין לא מוחין ולא רשימו דילהון כלל. אבל עתה בברכת אבות של כל ימות השנה אין צורך להזכי' בהם ענין הנסירה כי כיון שננסרו ביום ר"ה אין צורך להזכיר הפלת תרדמה בשאר ימות השנה מפני הרשימו שנשאר בו כנז' וגם אין צורך להזכיר ענין הנסירה בפירוש כי כבר היא נעשית מאליה שלא על ידינו כיון שביום ר"ה ננסרה ע"י תפלותינו באומרנו זכרינו לחיים כנז' וביאור מלת באהבה ר"ל שני אהבה והענין הוא כי הנה ביארנו בענין הק"ש כי הטעם מה שנתקנ' בברכת אהבת עולם שהוא כנגד היכל אהבה שבבריאה הטעם הוא לפי שע"י העלאת מ"ן משם עד למעלה באימא אשר באצילות נמשכים אותם המוחין הנז' אל זו"ן והנה כדי להביאם פב"פ צריך להעלאת מ"ן אחרים וכבר ידעת כי כל העלאת מ"ן הוא לצורך הזווג ופעם הראשונה שבק"ש היה לצורך זווג או"א לתת מוחין לזו"ן בהיותם אחור באחור ועתה צריכין מ"ן אחרי' לצורך זווג או"א פ"ב כדי להחזירם פב"פ ואל תתמה מן הזווג הנרמז לעיל במלת אלקינו ואלקי אבותינו שלא היו שם מ"ן שהטעם הוא לפי כי שם לא היה חסר רק בחי' כניסתם בז"א אבל הם כבר היו קיימים ועומדים אבל עתה הוא דבר מחודש כי הוא ענין הנסירה אשר מציאות' הוא כי אימא מסתלקת מתוך ז"א ומזדווגת עם אבא כדי להוליד מוחין אחרים לרחל לבדה זולת המוחין הראשונים שניתנו לז"א וז"ס ויבן ה' אלקים את הצלע כי ה' אלקים הם או"א אשר נזדווגו והולידו אלו המוחין האחרים ואז נכנסים נה"י דאימא עלא' עם התלבשות אלו המוחין האחרים החדשים בתוכם והכל יחד מתפשטים תוך רחל לבדה כדמיון שהיו בתחילה נה"י דאימא עם המוחין שבתוכם מתפשטים תוך ז"א ועי"כ נגדלת רחל אב"א בכל שיעור קומת ז"א ממש שוה בשוה עד בחי' הכתר שבו. וענין הגדלת רחל הנזכ' הוא באופן זה כי להיות ששם באחורי ז"א עומדי' לאה ורחל זו למעלה מזו ולכן מתחילין נה"י דאימא לכנס בלאה ואח"כ מתפשטת גם ברחל ואז מתחברות לאה ורחל שתיהן ונעשות פרצוף אחד בלבד ועי"כ נגדלת ונעשית פרצוף אחד גבוה כשיעור קומת ז"א. והנה לצורך ענין הנסירה הזו צריך בהכרח העלאת מ"ן פעם אחרת כנזכר. וכולם יהיו מבחי' היכל אהבה שבבריאה בסוד והוכן בחסד כסא ע"ד מה שהיה בעת ק"ש אלא שהיכל אהבה שהיה בק"ש היה היכל אהבה שבבריאה שהוא היכל חמישי מתתא לעילא אבל היכל אהבה לצורך מ"ן אלו של עתה הוא היכל אהבה של קה"ק דבריאה. והענין הוא כי הנה היכל קה"ק הם ג' עליונות שבבריאה אשר שם עומדים א"א ואו"א דבריאה וכמו שבז"א למטה שבבריאה עצמה יש שית היכלין וחד מינייהו הוא היכל החסד והאהבה כמו כן למעלה בהיכל ק"ק שלו עצמו יש היכל עליון הנקר' אהבה ג"כ וכמו שהודעתיך כמה פעמים כי ז' היכלין דבריאה דיוצר דשחרית דחול הם ז' היכלין שבז"א הכוללין כל י"ס דז"א כנודע כי לבנת הספיר הוא ב' היכלות והיכל קה"ק כלול מג' היכלו' והרי הם עשרה היכלות והם י"ס דז"א רק שהם נכללין בבחי' ז' היכלין בלבד ואלו הן ההיכלות דיוצר דשחרית דחול וכנגדם יש ז' היכלות דנוק' דז"א והם ההיכלות של יוצר דתפלת ערבית דחול וכנגדם יש ז' היכלות דיוצר דשחרית דשבת והם ז' היכלין עלאין דאבא דבריאה. וכנגדן יש ז' היכלין דאימא דבריאה וכולם הם בסוד שבעה ושבעה מוצקות כפולות ואין כאן מקום ביאורם והנה הז' היכלות דיוצר דשחרית דחול הם בז"א דבריאה וגם ז' היכלות האלה עצמן הם כפולים ומכופלים כי כמו שיש ו' היכלין מתתא לעילא עד היכל הרצון. גם בהיכל הרצון עצמו יש בו שית היכלין אחרי' בתוכו וז"ס ו"ו כפולה ואח"כ בהיכל קה"ק שהם חו"ב שבז"א יש שם כללות כל אלו ג"כ ויש שם היכל אהבה א' יותר עליון וזה ההיכל הוא המעורר ומעלה עתה המ"ן האלו. ונמצא כי שני היכלות יש ושניהם נק' אהבה וזהו פי' באהבה ב' אהבה ופשט הלשון הוא כך למען שמו באהבה ר"ל כי כל הנז' עד עתה היה ע"י אהב' וז"ש באהבה כי ע"י העלאת מ"ן היכל אהבה התחתון בעת ק"ש נעשה כל זה הנז' עד עתה בברכת אבות. ואח"כ תכוין כי באהבה ר"ל ב' אהבה והכוונה היא לעורר היכל אהבה העליון שיעורר מ"ן עד שתגדל רחל נוק' דז"א אב"א ואז תכוין ג"כ להביאה עי"ז פב"פ עם ז"א כי אין לה יכולת לחזור פב"פ אלא עד שתהיה היא שוה כמוהו אב"א דאל"כ אין בה כח כדי לקבל הארתו ותכוין שע"י הכהן שושבינא דמטרונית' שהוא היכל אהבה על ידו חוזרת פב"פ וכל אלו הכוונות תכוין במלת אהבה. והנה אחר חזרת' פב"פ עמו מתמעטת ונופלת לרגלי ז"א בסוד נקודה קטנה כי כל מה שנגדלה אב"א הלואי יספיק לשתוכל לישאר בבחינת נקוד' קטנ' בהיותה פב"פ ונמצא שאז היא עומדת למטה בבחינ' נקודה קטנה כנגד עטרה של היסוד דז"א ואז תכוין לחזור ולבנות' כבתחילה בבחי' פב"פ וזה יהיה במלות:

מלך עוזר ומושיע ומגן כמו שנבאר. ודע כי אני מסופק אם שמעתי ממוז"ל שהנה"י דאימא נכנסים ברחל גם בהיותה אב"א או שאינם נכנסי' בה אלא אחר שחזרה פב"פ עמו אמנם בהיותה פב"פ פשיטא לי שנכנסים בה. גם אני מסתפק בדבר אחר והוא כי שמעתי ממוז"ל טעם א' ונראה בעיני עתה כי הטעם ההוא היה על תירוץ קושיא א' שהקשיתי לעיל והוא כי הרי לענין הנסירה צריך בהכרח הפלת הדורמיטא אשר לסיב' זו אנו מברכין בכל לילה המפיל חבלי שינה על עיני כמבואר במקומו וא"כ עתה אשר נכנסין נה"י דאימא ברחל בהיותה אב"א כפי הנלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל בלי ספק כנ"ל א"כ היכן הוא עתה הפלת התרדמה במקום הזה [עיין לקמן ד' ג' ע"ג בסוף דרוש ג']. והטעם לתי' קושיא זו יובן עם מה שיש לנו הקדמ' שכאשר צריך לתת מוחין לזו"ן אז צריכין שניה' לעלות בסוד מ"ן אבל כשהמוחין ניתנין אל רחל לבדה אז הז"א לבדו עולה בסוד מ"ן והנה הטעם הזה שמעתי ממוז"ל ונלע"ד שאמר אותו לתי' קושיא הנז' והוא כי עתה כבר יש לו מוחין שלימי' וגמורי' אל ז"א וכוונתינו עתה לתתם גם אל רחל ולכן ז"א לבדו עולה בסוד מ"ן. אבל בשאר המקומות עולה גם נוק' בסוד מ"ן ואז צריך הפלת התרדמ' אלינו ואנו ישנים יען כי אנחנו בני השכינ' רחל אמנו ואיני זוכר יותר מזה. ונחזור אל ביאור המלות מלך עוזר ומושיע הנה אחר שכבר חזרה עתה פב"פ עם ז"א והיא עומדת בבחינ' נקו' קטנה למטה בסוף היסוד דז"א כנ"ל הנה היא צריכה ליגדל בכל קומת ז"א כולו. וטעם הדבר הוא במש"ל כי בהיות' אחו' באחור צריכ' ליגדל בכל שיעור קומ' ז"א כולו כדי שכאשר תחזור עמו פב"פ תספיק כל אותה ההארה שקבל' בהיות' באחור לשתהיה עתה בחי' נקוד' קטנה בלבד בהיות' פב"פ. ג"כ עתה בהיות' פב"פ ונכנסים בה הנה"י דאימא צריכה ליגדל עד כל קומת ז"א כולו ותקבל כל אות' ההאר' הגדול' ועי"כ כאשר אח"כ יסתלקו ממנה נה"י דאי' ויכנסו בז"א כמו שנבאר במלת בא"י מגן אברהם תשאר אח"כ גדלותה מן החזה דז"א ולמטה בלבד כמו שנבאר ומכח תוקף ההארה הגדול' שקבלה בהיות' גבוהה ככל שיעור קומת ז"א תספיק לה עתה להיות שיעורה מן החזה ולמטה בלבד אחר שיסתלקו ממנה נה"י דאימא והלואי יספיק לה. והנה מתחילה מסתלקין המוחין מתוך ז"א ואח"כ ג' פרקים דנה"י דאימא תתאין עם בחי' המוחין שבתוכם נכנסין תוך רחל העומדת עתה בבחי' נקו' קטנה כנז' כדי להגדילה ולהיות בה י"ס כמו הז"א ואמנם תחילה נכנסת עטרת היסוד דאימא תוך הנקו' הזו ואז נגדל' הנקו' הזו בבחי' מל' שבה ואז נק' מלך ואח"כ נכנסין בה תלת פרקין תתאין דנה"י דאימא ואז נגדלת כשיעור ג' שהם נה"י שלה ולזה אנו אומרי' עוזר כי כל העוזר הוא ע"י סמכי קשוט נה"י דילה העוזרים וסומכים אותה להקימ' מנפילתה. ואח"כ נכנסין בה ג' פרקין אמצעי' דנה"י דאימא ואז נגדלים בה שיעור ו"ק שבה וכנגדו אנו אומרי' ומושיע בסוד כוס ישועות אשא שהם חג"ת תלתא אבהן שבה הנקרא ישועות וכמש"ה הושיעה ימינך וענני כי הישוע' בזרועות היא. אח"כ נכנסים בה ג' פרקים עלאין דנה"י דאימ' ואז נגדלים בה ג"ר שבה וכנגד זה אומרים ומגן לב' טעמים הא' הוא כי בג"ר יש הגנה והצלה מן הקלי' שאין להם שום אחיזה בהם. ועוד כי תרגום חנם הוא מגן ומגנא והענין הוא כי בג"ר אין אל הקליפ' אחיזה ובחנם הם נאחזים שם. גם ט"א ג' עמוק והוא במ"ש במ"א כי מגן ה"ס ג"פ א"ל א"ל א"ל וה"ס ב' שמות א"ל שיש בתרין תפוחין קדישין ושם א"ל ג' בחוטמא באמצעיתא וזהו נרמז באד"ר בסוד שע"ה נהורין דאית בתרין תפוחין קדישין וה"ס שני שמות א"ל במלואם שהם בגימטרי' ש"ע וע"ש באדרת נשא וזהו הסדר ממטה למעלה כי מתחיל מן העטרה דיסוד דאימ' והולך ומונה עד ג' פרקין עלאין שבנה"י דאימא אמנם בערך רחל צריך להיות סדרן מלמעלה למטה. והוא כי הנה כאשר מתחילין לכנס שלשה פרקין תתאין דנה"י דאימ'. הנה הם מתלבשין תוך ג"ר דרחל וכשנכנסין גם ג' פרקין אמצעיים אז נכנסין ג"פ תתאין בג' אמצעיות שבה וכשנכנסו גם ג' פרקין עלאין אז נכנסים ג' פרקין תתאין דנה"י דאימא בג"ת דרחל ונמצא כי בערך נה"י דאימא הסדר הוא מתתא לעילא ובערך רחל הסדר הוא מעילא לתתא וא"כ צריך שנבאר סדר מלות אלו בערך רחל מעילא לתתא באופן זה. מלך הוא הכתר דרחל בסוד כתר מל' כי הכתר שבה נק' מלך לפי שהוא ראש המל' ובחי' זו נתקנת בהכנס עטרה דיסוד דאימא אשר גם היא נקרא מל' דאימא כנודע. ועוזר הם ג"ר דרחל שנכנסו בהם ג' פרקין תתאין דאימא ומושיע הם ג' פרקין אמצעיים בתלת אמצעיו' שבה מגן הם פרקין עלאין בג"א שבה:

ודע כי בספר הזוהר פ' פקודי אמרו שצריך לכוין בברכת אבות בשם בוכ"ו והנה מקום כונת השם הזה היא בד' תיבו' האלו שהם מלך עוזר ומושיע ומגן וראוי לכוין כי ע"י אות ב' נעשי' מלך וע"י אות ו' נעשה עוזר וע"י אות כ' נעשה ומושיע וע"י או' ו' נעשה מגן והענין הוא במה שהודעתיך כי אימא נקר' אהיה ונמצא כי הנה"י דאימא הם שם אהיה וכמו שביארנו בפסוק שופך דם האדם באדם ענין שם אהיה המתלבש תוך ז"א שהוא שם מ"ה דאלפין וע"ש במקומו. והנה אעפ"י שהארות אימא אלו הם שמות של אהיה עם כל זה כשיוצאות אלו ההארות מתוך ז"א דרך החזה שלו מן אחוריו כדי לתקן ולבנות את המל' אינם הם עצמם רק הארות המתפשטות מהם ולכן אינם נק' שם אהיה רק תמורתו וחילופו שהוא שם בוכ"ו הנז' אשר הוא תמורת שם אהיה באלפא ביתא דאבג"ד באותיות שלאחריו כי אות א' נחלפת באות ב' ואות ה' נחלפ' באות ו' שלאחריה ואות י' באות כ' ואות ה' באות ו' שלאחריה ונמצא כי בנין המלכות אינו אלא בשם בוכ"ו ולא בשם אהיה וכמו שנתבאר אצלינו בשער השביעי בתיקון העבירות בענין תיקון עון הנדר והשבועה ושם נתבאר כי קו המדה שבו נעשה ז"א הוא שם אהיה וקו המדה של נוקבא הוא בשם בוכ"ו גי' ד"ל בסוד המלכו' הנקרא אורך היריעה האחת שלשים באמה ורוחב ארבע באמה כי זהו שיעור קו מדתה כנז' שם ועיין שם היטב ביאור ענין זה. והנה צריך לבאר עתה ענין חזרת רחל פב"פ עמו ומה ענינה דע כי ענין חזרה זו איננה עם ז"א עצמו אלא עם יעקב ויובן זה במה שנת"ל כי ד' זווגים הם הא' הוא זווג ישר' עם רחל והוא בשחרית ביום השבת. הב' הוא זווג ישראל עם לאה והוא במנחה בימי החול ואז לאה היא מן החזה דז"א ולמעלה בחציו העליון. הג' הוא זווג יעקב עם לאה בלילה בערבית דחול. הד' הוא זווג יעקב עם רחל והוא בשחרית דחול. וזווג הד' הזה הוא אשר אנו עסוקים בו עתה וביאורו הוא כך דע כי יעקב הוא נמשך ונאצל ויוצא מן יסוד דאבא המתפשט מן החזה דז"א ולמטה והארה זו יוצאת לחוץ מן החזה דז"א ונעשה שם בחינת יעקב מצד פנים דז"א והם פנים ואחור ר"ל פנים דז"א כנגד אחור יעקב וכנגד יעקב ממש יוצאת ג"כ רחל מן החזה דז"א אלא שהיא באחורי הז"א ועומדים שם אחור באחור רחל עם ז"א. והנה כאשר רחל חוזרת פב"פ עם ז"א אין לה מקום לעמוד שם כי שם עומד יעקב כנז' והוא עומד פנים באחור רוחבו כנגד רוחב ז"א ואמנם צריך שיתהפך יעקב ויצדד עצמו כדי לתת מקום אל רחל גם היא ואז עומדים יעקב עם רחל פב"פ זע"ז ויעקב מצדד עצמו ועומד בצד ימין דז"א ורחל מצדדת עצמה בצד שמאל דז"א ונמצאו צדי יעקב וצדי רחל בצד פנים דז"א אבל אינם ממש פנים בפנים עמו. ונודע כי יעקב נמשך מהארת יסוד דאבא המתפשטת מחוץ אל ז"א כנגד החזה ורחל מהארת יסוד אימא היוצאת גם היא לחוץ. ונמצא כי עתה השני יסודות דאו"א הגנוזים תוך ז"א הם שניהם מאירים דרך הפנים דז"א ואז מן היסוד דאימא אשר ממנו יוצאים הגבו' הם בונים ומתקנים את רחל והיסוד דאבא מאיר ובונה ומתקן את יעקב ובתפילת ר"ח ית' שם דרוש זה יותר באורך וע"ש. ונמצא כי יעקב ורחל שניהם עומדים זע"ז פב"פ יחד מן החזה דז"א ולמטה יעקב בצד ימין דז"א ורחל בצד שמאל. וכבר נתבאר כי מן הת"ת דז"א נעשים ב' הכתרים דיעקב ורחל ומן הנה"י דז"א נעשים כל שארית ב' פרצו' דיעקב ורחל:

והנה עתה אשר נתהפכו יעקב ורחל פב"פ ונמצא יעקב כנגד קו הנצח דז"א ורחל כנגד קו ההוד דז"א לפי שהזכר יונק מן הימין לעולם והנקבה יונקת מן השמאל לעולם וז"ס מ"ש בתיקונים איהו בנצח ואיהי בהוד ר"ל איהו יעקב עומד בנצח דז"א ואיהי רחל עומדת בהוד דז"א ונודע כי כל הנצחים דא"א ואו"א כולם מתלבשי' זב"ז וכולם בנצח דז"א. נמצא כי בהיו' יעקב בנצח דז"א ג"כ הוא עומד בכל שאר הנצחים ועד"ז רחל בהיותה בהוד דז"א עומדת ג"כ בכל שאר ההודות וא"כ מ"ש בתיקונים איהו בנצח ואיהי בהוד ר"ל כי יעקב עומד בצד ימין אשר שם כל הנצחים דא"א ודאו"א ודז"א ורחל עומדת בצד שמאל אשר שם כל ההודות דא"א ודאו"א ודז"א גם זהו מ"ש בתיקוני' דנצח אקרי אספקלרייא דנהרא והוד אקרי אספקלרייא דלא נהרא והכוונ' היא על יעקב ורחל כי יעקב העומד בנצח אקרי אספקלרייא דנהרא ורחל העומדת בהוד איהי אספקלרייא דלא נהרא. גם זהו מ"ש בס' התיקונים כי ידוד אדני אינון פרודות דא בנצח ודא בהוד וכד אינון בת"ת אינון כחדא יאהדונה"י והכוונ' היא על רחל ויעקב העומדים פרודים דא בנצח ודא בהוד וכד יעקב ורחל אינון בת"ת אז שניהם חיבור א' כי אין שם הפרש שתי קוים כמו בהיותם בנצח והוד וכעד"ז בחזרת העמידה של ש"ץ אשר אז יעקב ורחל בחו"ג דז"א אשר אז שניהם פרודות ובהיותם בדעת הם ביחודא חדא וכן בעלייתם כנגד חו"ב דז"א שהוא בשחרית דשבת אז שניהם פרודות ידוד יעקב בחכמה ואדני רחל בבינה ובעלותם עד הכתר דז"א קו האמצעי תרוייהו בחיבורא חדא. וכעד"ז בתפי' ערבית בזווג יעקב עם לאה מן החזה דז"א ולמעלה הוא ג"כ עד"ז כי בהיותם בשני הקוים הם פרודות ובהיותם בקו האמצעי הם מחוברים ודי להאריך. ונחזור לענין ראשון כי מ"ש שחוזרים פב"פ בתיבו' מלך עוזר ומושיע ומגן כנ"ל אין זה אלא ביעקב ורחל ששניהם עומדים פב"פ ועיין בסיום ברכת שים שלום כי שם נתבאר אמיתות ענין זה הדרוש:

והנה נתקנה רחל בכל שיעור קומת ז"א ע"י אלו התיבו' ואח"כ מאליו בלתי כוונתינו בשום תיבה נעשה הדבר הזה והוא שיוצאין נה"י דאימא מתוך רחל כי ענין ההכנסה צריכה אל תיבות שנכוין בהם להכניסם אבל בצאתם יוצאים מאליהם שלא על ידינו והנה תיכף בצאתם מתוכה היא מתמעטת משיעורה אשר בתחיל' ונשארת גובה קומתה מן החזה דז"א ולמטה בלבד לא פחות מזה לפי שכבר קבלה הארה גדולה כאשר גדלה פב"פ בכל שיעור קומת ז"א והספיקה אותה ההארה להשאירה עתה בבחי' זו כנ"ל. אבל עדיין צריך לתת טעם למה שיעורה היתה בצמצום עד החזה לא פחות ולא יותר והענין הוא מפני שמקום אצילותה הוא כנגד החזה כנודע ושם נת' טעם לזה לפי ששם נשלם יסוד דאימא והאורות מתגלים בגלוי. ועתה אנו צריכים להחזיר ולהכניס הנה"י דאימא תוך ז"א וכבר אמרנו שלענין ההכנס' והבאת התועלת צריך שיהיה על ידינו והנה זה אנו עושים ע"י ברכת בא"י מגן אברהם אשר אנו חוזרים לכרוע בו עתה כריעה שנית והוא כדי להכניסן תוך ז"א ע"י כריעה זו וזה ביאור המלות:

ברוך פירוש כמו שביארנו בפסוק שמע כו' כי בק"ש נכנסו המוחין דגדלות דו"ק דז"א ברגע א'. גם עתה בתיבת ברוך נכנסין המוחין דו"ק דגדלות בז"א ברגע א' ואח"כ במלת אתה נכנסין ג"ר דמוחין דגדלות והרי נשלם ז"א כבראשונה והנה צריך לכוין עתה בכריעה זו ע"ד מ"ש בענין כריע' הראשונ' בתחלת הברכה והוא כמו שנת' שם כי אותה הכריעה כלולה בשתי כריעות אחת במלת ברוך בסוד ו' לגבי ה' והב' במלת אתה בסוד י' לגבי ה' כן עד"ז כל כריעה וכריעה מן הד' כריעות שיש בתפלת י"ח כלולה מן ב' כריעות ע"ד הנז' ונבאר עתה ענין כריעה זו:

הנה כאשר נסתלקו הנה"י דאימא מתוך רחל נוק' דז"א נתמעטה ועמדה בחזה דז"א משם ולמטה ואז עדיין היו חופפין הנה"י דאימא על ראשה מלמעלה ואמנם כשיתחילו לכנס הנה"י דאימא תוך ז"א מתעלמין המאורות ההם ממנה ונחשכת מאור רחל ובהכנס המוחין דו"ק תוך ז"א אז נחשכת רחל יותר ויורדת ומתמעטת עד היסוד דז"א ויורדת בפעם א' מן החזה שבת"ת דז"א עד היסוד שבו בפעם א' ואח"כ בהכנס ג"ר בז"א אז נחשכה יותר כי כל האורות דאימא החופפת על ראשה נתעלמו תוך ז"א ונחשכה לגמרי וחוזרת לקדמותה להיותה נקודה קטנה תחת היסוד דז"א בסוד העטרה שבו וכפי מה שהרויח ז"א כך ערך הפסד רחל. ושתי מחשכים וגרועים אלו נרמזו בשתי מלות אלו ברוך אתה כי בכריעה א' שבמלת ברוך תכוין בסוד ו' לגבי ה' פי' כי יורדין ע"י כריעה זו ו"ק המוחין ונכנסים בז"א עד סיום הת"ת שבו. ואמנם מקום אצילות כתר רחל נוקביה הוא בשני שלישי התחתונים דת"ת דז"א ורחל היא ה' תתאה דשם ההויה וז"ס ו' לגבי ה' כי אעפ"י שלכאורה דבר זה הוא גרעון והפסד לרחל לפי שעה אבל התכלית הזה הוא לתועלתה כי אחר כניסתם יאירו בה כמשי"ת ואח"כ במלת אתה תכרע כריעה ב' בסוד רישא לגבי גופא והיא י' לגבי ה' כי הי' הם הג' עליונות כמבואר לעיל בתחלת הברכה כי הז"א בהיותו בסוד ו"ק בלתי ראש נק' ו' ובהכנם בו גם הג"ר נעשית ראש א' אל אות ו' הנז' והיא בציור אות י' על ו' ואז נשלם הז"א בי"ס והרי כי עתה ה"ס י' לגבי ה'. גם תכוין כי כמו שבשתי כריעות הראשונות היו שם אהיה בכריעה ושם הויה בזקיפה גם עתה תכוין בב' כריעות אלו שהם ע"י אהיה במילוי אלפין:

ידוד עתה תכוין בשתי זקיפות. הראשונה ה' לגבי ו' והב' ה' לגבי י' והענין הוא להורות כי זקיפת רחל ועליית' היא ג"כ בשני פעמים ע"ד מיעוטה שהוא בשתי כריעות וזה ענינ' כי הנה בהיות שרחל נתמעטה עתה בשני כריעות אלו עד שחזרה לשיעור נקודה קטנה. וכראות את עצמה במיעוט הזה רוצה לחזור לעמוד באחור במקום אצילותה הא' מיראתה שאין עתה בה כח לקבל הארות האלו ולכן היא יורדת מדרגה אחר מדרגה עד שירדה כנגד עטרת היסוד דז"א שהוא סיומו ואז בנקל תוכל לחזור ולהתהפך ולחזור דרך אחור כמו שנבאר אח"כ טעם הדבר ולכן תכף אחר הכריעות צריך לזקוף ב' הזקיפות במלת ידוד כדי לזוקפה ולהעמידה פב"פ עמו וזקיפה זו היא ע"י הויה זו שהיא מילוי ס"ג וזקיפה זו נעשית בשני הדרגות. הראשונה היא בסוד ה' לגבי ו' פי' כי אחר שנכנסו כל המוחין בתוך ז"א והיתה נוקבא רוצה להתהפך אל אחור כנ"ל והטעם היה לפי שטבע האורות דאימא לצאת מתוך ז"א דרך אחוריו מן החזה להאיר אל המלכות ולכן היתה היא רוצה להתהפך ולחזור לאחור כדי לקבל האורות שהם שם ולכן אנו זוקפים אותה עתה בהיות' פב"פ טרם תחזור אל האחור ועי"כ גם האורות דאימא שהיה מטבעם לצאת דרך האחור יצאו עתה מן החזה דרך פנים להאיר אליה והנה כבר נת"ל במלת מלך עוזר ומושיע ומגן שענין חזרתה עתה פב"פ הוא בחי' יעקב ורחל אשר שניהם הם החוזרים פב"פ. ונמצא שבזו הזקיפה הראשונה בשם הויה צריך שתכוין להאיר מן ו' אל ה' ר"ל מן ו"ק דז"א אל המל' הנקרא ה' תתאה ועי"כ זו הה' עולה עד הו"ק שבת"ת דז"א עצמו כמבואר לעיל בשם ההויה שבתחילת הברכה בזקיפה הראשונה. ואמנם בזקיפה הב' תכוין להעלות ה' לגבי י' שהיא ראש הת"ת דז"א כמבואר לעיל בענין שתי זקיפו' הראשונות של ברכה זו וע"ש. ואמנם דע כי אני מסופק בזה כי אפשר ששמעתי ממוז"ל באופן אחר והוא כי ב' זקיפות אלו הם כדמיון ב' כריעות עצמן והוא כי בזקיפ' הראשונה עלתה ה' לגבי ו' שהוא היסוד ו' זעירא ובזקיפה הב' עלתה עד הת"ת שהוא י' שע"ג צורת הו' שהוא היסוד וצ"ע. גם תכוין כי כמו שבשתי זקיפות הראשונות שבתחילת ברכת אבות היתה הכונה להעלותה ע"י שם ההויה דע"ב דיודין הנה עתה תכוין בהויה דשם ס"ג. ונמצא כי הכריעה היתה ע"י שם אהיה דיודין והזקיפה ע"י שם הויה דס"ג והרי עתה עומדים יעקב ורחל פב"פ:

מגן עתה תכוין כי הנה בבחי' הפנים הנק' תרין תפוחין קדישין יש בהם שני שמות א"ל במלויים שהם בגימ' ש"ע נהורין וא"ל השלישי באמצעם שהוא מקום החוטם כמש"ל. וג' שמות של א"ל א"ל א"ל הם בגי' מגן ר"ל כי עתה בהיותה עמו פב"פ עם יעקב בעלה יש לה ג' שמות א"ל האלו. גם תכוין לחבר זה המגן עם המגן הראשון של מלך עוזר ומושיע ומגן והנה ב"פ מגן בגימ' מקו"ם והוא שם ההויה העולה בגי' מקו"ם באופן זה יפ"י הפ"ה ופ"ו הפ"ה גי' מקו"ם והענין הוא כי מכח הכאות האלו שמכה יפ"י כו' הוא מאיר אל המל' נוקבי' וזהו סוד כל הקובע מקום לתפלתו כו' והבן זה:

אברהם עתה תכוין כי כל זו הברכה היתה ע"י אברהם שהוא החסד הנרמז לעיל במלת באהבה כי היכל אהבה הוא הגורם שתבנה המל' וגם גורם לה להחזירה פב"פ בסוד והוכן בחסד כסא כי החסדים העליונים דז"א הנק' אברהם איש החסד הם הגורמים תיקונים אלו במל' הנקרא כסא וז"ס מ"ש בזוהר כי בברכת אבות בעלה אוחזה ביד ימינו ומעלה אותה אליו וזהו מגן אברהם. ודע כי אעפ"י שאמרנו שע"י החסד שהוא ברכת אבות אנו מעלים אותה אין הכונ' אלא על התפשטות אותו האור של חסד דז"א אשר בעת הגדלתו חוזר להיותו בחי' חכמה דז"א כמבואר במקומו והתפשטו' אור החסד הזה הוא הגורם אותה לעלות מדרגה אחר מדרג' וז"ס והוכן בחסד כסא כי ע"י החסד הנז' מתקן המלכות הנקרא כסא אשר היא בסוד נקודה קטנה אשר היא נחלקת אל י"ס ונתמעט' וירדה ונתלבשה בכסא שהוא עולם הבריאה כמבואר לעיל בתחילת ברכה זו וע"ש:

שער הכוונות - דרושי תפילין דרוש ג
דרוש ג':

נבאר בו ענין תפילין ש"ר למה יש להם ארבעה בתים ושל יד בית א' לבד ובמ"א ביארנו ט"א לזה ונבאר עתה יותר בפרטות במה שנעורר שאלה אחרת והו' כי הנה גם הד' בתים דתפילין ש"ר הן מנה"י דאימא וא"כ לא היה צריך אלא שיהיו שני בתים בלבד אחד מנ"ה תרי פלגי גופא ואחד מן היסוד ושם תירצנו שהיסוד נבקע ונחלק לשני בתים בצאת אורו לחוץ בסוד אוה"מ אבל ענין הנ"ה עדיין צריך לתרץ שיהיו שניהם בבית אחד בלבד אבל הענין הוא שבמלכות אין הנ"ה דז"א עצמן נעשים בתים במלכות רק הארתם בלבד בולטת ויוצאת לחוץ אליה ולכן אינן נחשבין בה שניהם רק לבית א' אבל בז"א אשר הנ"ה עצמן דאימא נכנסין בתוכו לכן נחשבין לשני בתים. גם יובן זה במ"ש בפ' בראשית דכ"א ע"ב כי שמואל אתנבא מן הוד דרגא רביעאה והקשינו שם שהנצח הוא הרביעי לא ההוד ושם ביארנו שהענין הוא שנ"ה דז"א הם מועילים ומשמשים לזו"ן ומהם נעשי' שניהם וכותל אחד מפסיק בין שניהם. אמנם מצד פנים הנ"ה הם נחלקים לשנים לפי שלגבי ז"א הם לו בחי' שני רגלים ולכן נחלקים לשנים אבל מצד האחוריים שלהם הם מחוברים יחד משום דלגבי הנקבה הם משמשים לה בבחי' הראש שבה כי מהם ממש נעשה הראש של הנקבה ולכן הם מוכרחים להתחבר ולהיות בחי' אחת:

ובזה תבין ענין מ"ש כי נ"ה הם תרי פלגי גופא כי זהו עיקר הטעם כי הנ"ה הם שנים נחלקים מצד פניהם ומצד אחוריהם הם בחי' אחד בלבד ולכן אין בנקב' רק בית א' בתפלה שלה כי גם זה הוא ענין מ"ש באדרא זוטא וז"ל ונהירו דתרי מוחין גליפין בה שאין בה רק תרין מוחין ושניהם נעשו א' לסיבה הנ"ל וגם לסיבה זו נקרא בית זו של תפלה של יד בשם אדני כנז' בשם התיקוני' לפי שהוא עצמו מתהפך ונעשה ראש ממש אל הנקב' הנקרא אדני כי בחי' האחוריים דנ"ה דז"א אינם נקראים כלל ע"ש ז"א כי אם רישא דנוקב' ממש ולכן נקרא אדני על שמה ולא על שמו אבל דנ"ה דאימ' אינם הם עצמם בחי' הראש דז"א אמנם הם מתלבשים בתוך ראשו ובהתלבשם בתוכו נשארים נחלקים בחללי גלגלתא דז"א ואינן צריכין להתחבר ולכן שם הם נקראים בשם ב' בתים נפרדים זמ"ז ולטעם זה ג"כ נת' למה אינם נקראים הבתים דתפילין ש"ר בשם הויה כדרך שנקרא בית תפילין של יד אדני ע"ש הנקבה אבל הטעם הו' כי שם מתהפכין ונעשים ראש שלה ממש ולכן נקרא על שמה אבל כאן שאינם נעשים בז"א בחי' ראש אלא שמתלבשים בתוכו ולכן נק' הבתים ע"ש הבינה עצמה בשם אהיה:

שער הכוונות - דרושי העמידה דרוש ג
דרוש ג':

בברכת אבות ברוך הוא היכל קה"ק דבריאה שנתברך מכל אצילות העליון ע"י היסוד העליון הנקר' ברוך כנודע וגם נתברך ע"י השית היכלין תתאין דבריאה המתחילין ממטה למעלה מן היכל לבנת הספיר ולמעלה כי גם ההיכל הזה הוא בסוד היסוד הנקרא ברוך ונמצא כי היכל ק"ק נקרא ברוך ע"י שני יסודות אלו עליון ותחתון וע"י רבוייא דכולהו שאר דרגין די בהו אתה הוא הורדת כ"ב אותיות מן א' ועד תיו אשר ביסוד אל המלכות שהיא סוד אות הא שהיא בהיכל קה"ק וזהו אתה א"ת ה' ידוד הוא הת"ת אשר ממנו נשפעים כל אותיות האלפא ביתא ויורדין דרך היסוד ואחר אשר עשינו זה היחוד והקשר הנז' אנו מחדשים כל בחי' עולם האצילות כמו שהיה בעת שנאצל בעת בריאת העולם ואנו מתחילין מלמעל' ואומרים אלקינו ואלקי אבותינו הוא או"א עלאין ואינם חו"ב דז"א רק או"א עלאין אשר מתחילין לתקן בחי' פרצוף ז"א והתחלת תיקונו הוא אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב וה"ס ג' מוחין דז"א הנק' חב"ד שבו אשר בתחלה היו בחי' חג"ת שבו כנודע ואחר כך נתעלו ונעשו בחי' חב"ד שבו ולכן נקרא בשם אברהם יצחק ויעקב להורות על האמור כי בתחלה היו בסוד ג' אבות חג"ת ואח"כ נתעלו להיותם ג' מוחין שהם אלקי האבות האל הגדול הגבור והנורא הם חג"ת עצמם דז"א אל עליון גומל חסדים טובים אחר שהגיעו אל מקום הת"ת דזעיר אנפין בא להאציל ולתקן רישא דנוקבא דזעיר אנפין כנודע כי התחלתה הוא באחוריו במקום החזה דת"ת דז"א ואמנם אין כח באו"א להאציל אותה והוצרך שא"א יחזור להשפיע ולירד למטה להאציל רישא דנוק'. ובזה תבין סוד גדול למה המלכו' היא בסוד הכתר בסוד אני ואין ובסוד אני ראשון ואני אחרון ובסוד שגם המל' נקרא ראשי' וכיוצא באלו הכנוים. והענין יובן עם מ"ש כי הנה הוצרך הכתר דאצילות עצמו הנקרא א"א להתגלות פעם אחרת כדי להאציל את המלכו' נוק' דז"א וזהו אל עליון הוא א"א גומל מלשון ויגמול שקדים פי' מוציא וממציא ומגדל ומתקן את נ"ה דז"א ונעשים עתה שניהם חסדים טובים. גם הוא קונה הכל ר"ל קונה ומתקן את היסוד דז"א הנקרא כל. והרי עתה נאצלו נה"י בז"א וגם היו הם סוד שלשה מוחין ברישא דנוקבא כמו שהודעתיך כי נה"י דדכורא הם חב"ד דנוקב' והרי עתה נשלם פרצוף ז"א ונעשית רישא דנוקבא. וזוכר חסדי אבות עתה נתקנים חג"ת דנוקב' ומביא גואל יסוד דנוק' לבני בניהם הם נ"ה שבנוק' והרי נשלם כל פרצוף הנוק' ג"כ, ובזה יתבאר לך כי עם היות שכל לשון גאולה הוא ביסוד הנה הוא ביסוד הנקבה כנז' וזה אומרו למען שמו כלו' כי כל התיקו' הנז' עתה שהם הנה"י הנרמזים בתיבות גואל לבני בניהם הם לצורך הנקבה וזהו למען שמו כי לשון שם הוא במלכו' כנודע. באהבה פי' כי בהיותינו עתה בברכת אבות שה"ס החסד כנודע נמצא שכל זה התיקון נעשה ע"י החסד הנקרא אהב' בסוד ואהבת חסד. והנה אחר שכבר נאצלו שניהם זו"ן הנה הם עדיין בסוד אחור באחור ועתה אימא עלאה נוסרת את הנוקבא מאחוריו ומחזירתה פב"פ וזהו מלך היא אימא עלאה עוזר עוזרת את ז"א בסוד אעשה לו עזר כנגדו שתהיה נוקבא עמו פב"פ ואז נקרא עזר כנגדו. ומושיע את נוקביה בכח החסד הנקרא ישועות אשר הוא החזירם פב"פ כנז' בזוהר פ' אחרי וז"ל עד דאתא חסד ופריש לון כו' כי החסד נמשך בזו"ן כדי להחזירם פב"פ וזהו ומגן שהוא החסד ואחר שחזרו אפין באפין אז ממשיכין הברכות משם ואומרים ברוך אתה ידוד מגן אברהם וכוונתו הוא ע"ד מ"ש בתחילת ברכ' זו במלות ברוך אתה ה' וע"ש ולהיות כי כל זה נעשה ע"י החסד ולכן א"א מגן אברהם כי על ידו ומסודו יורדים הברכות למטה ואמנם כוונת ברכה זו בקיצור נמרץ ע"ד הנ"ל הוא זה כי הנה כוונתינו עתה הוא לחבר זו"ן יחד כמו שהיו בעת בריאת העול' שאז היו מחוברים אחור באחור ואח"כ ננסרו והוחזרו פב"פ ולכן אחר שאמרנו בתחלת הברכ' בא"י והגענו אל הת"ת דז"א הנקרא ידוד כנ"ל אז אנו צריכין לתקן את נוק' דז"א ג"כ עמו ואז אנו מתחילין ואומרים אלקינו אימא עילאה ואלקי אבותינו אבא עלאה שהוא אלקי אבותינו שהם חג"ת תלת אבהן. ואלו או"א הנז' הם עושים ג' מוחין לז"א שהם אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב ואח"כ עושים לו חג"ת הנקרא האל הגדול הגבור והנורא. והנה ז"א אין לו בתחילה אלא בחי' הו"ק בלבד אשר אלו הם מצד עצמותו והנה כבר נשלמו כי מה שהיו בתחיל' בסוד ו"ק חג"ת נה"י נעשו עתה בסוד חב"ד חג"ת הנז' ולכן הוצרך א"א עצמו הנק' אל עליון לחזור ולהשפיע דרך מתנת חנם בדרך ג"ח לתת מהשפעתו אל ז"א בחי' נה"י חדשים שאין לו כנז' כי מפאת עצמו אין לו רק ו"ק בלבד א"כ גמילות חסד הוא מה שמוסיף בו עתה מחדש וזמ"ש גומל חסדים טובים לשון גמילות חסד. ונודע שהנצח וההוד אלו הם בחי' תרין ירכין בערך ז"א ונקרא חסדי דוד הנאמנים והם בחי' תרין מוחין אל נוק' דז"א ובערך זה נק' טובים וזמ"ש גומל חסדים טובים. והנה חסדים הם כנגד הז"א וטובים כנגד נוקבי' שאין בה רק תרין מוחין כנז' בסוף אדרת האזינו והוא בסוד נשים דעתן קלה ואח"כ הזכיר את היסוד לבחי' ז"א וז"ש קונה הכל והוא היסוד הנקרא הכל. כי הנה ענין קונה הכל ר"ל כי הוא קונה ותיקן את היסוד הנקרא כל וענין קניה זו הוא שכלול בו כללות כל הו"ק כנודע כי לסיבה זו נק' הכל. ואז בכח זה הכללו' הנז' נאצלו ממנו ו"ק נוקבא דז"א כנזכר באומרו וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם כו' כנז' כנודע כי ג"ר שבה נעשו מן נה"י דז"א והו"ק שלה נעשו מכללות הו"ק שביסוד דז"א כנזכר והבן זה מאד. וזכור ענין זה שלא נתבאר אצלינו עד עתה כלל ואפילו בדרוש הראשון שנתבאר באורך בברכת אבות בסדר התפלה בלחש. והרי נשלם ז"א ונעשית רישא דנוק' בבחי' תרין מוחין כנז' ואח"כ נעשין חג"ת דנוקביה. וז"ש וזוכר חסדי אבות. ואח"כ נעשין נה"י דנוק' וז"ש ומביא גואל לבני בניהם ואמר אח"כ שאלו החג"ת והנה"י הנה הם למען שמו שהוא נוקביה דז"א ואמר כי כל זה נעשה לה ע"י החסד וז"ש באהבה והרי נשלמה נוק' דז"א ג"כ ואמנם הם עדיין אחור באחור מן חזה דז"א ולמטה. ועתה צריך להחזירה פב"פ ונודע מ"ש בזוהר פרשת אחרי מות וז"ל עד דאתא חסד ופריש לון ואסגיאו אנפין מתתא לעילא ואתעבידו אנפין באפין כו'. ולכן אנו אומרים מלך עוזר כי אימא עלאה הנק' מלך היא עוזרת לז"א ועשתה לו עזר כנגדו שהחזירה את נוקבי' פב"פ עמו כנגדו ממש וז"ש אעשה לו עזר כנגדו וגם עתה אינה פב"פ עמו אלא מכנגד נה"י דז"א ואח"כ ומושיע שעלתה פב"פ עד כנגד חג"ת שלו ואח"כ ומגן שעלתה פב"פ עד ג"ר חב"ד והרי נשלם גדלותה. והנה כריע' ראשונה שבתחי' ברכת אבות היתה כדי לתקנה לבחי' אחור באחור והכריע' זו השנית שבסוף ברכה זו היא לבחי' פב"פ וז"ס מ"ש רז"ל באבו' כורע תחילה וסוף כי אחור באחור הוא בתחילה ופב"פ הוא בסוף ולפי שכל בחי' פב"פ הוא ע"י החסד כנז' לכן כל זה נעש' בברכ' אבות כנז' שהוא כנגד החסד הנקרא מגן אברהם וזהו ברוך אתה ידוד מגן אברהם:

שער הכוונות - דרושי תפילין דרוש ד
דרוש ד':

בענין השינין שבתפילין ש"ר שין דתלת רישין ושין דארבע רישין והם שבעה רישין והענין הוא במה שביארנו כי המוחין הם ד' ומתלבשים בנה"י דאימ' שהם שלשה אחרים והרי הם שתי בחי' וכנגדם הם שין של ארבע רישין מצד א' ושין דתלת רישין מצד אחד, גם יש סיבה אחרת והוא שהמוחין הם ארבע ובהתלבשם תוך נה"י דאימא נעשים תלת מוחין לבד כנודע. וכנגד שתי בחי' אלו במוחין עצמן היו שני שינין א' דתלת רישין ואחד דארבע רישין עוד יש ענין גדול והוא כי הנה השינין והבתים הם בחי' עור בלבד ואינן בחי' כתיבה ממש וגם הם שחורים כנודע והטעם הוא כי אלו הם סוד המוחין דקטנות אשר נעשים אח"כ בחי' בתים ולבושים אל המוחין דגדלות שהם הארבע פרשיות דתפילין כנודע ולכן אינן רק בחי' עור בלבד כי הם בתים ולבושים אליהם וגם לזה הם שחורים להורות אל היותם דינין תקיפין והיותם שתי שינין אחד דתלת רישין ואחד דארבע רישין הם ע"ד הנ"ל כי בתחילה הם ארבע מוחין דקטנות ואח"כ נעשים שלש לבד והרי הם שבעה גם הם ארבע מוחין דקטנות ושלש נה"י דאימא לבושים אליהם הרי ג' וארבע שהם ז' רישין. ובזה תבין טעם היותה בבחי' שינין והוא כי שין גימ' אלקים דיודין העולה ש' והוא בגי' מצפ"ץ שהוא תמורת שם הוי"ה בא"ת ב"ש כנודע שהם בחי' המוחין דגדלות שהם הויות וזה מש"ה וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך וא"ר אליעזר הגדול אלו הן תפילין ש"ר. והענין הוא כי ר"ת שם ידוד נקרא הוא אותיות שין והענין הוא כי להיותם בחי' מוחין דקטנות שהם שמות אלקים לכך ויראו ממך כי היראה היא משם אלקים. והנה שין בגי' ש"ס ואם נמנה ז' רישין שבשתי השינין שהם בחי' ארבע מוחין ותלת נה"י דאימא כנז' יהיו בגי' שס"ח ע"ה ואלו הם עצמן שס"ח מנים שהיו בקטורת הסמים כי מאלו המוחין דקטנות שה"ס אלקים נמשכין י"א סמני הקטורת שהם רוחניות הקלי' כמבואר אצלינו ולכך כל בחי' הקלי' הם מצד אלקים אלא שהקלי' עצמן נקרא אלקים אחרים גם ט"א אל היותם שבעה ראשין הוא לפי שהארת המוחין דגדלות הם ארבע ותלת כנודע הם שבע' הארות ואם תחברם עם שם אלקים דמוחין דקטנות העולה בגי' ש' יהיה הכל שס"ח מנים שבקטורת ולכך שס"ה מנים הם העיקרי' כנגד שס"ה ימות השנה שהם המוחין עצמן דקטנות שהם שי"ן העולה ש"ס ועם ד' מוחין דגדלות הרי שס"ד וע"ה הרי שס"ה מנים אבל ג' מנים היתרים שבקטורת הם כנגד נה"י דאימא:

ענין הרצועות כבר נודע שצריך שיעבדם לשם קדושת תפילין וטוב שתעבד שתי עורות א' לתפילין ש"ר דהיינו לרצועות ואחד לרצועות תפילין של יד וכשתשים העור תוך הסיד והמים אם העור הוא לצורך רצועות הראש יכוין שהוא לשל ראש ויכוין לשם ההויה ואם הוא לצורך רצועות של יד יכוין שהוא לשל יד ויכוין לשם אדני גם צריך שישחירם פנים ואחור שחורות כעורב. גם טוב לכוין ברצועות כי רצועה בגי' שע"א והם ב"פ א"ל במילואם העולים ש"ע והכולל הרי שע"א וה"ס ש"ע נהורין הנודעים:

שער הכוונות - דרושי העמידה דרוש ד
דרוש ד':

הנה בענין הק"ש היתה הכוונה לזווג את או"א לצורך ז"א כנזכר במקומו. והענין הוא כי שלשה בחי' היו אל ז"א ולנוקביה הא' היא בהיותה בסוד העיבור תוך אימא עלאה. הב' כשנולדו ויצאו לחוץ שאז שיעור ז"א היה בחי' ו"ק לבד והמלכות נקו' קטנה היתה בסוד פסיע' שבסוף אות ו' שבהויה והג' אחר שגדלו וחזרו פב"פ. והד' אחר שנתמעטה המלכו' בסוד מיעוט הירח שאז אינה רק בחי' נקודה קטנה בסוד פסיע' לבר תחת אות הו'. אמנם הנקו' ההיא מתחלקת לבחי' י"ס וירדה. והיתה בעולם הבריאה כנ"ל בסוד הקדישים וגם בסוף דרוש זה ית' באמיתות ענין זה וע"ש איך נשארת שרשה במקומה. ואמנם בעת יחוד הק"ש אז ניתנו בז"א בחי' המוחין בבחי' אוה"פ שלו וניתנו לו מצד זווג הבחי' החיצונה של אוה"פ דנה"י דאו"א גם ניתנו אז בבשכמל"ו מוחין לנוקבא בבחי' אור פנימי שלה והיו מצד הבחי' חיצונה של אור פנימי דנה"י דז"א כי היא נקראת אספקלרייא דלית לה מגרמה כלום אלא מה שנותן לה ז"א בעלה ולהיות כי כל זה לא נמשך להם אלא ע"י זיווג או"א מצד בחי' החיצונה של אוה"פ שלהם כנזכר ומזה נעשה להם אלו המוחין הנז' לכן לסיבה זו אין יכולת עדיין ולא הספיק ענין זה רק לשיקבלו כל שית היכלין בעולם הבריאה אור גדול בהיותם כלולים תוך היכל הרצון דבריאה שהוא היכל הו' מתתא לעילא אשר בו לבדו יש פרטות שית היכלין אחרים כמבואר אצלינו. ואז אח"כ הם עולים ונכללים עד היכל הז' היכל קה"ק דבריאה ונכללים יחד כל היכלי הבריאה אבל עתה ע"י ברכת אבות אנו חוזרים שנית לזווג ולחבר את או"א בבחינ' אמצעיות של אור פנימי שלהם כמבואר אצלינו בשער שמות הספיר' כי כל ספי' וספי' יש בה ג' כלים חיצון ואמצעי פנימי ושלשת' יש בתוכם בחי' אור פנימי וע"ש ואז מן הזווג הזה הנעשה בבחינת האמצעיות שלהם נמשך אור גדול למטה בז"א ונעשים בו מוחין אחרים בבחי' אוה"מ אל המוחין דאור פנימי הראשונים שנעשו לו מזווג בחי' חיצונה דאו"א כנז' וזו כונתינו עתה בברכת אבות בימי החול ואמנם יש עוד בחי' אחרת שלישית והוא כי לפעמים מזדווגים או"א גם בבחי' פנימי' שלהם ואז נעש' לז"א מוחין בבחי' אור מקיף ע"ג אור מקיף הנז' אבל אין בחי' זו הג' נעשית כלל בימי החול גם צריך שתדע כי אין כח בז"א כלל בשום אופן להעשות לו מוחין אפילו בבחי' אור מקיף שלו מבחי' אור מקיף דאו"א. אמנם בימי החול נעשים לו אור מקיף של מוחין הפנימי' של ז"א מבחי' אמצעיות של אוה"פ דאו"א אשר מזדווגים בזו הבחי' האמצעית ומשם נעשים מקיפים למוחין פנימים לז"א וכל זה הוא בימי החול כי בשבת נעשה לו מקיף למקיף מצד בחינ' פנימיות דאורות פנימיים דאו"א כנז' וזכור הקדמה זו היטב כי היא רבת התועלת ולקמן בע"ה נסיים ההקדמה זו והנה הקדמה זו צריכה לכותבה ג"כ למעלה בביאור כוונת הק"ש. גם דרושי התפילין תמצאם מקושרים עם זו ההקדמה:

ונחזור לענינינו כי הנה עתה בברכת אבות כוונתינו היא להמשיך אור מקיף אל המוחין דז"א מצד בחי' אמצעיות דאור פנימי דאו"א כנז' וכמו שנבאר בתיבות אלקינו ואלקי אבותינו כו' אבל עתה בתחלת ברכת אבות עדיין אין בז"א רק מוחין פנימיים מצד בחי' חיצונה דנה"י דאימא אשר בכח אור הזה נכללו כל היכלי הבריאה כנז'. ועתה אנו מעלים את הנוק' במלת ברוך והוא באופן זה כי כיון שנכללו כל היכלי הבריאה יחד. והנה המלכות היתה עד עתה בסוד מיעוט הירח כנ"ל בבחי' נקו' קטנה נחלקת לי"ס וירדה להיכל קה"ק דבריאה. ועתה בתיבת ברוך עולה המלכות למעלה באצילות כיון שנכללו ועלו כל היכלי הבריאה יחד ואז עולה ומתדבקת וחוזרת אל מקומ' הראשון בסוף אות הו' שהוא בסוד פסיעה לבר כנ"ל ועומדים שם אחור באחור כמו שהיתה בתחלת האצילות ואע"פ שכיון שעשינו יחוד ק"ש נעשו לז"א מוחין פנימיים כנז'. וא"כ מוכרח הוא כי ג"כ נעשו לו בחינת נה"י חדשים עכ"ז עדיין אינם מתלבשים אלו הנה"י דז"א בנקבה לפי שאיננה רק אב"א בבחי' נקודה קטנה פסיעה בסוף הו' אלא שהיא נחלקת לי"ס אמנם עתה עולה היא ומתדבקת בסוף היסוד האחרון דז"א וז"ס ברוך כי היכל קה"ק דבריאה אשר נכללו בו כל שאר היכלי הבריאה כנז' וגם נקודת מלכות הנחלקת לי"ס כנז' ג"כ הוא בהיכל ק"ק הנז' וכל אלו עולים למעלה באצילות עד מקום סיום היסוד האחרון דז"א כנז' וז"ס ברוך ויען כי כל בנין הנקבה הוא ע"י החסד הנקרא אתה בסוד אתה כהן לעולם ולכן אנו אומרים אתה כי הוא משפיע בה בחי' הכ"ב אותיות האלפא ביתא מאלף עד תיו וזהו אתה את ה' כי אלפא ביתא הנק' א"ת ניתנת בנוק' הנק' ה' תתאה וע"י הארה זו מעלה אותה עד הת"ת דז"א הנקרא ידוד אשר זה הת"ת היה מתחיל' בחי' יסוד דז"א כנודע ועתה הרי היא ממש במקום שהיתה בו בעת האצילות שהיתה בסוד פסיעת אות ו' כנז' כי הת"ת הזה הוא היסוד הראשון והנה היא עתה בסוד פסיעת אב"א ובסוד נקו' א' מתפשטת אל י"ס כנז' ואחר כל זה אנו עושים עתה זווג או"א פעם שנית בבחינת אמצעיות באור פנימי שלהם כנז' כדי להמשיך אור מקיף למוחין דז"א וזמ"ש אלקינו ואלקי אבותינו אלקינו אימא ואלקי אבותינו אבא אלקי האבות אב לאבהן ועתה צריכין לכוין למסור עתה ג"כ עצמינו למיתה על קדוש ה' ע"ד מ"ש ביחוד ק"ש וזה נרמז באומרו אלקינו ואלקי אבותינו כי אנו מוסרים נפשינו עליו לסיבת היותינו מאמינים כי הוא אלקינו מיוחד אלינו ואנחנו עבדיו וברואיו מוסרים נפשותינו על יחוד קדוש שמו ית' וצריך לכוין שנפשותינו ורוחינו ונשמותינו עולים יחד ומצטרפי' עם זו"ן בני או"א הנז' בברוך אתה ה' כנז'. וכולנו יחד אנו מעלים אליהם בחי' מ"ן תוך אימא עלאה וזה הטעם שאנו מקדי' אלקינו שהיא אימא אל אלקי אבותינו שהוא אבא עוד תכוין כוונ' ב' באלקינו ואלקי אבותינו כי אחר שנעשה זווג הנז' בג' תיבות האלו אז מתחילין האורות לבוא בז"א ובתחל' נעשה בו בחי' הכתר שבו מבחי' הת"ת דבחי' אמצעיות דאימא כנודע וכבר ידעת כי הת"ת נק' אלקינו והענין הוא כי מת"ת דאימא הנק' אלקינו נעשה כתר דבחינ' אור מקיף אל ז"א אמנם עדיין בזה לא נעשה רק בחינת הכלי המקבל בתוכו אוה"מ של כתר דז"א כי כלי זה נעשה בו מבחי' הת"ת דאימא הנק' אלקינו ודע כי מבחי' הכתר הזה הנמשך אל ז"א מצד אימא עליו רמזו בס' התיקונים וז"ל אימא עלאה איהי כתר בראש כל צדיק וצדיק ומצד זה נקרא הכתר נוקבא לפעמים כנודע ואח"כ במלת ואלקי אבותינו תכוין באות ו' של ואלקי שעתה נמשך בז"א הנקרא ו' בחינ' הנשמה עצמה דבחי' אור מקיף בכלי הכתר דז"א וזה נמשך לו מן אלקי אבותינו שהוא אבא הכלי מצד אימא והאוה"מ שבתוכו מצד אבא אלקי אברהם כו' עתה נעשית נה"י דבחי' אמצעיות דאור פנימי דאו"א בבחי' שלשה מוחין בסוד אוה"מ אל שלשה מוחין פנימיים דז"א וזהו אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב הם חב"ד אלקי שלשה אבות שהם חג"ת הנאצלי' מהם האל כו' הנה לבאר זה צריכים אנו לבאר סיום ההקדמה הנ"ל וזה ענינה דע כי מש"ל כי ביחוד ק"ש נעשו בז"א בחינת אור פנימי. ועתה בברכת אבות אנו עושים לו אור מקיף דע כי אין זה רק בענין שלשת המוחין שלו לבד וכן בענין המוחין דנוקבא כי מוחין דז"א הפנימיים נעשו לו בפסוק דשמע ישראל ומוחין פנימי' דנוקבא נעשו בברוך שכמל"ו ואמנם שאר איברי גוף ז"א ונוקבא לא נעש' אז בהם שום דבר כלל ואע"פ שזכרנו ענין רמ"ח איברים שלו בענין רמ"ח תיבות שבק"ש לא היתה הכונה אז רק שזכרנו ענין התפשטות והמשכת הארתם למטה בהיכל הרצון דבריאה וא"כ נמצא כי עתה בברכ' אבות מה שאנו עושין הוא זה כי בחי' המוחין דזו"ן אשר בתחילה ביחוד ק"ש היה בבחי' אור פנימי הנה עתה הם בבחי' אור המקיף בין בז"א בין בנוקב'. אבל בחי' שאר אברים של הגוף שלהם אשר ביחוד ק"ש לא עשינו בהם שום דבר כלל הנה עתה בברכת אבות אנו עושים אותם בבחי' אור פנימי בלבד בין בז"א בין בנוק' והרי נתבארה סיום ההקדמה הנז"ל ונמצא עתה כי כל מה שנתבאר בברכת אבות עד עתה בבחי' המוחין בין של ז"א או דנוק' הכל הוא בבחי' אוה"מ אבל כל השאר בין בז"א בין בנוק' אינו רק בבחי' אור פנימי וזכור ואל תשכח שלא נצטרך להזכירו בכל פעם:

ונחזור לענין ראשון כי הנה עתה בתיבת האל הנה הוא בסוד אור פנימי לבד כנז' כי כל מקום זולת הג' מוחין שלו ושלה הם בסוד אור פנימי בלבד וענינו הוא כי עתה אנו עושים לז"א בחי' דיקנא דיליה בט' תיקונים כנודע והוא בסוד אור פנימי לבד כנז' וזה נרמז במילת האל כי הנה אלו הההין הנ"ז בר"ת האל הגדול הגבור והנורא. כולם הם בחינ' אימא הנק' הי עלאה אשר מצדה אנו ממשיכים כל אלו ההארות בז"א וההארה הראשונה שבהם הוא הדיקנא הנק' אל וזהו האל ה' אל והענין הוא במ"ש אצלינו בביאור י"ג מידות דויעבור כי תיקון הראשון של הדיקנא הוא אל בסוד אל רחום וחנון כו' לפי שיש בו כמנין א"ל קוצין תקיפין כו' כנז' באד"ר ומאחר שהזכיר התקון הראשון הנק' אל לא חשש להזכיר האחרים כי בו נכללים כולם גם תכוין באופן אחר כי הנה האל עולה בגי' ל"ו וה"ס ט' תיקוני דיקנא דז"א וכל א' מהם יש בו הויה א' והנה ט' הויות יש בהם ל"ו אותיות כמנין האל והרי נרמזה כל הדיקנא בזו הכוונה הב'. והנה נודע כי הי"ג תקוני דיקנא עלאה דאריך ה"ס ג' הויות במלוי יודין ובהם י"ב אותיו' בפשוטן וכל הי"ב תיקונים אלו נכללים אח"כ בתיקון הי"ג האחרון הנקר' מזלא קדישא וה"ס מלת ונקה שה"ס שם אהיה במלוי יודין שהוא בגי' ונקה כנז"ל בי"ג מדות דויעבור. והנה בשם זה של אהיה יש במילואו ג' יודין הרומזים אל ג' הויות אחרות שבהם י"ב אותיות וגם הם במלוי יודין והרי איך בזה התיקון הי"ג הנק' מזלא כלול' כל הי"ב תיקונים ראשונים. גם בשם הזה של אהיה אשר בזה התיקון הי"ג יש במלואו ג' יודין ואלף וה"ס שם אל וזה נרמז במלת האל והנה גם הדיקנא דז"א יש בה ט' הויות וזהו ג"כ האל ל"ו אותיות אשר בט' הויות הגדול הגבור והנורא הם חג"ת דז"א ונודע כי הת"ת הזה של עתה היה בתחי' בחי' יסוד אשר שם הוא מקום אחיזת הנוק' ולכן בהגיענו עתה אל מלת והנורא שהוא הת"ת דז"א והנה שם הוא מקום הנקב' מחצי הת"ת הזה ולמטה שהוא מתחת החזה כנודע וזה החצי תחתון של הת"ת הזה נעשה אל הנוק' בחי' כתר בבחי' אור מקיף כנ"ל וזהו אל עליון כנודע כי הכתר נק' אל עליון כנ"ל וגם אימא עלאה אשר ע"י נעשה כל זה גם היא נק' אל עליון גומל חסדים טובים ה"ס נ"ה בלבד המחודשים הנעשים עתה בז"א ובאים לו בסוד תוספת כי הוא אין לו מחלקו רק בחי' ו"ק בלבד וכבר נתעלו ונעשו בחי' חב"ד וחג"ת שלו כנודע ובבחי' ז"א נאמר חסדים בסוד חסדי דוד ובבחי' נוק' נק' טובים לפי שהם נעשים לה בבחי' מוחין דחו"ב שבה כנודע. כי ז"א יש לו ד' מוחין שהם כחב"ד ונמשכו בו מחצי תחתון של הת"ת ומנה"י דאימא אבל נוק' אין בה רק בחי' כתר ותרין מוחין חו"ב נמשכו אליה מחצי תחתון דת"ת ומנ"ה דז"א אבל מן היסוד דז"א לא נעשה דעת בנוק' בסוד נשים דעתן קלה אבל לפעמים מכח ההארה הגדולה של הכתר שבה נעשה בה בחי' דעת אמנם איננה כז"א שיש לו ד' ספי' שלימות כחב"ד:

קונה הכל כבר ידעת כי בינה עד הוד אתפשטת. ונמצא שעדיין חסר בחי' היסוד החדש אל ז"א וענין המשכתו הוא באופן זה כי נודע דאו"א אתכלילו במזלא שהוא מדת ונקה שהוא שם אהיה במלוי יודין כנז' ובכח ההארה הגדולה אשר להם כד אתכללו בההוא מזלא אשר נת' עניינו במ"א כי האי מזל' מתלבש בתוכם בסוד מוחין שלהם ואין זה מקום ביאורו ועי"כ יש כח באו"א לעשות בחי' היסוד החדש בז"א לפי שההוא מזלא נקר' דעת כנודע כי או"א הם חו"ב והמזלא הוא הדעת שלמעלה מהן ולכן נמשך ממנו אור גדול אל הדעת אשר בין או"א ומשם נמשך להעשות יסוד בז"א וזה נרמז במלת קונה הכל כי ע"י המזל הנקר' ונקה שהם אותיות קונה נתקן ונעשה היסוד דז"א הנק' הכל ונמצא כי היסוד דז"א נעשה לסיבת הארת או"א דאתכלילו במזלא כנ"ל אבל אח"כ כאשר בא לעשות תיקון הנוק' מתחלקת ההארה זו באופן זה כי מבחי' ההארה שקבל היסוד דז"א מן אבא הנה משם נעשו חג"ת דנוק' וזהו וזוכר חסדי אבות שהם חג"ת דנוק' ולהיותם נמשכים מההארת אבא לכן נאמר בהן וזוכר מצד זכור שבאבא אבל מבחי' ההארה שקבל יסוד דז"א מן אימא נעשו נה"י של הנוק' וזהו ומביא גואל לבני בניהם כי בחי' הגואל מצד אימא הוא ובני בניהם הם נצח הוד שבנוק' וביאר כי אלו החג"ת והנה"י הם בנוק' הנקר' שמו וזהו למען שמו וכל זה נעשה ע"י החסד הנקר' אהבה וזהו מ"ש באהבה והנה כבר הודעתיך כי אותה נקו' של המלכות הנקר' פסיעה לבר תחות אות ואו כנ"ל תמיד היא עומדת שם לעולם וזו היא בחי' המלכו' ספי' עשירית שבז"א אשר ע"י נגמר ז"א להיות בן י"ס ואע"פ שאמרנו לעיל בתחלת הדרוש הזה שבעת שנתמעט' הנוק' ירדה אותה נקו' הנק' פסיע' לבר למטה בעולם הבריאה עכ"ז ודאי הוא שנשאר רשימו למעלה בסיום אות הואו וז"ס מ"ש בתיקוני' ובזו' שהיסוד ומלכו' אינם נפרדים לעולם והענין הוא בבחינת זו שאמרנו גם ז"ס קוצה של דלת דאחד שנת' בס' התיקונים תיקון מ"ב ד' פ"ד ע"ב ואין אנו צריכים עתה להזכירו כי בחינ' זו לעולם עומדת היא שם תדיר כנ"ל וכנודע וזכור ההקדמה זו ואל תטעה בה במה שכתבתי לעיל בתחילת הדרוש הזה:

שער הכוונות - דרושי תפילין דרוש ה
דרוש ה':

נבאר בו טעם למה אנו מניחים התפילין ביום ולא בלילה וג"כ למה תפלה של יד קודמת לש"ר כי לכאורה היה נראה לשום תחילה ש"ר הקודמין לבא מוחין דז"א קודם ביאת מוחין בנוקב'. ואגב יובן למה נקשר' בשמאל וגם למה אנו מניחין אותם קודם התפילה והרי בחי' התפילין הם הארת המוחין אחר שנכנסו בפנים ויצאו לחוץ בסוד אור מקיף וכיון שהמוחין הפנימיי' אינם נכנסים לגמרי עד זמן העמידה של ח"י ברכות א"כ איך ולמה קודמין התפילין לתפילה. וגם מהו הטעם של חכמים הראשונים שהיו מניחים התפילין בראשם כל היום כי הרי מאחר שכניסת המוחין אינם אלא ג"פ ביום בג' זמני התפילות כנודע א"כ בשאר היום שאין מוחין מהיכן יש תפילין וענין זה ית' בע"ה בסדר שכיבת הלילה [לקמן דף י"ג ע"ג דרוש ד'] וע"ש גם בפר' ויחי בשער המצות במצות אבילות נת' טעם פטור הקטן והאבל מן התפילין ופטור יום השבת ומצאת שם כי תדרשנו וע"ש:

ולבאר זה צריך שנבאר ענין א' בתפילות כי הנה נת' אצלינו כי בכל תפילה ותפילה נכנסים המוחין ואחר התפילה חוזרים ומסתלקים וראוי שתדע כי הענין אינו כפשוטו לומר שהמוחין עצמן שבאים הם הם מסתלקים והם הם שחוזרים ובאים בכל תפילה לכן דע לך שאין כן הדבר אבל הענין הוא כי בכל תפילה ותפילה באים מוחין חדשים גמורים לגמרי בעבור כי אין לך כל תפילה ותפילה שלא יתחדש למעלה אור שפע חדש לא ראי זה כראי זה כלל ונמצא כי בכל יום ויום ובכל תפילה ותפילה באים מוחין אחרים חדשים לגמרי כמבואר לקמן בע"ה ע"ש וכפי זה צריך שנודיע ונבאר מה שביארנו בסוד שכיבת הלילה כי אחר התפילה חוזרים להסתלק המוחין א"כ להיכן הם מסתלקין ומה נעשה מהם. אבל סוד הענין הוא כי אחר התפילה חוזרים להסתלק המוחין ההם ויוצאין מן רישא דז"א ועולים ועומדין על ראשו דז"א בבחי' אור מקיף על ראשו. אמנם כבר הודעתיך כי כל דבר קדושה ורוחניות אע"פ שמסתלק עכ"ז נשאר שם לעולם בחי' רשימו זעיר תמיד ואינו מסתלק משם ונמצא כי אע"פ שאלו המו' נסתלקו למעלה בסוד מקיפין כנז' עכ"ז נשאר רשימו דילהון גו ז"א כל היום כלו ועי"ז אין זו"ן מתמעטין אלא נשארים כל היום כלו במדת גדולתם שהיו בעת תפילת שחרית בכח אותו הרשימו הקטן הנשאר בהם אעפ"י שאינן מוחין גמורים וכמו שיוצאים מרישא דז"א כך יוצאין אחר התפילה מרישא דנוק' ועומדין לה בסוד מקיפין ג"כ ואין נשאר בתוכה רק רשימו זעיר כל היום כנז' והוא מעמיד אותם בשיעור קומת גדלותם כל היום כלו וכאשר הוא לילה תיכף מסתלק מהם אף אותו הרשימו הנז' והרשימו דז"א יוצא אז תיכף בתחילת הלילה ונעשה אז אור מקיף על ראשו והמוחין הפנימים שבו שהיו בסוד מקיפין על ראשו כל היום כנז' הם עולים עתה למעלה יותר מן המקום ההוא וכמו שביום בצאת המוחין הפנימיים ממנו אחר התפילה ועולים להיות בסוד מקיפין ואז המקיפין הראשונים העיקריים כנודע הנה הם עתה עולי' ממקומם לתת להם מקום כן עתה בתחילת הלילה נתעלו כולם מדרגה אחר מדרגה והמקיפין הראשונים העיקריים עלו למעלה מאד והמוחין הפנימיים עלו וישבו תחתיהן והרשימו הזה שיצא בתחילת הלילה עלה וישב תחתיהן של המוחין הפנימיים והיה שם בסוד אור מקיף כנז' וכדי שלא נאריך לא נוכל לבאר עתה מקומם ומדרגתם איך הם עולים כל אחד ואחד בפרטות. סוף דבר כי הרשימו דז"א עולה בתחילה הלילה ונעשה בחי' אור מקיף על ראשו אבל הרשימו דמוחין דנוק' הנקרא רחל עקרת הבית הוא מסתלק בלילה ממנה ונכנס תוך גופא דז"א ממקום מוצאו שיצא בתחילה שהוא בחזה דז"א ושם עומד בתוך ז"א ומשם הוא מאיר אליה למטה ושם הוא עומד בבחי' מקיפי' אל רחל נוק' דז"א והרי ביארנו השינוי שיש בין היום ובין הלילה. ובזה נבא אל הביאור הנ"ל כי הנה בכל היום אשר נשאר עדיין רשימו של המוחין תוך זו"ן הוא זמן תפילין דרישא ודרועא' כי מכח אותו הרשימו יוצאים ג"כ בחי' תפילין אבל בלילה שאין שם רשימו לא בז"א ולא בנוק' כלל אז אין זמן תפילין לא דרישא ולא דדרועא. גם בזה תבין ענין התפילין מה עניינם כי דע לך שאין נעשין התפילין אלא מאותו הרשימו הנשאר מן המוחין הראשונים שנסלקו אחר תפלה שקדמה וכאשר אנו חוזרים ומתפללים תפלה אחרת בשחרית חוזרין ובאין מוחין אחרים חדשים והם בחי' מוחין ממש גו רישא דזו"ן ואז הרשימו שעבר יוצא ונעשה בחי' התפילין ולעולם אין התפילין אלא מבחי' הרשימו שהיה מן המוחין של אתמול ואותם החדשים הבאים עתה בתפלת שחרית הם מוחין פנימיים ממש גו רישא דילהון ולכן אנו מקדימין להניח תפילין קודם התפלה כי התפילין הם מן רשימו דאתמול שנעשה בחי' תפילין ובתפלה באים אח"כ מוחין חדשים פנימיים. גם לטעם זה עיקר מצות התפילין הוא בבקר בעת התפיל' לפי שאז יש מוחין גמורים אבל בשאר היום שאינם אלא מכח רשימו בלבד לכן אינה כ"כ מצוה וחובה כמו בעת התפילה:

ועתה צריך שנבאר ענין הרשימו הזה שמסתלק בלילה ובו נבאר ג"כ פסוק שימני כחותם על לבך כו' אשר בספר הזוהר והתיקו' ביארוהו על תפילין של יד והוא דע כי יש חילוק בין ז"א לנוקבא כי הרשימו דז"א מסתלק ועולה על ראשו אבל רשימו דמוחין דנוקבא נשאר תוך ז"א ממש תוך החזה שלו אשר שם נתון לב ז"א ומשם יוצאת הארת אל הנוקבא וכבר ידעת כי כל הארות שמאיר ז"א אל נוקבא כולם הם עד"ז ונמצא כפי זה כי נוקבא לא הפסידה כמוהו וזהו ענין הפסוק שימני כחותם כו' והוא לשון שאלת הנקב' אליו שישימנה כחותם כו' פי' כי אלו המוחין הנכנסין תוך רישא דז"א הם מוחין עיקריים לפי שהם בחי' המוחין עצמן הנכנסין בו עם בחי' נה"י דאימא עצמה כנודע אבל מוחין דרישא דנוקבא הם נקרא חותם בלבד כי אינם רק הארת חותם הנחתם בה מן המוחין דרישא דז"א שהם מוחין עיקריים כנז'. והנה נודע כי ביום יש קירוב לז"א עם נוקב' לפי שיש בהם בחי' מוחין. אבל בלילה שהמוחין מסתלקים לגמרי שאף הרשימו מסתלק אז הוא זמן פירוד בין ז"א לנוקביה לפי שהבחי' שהיתה מקשרת אותם היו המוחין הנמשכין ונתנים ממנו אליה ועתה בהסתלקותם יש פירוד ביניהם ואז היא שואלת אליו ואומרת לו שימני כחותם כו' ופי' אע"פ שעתה הארתך מסתלקת ממני עשה באופן שאותו החותם שלי שהו' הרשימו של המוחין שלי הנשאר בי ביום ועתה גם הוא מסתלק עשה באופן שתשים זה החותם והרשימו שלי על לבך וישאר שם במקום החזה כנ"ל ולא יסתלק לגמרי אל המקום אשר באו משם כאשר עשו המוחין שלך שנסתלקו לגמרי. אמנם ישארו על לבך כנז' וטעם הדבר הוא מפני רוב האהבה שיש לי עמך וזמ"ש כי עזה כמות אהבה. ואיני יכולה להתפרד ממך לגמרי ולכן בהשאר אותו הרשימו שלי על לבך אז תוכל להמשיך לי הארה משם משא"כ אם נסתלק יותר למעלה ונמצא כי כפי זה שבלילה הוא זמן המעטת זו"ן שמתמעטי' מגדלותם והוא חוזר בסוד ו"ק בלבד והיא בסוד נקודה בלבד ולכן התעוררות הדינים הם בלילה משא"כ ביום כי אף אחר התפלה שמסתלקים המוחין ואינו נשאר רק הרשימו בלבד עכ"ז אינם מתמעטים אבל נשארין בגדולתם ע"י אותו הרשימו. ומ"ש במקום אחר כי אחר התפלה הם מתמעטין אין הכונה לומר מיעוט ממש אלא כיון שאין נשאר בהם רק הרשימו בלבד הרי זה נק' מיעוט אבל נשארים הם בגדלותם כל היום משא"כ בלילה ואז בלילה היא אומרת אליו שימני כחותם כו' ואז בלילה נמצאת היא יתירה עליו לפי שהרשימו של המוחין שלו נסתלקו לגמרי אך רשימו דמוחי' שלה נשאר קיים בחזה שלו שהוא על לבו ומאיר בה משם:

והנה תיכף בהתחלת הלילה מסתלק הרשימו שלו ושלה כנז' וכבר נתבאר אצלינו בענין שכיבת הלילה כי זיוג של חצו' לילה הוא עם לאה לא עם רחל הנק' נוק' דז"א האמיתית ושם ביארנו ענין זה איך הוא כי הנה רחל נוקבא דז"א יש בה י"ס והספי' הי' שבה היא שורש עצמות שבה ואינה יכולה להתערב ולהתחבר עם לאה אמנם הט"ס האחרות הבאים לה ע"י תוספת אלו הם יכולות להתערב ולהתחבר בפרצוף לאה ועי"כ נגדלת לאה אחר חצות לילה בכל אורך ז"א כולו ע"י אלו הט"ס שלוקחת מרחל ושם כתבנו כי היה ס' אצלי אם שמעתי ממורי ז"ל שהט"ס דרחל הם יורדי' בלילה בעולם הבריאה או אם שמעתי שהספירה הי' היא היורדת ועתה אבאר לך אמיתות הדבר בלתי ספק ודע כי שני סברות אלו שמעתי ממוז"ל ושניהם הם אמיתיות והענין הוא באופן זה כי בחצי הלילה יורדת הספי' הי' דרחל בעולם הבריאה בהיכל הז' העליון הנקרא היכל ק"ק דבריאה כנודע ועומדת שם עד אור הבקר וכל אותה חצות לילה יושבת ומזמרת וקוראה אל ז"א וז"ס אלקים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט אל כנז' בפ' לך לך דפ"ו ע"א וט"ס האחרות הם מתחברות עם פרצוף לאה ועי"כ נגדלת בכל קומת ז"א ונשארין כך עד אור הבוקר ובאור הבוקר מתמעט' לאה וחוזרת לשיעורה הא' בלבד ועומדת באחורי ז"א במקומה כנודע. ואז אותם הט"ס שלקחה מן רחל הם יורדות למטה גם הם בעולם הבריאה להתחבר עם אותה הנקודה עצמית של רחל שירדה בחצות הלילה ואז אותה הנקודה הי' שירדה שם בחצות הלילה היא עולה עתה באצילות לפי שבתחילה דחתה אותה לאה שהיתה מתפשטת ולוקחת מקומה כנז' שם במקומו ועתה אשר כבר נתמעטה לאה כנז' אינה דוחה אותה ואז היא עולה למעלה באצילות. וגם ט"א יש בזה והוא כי ע"י עסק התורה שעוסקים ישראל הקמים אחר חצות לילה הם מוסיפם בה כח והיא עולה מעט מעט עד שנמצא כי באור הבוקר גמרה היא לעלות באצילות אבל הט"ס ירדו למטה בבי"ע כנז':

ודע כי הנקודה הי' הנז' היא בחי' הכתר שברחל והיא שרשית ועיקרית בה והט"ס האחרות הם התחתונות שמן החכמה שבה ולמטה ואלו הם הבאים לה בסוד תוספת כמבואר אצלינו ועיין היטב בברכת למשומדי' כו' כי שם נתבאר דרוש זה היטב וגם בברכת המפיל חבלי שינה כו' וגם בדרוש א' של תפילת ר"ה בברכ' אבות וצ"ע שם כי נראה שהוא הפך ממה שכתוב כאן אבל הנקו' הקטנה לבדה היא היושבת בבריאה ועולה בברכת אבות ובהקדמת ברכת אבות דשחרית דחול כתבתי הנלע"ד בזה והנה באור הבקר עלה הכת' דרחל באצילות ושאר הט"ס התחתונות ירדו למטה בבי"ע ואז אותה נקודת הכתר דרחל להיותה שרש רחל ועצמות' לכן בעלותה באצילות יושבת עם ז"א פב"פ ובפרט כי עתה נכנס בה אותו הרשימו שנסתלק ממנה בלילה כנז"ל וכמו שנבאר והענין הוא כי בלילה היא אומרת שימני כחותם על לבך כנז"ל שיוצא רשימו דילה ועומד בחזה שבו ובאור הבוקר היא א"ל כחותם על זרועך והוא כי בעלות ספירת הכתר שבה מן הבריאה לאצילות וחוזרת עמו פב"פ כנז' הנה להיותה בחי' נקוד' בלבד ואינה פרצוף שלם לכן מקום חזרתה הוא בזרועו השמאלי הנקרא גבורה לפי שכל עצמה של הנוקבא היא גבורו' כנודע ולכן היא מתקשרת עמו בזרועו השמאלי וז"ס מ"ש בזוהר דיצחק אתער בלילה ואחיד לה לנוקבא בהדיה ובבוקר אז אתער אברהם כו' ונמצא כי בזרועו השמאלי עומד הכתר דרחל פב"פ עם ז"א וע"ז נאמר כחותם כל זרועך כי היא נקשרת עמו בזרועו בחוץ ואינו בתוכו על לבו אבל בחי' הרשימו של המוחי' שלה אשר יכולים לכנס תוך ז"א עצמו עליו נאמר שימני כחותם על לבך כי מקומו הוא נתון בלבו דז"א בפנימיותו ממש ויושב שם עד אור הבקר וכשעלה הכתר דרחל ונקשר בחוץ כחותם על זרועו אז יוצא אותו הרשימו דמוחין דרחל מתוך פנימיות ז"א מלבו ממש שהוא כנגדה ויוצא לחוץ ונכנס תוך רישא דכת' דנוק' דז"א ושם משמש זה הרשימו בסוד מוחין של הנקודה ההיא ואז בהכנס אותו הרשימו תוך אותה הנקודה אז נק' אותה הנקודה תפילין של יד פי' כי אותה הנקודה נקשרת בזרוע השמאלי דז"א במקום הקיבורת שהוא מכוון כנגד הלב ממש כדי לקחת אותו הרשימו שלה העומד שם בפני' כנז' ואז נעשים בראשה בחי' תפילין נמצא שבערך ז"א נק' תפילין של יד ובערך נוקבא נק' תפילין ש"ר שלה ממש ובזה לא יקשה לך מאמרי הזוהר אם התפילין של יד הם תפילין דזרוע ז"א או אם הם תפילין דנוק' כי הכל אמת והם תפילין גמורים ממש בראש רחל כענין תפילין שבראש ז"א. והנה מן הראוי היה שכמו שהאיש מניח תפילין כדמיון תפילין ש"ר ז"א כן גם האשה תחייב בתפילין כדמיון הנוקבא דז"א שמנחת תפילין בראשה כנז'. אבל הטעם הוא לפי שאלו התפילין דראשה דרחל הם בהיות' בבחי' נקודה א' בלבד ואין בה עדיין פרצוף כלל ולכן אינה נרמזת בענין התפילין רק הז"א אשר הוא מקשר עמו אותה הנקודה בזרועו עם אותה התפילין שבה ונק' תפילין של יד דז"א. וביאר הטעם ואמר כי עזה כמות אהבה וכיון שאהבתינו היא עזה מאד ראוי שתשימני בתחלה כחותם על לבך בלילה בבחי' אותו הרשימו ואח"כ באור הבוקר תשימני בבחי' נקו' הכתר הזה כחותם על זרועך בחוץ בסוד תפילין ש"י כי הרי היא עזה כמות אהבה:

והנה אחר שהנחנו תפילין של יד אח"כ צריך להניח תפילין ש"ר והענין הוא כי בראות ז"א אשר הרשימו של המוחין דנוקב' שהיו עומדים על לבו בפני' בלילה חזר באור הבוקר ע"י עסק התורה של התחתונים שעסקו בלילה כנז' ועלתה נקו' הכת' שלה למעלה ונקשרה בזרוע ע"י עסק התורה של התחתו' שעסקו כנז' ואותו הרשימו ג"כ נכנס בנקו' ההיא בכח המצות שעושים התחתונים בהניחם תפילין ש"י וגם ע"י הברכה של להניח תפילין ואז נעשי' בה בחי' תפילין אז מתקנא גם הוא בה וממשיך ושואב בו גם את הרשימו שלו שנסתלק ממנו בלילה ונכנסו בו ונעשים בו תפילין של ראש וגם זה ע"י מצות תפילין שמניחין התחתוני' כי אין דבר נעשה למעלה אלא בכח מעשה התחתונ' וזמ"ש קשה כשאול קנאה והרי נתבאר איך תפילין ש"י קודמת לתפילין ש"ר גם נתבאר איך כל בחינת תפילין קודמים אל התפלה כי במצוה המעשית ובברכת' בעת הנחת התפילין הספיק לתת בהם מכח אותו הרשימו שעבר בחי' תפילין דיליה ודילה ואח"כ ע"י מצות התפלה והק"ש באים מוחין אחרים חדשים לצורך זיווג זו"ן ואינם המוחין של התפי' כנ"ל. גם נתבאר איך התפילין של יד הם בחי' רשימו דמוחין של רחל עם בחי' דעת שלה ג"כ שהוא הקשר דתפילין של יד כמבואר אצלינו בהקדמת ביאור אדרת האזינו באורך וע"ש וכל זה נקרא מוחין אמנם פרצוף רחל עצמו אינו נרמז לפי שהיא נקודה א' בלבד כנז' ולכן אין אנו עושין רמז וזכר אלא על התפילין שלה בלבד שהם המוחין עצמן שלה אשר הם מוחין שלימים בבחי' שלימות כל פרצוף רחל כולו כנז' אבל רחל עצמה שנתמעטה בסוד נקוד' א' אין אנו עושין זכר לה ולכן אין הנשים חייבות בתפילין רק נקרא תפילין של יד טפל אל ז"א יען כי היא נקשרת ונתונה בזרוע שמאל כנז' וזס"ה רשפיה רשפי אש שלהבת י"ה ר"ת ראש"י והענין הוא כי הנקודה הזאת הוא הכתר דרחל כנז' ונקרא ראש"י של הנקב' והיא הנקשרת בזרוע השמאלי הנקרא גבורה שהוא בחי' אש וז"ס רשפיה כו' וביאר ואמר מה הם אלו התפילין שלה ואמר שהם שלהבת י"ה כי הארות ושלהביות היוצאות מן י"ה שהם או"א כמבואר אצלינו באורך בהקדמת ביאור אדרת האזינו כל בחי' אלו התפילין שלו ושלה מה עניינו ושם ביארנו כי הד' פ' דתפילין של יד הם ממוחין דחו"ב דאבא וממוחין דחו"ב דאימא אשר בז"א ונמצא כי או"א נק' י"ה וגם המוחין עצמן הם בחי' חו"ב הנק' י"ה וזהו שלהבת יה:

ונבאר עתה ענין שאר הט"ס דרחל שירדו בבקר [בנה"ש ד' כ"ז ע"ב כתב "העומדת בהק"ק דבריאה השד"ה"] בבי"ע מה נעשה מהם והנה אח"כ ע"י תפלה של שחר שמתפללין התחתונים הם מעלים אותם מעולם לעולם עד שמתפללין ברכת אבות ואז בברכת אבות עצמה אנו מעלים הט"ס האלה עד אחורי ז"א ושם נעשית פרצוף רחל מחכמה שלה ולמטה פרצוף גמור אחור באחור עם ז"א ואחר שעלו שם אלו הט"ס אז חוזרת הנקודה ההיא שהיא כתר דרחל שהיתה עד אז עומדת פב"פ עם ז"א כנודע בזרועו השמאלי וחוזרת אל האחור ומתחברת עם הט"ס תחתונות שבה ונתקנת עמהם יחד ע"י המוחין החדשים שבאו לה מחדש ואז בברכת אבות עצמה חוזרת אח"כ פ"ב הנקודה ההיא המחוברת עם כל הט"ס וכל הי"ס שלה ביחד חוזרים פב"פ עם ז"א ועם יעקב כנודע ואז יעקב עומד בקו ימין בחסד ונצח דז"א ורחל עומדת בקו שמאל שהוא גבו' והוד שבו במקום שהיתה הנקודה דכתר שבה בתחילה קשורה בסוד תפילין של יד בזרועו השמאלי ושם הם מזדווגים יעקב ורחל בימי החול כמבואר אצלינו:

ומעתה אל תתמה אם כתבתי כאן שזו הנקו' עומדת פב"פ עם ז"א מעת הנחת תפילה של יד ושם בביאור ברכ' אבות כתבנו כי אין רחל עומדת קודם ברכת אבות אלא בבחי' אחור באחור ובב"א היא חוזרת פב"פ. ויובן זה במ"ש כי הנקודה היא לבדה עומדת פב"פ תמיד ושאר הט"ס הם אחור באחור עד בברכת אבות ואח"כ בברכה זו עצמה חוזרת כל הי"ס שלה ביחד לעמוד פב"פ כנ"ל אבל בביאור ברכת אבות דר"ה נראה בהפך ממ"ש כאן כי המל' עומדת בסוד הנקודה קטנה בבריאה והיא לבדה עולה בברכת אבות עד הכת' דז"א אחור באחור ואח"כ נעשית פרצוף ג"כ בבחי' אחור באחור. ודע כי כל ענייני התפילין ש"ר ושל יד נתבארו באורך גדול בהקדמ' ביאור אדרת האזינו עוד טעם ב' להניח תפילין קודם התפלה כי לכאורה היה ראוי להניחם אחר התפילה לפי שהתפיל' נעשים מבחי' מוחין הפנימים שיוצאים מבחי' אור מקיף בבחי' התפילין כנודע ואם המוחין אינם באים אלא בתפלה איך התפילין באים קודם התפילה אך הענין הוא כי התפילין הם בבריאה ושם הוא בבחי' אלו המוחין מאותם שירדו בלילה אל עולם הבריאה ואפשר כי זהו בחי' הרשימו של יום אתמול שירד בלילה בבריאה כנ"ל בדרוש שקדם. עוד טעם שני למה קדמו תש"י לתש"ר עם היות שהמוחין שלו קודמין למוחין שלה דע כי תחילה נעשין לנקב' מוחין מצד הבריאה כמבואר אצלינו כי תש"י הוא בבריאה ואנו עושין לז"א מוחין שלו בעולם האצילות ואח"כ נמשכין אליה ונעשין לה מוחין מן האצילות והוא כי אחר שהנחנו תש"ר שהם בבחי' ד' מוחין שלו שהם ד' פרשיות בראשו שהם הקרקפתא והנה אח"כ נמשכין ממנו שתי רצועות המקיפות את ראשו בחי' חו"ג ונמשכין דרך אחורי הראש ושם אנו עושים קשר א' והוא בחי' הת"ת כי שם הוא קשר כל הספי' כנודע ושם נרשמת בחי' המל' כי שם מקומ' אחורי החזה דז"א כנגד הת"ת שבו. ולכן בקשר ההוא עושין צורת ד' גדולה שה"ס ד' של יהודה כנרמז אצלינו ומשם נמשכין עוד שני הרצועות בסוד נ"ה ואז על ידה נמשכין עד התש"י ונעשים שם מוחין לנקבה בסוד האצילות וענין קשירת תש"י בזרוע השמאלי זה יובן במ"ש באדרת נשא דק"ל ע"ב בענין ב' נקבי דפרדשקא דמנקב שמאלא דידיה עתיד לאתרקא רוחא דחיי על מלכא משיחא שהוא נוקבא דז"א:

טעם לסדר הנחת תפילין כבר ידעת שהתפילין ה"ס אור מקיף והנה צרך לאושט' שמאלא כנז' בזוהר והכונה הוא להורות כי ז"א מניח שמאלו תחת ראשה וימינו תחבקנה בסוד יד ימין הכורך את הרצועה סביב הזרוע השמאל וסוד הדבר הוא לפי שהנקב' עדיין היא למטה ואין קומתה כשיעור קומתו עדיין אבל ראשה הוא במקום החזה דז"א ונמצא כי ראשה נתון בין זרועותיו ונמצא שהחיבוק הזה אינו חיבוק גמור אלא חיבוק בראשה בלבד וז"ס ב' פסוקים הנז' בשיר השירים הא' שמאלו תחת ראשי והב' שמאלו תחת לראשי וכנגד החיבוק הנז' שהוא בראשה בלבד אמר שמאלו תחת ראשי כי ראשה נתון שם בשמאלו וכנגד חיבוק האמיתי הנעשה בברכת אתה גבור שאז החיבוק הוא בגופא ממש לפי שכבר הגדילה. ונמצא כי שמאלו הוא נתון עתה בגופה שהוא במקום שהיה בתחי' מקום ראשה ועתה הוא מקום גופה ממש וזהו תחת לראשי הבכור שהוא מחבקה ונותן זרועו תחת המקום שהיה בתחילה ראשי אבל עתה הוא גופי משא"כ בתחילה שזרועו היה נתון תחת ראשה ממש וראש' שוכב על זרועו. אבל עתה גופה שוכב על זרועו וזרועו נתון למטה ומחבק גופה מלמטה וימינו למעלה וגופה נתון בין שני הזרועות זה למעלה וזה למטה וכבר ביארנו כי בהיותה כן שראשה אצל החזה שלו נמצא שהד' פ' של תפילין שלה ה"ס תנה"י דז"א כמבואר אצלינו בתיקונים ד"ל ע"ב בענין קרית ארבע ד' שמהן דיליה וע"ש:

סדר הנחת התפילין בתחילה יקשור תש"י בזרועו השמאלי על הקיבורת ויכסה זרועו בטלית כדי שתהא הנחת תפילין בהצנע. ואח"כ יכרוך הרצועה סביב זרועו ז' כריכות כנגד שבעה נערות הראויות לתת לה כמבואר אצלינו עניינם. ואחר שיכרוך הז' כריכות אז יניח תש"ר ולא קודם הכריכות ואחר שכבר הניח תש"ר שהוא בעלה אז יתן לה הבעל קדושין שה"ס כריכות הרצוע' סביב האצבע האמצעי הנקרא אמה כדרך הטבעת העגול של הקידושין הניתן באצבעה וצריך לכרוך שם ג' כריכות והכריכה העליונה תהיה בפרק האמצעי של האצבע הזה. וב' כריכות תחתו' בפ' התחתון המחובר אל כף היד שלא כדברי המתייהרים לכרוך כל הג' כריכות בפרק התחתון ושיבוש הוא בידם ומוז"ל היה נזהר שלא להוציא תש"ר מכיסן עד שיניח תש"י ויקשרנו למעלה במקום הקיבורת ואח"כ לא היה חושש מלהוציאם אע"פ שלא כרך עדיין הז' כריכות סביב זרועו כנ"ל אבל ודאי שצריך לכרוך הז' כריכות האלו קודם שיניח תש"ר בראשו ובענין הרצועות ראיתי מקפידין להניחן תלויות ולא להניחם באבנט כדי שלא יגיעו לארץ אם הם ארוכות ומוז"ל א"ל כי אדרבא ראוי הוא להניחם באבנט דהיינו לשום קצוות הרצועות תחת האבנט כדי שלא יגיעו לארץ. בענין כונת התפילי' ביארנו לעיל בסדר הכונה בד' אותיו' הויה שיש בהם ד' יחודים כנ"ל בדרוש הציצית וע"ש אמנם הנלע"ד יותר באמיתו' הוא שצריך לכוין ליחד בתחלה ב' אותיות י"ה זו בזו ואח"כ יכוין להעלות ה' תתאה עד אות ו' שהוא חיבור נוקבא בז"א ואח"כ יכוין להוריד ה' ראשונה עד אות ו' כי הו"ס נתינת המוחין עוד תתבאר הכונה הנז' ביתר שאת כבר ביארנו לעיל בדרוש הציצית ענין ד' מצות עשה הרמוזים בד' אותיות הויה והם ק"ש ותפילין וציצית ותפלה וכוונת כ"א מהם תתבאר במקומה ג"כ ב"ה. ונבאר עתה כונת התפילין הנה תניח תחילה תש"י מיושב ולא מעומד וקודם שתברך הברכה תכוין לחבר ב' אותיות י"ה שה"ס התעוררות או"א להזדווג יחד כדי להמשיך מוחים אל זו"ן כדי שמהם יבואו התפילין כנודע ואח"כ תכוין להעלות ה"א תתאה עם אות הו' כזה ה"ו אל ה"א ראשונה בסוד העלאת מ"ן ואח"כ תכוין להוריד ה"א ראשונה אל שתי אותיו' ו"ה שה"ס כניסת המוחין ע"י נה"י דאימא עילאה בריש' דזו"ן ואח"כ תקשור התפילין ותברך עליה' וזה ס' ההויה הנז' יה הוה הוה ותכוין ע"ד שנבאר בתש"ר והוא שתכוין תחילה בסוד עיבור ראשון אל אהיה פשוט ואח"כ בד' פרשיות' אל סוד היניקה אל שם הויה פשוט ואח"כ בבית שלה בסוד עיבור שני דגדלות אל שם אדני במילואו אלף דלת נון יוד ואח"כ תכוין כי ג' שמות הנז' אהיה הויה אדני עולים גי' יב"ק וה"ס הויה אלקים שה"ס המלכות בסוד מעבר יב"ק. ואח"כ בהניחך תש"ר תכוין באופן אחר כי תחילה תכוין בסוד עיבור ראשון לשם אהיה במילוי יודין ואח"כ תכוין לסוד היניקה שהוא הויה והוא ד' מוחין שהם חו"ב וחו"ג ותכוין למה שהודעתיך בדרוש הציצית כי כל אחד מד' מוחין כלול מד' ולכן תכוין אל ד' שמות יה"ו במילואין בסוד ע"ב ס"ג מ"ב ב"ן והוא מוח החכמה. ואח"כ תכוין אל ד' שמות אה"י מן שם אהיה והשנים הראשונים יהיו במילוי יודין והג' באלפין והד' בההין וטוב לשלב ולחבר יה"ו הראשון עם אה"י הא' וכן עד"ז כל הד' יה"ו עם ד' אה"י. והנה ד' שמות אה"י הם בגי' תפילין ואל זה תכוין באומרך ברכת להניח תפילין אל ד' אה"י אלו גם תכוין במילת תפילין אל שם פסתם והוא שם של כ"ב כנודע והא ג"כ בגי' תפילין ואמנם ח' שמות האחרים שיש בד' מוחין דחסד ובד' דגבורה מספקא לן אם צריך לכוין בהם והנלע"ד כפי דברי מורי ז"ל שאין צריך לכוין אלא בחו"ב אבל בחו"ג הם כלולים בהם ע"ד מ"ש כיוצא בזה בענין הק"ש במלת א' ע"ש ואח"כ תכוין אל שם אהיה דיודין אל סוד עיבור השני דמוחין דגדלות ואח"כ תכוין אל ג' שמות הנ"ל שהם אהיה הויה אהיה העולים בגי' חיים וה"ס חיי המלך כנ"ל וגם הם בגי' בינה להורות כי כל זה נמשך מן הבינה אל ז"א כנודע והם גם כן כ"א אזכרות וד' פרשיות וד' בתים כמבואר אצלינו לעיל בדרוש אחר ואח"כ תכוין ותחבר אל שני הכונות שהם יב"ק דתפילין של יד וס"ח דתש"ר שכולם בגי' ק"ף כמנין ג' הוי' ע"ב ס"ג מ"ה והנה נודע מ"ש חז"ל שאסור להסיח דעתו מתפילין ואפילו בהיותו מתפלל ובכל רגע צריך לחזור ולכוין בהם זולת בעת שאתה עוסק בתורה איזה זמן שיהיה או בעת שאתה מתפלל תפילת י"ח אבל בכל שאר התפילה צריך לכוין בהם בכל רגע ולכן כדי שלא תטרד בכונה בהיותך מתפלל שאר התפי' עשה זאת איפא ובעת שתניח ותקשור התפילין תכוין כל הכונ' הנז' ואח"כ בשאר שעות היום או בשאר התפילה תכוין כונה זו בקצרה באופן זה תכוין תחילה בתש"ר בג' שמות אהיה הויה אהיה פשוטי' ואח"כ תכוין בתש"י שהם ג' שמות אהיה הויה אדני פשוטי' ותכוין כי חבור כולם ביחד הם בגי' ג' הויות ע"ב ס"ג מ"ה והכונה זו תכוין בכל רגע ורגע אפילו בעת שאתה מתפלל שאר התפילה חוץ מכשאתה מתפלל תפלת י"ח או בעת שאתה עוסק בתורה כנ"ל שאז אתה פטור מכוונת אלו דע כי צריך להתפלל כל התפילה אחר שתניח תפילין ואחר שתגמור עלינו לשבח ועל כן נקוה לך אז תסיר בתחילה תש"י מיושב כדרך שהנחת אותו מיושב כנז' ואח"כ תסיר תש"ר מעומ' ואח"כ תסיר הטלית כי כמו שהנחת הטלית קודם התפי' כך יהיה הטלית בראשך עד אחר שתסיר התפילין וצריך לחלוץ תפילין ש"י מיושב עכ"פ:

שער הכוונות - דרושי העמידה דרוש ה
דרוש ה':

בכונת ברכת אבות מלוקט מכמה דרושים קטנים אדני שפתי תפתח כו' תכוין כי שני בחי' מיני דינים יורדים מלמעלה הא' היא כי יורדים לז"א ש"ך ניצוצין של דינים ושרשם הם מן ל"ב נתיבות חכמ' כ"א כלול מי' הם ש"ך ואח"כ הם יורדים מז"א אל נוק' הנקר' אדני ולכך ש"ך הם בגי' ה"פ דין שהם בחמש שמות של אדני והענין הוא כי אלו הם בחי' ל"ב אלקים שיש באימא שבאו לה מל"ב נתיבות חכמה והנה שם אלקים יש בו ה' אותיות ושם זה הוא בבינה אשר היא סוד ה' ראשונה דהויה. ולכל אלו הסיבות נתחלקו ש"ך נצוצין אלו לחילוק ה"פ דין כנז' ואמנם מה שצריך לכוין עתה הוא להמתיק אלו הש"ך דינים אשר בנוק' דז"א הנק' אדני ולמתק אלו הה"פ דין אשר בה והענין הוא שעד עתה נוק' דז"א עומדת בבחי' נער חסר ה' שהם הש"ך נצוצין הנז' ואינה ראויה לזווג. ועתה בעמידה צריכה להזדווג עמו ולכן עתה שכבר אנו בעולם האצילו' בפסו' זה קודם העמידה אנו מקדימין לתקנ' ולעשותה נערה בה"א כדי שתהא ראויה אל הזווג בסוד ובזה הנערה באה אל המלך הנז' בזו' פ' פקודי ואופן תיקונה הוא שנמתיק אלו הה"פ דין אשר בה ע"י שרשה שהיא הבינה כי אין הדין נמתק אלא בשרשו כנודע. וזה ע"י שנמשיך ה' אלפין מן ה' שמות אהיה שבבינה ונמשכי' אל ה"פ דין שבנוק' דז"א ויעשו ה"פ אדני ממותקים גם דע כי אלו הה' היתירים על מספר ש"ך אשר ע"י נמתקים ה"ס החמשה גבורות מנצפ"ך כי הם שרשים אל הש"ך דיני' וע"י נמתקי'. גם עד"ז תכוין למעלה כשתמתיק הש"ך דיני' הנ"ל ע"י הה' אלפין שהוספת עליהם כנ"ל תכוין כי אותם הה' אלפין ה"ס הא תתאה של הויה הנז' וע"י נעשים שכ"ה ונמתקים ונעשית נערה בתוספת הא וזה תכוין בתיבת אדני. גם יש בחי' ב' של דינים כנ"ל וה"ס ה"ג של מנצפ"ך הנ"ל אשר בתחלה יורדים אל הגבו' ומשם יורדים אל נוק' דז"א והם בגי' פ"ר כמנין מנצפ"ך וגם פ"ר ניצוצין אלו גם הם צריכין להמתק ע"י שרשם שהם ה' גבורו' עליונים למעלה ואז נעשין פרה כענין ש"ך ושכ"ה פ"ר ופר"ה ואז נמתקי' וכוונת מיתוקם הוא בתיבת אדני והוא כשתצייר ציור א' בציור יו"ר שהוא רי"ו ותחברנו עם ג' אותיות האחרות שהם דין יעלו פ"ר שהם פ"ר ניצוצין והרי נרמזו הפ"ר דינין. ואמנם אופן כונת מיתוק' הוא כך כי תכוין אל מה שנודע שהנוקב' בהיותה בפני עצמה נק' אדני. ובהיותה נכללת עם י"ס האצילות הנכללים בשם ידוד כנודע תהיה הנקבה נרמזת באות ה' אחרונה של ההויה הנז' ונמצא כי זהו מה שתכוין שתמשיך הארת ה' אחרונה הנז' אל שם אדני המורה בציורו הנ"ל אל פ"ר דינין הנז' ואז יהיה פר"ה והרי נתמתקו ב' בחי' הדינים הנז':

עוד ראיתי לאדם א' כונה אחרת במלת אדנ"י ובזה הכוונה מצאתי בה גם כן חילוק ושינוי לאדם א' ואכתוב שתיהן הא' היא כי בתיבת אדני צריך שתכוין להמתיק הש"ך דיני' בסוד השיניים ואח"כ להמתיקם עוד שנית בתיבת שפתי בהיותם יוצאים יותר לחוץ שהם בחי' השפתים וכך הוא ביאור הענין. הנה ל"ב שיניים ה"ס ל"ב נתיבות החכמה שהם ש"ך דינין הנז' והם י"ו שיניים למעלה וי"ו שיניים למטה ונרמזים בא' של אדני בהיותך מחלק הואו של בינתים לב' ווין כזה א' כי חצייה לאורכה תחברנה עם מים העליונים יוד עילאה ופנים תחתונים של רקיע שהוא חצי הואו לארכה עם מים תתאין יוד תתאה ונמצא י"ו לעילא י"ו לתתא הרי ל"ב שיניים. ואלו הל"ב שיניים הם נשרשים בלחי העליון ולחי התחתון והשיניים תקועים תוך שני החניכים שבהם והם חיך העליון ותחתון והם שמות אלקים כי חיך העליון הוא אחוריים פשוטים של אלקים שעולה ר' וכן גם חיך תחתון אחוריים דאלקים העולה ר' ואלו האחוריים שהם החניכים הם דינים גמורים אשר בהם נשרשים ותקועים הל"ב שיניים. ונמצא כי י"ו שיניים העליוני' עם ר' של חיך העליון הם רי"ו שעולים בגי' גבור' וכן י"ו שיניי' התחתונים עם ר' של חיך תחתון הרי רי"ו ב' וב"פ רי"ו גי' תבל וה"ס כל הגבורות וכל הדינין. ואמנם ע"י טחינת השינים הם מפררין ומדקקין הדינין וממתיקין אותם כמבואר אצלינו באורך בענין אכילה ושתיה דיוה"ך וע"ש והרי נתבאר איך הל"ב שיניים נרמזים בציור אות א' מן אדני ונשאר ממנו אותיות דין להורות כי כאן שני שרשי הדינים שבשני החניכים כנז' ומתמתקים ע"י השיניים כנז' ואח"ך יוצאים יותר לחוץ אל השפתים במלת שפתי ונמתקים יותר ותכוין במלת שפתי כי השפתים הם אותיות בומ"ף כנודע והם בגי' ב"פ דין שהם ב' שרשי הדינין שבשתי החניכים הנז' שהם נרמזים באותיות דין של אדני כנזכר ועתה הם מתמתקים ע"י השפתים שהם אותיו' בומ"ף העולים ג"כ בגי' דין דין האמנם מיתוקם הוא בבחי' גי' אחרת והוא ע"י ד' מלויים של ד' הויות עסמ"ב שהם בגי' בומ"ף:

וכאן ראיתי שינוי לאדם אחר וזהו כי הנה כוונת מיתוק השיניים בציור אלף של אדני לא כתב אותם אמנם בתיבת שפתי שם כתב באופן זה שנכתוב והוא כי הנה שפתי הם אותיות בומ"ף שהם גי' ב"פ דין כנגד שני בחי' הנז"ל של כל הדינים שהם ש"ך ופ"ר ושרשי ב' דינין אלו הם נשרשים בב"פ רי"ו שיש בשתי החניכים ול"ב השיניים הנ"ל שהם ב"פ גבורה כנגד שני בחי' דין של ש"ך ופ"ר ושני בחי' דינין אלו ושאר הדינין של החניכים כנז' הכל תמתיקם ע"י ד' מלויי עסמ"ב העולים בגי' בומ"ף ע"כ הוא השינוי תפתח תכוין בסוד הנקודה הנקר' פתח שהוא בחכמה והיא הויה דע"ב דיודין שיש בה ארבע יודין כל א' כלול מעשר הרי ת' של תפתח והכוונה היא לכוין לזווג או"א בבחינת זיוג העליון הנעלם בסוד הפה שהם החיך והגרון שהם או"א והם אותיו' גיכ"ק ואחה"ע והם בגי' רי"ו ואחד יותר והכונה היא כי רי"ו הם הדינים והם בגי' גבורה והם נמתקים ע"י האחד היתר הכולל להן וה"ס אלף הממתקם כנ"ל:

ופי תכוין להמתיק שני גבורות מן החמשה של מנצפך והם מ"ן שהם בגי' פי הנרמז בתיבת ופי ומתוקם הוא ע"י ארבעה יודין שבהוי"ה דע"ב וג' יודין שבהויה דס"ג הרי ז' יודין ובאות אלף של אדני יש ב' יודין ואות ו' באמצע הב' יודין כנז"ל תחבר שני יודין עם הז' יהיו הכל בגימט' פי. והענין הוא כי שני יודין אלו עם הוא"ו שבאמצע הנחלקת לשתי ווין כנ"ל הם הי"ו שינים העליונים וי"ו שינים התחתונים וכאשר השפע והדינין יורדין מן או"א הנק' ע"ב וס"ג שבהן ז' יודין יורדין לז"א הם נטחנין תחילה ע"י השינים הנז' שבפה העליון שה"ס השחקי' הטוחני' את המן וכאשר הז' יודין נטחנין תוך הב' יודין שבשינים מתמתקין שם ונעשה הכל מן וזמ"ש חז"ל למה נק' שמם שחקים ששוחקים מן לצדיקים ואות ו' של ופי ה"ס ו' שבאות אלף הנז'. גם תכוין כי פי הוא הויה דס"ג ועם כ"ב אותיות היוצאות ממנה הרי פ"ה ועם חמש מוצאות של הפה שמהם יוצאות הכ"ב אתוון הרי צ' כמנין פ"י וכונה זו היא להמתיק ע"י בחי' זו אל כל הדינים של שתי אותיות מ"ן דמנצפ"ך:

יגיד תהלתך ר"ל ימשיך ע"י כוונה הנז' את תהלתך שהוא האור העליון אחרי צאתו מהפה ולחוץ ימשיכהו למטה ויגיד לשון המשכה בלשון תרגום ותהלתך הוא הארתך מלשון בהילו נרו עלי ראשי. אמנם הכונה זו היא שתכוין במלת יגיד להמתיק הכ"ב אתוון וה' אותיות מנצפ"ך שהם כ"ז כמנין יגיד. ופי יגיד תהלתך תכוין שישפיע וימשיך השפע עד הבריאה הנק' תהלתך כי הבינה נק' תהלה והיא מקננת בכורסיא וכבר נתבאר אצלינו לעיל כי פסוק זה הוא בבחי' היכל קה"ק דבריאה וכונתינו להמשיך בו שפע מן האצילות כדי שיוכל לעלות אח"כ באצילות ולהכלל שם בתיבת ברוך דהוא ריבוי' דברכאן כנזכר אצלינו וע"ש. גם במלת יגיד תכוין כי הנה כבר רמזנו אות א' של אדני בתיבת ופי כנז"ל ונשארו אותיות דין מן אדני ולכן תכוין כי זו הן' פשוטה שהיא דין של אדני תעשה כפופה ותחזור להיות ני"ד ואז תקח היו"ד ראשונה שע"ג האלף דאדני ותושיבנ' למטה במושב תחתית הנון כפופה ותהיה גימל ויהיה גיד וגם היוד האחרונה של האלף תחברנה לאותיות גיד ויהיה יגיד ועי"כ מה שהיה בתחיל' דין של אדני נתמתק ע"י שני היודין של האלף ונעשה יגיד שהוא המשכת שפע ורחמים. גם תכוין במלת יגיד אל ז' יודין שבהויו' ע"ב וס"ג שהם הדינים וה"ס גד של יגיד ותחבר עמהם ב' יודין של האלף הנז' כדי למתק הז' יודין ויהיה הכל יגיד כי יו"ד א' מיתקה ג' יודין דס"ג ויו"ד אחרת מיתקה הד' יודין דע"ב וזהו יגיד י"ג י"ד. גם תכוין בר"ת של ופ"י יגי"ד תהלת"ך שהם תי"ו ותכוין להמתיק כל הכ"ב אותיות מאלף עד תיו שנרמזה בפה העליונה בתיבת ופי כנ"ל ולכן נרמזה תיו בהפוך וי"ת לרמוז שהיא מחוברת ופונה פניה לאחור כלפי כל הכ"ב אותיות הקודמות אליה. וס"ת הנז' ידך והוא סוד הה"ג דמנצפ"ך אשר שרשם בה' אצבעות היד כנודע. ותכוין למתקם ע"י שם בוכ"ו שהוא תמורת שם אהיה כנודע והוא בגי' ידך אשר הוא יורד מן הבינה אל המלכו' ועי"ז מתמלאת המלכות בל"ד אותיות דמילוי המילוי של אדני שהם בגי' ידך כי בכח השם הנז' מתמלא' היא כך ושמור כלל זה. גם תכוין למתק את מנצפ"ך הנז' בתיב' ידך הנז' עם ד"ל אותיות מילוי אדני והרי הם שני מתוקים:

ענין כוונת ברכת אבות של העמידה נתבאר אצלינו כוונתה בענין תיקון פרצוף רחל. ואמנם יש זמנים שצריך לכוין בה ללאה כמו מר"ה עד ש"ע או במנחה וערבית דכל ימי השנה ושכחתי אופן הכוונה מה היא ושמעתי מהר"י כהן שאמר שזהו מ"ש מורי ז"ל כי באומרו אלקי אברהם כו' היא כניסת המוחין דז"א עצמו ע"ד מה שנתבאר אצלינו עד שיאמר ואלקי יעקב כי אז היא בחי' הדעת דז"א ושם הוא היסוד והמלכו' דאימא כנודע ושם הוא התחלת בנין פרצוף לאה הנעשית מהמל' דאימא. ושם תתחיל לכוין בלאה באופן זה כי האל הם אותיות לאה. וכבר ידעת כי לאה יוצאת מן סיום הדעת דז"א שהוא שיעור אורך הגרון עד החזה. ונמצא כי שיעור קומתה הוא הגרון וחג"ת וז"ס האל שהוא הגרון כמבואר אצלינו והגדול הגבור והנורא הם חג"ת והרי נשלם בנין לאה וחוזרת פב"פ עם ז"א בבחי' נקו' א' בלבד במקום החזה ותכוין זה בתיבת אל עליון ע"ד מ"ש בתיבת באהבה בענין רחל שחוזרת עם ז"א פב"פ בסוד נקו' תחת היסוד כך הוא בלאה בתיב' אל עליון ובשאר התיבות שמשם ואילך אנו מגדילים אותה עד ראש ז"א ממטה למעלה ויש פעמים שאנו צריכים שתהיה גדולה לאה בכל שיעור קומ' ז"א ואז צריך לכוין כי כל מה שהגדלנו אותה מן החזה עד הראש ממטה למעלה אנו חוזרין להגדילה עוד מלמעלה למטה ומתפשטת עד סיום רגלי ז"א והיא שוה כמוהו. והנה כל אלו הכוונות צריך לכוונם בתיבות שמן אל עליון עד סוף ברכת אבות. אבל אינני זוכר האיך. כוונת אתה גבור כבר נתבאר שיכוין לשם אכדט"ם בהויה דברוך אתה ידוד מחיה המתים והענין הוא כי שם הנז' הוא תמורת אלקים כנודע והוא בגי' ע"ד ע' וד' הגדולות דשמע ואחד ושם הנז' יוצא מפסוק כי טובים דודיך מיין בר"ת וחסר ממנו אות א' וכן שם ס"ג ועשרה אותיותי' בגי' ע"ג וחסר א' ולוקחו משם אהיה ע"כ:

אתה גבור כבר נת"ל כי בברכת אבות נתקנה המלכו' ונבנית ועלתה עד מקומה וכל זה ע"י החסד המעל' אותה בסוד והוכן בחסד כסא כנ"ל. ועתה הוא בסוד הגבור' בסוד שמאלו תחת לראשי. והענין הוא כי הנה רחל עתה היא עומדת בצד שמאלו דז"א שהוא בהוד שבו ונמצא כי ראשה הוא כנגד זרוע שמאלי דז"א והוא נותן יד שמאלו תחת ראשה ויעקב בצד ימינו כנ"ל גם תכוין כי ר"ת אתה גבור לעולם אדני הוא אגל"א גם הוא בגי' בוכ"ו עם הכולל והוא חילוף שם אהיה כנ"ל. והענין יובן עם מש"ל בענין מלך עוזר ומושיע ומגן כי האור היוצא מן הנה"י דאימא אשר בתוך ז"א להאיר ולתקן את המל' הוא שם בוכ"ו חילוף שם אהיה ושם נת' כי ע"י שם זה שהוא בגי' ד"ל נגדלת המל' שיעור קומתה בסוד אורך היריעה הא' ל' באמה ורוחב ד' באמה כי שם בוכ"ו הוא ארבע אותיות רוחב היריעה ובחשבונו הנק' ארכו הוא ד"ל וזהו אורך ורוחב קומת המל' הנק' יריעה וע"י הארת שם בוכ"ו הנז' שהוא בגי' ד"ל יש אל המל' עתה שם הקדוש הזה הנק' שם הגבו' שהוא אגל"א. וגם הוא בגי' ד"ל ונרמז בר"ת את"ה גבו"ר לעול"ם אדנ"י גם נק' עתה שם אדני במילואו אשר יש בו ד"ל אותיות כזה אלף למד פה דלת למד תיו נון ואו נון יוד ואו דלת. וז"ש אתה גבור לעולם אדני כי המלכו' הנק' אדני נגדלת עתה בשיעור קומתה שהם ד"ל אותיות השם הזה במילואו שה"ס שיעור קומתו של השם הזה. ונמצא כי מכח הארת בוכ"ו שהוא בגי' ד"ל נגדלה המלכו' ונעשית שם אדני בד"ל אותיות מילואו וגם נק' שם אגל"א העולה בגי' ד"ל. גם תכוין כי ר"ת אתה גבור לעולם אדני הוא בגי' י"ה במילואו ביודין יו"ד ה"י. ותכוין במלת אתה למ"ש באד"ר על פסוק וגבורותיך יגידו כי אלף וארבע מאות וה' גבוראן מתפשטן בחוטמא דז"א ושם ביארנו כי הם מתפשטים ונשרשים בה' גבורות הנק' מנצפ"ך לפי שהנה הם ה' גבורות וכל אחד כלולה מכולם נמצא שהם ה' פעמים מנצפ"ך אשר עולה בגי' פ"ר וה"פ פ"ר הם בגי' אלף וד' מאות ועם ה' גבורות שרשים של כולם הם אלף ות' וה' גבוראן וז"ס אתה גבור כי הגבו' מתפשטות למנין אתה שהם אלף ות' וה'. והענין הוא כי הנה כל הגבורות ניתנות אל המל' והנה הם ה' גבורות מנצפ"ך שהם שורש לכל הגבורות שבעולם המתפשטות מהן לאין קץ לאלפים ורבבות האמנם בכללותם הם אלף ות' וה' לסיבה הנז'. גם תכוין בברכה זו כי הנה נז' בברכה זו ענין תחיית המתים ה"פ. והענין הוא בשני בחינות הא' היא כמ"ש במ"א כי כל העולם הוא מבחי' הבירורין של ז' מלכי אדום שמתו ואח"כ אתבסמו וכל פרצופי זו"ן נתקנו ועמדו ע"י מה שמתלקטי' ומעלים מן בירור אלו השבעה מלכים ובכל יום ויום ובכל תפלה ותפלה מתבררים ניצוצות חדשים משונות זמ"ז כמבואר באורך בדרוש התפילין ונודע כי ה' פרצופין יש בעולם האצילות שהם א"א ואו"א וזו"ן וכנגדם יש ה' בחי' של אחוריים שנפלו בקליפה ומהן אנו מבררין כל הבירורין וכנגדם הוזכרו ה"פ תחיית המתי' בברכ' הזו האמנם עיקרם בפי' אינם אלא ד"פ והוא כי נודע שאו"א הם תדיר בחיבורא חדא ונמצאו ד' בחי' לבד א"א א' ואו"א ב' וז"א ג' ונוקבא ד' והבחי' הב' היא כי הנה בברכת אבות הוצרכו זו"ן ללקט בירורים ה"פ ונמצא כי ה' מיני ברורים היו. בירור א' לתת מוחין לז"א. בירור שני ליעקב והוא כי הנה בעת כניסת נה"י דאימא בז"א יצא יעקב מן היסוד דאבא. בירור ג' ג"כ ליעקב והוא כי כאשר נסתלקו המוחין מז"א ונכנסו ברחל נסתלקו בחי' יעקב ונכנסה ברחל וכשחזרה רחל פב"פ וחזרו נה"י דאימ' ונכנסו בז"א כבראשונה חזר ויצא יעקב למקומו באורות יותר גדולים מבראשונה לפי שעתה הם מבחי' פב"פ. בירור הד' לרחל והוא מה שביררה ולקחה כדי להבנות ולהתקן בהיותה אחור באחור. בירור ה' ג"כ לרחל והוא מה שביררה ולקחה להתקן בבחי' פנים והרי הם ה' מיני בירורים שנתבררו משבעה מלכים שמתו. ועתה בהתלקטות הניצוצות ההם חזרו וחיו אלו הניצוצו' שנתלקטו ונתבררו ולכן אנו מזכירין כחו הגדול ית' שהוא מחיה המתים בה' מיני תחיות אלו. גם תכוין כי כמו שאלו הה' בירורים נתבררו לשעבר לצורך תיקון ז"א ותיקון יעקב ורחל להביאם פב"פ הנה ג"כ אנו צריכים לברר עוד מחדש ה' מיני בירורין אחרים לצורך נשיקין ולצורך הזווג שלהם ונמצא כי ה' מיני בירורים היו בתחילה:

ועוד אנו צריכין אל הה' מיני בירורים אחרים לצורך נשיקין ולצורך זווג וכנגדם הוזכרו ה"פ תחיית המתים בברכה זו ובאומרך מוריד הטל יכוין אל שם יה"ו במילוי אלפין העולה בגי' ט"ל ויכוין להוריד ג' אותיות אלו במילויים אל ה' אחרונה וזהו הט"ל ה' ט"ל. גם יכוין אל שם כוז"ו תמורת שם ההויה באלפא ביתא שגם הוא בגי' ט"ל. גם יכוין אל שם ההויה בד' מיני מילוייהם שהם עסמ"ב ובהם ט"ל אותיות גם יכוין בד' מילוים אלו באופן אחר והוא כי ר"ת מוריד הטל מ"ה והוא הויה דאלפין ובמחי' מתים ברחמים רבים יכוין כי מחיה גי' ס"ג ובמכלכל חיים בחסד יכוין אל הויה דע"ב שהוא בגי' חסד ובברכת אתה קדוש יכוין להויה דב"ן כמ"ש במקומו ובאומרך סומך נופלים יכוין אל שם אכדט"ם הנז' בזוהר פ' פקודי ושם נאמר שצריך לכוין בברכת אתה גבור אל שם הזה והנה זה מקומו בסומך נופלים והענין הוא כי שם אכדט"ם הוא תמורת אלקים באלפא ביתא באותיות שלפניו כנודע בכונת העומר וכבר ביארנו בענין כונת ד' כוסות דליל פסח כי השם הזה דאכדט"ם הוא הקטנות הב' דז"א והוא בסוד חג"ת דתבו' הנכנסין בסוד מוחין בז"א וע"ש. והנה ע"י שם זה סומכת התבונה את הנופלים שהם זו"ן שנפלו בתוך הקליפות בעונות ישראל ונתמעטו שם כנ"ל:

גם תכוין בברכת אתה גבור כונה א' קטנה כי כבר ביארנו שיכוין לשם אכדט"ם ויכוין אותה ג"כ בהויה דבא"י מחיה המתים והוא בגי' ע"ד והם ע"ד גדולים מתיבת שמע ומן תיבת ועד ויוצא מפסוק כ"י טוב"ם דודי"ך מיי"ן בר"ת וחסר ממנו אות א' וכן שם ס"ג ועשר אותיותיו בגי' ע"ג וגם הוא חסר ממנו אות א' ולוקחו משם אהיה:

בברכת אתה קדוש תכוין כי הנה בברכת אתה גבור נותן שמאלו תחת לראשה כנ"ל ועתה בברכת אתה קדוש הוא וימינו תחבקני כי הימין מחבק אותה ומחברה עם גופא דיליה ת"ת קו האמצעי וז"ס מ"ש בזוהר כי בברכת אתה קדוש הוא לחברה אותה באמצעיתא ובאומרו בכל יום יהללוך סלה תכוין אל הויה דב"ן שהוא בגי' בכ"ל וכמו שנת"ל בברכת אתה גבור וע"ש:

שער הכוונות - דרושי תפילין דרוש ו
דרוש ו':

בענין תפילין דר"ת דע כי מורי ז"ל בתחילה היה מניח תפילין דרש"י ור"ת ביחד ומתפלל בהם תפילתו בשחרית כמ"ש בפ' הקומץ כי מקום יש בראש להניח בו ב' זוגות ובמנחה לא היה מניח אלא תפילין דר"ת ואח"כ עשה זוג תפילין דרש"י כסבר' שמושא רבא שהם אצבעיים על אצבעי' וחריצין שקועין עד מקום המעברת' באופן שיהיה כל בית ובית חלוק ומפורד מחבירו ובעת התפירה היו חוטי הגידים מפסיקים ועוברים בתוך החריצים ממש מצד זה לצד זה ובבוקר היה לובש שני זוגות דרש"י ור"ת ובמנחה של שמושא רבא לבד והיה או' דתפילין אלו דשמושא רבא הם כפי שני הסברות דרש"י ור"ת ועולי' במקום ב' הסברו' כי מוחין דאו"א שהם תפילין דרש"י ור"ת שניהם מתחברים יחד ונעשין זוג תפילין א' וזהו טעם היותם אצבעיים כנגד או"א ואמנם אופן הנחתם הוא זה כי תחילה יכניס בזרועו תש"י דרש"י ואח"כ תש"י דר"ת ושניהם יניחם במקום הנק' קיבורת של פרק העליון שבזרוע השמאלי ודרש"י יהיה למעלה סמוך כלפי צד הכתף ודר"ת סמוך לפ' אמצעי וכן בתש"ר יניח בתחילה דרש"י ואח"כ יניח דר"ת למעלה מרש"י וכן גם הקשר של תפילין דרש"י יניח בעורף יותר למטה מן הקשר תש"ר דר"ת וטעם הקדמ' הנחת תפילין דרש"י הוא לפי שבתחילה קודמין ליכנס מוחין דאימ' ואח"כ נכנסין מוחין דאב' שהם תפילין דר"ת כמשי"ת בע"ה ולכן כשאת' כורך הרצועו' סביב הזרוע תשים הרצוע' דר"ת תחת הרצוע' דרש"י באופן שלא תתגלה הרצוע' דר"ת כי כן אורו' אבא מכוסים באורו' אימ' והנה נת"ל מה שצריך לכוין בתפילין דרש"י אמנם דר"ת לא קבלתי ממוז"ל מה שצריך לכוין אבל מה שהבנתי מדבריו הוא זה שיכוין בש"ר בג' שמות אהיה יהה"ו אהי"ה ובש"י אהי"ה יהה"ו אדני אשר חיבור ששה שמות אלו הם בגי' ק"ף כמנין ג' הויות ע"ב ס"ג מ"ה ואין הפרש בין דרש"י לר"ת אלא בענין ההויה כי כפי ס' רש"י היא כסדרה וכפי ס' ר"ת היא בסוד יהה"ו הויות אהדדי ואל תתמה אם יש בתפילין דר"ת אהיה מאחר שהוא מוחין דאבא כי כבר הודיעני מוז"ל שכשנכנסין מוחין דאבא והם תוך מוחין דאימ' נקר' אהיה כמותם ממש גם נלע"ד שצריך לכוין בד' שמות יה"ו במילוי ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן כמבואר אצלי' בתפילין דרש"י אלא משו' דתפילין דר"ת הם מוחין דאבא והם בסוד ד' אותיות גמו' כנ"ל בדרו' הציצית לכן צריך בד' הויות גמורות דע"ב ס"ג מ"ה ב"ן אלא שצריך להקדים שם ב"ן לשם מ"ה בסוד הויות אהדדי וזהו ענין ביאור תפילין דר"ת הנה בזהר פ' פנחס בר"מ דף רנ"ח ע"א וכן במקו' הרבה בתקו' הוזכרו שני אלה הסברות דרש"י ור"ת ושם אמרו כי תפילה דר"ת הם תפילין דעלמא דאתי ותפילין דרש"י הם תפי' דהאי עלמא ולכן תפילין דר"ת הם הויות אהדדי בסוד שם יהה"ו היוצא מר"ת י"תהלל ה"מתהלל ה"שכל ו"ידוע. ודע כי פ"א שמעתי ממוז"ל כי ענין הפרש שיש ביניהם הוא תלוי בחקירה אם נכנסה תחילה עיטרא דגבו' או דחסד ברישא דז"א כי כפי סברת רש"י נכנסת תחילה עיטרא דחסד שהיא פ' שמע ולכן קודמת לוהיה אם שמוע שהיא עיטרא דגבו' ולסברת ר"ת הוא להפך ואח"כ פ"א שמעתי ממנו באופן א' והוא זה הדרך שנבאר עתה בע"ה. ונלע"ד שזה הדרך מפרש הדרך הא' הנז' ולא פליגי ושניהם אמת ובזה נבין דרש"י ור"ת לא פליגי וב' הסברות הם דברי אלקים חיים שלא כדברי החושבי' שסברא א' היא האמת והאחרת בטילה חלילה מלהאמין דבר זה וזהו ששמעתי בדרך השני הנה במקומות רבים ביארנו שיש לז"א שני בחי' מוחין והם ד' מוחין מסטרא דאבא וד' מוחין מסטרא דאימא ומן המוחין דאבא יוצאין תפילין דר"ת וממוחין דאימא יוצאין תפילין דרש"י ובהכי לא פליגי ושניהם אמת דא"ח. והענין הוא במה שנודע שהיסוד דאימא הוא רחב ויש בו מקום לסבול ולהכיל בתוכו תרין עטרין דדעת שהם החו"ג ביחד באופן זה כי החסדים הוא מצד פנים והגבו' מצד אחור והיסוד דאבא מפסיק ביניהם ומכריע בין החו"ג דיסוד דאימא ואמנם כאשר נבקעי' נה"י דאימא לצאת מתוכן ההארות בסוד תפילין נבקעי' בתחלה עליונים שהם חו"ב ואח"כ נבקע היסוד ואז בולטין כסדרן במצח ז"א חכמה ואח"כ בינה ואח"כ החסדים שהם מצד פנים ואח"כ הגבו' שהם מצד האחור ואלו הם ד' פ' דתפילין דרש"י ז"ל אבל תפילין דר"ת הם ממוחין דאבא והוא כי הנה היסוד שלו צר מאד שהוא ארוך ואינו רחב כיסוד הנקבה ואין מקום להכיל החו"ג ובתחילה נכנסין החסדים לתוכו יען הוא עיטרא מעולה מעטרא דגבורה ואחריו נכנס' עטר' דגבורה וכיון שהמקום צר דוחין הגבורות את החסדים למטה ויוצאין מפי היסוד לחוץ ואמנם ודאי הוא שאינם יוצאין לחוץ ממש שהרי נתבאר אצלינו שהיסוד דאבא מתפשט עד היסוד דז"א וארכם שוה וא"כ א"א שיצאו לחוץ מיסוד ז"א אבל הענין הוא כי עתה בעת כניסת ראש היסוד דאבא בראש ז"א עתה הוא שיוצאין לחוץ בסוד התפילין אבל אחר שנתפשט כולו בתוך ז"א אז אין הדבר כן אלא כמו שיתבאר בע"ה. וסוד הענין הוא באופן זה כי החסדי' מגיעי' עד מקום עטרת היסוד דאב' ונודע כי עד שם יש ב' עורו' מלבישין את היסוד אבל במקום העטרה כבר נכרת ונסתלק עור א' ע"י הפריעה ולא נשאר רק מסך א' של בשר כנודע ובהגיע החסדים למקום ההוא נוקבים המסך הדק והזך ההוא ויוצאים לחוץ ושרשם נשאר בפני' מפני היותם עוברים דרך המסך משא"כ אלו היו יוצאין ממש דרך פי היסוד לחוץ היו יוצאים לגמרי. והנה ביארנו בדרוש הציצית שהחו"ג דאימא הם שמות של אה"ו אך החו"ג דאבא הם שמו' שלמים מד' אותיו' אהו"ה והנה אח"כ כשנכסי' הגבו' תוך היסוד דאבא גם להם קצר המצע מהשתרע ולכן יורדין הההין אחרונות של שם אהו"ה של הגבו' למטה עם החסדים לפי שהיסוד דאבא הוא דכורא והוא צר מאד ואינו מכיל אותם למעלה והנה החסדים הם עומדים מן העטרה ולמעלה מחוץ ליסוד ומקיפין אותו מבחוץ סביב וז"ש והבוטח בה' חסד יסובבנו כי מעלת הבטחון הוא באבא ולכן שכרו הוא חסד יסובבנו כדמיון חסדים דאבא שסובבים היסוד שלו סביב כנז' ונמצא כפי זה כי ביסוד דאימא יש חו"ג דאימא וגם חסדים דאבא אבל ביסוד דאבא לא יש אלא גבורות שלו בלבד ומזה הטעם נקרא היסוד י"ה כמבואר אצלינו בסוד מספר רפ"ח ניצוצין כי יש בו ט"ו חו"ג כמנין י"ה והנה בהכנס נה"י דאבא תוך רישא דז"א אז נבקעים גם הם ע"י קוצא דשערי דא"א המכה באחורי רישא דז"א ונבקעין אלו הנה"י דאבא ואז יוצאות הארת המוחין לחוץ בסוד תפילין דר"ת כדמיון יציאת התפילין דרש"י ממוחין דאימא והנה סדר יציאתם הוא כך תחילה הוא יוצא מוח החכמה ואח"כ הבינה ואח"כ עיטרא דגבו' שהוא בתוך היסוד דאבא וזהו ענין הויות אהדדי שהם בינה וגבו' ואחר שיצאו הגבו' לחוץ כבר נפנה המקום והחסדים יש להם מקום לעלו' ומה שהיו בתחילה מקיפים סביב היסוד הנה עתה חוזרים ונכנסי' לפני' תוך העטרה ממקום שיצאו ועולים החסדים יותר אל היסוד בתוך פנימיותו במקום שהיו הגבו' עומדות ואז גם הם יוצאו' משם לחוץ ובולטים במצח אחר שיצאו הגבו' וז"ס פ' שמע שהיא חסד אחר פ' והיה אם שמוע שהיא גבורה כסברת ר"ת ז"ל. ועתה צריך לדעת כי הנה החסדים בהיותם מקיפים סביב היסוד למה לא יצאו משם לחוץ במצח דז"א טרם יציאת הגבו' ולמה הטריחו עצמן לחזור ולהכנס תוך היסוד ולחזור ולצאת לחוץ כי בענין זה הוכרחו להתעכ' ביציאתו עד שיצאו הגבו' אבל הטעם הוא כי א"א לחסדים לצאת לחוץ אלא בהיותם מלובשים בתוך נה"י דאבא כי מהם נעשים בתים של התפילין ולכן הוכרחו לחזור ולכנס תוך נה"י דאבא כדי שיקחו מהם ויצאו לחוץ מלובשים והנה כל זה הוא בתחילת הכנסתם אבל אחר שנעשה מהם בחי' התפילין והם יורדים עוד ומתפשטים נה"י דאבא תוך ז"א אז אותם המוחין המתפשטים תדיר כנודע שבכל רגע נמשך התפשטות שפע המוחין מן או"א אל ז"א ואז ע"י אותו השפע הנמשך אח"כ בהתמדה הם חוזרים להפך כי תחילה נכנסים הגבו' ויוצאות לחוץ תוך יסוד דאימא ואח"כ נכנסים החסדים ונשארים בפנים הפך ממה שהיה בתחילה כנ"ל ובענין זה יתבאר מ"ש בענין דרוש עשרה הרוגי מלוכה שאמרנו שהם בחי' העשרה גבו' דאו"א אשר כולם עומדים תוך היסוד דאימא והנה זה הוא הפך מן הנז"ל ובמ"ש עתה יתיישב ולא פליגי אהדדי ובזה תבין מ"ש בזוהר דתפילין דר"ת נקרא תפילין דעלמא דאתי פי' כי כיון שהם ממוחי' דאבא א"כ הם גדולים מן אימא הנקרא עלמא דאתי כנודע ואלו הם תפילין דידה ממש שהם למעלה ממנה גם זהו מ"ש שם כי ז"ס צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם והוא כי נודע כי עטרא דחסד הוא דדכור' דז"א והם נמשכין בסוד התפש' הה"ח אל יסוד ואלו הם סוד הצדיקים. ואמנם עיטרא דגבורה הוא למעלה מהם שהיא עיטרא דנוק' כי פ' והיה אם שמוע קודמת לפרשת שמע וז"ס ועטרותיהם בראשיהם כי המל' נק' עטרא כנודע והגבו' שהיא בחי' המלכות נקר' ג"כ עטר' והיא למעלה מראשיהן משא"כ התפילין דסברת רש"י אשר עטרה שהיא הגבו' היא תחת הזכר בהאי עלמ' שהו' עולם זו"ן אשר היא יושבת תחתיו והרי נתבאר איך התפילין דר"ת הם בסוד שם יהה"ו ומוחין דאימא הם בסוד ידוד אמנם כל שאר הפרטים אין הפרש בין תפילין דרש"י לדר"ת עוד ירצה כי כבר ידעת כי זווג או"א הוא לצורך זו"ן לתת להם מוחין והנה המוחין הם חו"ב וחו"ג הנקרא תרין עטרין אמנם חו"ב הם לצורך ז"א שהוא זכר ונודע כי כשהאשה יולדת זכר היא מזרעת תחילה א"כ נמצא שאימא הזריעה תחילה טיפת המוח הנק' בינה ואח"כ נתן בה אבא טיפת מוח הנקרא חכמה וכבר נודע שהנכנס ראשון יוצא אחרון וע"כ בתחי' נולד חכמה שהיא פ' קדש לי ואח"כ נולדה הבינה שהיא פ' והיה כי יביאך אבל תרין עיטרין שהם חו"ג הם לצורך נוק' דז"א והנה היולדת נקבה הוא מזריע תחילה וא"כ נמצא שאבא הזריע תחילה וכשבא זמן הלידה נולדה הנקבה תחלה שהיא גבו' פ' והיה אם שמוע ואח"כ נולד הזכר שהוא החסד פ' שמע ואלו הם התפילין כסברת ר"ת ז"ל והסיבה היא זו כאמור:

שער הכוונות - דרושי העמידה דרוש ו
דרוש ו':

כולל ג' ברכות ראשונות וג' אחרו' וי"ג אמצעיות ועיין היטב בתפלת עמידה דערבית דליל שבת ובתחי' שמעתי דרוש זה באופן א' וזה עניינו. דע כי ג' ברכות ראשונות ה"ס חג"ת הראשונים דז"א בהיותו בן ו"ק בלבד ואח"כ כשנגדל נעשו לו בחי' חב"ד שבו וכמש"ל בסיום ברכ' אבות על בא"י מגן אברהם בסוד והוכן בחסד כסא שהוא החסד ששימש אח"כ לבחי' חכמה שבו וג' ברכות אחרונות ה"ס נה"י שבו הראשונים אשר אחר שנגדלו נעשו בו בבחי' חג"ת שבו וי"ב ברכו' אמצעיו' הם באים בסוד תוספת פי' כי הנה בתחילה לא היה ז"א רק מו"ק בלבד שהם בחי' הג' ברכות ראשונות וג' ברכו' אחרונות כנז':

והנה אלו הו"ק אינם צריכים לבא ע"י תפלתינו ומעשינו כי מעצמם הם בו אבל התוספ' הניתוסף אח"כ בז"א הוא ע"י מעשינו ותפילתינו ואמנם בחי' התוס' הנוסף אח"כ הנה הם ג' ספי' בז"א שהם נה"י המחודשים בו כמבואר אצלינו בסוד כונן שמים בתבונה. וט"ס אחרות אל הנוק' לפי ששורשה לא היה אלא נקו' א' בסוף אות הואו כמבואר אצלינו בפ' בלק על פסוק אשורינו ולא קרוב הרי הם י"ב בחי' של התוס' כנגד י"ב ברכות אמצעיו' ולהיות כי יש עוד בחי' אחרת והוא הכתר דז"א אשר גם הוא בא בסוד תוס' וקודם שקלקלו המינין היה בא מעצמו שלא ע"י וזה לרוב גדולתו ומעלתו אבל אחר שרבו המינין ונתקלקלו בזמן ר"ג ונתרבו הקליפות אז נסתלק בעון הדור אז הוצרכו לתקן ברכת המינין וע"י ברכה זו הוא בא גם הכתר דז"א ע"י תפלתינו ומעשינו וביאור ענין זה נת' באורך בפ' ויקרא ד"ג וד' ע"א בר"מ בפסוק באתי לגני אחותי כלה וע"ש דרוש נחמד. ואמנם הג' נה"י אחרונים שנתוספו לו בתוס' הם בחי' ג' ברכות ראשונים שבאמצעיו' והם אתה חונן והשיבנו וסלח לנו ואלו נעשו אל נוק' בחי' ג' מוחין שהם חב"ד שבה. ופ"א שמעתי ממוז"ל כי י"ג אמצעיות דשאלת צרכיו הם בחי' י"ג מדרגות שבעולם האצילות ע"ד י"ג מדרגות שיש בעול' היצירה שהם בישתבח כנז' שם וע"ד י"ג מדרגות שבעולם העשיה שהם ר' ישמעאל אומר בי"ג מדות התורה נדרשת וע"ש עניינם. אח"כ שמעתי דרוש א' גדול נמשך עם מה שנת"ל בסדר העמידה וזה עניינו בענין י"ב אמצעיות. דע כי בג"ר נתקנה המלכות פב"פ בברכת אבות נעשה חיבוק הימין בשם ע"ב שבימינו ובברכ' אתה גבור נעשה בחי' שמאלו תחת לראשי. ובברכת אתה קדוש נעשה החיבוק ע"י ימין המחבק' בגופו שהוא הת"ת שבו. והנה כל זה שנתקן עד עתה במלכו' היה ע"י אימא עילאה המתקן אותה בסוד שם בוכ"ו כנ"ל בסוד ברכת אבות במלך עוזר ומושיע ומגן ובתחילת ברכ' אתה גבור. ועתה ענין הי"ב אמצעיו' הם לתקן אותה מצד ז"א עצמו ולהאיר אליה מאור שלו עצמו אל כל ט"ס הבאות לה דרך תוס' כנ"ל דמעיקרא אין בה רק בחי' נקו' קטנה א' בלבד אשר מציאו' ענין נקו' זו נבאר עניינ' בברכ' למשומדי' וע"ש היטב וענין האר' זו נק' נשיקין כי אחר שנעש' חיבוק בברכת אתה קדוש באים עתה בחי' הנשיקין והוא כי עד עתה ז"א מתחיל להאיר בכל י"ס כי אחר אשר כבר נעשו ונתקנו מחדש כל י"ס מן הנה"י דאימא עדיין היא צריכה עתה לקבל האר' מן ז"א עצמו מן הנה"י שלו אל כל הי"ס שבה כמבו' אצלינו בהרבה מקומות כי הי"ס דנוק' נעשין מן הנה"י דז"א. ולכן צריך לכוין להמשיך הארה מן הנה"י דז"א אל הי"ס שבה באופן זה כי מפרק ראשון דנצח דז"א יכוין להאיר אל ספי' החכמה שבה ואח"כ מפרק הא' דהוד שבו אל ספי' בינ' שבה. וכעד"ז עד תשלום נה"י ותשלום הי"ס שבה ונמצא כי ברכת אתה חונן וברכת השיבנו הם ב' מוחין חו"ב שלה וז' ברכות שלאחריהן הם בחי' השבעה נשיקין היוצאין מפיו אל פיה בסוד רוחא ברוחא ונכנסין לתוך פיה ומתקנין ז"ס תחתונות שלה לפי שאלו הנשיקין הם עולים מתתא לעיל' מן ז' ספי' תחתונות שבו אל פיו ומשם יוצאין ונכנסין בפיה ויורדין ומתקנין ז' ספי' תחתונות שבה בסוד אור פנימי ויש עוד ז' נשיקין אחרים והם נמשכין מן ראשו דז"א לתוך פיו ויוצאין משם בסוד הבל פה וניתן אליה ונעשה בה בחי' אור מקיף אליה להיותו אור עליון נמשך מריש' דז"א כנז'. וכנגד ז' נשיקין אלו נזכרו ז' תיבות בפסוק ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין ופ"א שמעתי ממוז"ל כי י"ב נשיקין הם אלו ולכן בברכ' אחרונה של הי"ב ברכו' אמצעיו' שהוא אב הרחמן כו' נאמר בה שומע תפלת כל פה לרמוז כי אלו הי"ב נשיקין הם באים מן פה העליון של ז"א. ונחזור עתה לבאר ענין י"ב אמצעיות:

אתה חונן כנגד חכמה שבה כנז"ל ושמעתי מזולתו ששמע ממוז"ל וז"ל אתה חונן כו' הוא בחכמה ודעת דרחל נוק' דז"א ע"כ והנה כבר נודע מ"ש בתיקוני' תי' ע' דקכ"ח ע"א כי כל ספי' וספי' יש בה הויה א' בניקוד ידוע והם הויה בקמץ בכתר והויה בפתח בחכמה והויה בצירי בבינה לכן באומרך בא"י חונן הדעת תכוין בהויה זו כולה בניקוד פתח לפי שהיא בחכמה שבה כנז' ידוד ואעפ"י שאמרו שם בתיקונים דהויה דמלכו' אין בה שום ניקוד עכ"ז כאשר היא מקבל' האר' מבעלה אז כל עשר ספי' מתנקדות ע"ד הניקוד שבעשר ספירו' שבו גם תכוין בהויה זו של החילוף והתמורה שלה שהוא שם כוז"ו שהוא בגי' ט"ל כי הנה ספי' זו היא ספי' החכמה שבה כנז' ותכוין להוריד ט"ל החכמה הזו שהוא שם יה"ו במלוי אלפין שהוא בגי' ט"ל ותורידהו אל ה' אחרונה של ההויה אשר היא במל' כנודע כי ה' אחרונה היא במל' ע"ד מה שנת"ל במוריד הט"ל כו' ותכוין שע"י המשכ' הט"ל הזה במלכות יושפע לך מן השם הנז' חכמה בינה ודעת להבין ולהשכיל בתורה היטב:

השיבנו כו' הוא כנגד הבינה שבה כנ"ל לעיל אמנם תכוין אל הבינה בבחי' החסד שבה שהוא סוד המקוה שבה והחסד שהוא הנותן קומת המלכו' ואיהו קומה דילה בסוד מ"ש בזוהר אתא חסד ופריש ענפין וגזעין מתתא לעילא כנז' בפרשת אחרי מות ואותיו' קומה ומקוה שוים ולכן יכוין בהויה מנוקדת בסגול באומרו השיבנו אבינו לתורתך ובהוי' חתימת הברכ' הזו יכוין שהיא מנוקדת בצירי לפי שהיא ספי' הבינ' שבמלכו' כנ"ל:

סלח לנו אבינו כו' הוא בחסד שבה ולכן הויית חתימת הברכה מנוקדת בסגול:

ראה נא בעניינו היא בגבורה שבה ולכן הויה של חתימת הברכה היא מנוקדת בשבא. ושמעתי מזולתי בשם מורי ז"ל כי ר"ת ראה נא בעניינו הוא רנ"ב שהם רנ"ב איברים שבה שיש בה ד' איברים יתירים על הזכר שהם שני צירים ושני דלתות שביסוד שלה ורמ"ח וד' הרי רנ"ב וכולם הם מצד הגבור' כנודע:

רפאינו כו' הוא בת"ת שבה ולכן הוית החתימ' מנוקדת בחולם גם תכוין בברכה זו בר"ת רפאינו ה' ונרפא רי"ו גם תכוין בר"ת של הושיענו ונושעה כי תהלתינו אתה שהם בגי' תב"ל שהוא ב"פ רי"ו והרי ג"פ רי"ו בברכה זו וה"ס שם ההויה בסו' ג"פ רי"ו המבואר אצלינו במ"א בענין שכיבת הלילה בקומך בחצות לילה באומרך אתה תקום תרחם ציון ושם נתבאר עניינם במלת תרחם ג"פ רי"ו וע"ש:

ברכנו אבינו כו' הוא כנגד נצח שבה ולכן הויית חתימת הברכה מנוקדת בחיריק:

תקע בשופר כו' הוא בהוד שבה ולכן הויית החתימ' שבה מנוקדת בקיבוץ. ותכוין במלת תקע אל ה"ג מנצפ"ך הכפולות שהם בגי' תקע כי תקע הוא לשון ביאה וזווג כמ"ש רז"ל נפל מן הגג ונתקע ביבמתו קנה וכל הגבורות שבה הם בקו ההוד השמאלי ומשם ניתנים אל היסוד לפי שהה"ג שבה מתפשטין מחסד שבה עד ההוד שבה ושם הוא סיום התפשטו' ואח"כ כולם מתקבצו' אל היסוד שבה והם נמתקו' ע"י אימ' הנקרא שופר גדול וזהו תקע בשופר גדול:

השיבה כו' הוא ביסוד שבה ולכן הויית החתימ' מנוקדת בשורק ותכוין כי ר"ת השיבה שופטינו כבראשונה הוא שכ"ה והם בחי' שכ"ה גבורות זכרים כמבואר אצלינו בפ' בא דל"ח ע"ב גם נתבאר זה היטב בפר' שופטים בשער המצות במצות ולא ירבה לו נשים כמבואר שם וע"ש בפסוק כי יהיה נערה בתולה כי מנצפ"ך נקבות ושכ"ה זכרים והנה גם אלו השכ"ה דינים זכרי' הם ביסוד שבה שהוא ענין ברכה זו של השיבה. למינים כו' היא בכתר שבה כמו שיתבאר עניינו ולכן ההויה של החתימה היא מנוקדת בקמץ ונבאר עתה עניינו הנה פ"א שמעתי ממוז"ל שברכה זו הוא לתקן הכתר דז"א ופ"א שמעתי שהוא לעשות הכתר שבנוק' וכבר נת"ל ענין שני הדרושים ששמעתי ממוז"ל בענין י"ב ברכות אמצעיות אם הם בז"א או בנוק' והנכון אצלי כי שתיהם אמתים וצריך לכוין בב' הדרושים בכל ברכה וברכה שני כונות א' בז"א וא' בנוק' וזה פשוט אצלי שכך הוא. ולכן אבאר עתה שני הכונות. ראשונה היא בבחי' הכתר דז"א בעצמו לפי שספי' הכתר אינו בא אלא באחרונה אחר שנשלם בט"ס התחתונות כנודע ולכן ברכה זו של למינים באה עתה באחרונה אבל בחי' הכתר דנוק' נעשה בה בראשונה טרם שאר הספי' שבה ואמנם אין חסר לה עתה אלא בחי' הדעת שבה לפי שדעתם של נשים קלה כמבואר אצלינו ועכ"ז אין צריכין להמשיך בה דעת על ידינו לפי שהכתר שבה מספיק לעשות דעת שבה כי ז"ס גוף וברית חשבינן חד הנז' בתיקונים והוא כי הכתר שבה נעשה מת"ת דז"א הנקר' גופא דיליה ממש והדעת שבה נעשה מיסוד דז"א הנקר' ברית וכבר נתבאר שהכתר שלה עולה לה לבחי' דעת א"כ נמצא כי גוף וברית חשבי' חד ונמצא כי ברכ' זו הוא לכתר דז"א כי לכתר או לדעת שבנוק' אין צורך. הכוונה השנית היא זו כי ברכה זו של המינים היא לעשות הכתר שבה ולבאר זה צריך שנקדים לך הקדמה ביארנוה בכמה מקומות ובפרט בדרוש התפילין והוא כי הנה פעמים כתבנו שנוק' דז"א רחל מתחילת אצילותה לא נאלצה אלא בסוד נקוד' א' קטנה ואמנם כאשר בא אח"כ עת תיקונה אז באים לה בסוד תוספת הט"ס שבה וטעם הדבר הוא לפי שגלוי היה לפניו ית' שהבריות עתידין לחטוא לפניו והנה פגם התחתונים עולה למעלה וכביכול פוגם שם ואם כל הי"ס שבה היו באים בתחילת אצילותה היו משורשים בה ולא היה יכולת להסתלק בעת פגם התחתונים והיה עונשם של ישראל חמור ח"ו ולסיבה זו המאציל ית' האצילות אותה בסוד נקו' א' בלבד ושאר נקו' יבואו לה אח"כ ע"י תוספו' וכיון שאינן מושרשים בה נמצא שבעלות פגם התחתונים למעלה וירצו הקלי להתאחז בהם יסתלקו משם ויעלו וילכו אל המקום אשר באו משם ולא יוכלו הקלי' למשול ולהתאחז בהם וא"ת א"כ למה נאצלה אפי בבחי' נקוד א'. והתשוב' היא לפי שלהיות המל' בלתי שום נקו' א"א כי אם אין לה יסוד אחד כל שהוא לבנות עליו שארית הבנין א"א לה להתקן כלל בעת התיקון ולכן הוצרכ' ליאצל לפחות בבחי' נקו' א' בלבד ונקו' זו קיימת לעד ואינה מסתלקת אפי' בעת הפגם לפי שכבר נשרשה בה בעת אצילותה ולא באה ע"י כדי שתסתלק ע"י בעת החטא ח"ו. אבל שאר הט"ס שבה שאינם באים אלא בסוד תוס' ע"י כח תפלותינו ומעשינו הטובים לכן גם בעת שאנו חוטאים יכולים לסלקם ולהעלותם משם. עוד ט"א והוא כי הנה נקו' זו שנשרשה בה בעת אצילותה היא נקו' הכתר שבה ולהיותה מדרג' עליונה אין כח בחיצו' להתאחז בה אף אם יפגמו ויחטאו התחתוני' ואין חשש אם תשאר קבועה שם תמיד. ועוד כי כדי להגיע פגם התחתונים שם צריך שיהיה חטא גדול ועצום מאד וזה אינו מצוי והנה בזמן החרבן בימי ר"ג שאז רבו המינים בישראל ועונש פגם המינות חמור מאד ומגיע עד הכתר שבה עם היותו מושרש בה בתחי' אצילותה ולכן הוצרכו אז לתקן ברכ' למינים כדי לתקן גם את הכתר שבה. ויען שברכה זו נתקנה מחדש לא תיקנוה אלא אחר גמר הברכות הראשונות שהם לתקן את הט' שבה. ואמנם פ"א ביארנו כי זו הנקוד' הבאה מושרש' במלכו' בעת אצילותה היא בחי' מלכו' שבה וכן בעת פגם התחתו' הט"ס עליונות הם שמסתלקים ומה שנשאר בה קבועה היא נקודת המלכו' התחתונ' שבה האמנם לא פליגי כי האמת הוא שלא נשאר בה רק נקודת הכתר שבה להיותה מדרגה עליונ' ואין הפגם מגיע בה אמנם פשוט הוא דכיון שמסתלקין ממנה ט"ס תחתו' ודאי הוא שגם ספירת הכתר שנשאר בה נחשך אורו מאד ואין נשאר בו רק בחינ' אור מלכו' דכתר שבו בלבד ובערך זה אנו אומרים שהנקו' הנשארת היא המל' שבה ר"ל מלכו' דכתר שבה אבל האמת הוא שלא נשאר בה אלא נקו' הכתר וזכור הקדמה זו וכבר ביארנוה בדרושי התפילין בענין טעם למה אנו מניחין תפילין ביום ולא בלילה וע"ש. וענין אל תהי תקוה מלת תקוה פי' בארנוה בתפלת ר"ה במ"ש ותקוה טובה לדורשיך וע"ש:

על הצדיקים הנה ברכה זו מכאן ואילך הוא בסדר אחר והענין הוא כי עד עתה זכרנו הי"ס הנעשו' ונתקנות בנוק' ומכאן ואילך הוא בנה"י ובשני שלישים תחתונים דת"ת דז"א עצמו אשר מאירים עתה בי"ס שבה כנז' ונמצא סדר מתתא לעילא. על הצדיקים ביסוד שבו בסוד וצדיק יסוד עולם שהצדיק נקרא יסוד וא"כ צריך לכוין בהויות שבחתימת ברכ' זו מנוקד בשורק ובאומרך ושים חלקינו עמהם כו' צריך לכוין בביאור מלות אלו שלכאורה נראין כתפלת שוא וברכה לבטלה שמאחר שהאדם הוא בעל בחירה ורצון איך יתפלל שהשי"ת ישים חלקו עם הצדיקים והרי ניתנה הבחירה ביד האדם כאומרם ז"ל ואלו צדיק ורשע לא קאמר. ואם נאמר שהכונה היא שאף שיחט' יתפלל עתה להשי"ת שישים חלקו עמהם הנה הקושיא כפולה ומכופלת כי הצור תמים פעלו לתת לאיש כדרכיו אם טוב ואם רע אך אמנם הכוונה היא כי כאשר האדם חוטא לפעמים ועושה עבירות המכבה את המצות אז מונע מעצמו שכר מצותיו שעשה. והנה ביני ביני כל זמן שלא שב בתשובה אותם האורות והמלאכים והסניגורים הנעשים מאותם המצות שעשה ניתנים לצדיק הראוים לו כפי מה שגזרה חכמתו ית' בסוד יכין רשע וצדיק ילבש. אמנם יש איזה צדיקים גדולי המעלה שאינם רוצים ליהנות מזולתם אלא משלהם וכשלוקחים ההארות הנז' הנה הם בידם בתורת פקדון בלבד בנאמנות וכאשר ישובו בעליהן בתשוב' יחזרו להם אותם ההארות שלקחו מהם כנז' ולכן אנו מתפללין לפניו ית' כי הנה אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וכמעט שהאדם מוכרח לחטוא ולכן אותם ההארות של חלקינו וגורלינו שהרווחנו ע"י מעשה המצות שעשינו בעוה"ז ואינם ניתנים לנו מחמת חטאתינו ישימם עם הצדיקים הגדולים הרשומים הנ"ל כדי שיהיו ההארות ההם קיימת וכאשר נשוב בתשובה יחזירום לנו ולא ישים חלקינו עם זולתם דהיינו אותם שלא יחזירום לנו:

תשכון כו' בהוד שבו והויית חתימת הברכה מנוקד בקבוץ ולהיות ברכ' זו בהוד קו שמאל לכן נזכרה בה ענין בנין ירושלם כי ירושלם אחידת בשמאלא כנודע ובאומרו וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין צריך לכוין כונה זו אשר פי' שמעי' ואבטליון למוז"ל יום א' אשר הלכנו לגוש חלב להשתטח על קבריה' ושם א"ל הם עצמם שצריך לכוין במלות אלו בג' תפלות שבכל יום ויום לכוין להתפלל לשי"ת על משיח בן יוסף שיחיה ולא ימות ע"י ארמילוס רשיעא כמ"ש רז"ל על פסוק חיים שאל ממך נתת לו כו' ונודע מספר הזוהר בר"מ פ' תצא דרע"ו ע"ב דמשה סביל כמה מכתשין בגין דלא יתקטיל משיח בן יוסף כו' ועליו אנו מתפללין וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין:

את צמח בנצח שבו והויית חתימת הברכה מנוקדת בחיריק ובתיבת צמח תכוין לשני יחודים ידוד אהיה ידוד אדני שעולים קל"ח בגי' צמח ובאומרך כי לישועתך קוינו כל היום תכוין לצפות ולקוות בכל יום ויום לישועתו יתברך כדי שלא תתבייש בעת פטירתך כשיעמידוך לדין וישאלוך צפית לישועה כמ"ש רז"ל במס' שבת פ"ב:

אב הרחמן בת"ת דז"א אשר ממנו נעשה כתר שבה כנודע שד' ספירות שהם תנה"י דז"א מהם נעשים י"ס דנוק' ולהיות שמן הת"ת הזה נעשה כתר שבה לכן נק' אב הרחמן שהוא בחי' הכתר שבה והויית חתימ' הברכה הזאת היא חש"ק חולם שבא קמץ בג' אותיות ראשונות וה' אחרונה בלתי ניקוד וג' ניקו' אלו ה"ס ג' אבהן חולם בת"ת שבא גבו' קמץ חסד ולכן הושמה הגבו' באמצע כדי שתתבסם ותתמתק וז"ס הפסוק רק באבותיך חש"ק ה' האמנם בהויה הראשונה והיא אב הרחמן שמע קולנו ה' אלקינו תכוין בניקו' הכתוב אצלי בדרוש שמות הספי' בענין הויה דההין שה"ס הדעת הפנימי של הנוק' בימי החול ומשתנית נקו' בכל יום מו' ימי החול ותכוין בהויה זו אל הניקו' הכתוב שם ביום הג' והיא יוד בחולם הא ראשונה בחול' הא שניה בסגול ו' ראשונה בחולם ו' שניה בסגול ה' ראשונה בחולם ה' שניה בסגול. ויכוין שהוי' זו היא בדעת הפנימי דמל' בימי החול. וכונה זו תועיל מאד לעלות האדם במעלה ובפרט לי אני חיים הכותב לטעם הנודע לי וכבר נת' ענין שומע תפלת כל פה שהוא סוד פה ז"א שממנו יוצאים י"ב נשיקין לנוקבי' וה"ס י"ב ברכות אמצעיות ולכן נזכר זה בברכה אחרונה שבי"ב אמצעיו' וראוי מאד אל האדם שבאומרו תפלת הלחש יאמר וידוי בשומע תפלה. אנא ה' חטאתי עויתי ופשעתי לפניך כו' כנז' בזוהר פ' בלק דקצ"ה ע"ב וז"ל לבתר לשואה גרמיה גו חסידים בשומע תפלה לפרטא חטאוי. ואני מסופק אם שמעתי ממורי ז"ל שיותר טוב לומר חטאתי עויתי פשעתי סתם ולא יפרט החטאים או אם צריך לפרט ע"ד אשמנו בגדנו כו' והדבר אצלי בספק גם ראוי לשאול על מזונותיו בברכת שומע תפלה להורות שהוא בוטח בו ית' אשר בידו מזון לכל חי ע"ד תפלת רב ייבא סבא בכל יום קודם אכילתו כנז' בפ' בשלח:

רצה כו' הנה בארבע ברכות אחרונות שבי"ג אמצעיות המשכנו הארה מן התנה"י דז"א אל י"ס דנוק' הנרמזות בט' ברכות הראשונות שבי"ג אמצעיות ועתה אנו ממשיכין הארה אל הי"ס דנוק' מן הנה"י דאימא המתלבשין בסוד מוחין תוך ז"א. ועוד כבר כתבנו באופן אחר בג' ברכות אלו רצה ומודים ושים שלום בענין ז"א עצמו בדרוש שכתבנו לעיל בתחילת י"ב אמצעיות וע"ש אבל נכתוב עתה ע"פ דרכנו הנמשך עד עתה והוא כי רצה ומודים וש"ש הם נה"י דאימא המאירים בנוק' וזה סדרן רצה בנצח דאימא ולכן בהויית חתימ' ברכה זו תכוון אל שם ב"ם שהוא חילוף שם אל באלפא ביתא דאבג"ד כו' ונז' בזוהר פ' פקודי שצריך לכוין בשם ב"ם בברכת רצה. והטעם הוא כי שם א"ל הוא בחסד בסוד חסד אל כל היום ושם ב"ם חילופו הוא בנצח ענף החסד ובמלת רצה תכוין לשם אלקים במילוי ההין כזה אלף למד הה יוד מם שהוא בגי' רצה וטעם כוונה זו תלויה במש"ל בדרוש א' כי ג' ברכות אלו של רצה ומודים וש"ש הם סוד נה"י דז"א עצמו האחרונים החדשים הנעשים לו ע"י הבינה בעת הגדלתו בסוד כונן שמים בתבונה והנה נודע כי שם אלקי' ובפרט בהיותו בסוד מלוי תמיד הוא באימא ואעפ"י שנמצא במקו' אחר עכ"ז שרשו באימא אלא שמכאן הוא נמשך ומתפשט למטה במדרגו' אחרות ולכן בתחלת נה"י אלו שהוא תיבת רצה תכוין אל שם אלקים במלואו כנז' שעולה רצה:

מודים כו' הנה ברכה זו היא בהוד דאימא וזהו לשון הודאה הרמוז בתיבת מודים מלשון הוד ולכן בהויית חתימה ברכה הזו תכוין אל שם במוכן שהוא חילוף שם אלקים דאלפא בית' דאבג"ד כנז' בזוהר פ' פקודי. והטעם הוא כי שם אלקי' הוא בגבורה ותמורתו שם במו"כן הוא בהוד ענף הגבור' כנ"ל. ובאומרו המרחם כי לא תמו חסדיך תכוין אל מה שהודעתיך שהחמשה חסדי' מתפשטים בז"א מן חסד שבו עד הוד שבו והנה ברכה זו של מודים היא בהוד כנז' ולהורות כי לא נפסקו החסדים האלה אמנם עדיין חוזרת הארת' להתקבץ אל תוך היסוד שבו כנודע וכמ"ש בברכת שים שלום. ולכן בברכה זו אנו אומרים המרחם כי לא תמו חסדיך כי עדיין יש להם התפשטות עד היסוד כנז' ובאומרך ויהללו ויברכו את שמך הגדול כו' תכוין להויה דע"ב במלוי יודין הנקרא גדול מצד החסד הנקרא גדולה וחסד בגי' ע"ב ובאומרך ולך נאה להודות תכוין בס"ת אל שם כה"ת שהוא שם א' קדוש מע"ב שמות דויסע ויבא ויט:

ובענין שני הכריעות והזקיפות שבברכת מודים תחילה וסוף צריך שתדע כי הנה לעיל בהתחלת ברכת אבות ביארנו כי ארבע כריעות וד' זקיפות הם בכל התפלה וכל כריעה היא כלולה משני כריעות וכל זקיפה כלולה מב' זקיפות ושם נתבאר עניינם אמנם כריעה זו שבתחלת ברכת מודים וגם הזקיפה שלה אינם כפולים רק כריעה אחת וזקיפה אחת בלבד לפי שאנו עתידים לומר אח"כ מודים דרבנן בחזרת התפלה מפי ש"צ ושם יש כריעה ב' וזקיפה ב' ולכן עתה תכרע כריע' אחת בלבד בסוד ו' לגבי ה' וכנגדה זקיפה א' שהיא בסוד ה' לגבי ו' ובמודים דרבנן שם בכריע' ההיא תכוין בסוד י' לגבי ה' ובזקיפה תכוין בסוד ה' לגבי י' ושם במודים דרבנן נבאר הטעם ועי"ש:

ונחזור לענין ראשון הנה באומרך מודים אנחנו לך תכרע כריע' אחת בלבד ותכרע בסו' שם אהיה במלוי אלפין וע"י יורד ו' עלאה לגבי ה' להאיר אל הנוק' ואין כאן אלא כריעה א' וה"ס חוט השדרה ח"י חוליין דביה שהם חיוב הכריע' במלת מודים כדי להוריד טפת החסדים דרך חוט השדרה היורד מן המוחין דז"א דרך חוט השדרה לתת אל נוקביה בסוד זווג. ואח"ך תזקוף זקיפה א' ג"כ בלבד בשם ההויה ותכוון לזקוף ה' לגבי י' וזה נעשה. ע"י שם ההויה במלוי אלפין העולה מ"ה שהוא למטה בגופא ולא ברישא. אח"כ בכריעה האחרת שבסוף ברכת מודים באומרך בא"י הטוב שמך ולך נאה להודות אז תכרע שני כריעות הא' ו' לגבי ה' והשניה י' לגבי ה' וזה יהיה ע"י שם אהיה השני דמלוי ההין כנודע כי ארבעה שמות אהיה הם בבינה שנים הראשונים במלוי יודין ושנים האחרונים הראשון באלפין והב' בההין ולכן עתה תכוין באהיה השני שהוא בההין ותזקוף שני זקיפות הא' הא לגבי ו' השניה ה' לגבי י' וזה יהיה ע"י שם ההויה דב"ן דמילוי ההין והרי כבר נשלמו הארות של ארבע שמות אהיה וארבע שמות הויה במלואם והאירו בז"א ובנוק' ואז אנו אומרי' ברכת שים שלום שנבאר עניינה באורך בע"ה:

מודים אנחנו לך כו' נודע כי אות ה' יש לה ג' מלוים יודין ההין אלפין כזה הי הא הה ושלשתם מורים על שם ההויה כי אות הי במלוי יודין אם תחזור למלאתה באופן זה הא יוד בגי' הויה וכשתמלאנה באלפין כזה הא תכוין כי ה' פעמי' ה' הם כ"ה ועם א' של המלוי הרי כ"ו כמנין הויה וכשתמלאנה בההין כזה הה תכוין כי הה גי' י' וכשתמלא היוד הוא כ' תמלאנה ותהיה כף והיא ק' ק' לבדו וק' לבדו ר"ל כי כיון שההה נעשית יוד כי הה בגי' יוד א"כ נמצא שאות ההה חזרה להיות יוד ולכן תחבר האותיות שהם מן א' ועד יוד שהם ה' זוגות ולא תמצא חיבור ה' עם יוד רק בג' זוגות מהם בלבד שהם זח טו יה והנה ג"פ י"ה שיש בג' זוגות אלו הם בגי' מ"ה שהוא שם ההויה במלוי אלפין וגם באופן אחר והוא דכיון שמילוי אות הה היא י' א"כ תחבר מן א' ועד יוד כזה אי בט גח דז הו וכל זוג מאלו הוא י"א שהם שני אותיות וה וכבר למעלה היתה הכונה באותיות י"ה. ועתה באותיו' ו"ה והנה ה"פ ו"ה שיש בה' זוגות אלו הם בגי' נ"ה שה"ס הויה דאלפין דמ"ה הנ"ל ועם עשרה אותיות הרי נ"ה והנה תחבר שם י"ה הנ"ל שהוא ג"פ י"ה שהם בגי' מ"ה עם ה"פ ו"ה שהם נ"ה הרי הכל ק' וזה תכוין במלת מודים שהיא בגי' ק' והכונה היא מודים אנחנו לך בק' שעולה הויה ע"ד הנז' י"ה מ"ה ו"ה נ"ה גם דע כי שם ההויה עם כללותה היא כ"ז לרמוז כי כל הכ"ז אותיות של אלפא ביתא רומזות בשם ההויה:

שים שלום כו' הענין הוא כי ברכה זאת היא כנגד היסוד כנ"ל ועתה הוא סוד הזווג והנה שלום הוא בחי' היסוד כי אחר אשר כל הד' הויות הנ"ל שהם עסמ"ב שהם המוחי' דז"א האירו הארתם וכבר נשלמו בו אז אח"ך יורדת טפת זרע מן המוחין האלה כדי להזדווג עם נוק' וזהו ענין שים שלום. כי אחר אשר כבר נעשה בחינ' החיבוק והנשיקין בברכות שקדמו כנ"ל אז מתעורר היסוד להתחבר בנקב' וזהו שימת שלום הזה תוך נקו' ציון אשר בה בסוד הכנסת עטר' לצורך הזווג והנה נודע כי בהתעורר היסוד התחתון אל הזווג תיכף ברגע מתעורר המוחין להוריד הטפ' זרעית עד היסוד והנה בברכת שים שלום מתחלת הטפה לרדת מן המוחין אל היסוד שבו ונודע כי טפת הזרע יורדת מן המוח האמצעי הנק' דעת מן החמשה חסדים אשר שם הנתונים תוך היסוד דאימא המתלבשת תוך דעת דז"א כנודע וגם היסוד ההוא דאימא נקרא שלום כי כל יסוד ויסוד נק' שלום ולכן באומרך בא"י המברך את עמו ישראל בשלום אמן תכוין להמשיך טפת זרע הה' חסדים להוציא' מתוך היסוד דאימא הנתון תוך דעת דז"א ולהוציא גם מתוך הדעת ולהוציא' משם ולהוריד' עד היסוד דז"א הנקר' ג"כ שלום ולכן תכוין בזו ההויה של חתימת ברכה זו בניקוד שורק כנודע כי זאת ההויה בניקוד שורק היא ביסוד כנ"ל בשם ספר התיקונים. גם תכוין כי אותיות שורק הוא אותיות קשר ושרק הכל א' פי' כי היסוד מחבר ומקשר כל העולמות ומחבר יחד זו"ן והיו לבשר א' ותכוין לקשר ע"י היסוד כל הי"ס דז"א בי"ס דנוק' ודע שע"י כוונה זו יועיל לך מאד לענין הזכירה. ותכוין כי ניקוד הויה זו היא בשרק שהיא אותיות קשר שאתה מקשר כל העולמות ע"י היסוד שניקודו הויה בשורק ובכח זה יתקשרו דברי חכמה בלבך ולא ישתכחו ממך. ופעם אחרת שמעתי ממוז"ל באופן זה הזהר בכל תפלותך בין בחול בין בשבת לכוין בחתימת ברכת שים שלום אל שני השמות הויה ואלקים הנקרא שם מלא והוא סוד ה' גבורות המתבסמות בחמש' חסדים וחיבור שני שמות אלו הם גי' יב"ק. ופ"א שמעתי ממנו ז"ל באופן זה דע כי עדיין לא נרמז שם הויה ואלקים הנק' שם מלא כנז' בפ' פקודי לפי שעד עתה בכל הברכות לא היינו מכונים בכל שמות ההויה אלא אל חיבור הויה ואדני שהוא יאהדונה"י ולכן עתה בהוית חתימת ברכה זו תכוין אל שם מלא הנז' שע"י מזדווגין היכלין תתאין דנוק' בהיכלא עלאה דדכורא ובשם ההויה תכוין כי בו נכללין שבע' היכלי דכורא ועיקר הכונה בהויה זו לכוין אל טפת הה' חסדים דאתכלילן בההוא אמה דכייא כנז' בזוהר פ' נשא דקמ"ב ע"א. ותכוין באופן זה כי ארבע אותיות הויה הם ארבעה חסדים והיסוד הוא החמישי הכולל את כולם והנה הם ה' חסדים ובאומרך המברך את עמו ישראל תכוין בר"ת שהם כמנין אלקים אשר ה' אותיותיו ה"ס ה"ג מנצפך שברחם הנקב' ובאומרך בשלום תכוין אל שם יאהדונה"י המחבר חסדים בגבורו' ועושה שלום ביניהם ומיחדם. ופ"א שמעתי באופן זה הנה בשם הויה של חתימת ברכה זו תכוין שה' חסדים הם וכל חסד וחסד הוא הויה א' וה"ס טפת ה"ח היורדים ממוח הדעת אל היסוד דז"א וכנגדם מעלה הנקב' מ"ן בחי' ה"ג שהם נק' שם אלקים ואלו נרמזו בר"ת המברך את עמו ישראל שהוא בגי' אלקים והם חיבור הויה ואלקים שהם ה"ח וה"ג הניתני' כולם ביסוד הנקב' לצורך בריאת הולד שהם הנשמות המתחדשות ונוצרות בכל זווג וזווג כמבואר אצלינו במקומו ונמצא שה"ח יורדים בסוד מ"ד וה"ג עולים בסוד מ"ן וע"י אלו מזדווגי' זו"נ ומתחברים יחד וזהו ענין בשלום פי' כי שני היסודות של הזכר ושל הנקב' נק' שלום ולכן בתיבת בשלום תכוין אל חיבור שם של יאהדונה"י שהוא חיבו' ז"א בנוקבא גם לפי שהחסדים הם מים והגבור' אש ומתחברים ועושים שלום ביניהם ונעשין חיבור שם יאהדונה"י. אמנם כשתכוין בשתי שמות ידוד ואלקים תכוין לחברם בסדר הזה אילההויהם כי הגבורות שנק' אלקים מקדימין ומתחילין לעלות תחלה בסוד מ"ן ואח"כ יורדים החסדים שהם ההויות בסוד מ"ד. גם נבאר ענין הנ"ל של שמא שלים דהויה ואלקים הנז' בפ' פקודי שצריך האדם בתפלתו לחבר שמא שלים הזה שלא יש שמא שלים אלא שני שמות אלו והענין הוא כי עד עתה בכל ברכות העמידה בעת הזכרת ההויה לא היתה כוונתינו אלא בחיבור ב' שמות ידוד ואדני כי אדני נרמז באות ה' תתאה של ההויה והנה זה החיבור של ידוד ואדני הוא חיבור זו"ן בלבד. ואמנם אנו צריכין ג"כ להאיר ולהשפיע גם לכל העולמות שהעלינו ע"י תפילתינו כמבואר באורך בס' תפלת השחר שעולים בי"ע וכבר ביארנו שהעשיה נכללת ביצירה והיצירה בבריאה באופן שאין היכר בעולמות עשיה ויצירה אלא בעולם הבריאה לבדו שבו נכללו שני עולמות עשיה ויצירה. והנה כאשר נוק' דז"א דאצילות מזדווגת עם בעלה אז מתרחקת משם ז' היכלי הבריאה הנק' ז' נערותי' כי אינו דרך ארץ להסתכל בעת זווג חתן וכלה אמנם הם נעשים בבחי' מלבוש וכסוי כדמיון חצי גורן עגולה סביב נוק' דאצילות שלא יסתכלו שם הקליפו' כנז' במאמר הזוהר דכתיבת יד הנק' סתרי אותיות השי"ת וכנז' במדרש שיר השירים של הזוהר. וכבר הודעתיך שהבריאה נק' כסא הכבוד ונקרא אלקים שהוא בגי' הכסא ועיקר שם אלקים הוא בהיכלות הבריאה ולכן בר"ת המברך את עמו ישראל תכוין שהוא בגי' אלקים ותכוין שהם היכלי הבריאה ותכוין לחברם עם היכלי האצילות הנק' ידוד והוא שם ההויה שבברכה זו של המברך את עמו ישראל בשלום ואז מזדווגין היכלין תתאין בעילאין שהם היכלי הנוק' בדכורא וז"ס מ"ש בזוהר ששם זה נק' שמא שלים לפי שהוא כולל כל העולמות כנז' ואין לך שם כולל כל העולמות אלא שם זה ולכן נק' שמא שלים:

ושמעתי מזולתי ששמע בשם הרב זלה"ה וראיתי להעתיק פה וז"ל ענין י"ח ברכות של העמידה ה"ס ג' קוים שבאות ש' שה"ס נה"י כמבוא' אצלינו שהם נק' שיח השדה וה"ס ש' ח"י:

ענין ארבע זקיפות שיש בעמידה כבר נתבאר עניינם אצלינו והוא שתכוין בכל זקיפה להויה אחד מד' הויות עסמ"ב והנה בהגיעך אל שים שלום תכוין לכלול כל ארבע שמות הנז' ולהמשיכם תוך נוקב' דז"א ע"כ מצאתי משם מורי ז"ל. ודע כי יש כאן כוונה אחרת גדולה והיא זאת כי הנה בארבעה כריעות שבתפלה כמו שנת"ל הנה בהם נתחברו שמות אהיה בהויה ועתה אנו רוצים לייחד ולחבר חיבור ידוד באלקים וידוד באדני וביאור ענין זה כפי מה שהבנתי מדברי מורי ז"ל הוא זה כי הנה הודעתיך כי שלש יחודים הם האחד הוא יחוד אהיה וידוד. הב' הוא יחוד ידוד ואלקים. הג' יחוד הויה ואדני ולפעמים מתייחדים יחד יחוד הראשון או יחוד השני או השלישי. ולפעמים מתייחדים שלשתם ואז הוא יחוד גדול שבכולם ואז הנוק' נקרא נר ה' בסוד שלשה יחודים הללו העולים בגי' נ"ר ואז הנקבה נקרא נר מצוה ומאירה אור גדול. והנה ביאור שלשה יחודים אלו הוא בא' משני פנים האחד הוא כי שם ההויה הוא בז"א אבל יש לז"א שלשה מיני יחודים האחד הוא בהתייחדו עם אימא עלאה אשר היא נקראת אהיה כנודע והוא בעת שהיא נכנסת ומתפשטת בתוכו כנודע ואז מתחבר ז"א עם אימא וז"ס יחוד הויה עם אהיה החיבור הב' בהתחברו והתייחדו עם לאה הנקרא אלקים להיותה במקום הכסוי והעלם אורות החסדים המכוסים שהוא מן החזה דז"א ולמעלה אשר לזה הטעם היא כולה דיני' ונקרא אלקים והחיבור הזה נקרא ידוד ואלקים שהוא זווג דלאה עם ז"א בויעבור והחיבור השלישי הוא בהתחברו והתייחדו עם רחל הנקרא אדני כי שם אדני עיקרו ושרשו הוא ברחל ולכן החיבור הזה נק' ידוד ואדני. ובהיות כל ג' חיבורים אלו מחוברים יחד אז הוא היחוד השלם והגמור. אופן הב' הוא מה שאנו צריכים עתה אילו הנה הוא זה דע כי ז"א מתחלק לג' מדרגות מדרגה העליונ' הוא כתר שבו. והב' היא בחי' ג' מוחין חב"ד שבו. והג' היא גופא דילה שהם ו"ק וג' בחי' אלו נעשים בתפלת העמידה כמו שנבאר והענין הוא כי הנה ודאי שהכתר דז"א כולל את ג' מוחין וכללותם הם בו בלי ספק וא"כ ודאי הוא שבכתר שבו שהוא שורש של המוחין ששם נמצאין ונשרשים שלש מוחין חב"ד הנחלקין לארבע מוחין מפני שהדעת כלול מחו"ג:

והנה הד' מוחין הם ד' הויות עסמ"ב כנודע והם מלובשין תוך נה"י דאימא עלאה שגם היא בחי' ארבע שמו' אהיה כנודע ובחי' אלו הארבע מוחין הנמצאים בכתר הנה הם נתקני' ונשלמים בז"א ע"י ארבע כריעות וד' זקיפות שיש בתפלת העמיד' כמבואר לעיל שכולם הם בסוד חיבור ידוד ואהיה ולכן הם בבחי' כריעות וזקיפות כדי להוריד משרשי הד' מוחין אשר בכתר ממש ובחי' זו היא חיבור הויה ואהיה לפי ששם אהיה הוא בכתר שלו ושם ההויה הוא כללות ז"א בשאר הט"ס ונמצא כי בהשתלם לתקן הכתר שבו אז נעשה חיבור ידוד ואהיה ואחר אשר נעשה תיקון הכתר שבו ע"י ד' כריעות והזקיפות הנגמרות בסוף ברכ' מודים אז אנו אומרים ברכת שים שלום כו' וחותמין בא"י המברך את עמו ישראל בשלום אמן ואז אנו מחברים חיבור השני של הויה ואלקים הנרמזי' בחתימה זו כנ"ל כי שם ההויה הרי הוא מפורשת ושם אלקים נרמז בר"ת המברך את עמו ישראל שהוא גי' אלקים. וענין חיבור הזה להוריד הארת המוחין למטה במקום המוחין עצמן שהוא בחב"ד דז"א אשר מדרגה זו היא בחי' שנית דז"א כנז' כי כמו שהכתר להיותו עליון מן המוחין כולל כל מה שיש במוחין כנז' כן ג"כ המוחין במקומם להיותם עליונים מן ו"ק הגוף הם כוללים כל מה שיש בגופו וכנודע כי הנה הג' מוחין מתפשטין בו"ק דז"א דרך שלשה קוים ימין ושמאל ואמצע כמבוא' אצלנו וכנגד מדרגה זו היא חיבור ידוד ואלקים כי הז"א הנק' ידוד נשלם ונתקן גם בסוד המוחין שלו במקום הראוי להם וטעם היות המוחין האלו נקרא אלקים הוא במה שנודע כי המוחין אינם כ"כ רחמים כמו הכתר כי זהו מ"ש בזוהר פ' פקודי דרנ"ד ע"א כי במחשבה שהם המוחין אתברירו כל הש"ך נצוצין דאזדריקו מבוצינא דקרדינותא שהם הדינים והגבורות כנודע. ואחר שנגמרה מדרגת המוחין במקומם אנו ממשיכים אותם ההארות עד שאר גופא דז"א בו"ק ואז נעשה חיבור ידוד באדני וטעם היות נקרא אדני הוא מפני שהנוקבא רחל הנקר' אדני עומדת במקום הזה מאחורי ו"ק דז"א:

האמנם עתה אנו צריכים לבאר ענין א' והוא כי הנה בסוף ברכת אבות ביארנו שהזווג הזה הוא זווג יעקב ברחל וכפי מה שנתבאר עתה בברכה זו נראה שהיא זווג ז"א עצמו עם נוק' וממנו אנו ממשיכין ומורידין טפה זרעית של החסדים בברכת שים שלום. אמנם ענין זה הוא בזה האופן דע כי אעפ"י שאנו אומרים שזה הזווג הוא דיעקב עם רחל עכ"ז יש עוד זווג אחר גם כן והוא זווג ז"א עצמו הנקרא ישראל עם לאה מן החזה ולמעלה:

ובזה נתיישבה שאלה הנז'. עוד יש טענה אחרת והוא כי הנה א"א ליעקב להזדווג ברחל אם לא ע"י מה שמקבל מן ז"א כנודע ולכן צריך שכל תיקון תפלותינו תהיה בז"א עצמו כדי שממנו ימשך וירד שפע אל יעקב בהזדווג עם רחל והנה בביאור של י"ג מדות של ויעבור נתבאר ענין זה היטב בתכלית הביאור וע"ש אמנם קיצורו של דבר הוא כי הנה בתחלת הכל נכנסין המוחין ברישא דז"א ואח"כ בש"ש יורדת הטפה של החסדי' ממוחין דז"א ואמנם אינה יורדת לגמרי עד סיום פי היסוד שבו אב תיכף בהגיע אל מקום החזה דז"א אשר שם הוא בחי' היסוד העליון דז"א כמבואר אצלנו והנה שם ג"כ הוא פי היסוד דאימ' המתלבש בז"א ועד שם היו מחיצות יסוד דאימא מעכבות את הטפ' מלירד במרוצה ובהגיע שם טרם תרד למקום המגולה מן החזה ולמטה שאין שם מחיצות ותרוץ בכח תיכף למטה עד היסוד בו אז אנו מקדימין לקחת את הטפה ההיא בהגיע' אל החזה וע"י תיקון י"ג מידות של רחמים דויעבור אנו מחלקין אותה לג' חלקים חלק א' לחיבוק א' והוא מעולה מאד וחלק הב' לצורך זווג ז"א עם לאה מן החזה ולמעלה אשר ז"ס תיקון י"ג מידות של רחמים כמבואר אצלנו שם במקומו וחלק הג' יורד למטה עד פי היסוד דז"א ומשם יוצא וניתן בדעת דיעקב ומשם יורד אל פי היסוד שלו ונותנו אל רחל טפת מ"ד ובביאור ויעבור נת' כ"ז היטב וע"ש:

אחר שתאמר אלקי נצור כו' קודם שתאמר פסוק יהיו לרצון אמור פסוק למען יחלצון ידידיך הושיעה ימינך וענני ותכוין בר"ת למען יחלצון ידידיך אל שם יל"י שהוא שם א' משמו' ע"ב דויסע ויבא ויט ושם זה הוא המעלה ומברר ניצוצין של ז' מלכי אדום כמבואר אצלנו בקבלת שבת בפסוק ה' למבול ישב כו' שגם הוא שם יל"י הנז' וע"ש. ותכוין להעלות כל נצוצות העולים ע"י שם זה הנז' גם תכוין כי ר"ת ידידיך הושיעה ימינך וענני ר"ת יהי"ו ואז תאמר אחריו תיכף פסוק יהיו לרצון אמרי פי כו' ותכוין במלת יהיו שהוא בגי' א"ל. גם תכוין כי ר"ת של לרצון אמרי פי הוא אלף ותכוין בפי' שהוא שם שדי במילואו בגי' תתי"ד ועם שם א"ל במלואו שהוא בגימ' קפ"ה ועם הכולל יהיה הכל גימ' אלף ונמצא הכונה שתכוין תהיה בשני שמות של א"ל שדי במילואם ותכוין כי פסוק זה של יהיו לרצון אמרי פי כו' יש בו עשר תיבות ובכל תיבה מהם יש בה אות י' אחת חוץ מן לרצון אבל בתיבת יהיו יש בה שני יודין ובזה נשלמו עשרה יודין בפסו' זה כנגד י' תיבותיו אבל היודין אינם אלא בט' תיבו' בלבד ותכוין כי ט' יודין האלו הם ט' יודין שיש בארבע הויות של עסמ"ב ונמצא כי בפסוק זה נרמזים ונכללים ד' הויות אשר כל סודות תפלת י"ח תלויים בהם:

אח"כ תפסוע שלשה פסיעות לאחוריך ויהיו פסיע' אצל פסיעה ואל תרחיב רגליך יותר מכדי שיעור פסיע' ממש והכונ' היא כי הנה בתפלת העמידה היית שושבין המזווג חתן וכלה שבעולם האצילות ועתה שהוא עת זיווגם וירידת הטפה אין דרך ארץ לעמוד שם ואתה מתרחק מהם שלשה פסיעות כנגד שלשה עולמות בי"ע:

שער הכוונות - דרושי תפילין דרוש ז
דרוש ז':

בענין תפילין מחודש בקיצור בכל ענייניו אחר עטיפת הציצית יניח תפילין, והמניח הוא ז"א בסוד מ"ש חז"ל שהקב"ה מניח תפילין, וענין התפילין עצמם הם בסוד המוחין שלו כי הנה נתבאר אצלינו כי בתחי' הם ד' מוחין ואח"כ כשמתלבשין תוך נה"י דאימא טרם שנכנסין תוך ז"א עצמו חוזרים להיות שם בסוד ג' מוחין בלבד ואחר שנכנסי' בז"א נמשך קוצ' דשערי דאריך אחורי רישא דז"א במקום העורף ומוציא הארת הד' מוחין לחוץ במקום המצח דז"א וגם מוציא הארת מלבושיהם שהם נה"י דאימא ולכן הם ד' פ' כנגד הארת ד' מוחין עצמן והד' בתים כנגד הארת מלבושיהן שהם נה"י כנז' ואע"פ שאינן רק ג' עכ"ז הוצרכו להתחלק לד' בתים כדי להלביש בחוץ את ד' הארות המוחין גם ט"א לזה והא כי נודע כי זו"ן היו בתחילה ביחד בסוד העיבור תוך אימא אבל הז"א היה בחי' ג' גו ג' בסוד נה"י גו חג"ת ונוקבא היתה ז' להם בבחי' העטרה קשורה ביסוד וכשנולדו ויצאו לחוץ חזר הז"א להיות בסוד ו"ק גמורים גם נוקבי' נתפשט' וירדה במקומה ולכן היו הבתים ד' כנגד נה"י ומלכות ולהורות אל סוד העיבור הנז' נמצאו כאן כ"א אזכרות כמנין אהיה בתש"ר וש"י. והענין הוא כי בהיותם בסוד העיבור היה הז"א בסוד ג' קוים לבד ג' גו ג' והמלכות בסוד עטרה כנז' הרי ז' וכל א' מאלו הז' נכלל בכל א' מהג' קוים הנז' והרי הם ג"פ שבעה הם כ"א ולהיות כי אימא הנקרא אהיה ובתוכה היה העיבור ולכן נרמזו האזכרות בסוד מספר אהיה וא"ת א"כ יהיו כ"א שמות של אהיה ולא שם הויה. הטעם הוא כי שם אהיה מורה בחי' התפשטות אמנם ההויה מורה על היותו כמו שהוא עתה טרם שנתפשט במוחין והנה הבטישא דקוצא דשערי הנז' לא הועיל' רק להוציא הארה בלבד של המוחין ואינה אלא בזמן שבהמ"ק קיים אבל אחר החורבן כבר נתבאר אצלינו כי המוחין דגדלות מסתלקין וחוזר ז"א לקטנות בכל יום ויום בסוד חדל נא מי יקום יעקב כי קטן הוא. ואמנם בשעת ק"ש ותפלה יש בנו כח להחזירם בו ואחר התפלה מסתלקין אבל עכ"ז נשאר שם כל היום קצת רשימו של הארה ולכן כל היום הוא זמן תפילין אבל בלילה מסתלק אפי' הרשימו ולכן לילה לאו זמן תפילין הוא. וענין הרצועות דתש"ר הם נ"ה דאימא שעומדים בסוד אור מקיף על ראשו של ז"א ועי"ז נמשכת הארה כל היום עד הלילה כנז'. וענין המעברת' של ראש וש"י ה"ס ג' שמות אהיה הויה אלקים שמספרם יב"ק ואלו הג' עומדים בתוך המעברת' וז"ס ויעבר את מעבר יב"ק. אמנם תש"י הוא בנוק' דז"א והענין הוא כי קשר תש"ר היא לאה ותש"י היא רחל נוקבא דז"א ועניינה כי נה"י דז"א נעשו מוחין בראש דרחל כנודע וקוצא דשערי דרישא דז"א נמשך עד רישא דרחל ע"ד הנ"ל ומכה בערפה ויוצאי' ד' הארו' מוחין שלה במצחה ולפי שהראש שלה היא מאחוריו דז"א כנגד הלב לכן אנו מניחין תש"י בזרוע שמאלי דז"א בפרק הג' שהוא כנגד הלב דז"א. ועוד ט"א והוא כי הדעת דרחל הם הה"ג הניתנים לה מן היסוד דז"א כנודע והוא עומד למטה והדעת הוא מקומו יותר למעלה כנגד הלב דז"א ולכן צריך להעלות ולקשר תש"י בזרוע שמאל כנגד הלב כי עי"כ הה"ג העומדות למטה ביסוד דז"א יעלו בסוד אור חוזר למעלה עד הלב במקום זרוע שמאלי הנקרא גבו' וגם הם ה"ג מסוג של הגבורות ג"כ ואז יאירו הה"ג בסוד אור חוזר ויהיו למעלה כנגד הלב ברישא דנוקבא וז"ס מ"ש בזוהר פינחס דבעי לאזדהרא דלא יעדי יוד שהוא קשר תש"י מן התפילין עצמם. והטעם הוא כי היוד הזאת שהוא קשר של תפילין ה"ס היסוד כנ"ל של הה"ג שממנו נעשה דעת הנוקבא ולפי שהוא תחתון למטה צריך להעלותו למעלה עם התפלה עצמה היושבת למעלה כנגד הלב ולקשרו שם שלא ירד ממקומו וע"ז נאמר שימני כחותם על לבך כו' כמבואר אצלינו וע"ש גם ענין פסוק זה הוא כי הנה שני בחי' היו כאן הא' הוא ענין בטישת קוצא דשערי דז"א בראש הנקבה אשר אינו מכה רק בחו"ב שלה בלבד כי עד שם מגיע קוצא דשערי בלבד שהוא עד החזה דז"א אבל בדעת שלה שהוא יותר תחתון לפי שנעשה מן היסוד שלו כנז' אין קוצא דשערי מגיע שם ולא בטש ביה. בחי' הב' היא לתועלת הדעת שלה גם הוא להעלותו עד מקום הלב וזה נעשה ע"י הקשירה דיוד קשר עם התפילה עצמה כנז' ולכן כנגד הבטישה בתרין מוחין כתיב שימני כחותם על לבך כי שם מקומם וכנגד קשירת גבורות הדעת ולהעלותו ולקושרו בזרוע שמאל אמר כחותם על זרועך ונתן טעם לכל זה ואמר כי עזה כמות אהבה אהבת ז"א לנוקבא ולכן מעלה אותה ומחברה עמו כענין חיבור האשה בבעלה וענין זה נקרא אהבה ממש ואחר שכבר הניחה הנקבה תפלה שלה בתחילה משום אהבה הנז' אז מתקנא בה הז"א ומניח גם הוא התש"ר וז"ס קשה כשאול קנאה והרי נתבאר טעם למה מקדימין תש"י לתש"ר. וא"ת והרי גם אימ' הנעשי' תש"ר לז"א גם היא אוהבת אותו כאם על בנה. והתשובה היא כי תש"ר אינה אלא מכח בטישת קוצא דשערי דא"א כנז' ואינו עושה אותן מפני אהבה שיש לו עם ז"א כי ז"א ברא דאו"א הוא ולא דא"א ולא עשה זה מחמת אהבה רק מחמת כי חפץ חסד הוא הוא דייקא כי א"א הנקר' הוא חפץ תמיד לעשות חסד עם זולתו ולכן התש"י הנעשית לסיב' אהב' גמורה שיש לז"א עמה כאהבת איש לאשתו משתדל לתקנה בתחי' ונקדמת ואז הז"א נותן בה אותו הרשימו שלה שנשארה בו ועושה אות' בחי' תש"י כמבואר אצלינו ואח"כ מתקנא בה ואז א"א בטש ביה משום כי חפץ חסד הוא ומחזיר בו גם הרשימו של המוחין שלו שנסתלק בכל לילה כנ"ל ונעשית בו תש"ר אח"כ ובביאורינו למעל' יובנו כל אלו הדברים על מתכונתם וע"ש. והנה נתבאר אצלינו כי כאשר לאה מתפשטת בכל אחורי קומת ז"א אחר חצות לילה מאותו האור הגדול לוקחת רחל מוחין בהיות' בבוקר למטה בעולם הבריאה וגם לסיבה זו מניחין תש"י בתחי' לפי שנעשית מן ההארה הנז' אשר קבל' רחל מן לאה אחר חצות לילה אבל התפילין דז"א ש"ר נעשים מכח ההארה הנמשכת ע"י ישראל הקמים בחצות לילה ועוסקים בתורה ולכן נעשי' אח"כ ואחר היות שניהם זו"ן בבחי' התפילין אז אומרי' ק"ש כמשי"ת לקמן בע"ה בענין הק"ש והנה ד' פרשיות דתש"י הם כנגד ד' אותיות הויה והבית כנגד אדני וה"ס זו"ן ובשעת הקשירה יכוין שקושר הנוקבא עם ז"א כדי לייחדם אח"כ בק"ש במלת אחד ר"ל א"ח ד' שהם זו"ן קשורים יחד בשני קשרים קשר יד וקשר יו"ד וה"ס שני יודין שבשם יאהדונה"י בסוד פותח את ידיך וקרינן ביה יודיך. ע"כ הגיעו דרושי התפילין:

שער הכוונות - דרושי תפלת השחר דרוש א
דרוש א':

ונבאר עתה כללים שיש בסדר תיקון תפלת השחר דע כי מן תחילת התפלה עד ברוך שאמר הוא עולם העשיה ומברוך שאמר עד יוצר אור הוא עולם היצירה ומן יוצר אור עד סוף ברכת אבות הוא עולם הבריאה ושאר כל העמידה הוא עולם האצילות וסדר העשיה הוא מתתא לעילא וכדי ליחד את העשיה ביצירה והנה יש בה קלי' קשות וחזקות לכן צריך ליחד תחילה ראש היצירה בראש העשיה ואח"כ שאר היצירה הוא מתתא לעילא וכן הבריאה הוא מתתא לעילא וברכת אבות הוא ראש הבריאה הנקרא היכל ק"ק דבריאה עד סוף בא"י מגן אברהם ושאר כל העמידה כולה היא באצילות וזה ביאור כל הנז' כי הי"ח ברכות שיש מן ענ"י עד ברכת התורה הם ח"י ברכאן דיסוד דעשיה ומן הודו עד ב"ש הוא ריש' דעשי' היכל ק"ק שלה וב"ש הוא היכל ק"ק ראש היצירה ולכן הם י"ג ברוך כמנין אחד והוא סוד י"ג מכילן דרחמי אשר בעולם היצירה ולכן יש בב"ש פ"ז תיבות ככתוב בנוסח שנעתיק לקמן בע"ה לרמוז כי הוא ראש היצירה שעליו נאמר ראשו כתם פז ולכן צ"ל המהולל בפה עמו שעולה בגימ' פ"ז ולא ככתוב במחזורים בפי עמו ואח"כ ח"י שמהן שיש באותם הפסוקים של יהי כבוד ה' לעולם עד תהלה לדוד כנודע והנה הם ח"י ברכאן דיסוד דיצירה ולהיו' כי נודע כי בכל עולם מארבע עולמות אבי"ע יש כל הי"ס וכל הפרצופים שהם א"א ואו"א וזו"ן ולכן בסוף היצירה אנו חוזרים להזכיר ח"י הויות בשירת הים וי"ג שבחים דישתבח שהם שיר ושבחה הלל וזמרה כו':

והנה בהיותו בסדר העשיה שהוא מתחל' התפלה עד ברוך שאמר כנ"ל יכוין לעלות כל הנפשות אשר שם אל עולם היצירה ובסדר היצירה יכוין לעלות כל הרוחין אשר שם אל עולם הבריאה ובסדר הבריאה יכוין לעלות כל הנשמות אשר שם אל עולם האצילו' ואז מלכות עילאה נכללת מכל אלו הנפשין ורוחין ונשמתין ועי"כ נעשין בה בחי' מ"ן וצריך לשתף גם את עצמו בכל חלקיו דהיינו להעלות נפשו עם הנפשות דעשיה ורוחו עם הרוחין דיצירה ונשמתו עם נשמתין דבריאה והבן זה היטב וכבר ביארנו ענין עליית העולמות שאינם עולים רק בחינת הנפשות והרוחות והנשמות אשר בהם בלבד אבל העולמות עצמן אינן עולים וכן בירידת הנשמות אחר העמידה תכלול נפשך ורוחך ונשמתך עמהם ע"ד הנז' בעליה. עוד דע בענין סדר תפלת שחרית כבר נת"ל כי מן התחלת הי"ח ברכות עד ב"ש הוא בעולם העשיה ומשם עד יוצר אור עולם היצירה ומשם עד תפלת י"ח הוא עולם הבריאה ומשם עד קדיש שאומרי' קודם אשרי יושבי הוא באצילות ומן אשרי יושבי עד תפלה לדוד חוזר להיות עולם הבריאה ומשם עד אין קדוש כה' חוזר להיו' עולם היצירה ומשם עד עלינו לשבח הוא עולם העשיה והכונה היא שצריך בתחילה להעלות העולמות ממטה למעלה כנ"ל ומתקשרים עולם התחתון בעולם העליון ממנו עד שנמצאים כל העולמות כולם יחד קשורים בעולם האצילות בעת שמתפללין תפלת י"ח בעמידה ואז נעשה שם הזווג העליון ואח"כ צריך לקבל שפע העליון הנמשך מן הזווג ההוא וצריך להורידו למטה בעולמות התחתונים מעילא לתתא ולכן באומרינו אשרי יושבי ביתך עד תפלה לדוד אנו מורידין השפע מן האצילות אל הבריאה ואין הכונה להוריד עולם הבריאה בעצמו וכן עד"ז עד אין קדוש כה' כי אין בלתך כי אז אנו מורידין השפע מיצירה לעשיה ואח"כ בעלינו לשבח אז יורדין העולמות הנז' כל א' במקומו כמ"ש שם בע"ה גם נת' במזמור אשרי יושבי ביתך הנתקן אחר נפילת אפים ושם נתבאר בכל הצורך וע"ש היטב והנה כאשר תתחיל בח"י ברכות הנז' עד ב"ש תכוין תמיד בהויה דמילוי ההין שהוא בעשיה ויוצא מאות הי אחרונה של ההויה הכוללת כנודע כי ה' אחרונה היא בעשיה והויה זו דמילוי ההין ה"ס נשמת העשיה הנק' בחי' נפש והיא העולה ממקומ' אל היצירה כנז' גם תכוין אל שם א"ל אדני אשר בעולם העשיה ובהגיעך אל ב"ש עד יוצר אור תכוין אל נשמת עולם היצירה שהוא הויה דאלפין העולה בגי' מ"ה והוא בחי' רוח כנ"ל גם תכוין אל שם א"ל הויה אשר בעולם היצירה ובהגיעך אל יוצר אור עד העמידה תכוין אל נשמת הבריאה והיא הויה דמילוי ס"ג גם תכוין אל שם א"ל שדי אשר בעולם הבריאה ובהגיעך אל ברכת אבות אחר שאמרת ה' שפתי תפתח אז תכוין אל הויה דמלוי יודין העולה בגי' ע"ב שיוצא מאות יוד של ההויה הכוללת כי כבר ידעת כי ה' שפתי תפתח הוא בהיכל ק"ק דבריאה. וכן עד"ז ממש תכוין בעת הורדת הג' עולמות אחר העמידה כנ"ל עד עלינו לשבח והנה אין ראוי לכוין כל א' וא' בפני עצמו לפי שעיקר הכונה היא לכלול ולקשר עולם בעולם ולכן כשתגיע אל ב"ש תכוין אל אות ה' תתאה שבשם הויה ותכוין אל שם ב"ן דמילוי ההין. וגם תכוין אל שם א"ל אדני ותעלם ותחברם עם אות ו' של השם ועם שם מ"ה דאלפין ועם שם א"ל הויה שביצירה וכשתגיע אל יוצר אור תכוין אל ה"א תתאה להעלות' ולדבק' עם אות ו' ואות ו' דבוקה עם ה' עילאה שבבריאה וכן שם ב"ן דההי"ן תחברהו לשם מ"ה ושם מ"ה עם שם ס"ג דבריאה וכן שם א"ל אדני עם שם אל הויה ותחברם עם שם א"ל שדי שבבריאה ובהגיעך אל העמידה תכוין להעלות כל הד' עולמות כלולים זב"ז בג' בחי' הנז' מלמטה למעלה ע"ד הנ"ל ועד"ז תעשה להפך בעת ירידת העולמות אחר העמידה כנ"ל ונמצא כי בהגיעך אל אין קדוש כה' כי אין בלתך כו' תכוין לכל הארבע עולמו' כלולים זב"ז מעיל' לתתא:

שער הכוונות - דרושי חזרת העמידה דרוש א
דרושי חזרת העמידה שחוזר התפלה הש"ץ:

דרוש א':

בחזרת העמידה של ש"ץ דע כי כונת חזרת העמידה הוא ממש כדרך אשר נתבאר בעמידה של לחש ואין הפרש ביניהם כלל זולתי שאז היתה שיעור קומת יעקב ורחל מן החזה ולמטה דז"א ונודע כי הכתר שלהם לבד הוא במקום הת"ת דז"א ושאר כל פרצופם הוא כנגד נה"י דז"א בלבד ועתה הם עולים כנגד חג"ת דז"א כמו שנבאר ונמצא כי בתחל' הכל היתה רחל אחור באחור עם ז"א. וטעם הדבר נתבאר במ"א למה היתה בתחילה הנקבה אחור באחור עם ז"א והטעם הוא לפי שאור ז"א הוא גדול מאד ולהיות הנוק' עדיין בלתי שלימו' תיקון אין בה יכולת לסבול אורו הגדול ולהתקרב אצלו ע"ד מ"ש רז"ל על הצדיקים שכל א' נכוה מחופתו של חבירו הגדולה מחופתו אבל אחר אשר כבר המשכנו אליה הארה עליונה אז נתקנ' ועומדת עמו אחור באחור ואח"כ הוצרכה לקבל הארה יותר מעול' לשתוכל לחזור עמו פב"פ אבל עכ"ז עדיין איננה שם רק בבחי' נקו' אחת לבד בסוף היסוד דז"א. ואח"כ צריכה עוד הארה יותר מעולה לשתעשה פרצוף גמור ותעמוד עמו פב"פ ומזדווגת עמו בבחינת היסוד דז"א שבאמצע נ"ה וכמ"ש כל זה בברכת אבות דתפלת לחש ואמנם עתה צריכה לעלות עוד שלשה מדרגות אחרות שהם חג"ת דז"א ולכן צריך עתה פ"א לחזור ולעשות כל אותם התיקונים הנז' ממש פעם א' ככל הנז' כי בכל עליית מדריגה יותר עליונ' צריכ' אל הארות אחרות יתירו' ולכן חוזרין העמידה עצמה ממש אבל יש הפרש ביניהם שהראשונ' היתה בלחש לפי שהיתה עדיין למטה במקום נה"י דז"א אשר יש שם פחד ואחיזה לחיצונים והקליפות כמו שמצינו להרשב"י ע"ה בזוהר מגזם מאד בענין המשמיע קולו בתפלתו שהקליפו' אוחזו' בתפלתו יען הוא במקום תחתון אבל עתה בעלות' אל חג"ת דז"א אין שם פחד מן הקליפ' ולכן אומרים אותה בקול רם. ונחזו' לבאר ענין זה היטב הנה בתפלת לחש העמדנו ליעקב בנצח דז"א ולרחל בהוד דז"א ועתה בחזרת ש"ץ העמידה כונתינו עתה היא להעלות' יותר למעלה ולהעמיד ליעקב בחסד דז"א ורחל בגבור' דז"א ועיין בתפלת ר"ה בדרוש א' שכתבנו שם בענין השינויים שיש בין השבתות וי"ט ומשם תבין היטב ענין עמידת זו"ן זה בנצח וזה בהוד וכבר נתבאר במ"א כי סיבת היות יעקב ורחל למטה בנה"י דז"א הוא לפי שהיסוד דאימ' מגיע עד החזה דז"א והאורו' סתומי' ולכן אין יעקב ורחל יוצאין אלא מן החזה ולמטה שהאורו' מגולי' ונמצא שהכתר שלהם הוא בשני שלישים תחתוני' המגולי' שבת"ת דז"א וחב"ד שלהם הם כנגד ג' פרקים עליונים דנה"י דז"א. ואמנם יש בזה מקום שאלה והוא כי מבשרנו נחזה אלוה שהיסוד של הנקבה אינו ארוך והוא מסתיים למעלה בין תרין פרקי' קדמאין דנצח והוד שלה. והנה ב' פרקי' קדמאין דנ"ה דאימא מתלבשין בחו"ב דז"א וא"כ היסוד דאימא היה ראוי להתלב' בדעת שלו בלבד המכוון בין חו"ב שלו וא"כ איך ירד יותר למטה ונשתלשל עד החזה דז"א שהוא באמצע תרין פרקין תניינין דנ"ה דאימא. אבל הענין הזה יובן בסוד והאם רובצת על האפרוחים כו' כי אימא עילאה בהתלבש' תוך ז"א להיות לו בחי' מוחין כנודע הנה היא רובצת עליו בסוד רביעה וכריע' ואיננה זקופה. ובהיות' רובצת יושפל היסוד שבה למטה עד כנגד אמצע התרין פרקין אמצעי' דתרין שוקיים דילה ואז מגיע היסוד שלה עד החזה דז"א אבל צריך שתדע כי דבר זה אינו נוהג תמיד אלא דוק' כאשר אימא עלאה רובצת על תרין אפרוחים שהם זו"ן וכמש"ה והאם רובצת על האפרוחים תרין ואז היא רובצת ואינה זקופה. והטעם הוא כדי שתגיע להאיר עד מקום תחתון שהיא הנקבה אבל בהיות' על בן א' ולא על שניהם אז איננה רובצת אבל נשארת זקופ' ואז היסוד שלה אינו מגיע רק עד הדעת בלבד. והנה לעיל נתבאר בברכת אבות כי בתיבות למען שמו באהבה אז נכנסו נה"י דאימא תוך נוק' דז"א ואז אימא עילאה היתה על הבת בלבד ולא על הבן שהוא ז"א ולכן נשארה זקופה ולא רבוצה ולכן יסוד שלה איננו רק עד כנגד הדעת דז"א בלבד ואינו משתלשל ויורד עד כנגד החזה ולמטה והנה כאשר אח"כ בחתימת ברכת אבות חזרו נה"י דאימא להתלבש תוך ז"א נשאר' זקופה כדרכה ולא רבוצה עליהן לפי שכבר עתה קבלה נוק' דז"א מתחי' מאימא ואיננה צריכה אימא לרבוץ ולהשפיל עצמה עד החזה כדי להאיר בנקב' העומדת שם כנודע אך אמנם נשאר' זקופה ועי"כ נמצאו כל חג"ת דז"א באורות מגולים כי היסוד דאימא איננו רק בדעת דז"א. וכיון שחג"ת דז"א הם אורות מגולים לכן יעקב ורחל גם הם מסתלקים ועולים עד שם בחג"ת דז"א וכפי גודל שיעור מקום אורות המגולים בז"א כן הוא גודל גובה קומת יעקב ורחל ולכן עתה הם נגדלים יותר ועולים עד כנגד חג"ת דז"א. והרי נתבאר ענין טעם חזרת העמיד' דש"ץ וטעם היותה בקול רם:

גם יובן טעם למה איננה ביחיד אלא בעשר' וזהו במ"ש בזו' פ' משפטים דקי"ז ע"א בפ' אחרי רבים להטות דאין רבים פחות מג' ואינון ג' אבהן. ועתה שעולים יעקב ורחל בחג"ת ג' אבהן שבז"א צריך שיהיה ברבים ולא ביחיד:

שער הכוונות - דרושי חזרת העמידה דרוש ב
דרוש ב':

נבאר בו סוד הקדושה של חזרת הש"ץ הלא ידעת כי האצילות הקדוש נתקן בג' תיקונין. הא' הוא עתיקא קדישא דאשתכח בג' רישין. הב' הוא או"א. הג' הם זו"ן. והנה ג' קדושות לג' רישי' דעתיקא קדישא הא' לההיא דלא אתיידע כלל הב' לכתרא עלאה השלישי למוח' סתימא' חכמ' קדומ' אי נמי קדוש א' לעתיק' קדישא ב' לאו"א קדוש ג' לזו"ן וזהו ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו דהיינו נוקבי' דז"א ברוך כבוד ה' ממקומו לאו"א. ברוך אבא. כבוד ה' אימא. ה' ימלוך לעולם ועד זו"ן. ה' ז"א, ימלוך נוק' וכנגד ג' אלו אנו אומרים ה' מלך לעילא לא"א. ה' מלך לאו"א. ה' ימלוך לזו"ן. ואמנם ענין קדושת יוצר וקדוש' תפלה וקדושת ובא לציון היא כי הכלה הכלולה לא נמצא לה בראשה רק ב' מוחין והם חכמה ובינה אבל דעת אין לה בשלימו' כי נשים דעתן קלה ונק' ע"ב ק"ל כדאיתא בפ' שלח לך והענין הוא הנקבה מחדוי מאחורי. ונמצא כי קדם לה בעלה כשיעור ו"ק חב"ד חג"ת כי מן החזה מאחורוי תחלת התפשטו' והו"ק אלו הדעת כוללם כי הוא כולל חו"ב ומכריע ביניהם וכולל חו"ג ומכריע ביניהם וכאשר נתפשט הדעת למטה לצורך הנקב' להכריע בין שתי מוחותי' נשאר ק"ל מאד וז"ש בזו' דעת אתי בשית סטרין מה דאשתאר איהו ק"ל. וענין ק"ל ע"ב הוא כי חשבון ההויה בריבועה בדרך זה עול' ע"ב י' י"ה יה"ו ידוד ועוד במילואו כזה יוד יו"ד הא יוד הא ואו יוד הא ואו הא עולה ק"ל ושנים אלו הם דעת שבנקבה. והנה אדה"ר לא נזדווג עם חוה אשתו עד היותו בן ק"ל שנה ואז ידע את חוה ונתן לה דעת זה. ויוכבד לא ילדה למשה שה"ס הדעת עד היות' בת ק"ל שנה ונכנסה בדעת זה והבן כל זה והנה קדוש' יוצר לתקן לה ג' מוחין בשלש' קדושות אלו ולהיות דעתם כלול משלש' קדושות עליונות וכל זה למטה במקומה בבריאה בהיכלותי' ולפיכך הוא מיושב וכאשר תעלה עם בעל' אל מקום אצילות' כנגד החזה פנים אל פנים צריכין לשלש לה ג' קדושות לתקן שלשה מוחותי' ולהיות' דעתה שלם וזהו קדושת התפל' להמשיך לה חב"ד מג"ר שבזכר שלמעל' ממנה שהם חג"ת ולפי שהכתר כנגד הת"ת ושם אצילותה. נמצא שהיא אחר חסד וגבור' וכנגד הת"ת ולפיכך מקדשין אות' אחר ב' ברכות שהם חסד וגבור' להיות' דעתה כלול מהם ואז יתוקן מוחה כזכר ואז יהיו שניהם קדושים ולזה אומרים אז אתה קדוש ושמך קדוש. ואחר שכבר נתקנ' הנקבה בדעת שלם אח"כ אנו שואלים דעת וזהו אתה חונן לאדם דעת והנה לא עלתה הכלה רק כנגד החזה מקום אצילות' ובתפלת מוסף עולה עד למעלה פב"פ ראשה אצל ראשו ואז תקבל שפע מכתר עליון ע"י שמתקנים לה ג' מוחותי' במקום גבוה בג' קדושו' וזהו חידושה לעלות למעל' ממקום אצילות' ולפיכך גם בר"ח אומרים כתר ומתפללים מוסף על חידוש הלבנה כדפרשתי. ודע שהזכר עולה בחיק אביו וכאשר הנקב' עול' אצלו עול' למעל' ממקום אצילות' הראשון ואז תקרא עטרת בעלה וזהו בשבתות ויו"ט ולכך אומרים במוסף איה מקום כבודו וממקומו כנגד שניהם כנגד הכלה שנק' כבוד אנו אומרים כבודו מלא עולם ומשרתיו שואלים איה מקום כבודו וכנגד הזכר אנו אומרים ממקומו ממקום ו' סוד ו' שבקדוש העול' עד קדש חכמה בסוד הדעת ישראל עלה במחשבה אמנם בר"ח הוא חידוש הלבנה בלבד לעלות אצלו פנים כנגד פנים ולא בחיק אביהם עם היות כי שפע הכתר יורד לה דרך המדרגות ולפיכך אין אנו אומרים איה מקום כבודו כו' ולא ממקומו כי משרתי' יודעים מקומם. ודע שאין קדושת שבת דומה לקדושת יו"ט כי בשבת הבנים יורשין אביהם ממש ונק' קדש ומקבלים שפע מעתיקא קדישא כמוהו. האמנם ביו"ט עולים אל אביהן לקבל שפע ממנו והם קרואים אצלו ולפי' מקראי קדש הם. והנה בשבת יעלו הבנים באביהן שוים לו ויהיו כולם במקום הקדש מראשם ועד רגליהם ואין שם חול כלל. האמנם בי"ט יגביהו ראשם אצל אבותיהם וו' קצוותיהם למטה ויהיו חג"ת שלהם במקום חב"ד ונה"י במקום חג"ת ושש קצוותיהם אלה יקראו חול המועד ואינן חול גמור ח"ו כי נתעלו ממדרגתם הא' למדרגה אחרת עליונה כנ"ל אבל מפני שלא עלו עד או"א בג"ר יקראו חול המועד. ונמצא לפי זה שקדושת חול המועד למעלה מקדושת ר"ח כי ר"ח נתחדש ראשה בלבד לעלות למעלה ממקום אצילותה ולפיכך נקרא ראש חדש. ובחול המועד ראשה במקום גבוה בחיק אביהם והזרועות והגוף במקום הראש ונה"י במקום הזרועות והגוף ולפיכך אין מניחין תפילין בח"ה כלל משא"כ בר"ח שמסירי' אותם בתפלת מוסף לבד כי אז נגלה עליה שפע עתיקא ויורד דרך המדרגות והוא למעל' מהתפילין כי הנחת התפילין יורה על החתן היורש את אביו ואמו במקום אצילותו ומוחותיו שתי' נעשו ד' חו"ב חו"ג ועל הכלה המקבל' מתנה"י למטה במקומ' והנה בח"ה שניהם עולים למעלה ממקום התפילין כי ראש שניהם בחיק אביהם כדפרישית. גם בר"ח אע"פ שאינם עולים למעל' ממקום אצילות' מ"מ שפע כתר עליון יורד להם דרך המדרגות בתפלת מוסף והוא גדול מהנחת התפילין והבן כ"ז כי בזה תבין למה לא הותר בשבת מלאכת אוכל נפש וביו"ט הותר ובחו"ה הותר דבר האבד ובר"ח אין בו איסור מלאכה כלל. וזה כי המלאכה מורה על הקליפה בסוד העשיה ששת ימי המעשה:

והנה בשבת המלך והכלה כולם נכנסים אל הקדש פנימה ואין מהם דבר בספירות הבנין ואז הוא השבתת הקליפ' לגמרי ולפיכך נאסר בכל מין מלאכה ואמנם בי"ט ו' קצוותיהם למטה בספי' ששם שליטה ומגע יד לקליפ'. אבל נתעלו כי חג"ת חזרו במקום חב"ד שבחתן ונה"י במקום חג"ת ולפיכך נאסרה מלאכת עבודה כי אין שליט' לחיצונים בסוד חג"ת אבל יש להם יניק' וחיות משם להחיות את נפשם והנה השליט' היא במקום מלאכת עבוד' והוא מנה"י כי מהם יגיע להם ממשלה למשול על הטהרה ולהעביר' ולהיות ישראל משועבדין אל הקליפ' כמו עתה בזמן הגלות שאנו משועבדים מצד ההוד כמד"א והודי נהפך עלי למשחית כל היום דוה וגם סמאל נצח קצת ליעקב מצד הירך והם בתי בראי שמהם מגיע ממשל' לחיצוני' והאבר הקדוש נמשך ממנו צינור לקליפ' כנודע אבל בגופ' שהם חג"ת אין להם ממשלה ושליט' אבל חיות וקיום ומזון לעמוד על משמרתם הקבוע' ולהיותם נכנעים לטהרה נמשך להם מסוד חג"ת ולפיכך הותר להם מלאכת אוכל נפש בלבד. ודע כי חיות זה נמשך להם מג' עליונות ויורד דרך המדרגות ולפיכך ביום טוב עצמו שהג"ר שולטו' ומשפיע לו"ק האלו הותר להם מלאכת אוכל נפש בלבד כי אין העליונות משפיעות לחיצונים רק חיות לבד ולא שליט' ח"ו אבל בח"ה הו"ק שולטות ולפיכך הם ששה ימים ולהיות כי הו"ק אלו נתעלו כי חג"ת עלו לחב"ד ונה"י עלו לחג"ת אין להם לקליפ' שליט' כ"כ רק בדבר האבד וה"ס קצת ניצוצי קדושה שנכנסו בעמקי הקליפות ונאבדו שם בעון העולם על אלו יש להם שליט' לבד אבל אין להם שליט' מחדש על הקדושה ח"ו רק בדבר שנאבד וכדכתיבנ'. עוד אני אומר דדבר האבד היינו קלי' שנכנסה וחזרה קדושה בסוד נוגה והם נשמות אשר היו בעמקי הקליפ' אבודין וחזרו ונטהרו ונכנסו במקום הקדש במקום מדרגות העשיה בפנימיותה לא חוץ במקום הקליפ' ואלו לא זכו לעלות למעל' ביצירה וכ"ש בבריאה וצריכין אנו להשפיע בעשי' ומדרגותי' בסוד המלאכ' להשפיע לאותם הנשמות האבודין שם ולפיכך הותרה המלאכ' בח"ה. ואף לפי פשוטו של דבר נבין ממנו לעומת העליון כי כמו שהמלאכ' לדבר האבד מעמידה שלא יאבדו:

שער הכוונות - דרושי חזרת העמידה דרוש ג
דרוש ג':

בסוד הקדושה וכוונתה וקודם שנבאר כוונתה נבאר קצת דברים הצריכים והוא כי תחלה תכוין לקיים מ"ע א' שנצטוינו בפ' ונקדשתי בתוך בני ישראל ופרשוהו בזוהר פ' אמור בר"מ שנתחייבנו לקדש שמו ית' בסוד קדושת נקדישך ונעריצך וז"ש בתוך בני ישראל רמז בזה שצריך האדם לכוין כי בהמשיכו הקדוש' העליונ' אליו ית' שתמשך עליו בחי' הקדושה ההיא ג"כ ויתקדש האדם מקדושתו ית' וזהו ונקדשתי בתוך בני ישראל שהם יתקדשו והוא יתקדש עמהם בתוכם וזש"ה והתקדשתם והייתם קדושים כנז' בר"מ שנקבל הקדוש' מקדושתו ית' שנמשיכ' עלינו וכבר נת' כי מקום קבלתו אל הקדוש' הזאת היא באומרו מלא כל הארץ כבודו כנודע שה"ס המלכו' ותכוין כי אנו בני המלכו' ואנו מקבלים הקדוש' ע"י אמנו ולכן צריך שתכוין לכלול עצמך תוך המלכות לקבל מקדוש' הנמשכת עליה וזה תכוין באומרך מלא כל הארץ כבודו ובהגיע הש"ץ אל נקדישך וכו' צריך האדם לחזור ולפסוע ג' פסיעות לפניו במקום שהיה עומד בהיותו מתפלל בלחש ויסתום עיניו בכונה גמורה. גם תזהר בתכלית הזהירות לכוין הרגלים בעת הקדוש' של נקדישך בסוד ורגליהם רגל ישרה ירמוז ששני הרגלים יהיו כדמות רגל אחד בלבד גם בענין מה שנוהגים קצת בני אדם לפסוע לאחוריהם ג' פסיעו' אחר הקדוש' ולומר שלום לא היה מורי ז"ל נוהג כך כלל אלא שהיה נשאר עומד במקומו עד נפילת אפים וגם היה שותק ולא היה אומר שלום ואפי' שהוא עומד במקומו. גם צריך שתאמר עם הש"ץ כל סדר הקדוש' מלה במלה מן נקדישך ונעריצך עד סיום כל הקדוש' כולה ואמנם ב' תיבות של נקדישך ונעריצך צריך שתאמר אותם בקול רם ושאר התיבות עד עניית קק"ק תאמר אותם בלחש עם השליח ציבור ואחר כך כשתענה קק"ק וכו' יהיו בקול רם ובעינים סגורות ובדילוג כלפי מעלה כמשי"ת:

והנה ענין הנז' שהוא לומר נקדישך ונעריצך בקול רם בלבד והשאר בלחש זה נזכר בתוספתא דמס' פאה והענין של הדילוג באומרו קק"ק נז' במדרש תנחומא בפ' צו וז"ל בשתים יעופף וכי בכנפים יעופף אלא מכאן תקנו חז"ל לעוף האדם על רגליו בשעה שהש"ץ אומר קק"ק ע"כ ועניינה ית"ל בע"ה. אמנם נבאר עתה בקצרה כונה א' רבת התועלת הזהירני מורי ז"ל מאד לכוין בה וא"ל שבזה תתעלה נפשי ותקבל קדוש' גדולה. והענין הוא כי הנה לקמן יתבאר שענין הדילוג הוא להעלות למעלה את יעקב ורחל. והנה נודע כי כל דילוג ועליה ממקום למקום איננה אלא בסוד שם בן מ"ב כמבואר לעיל בדרושי הקדישים וע"ש וא"כ צריך לדלג ולכוין להעלות את נפשו ג"כ עמהם למעלה ע"י שם מ"ב בשם אבגית"ץ ובקדושה של תפלת שחרית דחול יכוין בשני אותיות גי' ובקדושת המנחה של חול יכוין לדלג ולעלות ע"י ב' אותיות א"ב ובקדושת (ובא לציון) תפלת מנחה דשבת יכוין בשני אותיות תץ ונבאר עתה כונת הקדושה ועניינה באורך הנה לעיל כתבנו כי ענין חזרת ש"ץ העמידה היא להעלות ליעקב ורחל עד חג"ת דז"א. אבל דע כי אין העליה ההיא נעשית תכף בתחילת העמידה אבל בברכת אבות אנו ממשיכים להם הארה מחסד דז"א כדי שיוכל אח"כ יעקב לעלות שם ובברכת מחיה המתים אנו מאירים מן הגבורה דז"א כדי שתוכל אח"כ לעלות שם רחל ואח"ך אשר שניהם קבלו הארותיהם משני זרועות ז"א מחסד וגבור' בב' ברכות הנז' אז אח"כ הז"א מעלה אותם אליו ע"י שני זרועותיו הנז' ועולים עד מקום חג"ת ועליה זו היא ע"י הקדוש' הזאת דנקדישך כו' והנה עיקר תכלית סוד הקדוש' הוא לתת הארה אל מוח הדעת דרחל לפי שהנשים דעתן קלה ולכן אחר אשר קיבל' הארה משני הזרועות מקבלת מקו האמצעי דז"א הנמשך מן הדעת שבו ומאיר בדעת דרחל ונשלם אורו ונודע כי כל בחי' קדש הוא במוחין והוא כי כונתינו הוא להשלים המוחין דרחל מבחי' הדעת דז"א ולהעלות' עד שם ואמנם טרם שיעלו יעקב ורחל בחג"ת דז"א אנו צריכין להעלות בתחלה את חג"ת דז"א עצמו למעלה בג"ר חב"ד שבו שהם מוחין שלו הנקר' קודש ועי"ז מתקדשין חג"ת שלו מן קדושת המוחין שלו. ואח"ך מכח שנתקדשו משם ישפיעו הם קדושת המוחין ביעקב ורחל ואז יעלו למעל' בחג"ת דז"א לפי שכל מדרגה תחתונה א"א לה לעלות למעלה עד שתקבל אור עליון נוסף על מה שהיה לה בתחלה ואז תוכל לעלות למעלה ממדרגתו הראשונה. והנה חג"ת דז"א צריכין שני מיני עליות בתחילה עולים למעלה לקבל הארה לצורך עצמן כדי שיוכלו לקבל הארה מג"ר ואח"ך חוזרים ועולים פ"ב לצורך עליי' יעקב ורחל ומקבלים הארה יתירה להאיר ביעקב ורחל שיוכלו לעלות:

וזה סדר כונת הקדושה נקדישך כנגד החסד העולה עד חכמ' דז"א הנק' קדש וזהו נקדישך ר"ל נעלה אותך אל מקום החכמה הנקרא קדש. ונעריצך הוא להעלות הגבו' עד בינה דז"א ויען כי שתיהם הם גבורות לכך נאמר בלשון ונעריצך לשון גבו' ועריצות. כנועם הוא הת"ת להעלותו בדעת אשר בו מתלבש היסוד דאימא הנקר' נועם עליון כנודע וה"ס שם אהיה דיודין העולה בגי' נעם ושם מתגלה אור נועם הבינה בדרך היסוד שלה המלובש בדע' ז"א והרי עלו חג"ת למקום ג"ר לקבל הארה לצורך עצמם ואחר שקבלו הארה לצורך עצמם אנו חוזרין להורידן למטה במקומ' כדי שיאירו שם. וזהו שיח סוד שרפי קדש, שיח כנגד החסד שירד למקומו מלא שפע והארה, וסוד, כנגד גבו' היורד למקומ'. כי סוד בגי' יין שהיא בחי' גבו', ושרפי קדש, כנגד ירידת ת"ת. ואם תקשה ותאמר כי הסוד חשוב מן השיח שהוא הדיבו' ואיך ניחס השיח אל החסד המעולה, והסוד אל הגבו' שהוא מדרג' למטה מן החסד והתשוב' היא כי הנה בכלל השיח והדבור נכלל הסוד שהוא קול החשאי לפי שהסוד הוא הבל היוצא מפי האדם בחשאי וכשמגביה קולו יותר אז הוא נעשה שיח ודיבור, ונמצא שהסוד הוא נכלל בשיח וה"ס הימין הכולל את השמאל עמו. אמנם הדיבור אינו כלול בתוך הסוד, כי הסוד הוא תחלה בחשאי בלי דיבור כלל, ואפשר להיות סוד בחשאי בלי דיבור בקול רם, אבל א"א אל הדיבור בקול רם להיותו בלתי ההבל החשאי בתחלתו, וה"ס הימין הכולל את השמאל אבל השמאל אין בו כח לכלול את הימין עמו ולכן אנו מיחסים השיח והדיבור בחסד והסוד בלחש בגבור' ואחר שירדו אז הם משפיעים חג"ת הנז' הארה וקדושה עליונה שקבלו מהג' מוחי' הנק' קדש ומאירים אל ג' תחתונות נה"י דז"א עצמו וזה נרמז במ"ש המשלשי' לך קדושה כי ג' ספי' חג"ת הם משלשי' קדושה בנה"י שלו ואחר שהאירו בנה"י אז מאירים הנה"י האלו ביעקב ורחל וזהו וקרא זה אל זה ואמר כי זה הם י"ב פרקין דיעקב דדכורא כמנין ז"ה ואל זה הם י"ב פרקין דנוק' רחל כנז"ל ואז מאירים אלו באלו ואז עולי' יחד כולם למעל' באופן זה חג"ת עולים בחב"ד ונה"י עולים בחג"ת ואז גם יעקב ורחל שהיו במקום נה"י עולים עמהם עד מקום חג"ת. ואל תתמה לומר היאך אפשר שיעלו נה"י דז"א עצמו אל מקום חג"ת לפי שהרי נתבאר אצלנו במ"א כי אפי' בימי החול עולי' העולמו' בכל תפל' ונכללי' זב"ז ועלי' זו נרמזת בקק"ק באופן זה קדוש א' הוא עליית החסד בחכמה. קדוש הב' הוא עליית הגבור' בבינה. קדוש הג' הוא עליית הת"ת בדעת אח"ך בה' צבאות נרמז עליית נה"י בחג"ת כי ה' הוא היסוד העולה בת"ת וצבאות הם נ"ה העולים בחו"ג ואח"כ נרמז עליות רחל הנקב' במלת מלא כל הארץ כבודו כי הארץ שהיא הנקב' כנודע ממלאה כל אותו המקום של נה"י ועולה עמהם ג"כ. וביאור ענין זה הוא לומר כי גם אשר עלתה הנקב' הנקרא ארץ למעלה במקום נה"י לא מפני כך נשאר מקום המלכות ריקם ופנוי כי אפי' מקום הארץ שהיא הנקבה היא מלאה מכבודו אעפ"י שעלתה למעלה וע"י עלייה זו של הנקבה מקבלת עתה דעת שלם ונשלם מוח הדעת שלה כנ"ל. ובזה תבין טעם מש"ל שצריך לדלג כלפי מעלה בעת שאומר קק"ק כו' וכנז' בתנחומא וכנז' בפוסקים בשם פרקי היכלות והטעם הוא להורות כי באלו התיבו' של קק"ק עולים ומדלגין כולם למעל' ממקומם חג"ת בחב"ד ונה"י בחג"ת ורחל הנקבה בנה"י. ואמנם אעפ"י שביארנו כי ג"פ קק"ק ה"ס עלית חג"ת בחב"ד עכ"ז צריך לבאר המלות עצמם ובו ית' מהו השפע שמקבלים משם. והענין יובן במה שהודעתיך איך נזכר באדר' נשא ד' קכ"ט ע"א כי קוצא חד דשערי דרישא דא"א מתפשט למטה דרך אחור ומגיע עד רישא דז"א ומאיר שפע גדול במוחין דז"א מן המוחין העליונים דא"א דרך ההוא קוצא דשערי הנמשך ממוחין דא"א וכבר נת' שם כי הנימין דא"א הם י"ג נימין ונקראים קדוש לפי שיש בהם ת"י נימין כמנין קדוש וסודו הוא שם ההויה דמילוי יודין שיש בו ד' יודין וכל יוד כלולה מעשר הרי ת' ועם עשר אותיו' מילוי ההויה הרי ת"י כמנין קדוש והנה מספר הנימין הם י"ג שהם ג' הויות דמלוי יודין ידוד ידוד ידוד ובהם י"ב אותיות ועם הכולל הרי י"ג וכל הויה מהם בהיות' מלאה היא בגי' קדוש כו' וכנגד ג' הויות הנז' הוזכרו ג' פעמים קק"ק אשר מהם נמשכת הארה גדולה דרך קוצא דשערי כנז' ומאיר במוחין דז"א ובחי' הארה זו היורדת מן המוחין דא"א אל המוחין דז"א נקר' קדושה כנודע כי כל סוד קדושה הוא במוחין שה"ס החכמ' הנקר' קודש ואח"כ קדושה זו נמשכת אל חג"ת ואל נה"י ואל יעקב ואל רחל כנז"ל גם תכוין כי קדוש בגי' ת"י כנז' ויען יש ת"י נימין וכל נימא אתפשט לת"י עלמין וכל עלמא אתפרש לת"י עיבר נמצא שג"פ ת"י הם נימין דריש' דא"א וכנגדם הם ג"פ קק"ק. ובאומרך ימלוך ה' לעולם כו' תכוין אל ר"ת אלקי"ך ציו"ן לדו"ר ודו"ר אצל"ו לרמוז כי אנחנו מעלים את המל' אצלו אצל הת"ת ועי"כ ימלוך ה' כו':

שער הכוונות - דרושי חזרת העמידה דרוש ד
דרוש ד':

כולל ג' קדושות של יוצר ודעמידה ושל ובא לציון גואל אמר הכותב פ"א שמעתי ממורי ז"ל דרוש א' בענין של הקדושות הנז'. הנה הודעתיך לעיל כי בתפלת שחרית דימי החול עול' הנקב' בהוד והזכר עולה בנצח כנ"ל בסוף ביאור ברכת אבות ואמנם ענין קדושת יוצר עניינה הוא כדי להעלות את המלכות אל עולם הבריאה העומדת בהיכל קה"ק דיצירה כנודע ואנו מעלים אותה אל ההוד שבבריאה שהוא נקרא היכל עצם השמים ולכן קדוש' זו היא נאמרת באל ברוך גדול דעה וכו' ונודע כי תיקון ברכה זו הוא בהיכל הזה כנז' בזוהר פ' פקודי ואנו ממשיכים לה הארה ושפע רב וקדוש' מג' עליונות דבריאה שהם חב"ד ששם הוא סוד הקדוש' כנ"ל בדרוש שקדם. וזה ביאור קק"ק קדושה הוא בחכמה וברכה של ברוך כבוד ה' ממקומו בבינה ומלכות שהוא ימלוך ה' לעולם אלקיך ציון בדעת:

ונבאר עניינם כי הנה קדוש נתבאר בזוהר שהוא מלשון קדש ו' והענין הוא שבתחילה עולה אות הו' שהוא הת"ת בחכמה הנקרא קדש ונעשה קדוש ואח"ך קדש העליון מתפשט עד הת"ת הנקרא ו' ונעשה קדוש ואחר כך מתפשט גם עד היסוד שבו ונעשה קדוש ג'. הרי כי לעולם כל בחינ' קדוש הוא קדש ו'. והנה בקדוש הג' שהוא ביסוד אנו מחברים עמו את הנ"ה וזהו ה' צבאות. ה' ביסוד. צבאות בנ"ה ומשם מתפשט עד המל' וזהו מלא כל הארץ כבודו והרי עתה נתקדשה המל' דבריאה מבחי' החכמה דבריאה ואח"כ אנו ממשיכין לה בחי' ברכה מבינה דבריאה וזהו ברוך כבוד ה' היא בינה כבוד עלאה ממקומו שהיא המל' וז"ס התפשטות הבינה עד הוד ששם עומדת המל' כנז'. ונודע כי בחי' בריאה היא בינה ואח"כ אנו ממשיכין לה מן הדעת וזהו ימלוך ה' לעולם כו' ואנו מתחילין במל' דרך עלייה להעלותה עד ה' שהוא הדעת ואז היא אצלו ממש בהוד כנ"ל שז"ס ר"ת אלקיך ציון לדור ודור שהוא אצל"ו. אמנם קדושת תפלת העמידה היא במלכו' דעולם האצילות שאנו מעלים אותה עם הת"ת בהוד דאצילות ולכן אחר אשר קבל' המל' הארה מן חו"ג בשני ברכות של אבות וגבו' בחזרת התפל' דש"ץ כנ"ל בדרוש שקדם אז אנו אומרים הקדושה נקדישך כו' כי אז תתחבר אותה ההארה עם הת"ת ואז א"א קק"ק כו' וברוך כו' וימלוך כו' ע"ד מ"ש בקדושת יוצר ואין הפרש בין שני קדושות אלו אלא שקדושת יוצר היא להקדיש את המל' דבריאה וקדוש' דמעומד היא במל' דאצילות אבל בקדושת דובא לציון ה"ס ירידת המל' דאציל' בהיכל קה"ק דבריאה כנודע כי שם מקומה תמיד ולכן אנו צריכין להמשיך לה שפע וקדושה וברכה ולכן אנו חוזרין לומר קדושת קק"ק כו' וברוך כו' ותשאני רוח כו' וימלוך כו' ע"ד הנ"ל בקדושת יוצר ממש. ולכן תבין למה קדושת ובא לציון היא בלשון הקדש ובלשון תרגום כי להיות ענין זה למטה בבריאה לכן אחר שאמרנו קדושה בלשון הקודש אנו חוזרים לאומרה בלשון תרגום להעלים ולהסתיר ולכסות קדושת לשון הקדש תוך לשון תרגום ונעשה מכסה עליו והוא נעלם ומסתתר בתוכו ולפי שקדושת ובא לציון היא דרך ירידה כי יורדת המלכו' דאצילות אל הבריאה כנז' ולכן אנו אומרים ומקבלין דין מן דין כו' כי מקבלין השפע זמ"ז דרך קבלה ויריד' ממש. אמנם יש הפרש א' בין ג' קדושות האלו כי הנה בקדושת יוצר לא נאמר בה ימלוך כלל ובקדוש' דמעומד נאמר בה ימלוך ה' לעולם כו' ובקדושת ובא לציון נאמר בה ה' ימלוך לעולם ועד. וצריך לדעת ענין ג' שינויים אלו והענין הוא בקדושת יוצר כונתינו היא להעלות את המלכו' דאצילות עד למעלה באצילות מדרג' אחר מדרג' כנ"ל ולכן אין אומרים בקדוש' ההיא ימלוך כו' כי פסוק זה הוא כנגד הת"ת ואין רצונינו להורידו למטה אצלה ואדרבה רצונינו להעלות אותה אבל בעמידה שכבר היא אצלו למעלה אנו אומרים אותו. ואמנם בקדושת ובא לציון אשר היא יורדת למטה במקומ' כמנהגה ולכן אנו מורידים עמה גם את הת"ת וכיון שעתה הוא מקדים לירד אצלה להיות עמה שם לכן אנו אומרים ה' ימלוך ומקדימין שם ההויה שהוא בזכר אל המלכות הנרמזת במלת ימלוך ולא כקדושת העמיד' שמקדימין ימלוך לשם ההויה שאומרים ימלוך ה' כו' אלא ה' ימלוך לעולם ועד:

בברכת אתה קדוש כו' הנה אחר שכבר קבלה המל' עתה קדושת המוחין מבחי' הדעת דז"א ועלתה שם הנה עתה אנו אומרים אתה קדוש ושמך קדוש שהיא בחי' המל' הנקר' שמך כנז' בזוהר פ' פקודי לומר שעתה כבר קבל' המל' קדושה והארה מן הקודש העליון שהן המוחין דז"א דרך קו האמצעי שבו אשר זה הקו האמצעי נרמז במלת אתה קדוש כנ"ל בדרושים הקודמים כי אבות בחסד וגבורות בגבורה וקדושת ה' בת"ת וזהו אתה קדוש הוא הקו האמצעי ת"ת שדרך בו ירדה ונמשכה קדושת המוחין עד המל' ואז גם היא ושמך קדוש:

ענין מודים דרבנן הוא במש"ל שהזכר עולה בנצח והנקב' בהוד ולכן עתה במודים שהוא בהוד כופף הת"ת את ראשו וכורע למטה כדי לנשקה בסוד הנשיקין וכבר נת"ל במודים של תפלת הלחש כי הכריעה אשר שם אינה כפולה כשאר הכריעות. וגם הזקיפה אינה כפולה כשאר הזקיפות אמנם אין שם רק כריעה א' בסוד ו' לגבי ה' וכנגדה יש זקיפה א' ה' לגבי ו' כי מודים דרבנן הוא כריעה שניה של יוד לגבי הא וכנגדה זקיפה א' בסוד ה' לגבי י' וז"ס מודים דרבנן כי אין כריעה זו אלא לגוף שהם ח"י חוליות שבשדרה. אמר חיים ענין זה מ"כ בקונטריסי ונלע"ד כי מ"ש כי אין כריעת זו כו' חוזר אל הכריעה הראשונ' של מודים דתפלת לחש שהיא ו' לגבי ה' שהוא הגוף הנקרא ו' וזה נלע"ד שהוא מוכרח:

שער הכוונות - דרושי חזרת העמידה דרוש ה
דרוש ה':

כולל שני דרושים דרוש ענין משמעות נשיאות כפים וענין ברכת כהנים ובתחילה נבאר טעם נשיאו' כפים יען כי הוא דרוש קצר ואח"כ נחזור לבאר דרוש ברכת כהנים בכמה פנים ששמעתי ממורי ז"ל. דע כי ענין נשיאות כפים הוא לצורך תיקון פרצוף לאה כמו שנבאר. והענין הוא כמ"ש לעיל בסוד ברכת שים שלום דתפלת לחש כי שני זיווגים נעשים עתה האחד הוא זיווג הז"א הנק' ישראל בי"ג מידות דרחמים של ויעבור כו' עם לאה מן החזה שלו ולמעלה. והב' הוא זווג יעקב עם רחל בנפילת אפים. והנה בברכת אבות נעשה פרצוף רחל וגם פרצוף לאה כנ"ל במלת האל הגדול כו' שהם אותיות לאה אבל אז לא נעשה כל פרצוף לאה כולו כנז' שם כי לא נעשה אז רק בחי' הדעת דלאה ובחי' הז' תחתו' שבה אבל התרין מוחין חו"ב שבה לא נתקנו ולא נעשה עדיין. גם בחי' היסוד שבה לא נעשה עדיין. והנה היסוד שבה נעש' ע"י ויעבור כמבואר שם והחו"ב שבה נעשית ע"י נשיאות כפים של ברכת כהנים. והענין הוא במה שית' בענין כונת ברכת כהנים שעניינה הוא שאז נכנסין אוה"מ בז"א ופשוט הוא כי אז מתרבים האורות בז"א ולכן אז הם נושאים את כפיהם לרמוז שאותם ההארות הניתוספות בז"א הנמשכות ויוצאות מסופי האצבעות של ידיו שלא ירדו למטה אמנם יצאו משם ויעלו בסוד אור חוזר ממטה למעלה עד רישא דז"א בסוד זקיפת האצבעות כלפי מעלה. ועי"כ נתקנין חו"ב של לאה וז"ס טעם שצריך הכהן לישא כפיו כנגד ראשו ממש למעלה כנז' במשנה וצריך ליזהר בזה להגביהם ממש כנגד ראשו וענין זה ית' בדרוש שנתבאר אצלנו בדרוש תיקון פרצוף לאה איך נתקן ושם נתבאר שע"י האורות היוצאים מסופי הזרועות דז"א דרך קצוות האצבעות נבנה פרצוף לאה מתתא לעילא בסוד אור חוזר וע"ש וקיצור הענין הוא כי בהגביה הז"א שני זרועותיו למעל' נמצאים ראשי אצבעותיו מכוונות משני צדדי ראשו בב' צדדי מוח הדעת שבו אצבעות זרוע ימין מימין הדעת ואצבעותיו השמאלי' משמאל מוח הדעת ואז האורות יוצאים דרך קצוות אצבעותיו בסוד אור חוזר מתתא לעילא ובצאתם מתגלים האורות ההם ומשם מאירים בלאה העומדת ראשה באחורי דעת דז"א ואלו האורות נעשי' בחי' חו"ב בלאה מב' צדדי הדעת שלה והם גבוהים יותר מהדע' כנודע כי לעולם כל חו"ב הם גבוהים מן הדעת והאורו' מתפשטי' בשני צדדי הדעת מתתא לעילא וכל זה נעשה ע"י נשיאות כפי ז"א וכנגד זה צריכים הכהנים להגביה כפיהם ואחר אשר סיימו ברכת כהנים ונגמר תיקון לאה ונעשו ב' מוחין שלה אין צורך להשאיר כפיהם זקופים עוד עד ויעבור שהוא עת הזווג דלאה כי כיון שנעשו ב' מוחין דילה אין צריך עוד בהם ולכן מורידין הידים כדרכם למטה ואורות יוצאין דרך האצבעות בסוד אור ישר מעיל' לתתא כדרכן תמיד:

ועתה נבאר ענין ברכת כהנים כבר הודעתיך בדרוש הצלם של ז"א איך יש בז"א מוחין מצד אימא והם מוחין פנימיים וגם יש לו מוחין מקיפים מבחוץ וחיבור ב' בחינות אלו נקרא צלם בסוד אך בצלם יתהלך איש ואות צ' הם מוחין פנימי' ושני אותיות ל"מ הם מוחין מקיפים וכן עד"ז יש בז"א מוחין אחרים מצד אבא והם מתלבשים בתוך המוחין דמצד אימא והם ג"כ פנימיים ומקיפין ונק' גם הם בחי' צלם באופן שהם ב' צלמי' בסוד עד שיפוח היום ונסו הצללים תרין. והנה המוחין פנימיים דמצד אימא נכנסין בז"א עד תשלום היותו בן י"ג שנים ואז נקר' איש ואח"כ נכנסים בו מקיפין דמצד אימא בה' שנים אחרים שהוא עד תשלום היותו בן ח"י שנה ואז נאמר עליו בן ח"י לחופה ואח"כ בב' שנים אחרים נכנסים בו מוחין הפנימיים דמצד אבא ואז הוא בן עשרים שנה ואמרו עליו בגמ' בן עשרים שנה ואילך יכול למכור אפי' בקרקעות שהניח לו אביו ומשם ואילך נכנסין בו מקיפין דמצד אבא בהיותו בחתימת זקן והנה בברכת אבות דתפלת שחרית דחול נכנסו בו כל המדרגות הנז' זולתי מקיפין דמצד אבא בלבד והנה צריכים הם ליכנס בו טרם הזווג והנה עדיין הוא חסר מהם ולכן אנו מכניסין אותם בו ע"י ברכת כהנים כמשי"ת והנה ביארנו במ"א דרוש זה של הצלם בסדר השנים של ז"א והוא באופן אחר וע"ש כי שם ביארנו האמת והנכון. והנה אני שמעתי ממורי ז"ל שהמקיפי' דמצד אימא שהם ל"מ דצלם הנה אות הצ' הוא המוחין הפנימיים בנה"י דאימא והמקיפים הנקראים ל' דצלם הם בחג"ת דתבונה והמקיפים היותר עליונים הנק' מ' דצלם הם בחב"ד דתבונה. וכפי זה נמצא שבתפלת שחרית דימי החול עולה ז"א עד ראש התבונה אמנם אינו ממש שהוא עולה רק שהם יורדין עד מקום ז"א כמו שהוא בליל שבת כמבואר במקומו ונמצא שבשחרית דחול הוא כמו ערבית דליל שבת אבל לא שמעתי בפי' ממורי ז"ל וברוך היודע האמת. ונחזור לענין ראשון כי הנה עדיין ז"א עתה צריך שיכנסו בו המקיפין שלו דמצד אבא תוך פנימיותו בבחי' פנימיים לצורך הזווג שעתיד להזדווג עתה וע"י כניסת אלו האוה"מ בתוכו בסוד פנימיים ניתוספו בו הארות עצומות במוחין שבו ועי"כ נבקע יסוד דאימא שבתוך הדעת שלו כנודע כי אינו יכול לסבול כ"כ אורות עצומים בסוד ונבקע הר הזתים וכו' ונבקע בעת שאומרי' ויעבו' וכו' כמשי"ת שם בע"ה ואז נעשים בו ד' תיקוני דיקנא העליוני' שהיו חסרים ממנו כי לא היו בו בברכת אבות רק ט' תיקוני דיקנא כנז' באדרת נשא ונגמרו בו י"ג תיקוני דיקנ' גם הוא כמו א"א והוא סוד י"ג מדות אל רחום וחנון וכו' ונודע כי גם השערו' דתיקוני דיקנא הם אור מקיף ולקמן בביאור ויעבור יתבאר בע"ה. ונמצא כי בברכת אבות נכנסו המקיפי' דמצד אימא במלת ואלקי אבותינו כמבואר שם ובתיבות אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב נכנסו הפנימיים דמצד אבא ועתה בברכת כהנים נכנסו בו המקיפי' דמצד אבא והם ב' אותיות ל"מ דצלם שמצד אבא. וטעם היות נעשה ע"י הכהני' הוא לפי שסוד הכהן הגדול הוא בחכמה שהוא קו ימין והוא אבא ולכן אין מקיפין דמצד אבא נכנסים אלא ע"י הכהנים ואמנם כדי לבאר ענין הג' ברכות שיש בברכת כהנים צריך שנקדים לך ענין דרוש המוחין דז"א:

דע כי המוחין דז"א הם ד' והם חו"ב ודעת כלול מחו"ג. אמנם לפי שאלו הד' מוחין הם מלובשים תוך ג' לבושים בלבד שהם נה"י דאימא והדעת כלול מב' מוחין מלובש תוך לבוש א' שהוא יסוד דאימא לכן לעולם אנו מזכירין אותם בשם ג' מוחין לבד שהם חב"ד. גם צריך שתדע שהמקיפים הם ב' מדרגו' של המקיפים מקיפים התחתונים הם ל' דצלם כנ"ל והמקיפים העליונים הם מ' דצלם לפי שאות צ' דצלם הם המוחין הפנימיים הנכנסים תוך ז"א שהוא בן ט"ס וכל ספי' כלולה מעשר הרי צ' דצלם ול' דצלם המקיפים שע"ג המוחין ונרמזו באות הל' לפי שהם ג' מוחין כל א' כלולה מעשר הרי ל' וגם כי מתלבשין תוך נה"י דאימא שהם ג' לבושים בלבד ולכן נק' ל' אבל המקיפים העליונים למעלה מהם הם נרמזים באות מ' דצלם לפי שאינם שם מלובשים תוך לבושים רק הד' מוחין בעצמם בלי לבושים ולכן נק' אות ם כי אז הם ניכרים שהם ד' מוחין כי בהיות מוח הדעת הכלול מב' מוחין שהם חו"ג מלובש תוך לבושו שהוא היסוד דאימ' נק' מוח א' ובהיותו בלי לבוש אז ניכר היותו בחי' שני מוחין. וטעם היותם שם בלתי לבוש הוא לפי שהנה בתחילה נזדווגו או"א כדי להאציל אלו המוחין וניתנו תוך בטן אימא עלאה בסוד עיבור וכאשר נולדו ויצאו משם יצאו ערום מבלי לבוש ואז שם נרשמו היותם ד' מוחין כי כל דבר שבקדושה כך הוא שבכל מקום ומקום עושה רושם ואינו נמחק ולכן אז עשה שם רושם א' ונק' ם' סתומה דצלם. ואח"כ רצה המאציל העליון להלביש המוחין האלו כדי שיהיה כח לז"א לסבול האורות הגדולים האלו כי הנה הם בחינ' טפות שממשיכין או"א בעת זווג שנזדווגו ממקום עליון מאד שהוא מן א"א וא"א המשיכן מן עתיק וכעד"ז עד רום המעלות כמבואר אצלינו ולא יש כח בזעיר אנפין לסובלם בהיותם אורות מגולים ולכן הוצרך לעשות להם לבושים והוא מה שנתבאר אצלינו בדרושים של המוחין איך נתעלו ונסתלקו אורות נה"י דתבונ' מתוכן למעלה ונשארו הכלים ההם של הנה"י כלים רקים מבלי אורות בסוד אדם כי ימות באהל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה היינו התבונה הנק' מי שממית' עצמה על התורה שהוא ז"א. ואז נתלבשו המוחין הנז' שהם בחי' אורות בתוך הכלי' של הנה"י דתבונה ואז נק' שם בשם ל' דצלם בסוד ג' מוחין בלבד ושם נעשה רושם הב'. ואח"כ נכנסו בהיותם מלובשים כנז' תוך רישא דז"א ואז נעשו בסוד אות צ' דצלם והרי נתבאר טעם למה היו ב' בחינות מוחין מקיפין זולת הפנימיים. הטעם הא' הוא לפי שכל דבר של קדושה עושה רושם בכל מקום שהוא בהכרח הטעם השני לפי שהלואי שאחר כל אלו הג' המיעוטים יוכל ז"א לסבול האורות האלו המוחין הגדולים כי ודאי הוא שבכל מדרג' ומדרגה מאלו הג' מתמעטין מיעוט אחר מיעוט כי אין מעלת הג' כמעלת הב' ואין מעלת השנית כמעלת הא' ואין ז"א יכול לקבל הארתם אלא אחר שנתמעט אורם במיעוט הג' שהוא אות צ' דצלם כנז' והרי ביארנו דרוש הצלם דז"א בקיצור מופלג:

ונחזור לענין ברכת כהנים כי הנה נתבאר שכל מה שיש באות צ' דצלם יש באות ל' וכן באות מ' והנה עתה בברכת כהנים נכנסים שני בחי' כפולות זע"ז שהם ל' ום' ואות ל' שהיא יותר תחתונה נכנסה בתחלה. ואח"כ נכנסת המם שהיא יותר עליונה וכניסתם נרמז בג' ברכות אלו וזה סדרן יברכך עתה נכנס מוח חכמה של הלמד. ידודבו נכנס מוח חכמה של המם וישמרך עשר חסדים של הדעת דאות מם יאר בינה של הל' ידוד בינה של המם פניו עתה אנו חוזרים לחבר עמהם הראשונים ונמצא כי פניו הוא בחכמה של הל' אליך הם החסדים של המם. ויחונך החכמה של המם. ישא החסדי' של הל' ידוד הם עשרה גבורות שבדעת של המם פניו עתה אנו חוזרים לחבר כל מה שנכנס עם אלו שנזכר ונמצא כי פניו חכמה של הלמד אליך החסדים של המם וישם חכמה של המם לך בינה של הלמד שלום בינה של המם. והנה עדיין הי' גבורות של הלמד לא נכנסו ואינם תלוים בכהנים אלא ע"י הכונ' שמכוונים הקהל והעם והוא כי צריך אל כל עם הקהל כאשר הכהנים מברכים ברכת כהנים שהוא בא"י כו' קודם שיאמרו מלת יברכך יכוונו הקהל באות ראשונה ו' של וידבר ה' אל משה כו' ובאות דלת של דבר אל אהרן ושני אותיות ו"ד הם בגי' עשרה ויכוונו שאז נכנסין עשרה גבורות של הלמד לפי שמוח התחתון שבכולם הם גבורות שבדעת הלמד ונכנס בז"א בתחלת הכל וזה נעשה ע"י הקהל כנז' ואח"כ נכנסין כל השאר ע"י הכהנים יברכך כו' יאר כו' ישא כו' כנז'. עוד קבלתי ממורי ז"ל ענין תיקון א' שהוא תלוי בכוונת הש"ץ ואיני זוכר אותו:

והנה צריך ליתן טעם למה אנו כופלים כוונת המוחין כנ"ל והוא במש"ל כי הנה בתחי' נכנסין ג' מוחין בפ' יברכך כנז' וכשנכנסין המוחין האחרים בפסוק יאר אנו מחבריאה עמהם כל המוחין הראשונים שבפסוק יברכך וכשנכנסין המוחין האחרים בפ' ישא כו' אנו מחברים עמהם כל המוחין הראשונים של יברכך ושל יאר. והטעם הוא כדי לחברן יחד שיאירו אלו באלו ואלו באלו ואם תסתכל במה שנתבאר תבין איך הד' מוחין העליונים דאות מם הם רמוזים בבחינת ג' ההויות שבברכת כהנים חוץ מן החסדים של המם שלא נרמזו אלא בתיבת וישמרך ולכן היה צריך לתקנו כיון שלא נרמזו בשם ההויה כמו האחרים וצריך הארה ותיקון אחר ודבר זה תלוי בכוונת הש"ץ כנ"ל ואיני זוכר אותו איך הוא אבל המוחין של הלמד להיותם יותר תחתוני' אינם נרמזים בהויות אלא בשאר תיבות הפסוקים כנז' חוץ מן הגבור' של הלמד שהם יותר תחתונים מכולם ולכן לא נרמזו אפי' בשאר תיבות של הפסוקים דברכ' כהנים אלא באותם ב' אותיו' שנתכוונו הקהל כנז'. והנה אעפ"י שמצינו שגם החסדים של המם נרמזו במלת אליך של פסוק יאר ובפסוק ישא כו' כנז'. וכן בשאר המוחין של המם אין זה חשש כיון שעיקר זכירתם במקומ' שהוא פסוק א' היו בסוד הויות וכמ"ש שיש כוונה בזה תלויה על ידי כוונת הש"ץ ואיני זוכרה והנה בתיבת ויחונך אשר היא כנגד חכמת המם כנ"ל אשר היא בחי' זכר תכוין להשפיע משם אל ז"א שהוא זכר. אבל בתיבת שלום שהיא כנגד בינה של המם והיא נקבה. תכוין להשפיע ולהאיר משם אל הנוקב' דז"א. ונמצא כי משני בחינות אלו מקבלין הארה זו"ן ובכל מה שביארנו יתבאר לך כמה עניינים שיש בברכת כהנים. ונבאר לך קצת מהם הנה נודע שאין הכהן עולה לדוכן יחידי אלא עד שיתמלא זקנו או עד שיהיה גדול מבן עשרים שנה ומעלה. והטעם הוא במש"ל כי אלו המקיפים דמצד אבא אינם נכנסים תוך ז"א עד שיהיה בן כ' שנה וענין מלוי הזקן הוא כי הנה נודע שאין בז"א אלא ט' תיקוני דיקנא בלבד כנז' באד"ר וזוטא וחסרים ממנו ד' תיקוני דיקנא עלאין ואין זקנו מתמלא עד שנכנסין בו אלו המקיפים דמצד אבא כי בתחילה מאירים במקום המוחין ואח"כ ע"י אמירת י"ג מדות דויעבור נבקע יסוד אימא שבתוך הדעת דז"א ע"י כניסת אורות הרבים של המקיפים שאין כח ביסוד דאימא לסובלם ונבקע ויוצא אורם לחוץ ונשלמים בז"א כל י"ג תיקוני דיקנא כמשי"ת שם בענין ויעבור כו'. גם בזה תבין מ"ש בפסוק אמור להם יברכך ה' וישמרך והענין הוא כי כבר נתבאר כי ג' מיני מדרגות מוחין הם ונרמזים בתלת אותיות צלם כנ"ל וכל מדרגה מהם הוא פרצוף גמור שלם גם נת' אצלנו שהמוחין האלו אינם גשמיים אמנם הם בחי' הנפש הרוחנית המתפשטות תוך גוף האדם בכל רמ"ח איבריו וכמו שהנפש נכנסת באדם מדריגה אחר מדריג' עד היותו בן י"ג שנה כן המוחין האלו כנ"ל ונמצא שהמוחין האלו שהם בחי' נפש ז"א הם פרצוף גמור מרמ"ח אברים נפשיי' רוחניים המתפשטי' תוך רמ"ח איברי הגוף וכל אות ואות מג' אותיו' צלם היא פרצוף שלם כלול מרמ"ח איברים רוחניים באופן שהם ג' פרצופים כל א' כלול מרמ"ח איברים רוחניים וזה נרמז במלת אמור להם כי אמור בגי' רמ"ח עם הכולל גם רז"ל דרשו ענין זה ואמרו כך אמור בגי' רמ"ח עם הכולל וכוונתם ז"ל לרמוז אל מה שנת' שעתה נכנסים רמ"ח איברי הנפש פרצוף שלם של בחי' האוה"מ תוך פנימיות רמ"ח איברים גופניים של ז"א ובזה תבין ענין המורא שצריך האדם לקבל עליו מורא ש"ש שיהיה מורא אלקיו על ראשו, שהוא סוד רמ"ח איבריאה דאור מקיף שהוא בגי' מורא והוא ענין בחי' השכינה המקפת על ראשו של אדם ועל המוחין שלו ובזה תבין מ"ש בשמשון ומורא לא יעלה כו' כי שמשון הוא נזיר והנזיר עולה עד עתיקא קדישא כנז' בזו' וכל בחי' אוה"מ שלו נכנסין בו בסוד פנימיות בתוכו ואין לו על ראשו אור מקיף הנק' מורא ע"ג ראשו אלא בתוך פנימיות ראשו:

עוד יש כוונת אחרת בסו' מנין התיבות והאותיות שיש בג' פסוקים אלו ועניינם הוא כי הנה נתבאר בזוהר כי ענין ברכת כהנים הוא להוריד רחמי י"ג תיקוני דיקנא דעתי' קדישא וט' תיקוני דיקנא דז"א והנה פסוק של יברכך ה' וישמרך הוא בא"א ולכן יש בו שלש תיבות כנגד שלש רישין עלאין דא"א כנז' בריש אדרא זוטא וט"ו אותיות שיש בו הם כנגד ב' רישין עלאין יתיר המאירים בשלש עשרה תיקוני דיקנא דא"א הנמשכין ויוצאים מרישא תליתאה כנודע כי כל בחי' דיקנא מרישא תליתאה שהוא חכמה מוחא סתימא דעתיקא קדישא נפקי והנה ב' וי"ג הם ט"ו והנה ההויה שבפסוק זה מנוקדת בחולם וצירי וקמץ וצירי ומלוייה ביודין כמו שנת' אצלנו באדר' האזינו ד' רפ"ח ע"א במאמר ג' רישין שהוזכרו שם בריש אדרת האזינו וע"ש היטב ונמצא כי בפסוק זה הוא ענין המשך ג' רישין עלאין למטה וזהו הטעם שר"ת של יברכך ה' וישמרך הם ייו שהם בגי' כ"ו כמנין ד' אותיות הויה. וס"ת הם כהך שהם בגי' מ"ה כמנין ד' אותיו' הויה דמלוי אלפין והכוונ' הוא לרמוז כי שם ההויה שבז"א מתמלא בסוד חשבון ובסוד מלוי ממה שמתברך מן א"א מן ג' רישין הנז' ובפסוק יאר ה' פניו כו' יש בו ה' תיבות כי כונתו הוא להמשיך מן או"א ג' מוחין אל ז"א ולכן הם ה' תיבות כנגד או"א וג' מוחין ויש בו כ' אותיות כחשבון ב' יודין כי כמו שחכמת אבא נקרא יוד להיותו בן י"ס גמורות עם ראש שלימה בג' מוחין שבה. גם עתה ז"א נקרא יוד גמורה כי כבר נשלמו י"ס שבו בענין אלו הג' מוחין שנכנסו בו גם תכוין בעשרים אותיו' אלו להוריד הארה מן ד' תיקונין עלאין דדיקנא קדישא דא"א שיש בה י"ג תיקונים אל ז"א שאין בו רק ט' תיקוני דיקנא בלבד ועי"כ יושלמו בו י"ג תיקוני דיקנא גם הוא ואח"ך תמשיך בהם עוד הארה יותר עליונ' והוא מן ז' תיקוני גלגלתא דאריך שהם יותר עליונים מן י"ג תיקוני דיקנא דאריך ומהם תמשיך הארה אל י"ג תיקוני דז"א והנה י"ג וז' הם עשרים ואמנם זו ההויה שבפסוק זה היא במילוי ס"ג ובפסוק ישא וכו' הוא בחי' המוחין שירדו בז"א שאח"כ נתהוו בתרין עטרין עלאין שהם חו"ג דת"ת כנודע. ולכן יש בפ' זה ז' תיבות ועם התרין עטרין הנז' הרי הם ט' תיקוני דיקנא דז"א ויש בו כ"ה אותיות ותכוין בזה אל שם בן כ"ב העליון שהוא הויה דמלוי אלפין ויש בה עשרה אותיות ולשם אדני במלואו שיש בו י"ב אותיות י"ב וי' הרי כ"ב אותיות להורות שעתה נתמלאו ב' השמות האלה במלואם ע"י הנה"י דתבונה שהם ג' המוחין שנכנסו בז"א כנז' והנה כ"ב וג' הם כ"ה. ובזה תבין מ"ש בזוהר נשא כי יברכך יאר ישא הם נה"י שהכונ' הוא על נה"י דתבונ' המלבישי' את המוחין המקיפין גם תכוין כי עתה המלכו' הנקרא כה בסוד כה תברכו את בני ישראל ולכן באמרך מלת שלום תכוין להוריד כל השפע הנ"ל בכח ב' שמות שהם הויה דאלפין ואדני במלואו שיש בהם כ"ב אותיות ובאלו הכ"ב אותיות נכללין י"ג תיקוני דיקנא דעתיקא וט' תיקוני דיקנא דז"א שהם כ"ב ואלו נכנסין בתוך המלכו' ונעשי' בה בסו' כ"ה אותיות שבפסוק זה שהם כנגד כ"ב אותיות שבשני השמות הנז' וג' פ' הנז' הרי כ"ה ולכן זו ההויה שבפסוק זה היא במלוי אלפין. והנה בענין דרוש הנז' שמעתי מא' מן החברים שא"ל שנלע"ד ששמע דרוש זה ממורי ז"ל אבל הוא מסופק קצת בו אם יש בו איזה טעות וזה עניינו:

הנה נת"ל כי בברכת כהנים נכנסין המקיפין דז"א ועי"כ מקבלת הדיקנא שלו הארה גדולה ומה שהיתה בתחלה בט' תיקונים לחוד נעשי' עתה י"ג תיקוני דיקנא גמורים ואח"כ מאירים בו עוד ז' דגולגלת' דאריך הרי הם עשרים הארות ונמצא שע"י ברכת כהנים נמשכת הארה גדולה בדיקנא דז"א ונגמרים ונעשים י"ג תיקונים גמורים ולכן אחר ברכת כהנים אנו אומרי' י"ג מדות דויעבור תיכף להורות שע"י ברכת כהנים נגמרים בו י"ג תיקוני דיקנא. ודע כי ג' דיקנין הם למעלה השתים יש בהם שערו' והג' אין בה שערות והם דיקנא דאריך ודיקנא דז"א יש בהם שערות לפי שהם זכרים אבל דיקנא דנוק' דז"א היא נוק' ואין בה שערות. ומה שאין אנו מזכירין דיקנא דאבא הוא לפי שאו"א אתכלילו במזלא דדיקנא דא"א ולכן אין בו דיקנא ולכן היו תיקונ' דיקנא דא"א י"ג ודז"א ט' ודנוקב' שיתא לבד כנז' באד"ר וזוטא והטעם הוא במ"ש אצלנו שהמקום של השערו' שאנו מונין בז"א ובא"א ג"כ הם נמנין בדיקנ' דנוק' באותם המקומות עצמם אעפ"י שהם חלקים בלתי שערות ולכן אינם נמנין אלא במנין ו' תיקונים בלבד והנה כמו שז"א מקבל הארה גדולה בברכת כהנים שאעפ"י שאין בו מתחיל' רק ט' תיקונים עכ"ז עתה מאירים בו כל הי"ג תיקונים דדיקנ' דא"א. כן נוק' דז"א אעפ"י שמתחלה לא היו בה אלא ו' תיקונים עתה נעשים בה ט' תיקוני דיקנא כמו הז"א לפי שהיא עתה מקבלת הארה מן ז"א בעלה. אבל ז"א המקבל הארה מן אריך שיש בו י"ג תיקונים נעשים ג"כ בו י"ג תיקונים כמוהו. הנה הפסוק הא' כנגד א"א. והב' כנגד ז"א והג' כנגד נוק'. והענין הוא כי בפסוק א' יש בו ט"ו אותיות כנגד תרין רישין עלאין המאירים בי"ג תיקוני דיקנא דא"א היוצאים מן רישא תליתאה. גם ג' תיבו' הפ' הזה הם כנגד תלת רישין הנז' ובפ' הב' שהוא כנגד ז"א. יש בו עשרים אותיות כנגד ד' תיקוני דיקנא דא"א המאירים אל ט' תיקוני דיקנא דז"א. ואח"כ מאירים בהם ג"כ ז' תיקוני גלגלתא דא"א הרי הם עשרים הארות ונמצא כי פ' זה הוא כנגד דיקנא דז"א ולזה הטעם מסיים הפ' הזה ויחנך שהוא חכמה של המקיף העליון הנק' מ' דצלם כמבואר בדרוש שקדם ויען שהוא חכמה והוא דכורא לכן תכוין להמשיך ממנו הארה אל ז"א שגם הוא דכורא ופ' ג' מסיים בשלום שהיא בינה של המקיף העליון של מ' דצלם כנ"ל ג"כ ונודע שהיסוד דאימא גם הוא נק' שלום כנ"ל בסוד המברך את עמו ישראל בשלום ובסוד הפורס סוכת שלום עלינו וכיון שהוא בחינ' נוק' לכן תכוין להמשיך ממנו האר' אל נוקב' דז"א ויש בפ' זה כ"ה אותיות שה"ס הארת י"ג תיקוני דיקנא דאריך בט' דז"א וט' דז"א יאירו בשית תיקוני דיקנא דנוקב' ויוסיפו לה ג' תיקונין אחרים י"ג וט' וג' הרי הם כ"ה. והנה בפ' יאר נתבאר שצריך לכוין בד' תיקונים יתרים שניתוספו בדיקנ' דז"א אבל בפ' זה שאינו מדבר רק בנוקבא לכן לא זכרנו הד' תיקוני' שניתוספו בז"א אלא הג' תיקונים שניתוספו בנוקבא. וכבר ידעת שהי"ג תיקונים דיקנא דאריך והט' תיקוני דיקנא דז"א הם כ"ב אותיות התורה כנז' בזוהר פ' נשא וה"ס עשרה אותיו' שיש במילוי הויה דאלפין וי"ב אותיות דמילוי אדני כנ"ל:

ודע כי זה השם דאדני הוא למעלה בדיקנא דאריך ובזה תבין מ"ש בזו' בלק קפ"ה ע"ב אם עונות תשמור י"ה כו' אם חובין סלקו עד או"א כו' ע"כ והכי פי' אם עונות תשמור י"ה שהם או"א והגיעו העונות עד המקום הזה העליון הנה שם אדני שה"ס י"ב אותיותיו הנרמזים בי"ב תיקוני דיקנא דא"א הוא יעמוד עלינו אבל שם אדני שבמלכו' הוא גרוע מאד במעלה משם י"ה שהוא באו"א ואיך יאמר שאם גברו העונות עד י"ה ואין בו כח לעמוד לנו ששם אדני שבמלכו' יעמוד לנו אבל הכוונה היא על שם אדני העליון שבדיקנא דא"א וזכור זה. כבר ידעת שג' בחי' תיקוני דיקנא הם דיקנא דא"א ודז"א ודנוקבא. דאריך הם י"ג תיקונים. דז"א הם ט' דנוקבא הם ו' בלתי שערות וה"ס ו' מעלות לכסא והנה ז"א בתחלתו אין לו רק ט' תיקונים. ואח"כ נשלמים בו כל הי"ג תיקונין ואז נתמלא זקנו ולכן מטבע העולם שאין שערות זקן האדם צומחין רק מי"ג שנה ומעלה אחר שנגמר ונתמלא זקן האדם העליון שהוא ז"א והנה מה שמתחיל לצמוח קודם הכל הוא התיקון הב' והוא מקום השפה והטעם הוא לפי שהתיקון הזה הוא מקומו סמוך לפאת הראש כנודע ונק' א"ל וכשתחלפהו באתב"ש יהיה ת"ך והוא בגי' שפם והוא למטה בתיקון השני. ולכן זהו המקום הראשון שמתחיל לצמוח. ולכן בכ"ג יש בו לאו יתירה בהקפת ראשו וזהו פי' דיקנא דכהנא רבא הנז' באד"ר. נמצא שהכת' אינו מקבל האור הגדול אם לא ע"י צינורות. ונחזור לענין כי לכן בברכת כהנים יש י"ג יודין כנגד י"ג תיקוני דיקנא דא"א ויש בה ט' ווין כנגד ז"א הנק' ו' שבשם ויש בו ט' תיקוני דיקנא ויש בה שית ההין כנגד ו' תיקוני דיקנא דנוק' הנק' ה' תתאה של שם ההויה ותכוין להאיר מן י"ג דאריך לט' דז"א ומט' דז"א לו' דנוק' ונלע"ד חיים הכותב כי לכך בי"ג תיקוני דיקנא דא"א שהם ג' הויות ובהם י"ב אותיות והכולל ומילוייהם ביודין ויש בהם ג"כ י"ב יודין והכולל כנגד י"ג תיקוני דיקנא דא"א וט' ווין כנגד ט' תיקונים דז"א ושש ההין כנגד ו' תיקוני נוק' להורות כי שרש כולם הם בא"א בי"ג תיקוני שבו ועיין בשער רוה"ק באותו היחוד של י"ג חוורתי דרישא דא"א:

כוונת ברוך הוא וברוך שמו ענין ענית הקהל השומעי' ברכו' מפי הש"צ ואומרים ברוך הוא וברוך שמו בעת שמזכיר השם בברכה תכוין במלת ברוך הוא אל שם אהיה נעשה מלבוש בשם ההויה במלוי ס"ג. ובברוך שמו תכוין כי שם אדני נעשה מלבוש אל שם ההויה דמלוי אלפין. כונה אחרת והוא בסו' ד' אותיות ההויה באופן. זה כי בברוך תכוין אל אות יוד של ההויה והיא שם של ההויה ובתיבת הוא תכוין אל אות ה' ראשונה ושהיא שם של אהיה. ובתיבת וברוך תכוין אל אות ו' ושהיא שם ההויה ובתיבת שמו תכוין אל אות ה' אחרונה שהיא שם אדני:

כוונת אמן שעונין הקהל אחר חתימת כל ברכה מפי הש"ץ ודע כי יש מדרגות בעניית אמן אם אמן של ברכת המצות והנהנין ואם אמן של ברכות העמידה והתפלה ואם אמן של הקדישין ובתחילה נבאר ענין כולל לכולם ואח"כ נבאר החילוקי' שביניהם וזו היא הכונה הכוללת לכולם. הנה נודע מה שצריך לכוין בתיבת אמן שהוא ענין חיבור ב' שמות ידוד ואדני ביחד לזה יאהדונה"י שהם בגימ' אמן. אמנם במלת אמן יש ג' אותיו' וצריך לכוין הכוונה הנז' ג"פ בג' אותיות אמן ולכן צריך להודיעך בתחילה היכן רומזים אלו הג' אותיות אמן ובזה יתבאר לך מאמר א' של הזו' פ' וילך דרפ"ה ע"ב ר"ש אמר אלף עמיקא דבירא דכל ברכאן מתמן נפקי ונבעין ומשתכחין. מם פתוחה נהרא דנגיד ונפיק ואקרי מם והוא רזא דתנינן מם פתוחה מם סתומה כמה דאוקימנא למרבה המשרה. נון פשוטה כללא דתרין נונין נון כפופה כללא דאות ו' כללא דנון כפופה בג"כ כלא אקרי נון ואו נון כו'. ובתחילה צריך לבאר מציאותם ואח"כ נבאר לשון המאמר הזה. דע כי אות אלף של אמן רומזת בת"ת דז"א והוא גופא דיליה ואות מם רומזת ביסוד דז"א ואות נון פשוטה רומזת במקום החלל שבין תרין ירכין נ"ה דז"א ממקום שנסתיים היסוד' משם ולמטה כנודע כי נ"ה מתפשטין לאורכן יותר משעור אורך היסוד ושם באותו חלל שבין נ"ה הוא כעין צורת נון פשוטה ונמצא כי ג' אותיות אמן כולם הם בקו האמצעי דז"א והתחלתם מת"ת שבו ולמטה. והענין הוא כי ענין אמן הוא חיבור ז"א בנוק' הויה באדני שעולים בגי' אמן כנ"ל והחיבור הזה אינו מתחיל אלא מן הת"ת דז"א ולמטה כי התחלת פרצוף רחל הוא מן החזה ולמטה מחוברים אחור באחור שניהם יחד:

וכבר ידעת מ"ש בתיקונים על וכנפיהם פרודות כו' בד' ל' תיקון י"ח כי זו"ן הם מתפרדים זה מזה בבחי' הזרועות שהם החו"ג ובבחי' הרגלים שהם נו"ה כי כולם נק' בחי' כנפים והטעם הוא כי להיות ז"א גדול וגבוה בקומתו יותר ממנה אין זרועותיהם מכוונים ביחד ולא שוקיהם כי שיעור כל קומת' הוא מן החזה שלו ולמטה ולכן כנפיהם פרודות ואינן מחוברות יחד אלא בקו האמצעי לבד ושם מתחברים יחד בסוד שם יאהדונה"י שהוא בגי' אמן שהוא בג' מקומות קו האמצעי כנז' ולא במקום אחר ונבאר עתה ענין התחברם יחד בג' אותיות אלו של אמן כי הנה אות אלף הוא בת"ת דז"א ששם מתחברים זו"ן יחוד ראשון כי מצד פנים הוא בחי' ת"ת אל ז"א ומצד אחור הוא בחי' כתר אל נוק' ואות מם הוא ביסוד יחוד שני כי מצד פנים הוא בחי' יסוד אל ז"א. ומצד אחור הוא בחי' דעת אל נוקביה דז"א, ואות נון פשוטה היא באותו החלל שבין תרין ירכין כנ"ל אשר כבר הודעתיך בענין ג' גלגולים של שת והבל ומשה בפ' שופטים בשער המצות במצות לא ירבה לו נשים איך מפי היסוד דז"א נמשך ויוצא משם התפשטות הבל א' ואור גדול היוצא משם ונמשך ומתפשט בין הרגלים ועיקר אור זה יוצא מפי היסוד דאבא הגנוז ומלובש תוך היסוד דז"א כנודע ואין גילוי גמור אל פי היסוד דאבא אלא שם בלבד ואעפ"י שג"כ יוצא דרך שם הארה גדולה מן ז"א עצמו עכ"ז עיקר הארה אשר שם הוא מצד יסוד אבא אשר אין לו גלוי אחר אלא זה בלבד. וענין הארה זו נחלקת לב' חלקים שהם ד'. הראשונה הוא הבל היוצא מיסוד דאבא ונחלק לב' חלקים והא' הוא לצורך יעקב כי הנה כתר דיעקב הוא בת"ת דז"א ודעת דיעקב הוא ביסוד דז"א ושאר התפשטות גופא דיעקב והת"ת שלו אין לו אחיזה וסמיכה כנגדו בז"א וא"כ מהיכן נאחז ונעשה. אבל הענין הוא כי הנה זה ההבל והאור היוצא מיסוד דאבא דרך פי היסוד דז"א ומתפשט ביושר באמצע בין תרין ירכין דיליה משם בולטת ונוצצת ההארה ההיא לצד פנים דז"א ושם נעשה גוף יעקב אמנם ההארה וההבל בעצמו אשר שם באמצע בין תרין ירכין דז"א הוא בחי' הבל בן אדה"ר שהוא גלגול ראשון של משה. ועוד יש הבל אחד היוצא מיסוד דאימא ג"כ מבחי' החו"ג אשר בה דרך פי היסוד דז"א ויוצא גם הוא לחוץ בסוד הבל בין תרין ירכין וגם זה נחלק לב' חלקים ההבל בעצמו שבין ב' ירכין הוא בחי' קין בן אדה"ר בסוד ג' גלגולים שהם קין יתרו מצרי כמבואר אצלנו ומה שבולט ממנו לחוץ הוא מתנוצץ לצד האחור דז"א ושם נעשה ממנו גופא דאמצעיתא דרחל נוקבא דז"א אשר גם זו אין לה סמך ואחיזה כנגדה בז"א אלא בהבל הזה. אבל הזרועות והרגלים דיעקב ורחל יש להם סמך ואחיזה בנו"ה שהם ארוכים אבל ביסוד דז"א קו האמצעי שהוא קצר אין להם אחיזה בו אלא באלו האורות וההבלים הנז' וזכור הקדמה זו ותדע מהיכן נעשה בנין דגופא דיעקב ובנין גופא דרחל:

ונחזור לענין ראשון כי הרי ביארנו ענין נון של אמן איך היא רומזת בזה ההבל היוצא מיסוד דז"א עצמו ונקר' הויה מצד פנים וכנגדו מאחור נעשה גוף הנקבה הנק' אדני והרי זה יחוד שלישי וזהו הטעם שאמרנו לעיל שצריך לכוין חיבור יאהדונה"י באות א' של אמן ובאות מם וכן באות נון פשוט'. ובזה ית' לך מאמר דפ' וילך הנ"ל רש"א אלף עמיקא דבירא וכו' פי' כי הנה הודעתיך כי עמיקא דבירא הוא פי היסוד דאימא עלאה שנפתח במקום החזה דז"א ולכן אות אלף היא שם כנגד אלף דאהיה שהוא אור היוצא מן בינה הנק' אהיה מפי היסוד שלה תוך החזה דז"א כנודע כי ז"ס אלף שבתוך מילוי הואו של שם ההויה דאלפין כי אות האלף היא כנגד השליש האמצעי דת"ת דז"א שהוא מקום החזה אשר שם פתיחת פי היסוד דאימא הנז' הנקרא שם אהיה מם פתוחה נק' נהרא דנגיד ונפיק זהו יסוד דז"א אשר הוא פתוח וכנגדה מאחוריו הוא הדעת דנוק' רחל הנקרא מם סתומה בסוד הדעת הסתום ונק' מם סתומה נון פשוטה וכפופה הם באותו חלל דבין ב' ירכין כנ"ל והנון פשוטה היא כנגדו שהוא פשוט וישר מתפשט באמצע וכנגדו מאחוריו הת"ת דנוק' הנאצל ממנו כנ"ל והוא נק' נון כפופה שהוא ת"ת דנוקבא:

שער הכוונות - דרושי חזרת העמידה דרוש ה ענין כוונת אמן
ונחזור לענין כוונת אמן כי הנה נתבאר כוונתו איך היא להוריד אור עליון מן אימא עלאה אל זו"ן באותם הג' מקומות שמתחברין יחד. וכל זה הוא בכוונת אמן דשאר ברכות אבל בכוונת אמן דחזרת עמידה דש"ץ אינו כך לפי שאז כבר חזרו פב"פ ואין שם החיבורים הנ"ל דבחי' אחור באחור ולכן צריך לחברם בג' מקומות הנ"ל בבחי' היותם פנים בפנים ועכ"ז עיקר הכוונה היא ע"ד הנ"ל והוא במה שהודעתיך כי כל דבר שבקדוש' בכל מקום שהולך אף שמסתלק מאותו מקום מנחת שם במקומ' רושם א' ואינו זז משם לעולם ונמצא שאעפ"י שהוא עתה פב"פ אנו אומרים אמן להאיר אותם הג' רשומים הראשונים שנתרשמו בהיותם אחור באחור ושם היא כוונת האמן והנה מורי ז"ל היה רוצה לפרש לנו איך אות אלף מורה על שני שמות הויה ואדני כנז' וכן אות מם וכן אות נון אבל לא ביאר רק אות האלף. ואף גם אותה אלף שכחתיה אלא מתוך קצת סימנים נלע"ד שזהו מה ששמעתי אעפ"י שאיני זוכר ולכן לא אמנע מלכותבו. הנה שם ההויה דמילוי אלפין דמ"ה מקומ' הוא בקו אמצעי דז"א כי בדעת שבו יש שם מ"ה א' הקושר ומחבר עמו את החכמ' ואת הבינה ובת"ת יש ג"כ הויה אחרת דמ"ה וקושרת ומחברת עמו חו"ג. וביסוד יש הויה דמ"ה וקושר ומחבר עמו את הנ"ה. ונודע כי ידוד בנצח לימין ואדני בהוד לשמאלא ולכן דכורא עומד בנצח והנוק' בהוד והנה בחי' הויה דמ"ה אשר בת"ת חצי' של זו ההויה היא ידוד וחצי' בחי' אדני כי בחצי הת"ת בצד ימין הקרוב אל החסד הוא שם ההויה. ובחצי הת"ת השמאלי הקרוב אל הגבורה הוא שם אדני. והענין הוא כי חצי ההויה היא יוד הא ועומדת בצד ימין הת"ת והנה יו"ד ה"א גי' ידוד והרי איך יש שם ההויה בימין הת"ת. ואם תצייר אות אלף שבמילוי הא ראשונ' הנז' בציור יוד כזה א' הוא כ' ועם כ"ה הנז' הרי הם מ"ה דאלפין. גם אם תצרף עמו הכללות יהיה מ"ו שהוא מילוי ההויה דע"ב דיודין כנודע שהוא מצד הימין אמנם החצי הויה שבצד שמאל הת"ת היא ב' אותיות אחרונות ואו הא והם בגימטרי' י"ט כמנין חוה שהיא הנקב' אח"כ תצייר שני אלפין שיש במילוי ואו הא. האלף הראשונ' בציור יוי א' ואלף השני' בציור יוד כזה א' והיא בגי' מ"ו. ועם חשבון הי"ט הראשון הם בגי' ס"ה והרי איך חצי ההויה השמאלי' היא בחי' אדני ונמצא כי ציור אות אלף בציוריה שהם בהויה דמ"ה דאלפין שבת"ת זו היא הגורמת לענין זה להיות שתי שמות אלו ידוד ואדני בת"ת והרי איך שם זה של יאהדונהי הוא באות אלף של אמן עוד יש חילוק א' בין האמנים הנז':

ועתה נבאר ענין החילוקים שיש בין עניית אמן של התפל' והעמידה ואמן של ברכות המצות והנהנין ואמן של הקדי' והרי הם ג' בחי' והנה אמן של הקדיש נק' בחי' חיבוק ולכן צריך בכוונת ענייתו להקדים הנוק' לדכורא שבתחילה תעורר שם אדני ואח"כ שם הויה וזה סדר כוונתו אידהנויה כי הנוק' מקדמת להתעורר בתחלה ואז הוא מחבקה באהבה ולכן אותיות אדני קודמות לאותיות הויה והטעם לפי שהחיבוק קודם אל הנישוק ולכן בקדיש שה"ס החיבוק אז אותיות הנקב' קודמות. אבל ב' חלוקות אחרות של אמן דהמצות והנהנין ואמן דתפלה והעמידה שניהם נקר' נישוק והכונה בהם היא כסדר יאהדונהי ההויה של הזכר קודמת אל האדני שבנקב' והטעם הוא כי כיון שהנישוק הוא אחר החיבוק ולכן אז הזכר מתעורר קודם הנקבה לפי שבפעם הראשונה בלבד שהוא החיבוק קדמה הנקבה להתעורר ומשם ואילך הזכר מתעורר תחילה אמנם בשתי החלוקות האלו אע"פ שהם שוים בענין הנז' שהם בחינ' נישוק עכ"ז יש נישוק שהזכר מקדים לנשק לנקב' ויש נישוק ששניהם נושקים זל"ז ביחד וזה החילוק יש בין אמן דתפלה ועמידה ובין אמן דשאר ברכות של המצות ושל ברכת הנהנין כי החלוקה הראשונ' מהן היא שהוא מתחיל לנשק אותה ונשיקה שלו יורדת אצלה. ואח"כ נשיקה שלה עולה אצלו ונמצא שבתחילה ירד יוד של ההויה ואח"כ עלתה אלף של אדני. והחלוק הב' היא ששניה' נעשי' כאחד וכשמתחיל היוד של הויה לירד מתחלת אלף של אדני לעלות עד ששניהם פוגעים זב"ז בשיקול א' ובענין זה יש חילוק ביניהם. אבל הצד השוה שביניהן הוא שלעולם ההויה גוברת על אדני משא"כ באמן של קדיש כנז' אבל שכחתי איזה חלוקה מאלו השתים היא של ברכת המצות והנהנין ואיזה היא של העמידה:

והנלע"ד אצלי שבאמן של העמידה הם שוין הנשיקין שלהם ביחד לפי שאלו הם סוד הנשיקין השניים הנעשים בעת הורדת הטפה מן הזכר אל הנקב' והוא בעת העמיד' ואז נושקים זל"ז כחדא ברעותא חדא. אבל האמן דברכת המצות והנהנין הם הנשיקין הראשונים ואז הזכר הוא מתחיל להתעורר ולנשק'. ובזה יתבאר לך מאמר א' בזו' פ' תרומה דקס"ו ע"א בענין בריה דרב ספרא שדילג מאיגרא כדי לשמוע קדיש מפי הצבור והטעם הוא דע לך שאותו החכם בריה דרב ספרא בגלגול הראשון שקדם אליו טעה בענין סוד החיבוק ונתגלגל עתה לתקן מה שטעה אז ונודע כי כל מי שמתגלגל על איזה דבר שקלקל צריך לתקנו עתה בטורח גדול ובמסירת עצמו עליו ולכן כל זמן שלא תיקן החכם הזה את המעוות ההוא לא רצה להתחבר עם אשתו כיון שענין החיבוק הקודם אל הזווג טעה בו בתחילה וכן נראה מלשון הזו' שם כי לטעם זה לא רצה לישא אשתו עד אז ואמנם כאשר בא אל ידו המעשה הזה דעניית הקדיש שהוא בחי' החיבוק העליון כנז' ומסר עצמו על עניית הקדיש שהפיל עצמו מן הגג כנז' על עניית אמן שה"ס החיבוק אז נתקן טעותו הראשון. ואחר שתיקן ענין החיבוק עדיין היה צריך לעשות בחי' הנישוק הבא אחר החיבוק ועשאו ע"י אותם סודות התורה שדרש בפניהם מה שלא היה יכול לעשות קודם שתיקן החיבוק ולכן לא דרש אותם הדרשות של סודות התורה עד שתיקן החיבוק כדי שיבואו הדבריאה כסדרן בתחלה החיבוק ואח"כ הנישוק ואח"כ הזווג עם אשתו:

שער הכוונות - דרושי חזרת העמידה דרוש ה ענין כוונת אמן_1
ונחזור לענין כוונת אמן כי הנה נתבאר כוונתו איך היא להוריד אור עליון מן אימא עלאה אל זו"ן באותם הג' מקומות שמתחברין יחד. וכל זה הוא בכוונת אמן דשאר ברכות אבל בכוונת אמן דחזרת עמידה דש"ץ אינו כך לפי שאז כבר חזרו פב"פ ואין שם החיבורים הנ"ל דבחי' אחור באחור ולכן צריך לחברם בג' מקומות הנ"ל בבחי' היותם פנים בפנים ועכ"ז עיקר הכוונה היא ע"ד הנ"ל והוא במה שהודעתיך כי כל דבר שבקדוש' בכל מקום שהולך אף שמסתלק מאותו מקום מנחת שם במקומ' רושם א' ואינו זז משם לעולם ונמצא שאעפ"י שהוא עתה פב"פ אנו אומרים אמן להאיר אותם הג' רשומים הראשונים שנתרשמו בהיותם אחור באחור ושם היא כוונת האמן והנה מורי ז"ל היה רוצה לפרש לנו איך אות אלף מורה על שני שמות הויה ואדני כנז' וכן אות מם וכן אות נון אבל לא ביאר רק אות האלף. ואף גם אותה אלף שכחתיה אלא מתוך קצת סימנים נלע"ד שזהו מה ששמעתי אעפ"י שאיני זוכר ולכן לא אמנע מלכותבו. הנה שם ההויה דמילוי אלפין דמ"ה מקומ' הוא בקו אמצעי דז"א כי בדעת שבו יש שם מ"ה א' הקושר ומחבר עמו את החכמ' ואת הבינה ובת"ת יש ג"כ הויה אחרת דמ"ה וקושרת ומחברת עמו חו"ג. וביסוד יש הויה דמ"ה וקושר ומחבר עמו את הנ"ה. ונודע כי ידוד בנצח לימין ואדני בהוד לשמאלא ולכן דכורא עומד בנצח והנוק' בהוד והנה בחי' הויה דמ"ה אשר בת"ת חצי' של זו ההויה היא ידוד וחצי' בחי' אדני כי בחצי הת"ת בצד ימין הקרוב אל החסד הוא שם ההויה. ובחצי הת"ת השמאלי הקרוב אל הגבורה הוא שם אדני. והענין הוא כי חצי ההויה היא יוד הא ועומדת בצד ימין הת"ת והנה יו"ד ה"א גי' ידוד והרי איך יש שם ההויה בימין הת"ת. ואם תצייר אות אלף שבמילוי הא ראשונ' הנז' בציור יוד כזה א' הוא כ' ועם כ"ה הנז' הרי הם מ"ה דאלפין. גם אם תצרף עמו הכללות יהיה מ"ו שהוא מילוי ההויה דע"ב דיודין כנודע שהוא מצד הימין אמנם החצי הויה שבצד שמאל הת"ת היא ב' אותיות אחרונות ואו הא והם בגימטרי' י"ט כמנין חוה שהיא הנקב' אח"כ תצייר שני אלפין שיש במילוי ואו הא. האלף הראשונ' בציור יוי א' ואלף השני' בציור יוד כזה א' והיא בגי' מ"ו. ועם חשבון הי"ט הראשון הם בגי' ס"ה והרי איך חצי ההויה השמאלי' היא בחי' אדני ונמצא כי ציור אות אלף בציוריה שהם בהויה דמ"ה דאלפין שבת"ת זו היא הגורמת לענין זה להיות שתי שמות אלו ידוד ואדני בת"ת והרי איך שם זה של יאהדונהי הוא באות אלף של אמן עוד יש חילוק א' בין האמנים הנז':

ועתה נבאר ענין החילוקים שיש בין עניית אמן של התפל' והעמידה ואמן של ברכות המצות והנהנין ואמן של הקדי' והרי הם ג' בחי' והנה אמן של הקדיש נק' בחי' חיבוק ולכן צריך בכוונת ענייתו להקדים הנוק' לדכורא שבתחילה תעורר שם אדני ואח"כ שם הויה וזה סדר כוונתו אידהנויה כי הנוק' מקדמת להתעורר בתחלה ואז הוא מחבקה באהבה ולכן אותיות אדני קודמות לאותיות הויה והטעם לפי שהחיבוק קודם אל הנישוק ולכן בקדיש שה"ס החיבוק אז אותיות הנקב' קודמות. אבל ב' חלוקות אחרות של אמן דהמצות והנהנין ואמן דתפלה והעמידה שניהם נקר' נישוק והכונה בהם היא כסדר יאהדונהי ההויה של הזכר קודמת אל האדני שבנקב' והטעם הוא כי כיון שהנישוק הוא אחר החיבוק ולכן אז הזכר מתעורר קודם הנקבה לפי שבפעם הראשונה בלבד שהוא החיבוק קדמה הנקבה להתעורר ומשם ואילך הזכר מתעורר תחילה אמנם בשתי החלוקות האלו אע"פ שהם שוים בענין הנז' שהם בחינ' נישוק עכ"ז יש נישוק שהזכר מקדים לנשק לנקב' ויש נישוק ששניהם נושקים זל"ז ביחד וזה החילוק יש בין אמן דתפלה ועמידה ובין אמן דשאר ברכות של המצות ושל ברכת הנהנין כי החלוקה הראשונ' מהן היא שהוא מתחיל לנשק אותה ונשיקה שלו יורדת אצלה. ואח"כ נשיקה שלה עולה אצלו ונמצא שבתחילה ירד יוד של ההויה ואח"כ עלתה אלף של אדני. והחלוק הב' היא ששניה' נעשי' כאחד וכשמתחיל היוד של הויה לירד מתחלת אלף של אדני לעלות עד ששניהם פוגעים זב"ז בשיקול א' ובענין זה יש חילוק ביניהם. אבל הצד השוה שביניהן הוא שלעולם ההויה גוברת על אדני משא"כ באמן של קדיש כנז' אבל שכחתי איזה חלוקה מאלו השתים היא של ברכת המצות והנהנין ואיזה היא של העמידה:

והנלע"ד אצלי שבאמן של העמידה הם שוין הנשיקין שלהם ביחד לפי שאלו הם סוד הנשיקין השניים הנעשים בעת הורדת הטפה מן הזכר אל הנקב' והוא בעת העמיד' ואז נושקים זל"ז כחדא ברעותא חדא. אבל האמן דברכת המצות והנהנין הם הנשיקין הראשונים ואז הזכר הוא מתחיל להתעורר ולנשק'. ובזה יתבאר לך מאמר א' בזו' פ' תרומה דקס"ו ע"א בענין בריה דרב ספרא שדילג מאיגרא כדי לשמוע קדיש מפי הצבור והטעם הוא דע לך שאותו החכם בריה דרב ספרא בגלגול הראשון שקדם אליו טעה בענין סוד החיבוק ונתגלגל עתה לתקן מה שטעה אז ונודע כי כל מי שמתגלגל על איזה דבר שקלקל צריך לתקנו עתה בטורח גדול ובמסירת עצמו עליו ולכן כל זמן שלא תיקן החכם הזה את המעוות ההוא לא רצה להתחבר עם אשתו כיון שענין החיבוק הקודם אל הזווג טעה בו בתחילה וכן נראה מלשון הזו' שם כי לטעם זה לא רצה לישא אשתו עד אז ואמנם כאשר בא אל ידו המעשה הזה דעניית הקדיש שהוא בחי' החיבוק העליון כנז' ומסר עצמו על עניית הקדיש שהפיל עצמו מן הגג כנז' על עניית אמן שה"ס החיבוק אז נתקן טעותו הראשון. ואחר שתיקן ענין החיבוק עדיין היה צריך לעשות בחי' הנישוק הבא אחר החיבוק ועשאו ע"י אותם סודות התורה שדרש בפניהם מה שלא היה יכול לעשות קודם שתיקן החיבוק ולכן לא דרש אותם הדרשות של סודות התורה עד שתיקן החיבוק כדי שיבואו הדבריאה כסדרן בתחלה החיבוק ואח"כ הנישוק ואח"כ הזווג עם אשתו:

כוונת אמן בכ"מ שהוא כבר נתבאר עניינו אצלנו באורך אלא ששם ביארתי ששכחתי משא"ל רבי ז"ל בזה ושם כתבתיו בטעות ועתה זכרתיו היטב והרי הוא זה מה ששמעתי אני בעצמי מפי מורי ז"ל בעצמו ולא ע"י זולתו. דע כי שם ההויה הוא בחסד דז"א ושם אדני בגבור' ושתי השמות הם בת"ת עמודא דאמצעיתא כנז' בתיקונים ואלו הב' שבת"ת אינם השנים שבחו"ג אמנם הם שמות אחרים מלבד אותם שבחו"ג ועד"ז הם הויה בנצח ואדני בהוד ושניהם ביסוד וכן במלכות יש שנים ידוד ואדני ועי"ש במ"ש שם מה ענין ידוד ואדני שיש במלכות ואיך נרמז בסוד ן' פשוטה של אמן והנה זה שאמרנו שיש בת"ת יהו"ה ואדני הוא בחיבור החו"ג בהתחברותם בת"ת כי יש ידוד ואדני ג"כ בעצמות ת"ת ולכן תמצא שבהויה דאלפין דמ"ה שהיא בספירת הת"ת לבדה כנודע הנה אות אלף שבתוך מילוי אות ואו אם נמנה משם ולמטה הם ג' אותיות וה"א והם בגי' י"ב וה"ס י"ב אותיות אדני במילואו והרי איך שם אדני נרמז משמאלא של הויה דמ"ה דאלפין ר"ל בסופה וכן שם הויה נרמז מימין ההויה דמ"ה ר"ל בתחילתה כי לעולם ההתחלה היא בימין וזה עניינו כי הנה מתחילת ההויה דמ"ה עד אות אלף הנז' שבתוך מילוי אות הואו הם ו' אותיות יוד האו שהם בגי' ל"ב וה"ס ארבע אותיות פשוטות של שם ההויה וכ"ח אותיות מילוי המילוי שלהם והרי נתבאר איך שם ההויה מימינא ושם אדני משמאלא ואות אלף באמצעיתא דילהון גם יש בו הויה ואדני באופן אחר והוא כשתחלק שם מ"ה לחצאין יהיו כ"ב מכאן וכ"ב מכאן וא' הכולל הרי מ"ה והנה הכ"ב שמכאן הם כ"ב אותיות שיש בשני שמות ידוד ואדני במלויים וכן כ"ב מכאן והם ג"כ ע"ד הנז' וא"כ הרי שבהויה דמ"ה נרמזו בו ב"פ כ"ב שהם ב"פ ידוד ואדני שיש בו והוא בחי' חו"ג הנכללי' בו ונעשים בו ידוד ואדני פעם אחת ועוד יש בו בעצמו הויה ואדני פעם אחרת בעצמותו. גם דע כי מלוי הויה דיודין דע"ב שבאבא היא מ"ו וזו היא בחי' הטפ' דאבא שיורש הבן משל אביו. וזה המ"ו של מלוי הנז' מצויר בצורת א' שנק' א' אחת שציורה ב' יודין וואו שהם בגי' מ"ו ג"כ בהיות היודין מליאים הם כ' כ' ואות הואו בלתי מלוי ולכן אמרו בתיקונים שאות אלף שבחכמה היא צורת יוי וצורת אלף שבבינה היא צורת יוד והנה מכח זה המילוי שהוא מ"ו נעשה ז"א בחי' ההויה דמ"ה דאלפין עם הכולל ג"כ מ"ו ואח"כ כאשר ז"א מגדיל את נוקבא נותן לה המלוי ג"כ שלקח מאבא שהוא מ"ו והמלוי דהויה דמ"ה שלו עצמו שעולה בגימטריא י"ט:

והנה כנגד המלוי שנתן לה מהויה שלו דמ"ה שהיא י"ט לכן נק' היא חוה אשת אדה"ר כי חוה בגי' י"ט ואדם בגי' מ"ה כי מן המלוי שלו נעשית נוק' חוה וכשנותן לה ג"כ המלוי של מ"ו שלקח מאבא אז נק' נוק' אדני כמנין מ"ו י"ט שהם בגי' ס"ה וז"ס ה' בחכמה יסד ארץ כי ה' שהוא ז"א נשתתף עם חכמה הנק' אבא וע"י שני המלויים שלו ושל חכמה שהם י"ט ומ"ו יסד ארץ דהיינו נוק' הנקרא ארץ שהיא שם אדני ובנה את בניינה והגדילה. ע"כ מה ששמעתי אני ממורי ז"ל בענין סוד עניית אמן וזה ששמעתי מזולתו ששמע ממורי ז"ל. וז"ל עוד סוד עניית אמן הנה אמן בגי' יאהדונהי והנה אלו הנקודות הם מלוי שני הויות שהם יוד הא ואו הא יוד הא ואו הא וכללם שביחוד זו"ן גם היא נקר' מ"ה ובניקודם זולת אותיות האחרונות הוא ג' ס"ג שעולים לאימא לקבל מוחין ועם ניקוד שני אותיות אחרונות וב' שמות עולים לא"א. אותיות שלאחר אותיות אמן הם בנ"ס הוא י' אלקים ובאתב"ש הוא י"פ מ"ב מן מ"ה ומן ס"ג. אמר הכותב ע"כ מצאתי כתוב ונלע"ד שזהו פי' כי הנה שני שמות הנז' בלתי נקודות הם בגי' צ"א כמנין שתי הויות דמ"ה עם הכולל והם כנגד זו"ן כי בהיות נוק' מתייחדת עמו אז ג"כ היא נק' הויה דמ"ה והנקו' שבהם כפי מה שכתובים בתורה ידוד אדני וב' אותיותיו האחרונות אין בהם ניקוד ויש בהם ח' יודין וג' ווין והם בגימ' צ"ח וכשתחבר האותיות עם הנקו' שהם צ"א וצ"ח יעלו בגי' קפ"ט שהם ג' הויות דס"ג. והכוונה היא שעתה עולין זו"ן הנרמזים באותיות לבדם כנז' אל אימא עילאה הנק' ס"ג לקבל משם ג' מוחין שהם ג' הויו' דס"ג הנרמזים במספר האותיות והנקודות כנז'. אמר עוד שאם תוסיף ותנקד גם שני אותיות האחרונות כפי מבטא האותיות שהם ה"י יתוספו ג' יודין שהם ל' על הקפ"ט הנז' ויהי רי"ט ועם שני כוללים של שני השמות יעלו בגי' אר"ך לרמוז שאחר שיקבלו זו"ן הג' מוחין מאימא חוזרים ועולים עוד עד א"א הנק' ארך אפים כנודע אמר עוד אותיות שלאחריו הוא בגי' י"פ אלקים ולא הבנתי ענין זה היאך אמר עוד ובאתב"ש כו' ר"ל כי כשתחליף שני שמות הנז' באתב"ש יהיו מתצק פטצם והוא בגי' תתמ"ט כמנין י"פ מ"ב אותיות שיש בה' הויות דס"ג. וה' הויות דמ"ה בפשוטן ובמלויים ובמלוי מלויים שהם תת"כ והכ"ט איני יודע עניינם ע"כ:

סוד אל מלך יושב כו' דע כי תוספת השבת מתחיל מיום ששי מתחילת שעה ששית כמו שית"ל דף ס"ב ריש ע"א בע"ה בענין ע"ש על פסוק יום השישי ה' יתירה ונמצא כי ז' שעות אחרונות של יום הששי וכל כ"ד שעות דיום השבת הקב"ה יושב בהם על כסא רחמים מפני כבוד השבת ומספרם א"ל שעות וז"ס אל מלך יושב על כסא רחמים ושאר ימי החול יושב על כסא דין גם בתיקוני' אמרו שהם ר"ת אמ"י על כרו"ב על ידי שאנו קוראים ומתנהג עם ו' יתירה. סוד ענין הוידוי שנהגו לומר אחר חזרת ש"ץ התפילה קודם נפילת אפים. דע כי אעפ"י שהתודה על חטאיו בשומע תפלה כנ"ל עכ"ז צריך שיחזור עתה ויתודה על חטאיו ויפרשם בכלל הוידוי שמתודים כל הקהל. ואחר הוידוי יאמר ויעבור וי"ג מדות ואח"כ יאמר נפילת אפים. וטעם קדימת הוידוי אל י"ג מדות יובן מה שנבאר עתה והוא כי בעת שאתה מתוד' הוידוי תכה ביד ימינך כפוף כמו אגרוף על לבך שמצד שמאלך הכאה אחר הכאה בנחת בעוד שאתה מתודה בין בשחר בין במנח' ע"כ תיבה ותיבה של אשמנו בגדנו כו' הכאה א' ותכוין בזה כי הנה נודע שלב האדם נעשה מכח גודל הארת החו"ג והיסודות דאו"א מתגלים שם בחזה דז"א כי שם נפסק היסוד דאימא כמבואר אצלנו והחוטא גורם הסתלקות המוחין לעלותם למעלה במקום הסתום והמכוסה ומונע ירידת החסדים ההם אל הלב ותכוין שעתה ע"י הוידוי נתקן הענין ונתכפרו עונותיו בסוד ונשא השעיר עליו את כל עונותם שע"י אמירת הוידוי שאומרים הקהל המקטרג לוקח חלקו בעת הוידוי והולך לו ונפרש ממקום הקדוש' ואז נעשים השני זיווגים של לאה וישראל בעת י"ג מדות ושל רחל ויעקב בעת נפילת אפים וזר לא יקרב אליהם לטמא את משכן ה' ח"ו ועל ידי הכאות האלו אתה גורם להכות שם ולהוריד החסדים אשר למעלה במקום המכוסה למטה במקום הלב שהוא מקום המגולה ולפי שהיד ימינית היא סוד החמש חסדים בשרשם העליון ולכן צריך להכות ביד ימינו על לבו ויכוין לנענע החסדים אשר למעל' ולהורידם למטה במקום הגילוי. והנה נת"ל שבברכת שים שלום יורדת טיפת החסדים מן המוח עד החז' אבל עדיין לא נתגלו בחזה וע"י אלו ההכאות שמכה בחז' יורדי' החסדים עוד למטה במקום החז' ואחר שירדו שם החסדים במקום החזה אז אומרים ויעבור לעשות זווג לאה עם ישראל וכוונתינו הוא שיתפשטו למטה לשני תועליות האחד הוא לצורך זווג לאה עם ז"א מן החזה ולמעל' בויעבור וי"ג מדות והשני הוא לצורך זווג רחל עם יעקב בנפילת אפים כנ"ל בענין נשיאו' כפים דברכת כהנים ולכן מוכרח הוא להקדים הוידוי אל הי"ג מדות לסיבה הנז', גם צריך האדם לומר כל פרטי הוידוי כולם אשמנו בגדנו כו' אעפ"י שיודע האדם בעצמו שאין בו כל הדברים ההם ונראה כמדבר שקר אין חשש בזה ואדרבה הוא מוכרח לומר כך ובזה תבין טעם נכון למה נתקן הוידוי בלשון רבים כי היה צ"ל אשמתי בגדתי כו'. אך הענין הוא שמלבד מה שנענש האדם על חטאיו גם הוא נענש על חבירו מטעם הערבות כי כל ישראל הם גוף אחד כלול מאיברים רבים א"כ לזה ראוי לאדם שיתודה בלשון רבים כדי שיתודה גם על חבירו ולכן אף אם יש עבירות שלא חטא בהם הנה אפשר שחבירו חטא בהם וצריך להתודות בלשון רבים אעפ"י שהוא לא עשה אותה העבירה:

שער הכוונות - דרושי ויעבור דרוש א
דרושי ויעבור:

דרוש א':

בענין י"ג מדות ויעבור הנאמרים אחר הוידוי כנ"ל כבר נת"ל בענין נשיאות כפים דברכת כהנים כי בענין י"ג מדות דויעבור נעשים שני תועליות הא' לצורך זווג ז"א עם לאה מן החזה ולמעל' בעת ויעבו' ממש והב' הוא לצורך תיקון דיקנא דז"א שאין בה אלא ט' תיקונים להשלימם לי"ג תיקונים. ונבאר עתה ענין זה באורך הנה כבר נת"ל כי בברכת אתה גבור נעשה חיבוק השמאלי. ובברכת אתה קדוש נעשה חיבוק האמצעי והנה ענין החיבוק הזה הוא בשם הויה דיודין דע"ב בימינא שהוא בחסד דז"א וע"ב משמאל' בגבור' דילי' שהוא הויה דס"ג עם י' אותיותיו העולים ע"ב. וע"ב באמצעי' שהוא הויה דמ"ה דאלפין עם חשבון ההויה עצמה שהוא כ"ו העולים ע"ב. וע"י אלו הג"פ ע"ב מחבק ז"א לנוק' וג"פ ע"ב אלו הם נמשכין בסוד טפה הנמשכת ממוח הז"א הנק' חכמ' ומתפשט בג' מקומות הנז' ג"פ ע"ב הנז'. ואח"כ בברכת שים שלום מתעורר היסוד ואז מתעוררת טפת ההזרעה הנמשכת מן המוח להמשיך למטה וטפה זו היא מעולה מאד לפי שנמשך מן האור המקיף אשר על ראש ז"א מבחינ' המקיף דמוח חכמה וכבר הודעתיך כי טפת ההזרעה היא מעולה מאד ומאירה בתכלית ההאר' וכאשר היא יורדת נמשכת דרך הדעת דז"א המלובש תוך יסוד דאימא כנודע ולפי שהיא יורדת במרוצה עד נקודת ציון של הנקב' לכן הטפה הזו נמשכת דרך צנור הנז' עד למטה. והנה כיון שנתבאר שזה החיבוק הא' נמשך מן החכמ' שבז"א ונודע כי כל בחי' חכמ' היא גבור' כמבואר אצלנו בענין א"א שהגבור' דעתיק מלובשת תוך חכמ' דא"א ולכן כל בחי' ג"פ ע"ב ע"ב ע"ב היא בגי' גבור' לרמוז בהויה דע"ב שבחכמה על גבור' דעתיק הגנוזה בתוכ' ולכן אנו רוצים שזו הטפה של ההזרע' תתחלק לג' חלקים חלק א' נמשך למטה לצורך זווג רחל נוקבא דז"א. והשני הוא להמשיכה בחסד דז"א לעשות ממנו בחי' ע"ב באופן אחר לצורך חיבוק יותר מעול' מן הא' כמ"ש. והג' הוא להעלותו למעל' להמשיכו אל דיקנא דז"א כדי שתהיה שלימ' בי"ג תיקוני דיקנ' שלמים כי בתחיל' לא היה בו רק ט' תיקונים בלבד. ודע כי טפה זו נמשכה מחסד דעתיק המלובש תוך הכתר דאריך ומשם נמשך למטה כנז':

והנה בעת נפילת אפים אז הוא עת נתינת והורדת הטפה הזו מן היסוד אל המלכות ולכן אנו מקדימין עתה בי"ג מידות ויעבור לעכבם קודם שתרוץ למטה ולוקח אותה בהיות' למעל' במקום החזה דז"א כי שם נקרא מעבר יב"ק שעוברים הויות המוחין דגדלות תוך האלקים דקטנות שבגרון כי הויה ואלקים בגי' יב"ק וזהו ויעבור של י"ג מדות שא"א עתה ליקח את אור המוחין דגדלות העוברים מעבר יב"ק וזהו טרם שירד' למטה לפי שאז כבר יצאה מן תוך המחיצות דיסוד דאימא כשנמשכת מן המוח וירדה עד שם ואז כבר נגלית בגלוי ואז אנו מעכבים טפה זו בהיות' שם קודם שתרד במלכות ומתחלק לג' חלקים כנ"ל ואז נמשך ממנה חלק א' שה"ס שם ההויה דע"ב דיודין ונמשכת והולכ' בחסד שהוא זרוע הימין דז"א כדי לעשות בו חיבוק יותר מעולה. אבל ג' ע"ב הראשונים שהיו בחו"ג ות"ת דז"א שלשתם נתקבצו בשמאל דז"א ושם נתחברו ג"פ ע"ב ע"ב ע"ב ונעשו רי"ו שהוא בגי' גבור'. ואמנם הע"ב דבחי' החסד נמשך בזרוע ימין עתה מן הטפה הנז' כנז' ונמצא שהם ע"ב רי"ו וז"ס ויעבור ע"ב רי"ו ועיין באד"ר דקל"א ע"ב בענין אוירא דכיא ושם תבין היטב ענין ע"ב ורי"ו מה עניינו באמיתות וכן בביאור ק"ש שעל המטה ונודע כי כאשר מים רבים יורדין דרך צינור א' במרוצה אעפ"י שהצינור ההוא יהיה דק וצר מאוד אין המים מתעכבי' בו ומקלחי' ויוצאים דרך קצה הצינור למטה. אבל אם נסתום פי הצינור למטה במקום הקלוח המים אז יחזרו המים היורדים ויעלו למעלה ואין כח במחיצות הצינור לעכבם ואז מתקלקלים מחיצות הצינור ונשברים והמים יוצאים דרך בקיעת מחיצות הצינור, ונמצא שבהיות האור העליון של הטפה הנז' יורדת עד הנקבה לא היה מקלקל מחיצות אבל עתה אשר אנחנו מעכבים אותו למעלה במקום החזה שהוא במקום יציאת האור מפי היסוד דאימא מסתיים שם כנודע אז אין כח ביסוד דאימא להחזיקו כי אורו גדול מאד להיותו נמשך מן המקיף העליון אשר למוח החכמה שבחכמת ז"א ולכן מחיצות יסוד דאי' מתקלקלי' ומסתלקי' ונשארים המוחין בלתי מלובשים בנה"י דאימא והנה בתחילה שהיו בתוך הלבושים דנה"י דאימא לא היו רק ג' מוחין בלבד שהם חב"ד כמבואר אצלנו ולכן אז היתה הדיקנא דז"א בסוד ט' תיקונים בלבד כנז' באדרת נשא לפי שהדיקנא נמשכת מן המוח והנה הם ג' מוחין כל א' כלול משלשתם הרי הם ט' תיקוני' בלבד אבל עתה שהם בלתי לבוש הנה הם נפרדים בסוד ארבע מוחין כי הדעת נחלק לחו"ג ואז ג"פ ד' מוחין הם י"ב ועם הכולל הם י"ג תיקוני דיקנא דז"א אמנם אין הדבר נעשה מאליו כי הנה בתחילה מתגלין המוחי' מתוך לבושיהם וניכרים היותם ד' מוחין אבל עדיין אין הארתם בולטת לחוץ בצדדי הפנים דז"א להשלים בו ארבע תיקוני דיקנא החסרים בו כנז'. וכדי להוציא הארתם לחוץ צריך שיהיה ע"ד מ"ש בענין התפילין ששם ביארנו שאין אור המוחין בולט לחוץ במצח דז"א להעשות שם בבחי' תפילין אלא בכח ההוא קוצא דשערי הנמשכת מן א"א עד רישא דז"א כנגד ערפו ומכה שם ומאיר הארתו שם ונכנס' במוחין ואז מתוך רבוי ההארה שלהם נבקעים לבושיהם ובולטים אורותיהם במצח בסוד התפילין וכן היה הענין כאן והענין תלוי במה שנבאר:

דע כי ברישא חוורא דא"א יש שם בחי' י"ג חוורתי שהוא המקום החלק של העור הלבן ההוא שבין שער לשער כמבואר אצלנו באדרת נשא והנה הם ג' הויות בההוא חוורא ובהם י"ב אותיות וה"ס י"ג חוורתי הנז' כ' הי"ג הוא הכולל את כולם והנה ארבע חוורתי שבהם שהם הויה א' הם נמשכין ויורדין דרך אחורי א"א דרך העורף. אבל הח' חוורתי שהם ב' ההויות עם החוורא הי"ג הכוללת את כולם הם נמשכין כנגד פני א"א. גם נתבאר כי יש י"ג תיקוני דיקנא בא"א והם ג"כ בחי' ג' הויות אחרות שבהם י"ב אותיות ותיקון הי"ג כולל את כולם. והנה אלו הי"ג תיקוני דיקנא דא"א ד' מהם שהם עלאין אינן צריכים אל האר' עליונה כי כבר יש להם הארה הצריכה אליהם. אבל הח' אחרונות שבהם שהם הנק' דיקנא דכהנא רבא שהתחלתם היא מן התיקון הנקרא ורב חסד משם ולמטה כי רב חסד הוא בחי' כהנא רבא כנודע שהכהן הוא בחסד ואלו הח' תיקונים הנה הם צריכין לרדת להאיר למטה בט' תיקוני דיקנא דז"א ולכן הם צריכין תמיד לקבל הארה עליונה לפי שהם מתקנים תמיד לדיקנא דז"א משא"כ בד' תיקונים העליונים מהם ולכן אותם ב' ההויות שהם ח' חוורתי דרישא הם נמשכין ומאירים בהם ועי"כ יש בהם כח בט' תיקוני' הנז' לרדת להאיר בט' תיקוני דיקנא דז"א אבל הד' תיקו' עילאין שאינן מאירין תמיד בדיקנא דז"א אינן צריכין לאור עליון. אמנם עתה אשר כוונתינו היא להשלים כל י"ג תיקונים בדיקנא דז"א הנעשית מכח בירורי המל' של ז"א והנה הכח שלהם שהיא אותה טיפה שהמשכנו מלמעל' אשר בקע את היסוד דאימא העומדת בחזה דז"א וקלקלה את מחיצותיה כנ"ל הנה היא עומדת שם ואין בה כח עדיין להוציא לחוץ את הד' תיקוני דיקנא דז"א ולכן צריך שאותה ההויה השלישית שהיא ד' חוורתי רישא דא"א הנמשכ' מאחורי רישא דידיה דרך העורף ומגעת עד מקום ערפו של רישא דז"א והיא מכה שם ומאיר' שם ונכנסת עד תוך המוחין דז"א ממש כי מאחר שכבר אור הטפה הפנימית בהגיעה שם בקעה יסוד אימא וקלקלה את מחיצותיה ולכן יש עתה כח אל אור הויה הנז' דד' חוורתי אחורי רישא דא"א לכנס תוך המוחין דז"א ואז שתי האורות האלו הפנימי והחיצון מתחברים יחד ומכים ומאירים במוחין דז"א ויוצא הארתם לחוץ ואז מכח ד' אותיות זו ההוי"ה של ד' חוורתי הנז' נעשים בז"א ד' תיקונים אחרים עלאין ואז נשלמת דיקניה בכל י"ג תיקונין נמצא כי האור הראשון של הטיפה בוקע מחיצות לבוש יסוד דאימא ואח"כ בא האור של ההויה דארבע חוורתי דא"א ונכנסו ובקעו את הפנים עצמן דז"א והוציאו בו ארבע תיקוני דיקנא עלאין שבו. אבל עדיין אין דיקנא דיליה שלימה לפי שהט' תיקונים תתאין דיליה הם מאירים מאד לפי שיש בהם הארת ח' חוורתי האחרים הנמשכים דרך פנים שלא ע"י התלבשות אבל הד' תיקונין עלאין נמשכו מן הארבע חוורתי שבאו ונמשכו ע"י העבר' והתלבשות כנז'. והארתם גרוע' ואדרבה צריך שיהיה הדבר להפך שהד' עלאין יאירו יותר מן הט' תתאין ולכך צריך שתמשך הארת ד' תיקוני דיקנא עלאין דא"א שהיא בחי' הויה א' מן ארבעה אותיות ותרד ותאיר בד' תיקונין עלאין דז"א וע"י הארה זו יאירו אלו הד' תיקונין עלאין יותר מט' תיקונין תתאין ואמנם המשכת הארה זו היא באופן זה כי הנה אותה ההויה דארבע חוורתי אחורי רישא דא"א אשר נמשכה למטה ונעשו ממנה ארבע תיקונין עלאין דדיקנא דז"א כנז':

והנה הויה זו אע"פ שהיא עליונה עכ"ז כבר היא עתה ירידה למטה ונתיישבה בז"א ונק' ע"ש ונעשית ממש בחי' ז"א והויה זו היא קורא' אל אותה הויה הנז' אשר בארבע תיקונין עלאין דדיקנא דא"א שתרד למטה ותאיר בארבע תיקונין עלאין דדיקנא דז"א כנז':

והנה ביארנו הענין דרך כללות. ועתה ניישב הביאור הנז' בתיבות הפסוק עצמו שהוא ויעבור ה' על פניו ויקרא כו' הנה תיבות ויעבור היא ענין המשכת הטפות דע"ב רי"ו שהם אותיות ויעבור כנ"ל ותיבת ידוד הכונה היא במה שנודע שז"א נשלם לי"ס עם בחי' המלכו'. ואמנם עתה אשר המל' ננסרה ונתפרד' ממנו וחזרה עמו פב"פ נמצא שאין בז"א עצמו רק ט"ס בלבד אבל ע"י זה האור אשר אנו ממשיכים בחזה שלו בין ב' זרועותיו הנה האור הזה הוא נמשך ג"כ דרך אחוריו ומאיר ג"כ שם במקו' ההוא אשר היתה שם המל' דבוקה מאחוריו בתחי' ונודע כי כל דבר קדוש' אף שמסתלק מניח שרשו במקומו והנה שרש המלכו' אשר שם מאיר עתה מאד ע"י תוספת האור הזה ועל ידי כך נשלם ז"א לי"ס ונקרא שם מלא וידוד שלימה וז"ס ההויה הזו דויעבור ידוד. הנה נת"ל שכל ענין המשכ' אור הטפה הנז' הוא לענין חיבוק המלכו' הרמוזה בפסוק שלמעל' מזה באומרו אני אעביר כל טובי שהיא המלכות הנק' לאה והנה המלכות הזאת היא עתה על פניו מעולה ממנו לפי שכל בחי' הורד' טיפה זו היתה להוריד' למלכו' אלא שאנחנו עיכבנו אותה במקום הזה כנ"ל כדי להשלים ז"א עצמו כנודע נמצא שהוא אוכל משלה ומחלקה הנוגע לה. והנה הוא טפל אליה בבחי' זו והיא גדולה ממנו ומאירה בפניה יותר ממנו וזה נרמז במלת על פניו שלא נאמר בפניו אלא על פניו כלו' למעלה מפניו כי לאה זו היא מעולה עליו ומאירה ביותר והנה בחי' ע"ב רי"ו הנרמז בתיבת ויעבור כנז' אשר נמשך ע"י עיכוב האור ההוא וחזרתו ועי"כ נעשה בחי' ידוד על פניו כנז' הנה ג"כ גרם דבר אחר למעלה והוא כי גם אותה הויה של ד' חוורתי רישא דא"א הנמשכת עד עורף ז"א עברה ונכנסה תוך המוחין דז"א וחזרה ויצאה לחוץ בפניו של ז"א ושם נעשית בחי' ד' תקונין עלאין דדיקניה. וזו כונה שנית בתיבות ויעבור ה' על פניו כו' כי ידוד הנז' שהיא הד' חוורתי הנז' עברו על פניו דז"א ונעשו שם בו בחי' ד' תקונין עלאין דדיקניה. ואומרו ויקרא ידוד ידוד וכו' ה"ס מה שביארנו כי זאת ההויה של ד' חוורתי רישא דא"א הרמוזה בויעבור ידוד אשר ירדה ונתיישבה בד' תיקונין עלאין דדיקנא דז"א הנה היא קוראה אל ההויה האחרת אשר למעלה בד' תיקונין עלאין דדיקנא דא"א שתרד ותאיר למטה בד' תקונין עלאין דדיקנא דז"א וזהו ויקרא ידוד ידוד. כלומר כי זו ההויה קוראה אל ההויה האחרת העליונה שתרד ותאיר כנז'. והנה באד"ר אמרו כי פסיק טעמא בין שני ההויות האלו לפי שההויה הראשונה היא בז"א והב' היא בא"א וכפי דברינו אלה שניה' הם בא"א ולא עוד אלא שהראשונה היא יותר מעולה מן השנית כי זו בחוורתי רישא וזו בתיקוני דיקנא אבל הענין מובן עם האמור כי אחר אשר ההויה הא' ירדה כבר למטה בז"א והויה הב' עדיין היא למעלה בדיקנא דא"א לכן הראשונה נקרא בחי' ז"א והב' שעדיין לא ירדה נקר' בחי' א"א והענין מבואר:

ועתה אנו צריכין להודיעך כי אין בז"א לעולם רק ט' תיקוני דיקנא כנז' באד"ר ד' קל"ח ע"א. אבל הענין הוא שעתה בענין ויעבור נמשכת הארת ד' תיקונין עלאין דדיקנא דא"א באלו הט' תיקוני דיקנא דז"א ונמצא שבאלו הט' תיקוני דיקנא דז"א יש בהם הארת של י"ג תיקונים שלימים ועי"כ נחשב כאלו נגמרו בו י"ג תיקונין אבל האמת הוא כי אין בו לעולם רק ט' תקונין בלבד:

ונחזור עתה אל ענין שאנו בו ויקרא ידוד ידוד כי הנה בט' תיקוני דיקנא דז"א יש בהם שני הויות שבהם שמונה אותיות ותיקון הט' הכולל כולם ע"ד מה שנתבאר בתיקון הי"ג דדיקנא דא"א שכולל הי"ב עליונין והנה עתה יורדין מלמעל' שני הויות על דרך מה שביארנו בויקרא ידוד ידוד ואז אלו השני הויות ראשונות אשר שתיהן אינן רק הויה אחת לפי שהם בחינת ארבע תיקונים לבד הנה הם מתפשטות ומאירות בט' תיקו' דיקנא דז"א ואז נמצאו י"ג הארות בט' תיקוני דיקנא דז"א כנז' ונמצא כי בתיבות ויקרא ידוד ידוד כו' צריך לכוין ג' כוונות תחלה תכוין שאותה הויה שעברה דרך עורף ז"א לפנים היא קוראה את ההויה העליונה שבארבע תיקונין עלאין דדיקנא דא"א ואז שניהם נמצאות למטה בז"א. ואח"כ תכוין עוד כוונה ב' כי ההויה הא' אשר בד' תיקונים הראשונים שבט' תיקוני דדיקנא דז"א היא קוראה לאותה ההויה שירדה מד' תיקונים עלאין דדיקנא דא"א אשר נמשכת דרך הפנים והיא מעולה מאד ומאיר בה. אח"כ תכוין עוד כוונה ג' כי ההויה הב' שבד' תיקונין תתאין שבט' תיקוני דיקנא דז"א היא קוראה אל ההויה דארבע חוורתי אחורי רישא דא"א הנמשכת דרך אחור בעורף ז"א ועוברת ומאירה בה והרי נתבאר ג' כוונות וגם נתבאר לך איך ב' ההויות הראשונות דא"א מאירות בב' הויות השניות דז"א. אבל לעולם אינם רק ט' תיקוני דיקנא בז"א. אלא שההארות הם במספר י"ג הארות כמשי"ת עוד בע"ה. והנה נתבאר לך איך יש בחינ' רי"ו בגבור' הזכר שהוא ז"א ואמנם גם יש בחינת רי"ו אחר אל המל' ונמשך ג"כ מן דיקנא דא"א והוא באופן זה. אמר הכותב חיים שכחתי תשלום דרוש זה:

שער הכוונות - דרושי ויעבור דרוש ב
דרוש ב':

ונבאר ענין זה יותר באורך דע שענין ויעבור הוא ממש בחי' עיבור וכן תמצא כי מלת ויעבור הם אותיות עיבור ואמנם עיבור זה סודו הוא בבחי' לאה נוק' עליונה דז"א. וביאור הענין זה דע כי כל נשמות של התחתו' נמשכות מן לאה ורחל כי יש נמשכות מלאה ויש נמשכות מן רחל והנה נודע שמלאה נמשכו נשמות ומן רחל נמשכות נפשות ולכן צריכות הנשמות לעבור תחילה דרך לאה ואח"כ נעשות נפשותיהן ונמשכות דרך רחל אבל יש מי שנפשו ונשמתו שתיהן נמשכו' מן לאה כגון השבטים בני לאה ראובן שמעון כו' ויש מי שנפשו ונשמתו שתיהן מן רחל כגון בני רחל יוסף ובנימין ואין כאן מקום ביאור הקדמה זו. ודע כי מ"כ בקונט' במ"א באופן א' וזה עניינו בקיצור הנה הה"ג אשר תוך יסוד דאימא שבדעת דז"א הנה הם במלת ויעבור יוצאות לחוץ וניתנות בלאה שלא ע"י ז"א ושם נעשות בה בחי' רוח. ואח"כ מזדווג בה ז"א ונותן בה הה' חסדים בסוד זווג וכל זה בתיקון י"ג מידות דויעבור. ואח"כ בוקעין דרך רגלי לאה ויוצאין החו"ג הנז' וניתנין החסדים בראש יעקב והגבו' בראש רחל כנודע שיעקב ורחל הם תחת רגלי לאה ואח"כ בעת נפילת אפים מזדווגים יעקב ורחל ג"כ ונותן יעקב ברחל בסוד זווג גם את הה' חסדים ונעשים אז אותם הטפות של החו"ג האלו בחינת נפש. ונלע"ד חיים הכותב כי זהו ממש ע"ד או"א המזדווגים בסוד חו"ג שלהם והם בחי' נשמה ונשמה לנשמה והכל מתקבץ ביסוד דאימא ומתלבשת בז"א ונותנת בדעתו החו"ג ושם נעשות בחי' רוח והגבו' ניתנים בלאה והחסדי' ניתני' אליה בסוד זווג וכן עד"ז לאה זו העליונה קבלה החו"ג הנקרא רוח וירדה ונתלבשה ביעקב ורחל לעשות להם מוחין כדרך שעוש' אימא עלאה בישראל ולאה כנז' ואז נעשים שם בחי' נפשות החו"ג האלו שירדו שם. ונלע"ד כי כן לפעמים חציו של ז"א התחתון הנקר' ישורון המזדווג עם רחל למטה מחזה דז"א גם הם נקר' נפשות ע"ד יעקב ורחל והבן זה. גם נלע"ד שאעפ"י שביארנו איך תחלה הם רוח בלאה וישראל ואח"כ יורדים ביעקב ורחל ונעשים נפשות עכ"ז בני לאה הם ממנה לבדה נפשותם ורוחם וכן בני רחל רוחם ונפשם הם ממנה לבדה או אפשר שכולם כלולים בשתי' יחד וכפי הסברא ראשונה אתי שפיר היות בני לאה גבורים ומעולים יותר והנה ג"כ אני מסופק כי בימים שאין בהם ויעבור היכן נרמזו ב' הזווגים של לאה ורחל לרוחות ולנפשות ואמנם בימים שיש בהם הלל כבר ביארנו שזווג לאה הוא בקריאת ההלל עכ"ל הקונטרס שמצאתי כתוב מכ"י מעת ששמעתיו מפי מורי ז"ל:

ונחזור לענין הראשון כי הנה לסיבה הנ"ל צריך לעשות עתה ב' זווגים א' בבחי' לאה והב' בבחי' רחל. והנה זווג יעקב עם רחל הוא בנ"ה דז"א כמבואר לעיל בברכ' אבות אבל זווג לאה עם ישראל הוא מחציו ולמעלה וז"ס מ"ש רז"ל כי כאשר נזדווג יעקב בלאה היתה רחל עומדת תחת המטה כו' והענין הוא שהנה זווג ישראל ולאה הוא מן החזה דז"א ולמעלה ונמצא' מטת רחל עומדת מן החזה דז"א ולמטה תחת מטת לאה העומדת מן החזה ולמעלה כנודע ונמצא מבואר היטיב מאמרם ז"ל ונודע כי בחי' לאה איננה פרצוף בפני עצמה אמנם היא בחי' אחוריים אשר נפלו מאימא עלאה ולכן אין בה בחי' היסוד שבה להזדווג עם ישראל ולכן צריכה אימא עלאה לקשטה את ברתה כנז' בהקדמת הזוהר דפ' בראשית ובפרט את לאה שהיא עצמותה עצמה כנז' ואוזיפת מאנין דילא לברתה ר"ל שהיא נותנת בבחינ' הלואה את היסוד שבה עם המ"ן אשר בו ללאה כדי שתוכל להזדווג עם ישראל. והנה היסוד דאימא הנה הוא תוך רישיה דז"א וכדי ליתנו אל לאה כנז' אנו אומרים י"ג מדות דויעבור ע"ד מה שנתב"ל ואז ההוא קוצא דשערי דא"א מכה באחורי רישא דז"א ונכנסה הארתו לפנים במוחין דיליה ואז נבקע יסוד דאימא אשר בדעת שבו ועליו נאמר בזכריה הנביא ונבקע הר הזיתים כו' כנודע כי היסוד נקרא זית כמבוא' אצלנו בפ' שמן זית זך כו' ובהיותו נבקע אז הקו האמצעי דאימא שהוא היסוד דילה יוצא לחוץ וניתן אל לאה ונעשה בה בחי' כלי ראוי לזווג אבל שני הקוים האחרים שהם נו"ה דאימ' אינם צריכי' לצאת ונשארים תוך ז"א כי הם קווים בפני עצמם ואינם מעכבי' את הקו האמצעי מלצאת ולינתן אל לאה כנז' והנה עי"כ נעשות שתי הכנות ותועליות הא' תיקון יסוד לאה הב' הוא תיקון דיקנא דז"א והנה תיקון דיקנא דז"א הוא כי תחלה היו בו ג' מוחין ועתה כשנבקע יסוד אימא נעשה הדעת ב' מוחין שהם חסד וגבו' ועי"כ נשלמים בז"א י"ג תיקוני דיקנא ע"ד הנ"ל אמנם תיקון יסוד דלאה נלע"ד חיים כי זהו מש"ל כי בויעבור נעשה חיבוק ב' יותר מעולה והנה הוא לצורך זווג לאה גם נלע"ד בענין מש"ל בענין ע"ב מימינא ורי"ו משמאלא נ"ל שהביאור הוא כי הנה כל הזווגים הם לצורך בירור הניצוצות של המלכים דמיתו אשר הם מספר רפ"ח ניצוצין כמנין ויעבור שהם ע"ב רי"ו ובתחילה נתבררו ג' בחי' התחתונות שהם ס"ג ומ"ה וב"ן וכל א' נעשית בבחינ' ע"ב כמבואר אצלנו בדרוש הרפ"ח ניצוצין וג' ע"ב אלו הם רי"ו והם ניתנין עתה אל השמאל לצורך רי"ו שהוא כלי הנקבה כנודע ומן הימין שהוא סוד הזכר נמשך טפת ע"ב ממש דהויה דמילוי יודין כי הנה הטפה הזאת היורדת עתה היא מן החסד דעתיק כנ"ל בתחלת הדרוש ולכן היא ע"ב דהויה דמילוי יודין והרי נשלמו ע"ב רי"ו כנלע"ד. והנה בזה שנת"ל יובן מ"ש בזו' פ' ויצא כי לאה היא בינה והיא ה' עלאה והטעם הוא כי לפי שיסוד דאימא עלאה ממש ניתנת אליה ובאמצעותה מזדווגת עם ישראל בעלה ונמצא כי ענין ויעבור הוא זווג ישראל עם לאה ועיבור שלה ואח"כ נמשכת חלק שארית הטפה הנ"ל עד למטה ביסוד דז"א אחר שנזדווג עם לאה ומשם בהיות' ביסוד דז"א מאירה כנגדה בדעת דיעקב אשר הוא מכוון ועומד שם ממש כנודע ונמשכת הארתה שם ואח"כ יורדת מן הדעת דיעקב עד היסוד שבו ומזדווג עם רחל בעת נפילת אפים כנודע ונמצא כי שני כוונות צריך לכוין ביחד בויעבור. הא' כוונת תיקון יסוד דלאה וחיבוקה וזווגה. והב' כוונת תיקון דיקנ' דז"א וצריך לכלול שני הכוונות ביחד כנ"ל באופן זה כי בויעבור תכוין אל סוד עיבור לאה שה"ס ע"ב רי"ו כמבואר לעיל היטב וגם תכוין כי ענין הזה נעשה ע"י הכאת קוצא דשערי דא"א ברישא דז"א ועוברת אותה ההויה מאחוריו עד פניו דז"א אחר אשר עיכבנו את הטפה ההיא מלרדת למטה ונעשית ע"ב רי"ו וזו היא העברה שנית וזהו ויעבור ה' על פניו. גם תכוין במלת ה' להשלים הי"ס דז"א כנ"ל ובמלת על פניו תכוין כי עתה לאה יש לה יתרון מעלה עליו ולזה אמר על פניו ולא אמר בפניו כמו שביארנו לעיל ואח"כ תכוין בויקרא ידוד ידוד בכל מה שנת"ל:

שער הכוונות - דרושי ויעבור דרוש ג
דרוש ג':

בביאור התיבות די"ג מדות שהם אל רחום וחנון כו' וגם סדרן ומקומן בדיקנא דא"א עצמה והנה א"ל הוא מדה א'. רחום מדה ב'. וחנון מדה ג'. ארך מדה ד'. אפים מדה ה'. והטעם הוא לפי שארך אפים נזכר בלשון רבים שלא אמר ארך אף. והורה בזה על חיבור שני מדות ביחד. ורב חסד מדה ששית. ואמת מדה ז'. נוצר חסד מדה ח'. לאלפים מדה ט'. יען שאפשר להיות נוצר חסד אבל לא לאלפים א"כ שני מדות הם. נושא עון מדה י'. ופשע מדה י"א. וחטא' מדה י"ב. ונקה מדה י"ג:

ועתה נבאר סדר הי"ג תיקונין למקומתם בשמותם בדיקנא עצמה. הנה תחת ב' פאתי הראש מתחילין לצמוח שני ראשי הזקן מכנגד שני אזנים בימין ובשמאל והם צרין בלתי רחבים ושני ראשים אלו נחשבים לתיקון א' והוא התיקון האחד שבדיקנא ונקרא אל תיקון הב' הוא שורת השערות הגדלים על השפ' העליונה בהמשך אורך הפה ונקרא רחום תיקון הג' והוא ההוא ארחא דפסיק באמצעית של התיקון הב' והוא מקום החלק בלתי שערות המכוון כנגד אורך החוטם ונקרא חנון תיקון הד' והוא שורה ב' התחתונה של שערות הגדלים על השפה התחתונה ונקרא ארך תיקון הה' והוא ארחא תניינא תתאה המפסקת באמצע התיקון הד' והוא מכוון ממש כנגד ארחא עלאה הנקרא תיקון ג' ונקרא אפים תיקון הו' והוא עומד תחת מקום תיקון הראשון הנקרא א"ל והוא מקום הצר ובמקום שמתחלת הזקן להתרחב יותר שם הוא התיקון הששי הזה והוא מתחיל ממקום התחל' בליטת העצם של הלחי שתחת האוזן אשר משם ולמטה מתרחב יותר הזקן ממה שלמעל' ונמשך עד המקום אשר מכוון כנגד הפה ונקרא ורב חסד תיקון הז' והוא מקום תרין תפוחין קדישין והם שני הפנים החלקים בלתי שער והוא מקום שתחת שני העינים והחוטם מפסיק בין שניהם ושתיהם הם תיקון א' בלבד ונקרא ואמת תיקון הח' והוא נקרא מזלא קדישא באופן זה כי מה שהוא מכנגד הפה ולמטה הוא כללות הזקן בכללותה בחיבור א' כי מה שלמעלה מזה המקום הנה הוא נחלק לשני צדדין לפי שתרין תפוחין וחוטם מפסיקין ביניהם אמנם מה שהוא כנגד הפה ולמטה הוא עובי הזקן והתחברותה יחד. אבל עובי הזה הנה הוא עב מאד ונחלק לב' כי השערות העליונות הנראים הם תיקון א' וצד הזקן במקום התחברותה אל מקום הגרון למטה הוא תיקון ב' ולפי שהנה הם שערות ע"ג שערות שוכבין זע"ז ולכן עביות הזה של הזקן מתחלק לשנים צד העליון הנגלה הוא תיקון א' וצד התחתון שהם שערות המכוסות תחת הזקן הזה הנתונים אצל הגרון הם תיקון ב'. והנה כל ב' תיקונין אלו הם נקר' שני מזלות מזל עליון ומזל תחתון ונקר' מזלות לפי שהם יורדים ונמשכים באורך ונתלים ועומדים כלפי מטה מלשון תזל כטל אמרתי ואין בכל התיקונים כמו אלו השנים ששניהם יורדים ונוזלים ונמשכים עד טבורא דיליה והנה העליון הוא התיקון הח' ונקרא נוצר חסד והתחתון הוא תיקון הי"ג האחרון שבכולם ונקרא ונקה וכ"א מב' נקר' מזלא קדישא. תיקון הט' הוא בחי' שערות קטנות צומחות בין שני המזלות הנז' והם צומחו' המובלעות תוך אלו השערות הנז' הארוכות הנקר' מזלות כנז' ונק' לאלפים תיקון הי' והוא בחי' שערות אחרות קטנות צומחו' למטה ממקום שני המזלות והם סמוכין עם הגרון ועומדים למעלה מעט מן הגרון וחפיין על הגרון והם בפני עצמם ואינם מובלעים תוך שערות המזלות כמו שערות תיקון הט' ונקרא נושא עון תיקון הי"א עניינו הוא היות אלו השערות הקטנות הנז' של התיקון הי' שוים בארכם בהשואה א' ולא נפקי דא מן דא אלא תליין בשיקולא חדא ונק' ופשע. תיקון הי"ב הוא ענין הפה עצמו היותו פנוי וריקן מן השערות ונקר' וחטאה. תיקון הי"ג והוא המזל התחתון מהשני מזלות הנז' השוכבים זה על זה והם בסוד זכר ונקב' ואו"א יונקים משניהם כמבואר אצלנו במקומו כי אבא יונק מן העליון ואימא מן התחתון ונקרא ונקה:

שער הכוונות - דרושי ויעבור דרוש ד
דרוש ד':

נבאר בו מציאות י"ג תיקונים הנז' דע כי כל בחי' הדיקנא היא בחי' אוה"מ אל הראש דא"א או דז"א ושערות אלו הם אורות מקיפין על האוה"פ ולהבין הענין צריך שנבאר לך הקדמ' א' תחילה בענין רישא דא"א. הנה נודע כי א"א מלביש את עתיק ויש בא"א בחי' גלגלת חדא סתימאה והיא בחינת הכתר דא"א ובגו האי גלגלתא אית מוחא סתימא' דא"א והוא הנקרא חכמה דא"א ואיהי חד מוחא ולא אתפלג לג' מוחין כמה דאתפלגן ברישא דז"א כנודע. ודע כי יש שינוי א' בא"א משא"כ בכל שאר הפרצופים שבעולם האצילו' והוא כי בכל שאר רישין אית תמן ברישא ההוא, בחינ' כחב"ד אבל ברישא דא"א לית ביה רק כתר וחכמה שהם גלגלת' ומוחא סתימא' די בגוו' אבל בינ' ודעת אין שם בראשו אמנם הבינ' אשר בו ירדה למטה בבחי' הגרון דא"א. ובזה תבין למה הבינ' נק' גרון ונק' שופר ונק' כתר והטעם הוא לפי שמן הגרון דאריך שהי' בחי' בינ' שבו נעשו שני הכתרים דאו"א כמבואר במקומו. ונמצא אם כן כי ג"ר שהם כח"ב דא"א אינן בסוד קוים ובסוד סגולתא שהם כתר בקו אמצעי למעל' וחו"ב בקו ימין ושמאל למטה מן הכתר אבל שלשתם עומדות זו ע"ג זו כתר למעל' בסוד גלגלתא ותחתיו חכמה בסוד מוחא סתימא' ותחתיו הבינ' בסוד הגרון. ונודע כי כל עיקר תיקון האצילות היה כאשר נתקן ונעש' בבחי' קוים וא"כ צריך לדעת על מה אירע זה בריש' דא"א להיות כח"ב שבו זעג"ז ולא בציור קוים שהוא ענין התיקון. אבל טעם הדבר הוא לפי שכבר הודעתיך כי בחי' המלכים שמתו בארץ אדום הם בחי' עולם הניקודים ואח"כ נתקנו. והנה ברישא דעתי' לא היה שם שום בירור ניצוצות מאותם המלכים כמבואר אצלנו שם אבל מבחי' א"א היה שם בירור ניצוצות מאותם השבעה מלכים ולכן בהיות א"א נתקן ומלביש את עתיק אשר בתוכו ממש כנודע לכן לא היה כח אל הבינ' דאריך לעמוד שם ברישיה דא"א לקבל משם אור עתיק כמו החכמ' ולכן החכמ' נשאר' שם במקומ' למעלה ברישא דא"א והיה בה יכולת לקבל אור העתיק. אבל הבינ' דא"א לפי שלעולם כל בחי' בינ' דינין מתערין מינה כנודע ולכן לא יכלה לקבל אור העתיק בהיות' למעלה ולכן נתרחק' וירדה למטה בגרון דא"א ובהתרחק' ממנו תוכל לסבול הארתו. ואמנם כל שאר רישין דאו"א וזו"ן וכיוצא כולם מקבלים אור העתיק אחר התלבשו תוך א"א כנז'. ולכן אף בחי' הבינה של כל רישא ורישא מהם היה כח לעמוד שם בריש' ומשם תקבל אור העתיק כיון שבא אליהם דרך התלבשות כנז' והרי ביארנו ענין הבינ' איך ירדה בגרון ואח"כ בחי' הדעת דא"א ירד עוד יותר למטה ונתלבש תוך ו"ק דא"א עצמו והיה שם להם בחינות רוחניות אליהם:

ואחר שביארנו ההקדמה הזאת נחזור עתה לבאר ענין י"ג תיקוני דיקנא ומציאות הנה נתבאר כי ברישא דא"א אין שם רק כתר וחכמ' בלבד. ונודע כי כל ספיר' כלול' מעשר ונמצא שהכתר הזה כולל כל הי"ס וכן החכמה כוללת כל הי"ס. והנה כל שיעור הראש אשר הוא עד מקום המצח אשר שם נתלים השערות שם יש בחי' י"ס מן הכתר וי"ס מן החכמ' וכן למטה שהוא מן המצח עד הגרון שהוא בינה דא"א גם שם יש י"ס דכתר וי"ס דחכמ' וכל זה הוא בבחי' אור פנימי וכמו כן בבחי' אוה"מ יש בראש י"ס דכתר וי"ס דחכמ' וכולם בסוד מקיפים. וגם מן המצח ולמטה עד הגרון יש י"ס דכתר וי"ס דחכמ' וכולם בבחי' אור מקיף ונניח עתה מלדבר בבחי' הי"ס דכתר וי"ס דחכמ' פנימי' ומקיפי' אשר במקום הראש ונדבר בבחי' אשר במצח עד הגרון. דע כי בבחי' האורות הפנימיי' אשר שם הנה הם י"ס מן הכתר וי"ס מן החכמ' אבל בבחי' אוה"מ אין שם רק י"ג אור מקיף בלבד קצתם מן הכתר וקצתם מן החכמ' והם הם י"ג תיקוני דיקנא אשר כולם ה"ס שערות אור מקיף מבחוץ כי האורות יוצאי' דרך נקבי השערות ומאירים לחוץ בבחי' אור מקיף. ונמצא כי עשרים אוה"פ הם תופסי' ומחזיקים שיעור המקום המחזיק בו י"ג אור מקיף ושיעור זה וזה שוים המקיף והפנימי אעפ"י שאינם שוים במספרם:

עוד יש חילוק אחר בין האוה"פ אל האוה"מ והוא כי אור פנימי דכתר הם עומדים כסדרן זה על זה כתר חכמ' בינ' וכו' עד מלכות באחרונ' וכן עד"ז בי"ס החכמ' הפנימיי'. אבל האוה"מ דכתר הם להפך וסדרן הוא ממטה למעל' כי המלכות שבהם עומדת למעל' מכולם ותחתיה היסוד וכו' עד שנמצא הכתר בסוף כולם וכן עד"ז בי"ס המקיפות דחכמ' ולא עוד אלא שכל הי"ס מקיפים של החכמ' עומדות למעל' מכל הי"ס מקיפים של הכתר ונמצא שהמדרגה האחרונ' שהיא המלכות שבחכמה היא עליונה למעלה מכולם והמדרגה העליונה שהיא הכתר שבכתר היא תחתונה למטה מכולם וטעם הדבר הוא לפי שאוה"מ גדול ועצום מאד יותר מן הפנימי כנודע. ואלו נתגל' במקומו אין כח בתחתונים לקבל הארתו. ולכן אורות העליונים שבאוה"מ לא נתגלו למעל' במקומם רק נתגלו למטה ממדרגתם. ולכן בחי' הכתר שבכתר שהיא המדרגה העליונ' שבכולם הוצרכה להתגלו' במדרגה היותר תחתונה שבכולם והמלכות שבחכמה שהיא הגרוע' שבכולם נתגלית למעלה מכולם לפי שיש כח בתחתונים לקבל הארתם אף אם היא במקום עליון ועד"ז הוא בשאר הספי' כולם כנזכ'. ודע שאע"פ שכתבנו שבחי' הכתר שבכתר נגלה למטה מכולם באוה"מ אין לשונינו מדוייק שהרי אינם רק י"ג תיקוני' בלבד. אך כוונתינו לומר שהבחי' יותר עליונה שבספי' הכתר והיא החסד שבכתר כמשי"ת בע"ה. הנה היא ירדה למע' במדרג' התחתונה שבכולם. גם צריך שתדע ענין סדר מעלת המקומות שאין הדבר כפי הנראה שהוא לסדרן זה ע"ג זה ממש כי הנה אין מעלת מקומות כפי גובהן ושפלותן כי יש מקום תחתון שמדרגתו מעולה ממקום עליון ויש להפך. והמשל בזה כי הנה המקום שהוא תחת הפה הוא מקום תחתון מאד יותר מכולם ועכ"ז מדרגתו היא מכלל המקומות המעולים והחשובים לפי שהוא סמוך אצל הפה אשר משם יוצא ההבל והאור הפנימי יותר משאר מקומות ועד"ז המקום הסמוך אל החוטם והסמוך אל העינים אשר גם דרך הנקבים ההם יוצאים האורות לחוץ ולכן הם מכלל המקומות החשובים במעלה ואמנם אין הדבר כן בפשיטות שאם היה כך היה ראוי שהמקום שהוא תחת הפה יקרא תיקון א' דדיקנא שהוא היותר מעולה שבכולן כנז' אמנם צריך להעריך שני הערכו' ביחד הא' להעריך גובה המקום והב' היא להעריך מעלת המקום אם הוא סמוך אל מקומות האור כמו הפה והחוטם וכיוצא וערכים אלו תלויים בדעתו ית' והוא העריכם בבחי' זו הנ"ל בסדר הי"ג תיקוני דיקנא כנז"ל:

שער הכוונות - דרושי ויעבור דרוש ה
דרוש ה':

בביאור שמות הי"ס והתחלקותם בי"ג תיקוני דיקנא. ועת' צריכין אנו לבאר שמות הי"ס והתחלקותם בי"ג תיקוני דיקנא דע כי ח' תיקוני' קדמאין הם ח' ספי' שבחכמה דא"א מתתא לעילא ממלכות שבה עד בינה שבה כי הכתר וחכמ' שבה לא נתגלו כלל בסוד אוה"מ לפי שלרוב מעלתם לא היה כח בתחתונים לקבל הארתם אף אם יתגלו במקומות תחתונים למטה ממדרגתם וזה סדרן אל מל' רחום יסוד וחנון הוד ארך נצח אפים ת"ת ורב חסד גבו' ואמת גדולה נוצר חסד בינה וה' תיקוני' תתאין הם חמש קצוות תתאין שבכתר דאריך ואלו הם סדרן לאלפים הוד נושא עון נצח, ופשע ת"ת, וחטאה גבור' ונקה חסד. והרי נשלמו י"ג תיקוני דיקנא ונמצא כי בכתר דא"א לא יכלו להתגלות כלל כל הג' בחי' ראשונות שבה ולא נתגלו רק מחסד שבו ולמטה אבל בחכמה דא"א השני' עליונות שהם כתר והחכמה לא נתגלו כלל אבל בחי' הבינ' שבה יש יכולת בתחתוני' לקבל' ולכן נתגלי' כי אין מעלת' כמעלת בינה שבכת' ועתה קשה עלינו שהרי המלכות דכתר דא"א לא נגלית עם היותו גרוע מן השאר אשר עליה אבל טעם הדבר הוא לפי שבא"א אין בחי' נקבה נמצאת בו כנודע אצלינו ולכן בבחי' הכתר שבו לא נגלית בחי' המלכות שבה. אבל בחכמה דא"א אשר היא נוק' שלו כמבואר אצלינו לכן יש בה כח להתגלות בחי' המלכות אשר בחכמה הזו. ואמנם היסוד של הכתר דא"א נגלה ביחד עם הבינ' דחכמ' בתיקון הח' של נוצר חסד הנק' מזלא כנ"ל וז"ס נוצר חסד כי הבינה של חכמ' היא נקרא' נוצר חסד שהוא היסוד שבכתר שהוא בחי' חסדים ושניהם נק' תיקון א' השמיני. והטעם לזה הוא לפי ששם למעלה אין פירוד כלל בין הזכר שהוא הכתר אל הנקבה שהיא החכמה. ולכן היסוד דכתר לעולם דבוק בג"ר דחכמה ולפי שלא נגלה מהם רק הבינה שבהם לכן אנו מחברים אותו עם הבינ':

ועתה נבאר סדר מקומות האוה"פ. דע כי מקום האוה"פ הם מכוונים ממש מבפנים כנגד אלו המקיפים ואין ביניהם הפרש רק שאלו המקיפי' סדרן הוא מתתא לעיל' והפנימי' סדרן הוא מעילא לתתא כנ"ל ולכן צריך ג"כ לכוין באל רחום וחנון כו' בבחי' האוה"פ המכוונים כנגד אלו המקיפים וזה סדרן אל פנימי דבינה. רחום בחסד. וחנון בגבור' ארך ת"ת אפים נצח. ורב חסד הוד. ואמת יסוד. נוצר חסד מלכות. אח"כ בה' תיקונין תתאין. חסד הנז' בנוצר חסד הוא חסד ממש. לאלפים גבו'. נושא עון ת"ת. ופשע נצח. וחטאה הוד ונקה יסוד. והרי איך הפנימיים הם מעילא לתתא והמקיפים הם מתתא לעילא. והנה מג"ר הפנימיים שבכתר וב' ראשונות פנימיים שהם בחכמה אין כנגדם במקיפים מבחוץ ומקום אלו הה' פנימיים הם בה' מקומות אחרים שיש בא"א במקום שמן המצח דילי' ועד הגרון דילי' ואין זה מקום ביאורם. ודע כי נסתפק לי אם הח' פנימיים של החכמ' כוונים ממש עם השמונ' מקיפים שלה עצמם וכן ה' פנימיים של הכתר אם מכוונים כנגד ה' מקיפים של הכתר ואין הפרש ביניהם רק שאלו הם מעילא לתתא ואלו הם מתתא לעילא כנ"ל. וכפי זה יבא על נכון היותם מכוונים ח' כנגד ח'. וה' כנגד ה'. אמנם יש בזה דוחק א' והוא כי נמצא שאפי' בבחי' הפנימיים עומדת החכמה על הכתר וזה דוחק גדול ואם נאמר להפך מזה והוא כי ודאי בבחי' הפנימיים הם כתר ע"ג חכמ' ונמצא שהמקיפים בכתר יהיו כולם מכווני' כנגד הפנימיים של החכמ' ומקיפים של החכמ' יהיו מכוונים קצתם כנגד הפנימי' של החכמ' וקצתם כנגד הפנימיים של הכתר. אבל נלע"ד שהפי' הא' הוא יותר אמיתי קרוב לודאי לפי שאני זוכר שא"ל מורי ז"ל הסדר הא' כי פנימי של חסד שבכתר הוא כנגד מקיף של יסוד שבכתר וכעד"ז שאר כל התיקונים וא"כ מוכרח הוא כפי' הא' כי גם בבחי' הפנימיים יהיו פנימיים של החכמ' גבוהים מן פנימיים של הכתר. ודע כי מ"כ בקונטריסי מפי מורי ז"ל באופן אחר וזהו סדרן. אל מקיף מלכות. ופנימי כתר. רחום יסוד וחכמ' וחנון הוד ובינ'. ארך נצח וגדולה אפים ת"ת וגבור' ורב חסד גבורה ות"ת ואמת גדולה ונצח. נוצר בינה והוד. חסד יסוד וחסד לאלפים הוד וגבורה. נושא עון נצח ות"ת ופשע ת"ת ונצח. וחטאה גבורה והוד ונקה חסד ויסוד עכ"ל הקונטרם הנז':

ועתה נבאר שמות י"ג תיקוני דיקנא איך הם מכוונים עם שמות הספירות הנה נתב"ל שבגלגלתא דא"א יש בה י"ס מקיפים וי"ס פנימיים עד מקום המצח. והנה הם כסדרן מעילא לתתא כתר חכמ' כו' עד מלכו' לתתא מכלם. והנה זו המלכות האחרונ' שבי"ס הראש מקומה הוא בפאת הראש שבצד ימין ושמאל וכנודע כי כל בחינ' פאה היא במלכות ודע כי הפאה הזאת אשר בראש א"א היא בחי' שם הויה בחילוף אתב"ש מצפץ אבל הפאה שבראש ז"א הוא בחי' שם אלקים במילוי יודין וכבר נתבאר אצלנו במ"א כי אלקים דיודין הוא בגי' מצפ"ץ לפי שנאמר בא"א ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי ולכן אין בו שם אלקים ובמקום שיש בו בחי' אלקים יהיה תמורתו במקומו בא"א שם מצפץ שהוא תמורת ההויה כנודע כי יען שהוא בחי' תמורה וחילוף הרי הוא דין כמו אלקים ולכן שניהם בגי' שוים כנז' אבל שם עצמו של אלקים אין באריך. והנה נודע כי המל' היא בחי' דין ולכן נקרא אלקים כנזכר בזוהר בראשית גבי ג' אלקים דפ' ויכולו שהם א' בגבור' וא' בהוד וא' במלכות. ולכן זו המלכות האחרונ' שבי"ס הראש דז"א נקרא אלקים שהוא בגי' פא"ה רק שהוא במילוי היותר מעולה שהוא ביודין להיותו למעלה בבחינת הראש ונודע כי כל השערות דינין אינון דתליין מן ההיא רישא ולהכי איצטרך לספרא רישיה דז"א בסוד איש כי ימרט ראשו טהו' הוא כנזכר בפרשת תזריע. וגם ז"ס גלוח הלויים שהם בסוד הגבו' אמנם צריך להניח קצת הדינין כדי שלא יתבטלו לגמרי כי מוכרחים להמצא בעולם ולכן צריך להניח פאה של הראש והיא בחינת המל' אשר בהם נק' אלקים כנז' כדי להשאיר שרש הדינין כמבואר אצלינו בשער המצות בענין מצות פאתי הראש. האמנם גבי רישא דא"א הפאה של ראשו איננה בבחי' שם אלקים בבחי' שם מצפ"ץ כנ"ל ואמנם ב' פאות יש בראש בשני צדדין ימין ושמאל וה"ס שני המאורות הגדולים הנז' בזו' פ' בראשית שהם מצפ"ץ מצפ"ץ וה"ס שני הויות הנז' בפסוק קודם י"ג מדות המתחילות מן אל רחום כו' כנ"ל וב' הויות הנז' הם ידוד ידוד אל רחום וחנון כו' וביאור הענין הוא כי ז"א נמשך ונאחז במצפ"ץ הימיני ונוקבי' בשמאלי. ואלו הם שני המאורות הגדולים שוים בקומתם זו"ן שאין הפרש בין זל"ז אלא שזה ימיני וזה שמאלי אבל כל א' מהם יש לו הויה א' שלימה בפני עצמה והענין יותר מבואר והוא כי הנה נודע שיש בא"א בחי' חו"ג הנקר' זכרים ונקבות אלו בימינו ואלו בשמאלו כמבואר במקומו ומצד הימיני דרישא דא"א יוצאת הארת פאה שלו מבחי' חסדים העומדו' בימין וממנה יונק ז"א ומן הגבורה שבצד שמאלו יוצאה פאה שמאלית שממנה יונקת נוק' דז"א ועדיין צריך לבאר איך הם בחי' ב' שמהם קדמאין די"ג מכילין דרחמי וכמ"ש בזו' והענין הוא כי הנה הי"ג תיקוני דיקנא הם בחי' הי"ס שיש למטה ממקום המצח עד מקום הגרון והנה אלו הי"ס הם יוצאים ויונקים מן הי"ס עליונות אשר ברישא עד מקום המצח והנה הי"ס שבראש הם כסדרם מעילא לתתא ובחינ' המלכות שלהם היא למטה בשתי פאתי הראש אבל הי"ס שבדיקנא הם מתתא לעילא והמלכות שבהם היא למעל' במקום התיקון הא' הנק' א"ל והוא המקו' אשר בזקן אשר תחת ב' פאתי הראש כנ"ל ונמצאו עתה שני המלכיות דבוקו' יחד כי במקו' שמסתיימת המל' די"ס דרישא שהיא מקו' פאתי הראש שם מקום המל' די"ס דדיקנ' שהיא תיקונא קדמא' הנק' א"ל כנ"ל ואז יונקת המל' דדיקנא ממלכו' דפאתי הראש כי מן כח אותם השערו' שנשארו בפאתי הראש ולא נתגלחו משם בלבד יוצאו' וצומחו' השערו' התחתונות שבתיקונא קדמא' דדיקנא ושבשאר י"ג תיקוני' ונמצא כי כל הי"ג תיקוני דיקנ' יונקי' משתי פאתי הראש ולכן הוזכרו אלו השתי שמות של מצפ"ץ מצפ"ץ בתחי' כל הי"ג מדות שהם בדיקנ' למטה וזהו ידוד ידוד אל רחום כו' והנה כבר נת"ל כי אפי' עתה בעת שאנו מזכירים אלו הי"ג מדו' של רחמים אין בז"א רק הט' תיקוני דיקנא בלחוד אבל הענין הוא שמאירים הי"ג תיקוני דיקנא דא"א בט' תיקוני דיקנא דז"א ונמצא כי יש בהם י"ג הארות אבל התיקונים אינם רק ט' בלבד כנ"ל. ונמצא כפי זה שאלו הי"ג מכילן דרחמי אינם בתיקוני דיקנא דז"א רק בי"ג תיקוני דיקנא דא"א עלאין אשר אנו מורידים וממשיכים הארתם למטה בט' תיקוני דיקנא דז"א שיאירו בהם י"ג הארות עם היות שהתיקונים עצמן אינם אלא ט' לבד ולכן שתי ההויות האלו הקודמות אל הי"ג מדות ה"ס תרין שמהן ידוד ידוד בחילוף מצפ"ץ מצפ"ץ שהם בשתי פאתי הראש דא"א. ואלו היו אלו הי"ג מכילן דרחמי למטה בדיקנא דז"א היו צריכין להיו' שני שמות של אלהים בשתי פאתי ראש דז"א כנז':

שער הכוונות - דרושי ויעבור דרוש ו
דרוש ו':

נבאר שמות אלו הי"ג תיקונים למה נקרא כן ונתחיל מתיקון א' הנק' אל דע כי מן שני שמות אלקים אשר בשתי פאתי הראש נמשכו שני שמות א"ל א"ל לתיקון הא' שבדיקנא הנקרא א"ל. ועוד יש שני שמות י"ה י"ה בשני שמות אלקים הנז' והם ירדו ונמשכו יותר למטה לתיקון הששי הנק' ורב חסד וז"ס שנת' באד"ר בפ' מן המצר קראתי יה כו' פי' כי התיקון הא' מן י"ג נקרא מצר לפי שהוא במקום צר מאד ואינו רחב ונקרא מצר הזקן ומשם קראתי אל שם י"ה הנשא' בשם אלקים שבפאתי הראש כי שם אל מאלקים כבר נתגלה בתיקון הא' אבל שם י"ה שעדיין לא נתגלה שם לכן משם קראתיו שיתגלה האמנם אותו שם י"ה לא נתגלה שם רק עד למטה במרחב וזהו ענני במרחב י"ה והוא בתיקון הו' הנק' ורב חסד ששם מתרחב רוחב הזקן כנ"ל ושם ירד ונתגלה שם י"ה הנז' ולא נתגלה בתיקון הא' הנק' מצר הזקן ונמצא כי שני שמות אל שבשני שמות אלקים שבשתי פאתי הראש נתגלו למטה במצר שהוא תיקון הא' שבדיקנא שני אל אל בשני צדדי הזקן ושני שמות י"ה י"ה שבב' שמו' אלקים הנז' נתגלו למטה במרחב הזקן בתיקון הו' שבדיקנא בב' צדדי הזקן נשארו עתה שתי אותיות ממין סתומות בשני שמות אלקים אלקים הנז' ואלו ירדו למטה ונתגלו בתיקון הי"ב הנק' וחטאה שהוא בחי' הפה והמם הא' היא בסוד שפתותיו הסוגרות את הפה ונעשו' כדמות אות מם סתומה והמם האחרת היא בסוד השינים שהם ג"כ כמין חומה עגולה הסותמת מוצא הפה והרי נתבאר טעם קריאת התיקון הא' בשם אל ובביאור ברכת אבות במלת האל הגדול כו' נתבאר יותר ענין זה וע"ש. ורב חסד הוא תיקון הו' והענין הו' כי הנה לעיל נתבאר שתיקון זה הוא בגבור' של אוה"מ וא"כ קשה איך נק' ורב חסד. וגם קשה במש"ל שהי"ס הפנימיים הם כסדרן מעילא לתתא ותיקון ורב חסד הוא בהוד של הפנימיים כי גם הוד הוא דין ואיך נקר' ורב חסד. אבל הענין הוא כי הנה הוא בחי' דין ממותק ולכן נקר' ורב חסד אשר הוא בגי' מנצפ"ך שהם הה"ג להורות שהם בחי' גבורה אלא שהיא ממותקת ונעשית חסד:

נוצר חסד כבר נתבאר שהוא תיקון הח' ונכלל בו שני בחי' אם בחי' בינה של החכמ' במלת נוצר וגם בחינת יסוד של הכתר במלת חסד. ודע שהבינ' נקרא רצון ומשם נמשכ' נשמת מרע"ה שהוא בגי' כמנין נוצר שהם אותיות רצון. גם נודע כי מצח הרצון הוא בבינה וזהו הטעם שהאותיות מתגלו' במקום המצח בסוד הכרת הפרצוף ולכן אות נ' של נוצר היא גדול' וכבר נודע שהאלפא ביתא דאותיו' גדולו' הם בבינה. ומלת נוצר ה"ס האחוריים דחכמ' שהוא בגי' קפ"ד שהוא אחוריים דהויה דע"ב דיודין וגם הוא סוד הפנים דבינה שהוא אהיה דמלוי יודין שהוא בגי' קס"א והנה קפ"ד וקס"א הם בגי' נוצר ומלת חסד שהו' כנגד יסוד שבכתר הנז'. וכבר נודע מ"ש בסוף אדרת נשא כי חסד גניז בפום אמה. והביאור הוא שהה"ח יורדין אל היסוד כדי שיתנם בנוקבא בעת הזווג ולכן היסוד נקרא חסד והנה לסיב' זו נקרא התיקון הזה מזלא עילאה כנ"ל והוא לפי שהוא בסוד היסוד של הכתר המזיל טללי ברכה וחסדים טובים ולכן התיקון הזה הוא הויה א' דיודין שהוא בגי' חסד ומזה המזל יונק אבא עלאה שהוא ג"כ הויה דכורא כנ"ל אבל התיקון הי"ג שהיא ונקה גם כן הוא נקרא מזלא עלאה כנ"ל והטעם הוא לפי שהוא בחינת החסד שבכתר אשר הוא נוזל ויורד בפי האמה כנז'. וזה התיקון הי"ג הוא שם אהיה דמילוי יודין שהוא בגי' ונק"ה ולכן מזה המזל הנקר' אהיה יונקת ממנו אימא עלאה כי גם היא נקר' אהיה ולכן אמרו באדרת האזינו דאבא גניז וטמיר יתיר מאימ' והטעם הוא לפי שהוא יונק ממזל העליון הח' ואימ' יונקת ממזל הי"ג התחתון:

נושא עון הוא תיקון העשירי והוא נצח דכתר כנז"ל ומלת נושא נשא כתיב חסר ו' והוא בגי' שכ"ה ניצוצו' הדינין המתמתקים בשם ידוד כי חיבור שכ"ה ושם הויה הם בגי' נשא וז"ס מ"ש באד"ר חזי הוינא וארו חד נהורא עלאה נהיר וסליק לשכ"ה עיבר כו'. וארו חד חשוך אתסחאי כו' א"ל נושא עון חמית' הרי שנושא עון ה"ס שכ"ה ניצוצין שהם דינין חשוכין שהיו נרחצי' ומתמתקים ע"י שם ההויה הנקרא נהורא עלא' וחיבו' שכ"ה וידוד בגי' נשא כנ"ל. לאלפים ה"ס ספי' ההוד דבכתר ולפי שהנו"ה הם חברים ורעים זה לזה כמ"ש חז"ל על פ' תהום אל תהום קורא כו' קול שני רעים אני שומע לפי שהם נקר' תרי פלגי גופא ולכן נכללים יחד במלת לאלפים תרי אלפי שנין והם נצח והוד והענין הוא כי כאן נכלל הנצח בהוד כדי למתקו אבל ההוד לא הוצרך להכלל בנצח בתיקון נושא עון וביאור ענין לאלפים לקמן דף צ' ע"ב נתבאר באורך בשער רוה"ק בענין תיקון העונות ושם כתבתי תיקון אחד שנתן לנו מורי ז"ל שיכוין בו האדם תמיד וינצל מיצה"ר וע"ש באורך:

שער הכוונות - דרושי ויעבור דרוש ז
דרוש ז':

בסוד ויעבור וי"ג מדות באר היטב. כבר הודעתיך שיש ברישא דא"א י"ג חוורתי והם ג' שמות ידוד שיש בהם י"ב אותיות וב' הויות מהם שהם תמניא חוורתי נמשכות דרך הפנים והויה הג' שהם ד' חוורתי אחרות נמשכות דרך אחורי רישא וכנגד אלו ב' הויות הנמשכות כנגד הפנים ה"ס שני הויות שהוזכרו בתחילת הי"ג מדות של רחמים כמש"ה ה' ה' אל רחום כו' כמבואר לעיל כי הי"ג מדות מתחילין מן שם א"ל ואין שני הויות אלו בכלל הי"ג מדות והנה משני הויות אלו יוצאין שני שמות מצפץ מצפץ בחילוף אלפא ביתא דאתב"ש כנ"ל. והוא שם א' מצד ימין כנגד א"א ושם א' מצד שמאל כנגד ז"א כי גם בעתיקא קדישא יש בו ב' בחי' אריך וז"א והנה כל א' משני שמות אלו כולל כל הי"ג תיקוני דיקנא באופן זה כי ד' תיקונים עלאין הם בסוד מוחין והם נרמזים באות מ' של שם מצפץ וט' תיקונין תתאין הם נרמזים באות צ' של שם מצפץ והטעם הוא כי הד' ראשונים הם בחי' הארבעה הנכללים בכתר חכמ' כי אלו יש להם יתרון ומעלה להיותם כוללין רישא דאריך כנודע והט' האחרים הם נמנים אח"כ מן הבינה ולמטה ולהיות שעכ"פ ודאי שגם יש אל הבינ' יתרון על הח' אשר תחתיה לכן חזר למנות הח' בפני עצמן והם פ' של מצפ"ץ והץ' אחרונה של מצפ"ץ הם הט' תיקונין של ז"א ונמצא כי בכל שם מאלו הב' נכללים שניהם דיקנא דא"א ודיקנ' דז"א והנה משני שמות אלו מצפ"ץ משתלשים שני פאתי הראש ושם בפאתי הראש הם שתי שמות אלקים אלקים במלוי יודין שכל א' מהם הוא בגי' מצפ"ץ והנה משני פאתי הראש שהם ב' שמות אלקים כנז' משם משתלשין שני רישי דיקנא הנקרא א"ל א"ל בסוד אל רחום וחנון כו' כי אלקים במילוי יש בו י"ג אותיות כנגד י"ג תיקוני דיקנא הנמשכים ממנו:

ונתחיל לבאר תיבות אל רחום וחנון כו' שה"ס י"ג תיקוני דיקנא. א"ל הנה בתחילה תצייר אות אלף שהיא יוד ויו יוד ואות ל' שהיא אותיות כף ויו ושניהם יו"י וכ"ו עולים בגי' נ"ב כי שם זה הוא שורש שם ב"ן שהיא הויה דההין ובתחי' צריך להודיעך כי בכל מדה ומדה מאלו הי"ג מדות צריך שנכלול בה שם אל והטעם הוא לפי ששרש כל הדיקנא הוא שם אל כמו שנבאר. ונחזור לענין ראשון דע כי משני שמות אלקים אלקים אשר בשני פאתי הראש משם נמשכין תרי רישי דיקנא כנ"ל וכל אחד משניהם לוקח שם אל משם אלקים שלמעלה ממנו ובכל א' משניהם יש בו א"ל קוצין דשערי כמו שנבאר לקמן דרוש אחר בע"ה והנה שם למעל' בתיקון הא' דדיקנ' שהוא מקום צר ונק' מצר הזקן הנה שם יש שם יה א' מן אלקי' הא' אות יו"ד בימין ואות ה' בשמאל. וז"ס מן המצר קראתי יה ולמטה בתיקון הששי אשר שם מתחיל הזקן להתרחב יש שם שם י"ה אחר מן אלקים השני אות יו"ד בימין ואות ה' בשמאל וזהו ענני במרחב י"ה ואות מם סתומה שבשם אלקים היא למטה בתיקון הי"ב שהוא הפה אשר צורתו כמין מם סתומה כזה ם והרי נתבאר איך שם אלקים כולל כל הי"ג תיקוני דיקנא. ונחזור לבאר דרך פרט ענין ב' שמות א"ל א"ל אשר בתיקון א' בב' רישי דיקנא הנה הב' שמות אלו של אל מתפשטין ונמשכין משני שמות א"ל א"ל שבשני שמות אלקים שבפאתי הראש והרי הם ד' שמות א"ל. ואם תצייר כל א' מהם בציור הנ"ל העולה בגי' נ"ב יהיו ארבעתם בגי' קדק"ד ובגי' יצחק אשר הוא מקור ושרש הדינין וגבורות שהוא שם אלקים אשר בו נכללו כל הי"ג תיקוני דיקנ' כנז' וכבר הודעתיך שהדיקנא היא שרש כל הדינין כולם אלא שהם נכפים שם ואינם ניכרים. אחר כך תצייר עוד שם א"ל בציור שני כזה והוא היות אות א' צורת יוד ואו דלת ואות ל' צורת ד"ו כזה (ציור) ומספר כולם הם ארבעים וה"ס מם סתומה אשר בה נכללים כל הדינים בבטן המלאה ושם הם נכפין ע"י שם אל הכופה אותם שם בסוד ואל זועם בכל יום זועם ולא נזעם זועם אל הדינין וכופה אותה ואע"פ ששני אל יש בב' רישי דיקנא עכ"ז כבר ידעת כי בעתיקא תרוייהו אתהדרו חד ואתכללו בחד. רחום אם תצרף ציור הראשון העול' בגי' קדק"ד עם ציור הב' העולה בגי' מ' יהיו שניהם בגי' רמ"ח ועם ו' אותיות שיש במילוי שם א"ל שהם אלף למד יהיה הכל בגי' רחום כי כבר הודעתיך שכל מדה מן הי"ג מדות צריך לכלול בהם שם א"ל וזכור זה שלא נצטרך לכופלו בכל מדה ומדה. וחנון הוא בגי' ק"ך צרופים לרמוז על שורש הכל שהוא שם אלקים שבפאתי הראש כנ"ל והנה יש בו ק"ך צרופי' כנודע והם כמנין וחנון. גם וחנון עם ה' אותיותיו ועם הכולל יהיה הכל בגי' קכ"ו והם ג' שמות מ"ב היוצאים מג' שמות ע"ב ס"ג מ"ה כנודע והנה ג"פ מ"ב גי' כ"ו. ארך הוא שני אלפין שיש בשני שמות א"ל א"ל כנז' בהיותם מלאים כזה אלף אלף הם בגי' ארך עם הכולל. עוד פי' א' והוא כי הנה ש"ע נהורין נמשכין מן עתיק והם מתחברין בשני שמות אלו של א"ל א"ל שבתיקון הא' כנ"ל. והנה שני שמות א"ל במלויים כזה אלף למד אלף למד הם בגי' ש"ע ואלו ה"ס ש"ע נהורין דכלילן בתרין תפוחין קדישין דיליה וכבר הודעתיך בביאור אד"ר כי מספר ארך נשארין אליו ומספר ק"ן יורדין בז"א בתרין תפוחין דיליה וכנגד מספר ארך הנשארים בו נקרא ארך אפים הוא בגי' אהיה במלוי יודין העולה קס"א ואם תסיר מקס"א שם א"ל ישאר בגי' אפים עם הכולל והענין הוא כי כשתסיר מן שם אהיה הנז' בחי' א"ל שהוא חסד החסד שבו ישאר הנשאר בחשבון אפים והוא בגי' ק"ל שהוא בחי' הגבורה שבו כמו שנבאר בתיקון ורב חסד. ונמצא כי סוד החסד שהוא שם א"ל הנרמז במלת ארך כנז' בא ונצטרף עם הגבור' ושניהם יחד נקראים ארך אפים. גם פי' כי הנה שם אהיה במלוי ההין הוא בגי' קנ"א וכשתסיר ממנו חשבון ארבע אותיותיו הפשוטות שהם בגי' כ"א ישאר בגי' אפים עם הכללות. ורב חסד הנה תיבת אפים הנ"ל הנה היא בגי' ק"ל ונודע כי כל סוד ק"ל הוא מצד הדין לפי שהוא בנוקבא ונודע כי סוד ק"ל הוא רבוע האחוריים של שם הויה דמ"ה דאלפין כנודע כזה. יוד. יוד הא. יוד הא ואו. יוד הא ואו הא וצריכין אנו לחבר עמו בחי' הע"ב שהוא בגי' חסד ואז נעשה ע"ב ק"ל והוא בגי' ר"ב והנה כל מילוי אלפין הוא בז"א הנקרא ואו ולכן נאמר עם ואו יתירה ורב חסד ואחר אשר נתחבר הע"ב עם הק"ל נתהפך הכל לבחי' חסד שהיא הויה דע"ב דיודין שהיא בגימ' חסד וזהו ורב חסד. ואמת הוא בגי' אהיה פעמים אהיה וכן הוא שבעה הויות דס"ג שהם בגי' אמת והם בתרין תפוחין קדישין דא"א הנק' אמת והיא מדה ז' מן הי"ג מדות. סוד י"ג מדות א"ל הוא יוד יוד יוי כ"ו א' אל אלף אלף למד יוד יוד יוד אלף כ"א כ"א כ"א כ"א כ"א כ"א א"ל נמשך מן אלקים שבמלוי ביודין עולה בגי' מצפ"ץ ורומז בפאתי הראש. כל א"ל הוא ב"ן בא' מציוריו. ויש א"ל בפאתי הזקן מימין וכן משמאל ונמשכין משני פאתי הראש הרי הם ד' א"ל העולים בגי' קדקד שה"ס יצחק גם בציור שני של א"ל הוא מם כאמור ועם קדקד הנז' הרי רמ"ח ועם ו' אותיות מלוי א"ל הם רומח שהם אותיות רחום וחנון הוא ק"ך צירופי שם אלקים. גם וחנון עם ה' אותיותיו והכולל הם קכ"ו שהם ג"פ מ"ב אותיות שיש בג' שמות ע"ב ס"ג מ"ה וע"ב הוא סוד יוד יוד לפי שההויה מתחלת ביוד ומסיימת ביוד ארך אל'ף אל'ף עולה רכ"ב שהוא ארך עם המלה אפים מילוי אהיה דיודין כשתסיר ממנו שם א"ל או אהיה דההין כשתסיר ממנו אהיה פשוט נשאר ק"ל ועם התיבה כמנין אפים וק"ל הנשאר ממילוי אהיה עם ע"ב עולה ר"ב והדין נהפך לרחמי' ור"ב בגימטריא יצחק ועולה בבחי' שם ע"ב שהוא בגי' חסד וזהו ורב חסד והה' גבורות משתככין ע"י חמש חסדים בהתעוררותם ואמת הוא אהיה פעמים אהיה. גם ז"פ הויה דס"ג בגימ' אמת. ואלו ה"ס ש"ע נהורין דבתרין תפוחין נוצר חסד הוא שם א"ל. שציורו יוד יוד ד' יודין שבהויה דע"ב לאלפים הוא אהיה דההין עם יוד אותיותיו שהם קחס"א כמנין אלפים ומשום דמתערבין שם כחות שאר השערות עם שערות הדיקנא לכן אנו משליכין אותם במצולות ים בכח החסד העליון שהוא לאלפים נושא הוא אחוריים דא"ל כזה אלף אלף למד ועם ההויה דב"ן ועם ט' אותיותיה:

עון הוא אחוריים דשם אדני שהם בגי' קכ"ו גם הם ג"פ מ"ב אותיו' דשלשה הויות ע"ב ס"ג מ"ה ופשע הוא שלשה מלויי אהיה והם תנ"ה ועם השם עצמו תנ"ו כמנין ופשע וחטאה עם הכולל שלשים והא"ל הא' ציורה יו"ד והל' ציורה ד"ו הרי ל' כמנין וחטא"ה עם הכולל. ונקה הוא אהיה דיודין שמנקה אותו התעוררות של השערות אשר השליכם במצולות ים והנה אלו הי"ג תיקונים נמשכו מן הי"ג נימין שיש ברישא חוורא וכל נימא היא אות ו' וכל ו' הוא אהיה י"ג ווין עולים בגי' הי"ה הו"ה ויהי"ה. ועם ג' מלות כמנין י"ג ווין. והכולל עם הי' אותיותיהם שם א"ל יוצא מן אהיה דיודין כמש"ל נמצא שצריך לכוין בשם א"ל בג' יודין וא' ואח"כ בשם א"ל וכל יוד מנוקדת בנקודתו וכן האלף. ותחת כל אות שם אהיה וכן תחת א"ל שם אהיה הרי י"ג פעמים אהיה שה"ס ברגע קטן עזבתיך כו' וכן גער חית קנה כו' וזה ציורו:

יוד יוד יוד:

אהיה אהיה אהיה אהיה אהיה אהיה אהיה אהיה אהיה:

אל אל אל:

אהיה אהיה אהיה אהיה:

והנה ט"פ אם עם הכולל הם ש"ע:

הט' או"א מ"ב מ"ב אחד לכל אחד נשאר א"ם ומתפשטין בכל הספי' הרי ט' א"ם וש"ע נהורין הנז' מנין אר"ך הם בא"א ומנין ק"ן הם בז"א. והש"ע נהורין הנז' יוצאים משם א"ל א"ל במלואו שהוא קפ"ה ושניהם בגי' קפ"ה קפ"ה ש"ע נהורין וא"ל א"ל הנז' הם ראשי פאתי הדיקנא דא"א במצר הזקן בצד ימין יש י' ובשמאל ה' הרי שם י"ה וכן במרחב הזקן יש ג"כ י"ה שני ונתבארו לעיל בפ' מן המצר קראתי י"ה ענני במרחב י"ה וסוד זה י"ה הוא י"ה אותיות שבפסוק. יברכך ה' וישמרך. והארת הפנים שהוא סוד פסוק יאר ה' פניו אליך ה"ס ואמת שהם הש"ע נהורין וז' הקצוות כ"א כלולה מי' הרי ע' והכולל זהו סוד ואמת סדר הי"ג מדות הפנימיים הם אלו. א"ל מלכות החכמה שבכתר רחום יסוד שלה. וחנון הוד. ארך נצח. אפים ת"ת. ורב חסד גבו'. ואמת חסד. נוצר חסד בינה עם יסוד שבכתר וחכמה שבחכמה ומלכות שבכתר בסוד נקודה ובסוד עטרת היסוד. לאלפים הוד. נושא עון נצח. ופשע ת"ת. וחטאה גבורה. ונקה חסד אלו הם הפנימיי' ואלו הם המקיפים. א"ל כתר שבכתר ושבחכמה. רחום וחנון הם חו"ב שבכתר. ארך אפים חו"ב שבחכמה. ורב חסד שני חסדים שבהם. ואמת שני הגבורו' שבהם. נוצר חסד שני הת"ת שבהם. לאלפים שני הנצחי' שבהם. נושא עון שני ההודו' שבהם. ופשע שני היסודות שבהם. וחטאה סוד המלכות דהיינו נקודת עטרת היסוד דכתר שבכתר. ונקה מלכות שבחכמ' סוד הי"ג מדות כבר נתבאר אצלנו. ואמנם בשני ההויות הקודמו' והם ה' ה' אל רחום כו' כבר נת' אצלנו שהויה הראשונ' היא בקוצא דשערי דאריך והיא בחינה תחתונה והוא קורא אל ההויה האחר' העליונה ממנה הנז' אחרונה בפסוק הזה ומקומה בד' תיקונים קדמאין דא"א וזמ"ש ויקרא ה' ה' למי קרא להויה האחרת העליונ' ממנה ולהכי פסיק טעמא בגוייהו כי זו התחתונ' קוראה לעליונה והנה בהויה הראשונה שהיא התחתונה תכוין שיוד שבה היא הויה א' דמילוי אלפין. וההא ראשונ' שבה היא אהיה דאלפין והואו הוא הויה דאלפין והא תתאה שם אדני פשוט ובהויה השניה שהיא העליונה תכוין שהיוד שבה היא הויה דע"ב דיודין. והא ראשונה שבה היא אהיה דיודין והואו שבה הויה דס"ג והא אחרונ' שבה היא אדני במלואו שיש בו י"ב אותיות. ותכוין כי זו ההויה האחרונ' שהיא ראשונ' בפ' בהיותה בסדר הנז' היא קוראה אל הויה העליונה כסדר הנז':

אל זהו התיקון הראשון וכבר נתבאר אצלנו באדרת נשא בד' קל"ה ע"ב כי ג' א"ל הם אל שדי אל הויה אל אדני. ושלשתם נכללים באל הראשון הנק' אל שדי והוא בעולם הבריאה ובו כלולי' שרשי יצירה ועשי' בסוד ג' אלקים שבפרשה ויכולו. וטעם היות אל שדי בבריאת הוא לפי שהבריאה ה"ס הבינה והיא הספי' הג' סוף לג"ס ראשונות אשר שם נאמר לעולמו העליון די וזהו אל שדי כי הז"ת עולם אחר הם. ודע כלל זה כי בכל מקום אשר נגמר תחום מדרגה א' נזכר בה שם שדי כדי להבדיל בין זו לזו אף עפ"י שיהיה כל המדרגות ההם בעולם הקדושה. גם דע כי כל ג' א"ל הנז' שרשם הם בבריאה שהיא הבינה הנק' ארץ אדום ולכן שלשתם רמוזים בשם אהיה דאלפין באופן זם כי האל הראשון שהוא אלף אלפים שרשו באלף הראשונה שבו ואל ידוד שהוא נ"ז עלמין שרשו בשתי אותיות ראשונות שהם אל מן אלף וה' מן ה' הראשונ' י"ו מן היוד ה' מן ה' תתאה הרי ז"ן ואל אדני שהוא צ"ו עלמין שרשו בשאר אותיות הנשארות שהם פ' מן אלף א' מן הא ד' מן יוד. אלף מן ה"א הרי הם צ"ו עם כוללות הי' אותיות מלוי שם אהיה הנז' נוצר חסד דע כי נוצר הוא בינה דחכמ' וחסד יסוד שבכתר כמבואר אצלנו ושניהם אינם רק תיקון א' והטעם הוא לפי שהבינה היא ח' ממטה למעלה והיסוד הוא שמיני ממעלה למטה ולכן הם שוים בבחינה זו:

ענין ויעבור כבר ידעת כי משני נקודות ראשונות של עשר נקודות של קודם התיקון כאשר נתקנו ונעשו מהם שני ראשין דא"א והם הכתר והחכמה שבו ויש בהם כ' בחינות אורות פנימיים י' מן הכתר וי' מן החכמה וכן יש בהם עשרין מקיפין עשרה מן הכתר ועשר מן חכמה והנה אפילו במקיפין יש בהם בחינות רבות והם נר"ן והנה המקיפים אין כולם מתגלים בי"ג תיקוני דיקנא דאריך ואמנם מן החכמה מתגלים ח' שהם מן הבינה שבה עד מלכות שבה ומן הכתר מתגלי' ששה שהם חג"ת נה"י שבו ואמנם היסוד דכתר נכלל עם הבינה של החכמה נמצא שהם י"ג תיקונים בלבד וכל השאר של הכתר ושל החכמה אינם מתגלים לפי ששערות הדיקנא הם דינים ואלו הם רחמים לכן לא נתגלו בה. ואמנם הפנימיים נתגלו כולם בדיקנא ובמקום הי"ג שבחוץ הוא שיעור כל העשרים שבפנים והנה המקיפים נגלים ממטה למעלה אל במלכות רחום ביסוד כו'. נוצר נון רבתי בינה חסד יסוד שבכתר. והנה נוצר חסד שהם בינה ויסוד שניהם הם תיקון א' לבד לפי שהבינה היא ח' ממט' למעל' והיסוד ח' ממעלה למטה ועוד שהן' שערי בינה הם מתחלקים עד ההוד ואח"כ חוזרים ונכללים ביסוד הנקר' כ"ל כמספר חמשי' כמו שהיו נכללים בבינה ואין הפסק ביניהם כי אין בחי' נוק' באריך להורות היותו יחיד לגמרי אבל הנוק' היא שם בסוד נקודה וע"כ אינה נתגלית בו ומשם והלאה מתחילין דכר ונוקבא והיא סוד תמר הכלול זכר ונקבה ביחד כי המלכו' כלולה היא ביסוד. ונקה הוא החסד שבכתר המתגלה בפי האמה כי המזל הזה הוא המייחד או"א ולעולם החסד הוא יומא דכלהו כי כדי להמשיך הטפה באורה ממש מלמעלה צריך ע"י חסד שאינו משתנה מהתפשטות והטעם שהם ממטה למעלה הוא לפי שהאור הגדול שבהם צריך התפשטות כדי שיקבלוהו התחתונים מהם וכי מתחיל מחכמה ואח"כ מתגלין אותם שבכתר מן הטעם שאמרנו אבל הפנימים כל העשרים מתגלים וגם שהם ממעלה למטה מפני שהם לצורך עצמם ולא לצורך שיקבל זולת' ולכן בשני מצרים הסמוכים לראש שהוא התיקון הא' הנקרא א"ל הוא מלכו' פנימי וכתר שבכתר מקיף במצר הימין וכתר שבחכמה מקיף לצד שמאל:

תיקון הב' מה שעל הפה ונקר' רחום יסוד פנימי וחכמה שבכתר מקיף. תיקון ג' ארחא דתחות חוטמא ונקרא חנון הוד פנימי ובינה שבכתר מקיף. תיקון הד' מה שתחת הפה ארך נצח פנימי וחכמה שבחכמה מקיף. תיקון הה' ארחא דתחות פומא אפים ת"ת פנימי ובינה דחכמה מקיף. תיקון הו' שער רחב שבפנים עד הפה. ורב חסד גבורה פנימי מפני שהפנימי מורה דין וצמצום וגבול ומדה וחסד שבכתר מקיף ולכן אהרן היה כהן ולוי ולכן הפנימי גבור' ולוי והחיצון חסד וכהן וזה מצד ימין דדיקנא אבל בשמאל חסד שבחכמה המקיף. תיקון הז' הפנים עצמם ונק' ואמת חסד פנימי וגבור' דכתר מקיף מצד ימין וגבורה דחכמ' מקיף מצד שמאל ולכן הפנים הם אדומים ומטילים אימה ויראה מצד הגבור' שבהם. תיקון ח' שורות השערות המשתלשלות עד הטבור והוא מזל הח' ונק' נוצר חסד והוא בינה דחכמ' פנימי מצד שמאל ות"ת דחכמה מקיף לו ומצד הימין הוא יסוד דכתר פנימי ות"ת דכתר מקיף לו. תיקון הט' לאלפים השערות הקצרות שבין המזל עצמו הוד דכתר פנימי ונצח דכתר מקיף מצד הימין ונצח דחכמ' מקיף בצד שמאל. תיקון הי' שערות שתחת הצואר נושא עון נצח דכתר הפנימי והוד דכתר מקיף מצד ימין והוד דחכמה מקיף מצד שמאל. תיקון י"א הם שערות הנז' היותם ע"י תיקון דלא נפיק נימא מן נימא ופשע ת"ת דכתר פנימי ויסוד דכתר מקיף מצד ימין ויסוד דחכמה מקיף שמאל כי החוטם מפסיק עד למטה ולכן כל אלו נחלקים לימין ולשמאל כנז'. תיקון הי"ב הפה וחטאה גבור' דכתר פנימי ומלכות דחכמה מקיף. תיקון הי"ג שורת השערות שתחת המזל המ' גם הוא משתלשל עד הטבור ונקה גדולה דכתר פנימי ומלכות דכתר מקיף הכלול ביסוד דכתר המקיף מצד הימין דתיקון י"א הנקרא ופשע כנז' ונמצא שיש לו בחינ' יסוד משום דהוי בחינ' חסד פנימי המתגלה בפום אמה שהוא היסוד:

סוד ויעבר הנה מלת ויעבר הוא אותיות עיבור וצירופו ע"ב רי"ו וסוד העיבור נעשה ע"י היסוד הנקר' שדי והנה אם תמנה הויה פשוטה שהיא כ"ו וגם תעשה אותה בחי' ע"ב ובחי' רי"ו יעלה הכל כמנין שדי וזהו ויעבר ה' כי ב' תיבות אלו הם בגי' שדי גם ויעבר ה' על פניו ויקרא כו' הנה ר"ת ויעבר ה' על הוא בגי' פ"ו כמנין אלקים גם ר"ת פניו ויקרא פ"ו הוא כמנין אלקים הרי כ' אלקים. והנה אלקים הא' כבר נתמתק קצת בתי' ויעבר שסודו ע"ב רי"ו כמבואר לעיל ולכן די לו מיתוק קצת ע"י תיבת פניו שהיא בגי' קמ"ו וה"ס אבל השם הב' של אלקים שלא נתמתק כלל צריך למתקו בתיבת ויקרא שעולה בגימטריא שכ"ב עם כללות ה' אותיותיו והוא בגי' ב' שמות דאהיה דיודין קס"א קס"א. גם ויעבר כבר נתבאר ענינו אצלנו. וזהו מה ששמעתי נוסף הנה באתה גבור ואתה קדוש נעשם החיבוק בסוד החכמה, כי הגבור' לעולם היא מתלבשת בענין מוחא דא"א כנודע ובחיבוק הזה היו ג"פ ע"ב שהוא ע"ב דהויה דיודין מן הימין והויה דס"ג עם עשרה אותיותיו מן השמאל' והויה דמ"ה עם כ"ו שלה באמצע ואז אפי' הע"ב הימני היה גבור' לפי שג"פ ע"ב הם רי"ו בגי' גבורה ולכן עתה בויעבור אנו צריכין להמשי' הטפה מצד אור מקיף החכמ' שבו שהוא חסד עלאה דהוי יומא דכלהו כדי שאחר ההמשכ' תשאר הטפה בכל אורה וזהו ויעבר ע"ב רי"ו והואיל ואתא לידן ענין ויעבר נבאר עתה ענין ע"ב רי"ו הנז' אצלנו פעמים הרבה גם נבאר ענין מלת תבל הנז' אצלנו שהוא בגי' ב"פ רי"ו (כי הגבורה דעתיק מתלבשת בחכמה דא"א כמש"ל פ"א דויעבור):

דע כי יש רי"ו א' בשם הוי"ה ורי"ו א' בשם אהיה וזה ביאור' כי רי"ו של הויה הוא זה. כנגד אות יוד של ההויה יש הויה אחד במלוי יודין העול' ע"ב וכנגד אות ה' ראשונה יש הויה א' דס"ג ועם יוד אותיותי' הרי ע"ג וכנגד אות ו' יש הויה אחד דמ"ה דמלוי אלפין ועם מספר ידוד פשוטה שהיא כ"ו יהיה הכל בגי' ע"א וכנגד אות הא אחרונ' יש הויה אחד דב"ן דמלוי ההין והע"ב שלו הוא י יה יהו ידוד כנודע ואמנם ע"ב הראשון דמלוי יודין הוא חסד ממש כי שלש הויות אחרונות אינם ע"ב ממש אלא ע"י חיבור וצירוף ולכן זה הע"ב הא נקר' ע"ב ממש והג' ע"ב האחרונים הם בגי רי"ו שהוא בגי' גבור. עוד טעם שני אל הנז' כי הנה הע"ב הב' הוא ע"ג והג' בגי ע"א ובהתחברו' שניהם יחד הם ע"ב ע"ב וזהו לשון ע"ג מלשון הגעה להורות שאין מספר' שלם כמו הע"ב הא וצריכין להתחבר ולגעת אל הויה השלישית ואז יהיה בין שניהם ע"ב ע"ב והרי נתבאר בחי' ע"ב רי"ו שיש בשם ההויה והוא אשר אנו מזכירין תמיד בשם ע"ב רי"ו. עוד יש בחי' רי"ו שני של שם אהיה וזה עניינו הנה בשם אהיה אין בו ד' מלויים רק ג' בלבד שהם אהיה דמלוי יודין ודאלפין ודההין ובשתים הראשונות דיודין ודאלפין יש בכל אחד משניהם כ"ז אותיות של מלוי המלוי וכאשר תרבעם בסוד האחוריים יהיה בכל א' מהם מ"ד אותיות והנה מ"ד וכ"ז הם ע"א הרי הם ע"א דיודין וע"א דאלפין אבל אהיה דההין אין בו רק כ"ה אותיות של מלוי המלוי ועם ריבועו שהם מ"ד אותיות הרי ס"ט ותחבר עמו ד' אותיות אהיה הפשוטות הרי ע"ג והנה זו האחת המיותרת על ע"ב אם תחברנה עם ע"א דיודין ויהיו ע"ב ועם ע"א דאלפין ויהיו ע"ב והרי הם ג"פ ע"ב שהם בגי' רי"ו והרי לך שני פעמים רי"ו א' דהויות וא' דאהיה וכאשר לוקחת המלכות שניהם נק' היא תב"ל שהוא ב"פ רי"ו הנז'. גם סוד ויעבר כבר נת"ל כי בעת שאומרים ויעבר נבקע היסוד דאימ' שבדעת ז"א וכו' גם נתבאר שם כי ענין בקיע' זו הוא לצורך זווג לאה עם ישראל מן החזה דז"א ולמעל' ועי"כ נתקן פרצוף לאה כדי שתהיה ראויה אל הזווג הנז' וענין בקיעה זו נעשית באופן זה שנבאר עתה כי הנה בעמיד' שבלחש היו יעקב עם רחל עומדים בנו"ה דז"א. ואחר כך בחזרת העמיד' עלו עד חג"ת דז"א כמו שנת"ל הטעם לפי שעתה אין אימא עלאה רובצת על הבנים ועי"כ היסוד שלה עולה ונגבה למעלה בדעת דז"א דוקא ונשאר כל הת"ת דז"א באורות מגולים ואז בהתגלות האורות האלו מתרבים הארותיהם ועולים בג"ר דז"א וברוב ההארות ההם אין היסוד דאימא סובלת אותם ונבקע היסוד דאימא העומד בדעת דז"א מאליו ואז כל אורך ז"א מראשו ועד רגלו הם מגולים ואז אנו אומרים ויעבר כו' והענין יובן במה שנת"ל בענין נשיאות כפים של ברכת כהנים ועיי"ש שביארנו הטעם שהוא לתקן כל פרצוף לאה ע"י אותו הנשיאות כפים לפי שע"י ברכת כהנים נכנסין אורות המקיפים בתוך ראש ז"א ונתקן כל פרצופה ועדיין חסר בחי' היסוד שבה בלבד לפי שבענין ברכת כהנים נעשים שני קוים שלה הימין והשמאל ונתקן חצי קו האמצעי עד כנגד הת"ת שלה בלבד כמבואר אצלנו בדרוש פרצוף לאה וחסר ממנה בחי' היסוד שבה ואז עי"כ ג"כ מתרבי' האורו' אשר שם מלבד ההארו' המגולות שעולות מלמטה מחג"ת דז"א ועי"כ נבקע היסוד דאימא אשר בדעת דז"א בעת שאומרים ויעבור ואז אימא עלא' נותנת בדרך הלואה והשאלה את היסוד שלה אל לאה ועי"כ תוכל להזדווג עם ז"א בעת שאומרים י"ג מדות כמבואר לעיל בדרוש דויעבור ולכן א"א ויעבור עד אחר ברכת כהנים:

שער הכוונות - דרושי נפילת אפים דרוש א
דרוש א':

בענין נפילת אפים שנהגו לומר אחר ויעבור וי"ג מדות ותחילה אכתוב דרוש א' קצר והוא זה. דע כי בין בתפלת שחרית או מנחה או ערבית לעולם יש בכל א' מהם בחי' זווג עליון אבל יש חילוק ביניהם כי זווג דשחרית הוא פב"פ ודמנחה ודערבית הם בסוד אחור באחור וזה עניינם כי בתפלת שחרית החסד מתעורר בעולם כנודע בסוד וישכם אברהם בבקר ולכן יש כח בידינו לכלול ד' עולמות אבי"ע זב"ז עד האצילות כמבואר לעיל באורך בתפילת השחר ולכן אחר שנכללו ד' עולמות זב"ז עד האצילות אז אנו עושי' נפילת אפים בסוד העלאת מ"ן למעלה ואז אנו מעלים נפשותינו מן העשיה ורוחינו מן היצירה ונשמתינו מן הבריאה ואז יהיה נעשה הזווג ההוא על ידינו בבחי' פב"פ לפי שמדת החסד הוא אשר הביא אותה ותיקן אותה לכשתהיה פב"פ עמו אבל בתפלת המנח' אין אנו יכולין לעורר העולמות ולכלול אותם זב"ז כמבואר במקומו שלטעם זה אין במנחה קרבנות וזמירות ויוצר כו' ואמנם הזווג אשר נעשה אז הוא ע"י שם אלקים שהוא מדת הדין המתעורר אז בעולם כנודע וכיון שע"י שם אלקים נברא העולם כמשה"כ בראשית ברא אלקים כו' לכן כיון שבעת ההיא הוא מתעורר בעולם לכן הוא הכולל את כל העולמות כולם וע"י נעש' הזווג בעת ההיא וכיון שהוא בסוד הדין לכן הזווג ההוא הוא בבחי' אחור באחור כיון שאינו נעשה על ידינו אלא נעש' בסוד הדין אבל כיון שיש שם אז התעוררות העולמות ובחי' הזווג לכן יש שם נפילת אפים בתפילת המנחה אבל בתפילת ערבית אין בנו כח לכלול אז את העולמות ולעוררם וגם מה"ד והגבו' דשם אלקים אין זמן שליטתם בעת ההיא ולכן אין מי שיעורר העולמות ולכן אע"פ שיש שם זווג אין שם נפילת אפים כיון שאין התעוררות העולמות. עוד יש ט"א והוא כי בתפיל' שחרית ומנח' הנוק' היא המעוררת התשוק' לגבי דכורא ועול' אליו בעול' האצילות ולכן היא צריכ' אלינו שנעלה אותה בסוד מ"ן אבל בערבי' אין הנוק' עול' אליו אלא הוא יורד אליה למטה בהיכל קה"ק דבריאה ושם נעש' הזווג ההוא ולכן אין שם נפילת אפים כי בעלה הוא המקדים התעוררות אלי' ואין אנו מעוררין אותם בסוד המ"ן:

שער הכוונות - דרושי נפילת אפים דרוש ב
דרוש ב':

בענין נפילת אפים באורך וז"ל ונבאר עת' באורך ענין נפילת אפים שחרית כבר נת"ל כי זווג ישראל עם לאה נעש' ע"י ויעבר וי"ג מדות, ועתה בנפילת אפים נעש' זווג יעקב ברחל גם נת"ל בענין הוידוי שמתודים קודם הי"ג מדות כי בעת ברכת ש"ש ירדה טפת החסדים מן המוח עד החז' ועדיין לא נתגלו ואח"ך ע"י הוידוי יורדין החסדים עד הלב במקום הגלוי ואח"כ אומרים ויעבר לעשות זווג ישראל עם לאה מן החזה ולמעל' כיון שכבר ירד' טפת החסדים עד החזה ונתגלו שם במקום הלב. ועתה בנפילת אפים יורדת טפת החסדים עד למטה ביסוד דז"א ומשם יוצא לחוץ וניתן בדעת יעקב המכוון כנגד יסוד דז"א כנודע ומשם יורדת ביסוד דיעקב ונותנו לרחל בסוד זווג וכמו שנתבאר ענין זה היטב לעיל בביאור ויעבר ממה שמ"כ בקונטיריסי וע"ש איך החו"ג יורדין מרגלי לאה אל יעקב ורחל. ונלע"ד שלסיב' זו הוצרכ' לנפילת אפים ממש בזווג זה להורות הורדת החסדים עד למטה בזווג התחתון הזה משא"כ למעל' בזווג העליון דלאה שהם למעלה:

והנה ענין נפילת אפים הוא זה כי הנה עתה הוא זמן הורדת טפת מ"ד של החסדים בנוק' רחל. וצריך להקדי' להעלות מ"ן כדי לקבל אח"כ המ"ד בסוד אשה כי תזריע וילדה זכר. וארז"ל אשה מזרעת תחלה יולדת זכר וכבר נתבאר במקומו' רבים וגם בביאור פסוק אל נקמות ה' כו' שתקנו בזמירות תפלת השחר שענין המ"ן הם ממה שמתברר בכל יום ויום ע"י תפלותינו מן הז' מלכים דמיתו וממה שאנו מבררין מהם אנו מעלים את המ"ן והנה אלו המלכים אשר לא יכלו להתברר בעת בריאת העולם ונשארו עד עתה בלתי בירור הנה מקומם הוא בג' עולמות בי"ע באופן זה, כי בעולם העשיה יש שם קלי' ובחי' המלכים שהם מבחי' עולם העשיה הם קרובים אל הקלי' ההם ונתונים בתוכם גם בעולם היצירה יש שם קלי' ושם עומדים בחי' המלכים שהם מבחי' עולם היצירה וקלי' שבעולם הבריאה יש שם המלכים שהם מבחי' עולם הבריאה. ונמצא שאנו צריכין להעלו' בסוד מ"ן כל אלו הבחי' של המלכים דמיתו שבבי"ע. ולהעלות חלק מ"ן מן העשיה ומן היצירה ומן הבריאה. וזהו מה שצריך לכוין בנפילת אפים בעת שנופל על פניו כי הנה עתה אנו בתפלת י"ח עומדים בעולם האצילות כנ"ל במקומו ושם אנו נכללין וכוללין עצמינו תוך נוק' דז"א רחל ואנו עבדיה ובניה מעלין לצורכ' אלי' אלו המ"ן ואנו מפילים עצמנו מלמעל' מן עולם האצילות אשר אנו עת' שם ויורדין עד למטה בסוף עולם העשיי' כאדם המפיל עצמו מראש הגג עד למטה בקרקע וז"ס כונת נפילת אפים. ותכוין כי עתה אשר הפלת עצמך בסוף העשיה אתה מלקט ומברר מ"ן מן העשיה ואח"כ תכוין שאתה עול' משם אל היצירה ומלקט ומברר ג"כ משם מ"ן ומשם תכוין לעלות אל הבריאה ללקוט ולברר משם ומשם תעלה אל האצילות בנוק' דז"א ושם תמסרם ותניחם תוך היסוד שלה בסוד מ"ן. ודע שאותם ניצוצות המתבררו' אינם יכולות לעלות מעצמם אם לא ע"י שיכוין האדם לשתף נר"ן שלו עמהם ועי"כ יעלו אותם הבירורים עם נר"ן שלו, גם דע כי אלו הבירורים הם נתונים תוך הקלי' עצמם כנ"ל ולכן תכוין להוריד נפשך בעולם העשיה והיא תלקט ותברר משם אותם הבירורין ותעלם עמך וזה יהיה בכח זכות מצות תפלה שאתה מקיים. והנה זה דומה אל מ"ש חז"ל שהצדיקים אחר מיתתן יורדין לגהינם שה"ס מקום מדור הקלי' ואוחזין ברשעים ומצילין אותם משם וכמ"ש בחגיגה אר"י מתי אמות ואכבה עשן מקברו. וסוד הענין הזה שהצדיקים בעת מיתתן גורמין זווג עליון למעלה אל ז"ון וגם ז"ס מיתת הצדיקים בנשיקה גם ז"ס מ"ש בזוהר ויקהל רי"א ע"א כד מית צדיק התחתון כדין אלביש קנאה הצדיק העליון ומזדווג בנוק' ואז נפש הצדיק ההוא מבררת אותם הנשמות הנתונות בגהינם שהוא מקום מדור הקלי' ממש ומעלים אותם בסוד מ"ן ומעורר זווג עליון ונתקנות אותם הנשמות ע"י:

והנה ענין זה עצמו נעשה ע"י נפילת אפים וזהו מ"ש בזוהר ויקהל דע"ב כי בנ"א מפקיד אדם נפשו באלנ' דמות' ומוסר עצמו למיתה וכן אמר בפ' במדבר. והענין הוא שהנה בחי' מיתה האמיתית הוא מקום הקלי' בסוד רגליה יורדות מות וצריך שהאד' ימסור עצמו למית' ויכוין להוריד נפשו עד מקום המיתה שהם הקלי' ולכוין שיוציא משם בכח זכות תפלתו אותם הבירורין אשר שם וזה יהיה ע"י נפשו שהיא מן העשיה ויחבר' עמה ויעלו משם עמה אל עולם היצירה ושם ע"י רוחו שהיא מן היצירה יכוין לברר ג"כ הבירורים שבעולם היצירה. ויעלם משם עד הבריאה ושם ע"י נשמתו שהיא מן הבריאה יכוין לברר ג"כ הבירורין שבעולם הבריאה ויעלם משם עם כל אלו ג' מיני בירורין עד עולם האצילות ויכוין לשתף שם נר"ן שלו עם ג' חלקי הבירורין האלו ויכניס הכל תוך היסוד דנוקבא דז"א דאצילות ואז ירדו מ"ד מלמעלה מיסוד הזכר ואז ירד ג"כ שפע ואור גדול באותן המ"ד אל נר"ן של האדם הזה שעושה בנ"א וגרם לכל המצוה הזו ויושפע בו כח אור גדול הראוי אל נפשו מלמעלה כי בלי ספק שהעושה מצוה רבה זו למסור עצמו למיתה בכל שלשה עולמות הנז' כדי לברר אותם הנשמות ולגרום זווג זו"ן בלי ספק ששכרו עצום מאד ולכן טרם שירדו טפת מ"ד של הזכר להתערב עם אותם הבירורין הנקרא מ"ן לתקנם ולבוראם בריות חדשות טובות וקודם זה יורדין בתחלה מ"ד עלאין לצורך האדם הזה שעשה נפילת אפים ואותו האור מתעבר בנפשו אשר נכנסת שם ומתחדשת נפשו שם ומתתקנת בתכלית השלימות וז"ס מ"ש בזוהר ויקהל רע"ב שהאדם העושה נ"א בכוונה נוטל חלק ברכתו בתחלת כל הברכות יען כי הוא גרם כל הטוב הזה ויהבין ליה שלם מן רקיע שהוא בחי' היסוד הנקרא שלום והרי נת' היטב דרוש המ"ן ואופן בירורם ותיקונם ומקום עמידתם בתחי'. אמנם צריך שתדע כי לא כל הרוצה ליטול את השם יטול כי אין יכולת לכוין כוונה זו אלא מי שהוא צדיק גמור שהוא כדאי בזכותו לרדת ולברר אותם הבירורין מתוך הקלי' בעל כרחם ועל הפחות צריך שיזהר ויכוין כונה גמורה בכל התפילה ההיא מתחילתה עד סופה היטב מאד ואם לא כן הנה בעת שמוסר נפשו ומורידה אל הקלי' הנה לא די שלא יוכל הוא לברור משם נשמות הנופלות שם אלא אדרב' תשאר נפשי שם בתוך הקלי' ודומה זה אל ענין האדם שנפטר מזה העולם כנ"ל שאם יהיה צדיק גמור יוכל לרדת אל הקלי' הנק' גהינם ולהעלות משם נשמות שנפלו שם בטיט היון של גהינם שה"ס הקלי' ומי שמעלתו פחותה מזה יהיה בו כח לצאת מתוך גהינם אך לא להוציא אחרים ומי שהוא רשע יורד בגהינם ונשאר שם הוא בעצמו וכן ממש עד"ז הוא בענין נ"א כי הנה הוא יורד אל מקום הקלי' ואם הוא צדיק גמור יש בו יכולת לברר ולהוציא משם נשמות הנופלות שם ולהעלותם בסוד מ"ן. ויש מי שאינו יכול להעלות אחרים כי אין בו כח לבררם ולהוציאם ודי לו במה שיעלה את עצמו. ויש מי שנפשו נשארת שם אחר רדתה בעת נ"א ואינו עולה משם כלל וכן ממש עד"ז הוה ממש בענין שינת האדם בלילה אשר גם היא בסוד המיתה כי נפשו יורדת אל דרגא דאילנא דמות' במקו' הקלי' ואז יש מי שיכול לברר וללקוט נשמות ולהעלותם בסוד מ"ן לצורך זווג הלילה כנז' בר"מ בפ' צו ויש מי שעולה הוא לבדו ויש מי שנשאר שם בקלי' ואינו עולה כלל כנז' בזוהר שלהי פ' ויקרא. ובזה תבין סוד גדול שמצאנו ראינו דבר מתמיה כי לפעמי' שיהיה האד' צדיק גמור ואח"כ מתהפך לאיש אחר ונעשה רשע גמור כמו שמצאנו ביוחנן כ"ג ששימש פ' שנה בכהונה ולבסוף נעשה צדוקי. אבל הענין הוא כי כאשר האדם מוסר נפשו למיתה בנ"א עד מקום הקליפה ומחמת איזה עון אשר בידו אין נפשו יכולה לעלות משם והקלי' אוחזי' אותה ונשאר' שם לעולם ואז נותנין לו נפש אחרת רעה מצד הקלי' וזהו מ"ש רז"ל שהרשעי' בחייהם קרויים מתים כי הנה בעת נ"א יורדין אל מקום המיתה ונשארין שם ואין נפשותים יוצאות משם וניתן להם נפש רעה תמורתה ואין מרגישין בעצמם הענין הזה ואז נהפכין לרשעי' גמורי' רח"ל. ולכן הנני מזהירך מאד מאד בענין זה שיזהר האדם המכוין בנ"א ע"ד הנז' שיהיה צדיק גמור או שעל הפחות יכוין בתפי' ההיא מתחלתה ועד סופה כנ"ל ומי שיעש' נ"א ע"ד הנז' הנה אין קץ לשכרו כי גורם הזווג עליון וגורם בירור ותיקון אותם בירורין אשר בתוך הקלי' ולזה ארז"ל שכל האומר נ"א בכונה אחר תפלתו אויביו נופלין לפניו מדה כנגד מדה כיון שהוא הפיל עצמו לתיקון הנזכר:

שער הכוונות - דרושי נפילת אפים דרוש ג
דרוש ג':

בביאור מזמור לדוד אליך ה' נפשי כו' וכונתו בכל המזמור. ועתה נבאר הכונה שיכוין באמרו המזמור של נ"א הנה נת' שהכונה היא להעלות המ"ן הנז' מן ג' עולמו' בי"ע אל נוקב' דז"א דאצילות והנה הם ד' בחינות וארבעתם נרמזו כאן ובתחלה נזכרה בחי' נוקבא דז"א שבאצילות אשר כל תכלית נ"א ומסירת הנפש והעלאת המ"ן הוא לצורכה ונרמזה בשם ההויה הנז' בפ' אליך ה' נפשי אשא ונודע שההויה שבנוקב' היא דמלוי ההין העולה בגי' ב"ן. ולכן צריך לכוין כשמזכיר זאת ההויה כאלו הוא במלוי ההין וזה פי' הכתוב אליך ה' פי' בעבורך ה' שהיא הנוקבא דז"א הנק' שם ההויה דמלוי ההין הנה אליך ובסיבתך נפשי אשא ועושה אני נ"א זו. ומלת נפשי אשא סובלת שני פירושי' האחד הוא מסירת נפשו למות אשר תכליתה הוא להשיאה ולנושאה אחר כך ולהעלותה בסוד מ"ן כנ"ל. ולכן הזכיר ענין מסירת נפשו למות בלשון נשיאות כמ"ש אשא להורות כי תכלית הכוונה היא כדי לנושאה אח"כ ולהעלותה בסוד מ"ן גם הוא לשון מתנה כמו ותרב משאת בנימין כלומר בעבורך ה' אני נותן נפשי ומוסרה אל המית' והרי אמר איך הוא מוסר עצמו למות והפיל נפשו מהאצילות עד עולם העשיה למטה כנ"ל. והנה עתה צריך לברור שלשה בירורי' משלש עולמות בי"ע כנ"ל. ולכן צריך עוד לכוין בשלש הויות אחרות וכולם במלוי ההין העולים ג"פ ב"ן לפי שכל בחינ' המ"ן הוא ע"י הויה דב"ן והוא המעלה את המ"ן כנודע והנה ההויה דב"ן המעלה את המ"ן דעולם הבריאה היא גדולה מהויה דב"ן המעלה מ"ן דעולם היצירה ושל יצירה גדולה משל עשיה ולכן צריך לכוין בשלש הויות דב"ן. ובהויה הראשון דב"ן תכוין שהויה זו היא בעשי' וזו ההויה עוזרת ומסייעת לנפשיך שתוכל לברור ולהעלות מ"ן מן העשיה. ובהויה דב"ן השני תכוין שאז אתה עולה ביצירה עם הבירורין דעשיה ועם נפשך המשותפת עמהם ואז רוחך שהיא מן היצירה מעלה מ"ן של היצירה בכח עזר וסיוע הוי"ה זו הב' אשר היא בעולם היצירה. ובהויה דב"ן השלישית תכוין שאז אתה עולה עם כל הבחי' הנז' אל הבריאה ואז נשמתך שהיא מן הבריאה בוררת ומעלה מ"ן מן הבריאה ע"י הויה זו השלישית שהיא בעולם הבריאה. ואז תכוין שאתה עולה עם נר"ן שלך ועם ג' חלקי הבירורין הנז' עד נוק' דאצילות הנרמזת בשם ההויה שבפסוק אליך ה' נפשי אשא כנז' ותכוין כי גם הדכורא נותן בה טפת מ"ד מבחינת נפש בלבד אלא שהיא נפש דכורא:

והנה סדר שלש הויות הנז' הם נרמזות בשלש מקומות הויה דב"ן הא' שהיא בעשייה נרמזת בר"ת נ'פשי א'שא א'להי הוא בגי' ב"ן והויה דב"ן הב' שביצירה נרמזת במלת אלקי שהיא בגי' מ"ו ותחבר עם המ"ו הנז' הר"ת של בך בטחתי אל אבושה ויהיה הכל בגי' ב"ן או תחבר מספר מ"ו הנז' עם הר"ת של א'להי ב'ך ב'טחתי א'ל ויהיה ב"ן והדרך הראשון יותר ישר. והויה דב"ן הג' שבבריאה נרמז' בר"ת אל יעלצו אויבי לי ותחשוב מלת לי כולה שהיא ארבעים ויהיה הכל ב"ן ג' והנה נודע כי לא כל אדם זוכה להיות לו נפש רוח ונשמה כנז' בזוהר ויקרא ובריש פ' משפטים ולכן אע"פ שאין באדם רק בחינת נפש בלבד עכ"ז יכוין שע"י חלק הרוח אשר לו אע"פ שלא זכה לו עדיין אותו חלק הרוח יברר ויעלה אותם המ"ן שביצירה ועד"ז בענין הנשמה ואמנם אעירך בסוד גדול והוא כי עיקר כוונת העלאת המ"ן האלו הוא באופן זה שהאדם יכוין בעת נ"א ללקט ולברר ע"י נפשו כל הנצוצות של בחי' חלק נפשו הנתונים תוך קלי' העשייה שעדיין לא נבררו שיובררו עתה ויעלם עמו כדי להשלים נפשו בשלימות' ויעלם לנוק' דאצילות כדי שיתוקנו בסוד מ"ן ע"ד הנז"ל ועד"ז יכוין שע"י רוחו מברר כל הניצוצות של בחינת חלק רוחו הנתונים תוך קלי' היצירה וכן עד"ז יכוין להעלות בכח נשמתו כל הניצוצות של בחי' חלק נשמתו הנתונים תוך הקלי' בריאה ויעלה ג' חלקים אלו ביסוד דנוק' דאצילות בסוד מ"ן ויתתקנו שם ע"י מ"ד כנ"ל ואז יוכל האדם לקבל הנצוצו' ההם שנתקנו ויזכה להיות בבחי' נר"ן מתוקנות בשלימו' ודי למבין, ואולי כי זה הוא בעצמו מה שנת"ל בענין השפע רב ועצום שיורד עליו מן השמים בעת נ"א:

והנה יש אצלי ספק אחד בענין נ"א והוא כי מורי ז"ל ביאר לי בתחי' ענין ג' ההויות דב"ן כנזכר הנרמזים בר"ת שהם בג' עולמו' בי"ע כנז' ופ"א א"ל מורי ז"ל באופן אחר והוא כי בנ"א אין שם רק העלאת מ"ן דבחי' נפשות לבד כנרמז בפסוק אליך ה' נפשי אשא ולא אמר רוחי ונשמתי ובחינת הרוחין עולים במזמור אשרי יושבי ביתך ובחינת הנשמות עולות במזמור יענך ה' כו' כמשי"ת עתה בע"ה. וא"כ איך יצדקו יחד דבריו אלו עם אלו:

והנלע"ד בזה הוא באחד משני דרכים או אם נאמר ע"ד מה שנת' אצלינו כי יש נר"ן מבי"ע ויש נר"ן ממלכות ות"ת ובינה דאצילות כנז' אצלנו בזו' ריש פ' משפטי' ונודע כי שלש עולמות בי"ע הם נוקבין והם נק' חיילי המלכות דאצילות ולכן כל מה שהוא ממדרגת מלכות דאצילות ולמטה הכל נקרא נפש ונמצא כי בנ"א אע"פ שעולים בחינת בי"ע כולם הם נקראים נפש לבד ואח"כ בחינת הרוח ונשמה דעולם האצילות הם באשרי ויענך ה' כו' אבל היותר נלע"ד באמיתות ענין זה הוא הדרך הב' כי הנה נתבאר אצלנו כי יש בעשיה ג"כ ה' פרצו' ששמם הם נר"ן ח"י וכל ה' בחי' אלו נקראים נפש וכן ביצירה יש חמשה פרצופים וכולם נקראים רוח וכן בבריאה כו' וכולם נקראים נשמה והנה בנ"א אינם עולים רק בחינת הנפש שבכל עולם מהם ובבחינה זו נקרא נפש ובבחי' היותם ששלשה עולמות בי"ע נקראים נר"ן והראיה לזה כי הנה ביארנו שנז' במזמור של נ"א ג' הויות דב"ן וכל הויה דב"ן נודע שהיא בסוד הנוק' שבכל עולם ועולם והיא הנקרא נפש של אותו עולם ונמצא שבנ"א אנו מעלים הנפש דבכל עולם ועולם ובבחי' האחרת נקר' נר"ן כנז' ובמזמור אשרי יושבי ביתך עולים הרוחין שבכל עולם ובמזמור יענך ה' עולי' הנשמות שבכל עולם ועולם וכמשי"ת במקומו בע"ה כנלע"ד ליישב דברי הרב מורי ז"ל:

ודע כי פעם אחת א"ל מורי ז"ל שאמר לא' מן החברים סוד א' בענין נ"א ושלא רצה לגלותו לי לפי שיש ח"ו סכנה בדבר ולא הבנתי דבריו אם כוונתו לומר שיש סכנה למי שמכוין כוונה זו או הסכנה היא למי שאינו מכוין בכוונה ההיא, ואחר כך שאלתי את פי אותו החבר ואמרתי לו מה היא הכוונה שמסר לך מורינו ז"ל בענין נ"א. והשיב לי כי מה שא"ל מוז"ל הוא זה שיזהר כשנופל על פניו שלא ישים פניו תוך ידו השמאלית ממש אמנם ישים פניו על זרועו השמאלי גם שמעתי מן החבר הנז' שא"ל מורי ז"ל שצריך לכוין בנ"א בסוד ג' הויות דב"ן אחרות ואלו הם. מי זה האיש ר"ת ב"ן. נפשו בטוב ר"ת ב"ן. בטוב תלין ס"ת ב"ן:

שער הכוונות - דרושי נפילת אפים דרוש ד
דרוש ד':

כבר נתבאר אצלנו שיכוין להפיל עצמו עד עולם העשיה ומשם יעלה מ"ן ע"י ההויה דב"ן הנרמזת במזמור זה. והענין במה שנודע בזו' בפ' וצדיקים ירשו ארץ כי ארץ העליונה נוקבא יתבא בין תרין צדיקי' צדיק עליון וצדיק תחתון והם יוסף ובנימין וזה יובן במ"ש רז"ל אין האשה מתעברת מביאה ראשונה אלא מביאה שניה כמבוא' אצלנו שהענין הוא כי בביאה ראשונה יהיב בה רוחא דשדי בגווה וה"ס בנימין שפירושו ב"ן ימ"ין שה"ס שני הגבו' שלא נתמתקו תוך היסוד דז"א כנודע והם שני הויות שהם בגי' ב"ן ואלו השנים נותנם ז"א לנוקב' בביאה ראשונה וזהו ענין ההוא רוחא דשדי בגווה בסוד ויהי בצאת נפשה כי מתה כמבוא' אצלנו. ואלו הב' גבו' נעשים כלי לקבל המ"ן ולהעלותם לגבי דכורא לקבל מ"ד דיליה ואח"כ בביאה ב' נותן לה המ"ן עצמן שהם ג' גבורו' האחרו' אשר נמתקו ביסוד דז"א ע"י ג' החסדים והנה הם ו' הויות שהם ג"פ ב"ן בגי' יוסף ולכן יוסף נקרא דכורא לפי שהוא מן הגבו' שנתמתקו ע"י החסדים אבל בנימין הוא בעלמא דנוק' כנז' בזוהר ויצא לפי שהוא מן הגבו' לבדם בלתי מיתוק החסדים זכרים גם בזה תבין איך יוסף נולד מן רחל והיה תחילה מעלמ' דנוקב' וחזר להיות דכורא ועלה למעלה ועוד כי הג' גבורות שלו הם העולות בתוך היסוד דז"א ממט' למעלה בסוד אור חוזר ועי"כ הם מגדילו' את נוק' דז"א כנודע גם בזה תבין כי אלו הג' גבורו' להיות שנמתקו ע"י החסדים גם עתה כשנתנים ביסוד דנוקבא הם בחי' מ"ן ממש העולות למעלה לקבל מ"ד. אבל ב' הגבורו' האחרות שלא נתמתקו ע"י החסדים. גם עתה אינם בסוד מ"ן העולות למעלה. אבל הם בחי' הכלי שבו נתונים המ"ן ואינם מכלל המ"ן עצמן וזה הכלי הוא הנק' רוחא דשדי בה בעלה בביאה ראשונה והוא הנק' נפשה של רחל כמש"ה ויהי בצאת נפשה כי מתה כי הם נעשים נפש וחיות שלה ממש הנק' רוחא דשדי בגווה ולכן כשיצאתה ממנה מתה ואז מן ההוא רוחא נעשה בנימין אבל הג' הגבורו' הם המ"ן שבה לעלות ולקבל מ"ד ואינם נפשה וחיותה ממש ולכן כשיצאו ממנה נולד יוסף ולא מתה רחל אמו וזכור כללים אלו היטב מאד:

ונחזור עתה לענין נפילת אפים כי תכוין להעלות המ"ן הנז' מעולם העשיה עד המל' דאצילות אשר עתה היא מזדווג' עם בעלה ז"א והנה היא נק' הויה דב"ן דההין כנודע וזהו מה שתכוין בהויה זו של אליך ה' כו' ותכוין שהויה זו מלא' בההין וכונת המשך הפסוק היא כך. אליך נוק' דז"א הנק' הויה דההין נפשי אשא ואעלה אליך אחר שנפלתי עד העשיה בסוד נ"א כנז' אחזור להעלות אליך עם המ"ן אשר בעשיה כי כוונת הנפילה של הנפש עד שם הוא ללקט משם בחי' הניצוצו' דמ"ן שנפלו תוך הקלי' אשר שם. וכן בכל עולם ועולם ולהעלותם כולם למעל' עד נוק' דאצילות ושם יתוקנו ע"י המ"ד שיתן בה ז"א בזווג זה ועי"כ יתוקנו ויהיו נשמות גמורות מתוקנות. והנה המ"ן הם הג' גבורות הנמתקות כנז' וה"ס ג"פ ב"ן כנז"ל ושלשתם הם נרמזות כאן והם נ' של נפשי ושני אלפין שבמלת אשא הרי ב"ן א'. אלקי בגי' מ"ו ועם ר"ת בך בטחתי אל אבושה הרי ב"ן ב' ור"ת אל יעלצו אויבי עם מלת לי הרי ב"ן שלישי ואלו ה"ס המ"ן כנז'. וע"י ג' ב"ן אלו תכוין להעלות ג' מיני מ"ן של ג' עולמות בי"ע שה"ס נר"ן אל המל' דאצילות הנק' נשמה לנשמה כי שם תיקונם כנז':

ובקונטריס אדם א' מצאתי וז"ל ובסוד ההויה דההין שהיא בחי' רוחא דשדי בגווה הנק' בנימין בסודו מוסר האדם נפשו בנפילת אפים באומרו אליך ה' נפשי אשא ר"ת בגי' ב"ן והנה ע"י נ"א מפיל נפשו למטה בעולם העשיה כי בעמידה הוא עומד באצילות ומפיל עצמו עד העשיה ובשם ההויה דאליך ה' נפשי יכוין כי הויה דס"ג ה"ס אימא מקננא בכורסייא דבריאה הויה דמ"ה הוא ז"א מקנן ביצירה. הויה דב"ן היא נוק' מקננ' בעשי' ובאומרו הויה זו דאליך ה' נפשי אשא יכוין שקושר ומעלה עשיה שהיא הויה דב"ן ביצירה שהיא הויה דמ"ה ומעלה וקושר יצירה בבריאה שהוא הויה דס"ג ואח"כ מעלה שלשתם עד המלכות דאצילות בסוד הויה דב"ן יותר מעולה שיש בה ואז נפשו של אדם נעשית גם היא מ"ן בתוכה עם שאר המ"ן שעלו מן השלשה עולמות כנז':

אמר הכותב חיים כפי הנראה מכל הנז' הוא שההויה של אליך ה' נפשי אשא המפורשת בפסוק היא כנגד נוקב' עצמה דאצילות הנק' הויה דב"ן ויכוין להעלות ג' הויות ע"ב ס"ג מ"ה שבבי"ע ע"כ. ובר"ת אליך ה' נפשי אשא העולה בגי' ב"ן יכוין אל הכלי דמ"ן שהוא ביסוד דנוק' והם ב' הגבו' כנז"ל והמ"ן עצמן שהם ג' גבו' הנמתקות יכוין בר"ת נפשי אשא ובר"ת אלקי בך בטחתי. ובר"ת אל יעלצו אויבי לי כנז"ל. עוד שמעתי מאדם א' ששמע ממוז"ל כי מי שחטא בחילול השם ארז"ל שאינו מתכפר לו עד מותו כמ"ש אם יכופר כו' הנה יש לו תיקון וכפרה ע"י מסירת נפשו למיתה בעת נ"א בפסוק אליך ה' נפשי אשא כמ"ש בזוהר פ' ויקהל וזהו מה שצריך לכוין להמשיך ג' הויות דב"ן דההין מז"א לנוק' ואלו הן מ"י ז"ה ה"איש ר"ת בגי' ב"ן וזה כנגד הרוח ולפי שאנו ממשיכין אותם מז"א שהוא בחי' רוח כנודע לכן אנו מתחילין מבחינ' הרוח. נפשו בטוב תלין ר"ת ב"ן והוא כנגד הנפש כדמשמע מתיבת נפשו. בטוב תלין ס"ת ב"ן כנגד הנשמה:

שער הכוונות - דרושי נפילת אפים דרוש ה
דרוש ה':

בענין מסירת האדם נפשו למיתה לפני הקב"ה וז"ל הנה בתפי' נמצאו ב' מיני מסיר' למיתה א' בק"ש וא' בנ"א כנודע והנה הענין הוא כי יש ב' מיני זווג באצילות אם זווג חו"ב ואם ת"ת ומלכות וא"א לשניהם בלי מ"ן לקבל מ"ד ואמנם מ"ן שבמלכו' הם נשמות הצדיקים וכאשר ימסור האדם עצמו למיתה כאלו נפטר מן העולם ותתדבק נשמתו למעלה ביסוד באר ותעשה באר מים חיים ואז יבואו מים זכרים מת"ת וזווג הקדוש נעשה כתיקונו. וז"ס אליך ה' נפשי אשא להעלות נשמתו למעלה ונעשה בירא דמיין נבעין נביע מתתא ונביע מעיל' נביע מתתא מנשמתון דצדיקיא ונביע מעילא מדכור' ומ"ן דבינה המשובחים הם הצדיקים המוסרים עצמם למיתה על קדוש השם שהיא בינה שנקרא שם גדול וקדוש השם לעלות ממטה למעלה בסוד הקדוש שהיא החכמה אבל מסירת עצמם למיתה הוא בסוד המלכות שהוא אתר דמותא וקדוש השם למעלה וזש"ה כי עליך הורגנו כל היום עליך ממש כי הם למעלה מן המל'. וגבי מוסר עצמו למיתה כתיב אליך ה' נפשי אשא ולא כתיב עליך כי הם למטה במל' וז"ס משרז"ל ואפילו הוא נוטל את נפשך הו"א דייק' כמ"ש ועבד הלוי הוא דהיינו בינה הנוטלת נשמות הצדיקים לעלו' בהם למחשבה העליונה וז"ס מ"ש למרע"ה שתוק כך עלה במחשבה על ר"ע כשנהרג על קידוש השם:

ודע כי זווג העליון השלם שהוא תמידי ה"ס א' י' למעלה בסוד מ"ד וי' למטה בסוד מ"ן ו' באמצע בסוד דעת עליון המזווג חו"ב והזווג תחתון בסוד יאהדונה"י י' בראש מים זכרים י' בסוף מים נקבות וששה אותיות באמצע בסוד ת"ת והנה גם לזווג העליון יש בחי' אחרת ונק' זווג שאינו שלם אמנם הוא תמידי והוא בסוד יאההויה"ה י' בראש ה' בסוף בסוד י"ה והם י' בראש מ"ד וה' בסוף מ"ן כי אין להם כח לעלות ממטה למעל' בבינה כי אם הה' עליונות כח"ב ח"ג ובמל' עולים כולם ממטה למעלה בסוד י' ולפיכך בבינה ה' ובמלכות י' ועוד כי הבינה היא אם הבנים והמלכות היא אם הנשמות הצדיקים ובני הבינה שהם ד"ו בסוד ה' הם מ"ן דילה והם ת"ת ומלכות ובני המל' שהם נשמות הצדיקים הם מ"ן דילה סוד י' הטיפה הנמשכת מן היסוד שהוא הצדיק. ועוד כי כל נשמה ונשמה כלולה מעשר לפיכך י' בסוף והנה מ"ן דבינה לעולם אינם פוסקים כי בניה אצלה תמיד ת"ת ומלכות ולפיכך זווג העליון תמידי לא יפסק אלא שבנשמות הצדיקים המוסרים עצמם על קידוש השם יהיה הזווג העליון שלם ומשובח כי ע"י הנשמות יאירו ת"ת ומלכות הארה נפלאה וכפי ערך הארתם יהיה הזווג העליון שלם ומשובח וירשו הבנים הנהו תרין עטרין דגניזין בגווייהו ונהרין אנפי מלכא כנז' באד"ז ואז ונהר יוצא דהיינו בינה מעדן דהיינו חכמה להשקות את הגן דהיינו ת"ת. ומשם דהיינו בינה יפרד והיה לארבעה ראשים דאתעבידו לז"א ד' מוחין ואינון ד' בתי תפילין דרישא כנזכר באדר"ז דקאמר יפרד משום דמתפרשן ברחמי בדינא מה דלאו הכי לעילא דכלהו חד כנזכר בזוהר חיי שרה וכאשר אין איש מוסר עצמו עק"ה לא בכח בק"ש ולא בפועל כעשרה הרוגי מלוכה אז אין הזווג שלם לצורך הבנים ת"ת ומלכות להריק להם ברכה עד בלי די אלא להחיותם ולהעמידם על עומדם לבד ואז תקרא אתתרכת מעל בנין כנודע. ודע שעד זמן הי' הרוגי מלוכה היו מאירים ת"ת ומל' והיה די באורם להעלות מ"ן לבינ' ממטה למעלה עם קצת סיוע מהצדיקים אשר מוסרים עצמם עק"ה בכח בעת ק"ש אבל בזמן העשרה הרוגי מלוכה שמש וירח קדרו בעון הדור ונא היה בהם כח להעלות מ"ן לקבל מ"ד מחכמה הנקר' מחשב' עד אשר נהרגו הרוגי מלכות בפועל ואז האירו בנשמותיהם לת"ת ומל' ועצרו כח להעלות מ"ן לקבל מ"ד הבאים מחכמה הנק' מחשבה ועז"א כך עלה במחשב' וזש"ה ממתים ידך ה' ממתים מחלד והזכיר שני מיני מיתות אם למסור עצמו למיתה וזהו לצורך יד ה' והיא המלכו' הנקר' יד ה' ואם למסור עצמו עק"ה וזהו ממתים מחלד והחלד היא אימא עלאה שהיא נעלמת ונחלדת כעין דרסה וחלדה שאינה נגלית חלקם בחיים שהם עולים בחיים העליונים כי חיי המלך היא בינ' וצפונך בסוד נתיב לא ידעו עיט ההוא שביל דקיק טמיר גניז ואז ישבעו בנים ת"ת ומלכות והניחו יתרם לעולליהם נה"י או נשמו' הצדיקים דאתיין מת"ת ומלכות ואינון עוללין דילהון:

והנה הזווג העליון התמידי הוא בסוד יא"ה הו"י ה"ה כאשר כתבתי י' בראש חכמה ה' בסוף ד"ו פרצופים שני בני' וכאשר יהיה ע"י נשמות הצדיקים המוסרים עצמם עק"ה אז יהיה בסוד א' י' בראש מ"ד י' בסוף מ"ן מנשמות הצדיקים המוסרים עצמם על קד"ה. ו' באמצעיתא סוד דעת עליון ושם המחבר הזווג העליון יא"ה הו"י ה"ה הוא שם בן ד' במילוי יודין יוד הי וי"ו הי והוא נשמתם הפנימית הנקר' מזלא דחיבורא דילהון תלוי במזלא ושם המחבר הזווג החחתון יאהדונה"י הוא שם בן ד' במלוי אלפין העולה מ"ה והוא מחשבה חשב מ"ה בסוד קול ודבור ומחשבה והוא שקיו דאילנא כנז' בתיקונים והנה הזווג העליון בהתחברו ונעשה יא"ה הו"י ה"ה אותיות הראשונות הם אהיה והאחרונות הם ידוד ונמצא שגברה בינה על החכמה וטעם הדבר הוא להיות כי חיבורא דילהון הוא בשם ד' במילוי יודין והוא ה' על י' נוק' על דכורא כמבואר בתיקונין לפיכך גבר שם אהיה על שם ידוד נוקבא על דכורא בינה על חכמה ועלתה להיות עטרת בעלה העליון. וביאור הענין כי החכמה נעלמ' מעיני כל חי ואין כח לקבל שפע ומה גם ע"י מזלא כי אם שהחכמ' תשפיע בבינ' והבינ' תשפיע משפע החכמה שבה ע"י התלבשות אור החכמה בה ולפי' הבינה גוברת לשיכלו לקבל השפע הבנים הנעימים ולפיכך נקר' אם הבנים ועוד כי שפע היורד הוא מן חכמה כי מצד בינה עצמ' דינין מתערין ולפיכך שם בן ד' המורה על החכמה הוא בסופו קרוב יותר אל הבנים לשיקבלו השפע רחמים מחכמה שבה ולא דינין מצד עצמות' ועוד כי האשה העליונה הזריע' תחילה ואח"כ האיש העליון ולפיכך קדמו אותיותיה לאותיות הזכר העליון ובאותיותיה קדמו הזכרים לנקבות כי היוד והאלף קדמו לב' הההין שהן נקבות וכן באותיות הזכר קדמו היוד והויו לב' ההין ולפיכך ילדה זכר תחילה והוא ת"ת ברא בוכרא ואחר ילדה בת ואף השפע היורד היא נזונת ממנו וז"ס ה"ד על ו' כי ו' ברא בוכרא נולד תחילה ונתגלה תחילה ואח"כ נתגלית מבין חדוי כנז' באד"ז. ונמצא שהזווג העליון שהוא לצורך החתן והכלה בא שפע מהזכר העליון לחתן וממנו ניזונת הנקבה והזווג התחתון שהוא לצורך נשמות התחתונים יוצאין נשמת הזכר והנקבה יחד כלולים זב"ז אלא שאח"כ מתפרשן לפום ארחייהו דבני נשא למטה ולפיכך הזווג של ת"ת ומלכות שהוא יאהדונה"י נכללין זב"ז אותיות הזכר עם אותיות הנקבה והיו לבשר אחד ומולידין נפשות כיוצא בהם ומ"מ זווג יא"ה הו"י ה"ה יש בו קצת התפשטות דין למטה אחר שנוק' על דכורא והמחברם הוא שם בן ד' במלוי יודין ה' על י' ודינא איהו אבל זיווג ע"י א' הוא רחמים גמורים דכולא דכור' יו"י ובינה אושידת מיין לקבליה בסוד נקודת האמצעית שבה סוד י' ולפיכך י' בראש י' בסוף הוא פלא יועץ כשהוא באלף והוא זווג עליון סוד רוחא ברוחא נכללים זב"ז בפנימיותם כי זווג יא"ה הו"י ה"ה מלבר וזווג א' מלגאו וה"ס הנשיקין הנעלמי' בעול' עליון והנה הצדיקים המוסרים עצמם עק"ה עולים עד המל' והם מ"ן דילה ועולים עוד עד בינה ונעשי' מ"ן דילה לעלות למחשבה והמ"ן והמ"ד הם בסוד כ' עשר מלמטה למעלה ועשר מלמעלה למטה והזווג התחתון שהוא יאהדונה"י הוא בסוד כף כפופ' והזווג העליון שהוא א' הוא בסוד ך' פשוטה שהיא אימא עלאה עשר מלמעלה למטה ועשר ממטה למעלה ולפיכך יש כ' כפופה וך' פשוטה ולפי שהמוסר עצמו עק"ה הוא עושה שני זווגים אלו שהם כ' כפופה וך' פשוטה ולפיכך נאמר למרע"ה על ר"ע שנהרג עק"ה כך עלה במחשבה וז"ס שאמרו על ר"ע נכנס בשלום ויצא בשלום תרי שלומות לעילא ותתא:

ודע כי הזווג יא"ה הו"י ה"ה הוא ע"י הדעת אשר מרע"ה מרכבה אליו והוא נשמה לת"ת וגופא לבינה ולפיכך יקרא המאור הגדול פעם ת"ת ופעם יקרא בינה וכולא חד וזווג הא' ע"י דעת עליון נשמתא לבינה ולפיכך נאמר למשה שתוק כך עלה במחשבה כי עלה למעלה ממנו להיות מרכבה לזווג הפנימי ומרע"ה לזווג שם אהיה ולפיכך נאמר לו בתחלת נבואתו אהיה אשר אהיה. והנה ביחוד ק"ש עם בשכמל"ו הוא בסוד נשיקין ולפיכך סמוך להיכל אהבה אשר שם הנשיקין צריך ליחד ולפיכך ד' דאחד רבתי לרמוז לד' העליונ' דהא ה' עלאה נמי ד' הויות כנז' בזו' ואנו מיחדין אותה בסוד נשיקין עלאין ולפיכך יצאת נשמת ר"ע באחד כי נתכוין ליחדא בסוד הנשיקין העליונים ובשכמל"ו הוא סוד נשיקין התחתונים דת"ת ומלכות והם הם ציקי קדירה שהריחה בת מלך הכלה הכלול' שהריחה הנשיקין העליונים ורצתה להזדווג בחתן רוחא ברוחא בסוד הזווג העליון הפנימי ולא אמרו משה כי הוא היה בסוד הנשיקין פה אל פה אדבר בו ולא היה צריך לאמרו כי הוא היה המזווג ת"ת ומלכו' בסוד רוחא ברוחא בסוד נשיקין ומזווג חו"ב גופא בגופא בסוד הדעת כנ"ל. ויעקב הוא המזווג גופא בגופא לת"ת ומלכות ורצה ליחדא בסוד הנשיקין בשעת מיתתו כי כמו שהמוסר עצמו עק"ה מייחד בינה בסוד נשיקין עלאין. כך המוסר עצמו למיתה מייחד ת"ת ומלכות בסוד נשיקין תתאין. ומה גם המתכוין לכך בשעת מיתתו ממש וז"ס מיתת הצדי' בנשיקה:

ודע כי גם בתפלת הצדיקים מתעוררין מ"ן לקבל מ"ד בין בבינ' בין במל' אלא שאין נשיקין לא עלאין ולא תתאין כ"א ע"י שימסור עצמו למיתה או עק"ה כי אז יהיו מ"ן לעילא או לתתא וכן נשיקין או לעילא או לתתא ויהיה הזוג שלם גופא בגופא ורוחא ברוחא. והנה אעפ"י שהמוסר עצמו למית' מייחד ת"ת ומלכות בסוד נשיקין וכן המוסר עק"ה מייחד חו"ב בסוד נשיקין זהו לפי שעה אבל אינו נעש מרכב' תמיד לכך אא"כ ימסור עצמו למית' על התור' ועל המצות ועק"ה בפועל כמו שעשה ר"ע. וסוד נשיקין התחתונים שהם בת"ת ומנכות רוחא ברוחא הוא התעלמו' הגוף העליון וביטול הנתלין בו שהם הקלי' כדי שיתדבקו אז רוחא ברוחא ולא יהיה להם מעכב וזה צריך בחשאי לבל יינקו הקלי' מהרוח החיוני המחיה את כולם חוץ מיום הכפורי' דנהר' אימא עלא' בתתא' וכולא חד ולפיכך אומרים בשכמל"ו בקול רם ע"כ הגיע דרוש זה שהועתק מכ"י מורינו האר"י ז"ל. ולפיכך בקש מרע"ה מהקב"ה שתנתן התורה ע"י ר"ע והודיעו הקב"ה שהתורה ניתנה לישראל מגופה של בינה הנמשכת עד מלכות בסוד ה' גבו' ולכן ראוי שתנתן התורה ע"י משה שהוא הדעת אשר משה מרכבה אליו שהוא גופא דבינה נשמת הת"ת והוא תורה שבכתב ולא תורה שבע"פ שהוא הפנימיות ולכן התחיל וידבר אלקים ולא וידבר ה' וכל זה כששמע שהיו אומרים הל"מ שהוא סוד הו"ק הנמשכות מן הבינה ולמטה שה"ס הדעת מצד הדינים דמתערין מינה ר"ל הגבור' אז נחה דעתו עליו שהפנימיו' לא נתגלה והבן זה מאד ולפיכך נאמר בתחלת נביאתו אהיה אשר אהיה ע"כ:

כונת הקדיש שלאחר נפילת אפים כבר נת"ל אצל קדיש הודו לה' קראו בשמו ושם נתבאר ששני המ"ב שבקדיש הזה שניהם הם של הויה דע"ב דיודין לפי שהוא ענין הורדת השפע מן האצילות אל הבריאה ובעולם האצילות הם הויות דע"ב דיודין וע"ש הענין באורך:

שער הכוונות - דרושי קריאת ספר תורה דרוש א
דרוש א':

בענין ס"ת שמוציאין בשני ובחמשי בחול. ונבאר תחילה מנהג מורי ז"ל שהיה נוהג לנשק הס"ת וללותו לילך אחריו כשמוליכין אותו מן ההיכל אל התיבה לקרות בו ואח"כ היה נשאר שם סמוך אל התיבה עד שהיו פותחין הס"ת ומראין אותו לקהל כנודע ואז היה מסתכל באותיות הס"ת ממש והיה אומר שעל ידי הסתכלות האדם מקרוב כ"כ שיוכל לקרוא האותיות היטב עי"ז נמשך אור גדול אל האדם ואח"כ היה חוזר למקומו הראשון ויושב שם מיושב עד סיום קריא' הפ' לא כאותם הנוהגים לעמוד וזמן הרבה התפלל מוז"ל בביתו בעשרה ולא חשש שיהיה שם ס"ת לקרוא בו בין בחול בין בשבת:

ועתה נבאר מה ענין הוצאת ס"ת עתה בעת הזה ובימי' אלו כמ"ש רז"ל עזרא תיקן לישראל שיהיו קוראים בתורה שני וחמישי והנה נת' אצלינו כי ביום ב' וה' שולטת עולם היצירה בעולם ולכן טוב לעסוק בתורה בשני ימים אלו והנה היצירה היא כנגד ז"א שהוא אות ו' של ההויה גם ז"א נקרא תורה שבכתב ולכן בשני ימים אנו בלבד מוציאין ס"ת משא"כ בשאר ימי החול כנודע. ואמנם טעם הוצאות ס"ת אחר נ"א הוא כי הנה בחי' תורה (שכרח) [שבכתב] איננה רק בחי' היסוד דאבא המתלבש תוך קו האמצעי דז"א כנודע גם ז"ס עליית מרע"ה להר סיני ביום כ' לקבל לוחות התורה והורידם ביום ה':

והנה הזווג הנעשה בעמידה היה ע"י שנבקע היסוד דאימא ונפתח ויצאו מתוכו חו"ג לחוץ. אבל היסוד דאבא אשר הוא מלובש תוך היסוד דאימא לא נבקע ונשאר סתום עדיין כמתחילה והאורות שבתוכו שהם החו"ג שבו ג"כ אינם יוצאין הם עצמן לחוץ כיון שהיסוד סתום אמנם יוצאת הארתם בלבד לחוץ כדי לתקן פרצוף יעקב כנ"ל בברכת אבות אבל המוח עצמו של החו"ג אשר בתוכו נשאר בפנים ואינו יוצא לחוץ אמנם עתה אחר אשר נעשה הזווג של העמידה נבקע היסוד דאבא והמוחין שבתוכו מאירין לחוץ ביעקב ורחל העומדים שם מבחוץ בנ"ה דז"א כנודע. אמנם כדי לצאת אלו האורות לחוץ כנז' צריכות שני מיני בקיעות ובענין שני בקיעות אלו נסתפקתי איך שמעתי ממוז"ל כי הנלע"ד ששמעתי ממנו הוא כי הבקיעה הראשונה היא הוצא' יסוד דאבא חוץ מגופא דז"א כי כבר הוא יוצא מתוך יסוד דאימא אשר נשלם ונסתיים במקום החזה דז"א כנודע. ובקיעה הב' היא בקיעת יסוד דאבא עצמו להוציא אורות שלו מתוכו ונמצא כי פתיחת ההיכל הוא נעשה בתחילה והוא ענין הז"א עצמו שנבקע להוציא יסוד דאבא מתוכו לחוץ מגופו. ופתיחת הס"ת עצמו נעשה אח"כ וה"ס בקיעת היסוד דאבא עצמו הנק' ס"ת ומתגלים החו"ג שבתוכו הנק' תושב"כ כנודע ומאירין ביעקב וז"ס תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב כי משה הוא היסוד דאבא והאורות שבתוכו הם התורה ויעקב אשר בחוץ יורש ולוקח את האורות האלו. וכבר נתבאר זה אצלנו במקומו אמנם היותר נלע"ד ששמעתי בבירור ממוז"ל הוא באופן זה כי הבקיעה הא' היא בקיעת היסוד דאימא והחסדים אשר בו אשר מתפשטים בז"א ומלבישים ומקיפים את היסוד דאבא בתוכ' כנודע וע"י בקיעה זו דיסוד דאימא יוצא אור היסוד דאבא מחוץ יסוד דאימא אל תוך גוף ז"א והבקיעה זאת היא ענין פתיחת ההיכל להוציא הס"ת מתוכו כי ההיכל הוא יסוד דאימא אשר בתוכו הס"ת שהוא היסוד דאבא ואח"כ באה הבקיעה הב' והיא בקיעת היסוד דז"א עצמו שיצא האור של היסוד דאבא לחוץ אל יעקב הנתון במקום ההוא כנודע ובקיעה זו היא ענין פתיחת תיק הס"ת עצמו שיתגלה הארת התורה הכתו' בתוכו לחוץ אל כל הקהל כנודע. ואח"כ בעת שקורין בתורה אז הוא יוצא האור שבתוכו לחוץ שהיא התורה עצמה שנקר' אור וזהו היותר אמיתי אצלי מדרך הראשון:

שער הכוונות - דרושי קריאת ספר תורה דרוש ב
דרוש ב':

נבאר מספר העולים לקרות בתורה הנה בריש פרק הקורא את המגילה תמן תנינן בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין ג'. בר"ח ובחש"מ קורין ד' ביו"ט ה' וביוה"כ ו' בשבת בשחרית ז' וכל אחד מהחלוקות ית' במקומו בע"ה. ועתה נבאר ענין הג' שקורין בשני וחמישי. הנה אע"פ שנת"ל כי גם החג"ת דאימא וחג"ת דז"א נתגלית הארתם כנ"ל שבחזרת העמידה עולי' יעקב ורחל עד חג"ת דז"א אבל עם כל זה אין חג"ת דאבא מתגלין עתה רק הנה"י שלו בלבד הם המתגלי' עתה בשני ובה' דימי החול כי נבקעים נה"י דאבא ויוצאת הארת' לחוץ ולכן קורין ג' עולין. כהן כנגד הנצח קו ימין. לוי כנגד ההוד קו שמאל. ישראל כנגד היסוד קו האמצעי. והנה הארה זו אינה נשארה כך רק לפי שעה ואח"כ חוזרין ומתעלמין בפנים כמתחילה ולכן תיכף אחר הקריאה סוגרין הספר תור' ומחזירין אותו למקומו תוך ההיכל:

ונבאר עתה יותר באורך ענין הכהן והלוי והישראל הנזכרי' הנה נתבאר לעיל שהחסדים המתגלים מבחי' יסוד דאימא תוך גופא דז"א אינם רק בב' שלישי' תחתונים דת"ת שבו שהוא מן החזה שבו ולמטה ובענין ס"ת דשחרית דשבת שעולין ז' נתבאר שם במקומו כי לסיבה זו עיקר העולים הוא הג' והששי לפי שהם כנגד הת"ת והיסוד דז"א לפי ששם הוא עיקר גילוי החסדים יותר מבכל השאר. ואמנם יש בזה מקום שאלה שא"כ איך תקנו רז"ל שיעלה תחילה כהן ואחריו לוי שהם כנגד חסד וגבורה הקודמין אל הת"ת שהוא ישראל העולה בבחי' שלישי' כי נראה שיותר חשובים הם הכהן והלוי מישראל שהוא הג' אבל הענין הוא כי הנה הז' אנשים העולים בתורה ביום שבת בשחרי' הנה הם כנגד ב' פרקי' תחתונים דנצח דאבא המלובשי' ונסתמי' תוך ב' פרקים תחתונים דנצח דאימא והם עצמם מלובשים תוך חסד ונצח דז"א וכנגדם שני פרקים תחתונים דהוד דאבא אשר בתוך ב' פרקים תחתונים דהוד דאימא אשר בתוך גבור' והוד דז"א. וכנגדם ב' פרקי היסוד דאבא שהם היסוד והעטר' שבו אשר תוך ב' פרקי דיסוד דאימא אשר בתוך הת"ת והיסוד דז"א והנה ד' פרקים דנצח והוד הם סתומים לגמרי ומלובשים כנז' אבל השני פרקים דיסוד דאבא הם מגולים לפי שהיסוד דאימ' נשלם ונפסק בחזה דז"א ומשם ולמטה מתגלה היסוד דאבא גילוי גמור ונמצא כפי זה כי שנים הראשונים שהם כנגד חסד וגבורה דז"א אשר בתוכם מלובשים ב' פרקים עליונים א' דנצח דאבא וא' דהוד דאבא ואין להם גלוי הארה כלל לפי שה"ס ב' הזרועות הצומחין ויוצאין מן השליש העליון שבת"ת דז"א ששם האורות מכוסים לגמרי ולכן אין כח ביד שום ישראלי לפותחם ולגלות הארתם אלא הכהן והלוי אשר מצד מעלת יחוסם ומשפחתם יש בהם כח לגלות הארתם ונמצא כי אעפ"י שהם כנגד מקום הסתום עכ"ז שבח ומעלה הוא להם שאין מי שיוכל לגלות הארתם אלא הם ולכן תקנו שיעלו הכהן והלוי ראשונים אבל הנו"ה דז"א ששם פרק תחתון דנצח ופרק תחתון דהוד דאבא אעפ"י שגם הם סתומים שם עכ"ז יש להם קצת הארה יתירה מבחי' האורות המגולים ביסוד דז"א אשר שם עומד באמציעותם ומאיר בהם ולכן הד' והה' שהם כנגד אלו הם יכולים להיות ישראלים אבל עכ"ז אין מעלת' גדולה כיון שהוא מקום סתום ומה שאנו רואים שהם ג"כ מתגלים ע"י עלייתם אין הענין תלוי במעשיהם רק בכהן ולוי שעלו בתחילה כי כיון שלסיבת מעלת יחוסם כנז' היה בהם כח לגלות החסד והגבו' ממילא נתגלו גם הנצח וההוד ואז היה יכולת ביד הישראלי' הרביעי והה' לעלות ולגלותם ונמצא שהיותר גרועים במעלה מן השבעה העולים הם הרביעי והה' אבל הג' והו' הם משובחים ומעולים יותר מן הז' העולים לפי שהאורו' אשר שם מגולים לגמרי מפאת עצמם כי שם הוא מקום הגילוי בקו האמצעי בדוקא. אמנם יש חילוק ביניהם כי הששי מעולה מן הג' כי הג' אין בו גילוי רק בב"ש התחתונים בלבד שהם מן החזה ולמטה אבל הששי שהוא כנגד היסוד כולו הוא מגולה לגמרי ולכן הוא מעולה מאד. וזהו הטעם שאמר בזו' שלח לך גבי רבי כרוספדאי חמיד לבא דמיומוי לא סליק לס"ת אלא שתיתאי כו' ונמצא לפי זה שהששי הוא מעולה מכל השבעה עולים גם נמצא שהששי והג' אעפ"י שאינם עושים שום תיקון בידם כמו שעושי' הכהן והלוי שמגלים מקום הסתום כנ"ל מ"מ צריך שיהיו האנשים היותר חשובים במעלה שבכל העולים אז כדי שיהיו ראוים לקבל האורות המגולים ההם כנז' והנה נת' פה ענין ז' עולים דשבת ובמקומו ית' יותר בע"ה:

שער הכוונות - דרושי קריאת ספר תורה דרוש ג
דרוש ג':

ועתה נבאר ענין האדם עצמו כשעולה לקרוא בתורה צריך לזהר שיראה מקום הקריאה ויסתכל בפסוק אשר עתיד להתחיל אח"כ תכסה הכתיבה ע"י מפה של הס"ת ואז תברך ברכת התורה שלפניה ואח"כ תפתח ותקרא ואח"כ תחזור ותסתום הכתיבה ואז תברך ברכת התורה של אחריה ואעפ"י שיש פוסקים שכתבו שאין צורך לכל זה כמ"ש ב"י וע"ש. גם צריך לזהר כשיעלה לקרוא בס"ת שיאחז בס"ת בשני ידיו ולא בתיק כ"א ביריעה עצמה יד א' מצ"ז ויד א' מצ"ז אבל תאחוז אותה ע"י מפה של הס"ת לא בידך ממש כאומרם ז"ל כל האוחז ס"ת ערום נקבר ערום מאותה מצוה והנה זו היא הכוונה שיכוין בשעה שאוחז ס"ת בידו יכוין שהס"ת ה"ס שני שמות אהיה א' במילוי יודין וא' במלוי ההין שהם קס"א וקנ"א ושניהם בגי' חדש ותכוין שע"י ב' ידיך האוחזות בו נשלם ונעשה שם בסוד וקורא לך שם חדש והנה ש"ם וספר חשבונם שוה והענין הוא כי באהיה דיודין יש בו י"ד אותיות ד' בפשוטו ועשרה במלואו והרי זה כנגד יד ימינך שהיא כנגד י"ד אותיו' הנז' וכנגדם יש י"ד אותיות אחרים באהיה דההין ביד שמאלך ואם תחבר ב"פ י"ד הנז' יהיו בגי' כ"ח עם הב' אהיה עצמה שהם בגי' חדש כנז' נמצא כי כ"ח וחדש הם בגי' ש"ם והם בגי' ספ"ר:

ונמצא כי ספר הוא בחי' ב' שמות אהיה דיודין וההין העולים חדש ועם כ"ח אותיותיהם הם בגי' ש"ם והם ספ"ר וז"ס כוונת הס"ת ואחר שאחזת אותו בשני ידיך וכוונת בו הכוונה אז תכוין לכלול יד שמאל ביד ימין כנודע ואז תסיר משם יד שמאלך ותשאר יד ימינך לבדה אחוזה בס"ת כל זמן קריאתך בו כנז':

ענין הקדיש שאומרים אחר קריאת התורה הוא ממש ע"ד כוונת הקדיש שלאחר נפילת אפים וכבר ביארנו שהוא בסוד שני בחי' מ"ב משני בחי' של הויות ע"ב ע"ב דמלוי יודין וע"ש באורך:

שער הכוונות - דרושי אשרי פיטום הקטורת ועלינו לשבח דרוש א
דרוש א':

בענין אשרי יושבי ביתך והכוונה אשר תכוין בו הנה לעיל בסיום כוונת נ"א נתבאר באופן א' ענין אשרי וענין מזמור יענך ה' ביום צרה וענין ובא לציון גואל ועתה נבאר בו דרוש א' נמשך עם מה שנת"ל בכונת נ"א עצמה ע"ד הראשון ששמעתי ממו' ז"ל הנה בתחילת ביאור תפלת השחר נת"ל כי כמו שהד' עולמות אבי"ע עולים למעלה בס' המדרגות מהתחלת קרבנות של שחר עד תפלת י"ח כמו כן אחר תפלת י"ח חוזרין הד' עולמות אבי"ע לירד במקומם כסדר המדרגות זא"ז. אמנם בעת עלייתם עולים ממטה למעל' שבתחי' עולה עשי'. ואח"כ יצירה ואח"כ בריאה אבל עתה בעת ירידתם הוא להפך כי בתחילה יורדת הבריאה ואח"כ היצירה ואח"כ העשיה ואז נמצא שחזרו כל העולמות למקומם הא' וזהו מה שנת"ל אבל צריך שתדע כי אין הענין כך שאין העולמות יורדין אלא עד שאומרים עלינו לשבח כמשי"ת בע"ה אבל הענין הוא כך כי הנה נת"ל שכל הד' עולמות עלו ונכללו למעלה בעולם האצילות וסיבת עלייתם הוא כדי לקחת כל עולם ועולם השפע הראוי ליתן לו ואז אחר העשות הזווג העליון שבעולם האצילות בעת נ"א אז יורד השפע משם לכל העולמות כפי הראוי להם ובתחילה יורד השפע אל עולם הבריאה ונוטל חלקו הראוי לו. ואח"כ יורד אל היצירה ונוטל חלקו ומשם יורד אל העשיה ונוטלת חלקה הראוי לה מן השפע ההוא אבל עדיין ג' עולמו' בי"ע הם למעלה בעולם האצילות במקום שעלו בתחל' ובהיות' עומדי' שם באצילות הם עומדי זלמ"ז וזה מלביש לזה וזל"ז חוצה לו כנודע וזכור ענין זה ובהיותם שם לוקחים שפע הראוי להם כפי ס' מדרגתם כנ"ל ואחר עלינו לשבח אז יורדין ג' עולמות למקומם עם השפע הראוי להם שקבלוה כבר בהיותם באצילות:

הכוונה של קודם אשרי הנה קודם שתאמר אשרי תכוין בהויה דע"ב דיודין שה"ס עולם האצילות ותכוין להמשיך שפע משם אל עולם הבריאה שהיא הויה דס"ג וכן היא בחי' ה' ראשונה שבשם ההויה וגם בחי' שם אל שדי. וכל עוד שאתה אומר הסדר הזה מן אשרי עד סיום קדושת ובא לציון תמיד תכוין בשמות הנז' שהם הויה דס"ג וה"א ראשונה שבשם וא"ל שדי לפי שכל הסדר הזה הוא בעולם הבריאה זהו מה שתכוין קודם שתאמר אשרי וגם תמיד כל עוד שאתה אומר הסדר הנז':

ועתה נבאר הכוונה שתכוין במזמור עצמו הנה נת"ל כי בנ"א העלינו בחי' מ"ן מבחי' נפשות בלבד ואז גם הזכר לא נתן בה בחי' מ"ד חלא מבחי' נפש בלבד מצד הזכר ואמנם עתה באשרי יושבי ביתך תכוין להעלות מ"ן דבחי' הרוח שיש בג' עולמו' הנז' והטעם הוא כי אין הנר"ן באים לוולד בפעם אחת ולכן תחילה באה הנפש ועתה באשרי בא הרוח וכמו שנתבאר ג' הויות דב"ן בנ"א כנ"ל להעלות ג' חלקי בירורי הנפש שבג' עולמות בי"ע בבחי' מ"ן כמו כן נרמזו באשרי שלש הויות דב"ן להעלות מ"ן של רוח משלש עולמות ההם ותכוין כי גם הדכורא עתה נותן בה טיפת מ"ד של בחי' הרוח ואלו הם ג"פ ב"ן הנז' הא' ר"ת וס"ת של שני תיבות ארוממך אלה"י וס"ת מלת המלך ב"ן שני הוא ר"ת ארוממך אלקי המלך עם מלת אלקי כולה הרי ב"ן שני. ב"ן ג' הוא נרמז במל' בכל יום אברכך בכל בגי' ב"ן. עוד יש כוונה א' באופן א' והוא כי הנה כתיב שארה כסתה ועונתה לא יגרע. ובנ"א הורדנו אל הנקבה בחי' העונה שהוא הזווג ועתה באשרי אנו מורידין לה מלמעלה בחי' שארה שהם המזונות וזה נרמז במלת אשרי שהוא אותיות שארה וכמו שלענין העונה נרמזו ג"פ ב"ן כן לענין המזונות הוזכרו ג"פ אשרי והם אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלקיו אשרי יושבי ביתך וזהו הטעם שתקנו לומר ב' פסוקים של אשרי יושבי ביתך ואשרי העם שככה לו. אעפ"י שאינן מכלל מזמור תהלה לדוד ארוממך אלקי כו' לרמוז ג' אשרי כנגד המזונות של שלש עולמות ובמזמור אשרי שאחר ברוך שאמר נת' שם כוונת פסוק פותח את ידיך כו' ע"ש:

מזמור יענך ה' ביום צרה כו' עתה תכוין להעלות מ"ן של בחינת נשמה אשר בג' עולמות בי"ע כנ"ל ולכן נרמזו כאן ג"פ ב"ן אחרים ואלו הם הא' הוא ס"ת שם אלקי יעקב גי' ב"ן. הב' הוא ר"ת נרננה בישועתיך ב"ן. הג' הוא ס"ת יעננו ביום קראנו גי' ב"ן. ותכוין כי גם הזכר נותן בה טפת מ"ד של נשמות דכורין:

גם צריך לכוין במזמור הזה כמה שמות של יב"ק שהם בגימט' ידוד אלקים ואלו הם יענך ה' ביום צרה ר"ת יב"ק ונפלו ואנחנו קמנו ר"ת יב"ק ואנחנו קמנו ונתעודד ר"ת יב"ק ונתעודד ידוד הושיעה המלך ר"ת ויה"ה והוא צירוף א' מי"ב צירופי ההויה ולכן להורות זה צריך לחבר מלת המלך עם מלת הושיעה ולתת טעם מפסיק אחר תיבת המלך ואח"כ תאמר יעננו ביום קראנו וגם כי ר"ת יעננו ביום קראנו הוא בגימ' יב"ק גם תכוון כוונה א' בזה המזמור והוא כי תכוין שבמזמור זה יש ע' תיבות כמנין ע' קלין דיולדה וכנז' בזוהר פ' פינחס וביאור ענין זה הוא כך כי הנה נת"ל שבנ"א היה זווג יעקב ורחל ואז נתעברה רחל מאותו הזווג ונשאר' מעוברת בהיותה בעולם האצילות. ואמנם צריך לינתן באותו העובר אשר בתוכ' שפע גמור שלם בנר"ן ואח"כ נולד הוולד ההוא והשפע ההוא וכל עולם ועולם לוקח חלקו מאותו הוולד הנולד והנה חלק הנשמה לוקחתו הבריאה וחלק הרוח לוקחתו היצירה וחלק הנפש לוקחתו העשיה והנה הנקב' הנז' יורדת מן האצילות אל עולם הבריאה בהיותו עדיין למע' באצילות כנז' ושם בעולם הבריאה יולדת הנקבה הנז' וכאשר צועקת אותם הקולות כשרוצה לילד אז מזדווג הזכר עמה בבחי' חלק הנשמה ונגמר העובר גם בחלק הנשמה כנז' וע"י הזווג הזה נפתח רחמה ויולדת ויוצא הוולד בעולם הבריאה. והנה במזמור הזה של יענך ה' הוא זמן זעקת היולדת דראמת ע' קלין כנז' והם כמנין ע' תיבין שבמזמור הזה ואז ניתן בעובר ההוא חלק הנשמה כי בנפילת אפים ניתן בו כח הנפש. ובאשרי כח הרוח ויענך כח הנשמה כנ"ל וענין זה נעשה ע"י זווג זה המחודש עתה כנז'. והנה היא עתה בעולם הבריאה ואח"כ יולדת וזמן לידתה הוא בקדושת ובא לציון גואל ומה שיולדת מתחלקת בג' עולמות בי"ע ובתחלה ניתן בבריאה חלק הנוגע לה בשפע והוולד ההוא הנולד הוא בחי' הנשמה כנז' וז"ס קדושת ובא לציון כי הוא בחי' קדוש' נמשכ' מלמע' מן האצילות וקראו' בזו' פ' תרומה בשם תוס' קדו' שהוא בחי' קדושה הניתנת עתה אל הבריאה והיא כדוגמת הקדוש' שבעולם האצילות וכדוגמתה יולדת עתה בעולם הבריאה ואמנם הקדושה הזו נתקנ' בשתי לשונות לשון הקדש ותרגום. הטעם הוא כי צריך להמשיך השפע והאורות הנז' אל עולם הבריאה בבחי' פנים ובבחי' אחור ולכן נאמר' בלשון הקדש כנגד בחי' הפנים ובלשון תרגום כנגד בחי' האחוריים כמבואר אצלינו בענין קריאת הפר' שמו"ת כי לשון התרגום הוא בחי' האחוריים העליוני'. והנה ראיתי מן המדקדקים שאין לומר מלו' התרגום בקול רם אלא בלחש ויש שאינן חוששין ומנהג מורי ז"ל היה לאומרם בקול רם ולא היה חושש למדקדקים לאומרם בלחש ואמנם כוונת קדושת זו נתבאר באורך לעיל גבי נקדישך ונעריצך וע"ש ועכ"ז נכתוב כאן קיצור א' והוא כי להיות קדושה זו היא דוגמת קדושה שבאצילות כנז' כי יולדת דוגמת' בעולם הבריאה לכן יש בה הארת ג' מוחין חב"ד ודוגמת' יולדת בבריאה וה"ס ג"פ קק"ק וכולם כנגד החכמה וברוך כבוד ה' ממקומו כנגד הבינה. וה' ימלוך לעולם ועד כנגד הדעת וכבר נתבאר כל זה בקדושת נקדישך כו' גם נתבאר שם כי פסוק של ה' ימלוך שא"א עתה בקדושת ובא לציון הוא כנגד מה שאומר י' בקדוש' נקדישך ובדברי קדשך כתוב לאמר ימלוך ה' לעולם אלקיך ציון גם שם ביארנו ענין פסוק ה' חפץ למען צדקו כו' שנתקן בסוף קדושת ובא לציון ושם ביארנו שצריך לכוין בר"ת של צ'דקו י'גדיל ת'ורה שהוא שם צי"ת הנרמז בג' אותיות אחרונות של שם שקוצי"ת משם בן מ"ב אותיות גם תכוין כי שם אבגית"צ נרמז בר"ת של צ'דקו י'גדיל ת'ורה ו'יאדיר שעולה בגימטריא כך:

(עיין בפע"ח בפ"ד משער קריאת התורה הגהה להר"מ זלה"ה מה שכתב ע"ז). וגם מביא מספר מלכיאל שמחק זאת מספרו עיי"ש:

ובאמרו ברוך אלקינו שבראנו לכבודו כו' צריך לכוין בכוונה גמורה כי הנה עתה אנו בעולם הבריאה אשר משם נמשכת התורה שניתנה לנו וכנז' בזוהר בראשי' וז"ל אית אורייתא דאצילות ואית אורייתא דבריאה כו' גם מן הבריאה נמשכו נשמות ישראל בסו' מ"ש רז"ל כל הנשמות חצובות מכסא הכבוד כי משם החלק הנקרא נשמה וזה נרמז באומרו ברוך אלקינו שבראנו לכבודו שה"ס עולם הבריאה. והבדילנו מן התועים בסוד מה שברא נשמתינו מן הטוב שבעולם הבריאה והבדילנו ע"י מן התועים. ונתן לנו תורת אמת היא התורה שנתנה לנו מעול' הבריאה ולכן בכאן אנו מתפללים שיפתח לבנו בתורתו שמן הבריאה וצריך לכוין כל זה בכוונה גמורה ובזה ית"ל מש"ל שיכוין בשם צי"ת מן שקוצי"ת בר"ת צדקו יגדיל תורה והטעם הוא לפי ששם שקוצי"ת הוא השם הז' האחרון שבז' שמות של שם בן מ"ב כנודע שהוא בעולם היצירה כמבואר אצלינו בענין אנא בכח כו' ונודע כי זה השם הז' האחרון שבז' שמות הוא כנגד יום שבת שהוא יום הז' והנה שם זה הוא בהיכל הז' העליון הנקרא היכל קה"ק דעולם היצירה שהוא כנגד בינה דבריאה ושם זה הוא עולה בגי' ת"ק כמנין אותיות מלוי שם שדי ומשם סוד התורה כי השם הזה הוא כנגד יום השבת שהוא יום השביעי:

ענין הקדיש שלאחר ובא לציון גואל נתבאר לעיל בענין קדיש של הקרבנות ושם נתבאר שצריך לכוין בשתי בחי' מ"ב שבו להוריד הארה מן הבריאה אל היצירה ע"י שני בחי' מ"ב הא' מבחי' הויה דס"ג והשני מבחינת הויה דע"ב דמלוי יודין:

ונבאר ענין כוונת תפלה לדוד וענין זה נרמז בזוהר פ' פינחס וכבר נתבאר לעיל בס' מדרגות תפלת השחר שצריך לכוין להוריד בתחילה אור מן הויה דע"ב שבאצילות אל היצירה ואח"כ מהויה דס"ג שבבריאה אל היצירה כי כל סדר זה של תפלה לדוד הוא בעולם היצירה כנ"ל ולכן צריך לכוין בסדר הזה תמיד אל אות ו' שבהויה ואל הויה דאלפין דמ"ה ואל שם א"ל ידוד שאלו השמות הם בעולם היצירה. והנה עתה יורד השפע הנוגע לחלק היצירה וה"ס הרוחין כנ"ל במזמור יענך ה' כו' וכבר נת"ל באשרי יושבי ביתך שעדיין ג' עולמות בי"ע הם למעלה באצילות אלא שבהיותם שם לוקחים כאו"א שפע הראוי להם זא"ז כסדר המדרגות:

ענין הקדיש שלאחר תפלה לדוד גם הוא נת"ל בקדיש של הקרבנות ושם נת' שיכוין בו להוריד הארה מן היצירה אל העשיה ע"י ב' בחי' של מ"ב א' של הויה דס"ג וא' של הויה דמ"ה:

שער הכוונות - דרושי אשרי פיטום הקטורת ועלינו לשבח דרוש א_1
דרוש א':

בענין אשרי יושבי ביתך והכוונה אשר תכוין בו הנה לעיל בסיום כוונת נ"א נתבאר באופן א' ענין אשרי וענין מזמור יענך ה' ביום צרה וענין ובא לציון גואל ועתה נבאר בו דרוש א' נמשך עם מה שנת"ל בכונת נ"א עצמה ע"ד הראשון ששמעתי ממו' ז"ל הנה בתחילת ביאור תפלת השחר נת"ל כי כמו שהד' עולמות אבי"ע עולים למעלה בס' המדרגות מהתחלת קרבנות של שחר עד תפלת י"ח כמו כן אחר תפלת י"ח חוזרין הד' עולמות אבי"ע לירד במקומם כסדר המדרגות זא"ז. אמנם בעת עלייתם עולים ממטה למעל' שבתחי' עולה עשי'. ואח"כ יצירה ואח"כ בריאה אבל עתה בעת ירידתם הוא להפך כי בתחילה יורדת הבריאה ואח"כ היצירה ואח"כ העשיה ואז נמצא שחזרו כל העולמות למקומם הא' וזהו מה שנת"ל אבל צריך שתדע כי אין הענין כך שאין העולמות יורדין אלא עד שאומרים עלינו לשבח כמשי"ת בע"ה אבל הענין הוא כך כי הנה נת"ל שכל הד' עולמות עלו ונכללו למעלה בעולם האצילות וסיבת עלייתם הוא כדי לקחת כל עולם ועולם השפע הראוי ליתן לו ואז אחר העשות הזווג העליון שבעולם האצילות בעת נ"א אז יורד השפע משם לכל העולמות כפי הראוי להם ובתחילה יורד השפע אל עולם הבריאה ונוטל חלקו הראוי לו. ואח"כ יורד אל היצירה ונוטל חלקו ומשם יורד אל העשיה ונוטלת חלקה הראוי לה מן השפע ההוא אבל עדיין ג' עולמו' בי"ע הם למעלה בעולם האצילות במקום שעלו בתחל' ובהיות' עומדי' שם באצילות הם עומדי זלמ"ז וזה מלביש לזה וזל"ז חוצה לו כנודע וזכור ענין זה ובהיותם שם לוקחים שפע הראוי להם כפי ס' מדרגתם כנ"ל ואחר עלינו לשבח אז יורדין ג' עולמות למקומם עם השפע הראוי להם שקבלוה כבר בהיותם באצילות:

הכוונה של קודם אשרי הנה קודם שתאמר אשרי תכוין בהויה דע"ב דיודין שה"ס עולם האצילות ותכוין להמשיך שפע משם אל עולם הבריאה שהיא הויה דס"ג וכן היא בחי' ה' ראשונה שבשם ההויה וגם בחי' שם אל שדי. וכל עוד שאתה אומר הסדר הזה מן אשרי עד סיום קדושת ובא לציון תמיד תכוין בשמות הנז' שהם הויה דס"ג וה"א ראשונה שבשם וא"ל שדי לפי שכל הסדר הזה הוא בעולם הבריאה זהו מה שתכוין קודם שתאמר אשרי וגם תמיד כל עוד שאתה אומר הסדר הנז':

ועתה נבאר הכוונה שתכוין במזמור עצמו הנה נת"ל כי בנ"א העלינו בחי' מ"ן מבחי' נפשות בלבד ואז גם הזכר לא נתן בה בחי' מ"ד חלא מבחי' נפש בלבד מצד הזכר ואמנם עתה באשרי יושבי ביתך תכוין להעלות מ"ן דבחי' הרוח שיש בג' עולמו' הנז' והטעם הוא כי אין הנר"ן באים לוולד בפעם אחת ולכן תחילה באה הנפש ועתה באשרי בא הרוח וכמו שנתבאר ג' הויות דב"ן בנ"א כנ"ל להעלות ג' חלקי בירורי הנפש שבג' עולמות בי"ע בבחי' מ"ן כמו כן נרמזו באשרי שלש הויות דב"ן להעלות מ"ן של רוח משלש עולמות ההם ותכוין כי גם הדכורא עתה נותן בה טיפת מ"ד של בחי' הרוח ואלו הם ג"פ ב"ן הנז' הא' ר"ת וס"ת של שני תיבות ארוממך אלה"י וס"ת מלת המלך ב"ן שני הוא ר"ת ארוממך אלקי המלך עם מלת אלקי כולה הרי ב"ן שני. ב"ן ג' הוא נרמז במל' בכל יום אברכך בכל בגי' ב"ן. עוד יש כוונה א' באופן א' והוא כי הנה כתיב שארה כסתה ועונתה לא יגרע. ובנ"א הורדנו אל הנקבה בחי' העונה שהוא הזווג ועתה באשרי אנו מורידין לה מלמעלה בחי' שארה שהם המזונות וזה נרמז במלת אשרי שהוא אותיות שארה וכמו שלענין העונה נרמזו ג"פ ב"ן כן לענין המזונות הוזכרו ג"פ אשרי והם אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלקיו אשרי יושבי ביתך וזהו הטעם שתקנו לומר ב' פסוקים של אשרי יושבי ביתך ואשרי העם שככה לו. אעפ"י שאינן מכלל מזמור תהלה לדוד ארוממך אלקי כו' לרמוז ג' אשרי כנגד המזונות של שלש עולמות ובמזמור אשרי שאחר ברוך שאמר נת' שם כוונת פסוק פותח את ידיך כו' ע"ש:

מזמור יענך ה' ביום צרה כו' עתה תכוין להעלות מ"ן של בחינת נשמה אשר בג' עולמות בי"ע כנ"ל ולכן נרמזו כאן ג"פ ב"ן אחרים ואלו הם הא' הוא ס"ת שם אלקי יעקב גי' ב"ן. הב' הוא ר"ת נרננה בישועתיך ב"ן. הג' הוא ס"ת יעננו ביום קראנו גי' ב"ן. ותכוין כי גם הזכר נותן בה טפת מ"ד של נשמות דכורין:

גם צריך לכוין במזמור הזה כמה שמות של יב"ק שהם בגימט' ידוד אלקים ואלו הם יענך ה' ביום צרה ר"ת יב"ק ונפלו ואנחנו קמנו ר"ת יב"ק ואנחנו קמנו ונתעודד ר"ת יב"ק ונתעודד ידוד הושיעה המלך ר"ת ויה"ה והוא צירוף א' מי"ב צירופי ההויה ולכן להורות זה צריך לחבר מלת המלך עם מלת הושיעה ולתת טעם מפסיק אחר תיבת המלך ואח"כ תאמר יעננו ביום קראנו וגם כי ר"ת יעננו ביום קראנו הוא בגימ' יב"ק גם תכוון כוונה א' בזה המזמור והוא כי תכוין שבמזמור זה יש ע' תיבות כמנין ע' קלין דיולדה וכנז' בזוהר פ' פינחס וביאור ענין זה הוא כך כי הנה נת"ל שבנ"א היה זווג יעקב ורחל ואז נתעברה רחל מאותו הזווג ונשאר' מעוברת בהיותה בעולם האצילות. ואמנם צריך לינתן באותו העובר אשר בתוכ' שפע גמור שלם בנר"ן ואח"כ נולד הוולד ההוא והשפע ההוא וכל עולם ועולם לוקח חלקו מאותו הוולד הנולד והנה חלק הנשמה לוקחתו הבריאה וחלק הרוח לוקחתו היצירה וחלק הנפש לוקחתו העשיה והנה הנקב' הנז' יורדת מן האצילות אל עולם הבריאה בהיותו עדיין למע' באצילות כנז' ושם בעולם הבריאה יולדת הנקבה הנז' וכאשר צועקת אותם הקולות כשרוצה לילד אז מזדווג הזכר עמה בבחי' חלק הנשמה ונגמר העובר גם בחלק הנשמה כנז' וע"י הזווג הזה נפתח רחמה ויולדת ויוצא הוולד בעולם הבריאה. והנה במזמור הזה של יענך ה' הוא זמן זעקת היולדת דראמת ע' קלין כנז' והם כמנין ע' תיבין שבמזמור הזה ואז ניתן בעובר ההוא חלק הנשמה כי בנפילת אפים ניתן בו כח הנפש. ובאשרי כח הרוח ויענך כח הנשמה כנ"ל וענין זה נעשה ע"י זווג זה המחודש עתה כנז'. והנה היא עתה בעולם הבריאה ואח"כ יולדת וזמן לידתה הוא בקדושת ובא לציון גואל ומה שיולדת מתחלקת בג' עולמות בי"ע ובתחלה ניתן בבריאה חלק הנוגע לה בשפע והוולד ההוא הנולד הוא בחי' הנשמה כנז' וז"ס קדושת ובא לציון כי הוא בחי' קדוש' נמשכ' מלמע' מן האצילות וקראו' בזו' פ' תרומה בשם תוס' קדו' שהוא בחי' קדושה הניתנת עתה אל הבריאה והיא כדוגמת הקדוש' שבעולם האצילות וכדוגמתה יולדת עתה בעולם הבריאה ואמנם הקדושה הזו נתקנ' בשתי לשונות לשון הקדש ותרגום. הטעם הוא כי צריך להמשיך השפע והאורות הנז' אל עולם הבריאה בבחי' פנים ובבחי' אחור ולכן נאמר' בלשון הקדש כנגד בחי' הפנים ובלשון תרגום כנגד בחי' האחוריים כמבואר אצלינו בענין קריאת הפר' שמו"ת כי לשון התרגום הוא בחי' האחוריים העליוני'. והנה ראיתי מן המדקדקים שאין לומר מלו' התרגום בקול רם אלא בלחש ויש שאינן חוששין ומנהג מורי ז"ל היה לאומרם בקול רם ולא היה חושש למדקדקים לאומרם בלחש ואמנם כוונת קדושת זו נתבאר באורך לעיל גבי נקדישך ונעריצך וע"ש ועכ"ז נכתוב כאן קיצור א' והוא כי להיות קדושה זו היא דוגמת קדושה שבאצילות כנז' כי יולדת דוגמת' בעולם הבריאה לכן יש בה הארת ג' מוחין חב"ד ודוגמת' יולדת בבריאה וה"ס ג"פ קק"ק וכולם כנגד החכמה וברוך כבוד ה' ממקומו כנגד הבינה. וה' ימלוך לעולם ועד כנגד הדעת וכבר נתבאר כל זה בקדושת נקדישך כו' גם נתבאר שם כי פסוק של ה' ימלוך שא"א עתה בקדושת ובא לציון הוא כנגד מה שאומר י' בקדוש' נקדישך ובדברי קדשך כתוב לאמר ימלוך ה' לעולם אלקיך ציון גם שם ביארנו ענין פסוק ה' חפץ למען צדקו כו' שנתקן בסוף קדושת ובא לציון ושם ביארנו שצריך לכוין בר"ת של צ'דקו י'גדיל ת'ורה שהוא שם צי"ת הנרמז בג' אותיות אחרונות של שם שקוצי"ת משם בן מ"ב אותיות גם תכוין כי שם אבגית"צ נרמז בר"ת של צ'דקו י'גדיל ת'ורה ו'יאדיר שעולה בגימטריא כך:

(עיין בפע"ח בפ"ד משער קריאת התורה הגהה להר"מ זלה"ה מה שכתב ע"ז). וגם מביא מספר מלכיאל שמחק זאת מספרו עיי"ש:

ובאמרו ברוך אלקינו שבראנו לכבודו כו' צריך לכוין בכוונה גמורה כי הנה עתה אנו בעולם הבריאה אשר משם נמשכת התורה שניתנה לנו וכנז' בזוהר בראשי' וז"ל אית אורייתא דאצילות ואית אורייתא דבריאה כו' גם מן הבריאה נמשכו נשמות ישראל בסו' מ"ש רז"ל כל הנשמות חצובות מכסא הכבוד כי משם החלק הנקרא נשמה וזה נרמז באומרו ברוך אלקינו שבראנו לכבודו שה"ס עולם הבריאה. והבדילנו מן התועים בסוד מה שברא נשמתינו מן הטוב שבעולם הבריאה והבדילנו ע"י מן התועים. ונתן לנו תורת אמת היא התורה שנתנה לנו מעול' הבריאה ולכן בכאן אנו מתפללים שיפתח לבנו בתורתו שמן הבריאה וצריך לכוין כל זה בכוונה גמורה ובזה ית"ל מש"ל שיכוין בשם צי"ת מן שקוצי"ת בר"ת צדקו יגדיל תורה והטעם הוא לפי ששם שקוצי"ת הוא השם הז' האחרון שבז' שמות של שם בן מ"ב כנודע שהוא בעולם היצירה כמבואר אצלינו בענין אנא בכח כו' ונודע כי זה השם הז' האחרון שבז' שמות הוא כנגד יום שבת שהוא יום הז' והנה שם זה הוא בהיכל הז' העליון הנקרא היכל קה"ק דעולם היצירה שהוא כנגד בינה דבריאה ושם זה הוא עולה בגי' ת"ק כמנין אותיות מלוי שם שדי ומשם סוד התורה כי השם הזה הוא כנגד יום השבת שהוא יום השביעי:

ענין הקדיש שלאחר ובא לציון גואל נתבאר לעיל בענין קדיש של הקרבנות ושם נתבאר שצריך לכוין בשתי בחי' מ"ב שבו להוריד הארה מן הבריאה אל היצירה ע"י שני בחי' מ"ב הא' מבחי' הויה דס"ג והשני מבחינת הויה דע"ב דמלוי יודין:

ונבאר ענין כוונת תפלה לדוד וענין זה נרמז בזוהר פ' פינחס וכבר נתבאר לעיל בס' מדרגות תפלת השחר שצריך לכוין להוריד בתחילה אור מן הויה דע"ב שבאצילות אל היצירה ואח"כ מהויה דס"ג שבבריאה אל היצירה כי כל סדר זה של תפלה לדוד הוא בעולם היצירה כנ"ל ולכן צריך לכוין בסדר הזה תמיד אל אות ו' שבהויה ואל הויה דאלפין דמ"ה ואל שם א"ל ידוד שאלו השמות הם בעולם היצירה. והנה עתה יורד השפע הנוגע לחלק היצירה וה"ס הרוחין כנ"ל במזמור יענך ה' כו' וכבר נת"ל באשרי יושבי ביתך שעדיין ג' עולמות בי"ע הם למעלה באצילות אלא שבהיותם שם לוקחים כאו"א שפע הראוי להם זא"ז כסדר המדרגות:

ענין הקדיש שלאחר תפלה לדוד גם הוא נת"ל בקדיש של הקרבנות ושם נת' שיכוין בו להוריד הארה מן היצירה אל העשיה ע"י ב' בחי' של מ"ב א' של הויה דס"ג וא' של הויה דמ"ה:

ענין פטום הקטורת שלאחר התפלה נזכר בזוהר פ' פנחס וכבר נת"ל שהסדר הזה הוא בעשיה ולכן יכוין בו באות ה' אחרונה של הויה ובהויה דב"ן דההין ובשם אל אדני שאלו השמות הם בעשיה. ענין הקדיש שלאחר פטום הקטורת גם הוא נת"ל בקדיש של הקרבנות ושם הארכנו בביאורו והוא הנקרא קדיש יתמי וע"ש בביאורו ענין ברכו שאומרים אחר זה הקדיש ופה נבאר גם ענין ברכו הראשון:

הנה בברכו הא' של קודם יוצר תכוין אל שם ההויה העולה כ"ו ואח"כ בריבועו שהוא האחוריים שלו כזה י יה יהו ידוד והם בגי' ע"ב ואם תמלא עשרה אותיות אלו דאחוריים במלוי אלפין יהיו בגי' ק"ל ותצרף כ"ו והע"ב והק"ל שלשתם יחד יהיו בגי' ברכו וכמנין ברוך ה' המבורך אבל בברכו זה האחרון הוא באופן אחר כי תכוין בג' בחי' מ"ב שיש בג' הויות דע"ב ס"ג מ"ה ושלשתם הם בגי' קכ"ו ותצרף עם קכ"ו ג' מלויי עס"מ שהם מ"ו ל"ז י"ט שעולים בגימטריא ק"ב יהיה סך הכל כמנין ברכו וברוך וז"ס המברך חסר ו' שהם מ"ב ר"ך כנז' בזוהר פ' תצוה. והנה מ"ב הם בחי' ג' מ"ב הנז' ונתבאר בכוונת ברכו של שבת וע"ש. ור"ך הם ג' מילוייהם שהם יותר רכים וחלשים מן המ"ב שהם בחי' דינין חזקים כנודע:

ודע כי ב"פ ברכו של תפלת ערבית דליל שבת ג"כ תכוין בהם ב' כוונות האלו. הראשונה בברכו הראשון והשני' בברכו השני. עוד מ"כ בקונטריסי כוונה א' בברכו מה ששמעתי מזולתי וזו היא:

בענין ב"פ ברכו שהם א' קודם התפלה וא' לאחר התפלה דימי החול כבר נתבאר עניינם בענין ב"פ ברכו שיש בליל שבת דוקא ולאדם הזה מצאתי כוונות אלו שנוהגים אף בימי החול ואני לא קבלתי כן. והכוונה שבברכו הראשון יכוין בשם הויה פשוטה העולה כ"ו ובאחוריים פשוטים שלה העולים ע"ב ובאחוריים מלאים דאלפין העולים ק"ל ושלשתם בגי' ברכו. ובברכו האחרון יכוין בג"פ מ"ב שיש בג' הויות ע"ב ס"ג מ"ה כנודע גם מצאתי בזה שינוי א' והוא שיכוין כי המוברך הם מ"ב ר"ך כנז' בזוהר פרשת תצוה וה"ס הגבו' הנקראים מ"ב שמתחברות עם החסדים ומתמתקות ונעשים ר"ך:

שער הכוונות - דרושי עלינו לשבח ונוסח התפילה דרוש א
ועתה אכתוב נוסח התפלה שקבלתי ממורי ז"ל ובראשונה אכתוב ענין א' שא"ל מורי ז"ל בענין הפזמוני' והפיוטים שתקנו האחרוני' דע לך כי מורז"ל לא היה אומר שום פזמון ושום פיוט ובקשה מאלו שסדרו האחרונים כגון ר' שלמה בן גבירל וכיוצא לפי שאלו האחרונים לא ידעו דרכי הקבלה ואינם יודעים מה שאומרים וטועים בס' דבורם בלי ידיעה כלל ובפרט פזמון יגדל אלקים חי כו' וכן ודוי אשמנו באומר ובפועל כו' וכן ביום הכפורים לא היה אומר ודוי של רבינו נסים ור' שם טוב ן' אדרוטל ור' יצחק בן ישראל שתקנו כל אחד ודוי בערבית ושחרית ובמוסף ובמנחה ובנעילה לא היה אומר אותם כלל אבל היה אומר התפלות והבקשות ופזמונים שתקנו הראשונים כמו תפלת ר"ע ע"ה ותפלת ר"א בן ערך ותפלת רבי נחוניא בן הקנה ע"ה וכן היה אומר כל הפיוטים ופזמונים שתיקן ר"א הקליר הלא המה במחזור האשכנזים לפי שכל אלו הראשונים תקנו דבריהם עפ"י חכמת האמת והיו יודעים מה שתקנו ואף גם אם הם באמצע ברכות יוצר היה אומרם לפי שהם היו תנאים והיו יודעים מה היו מתקנים וכל דבריהם היו מיוסדים על פי האמת. ושמעתי בשם מורי ז"ל כי הקליר שסדר קרוב"ץ במחזור האשכנזים הוא רבי אלעזר בר' שמעון כנז' במדרש ע"פ מכל אבקת רוכל זה ר"א בר"ש דהוה קראי ותנאי ופייטן וקרוב"ץ אבל אני לא שמעתי ממורי ז"ל:

ואמנם בעיקרי המנהגים עצמם שיש הפרשים רבים ושנויים רבים בענין נוסח התפלות בעצמם חוץ מענין הפזמוני' והפיוטים הנוספים בתוך התפלות אלא בנוסח הברכות והתפלו' עצמם יש שנויים רבים בין סדורי התפלות בין מנהג ספרד ובין מנהג קאטלוניא ובין מנהג אשכנז וכיוצא בזה הכה בענין הזה א"ל מורי ז"ל שיש ברקיע י"ב חלונות כנגד י"ב שבטים וכל שבט ושבט עולה תפלתו דרך שער א' מיוחד לו וה"ס י"ב שערים הנז' בסוף יחזקאל. והנה אין ספק כ"א תפלות כל השבטים היו שוות לא היו צורך לי"ב חלונות ושערים וכל שער יש לו דרך בפני עצמו אלא ודאי מוכרח הוא שכיון שתפלותיהם משונות לכן צריכים שערים מיוחדים לכל שבט ושבט כי כפי שרש ומקור נשמות השבט ההוא כך צריך להיות סדר תפלתו. ולכן ראוי לכל א' וא' להחזיק כמנהג סדר תפלתו כמנהג אבותיו לפי שאין אתנו יודע מי הוא משבט זה ומי הוא משבט זה. וכיון שאבותיו החזיקו במנהג ההוא אולי הוא מן השבט ההוא הראוי לו אותו המנהג ועתה בא לבטלו ואין תפלתו עולה למעלה אם לא בדרך הסדר ההוא. אבל צריך שתדע שאין זה אלא בענין תיבות משונות באמצע התפל' וכיוצא בו כגון להקדים הודו קודם ברוך שאמר או אח"כ וכיוצא אבל מה שהוא מיוסד עפ"י הדין המפורש בתלמוד זה הוא דבר השוה לכל נפש ואין חילוק ביניהם כלל בכל השבטים:

וזה נוסח התפלה כאשר קבלתי ממורי ז"ל וכדי שלא אאריך אכתוב סדורו כפי דפום הסדור של כל השנה ממנהג ספרד הנדפס בשנת רפ"ד ליצירה הנה כל ברכות הנאמרות בשחר קודם התפלה לא קבלתים ולא שמעתים ממורי ז"ל אבל ענין ברכת הנותן ליעף כח היה הוא ז"ל נוהג לאומר' שלא כמ"ש הש"ע. גם ראיתי אותו עונה אמן באמצע שתי ברכות של אשר קדשנו על דברי תורה ובין ברכת והערב נא ה' אלקינו כנראה שהם שתי ברכות וכמ"ש בעל הטורי' כי והערב נא ה' אלקינו הוא ברכה שניה בפני עצמה ואינה סיום ברכה א':

אלקינו ואלקי אבותינו זכרנו בזכרון טוב מלפניך ופקדנו בפקודת ישועה כו' הנה דלת של בפקודת תהיה דגוש' רבש"ע כמו שכבש א"א את רחמיו כו' במדת החסד ובמד' הרחמי' ותכנם לנו למ"ה ובטובך הגדול ישוב חרון אפך כו'. והביאך ה' אלקיך כו' והטיבך והרבך מאבותיך ונאמר ע"י נביאך ה' חננו לך קוינו כו' בעת צרה ונאמר ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע ונאמר בכל צרתם לו צר כו' אלו דברים שאדם עושה אותם אוכל מפירותיהם בעוה"ז וצ"ל מפירותיהם בתוספ' מם. לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר כבגלוי עם כף. קדש שמך בעולמך על עם מקדשי שמך ובישועתך מלכנו תרום ותגביה קרננו ותושיענו בקרוב למען שמך ברוך המקדש שמו ברבים אבינו שבשמים חי וקיים עשה עמנו חסד כו':

אחר פ' התמיד קודם פ' וערבה לה' כו' יאמר פטום הקטרת כו' ואח"כ יאמר פ' וערבה. וזה נוסח פטום הקטרת בין בסדר הקרבנות בין אח"כ בסוף התפלה ובין בפיטום הקטורת דתפלת המנחה כולם שוים וזהו נוסחו:

אתה הוא ה' אלקינו שהקטירו אבותינו לפניך כו' ת"ר פטום הקטרת כו' ולא היה מוסיף בה פסוק והקטרת אשר תעשה במתכונתה כמנהג קצת בני אדם ונוטל מהם מלא חפניו כו' ושבולת נרד ביחד כי שניהם הם דבר א' ולא שתי סמים קלופה שלשה יין קפריסין יוד ראשונה בצירי ולא בפתח לפי שהוא סמוך למלת קפריסין. מלח סדומית רובע ואין צ"ל רובע הקב כי סתם רובע האמור במשנה ובברייתא הוא רובע הקב. מכפת הירדן כל שהיא בחירק לא כל שהוא. בורית כרשינא למה היא באה כדי לשפות בה את הצפורן כדי שתהא נאה יין קפריסין למה הוא בא כדי לשרות בו את הצפורן כדי שתהא עזה והלא מי רגלים יפין לה כו' תניא רבי נתן אומר כו' תני בר קפרא כו' מפני שהקול יפה לבשמים הבית של לבשמים בשבא ולא בקמץ כמנהג קצת ב"א כי הנה בפי' ארז"ל בגמ' שהבל הקול היוצא מפי האדם בשעה שכותש הבשמים במכתשת גורם שיהא ריחם נודף ומבושם. כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' וכאן יאמר ג' פסוקים ה' צבאות עמנו כו' ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך ה' הושיעה כו' ובכל פעם שיאמר פטום הקטור' צ"ל אחריו ג' פסוקי' אלו ואח"כ יאמר וערבה לה' מנחת יהודה כו' ולא יאמר שום פסוק א' כלל ולא שום תפלה כמו שנדפס בסדורים אחר עלינו לשבח וזה נוסחתה רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שמדת הדין מתוח' ואפי' בזמן שיהיה המגפה ר"ל לא יאמר אותה תפלה ולא שום פסוק אחר מאותם שנהגו לומר אחר פטום הקטרת כגון ויאמר אליהם ישראל אביהם כו' וכיוצא ולא היה נוהג לומר ביום שבת פסוק וביום השבת שני כבשים בני שנה כו' כמנהג ספרדים לפי שאלו הם מענין קרבן מוסף שבת ואין עתה זמנה עד אחר סיום תפלת שחרית. אביי הוה מסדר כו' בהגיעך אל מלת והקטרת קודמת לאברים כו' אין להקפיד מכאן ואילך להזכיר מלת קודמ' רק וקטרת לאברים ואברים למנחה כו' עד הבזיכין שהם באחרונה ואז צ"ל ובזיכין קודמין לתמיד של בין הערבים כו' עליה השלם כל הקרבנות כולם ולא יאמר השלים:

אנא בכח גדולת ימינך כו' ויאמר כל שני תיבות ביחד אנא בכח ויפסיק גדולת ימינך ויפסיק תתיר צרורה ויפסיק ונלע"ד שהטעם הוא לכוין אל מה שנתבאר אצלינו כי כל שם מאלו הז' שמות של מ"ב יש בו ששה אותיו' ומתחלקים לג' בחי' בשתים אותיות יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף ולכן צריך לחבר כל שני אותיות ביחד. גם היה אומר מורי ז"ל שבח זה בנעימה ובניגון ואחר סיומו יאמר בשכמל"ו:

רבון העולמים אתה צויתנו להקריב כו' שיהא זה שיח שפתותינו חשוב ומקובל ומרוצה לפניך כו' גם כשהיה קורא איזה פרשה או איזה פסוק מן התורה או מן הנביאים או מן הכתובים היה אמרו כפי ניגון טעמו ממש אם בתורה או בנביאי' כו' לא היה נוהג לומר קודם איזהו מקומן פסוק עורי צפון ובואי תימן כו' באתי לגני כו' כמנהג קצת בני אדם. רבי ישמעאל אומ' בי"ג מדות כו' וכן שני כתובים המכחישים זא"ז ולא היה אומר וכן אלא הכף בפתח ואומר קדיש דעל ישראל כו':

הודו לה' קראו בשמו כו' מופתיו ומשפטי פיהו ולא פיו. ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך כו' יאמר ב"פ מעומד ואח"כ פסוק והיה ה' למלך על כל הארץ כו' ג"כ מעומד ואח"כ ישב ויאמר הושיענו עד הללויה. ואח"כ אם הוא בחול יאמר למנצח בנגינות מזמור שיר כו' ואם הוא שבת יאמר מזמור השמים מספרים כבוד אל כו' ואח"כ יאמר סדר המזמורים שהם רננו צדיקים בה' עד סיום הלל הגדול כנודע:

ברוך שאמר צריך לקום מעומד ויאמר אותו עד סיום הברכ' מלך מהולל בתשבחות ואח"כ ישב. ויאמר מזמור לתודה מיושב ובהגיעו לברוך שאמר ימשמש בב' הציציות אשר לפניו ויאחזם בידו עד גמר הברכה. וזה לרמוז כי שני הציציות וכן ברוך שאמר שניהם הם בעולם היצירה. ברוך שאמר יש בו פ"ז תיבות וי"ג ברוך וזה נוסחו:

ברוך שאמר והיה העולם. ברוך הוא. ברוך אומר ועושה. ברוך גוזר ומקיים:

ברוך עושה בראשית ברוך מרחם על הארץ. ברוך מרחם על הבריות ברוך משלם שכר טוב ליריאיו. ברוך חי לעד וקיים לנצח ברוך פודה ומציל ברוך שמו. בא"י אמ"ה האל אב הרחמן המהולל בפה עמו משובח ומפואר בלשון חסידיו ועבדיו ובשירי דוד עבדך נהללך ה' אלקינו בשבחות ובזמירות ונגדלך ונשבחך ונפארך ונמליכך ונזכיר שמך מלכנו אלקינו יחיד חי העולמים מלך משובח ומפואר עדי עד שמו הגדול ברוך אתה ה' מלך מהולל בתשבחות וצ"ל ברוך מרחם על הבריות בשבא הבית והריש חיריק והיוד בחולם וכן נזכר בס' היכלות. גם צ"ל מהולל בפה עמו ולא יאמר בפי ביו"ד לפי שמלת בפה היא בגי' פ"ז כמנין פ"ז תיבות שיש בב"ש. גם בתשבחות התיו בחיריק ולא בשורק כמ"ש המדקדקי' והרד"ק ז"ל כתב שהוא במשקל תפארת:

מזמור לתודה כו' יהי כבוד כו' והוא רחום כו' ויאמר פסוק זה אפילו בשבת. ויברך דוד כו' יאמר אותו מעומד עד שיאמר ד' תיבות אלו אתה הוא ה' האלקים שר"ת שלהם אהיה כנז"ל באורך ענין זה וישב אח"כ במלת בחרת:

אז ישיר כו' ה' ימלוך לעולם ועד יאמר פסוק זה ב"פ בלשון הקודש ובפ"ג בלשון תרגום ה' מלכותיה קאים כו' כי בא סוס פרעה כו' ובני ישראל הלכו כו' כי לה' המלוכה כו' ועלו מושיעים כו' והיה ה' למלך כו' ישתבח שמך ולא יאמר פסוק שמע ישראל קודם ישתבח כו' כאשר נמצא בקצת סידורי' הנדפסי' גם אין לומר ובכן ישתבח שמך כו' אא"כ הוא בשבת שאומרים נשמת כל חי ואח"כ אומר ובכן ישתבח שמך כו' גדולה גבו' תהלה ותפארת ויקדים גדולה לגבורה כי כן הסדר בי"ס. וכן נזכר בזוהר פ' תרומה בא"י מלך גדול ומהולל בתשבחות התיו בחיריק כמ"ש הטעם לעיל בב"ש הבוחר בשירי זמרה מלך אל חי העולמי' אמן. ושמעתי מפי חכם א' כי שבח זה תקנו א"א ע"ה ונרמז בר"ת שאחר סיום הברכה. א"ל ההודאות ב"ורא כל הנשמות. ר"בון כל המעשים ה"בוחר בשירי זמרה. מ"לך אל חי העולמים. אמנם אני לא קבלתי דבר זה ממורי ז"ל ואומר קדיש עד דאמירן בעלמא וזה נוסחו:

יתגדל ויתקדש שמיה רבא כו' ככתוב בסידור ויאמר די ברא בשתי תיבות מחולקות ולא בתיבה א' דברא. גם מן וישתבח עד ויתהלל כל תיבה מאלו השבעה מתחיל באות וא"ו והם ז' ווין. תשבחתא התיו הראשונה בחיריק כנ"ל במלת תשבחו' ונוסח קדיש זה נוהג בכל הקדישים אף בקדיש היתומים שאומרי' אותו על מיתת אביהם. ברכו את ה' המבורך ועונין הקהל ברוך ה' המבורך לעולם ועד ובעוד שהש"צ אומר ברכו יאמרו כל הקהל בלחש ישתבח ויתפאר שמו של ממ"ה כו' ככתוב בסי':

ברוך אתה ה' אמ"ה יוצר אור כו' הנה כשיתחיל ברכה זו צריך למשמש בתפלה של יד כי היא ותפלה של יוצר אור הם בעולם הבריאה כמבואר לעיל. ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית ולא יאמר וטובו אלא ובטובו. ופי' הוא כי השי"ת מחדש בכל יום את מעשה בראשית ע"י טובו שהוא אור הגנוז לצדיקים כנז' בזו' פ' תרומ'. בקול דברי אלקים חיים. ולא יאמר קול בדברי אלקים חיים כו' ובנעימה קדושה צריך להפסיק בין מלת ובנעימה למלת קדושה. וגם צ"ל קדושה בשורק. והענין הוא כאלו אומר כן בשפ' ברורה ובנעימה כולם כאחד עונים קדושה באימה. ואומרים ביראה קק"ק ה' צבאות וכ"כ אבודרהם וגם רש"י ז"ל. והאופנים וחיות הקדש ברעש גדול מתנשאים לעומת השרפים לעומתם משבחים ואומרים כו' וכן הוא נוסח האשכנזים:

לאל ברוך נעימות צ"ל הלמד בקמץ ר"ל לאל הידוע שהו' ברוך יתנו לו נעימות ואם תהיה נקודה בשבא אז יהיה פירש לאל של ברוך ואין לו הבנה כי האל עצמו הוא הברוך. וכן למלך אל חי וקיים צריך לנקוד אות הלמד ראשונה בקמץ כלו' למלך הידוע שהיא אל חי וקיים. זמירות יאמרו ותשבחות ישמיעו התיו נקוד בחיריק כנ"ל בברוך שאמר במל' בתשבחות. המחדש בטובו בכל יום תמיד כו'. ולא המחדש טובו כמש"ל גבי ובטובו מחדש בכל יום תמיד. גם אין לומר כמנהג האשכנזים והתקין מאורו' קודם חתימת הברכה אלא כמנהג הספרדים:

אהבת עולם כו' והאר עינינו בתורתך ודבק לבנו במצותיך כצ"ל כי התורה נאמר בה ותורה אור והיא המאירה עינינו להבין בכח הפלפול ידיעת התורה. ודבק לבנו במצותיך שיאהב לקיים המצות הפך מן הנוהגים לומר והאר עינינו במצותיך ודבק לבנו בתורתיך. ובאמרך מהר והבא עלינו כו' ישים ב' צדדי הטלית ע"ג שתי כתיפיו ואח"כ יקבץ ארבע ציציות ביד שמאלו ויניחם על לבו ביד שמאלו כל עוד שהוא קורא ק"ש עד ודבריו חיים וקיימים כמו שנת"ל. מהר והבא עלינו ברכה ושלום מהרה מארבע כנפות כו' כצ"ל:

שמע ישראל כו' ויסגור עיניו ביד ימינו עד שישלים בשכמל"ו כשיגיע אל וקשרתם לאות על ידיך ימשמש בתפלה של יד והיו לטטפות בין עיניך בתש"ר. וכן כשיגיע אל וקשרתם אותם כו' וכשיגיע אל ויאמר שהוא פ' ציצית תקח ראשי חוטי הד' ציציות ביד ימין ושרשם הנאחזות בכנפי הטלית יהיו ביד שמאל ותניחה כך נתונה על הלב בצד שמאל. וכל עוד שאתה אומר פרשת ציצית תהיה מביט ומסתכל בציציות ההם וכשתגיע אל וראיתם אותו תעבירם ע"ג עיניך ותנשקם וכמ"ש בתשובות הגאונים ובס' עמודי גולה הנק' סמ"ק שזו היא א' מן רמ"ח מ"ע שיסתכל בציציות וכשתגיע אל ודבריו חיים וקיימים ונאמנים ונחמדים לעד הנה במלת לעד תנשקם ותעבירם ע"ג עיניך ותסיר' מידך שישתלשלו למטה כדרכן. גואלנו גואל אבותינו יוצרנו צור ישועתינו כצ"ל ולא יאמר צורנו. למלך אל חי וקיים בקמץ הלמד ולא בשבא ע"ד מה שנת"ל גבי לאל ברוך כו' רם ונשא גדול ונור' כצ"ל ולא יאמר גדול גבור ונורא. צ"ל תהלות לאל עליו' גואלם בלשון רבים ולא בלשון יחיד ככתוב בסדורים תהלה לאל עליון ובאמרך תהלות לאל עליון יקום מעומד עד סוף תפלת י"ח:

העמידה בקיץ יאמר ברכנו ובחורף יאמר ברך עלינו שלא כאותם שנהגו לומר ברך עלינו בין בקיץ בין בחורף. תשכון בתוך ירושלם עירך כו' וכסא דוד עבדך כו' כצ"ל שלא כאותם שמדלגים וכסא דוד עבדך ואומרים שאינה מעין ברכה זו אלא מעין ברכת את צמח דוד עבדך כו' ופעם א' נסתכל מוז"ל במצח אדם א' וא"ל שכל ימיך לא התפללת תפלת י"ח שלימ' והיה זה בשביל שהיה מדלג וכסא דוד עבדך והודה לו האיש ההוא שכך היה נוהג. על הצדיקים ועל החסידים ועל שארי' עמך בית ישראל ועל פליטת בית סופריהם כו' כצ"ל. שמע קולינו ה' אלקינו אב הרחמן רחם עלינו כו' כצ"ל וכשיגיע אל תיבת מלפניך מלכנו ריקם אל תשיבנו כו' יאמר וידוי על חטאיו בדרך קצרה רבש"ע חטאתי עויתי פשעתי לפניך יר"מ שתמחול ותסלח ותכפר לי על כל מה שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך מיום שנבראתי עד היום הזה ואם ירצה יתודה באורך בפרטות. ואח"כ יאמר ומלפניך מלכנו כו'. גם צריך לשאול על מזונותיו דרך קצרה במקום הזה קודם שיאמר ומלפניך מלכנו כו':

בחזרה יאמר נקדישך ונעריצך כמנהג בני ספרד לא כמנהג בני אשכנז שאומרים נקדש את שמך כו' וכן במוסף לא יאמר נעריצך ונקדישך כמנהג בני אשכנז כ"א כתר יתנו כו' כמנהג בני ספרד וכשיגיע הש"צ אל נקדישך כו' יכול האדם אז לחזור למקום שעמד שם בתפלה וישאר שם עד אחר העמיד' שלא כמנהג קצת יחידים שאחר הקדושה פוסעים ג' פסיעות לאחוריה' ונותנים שלום לימינם ושמאלם וכל זה מנהג בטעות:

בברכת כהנים כשמגיעים אל וישם לך שלום יאמר החולם רבש"ע אני שלך כו' ככתוב בסידור ויש לו להשלי' תפי' זו עם גמר ברכת כהנים כדי שיענו הקהל אמן אחר תפלתו ג"כ ואז תתקיים תפלה זו של רבש"ע. בין חזרת העמידה לנפילת אפים אין לו להפסיק כלל ועיקר זולתי באמירה הוידוי אלקינו ואלקי את"ל כו'. ואח"כ יאמר ויעבר וי"ג מדות פ"א ותכף יעשה נפילת אפים. ואותם ט"ב פסוקים הכתובים בסי' בני ספרד אין לאומרם כלל ועיקר לא אז ולא אח"כ ולא ירבה לומר פעמי' רבות ויעבר. גם לא ירבה בוידויים פעמים הרבה כי אדרבה הכופל ודויו הוא ככלב שב על קיאו ע"ד מ"ש רז"ל עבירות שהתודה עליהם ביוה"כ הזה כו':

אל מלך יושב על כסא רחמים ומתנהג בחסידות כצ"ל ולא יאמר מתנהג בלא וי"ו לפי שר"ת מלות אלו הוא אמ"י ע"ל כרו"ב בסוד וירכב על כרוב:

נפילת אפי' ישים ראשו בין ברכיו ופניו טוחות בקרקע כמ"ש הרמב"ם ז"ל וכשישלים זוקף ראשו ואומר אבינו מלכנו מיושב עד עזרנו אלקי ישענו כו' ואם הוא ביום ב' או ביום ה' אז יקום ויאמר ס' והוא רחום הנדפס בסי' של בני ספרד אבל לא יאמר הס' ההוא בין חזרת התפלה ובין נ"א אלא אחר פסוקי עזרנו אלקי ישענו כו' יאמר אל מלך יושב כו' ויעבר ואנשי אמונה כו' ויעבר כו' תמהנו כו' ויעבר כו' או"א אל תעש כו' ואח"כ כל סדר והוא רחום כו' ואח"כ יושבים ואומר ש"צ קדיש עד דאמרין בעלמא ואמר מוז"ל אעפ"י שעת' אומרי' שני' או ג"פ ויעבר אין בזה חשש כי ה"ס זווג לאה וישראל כמבואר במקומו ונודע מאמר רז"ל הבועל ושונה יהיו בניו זכרים והבן זה. גם מורז"ל היה נוהג בזה הקדיש או בקדיש שאחר העמידה או אחר חזרת ס"ת למקומ' שאז כל הקהל עומדין שהיה נשאר עומד עד שיענה אמן יש"ר כו' עד דאמירן בעלמא ואז היה יושב משא"כ בשאר הקדישים שלא היה עומד לענות איש"ר. אח"כ אומר אשרי יושבי ביתיך. ויענך ה'. ובא לציון כו' ואומר קדיש תתקבל ואח"כ תפלה לדוד כו' וקדיש יהא שלמא קוה אל ה' כו' ופטום הקטרת ונוסחו כמו שכתבתי לעיל בס' הקרבנות וע"ש. תנא דבי אליהו כו' אר"א כו' וקדיש על ישר' ואין לומר מ"ש בסידו' רבש"ע גלוי וידוע כו' ואפי' בזמן המגפה ח"ו ולא שאר פסוקים שנוהגים לומר בכאן בזמן המגפה. עלינו לשבח כו' וע"כ נקוה לך כו' ואח"כ יסיר תש"ר מעומד ויניחנה בכיס ואח"כ ישב ויסיר תש"י מיושב כמו שהו' בעת הנח' ויניחנה בכיס ואח"כ יסיר הטלית ולפעמים בימי החום אחר שהיה מוריז"ל מסיר תש"ר מעל ראש היה מעביר הטלית מעל ראשו ומוריד' על כתיפיו ואח"כ מסיר תש"י ואח"כ מסיר הטלית לגמרי:

אבל בתפלת המנחה אם היה אומרה סמוך לשקיעת החמ' והיה רואה שכבר שקעה החמה היה תכף מסיר מעל ראש תש"ר ואח"כ היה מוריד הטלית בין כתיפיו משום דלילה לאו זמן ציצית הוא וכשהוא בין כתיפיו אין חשש אם הוא לילה כמו שנבאר בס' המנהגי' של מורי ז"ל גם לקמן ית' בס' שכיבת הלילה כי טלית קטן נכון שיהיה על האדם תמיד ביום ובלילה ולישן עמו ושם יתבאר:

תפלת ערבית בברכה ראשונה אשר בדברו מעריב ערבי' בחכמה. פותח שערים בתבונה כצ"ל ויאמר מעריב ערבים בחכמה ויפסיק ואח"כ יאמר פותח שערים בתבונה ויפסיק ואח"כ יאמר משנה עתים כו'. בשבת אל אדון ע"כ המעשים כו' דעת ותבונה סובבים הודו ולא יאמר סובבים אותו. שרפים וחיות ואופני הקדש כצ"ל ככתוב בתיקו' תי' ע' כי כן סדרן. ולא יאמר שרפים ואופנים וחיות הקדש כי שרפים הם בבריאה וחיות ביצירה ואופנים בעשיה. אחר תפלת מוסף בשבתות וי"ט יאמר אין קדוש כה' כו'. וס' פטום הקטרת כמו בחול ולא כאותם שנהגו שלא לאומרו בשבתות וי"ט. ענין האלפא ביתא ושיר המעלות שנוהגי' לאומרם במוצאי שבת מורי ז"ל לא היה נוהג לאומר' כלל ועיקר ע"כ:

שער הכוונות - דרושי תפילת המנחה דרוש א
דרוש א':

בענין תפלת מנחה כבר נתבאר אצלינו בדרושי' בענין השינויים שיש בין התפלות דחול ושבת אמנם קיצור הדברים הוא זה כי הנה זווג דתפלת המנחה הוא ישראל עם לאה שהוא בחצי העליון דז"א מחזה ולמעלה. וכבר נודע כי שם במקום החזה הוא מקום היסוד הראשון דז"א כי שם מסתיימים ו' קצוות העיקריי' של ז"א עצמו כי מה שהיו תחילה חג"ת ונה"י נעשו לו עתה חב"ד וחג"ת ובבחי' היסוד ההוא אשר שם מזדווג עם לאה אבל רחל היא עם ז"א אחור באחור אלא שכיון שלאה חזרה בצד פנים נשאר מקום פנוי לרחל ואז נגדלת אחור באחור שוה בשוה בכל שיעור קומת ז"א כולו עד ראשו. אמנם רחל אינה מזדווגת עמו לסיבה הנז' כי היא אחו' באחו' אבל יש ספק אם בתפלת המנחה נכנסין בז"א הו"ק דמוחין דמצד אימא בלבד. או אם גם נכנסי' אף הג"ר דמוחין דמצד אימא. גם אני מסופק אם נכנסין בו ו"ק דמוחין דאימא לבד וגם נכנסין הו"ק דמוחין דאבא לבד ע"ד שהוא בתפלת ערבית אמנם פשיטא לי שנכנסין בו מוחין דו"ק דגדלות דמצד אימא. והנה בדרוש הא' שביארנו לעיל בדרושי ק"ש דשחרית ושם נת' באורך ענין תפלת המנחה וטעם למה אין בה יחוד ק"ש ולמה יש בה נ"א וע"ש היטב. גם נתבאר שם כי לפי שנשאר בז"א עדיין הרושם של אותם המו' שנכנסו בו בשחרי' לכן אין צורך לחזור עתה לומר ק"ש עוד פ"א אמנם עכ"ז מכח ההוא רשימו יש זווג גמור במנח' כנז' ולכן יש בו נ"א אמנם הוא נמשך מכח הארת ק"ש דשחרית כנז' שם. גם נתבאר כי תפי' המנחה היא דינין לפי שהזווג הזה הוא של לאה שהיא דינין וגם כי רחל שהיא רחמים עומדת אחור באחור וכנ"ל בדרוש שקדם לזה ולא עוד אלא שאין לו עתה מוחין חדשים אלא מן הרשימו של המוחין דשחרית ולכן הוא זמן שליטת הדינים אבל אינו כמו בערבית כי אז תכלית שליט' הדינין כמו שנתבאר בדרוש שקדם לזה ואמנם פ"א שמעתי ממורי ז"ל כי תפלת המנחה היא דינא קשיא ולכן אין העיקר שלה רק תפלת העמידה ואין בה יחוד ק"ש:

אמנם היא בעולם האצילות אבל אם היינו מחברים עמה ומזכירי' אח היכלי עולם הבריאה היו הקלי' מתעוררות בעולם אמנם תפלת ערבית היא דינא רפיא כו' כמשי"ת בע"ה יע"ש:

שער הכוונות - דרושי תפילת המנחה דרוש ב
דרוש ב':

בענין תפלת המנחה מיוסד על פ' ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו כו' ופסוקי' אחרים. הנה נודע מ"ש בזוהר תרומה קס"ו ע"ב ענין אותם הי"ש עלמין דשריין תחות כורסיא ר"ז כמנין אור בסטרא דימינ' וק"ג עולמות בסטרא דשמאלא כו' וביאור הענין הזה נת' במקומו אמנם אותם ק"ג עולמות דבסטר שמאלא הם בגי' מנחה לפי שהם מתעוררים אחר חצות היום אשר אז מתעורר שמאלו של יצחק ולכן נקרא תפלת המנחה גם דע כי הנה כל הדינים הם מגבורות מנצפך ואותיות מ"ן דמנחה הם שני אותיות ראשונות דמנצפך. גם נודע כי כל הה"ג דמנצפ"ך חוזרין להתקבץ בחוטמא קדישא אות ח' אשר שם הוא מקום ומקור כל הדינין והתבסמותם כמבואר אצלינו בפ' ואסף איש טהור את אפר הפרה כו' וע"ש ואח"כ הם נמשכין בפומא קדישא אשר היא אות ה' כנודע וז"ס ב' אותיות ח"ה של מנחה והרי נתבאר איך שם מנחה מורה על מציאות הדינין של הגבור' שהם ק"ג כמנין מנחה. והנה נתבאר כי הזווג דמנחה הוא בסוד אחור באחור כשיעור קומת ז"א כולו. וענין זה לא היה אלא במשכן שילה וזהו מה שרמזו רז"ל אל המנוחה זו משכן שילה ואל הנחלה זו בית עולמים כי שם במשכן שילה היה הזווג ג"כ ע"ד הנז'. ואלו הם אותיות מנוחה מנחה ו' פי' כי המנחה היא בחי' הגבורה דז"א הנק' ו' גם ז"ס וירא מנוחה כי טוב כי הוא נמשך מן הר"ז עולמות דבסטר ימינא שהוא החסד הנק' טוב ובהצטרפו' כולם הם י"ש עולמות והנה אותיות אלו של מנחה המורות על הגבו' והדינים יחזרו לעתיד לבא ויהיו אותיות נחמה. ונחזור לבאר הפסוק שאמר ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו. כי הנה המנחה ה"ס ק"ג עולמות שביד שמאל והיא הגבו'. וזמ"ש ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו ולא אמר בידיו לשון רבים רק בידו לשון יחיד כי יען היא יד שמאלית דיעקב ז"א ולפי שעשו הרשע נמשך מן הגבו' לכן נתן לו חלקו משם ועשו הרשע רמז לו כי גם הוא אם ירצה יוכל להתאחז ולינק מכל הי"ש עולמות ע"י קטרוגו שיכול לקטרג על ישראל וז"ש אחי י"ש לי רב כלו' כל הי"ש הם לי אם ארצה לקטרג על ישראל:

ענין הוידוי של אחר תפלת המנחה גם הוא ע"ד מה שביארנו בוידוי דשחרית שתכה באגרוף על החזה בכל תיבה ותיב' מן תיבות הוידוי ובאותה הכוונה עצמה שביארתי בתפל' שחרית. ענין הקדישים של תפלת המנחה כבר נתבאר לעיל עם שאר הקדישים של תפילת שחרית ושם כתבתי ביאור כוונתם גבי קדיש הודו:

שאר מנהגים שיש בתפלת המנחה הנה בענין הצדקה עיקר נתינתה היא בשחרית גבי ויברך דוד כנ"ל. אבל עתה בזמן המנחה הוא זמן הדינים ואינו כ"כ מוכרח נתינת הצדקה עתה כמו בשחרית אבל עכ"ז היה מורז"ל נוהג לתת צדקה גם במנחה קודם שיתחיל להתפלל והיה נותן שלש פרוטות ע"ד מ"ש בשחרית גם היה נזהר מאד לאומרה בטלית ותפילין וכבר כתבתי בתפל' שחרית כי בראשונה היה נוהג להניח במנחה תפילין כסבר' ר"ת ואח"כ עשה זוג תפילין ע"ד שימושא רבא והיה מניחם בתפל' המנחה והיה נזהר מאד לא להיות מעוטף בטלית ותפילין אחר שקיעת החמה ותיכף היה מסירם מעל ראשו והיה חושש בדבר זה מאד. וכבר נת"ל ג"כ ענין זה גבי נוסח התפלה בסופה. גם היה נזהר מאד בתכלית שלא לאומרה בלא חזרה אלא בתחיל' בלחש ואח"כ בקו"ר כמו בתפלת שחרית ומכ"ש בתפל' שחרית ומוסף ואף אם היה סמוך לשקיעת החמה מעט. ולא עוד אלא אפי' אם היה בע"ש קודם לשקיעת החמה היה או' בלחש ואח"כ או' בקו"ר גם היה נזהר מאד שלא לאומרה אלא סמוך לשקיעת החמה כנז' בגמ' על פסוק יראוך עם שמש כו' גם צריך לזהר שבעת העמידם של תפלת המנחה בלבד שתאסו' ותחבק ב' ידיך זו ע"ג זו יד ימנית על השמאלית גם צריך שתעצום עיניך ותסגרם בעת עמידת תפלת המנחה בלבד וכבר נתבאר ב' עניינים אלו וביאור הכוונה שצריך לכוין בשניהם לקמן באותם הדרושים של שינויים שיש בין שלש תפלות וע"ש:

שער הכוונות - דרושי תפילת ערבית דרוש א
דרוש א':

בתפילת ערבית ובתחילה אכתוב המנהגים אשר בתפלת ערבית המזמורים שנהגו לומר קודם תפלת ערבית לא היה נוהג מורי ז"ל לומר שום מזמור כלל זולתי ג' פסוקים אלו והם ה' צבאות עמנו משגב כו' ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך. ה' הושיעה המלך כו' ואח"כ אומר קדיש וברכו ותפלת ערבית וכן בליל מ"ש לא היה נוהג לומר אלפא ביתא ואותם המזמו' כלל ובענין הצדקה אין צורך לתת קודם תפלת ערבית כמו בשחרית יען שעתה הוא זמן דיני' קשים. גם ענין הנ"ל בתפלת המנחה והוא ליזהר לאסור ולחבק שתי ידיו זו ע"ג זו וכן לסגור ולעצום עיניו בעת התפלה כל זה צריך לעשותו גם בתפילת ערבית. אבל כאן יש יתרון אחר והוא כי עתה בתפלת ערבית צריך לעשות ב' דברים אלו משע' שמתחיל אשר בדברו מעריב ערבים כו' עד תשלום כל העמידה כול' וטעם הדבר נתבאר שם בתפלת שחרית בדרושים הנז' אשר שם וע"ש הטיב:

תפלת ערבית איננה כתפלת המנחה כי תפלת המנחה היא דינא קשי' כנ"ל במקומה ולכן עיקרה היא העמידה אשר היא בעולם האצילות אבל תפלת ערבית היא דינא רפיא ולכן אנו אומרים פה יחוד ק"ש עם ברכותיה אשר ה"ס היכלי עולם הבריאה כנודע אבל איננה דומה לת"ש כי אז שהיה בקר והיה החסד מתעורר בו היה בנו כח ויכולת להעלות ד' עולמות מן העשיה עד האצילות ולכן נסדרו אותם הארבע סדרים של הקרבנות והזמירות והיוצר והעמידה כנ"ל במקומו באורך אבל עתה בערבית כיון שהוא דין אין בנו כח רק להעלות היכלי הבריאה בלבד שהוא עולם העליון מכולם ואין בו קלי' ואלו היה דינא קשיא לא היינו מעלי' אפי' היכלי הבריאה אבל כיון שהיא דינא רפיא אנו יכולים להעלותם ועכ"ז אין אנו מזכירין מהם רק היכלי הרחמים בלבד כמשי"ת:

ונבאר תחלה ענין ההיכלות אלו מה ענינם ואח"כ נחזור אל עניינינו דע כי הנה בכל עולם ועולם מד' עולמות אבי"ע יש בו ה' פרצו' שהם א"א ואו"א וזו"ן וכל אחד מהם כולל ז' היכלות, שבו כלולין י"ס שבו, והנה ז"א שבבריאה יש לו ז' היכלין דכורין הכוללים י"ס ואלו הם ההיכלות של תפלת יוצר בתפלת שחרית כנ"ל במקומו. אבל גם היכלי הנוק' נכללין אז עמהם אבל אלו ההיכלות של יוצר דערבית הם ז' היכלות נוקבין דז"א דבריאה. ודע כי אלו ז' היכלי ז"א וז' היכלי נוק' דבריאה הם נק' שבע נערות אסתר לפי שכולם הם בחי' היכלין נוקבין בערך ההיכלות דאו"א שהם דכורין והם נק' שבעת הסריסים המשרתים את פני המלך כו' משום דמסרסין גרמייהו מן הזווג בימי החול ואינם נפתחים אלא ביוצר דשבת כמשי"ת בע"ה וע"ש. ועתה נבאר פרטן הנה ברכת מעריב ערבים היא בהיכל לבנת הספיר של הנקבה כנז' ונודע כי ההיכל זה הוא בחי' יסוד כנז' בתפלת יוצר דשחרית וזמ"ש בברכה זו המבדיל בין יום ובין לילה כי הוא בחי' הרקיע שהוא היסוד המבדיל בין מים למים וזמ"ש ה' צבאות שמו' ה' הוא יסוד הכולל נו"ה עמו הנקרא צבאות:

ברכת אהבת עולם היא בהיכל אהבה דנוק' דבריאה כי גם זה הוא היכל רחמים כמו היסוד אבל שאר ההיכלות לא נזכרו פה כוונת יחוד הק"ש דערבי' היא ממש ע"ד הק"ש דשחרי' וכבר נתבאר שם ג' חלוקים שיש ביניהם וכוונת רמ"ח תיבותיה ה"ס רמ"ח איברי ז"א דאצילות שיורדין למטה ומצטיירין בהיכל אהבה דנוק' דז"א דבריאה ע"ד מה שנתבאר בהיכל אהבה דדכור' דז"א דבריאה דיוצר דשחרית:

אמת ואמונה הוא בהיכל הרצון דנוקבא דבריאה ולכן צ"ל אמת ואמונה כי אמונה היא מדת לילה אבל ביום צריך להזכיר מדת יום ולכן א"א אמת ויציב שהוא בהיכל הרצון דדכו' דז"א דבריאה. גם לטעם זה בבקר אומרים יוצר אור ובלילה מעריב ערבים זה אור וזה חושך דכור' ונוק' כנודע:

השכיבנו אבינו כו' הוא בהיכל ק"ק נוק' דבריאה והוא הנק' מטתו שלשלמה אשר שם נעשה הזווג של תפלת ערבית וכאן ה"ס השכיבה על המטה שה"ס הזווג והענין הוא כי ביום אנו מעלי' את הנוק' בעולם האצילות ושם תזדווג עם ז"א בעלה ולכן אין אנו אומרים אז ברכת השכיבנו אמנם פ' ה' שפתי תפתח הוא בחי' היכל ק"ק דדכורא דבריאה והוא מתדבק ונקשר יחד עם העולם האצילות ועליו ארז"ל דכגאולה אריכתא דמיא ולכן פסוק זה נאמר מעומד כי כל ענייני הדכורא הם בעמיד'. אבל ברכת השכיבנו היא בהיכל ק"ק דנוק' דבריאה ולכן היא אין בה עמידה כי כל ענייני הנוק' הם מיושב כנז' בזו' והנה עתה יורד ז"א בהיכל הזה ושם מזדווג עם הנקב'. אבל דע כי ביום הזווג הוא עם ז"א עצמו אבל עתה בלילה אין הזווג רק בבחי' היסוד לבדו שיורד בהיכל הזה והוא לבדו המזדווג עמה:

ועתה אבאר שינוי א' שיש בענין הזווגים של חול ושבת ובו ית' ביאור הברכה זו של השכיבנו דע כי בתפלת ערבי' אין ז"א מזדווג עם הנוק' רק היסוד בלבד והוא היורד בהיכל קה"ק דנוק' דבריאה ושם מזדווג עם הנוק' אחור באחור ומן הזווג הזה נבראים נשמות של בני אדם הנולדים מן זווג תחתון הנעשה קודם חצות לילה ואחר ח"ל הזווג העליון הוא דז"א עצמו הנק' ת"ת ומן הזווג ההוא נבראים מלאכים חדשים כנז' בפ' פקודי. ולכן נאסר לעמי הארץ הזווג התחתון קודם חצות לילה והותר להם אחר ח"ל לפי שאז מתגלה הארה גדולה כיון שהוא זווג לברא מלאכים כנז' ובזווג דתפל' שחרית דחול הוא זווג זו"ן אפין באפין להוציא נשמות בני אדם אבל בשבת אחר חצות לילה יש יכולת בזווג עליון ההוא אפילו להוציא נשמות בני אדם שהם יותר מעולים מהמלאכים כנודע וגם אז הם זו"ן בזווג פנים בפנים ועתה נבאר ברכת השכיבנו כי הנה זווג זה ושכיבה זו היא אין בה זווג לצורך המלאכים לכן נקרא אבינו כי הוא לצורך נשמותינו התחתונים ולפי שהזווג הזה נעשה ע"י היסוד בלבד כנזכר לכן אמר לשלום שהוא היסוד וכנגד מה שהוא אחר היסוד אמר והעמידנו מלכנו לחיים טובים ולשלום. כי הת"ת עצמו הוא המתגלה ומזדווג עם הנקבה ומביא עמו המשך חיי הבינה הנקרא חיים טובים, וכנגד היסוד אמר ולשלום, נמצא כי לחיים טובים ולשלום הם הת"ת והיסוד, ולפי שהזווג הזה הוא לצורך בריאת נשמות מלאכים לכן אמר מלכנו כי אין מלך בלתי חיילות שהם המלאכים ויען שאחר חצות הוא זמן הקימה מן המטה אמר והעמידנו:

וענין ברכת אבות של העמידה שמעתי ממורי ז"ל שהוא באצילות ותכוין בה כי הנה בק"ש של ערבית נכנסו ו"ק דמוחין דגדלות דמצד אימא כנ"ל ועתה בברכת אבות נכנסין ו"ק דמו' דגדלות דמצד אבא אבל ג"ר דמוחין דגדלות בין מצד אבא בין מצד אימא אינן נכנסין כלל בתפלת ערבית והנה אעפ"י שלעיל בברכת אבות דשחרית ביארנו כי אין הו"ק דמוחין דאבא נכנסין עד שכבר נגמרו ליכנס ג"ר דמוחין דאימא והטעם הוא כי שם כיון שעתידין לכנס לכן נכנסין כל המוחין דאימא יחד אבל עתה שאינן נכנסין ג"ר דמוחין דאימא כלל לכן נכנסין ו"ק דמוחין דאבא אעפ"י שהם לא נכנסו ונמצא כי יש שינוי בין ברכת אבות דשחרית ובין ברכת אבות דערבית וצריך כוונה אחרת בברכת אבות דערבית שלא ע"ד אותה דשחרית ועדיין לא זכיתי לשומעה מפי מורז"ל:

מנהגים בענין שכיבת הלילה. הנה בתחלת הלילה ישכב על צד שמאל כנז' בהרמב"ם ז"ל. ואחר ח"ל אם ירצה לישן יתהפך על צד ימינו ומועיל מאד לבטל כחות החיצונים עוד דע כי לילה לאו זמן ציצית הוא כנז' בגמרא. אמנם אין זה אלא בטלית גדולה שמתעטפין בו בשע' התפלה והטעם הוא במה שנת' אצלנו בדרושי הציצית כי הטלית והציציות הוא בחי' אוה"מ הנמשך מצד אימא עלאה אל ז"א הנק' מדת יום אבל נוק' דז"א הנקרא מדת לילה כי אז זמן שליטתה אין לה בחינת אור מקיף משם אבל הטלית קטן כבר נתבאר כי בחינתו הוא מבחינת זמן הקטנות שאז הז"א הוא בבחינת העיבור דתלת כלילן בתלת ולכן נוהג אפילו בלילה לפי שבלילה הז"א ישן בסוד העיבור שחוזר להתעבר בתוך אימא עיל' בסוד ג' דקטנות ובחי' זו אינה מתבטל אפילו בלילה כי דוקא טלית דבחי' הגדלות הוא שנפסק ומתבטל בלילה. אבל ציצית דזמן ג' כלילן בג' אינו מתבטל כלל לעולם אפילו בלילה. ולכן צריך ליזהר שלא להסיר מעליו ציצית קטן לא ביום ולא בלילה וישכב עמו בלילה ויועיל מאד לבטל כחו' החיצו' ואין מן שצריך להסיר אותו מעליו אלא בכניסתו לבית המרחץ וראי' לדבר ממה שאמרו בגמרא מנחות שכשנכנס דוד למרחץ וראה עצמו ערום אמר אוי לי שאני ערום מן המצות עד שנסתכל במילה כו' ואם בהיותו ישן היה מסיר ציצית קטן א"כ למה לא היה מצטער בכל לילה שהיה נשאר בלי שום מצוה אלא ודאי שאין זמן שיהיה פטור מן הציצית קטן אלא דווקא במרחץ. גם דע כי בחצות לילה הראשונה אין ראוי לומר כלל שום סליחות ולא להזכיר י"ג מדות דויעבר זולתי בליל יום הכפורים וענין הסליחות שאומרים בלילי חדש אלול יתבאר במקומו גבי תפלת ר"ה גם אין ראוי לומר שום קינה ולא לעורר שום בכיה על חורבן הבית רק אחר חצות כנזכר בזוהר פעמים רבות פ' ויקהל כי בחצות הלילה אז מתעוררת הבכיה למעלה על חורבן ב"ה ואז זמנה האמיתית גם צריך ליזהר מאד האדם שלא להזכיר בפיו שם סמאל וז"ם ושם אלקים אחרים לא תזכירו ובפרט בלילה שאז הוא זמן שליטתו וממשלתו. ולא עוד אלא שגם הוא אסור להזכיר מעין דברים אלו כגון אלו בני אדם הרגילים לומר בלשון לעז איל דיאב'לו וכיוצא בדברים אלו אין להזכירם כלל לפי שגם השדים הם בחלקו ומתגבר כח כשמזכירין אותם ופעם א' הייתי עם בני אדם בלילה ובתוך הדבריאה שהייתי מדבר עמהם הזכרתי שם סמאל ואח"כ בבקר הלכתי לבית מורי ז"ל ונסתכל בי וא"ל הרי בלילה שעבר' עברת על לאו ושם אלקים אחרים לא תזכירו והזהר כל ימיך שלא תזכרנו לא שמו ממש ולא כיוצא בו ובפרט בלילה שאז ניתן לו כח להתגבר עליך ועל אחרים בסבתך אם תזכיר שמו ועי' בשער הפסוקי' בפסוק זה ושם כו':

שער הכוונות - דרושי תפילת ערבית דרוש ב
דרוש ב':

דע כי בזוהר חיי שרה אמר גבי ההוא גברא דאתא למשאל מן רשב"י ע"ה ענין התפלות וא"ל כי בתפלת שחרית הוי ימינו תחבקני ובתפלת המנחה הוי שמאלו תח' לראשי. ובתפלת ערבית אתייהיבת אתתא בין דרועי מלכא. וביאור הענין הוא כי בתפלת שחרית הוא זווג יעקב ברחל. אבל אין זווג ללאה אבל יש שם בחי' ימינו תחבקני הוא בחי' החסד המעורר האהבה ואח"כ בתפלת המנחה אז לאה אתמר בה שמאלו תחת לראשי ובתפלת ערבית אז אתייהיבת לאה בין ב' דרועין דמלכא ואז ז"א מזדווג ממש עם לאה. וז"ס פסוק ויהי בבקר והנה היא לאה. וז"ס תפלת ערבית רשות כי ע"י ב' תפלות שחרית ומנחה כבר אתייהיבת לאה בין דרועי מלכא והזווג מוכן מעצמו אמנם אחר החורבן בזמן הגלות עשאוה חובה והטעם הוא כי רחל אע"פ שיש בה ה"ג ודינים הנה היא עומדות באחורי נ"ה דז"א אשר בתוכה יש חסדים מגולים ומאירי' וממתקי' הגבורות שבראש רחל כי ז"ס מ"ש בזהר תצוה דדינים דנוק' נייחין ברישא כו' כמבואר אצלינו אבל לאה היא דינא קשיא לפי שמקומ' באחורי רישא דז"א עד החזה שכל החסדים אשר שם הם סתומי' ואינן מאירי' ולא עוד אלא שגם השעה גורמת כי בלילה הדיני' מתגברין כנודע לכן קבעוה חובה להתפלל ערבית כדי לגרום לז"א להזדווג עם לאה למתק הגבו' אשר בה ע"י החסדים שנותן בה כנז' באד"ר כי ענין הזווג הוא ה' חסדים דיהיב בה דכורא לבסמא ה"ג שבה. ואמנם בתחילת הלילה בתפלת ערבית עדיין לאה שיעור אתפשטותא אינו אלא עד החזה דז"א וא"כ היסוד דז"א הוא למטה משיעורה ואינו יכול להזדווג עמה. אבל הענין הוא כי כשהגדיל ז"א עלה שליש ראשון דיסוד שלו ונתחבר עם הת"ת שבו וממנו נגדל הת"ת דז"א כנודע ועי"ז השליש דיסוד שעלה לת"ת הוא מזדווג עם לאה. ואמנם אחר חצות לילה אז לאה מתפשט' עד סיום כל קומת ז"א בסיום רגליו והם שוים כחדא והשואה זו היא בסוף הלילה ואז כשמשחיר השחר אז הוא מזדווג עמה כנז' בזוהר בראשי' דף אמנם כפי התפשטו' לאה למטה כך שיעור דחיית רחל למטה שהיא נדחית מעט מעט למטה ונעשית בסו' נקודה ויורדת אל הבריאה לתת מזון לנערותיה אשר שם. וז"ס הפסוק ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה ושאר חלקים של רחל מתחבר' עם לאה ונכללו' יחד ומתארך פרצו' לאה עד למטה כנז':

והואיל ואתא לידן נבאר ענין התרדמה והנסירה של הנקבה כי הכל ענין א' בנסירת לאה ורחל כי שתיהם עומדו' באחוריו כנודע. הנה הכתוב אומר ויפל ה' אלקים תרדמה כו' והענין הוא שאחר שבאו המוחין ונכנסו תוך ז"א בהיותם מלובשי' תוך נה"י דתבונה ועי"כ נגדל ז"א הנקרא אדם וכאשר רצה להגדיל גם את נוקב' שהיתה בסוד נקודה קטנה מאחורי צלעותיו אז מה עשה הפיל תרדמה על ז"א וענין התרדמה הוא שהמוחין שנכנסו בו חזרו להסתלק ממנו כי הם חיותו ונשאר ישן ונרדם ואח"ך נכנסו מאחוריו אל תוך הנקבות ובתחילה יורדין תוך לאה ואח"ך מתפשטין עד תוך רחל וכל זה שלא ע"י ז"א ועי"כ נכללות יחד לאה ורחל ונעשות פרצוף אחד בכל אחורי ז"א וננסרה מאחוריו. וזה שאמר הכתוב ויקח אחת מצלעותיו פי' שנסרה ואח"ך ויביאה אל האדם כי בתחילה בהיותה דבוקה באחוריו קודם הנסירה היה חלק אור המוחין שבתוך ז"א הראוי להגדיל הנקב' נכנס תחילה תוך ז"א ואח"ך יוצא האור מתוכו דרך נקב אחורי החזה לחוץ ובונה הכלים של הנוק' והיתה היא צריכה לקבל ולינק ממנו ולכן לא יכלה להגדיל לגמרי ולכן באה הנסירה והוא שהמוחין ההם נתנם ה' אלקים שהם או"א אל הנקבה עצמה שלא ע"י ז"א כנז' ועי"כ נגדלו עוד הכלים שלה ונעשית פרצוף שלם שלא ע"י ז"א ואחר שנגדלה ויביאה אל האדם פב"פ ונזדווגו יחד וא"ת והרי כיון שנסתלקו המוחין ממנו ונתנו לנוק' איך מזדווג עמה אך הענין הוא כי אותם המוחין הראשונים שהיו לו ע"י הנה"י דתבונ' הם הם שנסתלקו ממנו ונתנו לנוק' ואמנם אז עלה הוא יותר למעלה ונכנסו בו מוחין אחרים חדשים יותר מעולים והם מן הנה"י דאו"א עלאין הנקרא חו"ב ונמצא שע"י הדורמיטא משיג מעלה יתירה וכאשר מזדווג אח"ך עמה הוא בכח המוחין החדשי' היותר מעולים כנזכר וזכור ואל תשכח זה ולא תחשוב שבעת הדורמיטא נשאר ז"א בלי מוחין ומצאתי בקונטרס אדם א' כי אז בעת הנסיר' המשיכ' אימא אל הנוק' דז"א עשרה חסדים שהם הויות דע"ב דיודין כי חסד בגי' ע"ב:

שער הכוונות - דרושי הלילה דרוש ג
דרוש ג':

בענין הלילה כבר הודעתיך איך הוצרכ' השינה והתרדמה להפיל על האדם לצורך הנסיר' הבאה אחריה. ונבאר עתה עוד עניינה דע כי כמו שביארנו שנשמותינו אנחנו עולות למעלה בכל לילה בהיות גופותינו ישנים ונרדמים ואז הם נעשים בחי' מ"ן לזווג העליון וזה לצורך עצמן של הנשמות כדי שיחזרו להתחדש לפי שבזמן שהיה ב"ה קיים היה הזווג העליון בבחי' פב"פ להוציא נשמות חדשות אבל אחר החורבן אין תפלות שלנו מועילו' רק לפי שעה להביא נשמו' חדשו' בבחי' אחור באחור בלבד ולכן אנו אומרים יחוד ק"ש בשעת התפלה כדי לזווג בתחלה את או"א ומאותו הזווג ינחילו לזו"ן בניהם את המוחין והעטרות שלהם כדי שאח"ך בשעת תפלת י"ח יזדווגו גם הם בניהם זו"ן כנודע. ואמנם הזווג הזה הוא בענין היום והנה גם בזווג הלילה אנו מיחדים יחוד ק"ש על מטתינו והנה החסידים הראשונים לא היו צריכים רק לומר פסוק הראשון שמע ישראל כנז' בגמ' דברכו' דסגי להו בחד פסוקא דרחמי' אבל עתה אנחנו דורות האחרונים הלואי שנפרש כל פרטי הכונות והיחוד כדי שנוכל לגרום זווג העליון של אחר ח"ל כדי לחדש את הנשמו' הישנות. והנה בתחלה אנו אומרים כל סדר הק"ש וזה הוא כדי לזווג את או"א בתחלה וינחילו עטרות ומוחין לבניהם זו"ן כדי שגם הם יוכלו אח"ך אחר חצות לילה להזדווג לצורך חדוש הנשמו' כנז' ונמצא כי כמו שהזוג דזו"ן של היום הוא גדול משל לילה כך יחוד ק"ש של היום הוא גדול משל הלילה. וכבר נתבאר אצלינו באורך ועי"ש והנה ז"ס חדשים לבקרים רבה אמונתך כי המלכו' הנק' אמונה נעשית גדולה ורבה בכל לילה ע"י כל נשמות התחתונים העולים בכל לילה להכלל ולהתעבר בתוכה כדי להתחדש שם בהיותם בתוכה ואח"כ בבקר יוצאות משם מחודשות וזמ"ש חדשים לבקרים. והנה הזווג של הלילה בין הזווג דאו"א ובין הזווג דזו"ן כיון שהו' גרוע מזווג של היום מוכרח הוא שיהיה לצורך התחלת תיקון לזווג של היום כי זה הזווג הנעשה בלילה גורם תיקון וכוננות כלי היסוד דנוק' כדי שתוכל אח"כ להעלות מ"ן בכלי ההוא בזווג הנעש' ביום:

ועתה נבאר ענין כוננות ותיקון זה הכלי דיסוד דנוק' מה עניינו הנה מקום עלית הנשמות בכל לילה היא ביסוד המלכו' נוק' עליונה שהוא בית הרחם שלה והמקום ההוא נקרא יד אשר ז"ס בידך אפקיד רוחי שאנו אומרים בכל לילה על מטתינו והטעם היותו נקרא יד הוא זה כי הנה ה"ג הם. שה"ס ה' אותיות מנצפ"ך וה' אותיות אלקים ושרשם הם למעלה בה' מקומ' כנזכר באד"ר והם בחוטמא ובפומא ובדרועין ובידין ובאצבען ובכל מקום מה' מקומות הנז' נכללין שם כל הה' גבורות אלא שהגובר שם בכל מקום מהם אינו רק גבור' א' מהם בלבד והיא הניכרת והנגלית שם ובה כללות כל הה"ג כי בחוטמא ניכר ונגלה גבור' א' מהם בלבד ובה כללות כולם ועד"ז הוא בפומא כו' ואמנם בסוף הה' מקומות במקום החמישי האחרון שבהם שם נגלו ונכרו כל הה"ג כולם. ולכן כנגדם היו ה' אצבעות היד כל אצבע נפרד מחבירו כי שם נתגלו כל גבורה וגבורה היטב משא"כ בשאר הה' מקומות כי אין שם בגילוי רק חוטם א' או פה אחד וכיוצא. והנה לפי שהה"ח נתגלו בה' אצבעות יד ימין והה"ג נתגלו בה' אצבעות יד שמאל ולכן הוצרך שבכל יום נסמוך את נוק' דז"א שה"ס תש"י ולקשרה בזרוע שמאל שהיא כנגד בחי' גבורה יד שמאל דא"א שהיא שרש כל הדינים והגבו' וע"י יתמתקו הגבו' והדינים שבנוק' כנודע שאין הדינים מתמתקים אלא ע"י שרשם ולכן אלו הה"ג נקרא יד כנז' וזו היד מקומ' באימא עלאה ומשם נמשכה אל היסוד נוק' דז"א. ואז נתקן היסוד ההוא ונעשה כלי כנז'. וסוד הכלי הזה עניינו הוא כי הנה נודע מ"ש רז"ל אין האשה מתעברת מביאה ראשונה. גם ארז"ל אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי. והענין הוא כי בביא' ראשונה נותן הזכר בנוקבא ה"ג ואלו הן נשארות תמיד בה ביסוד שלה בבחינ' שם הויה דההין הנקרא רוחא דשדי בגווה ובכחם היא מעלה אח"כ בשאר הביאות את המ"ן תמיד. וגם יש שם הכנה ביסוד ההוא לקבל טיפת מ"ד ולצייר' בציו' ולד ואם לא היה אותו הכלי כל הטיפות של שאר הביאות היו נפסדות ומתבטלות ולכך אין האשה מתעברת מביאה ראשונה כי הטפה הראשונה עושה אות' כלי ואחר היות שם כלי אז שאר הטיפות של אחר כך מצטיירות שם ומתעברות. והנה בזמן הראשונים היו מוציאים הבתולים באצבע והיו ממעכין ביד והטעם היה כדי שגם הביאה ראשונה לא תהיה לבטלה והיו מתקנין הכלי שבה באצבע כדי שתתעבר גם מביאה ראשונה וענין מיעוך זה היה למעלה בנוק' העליונה דז"א כי היד העליונה דאימא ירדה ביסוד שלה ומעכה אותו באצבע ותקנה אותו ועשאתו כלי. ונשאר שם בחי' ה' אצבעות אימא עלאה תמיד לצורך הכלי דנוקבא דז"א וז"ס מקדש ה' כוננו ידיך. ירצה המקדש הנק' אדני שהיא נוקבא דז"א הנה ידיך העליונים כוננו ותקנו אותו ועשו בו בחי' כלי כנז'. והנה כבר ידעת כי בכל יום ויום חוזרין להסתלק המוחין העליונים מזו"ן והנה המוחין ההם הם תוך הנה"י דאימא כנודע וכיון שהנה"י מסתלקים מכ"ש שגם הידים דאימא שהם יותר גבוהים מן הנה"י שיסתלקו גם הם למעל' ונתבטל הכלי שלה. ולכן אנו צריכים לעשות בכל יום תמיד ב' בחי' הא' להמשיך לה בלילה ע"י זווג אות' הידים העליונים כדי לכוננה ולעשותה כלי ביסוד שבה וזה לצור' בחינה השנית שהיא אח"כ בזווג היום תוכל להעלו' מ"ן ולצייר ולדות כנז' וכיון שכן הוא נמצא שאין זווג הלילה מועיל להוציא נשמות חדשות כיון שעדיין אין שם כלי אמנם יועיל לחדש הנשמות הישנות כדוגמ' הכלי שבה שגם הוא נתחדש עתה בזווג של הלילה בפסוק הזה של בשכמל"ו של הק"ש כמבואר אצלנו ואחר אשר נתקן הכלי בפסוק בשכמל"ו אז אנו אומרי' אח"כ פסוק בידך אפקיד רוחי כו' להעלות שם תוך הכלי ההוא שנתחדש עתה את נשמותינו כדי שיתחדשו גם הם עתה בלילה ואח"כ בזווג היום אז כבר נתקן הכלי כנז' ואז מוציאין נשמות חדשות אלא שאינן רק בסוד אחור באחור כנ"ל כי אחר החרבן אינו אלא באופן זה, ועד"ז הוא ג"כ בזווג העליון דאו"א כי בפסוק א' דק"ש שהוא שמע ישראל של הלילה אז נעש' בחי' תיקון כלי דיסוד דאימא עצמה ע"י ידי' אחרות יותר עליונות ואחר שהיא נעשית כלי בפסוק א' דשמע ישראל כו' הנה אח"כ בפסוק הב' של בשכמל"ו היא מכוננת כלי נוק' דז"א ע"י הידים שלה שמוריד' אות' למטה ביסוד שבה ואח"כ בק"ש דשחרית אז בפ' הראשון דשמע ישראל מזדווגים או"א זווג גמור ואח"כ בפ' הב' דבשכמל"ו מורידה אימא כח ושפע היוצא מן הזווג הגמור שלה כנזכר אל הנוק' דז"א כדי שיהיה בה כח להעלות מ"ן של המוחי' ההם להוציא נשמות חדשות בזווג העמידה כנ"ל וכבר נת' זה בס' התיקונים כי פסוק שמע הוא כנגד אימא ובשכמל"ו הוא כנגד מלכות והנה כבר ידעת כי נוק' דז"א נק' אסתר כי היתה אסתר רחמה צר וחביב' על בעלה כי תמיד מעיינה סתום כבתו' ולכן אנו צריכין לחדש בה בכל יום בחי' כלי היסוד שבה כנז'. ואחר שביארנו ענין השינה לתועלת עליית הנשמות התחתונים בכל לילה מזה ית' גם ענין השינה והדורמיטה של ז"א. והענין הוא כי גם הוא בעת שינה שלו עולה נשמתו למעלה באימא עלאה להיות שם בסו' מ"ן כדי לזווג את או"א כדי שמן הזווג ההוא ימשכו המוחי' לצורך נוקבא דז"א כדי לבנותה ולגדלה כשיעור קומתו. והנה יש בכאן ענין א' והוא כי הנה לפעמים עולה ז"א לבדו ולפעמים עולים שניהם והענין היא כי הנה אנחנו מצאנו ראינו כי גם בנשמות התחתונים בעת השינה עולים הנשמות של הזכרים והנקבות. והטעם הוא כי כיון שצורך עליית הנשמות בסוד מ"ן הוא לצורך התחדשות נשמות הזכרים והנקבות לכן צריכים כולם לעלו' לפי שהכלל הוא שלעולם אין שום מ"ן עולים לצורך עצמן אלא לצורך זולתם ושמור כלל זה. ונמצא כי מ"ן של נשמות הנוקבים עולים לצורך נשמות הזכרים. ומ"ן של הזכרי' עולות לצורך נשמות הנקבות ומזה נלמוד לענין זו"ן כי כאשר זו"ן צריכים שניהם לקבל מוחין אז צריכים שניהם לעלות בסוד מ"ן. ז"א לצורך נוקבא. ונוקבא לצורך ז"א ואז כיון שהשפע בא לשניהם מוכרח הוא שעתה תהיה הנקבה טפלה אל הזכר ואז היא מקבלת מוחי' שלה ע"י ז"א בעלה וכיון שהארתה נמשכת לה על ידו אי אפשר שתהיה שוה כמוהו ואינה נגדלת כשיעור קומתו. האמנם כאשר המוחים הם לצורך הנוק' לבדה אז עולה ז"א לבדו בסוד מ"ן לצורך מוחי' של נוק' ואז היא בעצמ' מקבלת המוחי' שלה שלא ע"י ז"א לפי שאין באין עתה מעורבין המוחי' שלו ושלה יחד כדי שנאמר שהוא מקבל שניהם תחילה ואח"כ הוא נותנם מידו אליה כמו שבזמן ששניהם עולים לצורך המוחי' של שניהם ולכן כיון שהוא עול' לבדו עתה בסו' השינ' והדורמיט' כנ"ל לכן המוחין שלה מקבלתם היא ע"י עצמה שלא ע"י ז"א ועי"כ נבנית ונגדלת בכל שיעור קומת ז"א כנז':

שער הכוונות - דרושי הלילה דרוש ד
דרוש ד':

בסדר כולל בלילה. ונבאר תחלה ענין כולל בענין השינה של האדם אימתי הוא טוב לישן או להיפך, הנה זמן השינה הוא בלילה ואז השינה טוב מאוד כמו שית'. האמנם השינה ביום רעה היא לצדיקים וטוב' לרשעים זולתי ביום שבת כמשי"ת עניינה בסדר היום וגם גבי ענין יום השבת וע"ש ואמנם ענין השינה של הלילה נבאר אותה בסוד ברכ' המפיל חבלי שינה כו' וגם עתה נבאר קצת עניינה מה היא ואמנ' דע כי טוב הוא לזהר שלא יישן האדם תיכף אחר תפלת ערבי' אמנם ישהא עד שיעברו ג' שעות מן הלילה ואח"כ ישן ועניין זה חלוי במ"ש רז"ל בפרק אין עומדים חסידים הראשונים היו שוהי' שעה א' ואח"כ מתפללים ושעה א' אחר התפלה עצמה ופריך בגמ' א"כ מאחר ששוהים כ"כ בכל תפלה ותפלה תורת' ומלאכת' אימתי נעשית ומשני מתוך שחסידים היו כו' וצ"ל מה עניינם של אלו החסידים כי בלי ספק להכרח גדול היו עושים דבר זה אמנם סוד הענין דע כי קודם חורבן ב"ה כמעט שלא היו צריכים ישראל להתפלל לפי שזו"ן היו תמיד פב"פ כי מוחי' דז"א היו קיימין בו תמיד ולא היו מסתלקים כלל ולא היה אז צורך אל מעשה התחתונים ותפלתם כדי להמשיך מוחין אל זו"ן כדי לזווגם פב"פ. אבל אחר חורבן ב"ה בעו"ה נסתלקו המוחין מן זו"ן וע"י תפלתנו אנו גורמין להחזיר ולהמשיך מוחין בזו"ן כדי שיזדווגו בעת התפי' וישפיעו שפע בעולם ואחר התפלה חוזרין המוחין להסתלק מהם עד זמן תפלה האחרת וכה דרכם תמיד בכל תפלה ותפלה של ימי החול גם ז"ס מ"ש בגמרא שהיו קצת ת"ח מתפללי' תפלת נדבה באמצע היום וכונתם היתה להחזיר המוחין פעם אחרת ולגרום זווג עליון בשאר עתות היום. גם ז"ס מ"ש בגמר' שהיו קצת אותם החכמים שהיו נוהגין ללבוש תפילין כל היום כולו והטעם הוא שעי"כ היו גורמין אל המוחין העליונים דזו"ן שלא יסתלקו מהם כל היום כמו שנתבאר זה לעיל בדרושי תפילין בדרוש למה זמן התפילין הוא ביום ולא בלילה וע"ש וגם שם נתבאר ענין הנז' פה בסו' הסתלקו' המוחין אחר כל תפל' ותפל' ושם נתבאר ענין הסתלקו' הזה מה ענינו ולהיכן מסתלק ומה נעשה ממנו ע"ש:

ונחזור לענינו כי החסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת אחר תפלתם כדי לגרום למעלה קיום העמדת המוחין בזו"ן שעה א' אחר התפלה ולא יסתלקו תיכף. וז"ס מ"ש רז"ל על מרע"ה שלא היו ידיו פרושות יותר מג' שעות והטעם הוא לפי שאין כח ביד האדם להמשיך מוחין הנז' יותר מג' שעות כענין הנז' בחסידים הראשונים. ונלע"ד חיים כי מה שמניחין תפילין כל היום הטעם הוא לפי שבחי' התפילין הוא רשימו של המוחין שנסתלקו כנ"ל בדרוש התפילין אבל ענין התפלה עצמה שהוא להמשיך המוחין עצמם אין כח באדם להעמי' זולתי ג' שעות כנז' דאל"כ יתקשו שני המאמרים אלו זע"ז כן נלע"ד. ונמצא כי כפי זה אין ראוי לאדם שישן תיכף בלילה אחר ת"ע וישהא שיעור ג' שעות להעמיד המוחין העליונים דזו"ן כי השינה היא סוד הסתלקו' המוחין שבו כמו שנבאר עתה בע"ה:

והנה ענין כונת השינה עניינה הוא שצריך האדם לכוין כי גם בעת השינה עובד את בוראו בסוד בכל דרכיך דעהו והוא שיכוין האדם שהוא עצמו הוא בחי' ז"א דכורא אשר הפיל עליו המאציל תרדמה וישן וסוד השינה היא סוד הסתלקו' המוחין ממנו ונודע שהמוחין שלו מלובשים תוך נה"י דאימא וכל זה מסתל' ממנו ויוצא ונכנס ברישא דנוק' דז"א, ועי"כ נבנית בסוד ויבן ה' את הצלע, ועיין בדרוש השופר ובדרוש הנסירה הנעשית בי' ימי תשובה כי שם נתבאר אמיתו' ענין זה וזה הענין נמשך עד חצות לילה ואז כבר נבנית הנוק' ונתקנה ואז חוזרין המוחין למקומן ברישא דז"א בחצו' הלילה ומזדווג בנוק' וז"ס חיוב האדם לקום בחצו' הלילה להורו' ענין חזרת המוחין ברישא דז"א להזדווג בנוק' כמשי"ת עניניו והבן היטב ענין קימת חצות לילה בסוד חצות לילה אקום להודות לך כו' ולגרום זווג העליון. והנה כונת השינה בעצמה הענין הוא למעלה בענין הדורמיט' והתרדמה של ז"א כי הנה נפלה עליו תרדמה וישן ואז המוחין שלו מסתלקין ממנו ונודע שהמוחין שלו הם בחי' נשמתו ורוחניותו ועולה נשמתו למעל' עד או"א ושם הוא מעלה מ"ן באימא עלאה וגורם זווג עליון דאו"א ועי"כ חוזרין להמשיך אליו מוחין חדשים כדי שיוכל להזדווג עם נוק' אחר חצות לילה, ואעפ"י שבכל הזווגים דאו"א צריך שיעלו שניהם זו"ן בסוד מ"ן אין זה אלא כשהזווג הוא לצורך שניהם אבל הזווג הזה דאו"א איננו אלא לצורך תיקון הנקבה בסוד ויבן ה' אלקים את הצלע ולכן מספיק שז"א לבדו יעלה מ"ן לצורך נוק' והנה כמו כן ממש צריך האדם התחתון לכוין בעצמו כי רוחניותו ונשמתו מסתלקת ממנו והוא מעלה אותם בתחי' הלילה בסוד מ"ן לגבי נוק' דז"א לצורך שלה כדי שתוכל אח"כ היא באותו רגע ממש של ח"ל להעלות מ"ן לגבי בעלה שהוא ז"א המתחיל להזדווג עמה בחצות הלילה ואעפ"י שהזווג הזה מתמיד והולך כל חצו' אחרונה של לילה עד אור הבקר אין בכך כלום כיון שכבר העלתה מ"ן לגבי בעלה בתחי' הזווג ברגע ח"ל וז"ס מ"ש בזו' כי בעת ח"ל מכריזין למעלה שירדו נשמות הצדיקים התחתונים למקומ' בעוה"ז לשבחא למריהון ולאתעסק' באורייתא בסוד מ"ש הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות כנז' בזוהר ויקהל קצ"ו ע"א אבל בחצות הראשונה של הלילה אז קב"ה עייל בג"ע ומשתעשע שם עם נשמות הצדיקים וענין השעשוע הזה הוא שנשמותיהן עולו' בסוד מ"ן ומעוררות הזווג והוא משתעשע בהם ואח"כ הם יורדות למטה לעסוק בתורה אחר ח"ל, וצריך לבאר מה ענין גודל השבח והמעל' הרבה והעצומה שהפליגו רז"ל בדרושים ובזוהר פעמים הרבה לאין קץ במעלת מי שעוסק בתורה אח'ר ח"ל כמה כחו גדול עד מאד:

והנה ענין שבח העוסק בתורה אחר ח"ל הענין הוא זה כי הנה הזווג הנעשה בח"ל ה"ס זווג יעקב עם לאה כמבואר אצלינו פעמים הרבה בענין ביאור ק"ש דשחרית ובדרושי' שכתבנו לעיל ואמנם רחל הנק' עקרת הבית נוק' אמיתית דז"א אין לה זווג אז וכמו שנבאר עניינה והיכן מקומה עתה בלילה כי ירדה אל הבריאה ושם היא צועקת ושואלת לשי"ת על חורבן בית מקדש' וכמש"ה קול ברמה נשמע כו' רחל מבכה על בניה כו' וגם היא נותנת זמירות והודאות אליו כל הלילה בסוד אלקים אל דמי לך כנז' בזוהר פ' לך לך. והענין הוא כי רחל נק' אלקים ונקר' אל ואינה שוקטת ושותקת כל הלילה ותמיד משבחת אליו יתברך וביאו' דברים אלו הוא כי הנה נודע מ"ש בש' הפסוקים בפ' ויצא על פסוק ותגנוב רחל את התרפים ובפ' עקב ענוה יראת ה' וע"ש היטב מאד כי שם נתבאר איך רגלי לאה ועקביי' שלה הם נכנסי' ומתלבשים תוך כתר דרחל וכל מקום הזה הוא בשליש אמצעי דת"ת דז"א ונמצא כי שיעור קומת לאה ורחל הם זו ע"ג זו והתחלתם מן הדעת דז"א עד סיום נה"י שלו אבל הם בעצמ' יותר ארוכות וגבוהות משיעור זה לפי שאם הכתר דרחל לא היה מלביש את רגלי לאה אלא שהיה מקומו למטה מרגלי לאה היו רגלי רחל צריכים להתפשט יותר למטה מרגלי ז"א ובהכרח היתה נכנסת בגבול עולם הבריאה ולכך נעשה הדבר הזה שכתר שלה ילביש את רגלי לאה ולא יצטרך מקום בפני עצמו אל כתר רחל ועי"כ לא תצטרך להתפשט ולהכנס בעולם הבריאה אמנם תעמוד בעולם האצילות ויהיו רגליה ורגלי ז"א שוים. והנה נודע שבתפלת ערבית הזווג הוא מיעקב ולאה ולפי שבהיות לאה באחורי ז"א היא עד החזה שלו בלבד א"כ גם בחזרתה פב"פ להזדווג עם יעקב אינה מתפשטת רק עד החזה דז"א בלבד ואחר תפלת ערבית חוזר' לאה למקומה אחור באחור כבתחילה עם ז"א ונמצאו אז לאה ורחל שתיהן אחור באחור עם ז"א לפי שרחל עמדה עם ז"א אחור באחור גם בעת תפלת ערבית כי הזווג לא היה רק יעקב בלאה כנז' והנה אחר שנפלה עליו השינה והתרדמה וכבר נתבאר עניינם לעיל שהוא שהנה"י דאימא עם המוחין דז"א אשר בתוכם מסתלקים מז"א ונכנסים בתוך נוק' דז"א והיא לאה והבן זה. אבל אמיתות הענין הזה נת' בדרוש השופר. והטעם הוא לפי שהמוחין נכנסין מעיל' לתתא ובתחלה פוגעין בלאה ונכנסין בה אמנם דע כי לפעמים כאשר המוחין נכנסין להגדיל את רחל אז מתערבות ומתחברות שתיהן יחד רחל ולאה לפי שהנה אורך נה"י דאי' הם ארוכות כשיעו' אורך ז"א כולו אשר אורכו כאורך לאה ורחל א"כ בהכנס הנה"י תוך הנוק' צריכין הם להתפשט בשתי הנקבות לאה ורחל להיותם מתלבשים בתוכם כי נוק' א' לא תספוק להלבישם ואז כיון שהנה"י דאימא הם בחי' א' בלבד אריכה א"כ בהתלבש' תוך לאה ורחל מוכרח הוא שיתחברו שניהם ויתערבו ויעשו פרצו' אחד בלבד גבוה הקומה ע"ד מה שנתבאר אצלינו בענין התחברות בינה עם תבונ' שנעשות שתיהן פרצו' א' וע"ש. אבל יש בזה הפרש א' כי אם עיקר הזווג בזמן ההוא לרחל אז אעפ"י ששתיהן מתחברות ונעשו' פרצוף א' עכ"ז אז לאה נותנת בדרך הלואה והשאלה את הגוף ואת הכלים שלה לרחל כדי שתתארך על ידם ואז כל הפרצוף ההוא נקרא בשם רחל ואם הזווג הוא בלאה אז הוא להיפך כי רחל נותנת ללאה בדרך השאלה והלואה את הגוף והכלים שלה להגדיל' ואז הכל נק' פרצוף לאה:

אמנם עתה הוא זווג דלאה כנודע ולוקחת בהלואה מן רחל כמשי"ת, והענין הוא שעתה קודם ח"ל נכנסין נה"י דאימא תוך לאה להגדילה בהיותה עדיין באחור והם נכנסין מעט מעט והשלמת זמן כניסתם הוא בחצות לילה ממש כי אז נתפשטו עד סיום רגלי רחל ונגמר הכל להעשו' פרצוף אחד כנז' והכל נקר' ע"ש לאה ובח"ל חוזרת לאה פב"פ והנה היא ארוכה ככל שיעור קומת ז"א ע"י מה שלוקח' בהלואה מן רחל כנז' ואז מזדווגת עם יעקב כמבו' לעיל וכן ית"ל בע"ה:

ונחזור לבאר ענין הלואה והשאלה זו מה עניינה הנה נתבאר אצלינו במקומות רבים שבתחלת אצילות רחל נוק' דז"א שהיא ספי' מל' שבי"ס דאצילות לא נאצלה רק בבחי' נקו' א' בלבד והנקו' ההיא היא שרשה ומציאות'. ואח"כ ע"י כניסת המוחין בז"א נמשכין אליה בדרך תוספת ט' נקו' אחרות ואז נגמרת ונעשית בת י"ס שלימות ואז יכולה להזדווג עם ז"א ונמצא כי שרש רחל ועיקרה אינה רק נקו' א' בלבד וכל הט' נקו' אחרות הם בסוד תוס' ואינה משרשה ומציאותה. והנה עתה אחר ח"ל לוקחת לאה לעצמה אלו הט' נקו' של התוס' וע"י נגדלת כשיעור אורך ז"א בהיותה אחור באחור ונמצאת לאה נגדלת ורחל מתמעטת והולכת עד שנשארת בסוד נקו' א' בלבד אבל פחות מאות' הנקו' שהיא שרשה ומציאותה בעת האצילות אינה מתמעטת בשום אופן בעולם וכבר נת"ל שהכתר דרחל מלביש רגלי לאה כדי שיספיק להם המקום ההוא ולא תצטרך רחל לרדת למטה מן האצילו' כנ"ל. ואמנם א"א להיות כך אלא כאשר לאה ורחל עומדות באחורי ז"א בבחי' ב' פרצופים זלמ"ז ואז תדחוק העליונה את רגליה ותכניס' בתחום התתתונה וישבו שם דחוקות. אמנם עתה שמתחברות ונעשות פרצוף א' א"א שהמקום שהוא כנגד שליש האמצעי ת"ת דז"א שיהיו שם אורות כפולים אלו בתוך אלו לפי שא"א לחלק א' מהגוף להתפשט ולהתלבש תוך חלק אחר שבו משא"כ בהיו' גופים מחולקים כנודע ונמצא שמוכרח הוא שעתה תרד רחל ותתפשט בעולם הבריאה. והנה מוכרח הוא שהנקו' העשירית התחתונה היא המתפשטת בבריאה והיא המלכו' של רחל וזכור זה. אמנם דע כי מ"כ בקונטריסי היפך מזה. ששמעתי ממוז"ל פ"א שהט' נקודו' הבאות לרחל דרך תוס' אלו נתקשרו ונתחברו עם לאה ונעשו פרצוף א' ונשארו למעלה באצילות אבל הנקו' השרשית של רחל שהית' בה בעת אצילו' אינה מתחברת עם לאה והיא היורדת למטה בבריאה בח"ל ופעם אחרת שמעתי כי הט' נקו' הבאים לה דרך תוס' הם היורדות למטה בבריאה. אבל הנקודה השרשית א"א לה לירד בבריאה בשום אופן וע"י הקרבנות והזמירות ותפלת יוצר דשחרית אז אנו מעלין כל ניצוצי האצילות שירדו בעולמות אלו וגם הט' נקו' של נוק' דאצילות עצמה כמבואר אצלינו באורך בס' תפלת השחר ואמנם אמיתות ענין זה נתבאר באורך בדרושי התפילין בטעם למה תפילין נוהגי' ביום ולא בלילה ושם נתבאר היטב הדרוש הזה כולו מתחי' ע"ס בכל דרושי הלילה ושם הוא אמיתות ענין זה:

ונחזור לענין ראשון כי בעת ח"ל חוזרת לאה פב"פ להזדווג עם יעקב וקומתה בכל אורך ז"א ואמנם רחל בעת ההיא נגמר ענין התמעטותה עד שנשארה בסו' נקו' אחת ורגלי לאה דחו אותה והוכרחה לכנס ולירד למטה בעולם הבריאה ונודע כי מדור הנשמות הוא בעולם הבריאה הנקרא כסא הכבוד וה"ס גן עדן העליון כמבואר אצלינו בדרוש חטא אדה"ר כי ג"ע העליון הוא כנגד עולם הבריאה שהיא בינה גן עליון בסוד נקו' יסוד שבה וג"ע תחתון הוא בעשי' בנקו' יסוד דמל'. וז"ס מ"ש רז"ל שבח"ל נכנס הקב"ה בג"ע להשתעשע שם בנשמות הצדיק' והוא בחי' נקו' השרשית של רחל אשר אין לה זווג אמנם ירדה אל הבריאה ושם משתעשע בנשמותיהן של צדיקים וז"ס מש"ה ויהי בחצי הלילה כו' והנה אשה שוכבת מרגלותיו כו' כי קודם ח"ל עומד' עמו באחוריו ובח"ל ירדה למטה ממרגלותיו של ז"א שהוא בעולם הבריאה כי עד סיום מרגלותיו נק' אצילות ואז ויחרד האיש וילפת על שנטרדה בת זוגו מאצלו ונפלה בעולם הבריאה כי כל זה הוא מחמת עונותיהם של ישראל שאל"כ היו שניהם זו"ן פב"פ תמיד לעולם כנודע וכמו שהקב"ה יושב ושואג על בת זוגו שנטרדה ממנו כמו כן נוק' בוכה וצועקת ושואגת לבעלה הוא מבפנים באצילות והוא מבחוץ בבריאה וז"ס אלקים אל דמי לך אל תחרש כו' הנדרש בזו' לך לך כנ"ל בענין השכינה הנקרא' אלקים ונק' אל כי אל דומה אליה ואל תחרש ולא תשקוט בקול צעקה אל דודה יעלנה מבור שאון אל מקומה הראשון אצלו בעולם האצילות:

והנה במה שביארנו יתבאר לך כמה דרושים ומאמרי רז"ל מזו' שנראים כסותרי' זה את זה כי הנה בזוה' לך לך ובהרבה מקומות נתבאר שאחר ח"ל הקב"ה משתעשע בנשמותיהן של צדיקים שבעוה"ז העוסקים בתורה בח"ל וכמש"ה חברים מקשיבים כו' ובמ"א מהזו' משמע שבח"ל הוא זמן זווג עליון דזו"ן ובמקומו' אחרים משמע כי זה הזווג דח"ל הוא זווג דאו"א ולסיבה זו הוא סתום ונעלם ונעשה מעצמו שלא ע"י מעשה התחתונים ותפלתם והרי ג' מקומות וג' סותרים זה א"ז אך במה שנת"ל שלשתם הם אמת כי בבחי' רחל שירדה למטה בבריאה ואין לה זווג עם בעלה ז"א אמרו שהנה הם משתעשעות בנשמותיהם של צדיקים ושומעים קול העוסקי' בתור' בח"ל. ובבחי' לאה המזדווג' עם יעקב אמרו כי זו"ן מזדווגי' בח"ל וגם זה נקרא שעשוע עם הנשמות כנ"ל בתחילת דרוש זה כי הוא עניין עליית הנשמות בסוד מ"ן אל לאה ולהיות כי יעקב ולאה ה"ס אחוריים עצמו דאו"א כמבואר אצלינו כי לכן נק' לאה עלמא דאתכסייא לכן הזכירוהו בשם זווג או"א אבל איננו אלא זווג יעקב ולאה כנז' הכלל העולה מזה הוא שצריך האדם להתנהג באופן זה שנבאר ועי"כ יהיה אהוב למעלה ונחמד למטה ומושכין עליו חוטי של חסד ביום ויהיה נקרא מכלל בני היכלא דמטרונית' קדישא:

וזה עניינו הנה בתחילת הלילה כשרוצה לישן ואמר הס' שנסדר בע"ה בענין ברכת המפיל חבלי שינה כו' ויכוין שענין השינה הזו תכליתה היא להעלות נשמתו בסו' הדורמיטא כדי שתהיה נשמתו בסוד מ"ן כדי לזווג לאה עם יעקב אחר ח"ל כי קודם חצות גם לאה עומדת באחור כנ"ל. וכשיקום בח"ל אז אינו יכול להעלות מ"ן ולכן יכוין אל הבחי' האחרת של רחל לפי שאז ממש אחר חצות יורד' בעול' הבריאה כנ"ל ואז תעשה שני דברים הא' הוא ענין הבכי' בעת חצות ממש על חורבן הבית לפי שאז ממש היא עת ירידתה מן האצילות אל הבריאה והקב"ה בעלה ז"א צועק כארי מבפנים והיא מבחוץ כנ"ל וישתף עצמו בצער השכינה שהיא זו הנקוד' השרשית של רחל שירדה למטה ויבכה כמו חצי שעה או יותר על טירוף רחל וגירושה וגלותה ועל חורבן ב"ה כי כל זה נעשה ע"י עונותינו ולכן צריך שיכוין באופן זה שהנה ע"י עונותינו גרמנו שיפלו הנשמות למטה בקלי' ויתערבו טוב ברע כנודע ולסיבה זו הוכרח' רחל הנז' לירד למטה בגלות ולכנס בין הקלי' כדי ללקט ולהוציא משם אותם הנשמות וז"ס אל גנת אגוז ירדתי כו' והבן זה מאד. ונמצא כי ירידת רחל בח"ל היתה לסיבה הנז' ואנו גרמנו כ"ז בעונותינו ולכן צריך האדם לבכות ולהשתתף בצערה זה ובפרט מי שיודע שהוא נמשך משורש נשמת קין בן אדה"ר אשר זוהמת הנחש מתרבה בו והנה בזוהמא ההיא נטבעין ניצוצות הנשמות ואדם זה ידו במעל יותר משאר בני אדם ומורי ז"ל מאד הזהירני בזה. ואחר שעשה בכיה זה מיד יקום ויעסוק בתורה עד אור הבק' וגם בזה יכוין שהוא לצורך רחל כנז' וכמו שנבאר וז"ס דהמע"ה שהיה עוסק בתורה בשירות ותשבחות כל ח"ל לתת עזר וסיוע אל השכינה שהיא רחל הנז' ואל הסוד הזה רמזו בזוהר על פסוק ולא אמר איה אלוה עושי נותן זמירות בלילה. והכונה היא שתכוין לתת נחת רוח אל רחל העומדת בבריאה כי כמו שבח"ל הראשונ' היתה לאה הולכת ונתקנת עד נקו' ח"ל ואז מזדווגת עם בעלה כן בחצות האחרונה של הלילה רחל הולכת ונתקנת בכח ועסק התורה של בני אדם התחתונים. ובעת עלות השחר נמצא' רחל מתוקנת כדי שתוכל לעלות בתפלת שחרית בעולם האצילות ותזדווג עם בעלה ובלי ספק שהמכוין לכל זה שנת' הנה הוא נק' באמת שושבינא דמטרוניתא. ובזה תבין שבח העצום שהפליגו לספר בזו' בשבח מי שעוסק בתורה אחר ח"ל. ודע כי העיקר הוא שצריך להשתדל בכל כחו לעסוק בתורה כל חצות לילה עד שיעלה עמוד השחר וילך להתפלל ולא יפסיק בשינה כלל ודבר זה אין למעלה ממנו אבל אם אין באדם יכול' להיות נעור כל חצות אחרונה של הלילה אז יקום ממש בחצות ויבכה על החרבן כמו חצי שעה כנ"ל ואח"ך תעסוק בתורה שעה אחרת ותכוין לשני הכונות הנז' ואח"ך תחזור לישן ובלבד שתחזור ותקום כמו חצי שעה קודם עלות השחר ותחזור לעסוק בתורה באופן שקודם שיעלה עמוד השחר תהיה מתקשר עם השכינה רחל הנז' וכאשר הגיע עלות השחר אשר אז עולה השכינה עם דודה באצילות כנודע הנה ימצאוהו נעור ומתקשר עמה בסוד בני היכל' דמטרוניתא ותעל' אותך עמה בעת עלותה בתפלת השחר וז"ס אעירה שחר אני מעורר השחר כי העיקר הוא שיהא ניעור בעת עמוד השחר וכבר נתבאר אצלינו ענין זווג אחר הנעשה בעת עלות השחר בסו' למנצח על אילת השחר כנז' בזוהר כמה פעמים וע"ש והבן זה היטב וצריך להזדרז בכל יכולתו לקום בחצות לילה ממש והנה אם הוא בלילי הקיץ הקצרים אף כשיקום משנתו יהיה קרוב לעמוד השחר אל תחוש לעסוק בתורה באותה שעה רק שתעשה סדר הבכיה כנז' ואח"כ אם ישאר זמן תעסוק בתורה ותזהר מאד שלא תתבטל מזה אפי' לילה א' כי הוא ענין רב התועלת. הכלל העולה מכל זה הוא כי נתבאר לך איך כמה גדולה ונפלאה מעלת אדם העושה כסדר שאמרנו שיכוין אל הזווגים הנעשים בכל יום מתחלת תפל' ערבי' עד סוף תפלת המנחה ואין ס' שהיודע לכוין כל זה על אמיתותו גורם שהזווגים הנז' נעשית ע"י ממש ואין קץ ותכלית לשכרו ואין למעלה ממנו ויהיה מכלל אותם הצדיקים הגוזרים למטה ודבריהן מתקיימים למעלה ומכאן ואילך נבאר כל הכוונות דרך פרט:

אמר הכותב הנה עד עתה נתבאר דרוש כולל בכל ס' הלילה ועתה נבאר הפרטים על הס' ונחלקם לב' חלקים החלק הא' במה שקודם השינה והחלק הב' במה שאחר ח"ל בקומו מן השינה בחלק הא' במה שקודם השינה דע דרושים רבים נאמרו לי בענין זה ואכתבם כל א' בפני עצמו בלתי עירוב. ובראשונ' אזכיר סדר הענין ואח"כ אבאר הכונה שצריך לכוין בו:

שער הכוונות - דרושי הלילה דרוש ה
דרוש ה':

בסדר הענין בקצרה הנה תתחיל ותאמ' ברכת המפיל ואח"כ תקרא ג"פ שמע והיה ויאמר וביאור כוונת ק"ש זו נבארה לקמן בע"ה אמנם ראוי שג"כ תכוין בה כמו שנתבאר בק"ש דשחרית ולא תחסר בה שום כונה כלל מכוונת ק"ש דשחרית זולתי באותם מקומות הפרטים אשר דבריהם חלוקים זה ע"ז. כיצד הנה בג' שמות ה' אלקינו ה' דבק"ש דשחרית ביארנו שהם הויה דע"ב ואהיה דיודין והויה דע"ב אבל בק"ש זו צריך שתכוין אל ג' הויות דע"ב דיודין גם במלת לעולם ועד תכוין בו תחילה מה שנתבאר בק"ש דשחרית. ואח"כ תכוין אל מה שנבא' בק"ש זו בכוונת הרי"ו אשר יש בו שהם ע"ב וקד"ם והמ"ם סתומה של לעולם ותכוין בכל הכתוב לקמן בענין ק"ש זו דזמן השכיבה ובמלת ובשעריך תכוין כי ר"ת וס"ת כ"ו כמנין שם הויה והנה צריך שתכוין שאתה עושה נשמתך מרכבה לאלו הרמ"ח תיבין שיש בק"ש זו ושנשמתך מתלבשה בהם כדי שעל ידם תעלה נשמתך לרקיע לפני אדוניה ית' וכדי להשלים מספר הרמ"ח תיבין צריך שטרם שתתחיל הק"ש תאמר אל מלך נאמן או תכפול ג' תיבות ה' אלקיכם אמת כנודע שאין בק"ש רק רמ"ה תיבות ויכוין שבפ' שמע ישראל יש מ"ב תיבין כנגד שם בן מ"ב אבגית"ץ כו' ויכוין שהוא עושה את ראשו מרכבה אל שם בן מ"ב הנז' ושראשו מתלבשת בו לעלות למעלה ע"י כנז'. ובפ' והיה אם שמוע תשמעו שיש בה ע"ב תיבין עד מלת ושמתם ויכוין בהם אל שם ע"ב היוצא מפסוק ויסע ויבא ויט ויעשה זרועותיו וגופו עד בטנו מרכבה אל שם זה ושהם מתלבשים בו כנז' ויכוין כי מן ושמתם עד סוף פ' והיה אם שמוע יש חמשים תיבין ויכוין להלביש גופו מן בטנו ולמטה עד סיום הגוף בסוד ן' שערי בינה הרמוזי' כאן וז"ס מבטן מ"י יצא הקרח ובפ' ויאמר יכוין שיש בה ע"ב תיבין ויכוין להלביש תרין ירכין ויסוד דיליה בשם בן ע"ב דויסע ויבא ויט שהוא נרמז ג"כ כאן בע"ב תיבין שבפ' ציצית:

והנה כוונה זו נתבארה בשלהי תיקון ע' דף קל"ג ע"ב ע"ש ותכוין שאלו הרמ"ח תיבין הם רמ"ח איברי דכורא ותכוין לחברם עם נוק' הנק' מטה שהיא המלכו' ולכן אח"כ תאמר פ' אלו הנה מטתו שלשלמה כו' כולם אחוזי חרב כו' ג"פ בכל פעם יש בהם ך' תיבין ובג"פ יש בהם ששים תיבין וה"ס הס' גבורים עצמם הנז' באלו הפ' וה"ס ו"ק דנוק' וכל א' כלול מי' הרי ששי' שכולם בחי' הגבו' גם תכוין כי ר"ת הנה מטתו שלשלמה הוא שם מה"ש והוא שם א' מע"ב שמהן דויסע ויבא ויט. ודע כי מטה זו היא בהיכל קה"ק דבריאה כי שם יורדת המל' בלילה כמבואר אצלינו בענין תפלת ערבית וברכת השיבנו. וכונתינו עתה שאחר שנתקנו רמ"ח איברי דכורא בק"ש אנו צריכין לתקן איברי הנוק' כנז' בסוד ס' גבורים ולסיבה זו אנו קוראים עתה ג' בחי' פסוקי' ובכל בחי' מהם יש ס'. הא' הם בב' פסוקים הנה מטתו כו' כנז' והב' אח"כ יקרא שלשה פסוקים דברכת כהנים שיש בהם ס' אותיות והם גם כן בסוד ס' גבורים הנז' ואח"כ תאמר יושב בסתר עליון כו' עד כי אתה ה' מחסי והם ס' תיבין ג"כ. והענין הוא שבתחילה אנו מתקנין המלכות בעולם הבריאה במקומה כי שם היא נק' מטתו שלשלמה כנ"ל וטעם הדבר הוא כי בהיותה כאן איננה רק בבחי' דל"ת וכמו שנתבאר אצלינו כי כל גובה קומתה הוא מן החזה דז"א ולמטה שהם שיעור ד' ספירות שבו שהם תנה"י ולכן נקרא דלת והנה חסרים ממנה שיעור ו' ספי' כדי שתהיה קומתה שוה אל קומתו. וענין זה התיקון נעשה ע"י ב' פסוקים אלו שהם הנה מטתו שלשלמה כו' כולם אחוזי חרב כו' שהוא בבחי' עולם הבריאה אשר שם היתה בבחי' דלת בלבד וע"י אלו הס' תיבות שה"ס ו' כל א' כלולה מי' כנז' נשלמת לי"ס והיא שלימה כמוהו כשיעור כל הי"ס דדכורא אשר שם בבריאה ולכן אין אנו מזכירין רק ששה החסרים ממנה אשר עולים לחשבון ס' ואחר שתקננו אותה למטה בעולם הבריאה כנז' ונשלמה לי"ס כנז' אז אנו מעלים אותם אל האצילות ולכן אנו צריכים תיקון א' והוא להשלימה ולתקנ' גם למעל' בבחי' עולם האצילות שיושלמו בה הו' החסרים ממנה ותהיה קומתה שוה אל קומתו אשר בעולם האצילות וכנגד תיקון זה אנו אומרים ס' אתוון דברכת כהנים. אמר הכותב הבט נא וראה ענין עלית הנוק' באצילו' אחר השינה כנראה שז"ס ענין העלאת או"א לנוק' לעילא לתקנה לה בסוד המוחין ולהגדילה בסוד ויבן ה' אלקים את הצלע כו' ונמצא כי הד' היא רחל והו' היא לאה ושתיה' עולות ונעשות פרצוף אחד שלם וגבוה ככל שיעור ז"א כנ"ל בסדר כולל בלילה וע"ש היטב כנלע"ד ואח"כ אנו מחברין יחד שתי בחי' אלו שהם בחינתה בבריאה עם בחינתה באצילות כדי שתהיה בסוד מטה וכנגד זה א"א ס' תיבין דיושב בסתר עליון כו' וז"ס מלת עליון הנז' כאן שהוא רומז אל התחברות האצילות שהוא עליון עם הבריאה אחר כך יתודה סדר הוידוי על עונותיו וצריך להתודות מעומד כנודע אמנם שאר הסדר אם תוכל לאומרו מעומד שפיר טפי ואם תאמר אותו מיושב אין בכך כלום. ואמנם כשאת' מתוד' צריך שתכוין שאתה עומד בעו' העשיה ונודע שהנפש הוא מעולם העשיה גם נודע שהנפש היא החוטא' בסו' ונפש כי תחטא והנה בחי' נפשך היא האומרת עתה הוידוי הזה. וסוד הענין הוא לפי שעתה רוצה האדם לישן והשינ' היא אחד מס' במיתה ובפרט עתה שכונתך היא להעלות נפשך בסוד מ"ן למעלה כנז' בדרושים שקדמו ולכן צריך שתחשוב בעצמך כאלו עתה אתה נפטר מן העולם ורצונך להעלות נפשך למעלה כנז'. והנה בהיות החטאים מצויים בנפש הקלי' דביקים בה ואינן מניחי' אותה לעלות ולכן באמרך הוידוי בלב שלם מתפרדין הקלי' מנפשך אשר בעולם העשיה ואז עי"כ תוכל לעלות לעולמות העליונים ותכוין בלב שלם כאלו אתה עומד לפני ב"ד ונידון לפניהם ונתחייב מיתה ואתה מוסר עצמך לקבל מיתה בסבר פנים יפות ע"י ב"ד לכפר עונות ותכוין כאלו אתה מקבל ד' מיתות ב"ד סקילה שריפה הרג וחנק ותשים נגד עיניך שני שמות ידוד אדני בחיבור יאהדונה"י ותאמר בלב שלם ירמ"י או"א שאם חטאתי לפניך באות י' של הויה ובאות א' של אדני יהיה נחשב לפניך כאלו נסקלתי בב"ד ע"י או' א' של אדני ויחשוב בעצמו כאלו בעת ההיא מת ונסקל ע"י ב"ד. ואם חטאתי באו' ה' ראשונה של הויה ובאו' ד' של אדני יהיה נחשב לפניך כאלו נשרפתי בב"ד ע"י אות ד' של אדני. ואם חטאתי באות ו' של ההויה ובאות נ' של אדני יהיה נחשב לפניך כאלו נהרגתי בסייף בב"ד ע"י אות נ' של אדני. ואם חטאתי באות ה' אחרונה של הויה ובאות י' של אדני יהיה נחשב כאלו נחנקתי בב"ד ע"י אות י' של אדני וכבר ידעת' מ"ש בתיקון תי' כ"א דנ"ז ע"ב כי ד' מיתות ב"ד באות משם הויה בהתלבשו בנרתקו שם אדני:

גם טוב מאד לכוין בארבע מיני כוונות ויחודים שביארתי בדרוש אחרון של הציצית שהם מועילים לתקן ד' מיני מצות אם פגם האדם בהם וע"ש. והם ציצית ותפילין וק"ש ותפלה. ואח"כ תכוין כאלו נפטרת מעולם העשיה ונפשך עולם מעשיה אל היצירה ותכוין ממש כאלו נפשך פורחת ועולה בעת הזה מעולם העשיה אל היצירה והעליה זו היא בכח שם מ"ב אבגית"ץ כו' שקוצי"ת שהם ז' שמות כנגד ז' ספי' מחסד עד מל' ולכן אחר הוידוי עם הכוונות הנז' תאמר תפל' אנא בכח כו' ואל תזכור שם בן מ"ב בפיך ממש אבל תכוין איך נרמז בר"ת של תפל' זו דאנא בכח כו' ואחר שאמרת תפלה הנז' אשר ע"י עולה נפשך אל היצירה הנז' בס' תפלת השחר כי אין שום עליה אלא ע"י שם בן מ"ב גם נתבאר שם כי שם בן מ"ב זה הוא ביצירה. והנה אח"כ יש בזה שנויים והמשל בזה כי בליל א' מהשבוע שהוא ליל מ"ש אחר שגמרת כל התפלה הנז' תחזור לומר ששה תיבות ראשונות שהם אבגית"ץ אשר בהם נרמז שם אבגית"ץ ותכוין ששם זה הוא בספי' החסד המושל ביום א' מהשבוע ותכוין כי שאר ו' שמות נכללין בזה השם הראשון השולט עתה גם תכוין אל ההויה אשר בספי' החסד שנקודה סגול בכל ד' אותיותיה כנז' בתיקונים שלהי תיקון ע'. גם יכוין אל שם ההויה בנקוד הנרמז בר"ת ד' מלות בראשי' ברא אלקים את כזה ידוד כנז' שם בס' התיקונים קל"ג ב' ויכוין שבשם הזה של אנא בכח כו' מעלה נפשו מן העשיה אל היצירה באופן זה כי בשתי אותיותיו הראשונים מכסה פניו של נפשו ובשתי אותיותיו האמצעיות מכסה רגליו ובב' אותיותיו אחרונות יעופף למעלה כי שם של מ"ב זה נרמז בסוד שרפים עומדים ממעל לו כו' בשתים יכסה פניו כו' כנודע. ואח"כ יחזור לאומרו ויכוין להעלות בו את רוחו מן היצירה לבריאה כסדר הנז' ויכוין בשם בן מ"ב שבעולם הבריאה והוא בשני בחי' שהם אהיה יה"ו גם הוא אהיה אהיה וכל בחי' מאלו הוא בגי' מ"ב וגם תכוין בפרטות באות ראשונה של אהיה יה"ו ובאות ראשונה של אהיה אהיה ע"ד מה שביארנו בשם אבגית"ץ ושאר הז' אותיות כלולות בה. גם נודע מ"ש בזוהר בר"מ סו' פ' יתרו דצ"ג ע"ב בענין ז' שמהן דנפקי משם אהיה יה"ו והם נתלין בז' אותיו' וזה סדרן ידוד ידוד בנקוד אלקים מצפץ יה אדני אל אלקים מצפץ ולכן עתה שהוא בליל ראשון תכוין בפרטות אל שם ראשון משבעה שמות אלו היוצא מאות ראשונה של שם בן מ"ב דבריאה והשאר נכללין בו ואח"כ יחזור לאומרו ויכוין להעלות בו את נשמתו מן בריאה לאצילות בס' הנ"ל ויכוין בשם בן מ"ב שבעולם האצילות וה"ס מ"ב אתוון שיש בשם ההויה ארבעה אותיות פשוטות וי' דמילוי וכ"ח דמילוי המילוי דאלפין וסדרן כך מילוי המילוי ואח"כ המי' ואח"כ הפשו' אבל הזהר שבשני מ"ב אלו דבריאה ודאצילו' אל תזכירם אלא תכוין בהם במחשבה בלבד אבל המ"ב דיצירה תזכרנו בפיך על דרך אותיות תפלת אנא בכח גדולת ימינך תתיר צרורה כו' ולא באותיותיו ממש ואחר שהשלמת כל שם בן מ"ב האלו שלשתם כנז' אז תאמר אח"כ בשכמל"ו כנודע וטוב הוא שתכוין תמיד בשם אבגית"ץ עד שתישן ותמיד תכוין בכל העליו' הנז' כאלו ממש נפשך או רוחך או נשמתך עולה עתה לרקיע ופורחת משם ע"ד עליות הנז' בכח השמות הנז' ובליל ב' של שבוע יעשה הסדר הנז' ממש אבל ההפרש הוא שעיקר כוונתו תהיה בשם הב' של קר"ע שט"ן השולט ביום הב' שהוא גבו' חילוף השם הא' שהיה שולט ביום א' ונמצא שאחר שסיים תפלת אנא בכח כו' יחזור לכוין בפרטות בשם קר"ע שט"ן בסוד בשתי' יכסה פניו כו' כנ"ל ממש ושאר השמות כלולין בו גם יכוין בפרטו' אל אות שני' שבשם בן מ"ב דבריאה וגם אל השם הב' היוצא ממנו ונחזור אל הענין שצריך שיכוין שנית בפרטות בשם קר"ע שט"ן ויכוין שהוא בגבו' וההויה ניקוד בשבא והוי"ה האחרת מנוק' מן ר"ת ויאמר אלקים יהי רקיע ידוד ובליל ג' יכוין בפרטות אל שם נגד יכש והויתו נקודה בחולם. והויה אחרת מנוקד מן ר"ת ויאמר אלקים יקוו המים ידוד וגם יכוין בפרטו' אל שם אות ג' דשם בן מ"ב דבריאה ואל שם הג' היוצא' ממנו ובליל רביעי יכוין אל שם בט"ר צת"ג ובהויתו בחיריק והויה אחרת מנוק' מן ר"ת ויאמר אלקים יהי מאורות ידוד ואות רביעי דשם מ"ב דבריאה ושם ד' היוצא ממנה. ובליל ה' יכוין בפרטות אל שם חק"ב טנ"ע והויותו בשורק הנק' קיבוץ והויה אחר' מנוק' מר"ת ויאמר אלקי' ישרצו המים ידוד ואות ה' דשם מ"ב דבריאה ושם ה' היוצא ממנה ובליל ו' יכוין בפרטות אל שם יג"ל פז"ק והויתו בשורוק וא"ו והויה אחרת מנוק' מן ר"ת ויאמר אלקים תוצא הארץ ידוד ואות ו' דשם מ"ב דבריאה ושם ששי היוצ' ממנה. ובליל שבת יכוין בפרטות אל שם שקוצית והויתו כלולה מכול' והויה אחרת מנוקדת מן ר"ת ויאמר אלקים הנה נתתי ידוד ואות ז' דשם מ"ב דבריאה ושם הז' היוצא ממנה ואל תשכח את אשר זכרנו לעיל שבכל לילה מז' לילי השבוע תכוין אל ספי' א' מחסד עד המלכות כי מלכות שולטת בליל שבת. גם טוב מאד לכוין בהעלותך נפשך ורוחך ונשמתך ע"י ג' מיני מ"ב הנז' לעיל שתכוין לשתף ולחבר עמך כל הנשמו' והרוחות והנפשות של ישראל אשר אין בהם כח לעלו' מעצמם ותכוין להעלותם עמך ובפרט אם אתה בקי ומכיר בשרשי הנשמות ויודע ומכיר בנשמות של אהוביך וקרוביך וחבירך שתעלם עמך וכבר נת"ל שאחר כל זה יאמר בלחש בשכמל"ו. ואח"כ ישים נגד עיניו שם הויה ויציירנה בג"פ רי"ו כנודע אצלינו כי אותיו' י"ה הם ציור יר"ו כזה י"ה ואותיו' ה"ו הם ציור רי"ו כזה רי"ו ואותיו' ו"ה הם ציור ור"י כזה ור"י כי רגל אות הה"א התלויה לפעמים אנו מציירין אותו בציור י' שהוא ו' זעירא ולפעמי' בציור ו' ממש ונמצא כי ג' מיני ציורי רי"ו יש בשם הויה וכבר ביארנו כי ג' רי"ו אלו הם בגי' תרחם ציון. גם תכוין לעשות הה בצורת ד"י ד"י ואח"כ תאמר בידך אפקיד רוחי ותכוין לאלו הידים הנז' ולקמן בכונת ק"ש שעל המטה ית' כונת פסוק זה בע"ה. ודע שצריך תיכף אחר פסוק זה לישן ולא יהרהר בנתים בהרהור אחר כלל ואם אינך יכול לישן תיכף צריך שתכוין במחשבתך ותעסוק באיזה דרוש הנוגע לבחי' הנוק' דז"א לפי ששם הוא עליית נשמתך עתה כנ"ל. ודע כי פעם א' שמעתי ממוז"ל שאחר הק"ש תאמר ב' פסוקים אלו שהם יעלזו חסידים בכבוד כו' רוממות אל בגרונם כו' ואח"כ תאמר פסוקים אלו הנה מטתו שלשלמה כו' ולעיל בענין ק"ש דשחרית בדרוש א' בענין רמ"ח תיבין דק"ש ביארתי ג"כ ענין הק"ש דערבית וע"ש היטב. וגם נתבאר שם מה שצריך לכוין במלת בגרונם בסוד אותיו' גרון וע"ש גם תכוין כי ר"ת רוממות אל בגרונם הם באר למפרע וה"ס הויה ואלקים ידוד ואדני שהם ב' יחודים וכללותם הוא בגי' באר ותכוין להעלות נפשך למעלה בסו' מ"ן הנובעים ועולים מתתא לעילא בבאר העליון כמו שהודעתיך כי כל בחי' באר היא סוד מ"ן מתתא לעילא הפך מ"ד שהם מעילא לתתא. ובמלת פיפיות תכוין לשם ההויה דמילוי ההין שהוא נק' חרב פיפיות ר"ל חרב שיש לו שתי פיות באופן זה כי אם תצייר צורת ה' בג' ציורים שהם די דו ווו הרי הם בגי' מ"ב ובהויה דב"ן יש ד' ההין ב' ההין הראשונות הם בגי' פ"ד ועם הכולל הרי פ"ה א' וכן בשני ההין אחרונות הם פ"ה שנית הרי שני פיות בהויה זו:

שער הכוונות - דרושי הלילה דרוש ו
דרוש ו':

בברכת המפיל חבלי שינה כו' באורך הנה בברכ' זו נבאר כמה הקדמות רבות התועלת ושים לבך אליהם דע כי בששת ימי בראשית כשנברא העולם מצינו שבריאת אדם וחוה נבראו בע"ש וה"ס בחי' זו"ן העליונים שנתקנו אז ביום ע"ש וכמו שנבאר עניינם בע"ה. והנה נודע כי ז"א נרמז באו' ו' דהויה והטעם הוא לפי שאין בו רק ו"ק בלבד בתחילת אצילות והיו חסרין ממנו נ"ר ואז הורידה אימא עלאה נה"י שבה למטה בז"א ומהם נתהוו ונעשו ג' מוחין בז"א שהם חב"ד ואז נתעלו החג"ת הראשונים שלו ונעשו בבחי' תלת חללי גלגלת' דיליה ובתוכם נתלבשו ג' מוחין הנז'. ואל יקשה בעיניך מ"ש באד"ז כי תלת מוחין דז"א נתהוו מן או"א ודעת והתשובה בזה הוא כי נודע שיש חילוק בין או"א לברא וברתא כי ברא וברתא הם חלוקים זמ"ז ואינם שוין בענין מיעוטם אבל או"א כחדא שריין וחשובים כא' ואבא תדיר אתגניז גו אימא ונמצא שאעפ"י שתמצ' תמיד כתוב בדברינו שהמוחין דז"א נעשו מן נה"י דאימא ודאי שג"כ הם מכח אבא וכבר נתבאר זה באורך במקומו גם בזה תבין מ"ש בזו' כי ירכין דאימא אינון סתימין ולא אדכרו בשיר השירים וביאורו הוא כי נתלבשו תוך רישא דז"א להיות לו שם בסוד מוחין ושם נסתתמו ואשתארו סתימין גו גלגלתא דז"א ואחר שנעשו בו ג"ר בדרך הנז' נמשך הארה מן חג"ת שבו שנתעלו למעלה בסוד גלגלתא לנה"י שבו ונעשו בו בחי' חג"ת שבו של עכשיו ואח"כ מכח הארה הגדולה שקנו נה"י דיליה ונתעלו לבחי' חג"ת נמשכה מהם הארה למטה של בחי' נה"י ונתהוו בו בחי' נה"י למטה והרי נשלם ז"א בי"ס שבו:

ועתה נבאר בנין נוקבא דז"א כי הנה בהגיע עת אצילות ת"ת ז"א כנ"ל אז תיכף נקיב נקב באחורי חזה שלו ושם נאצלה ראש הנוק' כנז' באד"ר. והענין הוא כי ז"א כלול מי"ס בהתחברו עם המל' אמנם עדיין עתה בעת הזו שהוא בתחילת אצילותה אין במל' הזו רק חלק עשירי שבה בלבד ואינה נק' רק בחי' נקודה קטנה כנודע. ואח"כ התחיל המאציל לתקנה ולהגדיל' ולעשותה פרצוף גמור כלול מי"ס ע"י ט' נקו' שהוסיף בה כנז' וזה ענין תיקונה והגדלתה כי בתחילה מבחי' האחוריים דנה"י דז"א נעשו בה ג' מוחין חב"ד אבל נודע כי כל שיעור קומת' הוא שיעור אורך שמן החזה שלו ולמטה והוא כי הירכין שלו נחלקים לפרקין כנודע באופן שמן הת"ת שלו דמן החזה ולמטה נעש' הכת' שבה ומן אחורי נה"י שבו נעשו כל ט"ס שבה מחכמה עד מלכו' שבה כנודע אצלינו וכבר נתבאר כי לסיבה זו נקרא הנקבה בשם אות דלת כי שיעור קומתה אינו רק כנגד ד' ספירות אלו בלבד. אבל אין זה רק בהיותה אחור באחור ואחר שחוזרת פב"פ נק' ה"א ע"ד מ"ש בסבא דמשפטים בסוד יהודה דאתקריאת דלת ואתקריאת ה"א דא מסכנו ודא עתירו. והענין הוא כי בהיותה אחור באחור כנגד ד"ס אלו נק' דלת דלה ועניה היושבת באחור ובחזרת פב"פ אז נק' ה"א בסו' העושר כי כבר זכתה לחזור אפין באפין והבן כלל זה של דלת ושל ה"א היטב. והנה נמצא כי בהיות' באחור היא טפילה אליו וצריכה אליו שיאיר בה והוא פותח עיניו להשגיח ולהביט בה אבל אינו מביט אלא במקום החזה שבו ומשם נוקב אור עיניו ויוצא לאחור ומאיר בה כפי מה שהיה באצילות עצמו ובהיות הוא מביט בה גם א"א מביט ומשגיח ומסתכל בז"א כנז' באד"ר ואחר שנתקנה באחור כשבא ע"ש עלה ברצון המאציל העליון להחזירה פב"פ ויהיה זווגם שלם כי בהיותם אחור באחור או זווגם ג"כ הוא אחור באחור ועוד כי בהיותה באחור צריכה להיות ג"כ הנקבה גרועה וקטנה ממנו לפי שהנה היא אז מקבלת הארה ע"י בעלה ולכן רצה להחזירה בפנים שיהיו שניהם שוים ואז מה עשה הפיל ה' אלקים תרדמה על האדם שהוא ז"א ולא אשתאר ביה רק קיסטא דחיות'. וביאור מילת קיסטא דחיותא הנז' בזוהר בכמה מקומות ר"ל מדת החיים פי' שעתה חזר ז"א להיותו כבראשו' כמדתו שלא היו בעת אצילותו רק ו"ק בלבד כנ"ל ובהיותו חוזר אל מדתו הראשונה אין בו כח להאיר בנוק' ולהשפיע בה לפי שאז אין בז"א רק ו"ק בלבד ונוק' אין בה בחי' מוחין ושום אבר מן גופא רק חלק עשירי מעשרה חלקים שיש לה בגדלות' כנ"ל:

והנה כשאין בו רק ו"ק אין בו בחי' חיות רק אותו חלק העשירי מן החיות שהיה לו שהוא מגיע לנוק' ואז נחלק אותו החיות שאינו רק חלק העשירי בלבד ונחלק בו"ק ובמלכות שבו וזהו ביאור קיסטא דחיותא כי הוא מדת חיי ז"א בהיותו בבחי' אצילו' בן ו"ק בלבד ובשער הפסוקים פ' וישב בפ' ויוסף הורד מצרימה נת' ענין השינה והחלום והפתרון מה עניינם באר היט' ואחר שחזר ז"א אל מדתו הראשונה בן ו"ק בלבד נסתמו עיניו ועפעפיו ולא יכול להשגיח ולהאיר בנוק' כבראשונה וגם הסתכלות א"א בו נחסרה ממנו וכנגד הסתלקו' הארת עיני א"א ממנו אמר המפיל חבלי שינה על עיני כי בחסרון הסתכלות עליון בו נפלה שינה בעיניו ומזה נמשך כי גם הוא סילק הארתו והשגחתו בנוק' וסגר עיניו בעפעפיו ולא נסתכל בה וכנגד זה אמר ותנומה על עפעפי ונמצא כי כמו שז"א חזר למדתו הראשונה כן נוקבא אחר אשר הגדילה אחו' באחו' פרצוף שלם כנז' חזרה למדת' הראשונ' להיותה בסוד נקו' קטנה ע"י הפל' התרדמה כנז' ולכן עתה נק' צלע ולא פרצוף וזש"ה ויקח א' מצלעותיו ואחר שנתמעטה נסרה המאציל מאחוריו והעלה אותה למעלה כנגד הפנים דז"א ואז האיר בה א"א והשלים תיקונה והגדילה ובנאה בנין שלם כמו שהיה בעלה בתחילה ונמצאו עתה שניהם שוין ממש זה כזה אדם וחוה ואח"כ חזרה הבינה להלביש נה"י שלה ברישא דז"א לעשות לו מוחין כנ"ל ונמצא כי אז היו שניהם פב"פ:

אמר חיים הכותב נלע"ד כי זה סוד עליית לאה למעלה כמו שנת"ל בדרושים שקדמו ולכן היא כנגד פנים ממש דז"א ואפשר שאח"כ מתחברת עם כלים דרחל ונעשות שתיהן פרצוף א' ולהיות כי לאה היא אחוריים דאימא לכן עלתה למעלה והבן זה. אבל צריך שתדע כי יש שני בחי' של פב"פ בחי' הא' היא זו שזכרנו עתה כי נעשו פב"פ ע"י המאציל העליון ואז באו אל הנקב' גם היא בחי' פנים מלמעלה מן המקום שנמשכו בחי' הפנים של ז"א בחי' השנית היא כי אעפ"י שחוזרים פב"פ הוא מכנגד החזה דז"א ולמטה כשיעור שהיתה עומדת בתחילה מאחוריו חזרה עתה להיות בפניו שיעור ההוא עצמו בלבד ואז נכנסין אורות הנה"י דז"א מצד בחי' הפנים שלהם ומאירים בה ונעשים בה ג' מוחים ואינם נמשכים מלמעל' כנז' כי כן עד"ז בהיותה מאחוריו היו מאירים אחורי' דנה"י שלו בה ונעשו בה ג' מוחין כנז"ל. וצריך שתדע שאין הכונה לומר שהנה"י שלו נעשו ממש מוחין דילה אמנם הכוונה היא שהנה"י שלו מאירין בגלגלתא דילה ואז נעשה מהם גלגלתא א' לקבל בתוכה מוחין עלאין שיבואו אליה אבל אפשר שלפעמים אין בנקב' רק ג' אורות אלו דנה"י דז"א לבדם בסוד מוחין דנוק' ולפעמים יש גרעון אחר גרוע מכל זה והוא שאפי' ג' הארות האלו דנה"י דז"א לבדם אינם בה בסוד מוחין רק בחי' ניצוצו' מתנוצצות מהם ובחי' זו השלישית היא בחי' מוחין דנוק' בימי החול שלא בזמן התפלה והסתכל ג' מיני מוחין אלו של הנוק' וזכרם ונמצ' מכל זה הנ"ל שא"א הוא המפיל שינה על עיני ז"א שלא להסתכל בו וחוזר לבחי' ו"ק ועי"כ נמשכת תנומה על עפעפי ז"א מלהשגיח בנוק' וגם היא חוזרת לבחי' נקו' א' ואח"כ א"א הנז' עצמו מגדיל ומאיר את הנוק' כנ"ל וכנגד זה אנו אומרים ומאיר לאישון בת עין כי א"א מאיר בנקבה הנק' אישון בת עין כנודע. והענין הוא כי בהיות המלכו' בסוד נקו' אין בה פרצוף שלם רק נקו' א' כלולה מי"ס אבל אינם בה בפרטות ותמיד המל' עומדת בבחי' נקודה כנודע עד שאנו צריכים לבנותה בנין גמור ע"י ברכת אבות כנ"ל ואז בהיותה בסוד נקו' זו אז נק' המלכות אישון בת עין בכל ס' הזו' והתיקוני' וזכור היטיב כלל זה וזה ענין אומרו ומאיר לאישון בת עין שהוא הנקו' הזאת וע"י הארתו בה מגדילה ונעשי' פרצו' גמור כנ"ל וצריך שתדע כי זו הנקו' יכולה לעמוד עם ז"א פב"פ בכל עת וזמן וזכור גם זה ועיין בהקדמת ביאור תפלות ר"ה ושם נתבאר היטב ענין ומאיר לאישון בת עין וגם בדרוש התפילין למה נוהגים ביום ולא בלילה נת' היטב טעם לזה שהנקו' הזו היא בחי' הכתר שבה ושאר הט' נקודות באים לה בסוד תוספת לבד:

הכלל העולה מכל זה כי כל מה שנעשה בע"ש בראשי' נעש' עתה בכל לילה כדי' שבשחרית בברכת שים שלום תחזור עמו פב"פ. וכבר נת"ל כי יש ב' בחי' פב"פ ונמצא כי עתה בלילה הגבו' והדינים אשר מצד הנקב' מתגברין והיא הולכת ונגדלת עד שנמצא שבעת הבקר כל גבורותיה מתחברו' בנקו' ציון שבה ושם נעשה הזווג בסוד ה"ג שבנקו' ציון שבה. ובזה ית' לך ענין שליטת הנקבה בלילה הנז' בזו' לפי שהזכר אין לו שליט' אז כי נפלה שינה על עיניו וביתא אתמסר בידהא בסוד ותקם בעוד לילה כו' כנודע:

ועתה נבאר כונת ברכה זו יותר דרך סוד ורמז עם שהכל כונה א' היא עם מה שביארנו עתה והכל נקשר זב"ז הכה הסתכלות והארה העליונה נמשך מן הויה דע"ב דיודין אל הויה דס"ג ומשם אל הויה דמ"ה דאלפין ומשם אל הויה דב"ן דההין אבל כל זה הוא בסוד מדת יום כי השפע נמשך דרך הזכר כי הוא הגובר והשולט ביום אבל בלילה שאז מדת לילה גוברת נמשכה הארה מן הויה דע"ב דיודין עצמה דרך ישר אל הויה דב"ן דמלוי ההין ואז מתמלאת גם היא ונעשית ביודן כמו הראשונה ולהיות כן צריך שתסתלק ההארה מהויה דס"ג והויה דמ"ה וכל זה נרמז בברכה זו של המפיל חבלי שינה על עיני היא הסתלקו' הארה מהויה דס"ג הנקרא עיני לפי שיש במילויה ג' יודין הנק' עיינין כנז' בתיקונים תי' ע' ותנומה על עפעפי היא הסתלקות ההארה מהויה דמ"ה דאלפין ונק' עפעפי כי הוא לבוש אל הויה דס"ג כנודע כי שלש אלפין דמ"ה בהם מתלבשין ג' יודין דס"ג כי אות יוד במילואה מצוירת באות א' כזה א' כמבואר אצלנו וגם ט"א כי ציור האלפין הם ממש כדמו' עפעפי כי ב' יודין א' עליונה וא' תחתונה הם כדמות ב' עפעפיים וע"י הסתלקות ההארה משתיהם נמשכת הארת הויה דע"ב דיודין אל הויה דב"ן דההין שהיא המלכות הנקרא אישון בת עין. וענין ההארה הזאת הוא בחינת התהפכותה להיותה מילואה ג"כ ביודין כמו ההויה העליונה כנז':

שער הכוונות - דרושי הלילה דרוש ז
דרוש ז':

הנה כבר נת"ל ענין הק"ש בדרושי ק"ש דשחרית בתכלית הביאור בכל אותם הדרושי' כולם וע"ש היטב גם לעיל בדרוש סדר הלילה בקצרה ביארנו כי הק"ש הזו ודשחרית כונתם שוה זולתי בכמה פרטים שנתבארו שם באותם הדרושים דק"ש דשחרית וע"ש וגם בקצת פרטיים אחרים שהם בתיבו' אלו ה' אלקינו ה'. ובמילת לעולם ועד כנ"ל בדרוש סדר הלילה בקצרה והנני מבארם עתה בע"ה אבל צריך שתדע שעיק' כונה זו היא כדי לתקן ולכפר על עון א' חמור מאד אשר הוא המונע עליית הנשמה בלילה לאדוניה. וע"י כונה זו נתקן האדם מאד מאד ממה שחטא ואע"פ שכבר נת' תיקונו בשער השביעי הנקרא שער רוה"ק והוא תיקון המוציא שז"ל הנה התיקון ההוא יועיל לנקות לו עונו שלא יכנס לגהינם ושימחלו לו עונותיו אלו אבל עדיין צריך תיקון אחר גדול וחזק ממנו כמשי"ת עתה בכונת ק"ש זו והוא לתקן ולהחיות אותם הטיפות בעצמם שיצאו לבטלה ונכנסו בקלי' ולהחזירם אל הקדושה. וזה ענינו דע שבכל עבירות שבתורה אפי' החמורות אין בהם מי שמוליד מזיקין ממש כמו המוציא שז"ל כמשי"ת כי אפי' הבא על כל העריות שבתור' נולדי' משם ממזרים גופניים בעוה"ז והאמת הוא שמי שעובר שאר עבירות מתלבשין בו המזיקין ונעשים קטגורים עליו אבל המוציא שז"ל עונשו גדול לאין קץ. הלא תראה מה שהפליגו בזו' במקומות רבים ובפרט בפ' ויחי שאמרו שכל העבירות תליין בתיובתא לבד ממוצי' שז"ל דלית ליה תיובתא בר בטורח סגי ויתיר ולא חזי אפי מלכא לעלמין כו' וע"ש. וזה ענינה דע כי המוציא שז"ל פוגם במחשבה כי אינו משתמש בשום כלי ובשום ערוה ועונשו גדול שפוגם בדעת עליון דאו"א וכמו שמעשיו הם זכר בלי נקבה כן כביכול גורם למעלה שממשיך אותה הטפה של אותה נשמה מן הזכר העליון ואינה נשפע' במלכו' אבל יוצא לחוץ אל הקלי' הנק' קליפ' נוגה הנז' בזוהר פ' ויקהל והיא ג"כ סוד אותה טיקלא דאזדמנת בההוא סטרא דעשיקת נשמתין כנז' בתחלת הסבא דפ' משפטים דצ"ה וצ"ו. הנה אשת זנונים דס"א פתי לחוה באמצעו' קליפ' נוגה כנז' שם פרשת ויקהל ונמשכת אותה הנשמה אליה ואז מתחב' בה כח מזיק אחד הנמשך מאותה אשת זנונים ונעשי בחי' גוף א' אל אותה הנשמה נמצא שהמוציא שז"ל גורם שאותם טיפות של הנשמות שעתידות לצאת ממנו בבחי' בנים שיתערבו בס"א ושם יתלבשו בגופו' הנעשות מסטרא דנחש אשת זנונים ונמצא שהפך והחזיר הקדושה אל הטומאה והטוב אל הרע. והנה כדי לתקן עון זה צריך שימית אותם הגופות הטמאות המלבישים לאותם הנשמות ועי"כ אותם הנשמו' יברחו משם ויחזרו אל שרשם שבקדושה ונמצא שצריך שני כונות אחת להמית הגופות ההם. ב' להחזיר הנשמות ההם אל מקום הנוק' העליונה דקדושה שיתוקנו שם ויצויירו כשאר כל הנשמות ואח"כ יבואו בעוה"ז כשאר כל הנשמות:

גם יש עון אחר דומה לזהו הוא מי שמשמש מטתו ואינו שוהא עד שיצאו כל הטפין לגמרי כי אותם שיורי הטיפו' היוצאו' לבטלה אף ע"פ שאינם ראוים להוליד עכ"ז נבראים מהם ג"כ בחי' מזיקים ומשחיתים רעים ע"ד הנז' ובכל זה הנז' תבין סוד גדול הנז' בזו' פ' בלק על פסוק לא ישכב עד יאכל טרף כו' ובדרושי חז"ל בענין אותם אלפים ורבבות של מזיקין שהאדם ממית בכל לילה ע"י הק"ש של המטה וצריך האדם לכוין בכל ק"ש שאומר על מטתו לכוין בתיקון עון זה ולהמית כל אותם הגופות של מזיקין הנז' ויש אדם שגדול כח כונתו עד שיוכל להמי' בכל לילה אלף וקכ"ה כנז' בפ' בלק דף רי"א ע"ב ויש אדם שלא יוכל להמית אלא דבר יום ביומו וכמספר הימים שחטא כך צריך ימים אחרים כנגדם לתקן עון זה ויש בענין הזה כמה פרטים ואין אנו עתה בביאורן. ונמצא כי עיקר התיקון הוא שיכוין להמית ע"י הק"ש של מטתו אותם הגופים של המזיקים ועי"כ יוכל האיש הזה להעלות עם נפשו אותם הנשמות למעלה אל הקדושה לתקנם בכל לילה. ודע כי כמו שיוצאין המזיקין אלו מן האדם המוציא שז"ל להיותו בלא אשה כך האשה בוראה מזיקין בלא איש וזה נרמז בפ' לא תאונה אליך רעה ר"ל לא תאונה אליך שאתה זכר הרעה שהיא לילית אשת זנונים ונגע לא יקרב כו' ר"ל נגע שהוא סמא"ל דכורא אל יקרב באהליך שהיא אשתך כמ"ש שובו לכם לאהליכם. ואמנם ענין כוונת מיתת הגופו' הנז' הוא בכוונ' שמות העולים בגי' כמנין וחרב פיפיות בידם כמשי"ת בע"ה. וזה ענינו הנה אחר אשר נת' כי עון זה פוגם עד או"א אם כן צריכין אנו להוריד שפע מזלא קדישא עלאה דא"א הנק' דעת עליון החופף על או"א כנודע דבמזלא אתכלילן ומרוב האור הגדול ההוא הנשפע משם אין יכולת אל הקלי' להתגבר ולקבל הארה ההיא כלל ועיקר ואז הם מתים וכבר הודעתיך כי זה המזלא עלאה דדיקנא עילאה דא"א הוא נק' דעת החופף על או"א והוא בחי' שלשה הויות דיודין שכל א' בגי' ע"ב ושלשתם בגי' רי"ו וז"ס ע"ב רי"ו שנתבאר אצלנו בענין ויעבור וע"ש שאותיות ע"ב רי"ו הם ויעבר והם צירוף עיבור כי הוא עיבור של המשכת טיפת הנשמה משם כי כללות כולם ביחד הם בחי' מציאות הויה דיודין העולה ע"ב ובפרטן הם ג' הויות העולו' רי"ו ואם תחבר ע"ב רי"ו יהיו בגי' רפ"ח וז"ס פסוק והנה פרח מטה אהרן לבית לוי כי אהרן הוא חסד שהוא בגי' ע"ב ולוי הוא גבורה שהוא בגי' רי"ו ושניהם יחד בגי' פרח. גם ז"ס ורוח אלקים מרחפת והיא מלה מורכבת מב' תיבות מ"ת רפ"ח ואותיות מ"ת הם בר"ת וס"ת ואותיות רפ"ח הם האמצעיות שבין אותיות מ"ת והוא ענין קלי' נוגה הנק' בשם רוח אלקים מרחפת לפי שע"י קלי' זו הנק' נוגה ונק' רוח אלקים אותה הטיפה העליונה של הנשמה הנמשכת ויורדת מן רפ"ח העליון שהם ההויות הנ"ל של הדעת העליון הנקרא מזלא הנה היא נמשכת למקום המיתה הנ"ל בענין עון המוציא שז"ל. ונמצא שהרפ"ח נכנסת באמצע המית' שהם אותיות מ"ת של מרחפת. גם זהו סוד פסוק טרף נתן ליראיו כי רפ"ח הנז' שהם בגי' טרף ע"ה שהם אותה הטיפה הנז' אשר נטרפה בחיצוני' ונעשית טרפה חוזרין יריאיו של השי"ת וטורפין אותה מתוך הקלי' באופן שיש ג' הבנות במילת טרף הא' הוא בחי' רפ"ח עם הכולל נקרא טרף. הב' היא ענין היו' נטרפים מן החיצונים ולוקחים אותם. הג' היא ענין יראי ה' שחוזרין לטרוף אותם מהחיצונים ע"י כוונות ק"ש שעל המטה כנ"ל וכמו שנבאר בפסוק לא ישכב עד יאכל טרף וביאר הכתוב באיזה אופן ניתן הטרף הנז' ליריאיו ואמר כי הוא כאשר יזכור לעולם בריתו ר"ל כאשר ימשיך שפע דעת העליון מזלא קדישא הנקרא זכור למטה ביסוד התחתון וזהו בריתו ונמצא כי ענין המשכה זו צריכה להתכוין בק"ש שעל המטה וז"ס לא ישכב עד יאכל טרף שע"י ק"ש שעל המטה טורף האדם אותם הטיפות הנמשכות מן רפ"ח עליון כנז' מיד המזיקים החיצונים ומחזירין אותם למקומם לקדושה גם ז"ס יפול מצדך אלף כו' שהם אותם הגופות הטמאים שהלבישו לאותם הנשמות שימותו ויפלו ואז לא תוכל עוד הקליפה לגשת אליך רצונו לומר אל הנשמות הנז' היוצאו' ממך לחזור להלבישם כיון שכבר מתו ובזה יצדק לומר אליך לא יגש. דפשיטא היא כיון שיפול מצדך אלף ודאי הוא שאליך לא יגש אבל הכוונה לומר שלא יחזרו להתחבר עם הנשמות הנז' וגם ז"ס יעלזו חסידים בכבוד כו' פי' כי הנה נת"ל שיש שני מיני איסורים בדבר זה א' הוא המוציא שז"ל והעושה זה נקרא רע כמ"ש בזוהר על פסוק לא יגורך רע ועל פסוק ויהי ער בכור יהודה רע ועל פסוק אוי לרשע רע כו' והטעם הוא מפני שכל כוונתו היא לעבירה גמורה. ועוד ט"א על פי הסוד כי הטיפה ההיא מתלבשת באותה הקלי' דאשת זנונים בבחי' רע גמור בלי שום טוב כלל כיון שכל כוונתו היתה לרעה לבד ורשע הב' נקר' מי שאינו משהא עצמו על הבטן עד שיכלו כל ניצוצות הזרע ולאיש הזה אם אין בידו עבירה א' אלא זאת ואפי' זאת אינה עביר' גמורה אמנם היא כלולה מטוב ורע כי כונתו בתשמיש ההוא היה לטובה בבת זוגו אלא ששיתף בי רעה זו ולכן כנגד זה הנה שיורי הטיפו' ההם מתלבשות בקלי' נוגה הנק' טוב ורע כנודע אצלינו וזכור זה וכיון שהוא כן נמצא שהעושים עבירה זו השנית וחוזרי' עתה בתשובה ורוצים לתקנה ולחזור ולקחת הטיפו' ההם מתוך הקלי' יקראו חסידים וזמ"ש יעלזו חסידים בכבוד כו' וזה דיבר על הכת השנית משני הכתות הנז':

אמר חיים הכותב הנה לעיל בתחלת הדרוש נראה להפך שכל שני מינים אלו נכנסים בקלי' נוגה אבל מה שנלע"ד הוא שלעיל לא נאמרו הדברים בדקדוק וכאן הוא האמת כי הנשמות הנמשכות משז"ל מקבלתם אשת זנונים אשת סמא"ל ובה מצטיירו' גופות לאותם הטיפות כיון שכולו רע אבל שיורי הטיפות של אותם שלא שהו עצמ' בעת הזווג אותם אינם נמסרות אלא ביד קלי' נוגה הנק' טו"ר כנלע"ד. אמר עוד ירננו על משכבותם והיל"ל ירננו במשכבותם אבל הכוונה לומר ירננו ויאמרו ק"ש כדי לתקן העון שעשו על משכבותם שלא המתינו עד שיכלו שיורי טיפי הזרע כנז'. וביאר באיזה אופן הוא הרינון הנז' כדי להמית הגופות ההם ואמר רוממות אל בגרונם כו' וביאורו יובן במה שנתבאר אצלנו בענין או"א כי שיעור קומתם הוא מן הגרון דא"א עד טבורא דלבא דא"א עצמו. והנה דיקנא קדישא דא"א אשר התיקון הא' שלו נק' א"ל ועל שמו כל הדיקנא נק' א"ל וזו הדיקנ' הנק' רוממות א"ל הנה חפיא ותליא על הגרון דא"א וזה מ"ש רוממות אל בגרונם בגרון דא"א שהחסידים הנז' מתחזקים ע"י ונק' גרונם ומזו הדיקנא נמשך ההוא מזלא קדישא הנק' וחרב פיפיות וחרב זה לוקחים אותו בידם וזהו וחרב פיפיות בידם והענין הוא כי ההוא מזלא קדישא הוא בחי' אותם הג' הויות דיודין העולים רי"ו כנ"ל וגם הוא גי' וחר"ב והנה נמצא כי כל תיקון עון זה הוא ע"י המשכת שפע דעת עליון הנק' מזלא קדישא אשר הוא בחי' ג' הויות דמילוי יודין כמנין וחרב ולכן אנו צריכין עתה לבאר באיזה מקום מן הק"ש צריך לכוין כוונ' זו אמנם נבאר בדרך קצרה הענין והוא כשאומר פסוק שמע ישראל כו' ומכוין בענין הזווג דאו"א בג' תיבות ה' אלקינו ה' כמשי"ת בע"ה אז צריך לכוין שאותם ג' הויו' דמילוי יודין העולי' רי"ו אשר בדעת העליון מזלא עלאה הם משפיעים שפע גדול בה' אלקינו ה' שהם או"א ודעת שלהם והם מקבלים מאלו הג' הויות ומושפעים מהם ומאלו ג' הויות הנז' יורד השפע עד ג' מוחין דנוק' דז"א וע"י כל אלו ההשפעות מתבטלים החיצונים ומתים וכבר ידעת שענין הדיקנא הוא לאכפיא דינין כנז' באדרא:

שער הכוונות - דרושי הלילה דרוש ח
דרוש ח':

בכוונת ק"ש הזאת על מתכונתה באר היטב דע כי הנה כדי שתבין עניינה צריך שתשגיח תחלה באורך אל מה שביארנו בזוהר פ' נשא קל"ה ב' בביאור ענין אוירא דכיא ובוצינא דקרדינותא ושם הקדמנו הקדמ' א' יקרת הערך ותשגיח בכולה ומשם תבין מה שנבאר כאן ואמנם נבאר כאן הענין בקצרה דע כי תחלת כל זווג וזווג בין דאבא עם אימא בין ז"א עם נוק' צריך שבתחלה יעשו בהם בחי' כלי בביאה ראשונה בסוד מ"ש אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשא' כלי ואח"כ מזדווגים פ"ב להתעבר ולהוליד. והנה הזווג הנעשה בלילה אינו לצורך עיבור והולדה רק לעשותה כלי וביום הוא לצורך עיבור והולדה ממש. והענין הוא כי בחצות הלילה אז מזדווגים או"א בסוד ביאה ראשונה לעשותה כלי ומכח זה הזווג נמשך כח זווג דזו"ן אחר ח"ל בסוד ביאה ראשונה ג"כ ואיננה רק לעשותה כלי ואח"כ ביום יש זווג עליון דאו"א וזווג תחתון דזו"ן ושניהם בסוד ביאה שניה להתעבר ולהוליד כי בק"ש אז הוא זווג או"א כנודע ובתפלת שחרית בש"ש אז הוא זווג זו"ן וכן בלילה הק"ש שאנו אומרים על המטה היא לצורך זוג או"א בסוד ביאה א' לעשותה כלי ואחר ח"ל עד הבקר אז הוא זווג זו"ן והנה כפי זה מן הראוי היה שלא נקרא ק"ש זו שעל המטה עד ח"ל מטעם הנ"ל אבל אנו אומרים ק"ש קודם שנישן כי אח"כ בחצות נעשה הזווג למעלה ע"י נשמותינו וכמ"ש בע"ה ולכן אנו אומרים ק"ש בהיותינו עומדי' עדיין בעוה"ז קודם שנפקיד נשמותינו למעלה וכוונתינו היא שיועיל ק"ש זו לזווג שבחצות הלילה כנ"ל. והענין הוא שבתחי' ע"י ברכת המפיל חבל שינה כו' עם הכוונה הנ"ל הנה ההוא רוחא דז"א דיהיב בנוקב' בביאה א' לעשותה כלי חוזר ומסתלק ממנה בסוד ותנומה על עפעפי כו' ונדבק במקורו בתוך ז"א ואז אין הנוק' מאירה ע"י ז"א כלל אלא מבחי' אימא עלאה שעלי' נאמר ויבן ה' אלקים את הצלע כנ"ל בסוד ומאיר לאישון בת עין והולכת ונתקנת עד שבאחרונה ויביאה אל האדם דהיינו בש"ש דתפלת שחרית ונמצא שעתה הנקב' חזרה לסתום פתחאה ומקורה כאשר בתחלה בתולה ואיש לא ידעה. והנה אנו צריכין בחצות הלילה לעשות בחי' כלי בה ובאימ' עלאה כנ"ל ושני בחי' אלו שהם עשיי' הכלי באימא ובנוקב' דז"א נעשו' בחצות הלילה ממש ע"י ק"ש שעל המטה ושם באדר' נשא נת' איך גם אימא עלאה צריכ' להעשות כלי מחדש בכל לילה והטעם לפי שכאשר אימא עלאה נחיתת נה"י דילה בסוד ג' מוחי' גו רישא דז"א הנה ההוא רוחא עלאה דיהב בה אבא בביאה קדמאה לעשות' כלי הנק' אוירא דכייא מנחילתו לז"א וצריכ' היא לקבל מחדש כלי אחר:

ועתה נבאר ענין הק"ש. שמע הכונה היא להמשיך את השבע קצוות עלאין שבאימא עלאה מחסד עד המל' שבה להמשיכן ממנה אל נוק' ע"י ז"א עצמו וזה נרמז במילת שמ"ע ר"ל שם ע' כי הנוק' הנק' שם מקבלת שפע מן ז' קצוות הבינה הנק' ע' כל קצה כלול מעשרה הרי ע'. ולכן ע' זו גדולה מאלפא ביתא דאתוון רברבן דאינון בבינה עלמא דאתי וע"י קבלתה זה השפע יכולה המלכות לעלות עד הבינה ולפי שכל שרש ומציאות המלכות איננה רק נקודה חדא קטנה כנודע והיא תחת ו"ק הת"ת ולכן היא צריכה לקבל עתה מכל הז' קצוות עליונות אבל ז"א אינו צריך לקבל שפע רק מב' קצוות לבד והם חו"ג שבחכמה לבד וזה נרמז במלת ישרא"ל שי"ר א"ל. שי"ר גבורה. א"ל חסד. כנז' בתיקונים וז"ס ישראל עלה במחשבה שהיא חכמה עלאה:

והנה נודע כי נוק' דז"א מתחיל שיעור קומה מן הת"ת דז"א ולמטה ונמצא כי החסד והגבורה דז"א הם לבדם לז"א ולא לנוק' ולכן הם לבדם צריכין לקבל מן החסד והגבור' שבחכמ' עלאה ועדיין ג"ר שהם ג' מוחין דז"א או דנוק' אין עדיין מקום המשכתם עתה עד מלת אחד כמו שנבאר בע"ה והנה אחר שהמשכנו ב' מיני שפע אלו לו ולה נמצא כי ישראל נתקן ועלה במחשבה שהיא חכמה וגם המלכות קבלה איזה תיקון ועלתה בבינה ואז שניהם מעוררים אותם לזווג עליון נוק' מעורר' לאימ' וישראל לאבא ואז מתעורר היסוד העליון דאבא בבחי' ג' הויות דמילוי יודין שהם בגי' רי"ו וכבר ביארנו כי המשכת השפע הזה נמשך מדעת עליון דעתיק דאתגניז בין גלגלתא ומוחא דא"א בסוד אוירא דיתיב על קרומא דאוירא ומוחא כמבואר אצלינו באד"ז ומשם נמשך עד דעת עליון דלעילא מאו"א והוא מזלא עלאה דדיקנא דא"א כנ"ל בתחילת הדרוש ומשם נמשך לדעת דאבא ומשם ליסוד שבו והנה ג' הויות דיודין הנז' נרמזים בג' תיבות ידוד אלקינו ידוד ותכוין כי ב' הויות אלו הם ביודין והויה ג' דיודין נרמזה במלת אלקינו באופן זה כי הויה דיודין בגימ' ע"ב. וד' אותיותי' הפשוטות הם גי' כ"ו ועם הד' אותיות עצמן הרי ק"ב כמנין אלקינו ונמצא שתכוין שני כוונות ביחד הא' היא כי ה' אלקינו ה' ה"ס הכנה והזמנה אל או"א ודעת להזדווג כוונה שני' היא כי ג' הויות הנז' העולות רי"ו הנרמזות ג"כ בג' תיבות אלו כנז' גם הם מתעוררים לרדת מלמעלה ואין עתה רק הכנה והתעוררות בלבד לחבר יחד או"א ודעת ואחר אשר כבר נתעוררו צריך שנעלה מ"ן אל אימא עלאה כדי לקבל כלי הנז' מבעלה שהוא ג' הויות שעולים רי"ו כנז' ונודע שהמ"ן דאימ' הם זו"ן בניה וז"ס אחד א"ח ד' א"ח ז"א ד' נוק' כי שניה' מתייחדי' לעלות בסוד מ"ן באימא עלא' ונודע כי גם אנחנו ישראל התחתונים צריכין לשתף עצמנו בזווג זה אלא שאין בנו כח לעלות אלא ע"י מסירת עצמינו בד' מיתות ב"ד על קידוש השם ולכן במלת אחד צריך לכוין למסור גם אנחנו נפשותינו על קדוש השם ולהעלות נפשותינו בסוד מ"ן והם בהתחברותינו עם זו"ן בעת עליותינו והם יסייעונו לעלות ובק"ש דשחרית נת' כוונה זו באורך וע"ש ואחר שכוונת להעלות מ"ן במלת אחד אז תכוין אח"ך כי אבא יהיב ההוא רוחא וההוא כלי באימא שהם בחי' ג' ההויות העולות רי"ו כנז' והרי תקננו בחי' כלי באימא עלאה בפ' שמע ישראל כו'. אח"ך בפ' בשכמל"ו תכוין להמשיך כלי במלכות ולכן אנו צריכים עתה לתקנה פעם אחרת באופן זה והוא כי הנה נת"ל וגם נתבאר עיקר דרוש זה באדר' נשא קל"ה ע"ב כנ"ל כי הבינה עלאה בהלבישה נה"י שבה בסו' מוחין לז"א יהיבת ביה ההוא רוחא וההוא כלי דביסוד דילה ואז אותו הרוחא שהוא הויה דמלוי יודין מתחלק חציו ניתן בז"א וחציו ניתן בסוד זווג בנוק' לעשותה כלי גם הוא ביסוד שבה וה"ס הויה דההין שביסוד שבה כנודע והנה חצי היוד היא ה' הרי איך ממלוי יודין ניתן חציו אליה ונעשית ההין והנה בחי' הכלי הנ"ל אשר באימא כבר נתבאר שהוא ג' הויות העולות רי"ו כנז"ל אבל הכלי דיהיב ז"א בנוק' שאמרנו עתה שהוא בחי' הוי' דההין הנה הוא באופן זה שהם אחוריים הפשוטים ומלאים דההין העולות ע"ב קד"ם כזה י' י"ה יה"ו ידוד הרי ע"ב יו"ד יו"ד ה"ה יו"ד ה"ה ו"ו יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה הרי קד"ם וחיבור שניהם הוא רי"ו ג"כ וכמו שהרי"ו העליון רמזנוהו בג' תיבות שהם ה' אלקינו ה' ואמרנו בהם ב' כוונות הנ"ל כן זה הרי"ו התחתון נרמז בג' תיבות ברוך שם כבוד שהם גם כן חב"ד כנז' פ' ואתחנן אלא שהם בחי' ג' מו' דז"א עצמו ובתחלה אנו ממשיכין בג' תיבות אלו ג' מוחין הנק' חב"ד אל נוק' דז"א הנק' מלכותו ואז מאירין ג' מוחין דילה תוך גולגלתא דילה הנק' מלכותו וזמ"ש בשכ"מ וכמו שלמעלה העלינו מ"ן כן עתה בזווג זה התחתון דזו"ן צריכין להעלות רוחינו בסוד פקדון בבחי' מ"ן אבל בזווג דעיבור והולדה הנעשה אחר תפלת שחרית אז צריך מסירת נפשינו למיתה בסוד נפילת אפים כמבואר במקומו אבל בזווג זה שהוא לעשותה כלי די להעלות נפשותינו בסוד פקדון והנה עד עתה היה התעוררות והכנה. ועתה במלת לעולם ועד אז נותן ז"א דרך היסוד בו אל היסוד דנוקב' בחינ' הכלי של הרי"ו התחתון הנז' ותכוין כי מלות לעולם ועד הם בגי' רי"ו ם והענין הוא שעתה בהעלות נפשך בסוד מ"ן בסוד פקדון לבד תכוין להעלות אותם טיפות של הנשמות שהוצאת בשז"ל ותכוין תחילה להמית גופין דלהון ע"י הרי"ו העליון והתחתון אשר כ"א מהם עולה גימ' ח"רבו ובחרב זה אתה ממית אותם ואז תכוין להעלותם עם נפשך בסוד מ"ן ותכוין שעי"ז הרי"ו התחתון נעשית נוק' דז"א גם היא כלי כדוגמת אימא עלאה סתימאה הנקרא ם סתומה כי שם נוצר הולד במ' יום של יצירת הולד וז"ס אות מ' סתומה של לעולם ותכוין להעלות שם אותם הנשמות כדי שעתה יצויירו שם גו נוק' עלאה תוך אותו הכלי הנק' ם סתומ' ולכן צריך שתזהר שלא תכוין בענין זו המם סתומה עד שתשלי' הכוונה האחרת שהיא לעשות' כלי לפי שבתחי' צריך לעשות הכלי ההוא הנרמז באותיות לעול ועד ועי"ז תמית גופין של המזיקין ואח"ך תכוין במם סתומה אחר שגמרת לומר ב' תיבות לעולם ועד ותכוין להעלות אותם הנשמות אל תוך הכלי הנז' שהוא בחי' מם סתומה כי בו נגמר צורת הולד במ' יום ואם תכוין באות מ' סתומה קודם שתאמר מלת ועד תמצא שישארו אותם הנשמות תלויות באויר לפי שעדיין הכלי הנז' לא ניתן בה עד תשלום מלת ועד כנז' ותכוין כי כמו שאתה מחבר ומתקן ובונה כל רמ"ח איברי הזכר ברמ"ח תיבין דק"ש כן בתוך מם סתומה זו של לעול' נוצרין רמ"ח איברים של הגוף דאותם הנשמות אבל כוונה זו תכוין אותה כאשר תגמור כל הק"ש כי אז נשלמו כל רמ"ח תיבותיה. וכבר נת"ל בפסוק יפול מצדך אלף כו' ולכן באומרך יושב בסתר עליון בהגיעך לפסוק הנז"ל תכוין הכוונ' הנ"ל להמית אותם גופות המזיקין כנז"ל ועיין בסדר תפלת שחרית בפ' ואהבת ושם תמצא כוונ' א' שביארנוה שם שצריך לכוין אות' עתה בזו הק"ש שע"ה ועיין שם:

שער הכוונות - דרושי הלילה דרוש ט
דרוש ט':

עוד בכוונת ק"ש הנז' הנה כשתאמר הק"ש צריך לכוין כי מן תיבת ואהבת עד ובשעריך יש מ"ב תיבות וסימנך ודברת ב"ם ויכוין אל שם מ"ב שהוא אבגית"ץ כו' ויכוין לעשות ראש ומרכבה לשם הזה. ובפ' והיה אם שמוע עד ושמתם יש ע"ב תיבות וסימנם ונתתי עשב ע"ב ש' ויכוין בשם ע"ב ויכוין לעשות גופו ושתי זרועותיו מרכבה אל השם הזה ומן ושמתם עד על הארץ יש ן' תיבות כמנין אדמ"ה וסימנם על האדמה וה"ס ן' ש"ב. ויכוין לעשות בטנו ומעיו מרכבה אל החמשים הנז' ובפרשת ציצית יש ע"ב תיבות ויכוין לעשות שני שוקיו ואות ברית קדש מרכבה אל שם בן ע"ב זה ונודע שאם אדם חוטא לפעמים ח"ו בהשחתת זרעו לבטלה במזיד או באונס ומאותם הטיפות נבראים מזיקים ושידין ורוחין הק"ש שעל המטה נעשית חרב והורגת אותם שעל מציאות מיני שדים ומזיקן אלו ארז"ל על פסוק וחרב פיפיות בידם שע"י ק"ש שע"ה הורג שיעור גדול מהם כמ"ש בזוהר על פסוק לא ישכב עד יאכל טרף ולכן צריך שיכוין האדם כי בק"ש יש רמ"ה תיבות כנז' שהם מ"ב וע"ב ון' וע"ב ולכן אחר שתשלים הק"ש תחזור לומר פ"א ה' אלקיכם אמת כמו שעושה הש"צ ועי"כ יושלמו כל הרמ"ח תיבות וכשאומר פסוק שמע ישראל יכוין כי יש בו ששה תיבות אחרות וסך הכל רומ"ח ויכוין שהרומ"ח הזה הוא רי"ו ול"ב פירוש כי ג"פ ע"ב שיש בג' הויות ע"ב ס"ג מ"ה הם רי"ו והל"ב הם ל"ב נתיבו' חכמה והם ששה שמות אלקים שיש במוח דז"א בקטנותו ג' מן אבא וג' דאימא ויש בכל א' מהם שלשה מלויי' באות ה' שבהם וסימנם יה"א שמיה רבא כנ"ל בסוד הקדיש והם יודי"ן ההין אלפין והנה יה"א בגי' י"ו והם י"ו בג' אלהים דמצד אבא, וי"ו בג' אלהים דמצד אימא הרי ל"ב נתיבות מוחין דקטנות וזהו סוד הרומ"ח להרוג בו המזיקין הנז':

שער הכוונות - דרושי הלילה דרוש י
דרוש י':

נבאר פסוק בידך אפקיד רוחי כו' באר היטב מכמה כוונות והוא כי צריך שתכוין אל מה שהודעתיך פעמים רבות ענין השני ידים דאימא עלאה אשר יש בהם חמשה אצבעות בכל יד והם נעשו כלי אל המלכו' להיות לה בתוכם ענין המ"ן ואלו ה"ס ה' אותיות כפולו' דמנצפ"ך ואלו נמשכים לה משם בוכ"ו הנמשך מן שם אהיה שבבינה שעולה בגי' ל"ד כמנין יד"ך כמבואר באורך בברכת אתה גבור וע"ש ותכוין מלת בידך אל שם בוכ"ו הנז' העולה גי' ידך והנה ע"י השם הזה נעשית הנוקבא באר וכלי דמ"ן הנרמז בר"ת בידך אפקיד רוחי ותכוין להעלות שם נשמתך בסוד מ"ן כדי שתקבל אחר כך המלכות מבעלה מ"ד ותתמלא מהם ואז תהיה נקרא באר כנודע. ואח"ך תכוין כי גם בס"ת של בידך נרמזו אותיו' ידך למפרע והיא סוד היד השמאלית של הבינה העליונה כנז'. ולכן היא למפרע כנודע בסוד ויסע ויבא ויט ודי למבין ולכן באה גם כן בס"ת ולא בר"ת ותכוין שאלו הב' ידים הם מתחברות יד ימנית ע"ג יד שמאלית ונעשות כדמיון בית קיבול לקבל בתוכן המ"ן ותכוין להעלו' שם בתוך ב' ידים אלו את נפשך בפקדון בסוד מ"ן וטעם אומרו אפקיד רוחי ולא נפשי או נשמתו הוא לפי שהרוחין הם מז"א הנק' רוח כנודע ולכן אנו צריכין להפקיד לה בסוד מ"ן בחינ' הרוחין שלנו לפי שהיא צריכה אליהם כדי להזדווג ע"י בז"א והנה נתבאר כי בידך הראשונה תכוין לשם בוכ"ו. ובידך הב' תכוין אל ד"ל אותיות שיש במילוי המילוי של שם אדני והם כמנין יד"ך שבס"ת ור"ת פ'דית א'ותי י'הוה תכוין כי הוא שם קדוש מע"ב שמות דויס"ע ויב"א וי"ט וכו' פא"י ובשם ההויה שבפסוק זה תכוין כי היא מנוקדת שבא סגול בכל אות ואות ויחשוב ויכוין בהויה זו המנוקדת כך עד שישתקע בשיכה מתוך מחשבה זו. גם יכוין למסור נפשו כשאומר פדית אותי יהו"ה יכוין שהיא הויה דב"ן דההין:

ודע כי מורי ז"ל לילה א' א"ל כוונה א' בפסוק זה והענין תלוי אם נכוין פקדון רוחינו ביסוד דרחל או ביסוד דלאה ואמר לי מורי ז"ל כי בכל שאר הלילות יותר טוב שלא לכוין אלא בכוונה הנ"ל אשר היא מיוסדת על היותינו מפקידים רוחינו ביסוד דרחל בסוד מ"ן אבל בלילה א' א"ל כי כפי אותה שעה ראה בחכמתו שהייתי צריך להפקיד רוחי ביסוד דלאה ולפ"ז צריך לכוין פסוק זה באופן אחר כמו שיתבאר עתה אבל תמיד בשאר לילות יותר טוב הוא לכוין ביסוד דרחל בכונה הנ"ל. וזה ענין כונה זו הנה נת"ל שבתיבת בידך נז' פעם אחת ידך. ובס"ת בידך אפקיד רוחו פעם שנית ידך הרי הם ב' ידות וצריך לכוין כי יד הא' הוא שם אהיה לפי שלאה הוא עלמא עלאה הנקרא אהיה ותכוין כי אותיות הקודמות לשם אהיה הוא אדט"ד ואותיו' שלאחריו הם בוכ"ו כמנין ידך והנה אדט"ד ובוכ"ו גי' ב"ן שהם בחי' שם ב"ן של מ"ן שביסוד של לאה ואח"ך תכוין בר"ת בידך אפקיד רוחי בא"ר והיא בחי' שם ב"ן הנז' שהוא אדט"ד ובוכ"ו ושם אהיה במלוי ההין העולה קנ"א. והנה ב"ן וקנ"א גי' בא"ר וז"ס הבאר העליון דלאה וכבר ביארנו כי הבא"ר התחתון דרחל היא חיבור הויה ואלקים הויה ואדני והרי הם שתי בארות ועוד יש באר שלישי למעלה ביסוד אימא עלאה ואין כאן מקום ביאורו. וזכור ענין אלו הבארו' הנפרדי' שיש בכל בחי' בפני עצמה לא ראי זה כראי זה:

גם בלילה הזאת א"ל שאכוין כוונה א' בק"ש והיא בענין שמצינו ב"פ שם בק"ש וב"פ ע"ד והם שני אותיו' הראשונות של שמע ישראל הרי שם א' גם או' ראשונה דק"ש היא ש' ואות אחרונה דק"ש היא מ' של אני ה' אלקיכם הרי שם שני. וכן ע"ד ראשון דשמע הוא ע' דשמע וד' דאחד הרי עד ראשון מאותיות גדולו'. ע"ד שני הם שני אותיות אחרונות דברוך שם כו' הרי ע"ד שני. והנה בענין הדרוש הזה ביאר לי כוונה גדולה ועצומה ושכחתיה:

ודע כי א"ל מוז"ל כי מי שיש לו כח השגה לדעת שכבר השלים נפשו והנה נתבאר בשער ח' שער הגלגול ד"ו וע"ש בדרוש הגלגולים כי א"א לו לאדם שתכנס רוחו בו אלא עד שיתקן הנפש תחילה כנז' פ' משפטים זכה יתיר יהבין ליה רוחא כו' לפי שהנפש היא מתוקנת ואיך תעשה מרכבה ולבוש אל רוחו שעדיין לא נכנס בו או להתתקן והוא מורכב מטו"ר ולכן בהכרח הוא שתסתל' נפשו המתוקנ' בתכלית השלימו' והסתלקו' הזה הוא כאשר האדם שוכב על מטתו בלילה ומפקיד נפשו בידו ית' אז נפשו נשאר' למעלה בבאר מ"ן דמלכו' וכאשר הוא ניעור אח"ך בשחר אז אחר ח"ל נכנס רוחו אשר לא נכנס ונתקן עדיין כי א"א לו לכנס יחד עם הנפש כל זמן שלא נתקנת היא ואף לא אחר שנתקנה היא ולא הוא ולכן האדם ההוא הנה הוא הולך ומשלים ומתקן את רוחו לגמרי ואחר כך תוכל לחזור נפשו בו באיזה לילה ע"ד הנז' ותעשה מרכבה אל רוחו כי כבר שניהם מתוקנים וז"ס פסוק נפשי אויתיך בלילה כו' פי' נפשי כי כאשר נשלמה לגמרי עד שתוכל לעלות ולהתדבק בו ית' הנה אז אויתיך בלילה כי אז ע"י שינת הלילה משתוקקת הנפש אליו ית' ועולה אליו בסוד מ"ן הצריכות לצורך זווג עליון וכיון שהיא עולה באותה התאוה והתשוקה לכן נשאר' למעלה ואינה חוזרת ובבא השחר אשר אני מתעורר אז אשחרך עם רוחי בקרבי ע"ד הנז"ל ואל תתמה ממלת אף כי הכונה לומר כי זכה אל הרוח אבל לא בשיתוף עם הנפש ממש וזהו אף רוחי כו'. ולרמוז אל כל הנז' לכן נרמז בר"ת בלילה אף רוחי מלת באר לרמוז אל מה שביארנו שעולה הנפש אל הבאר העליון ונשאר' שם. והנה האדם שהשיג בעצמו שהשלים חלק הנפש בכל פרטי' וכבר הרוח מתחיל לבא בו לפרקים כמו בסוד תוספת שבת כנודע אצלינו צריך שיאמר פסוק זה של נפשי אויתיך כו' עם הכוונה הנז' ובזה יזכה אל רוחו ואם לא יעשה כן אפשר שכיון שנפשו נשלמה ואין בו כח להמשיך רוחו א"כ הרי עומד בעוה"ז לבטלה ואולי ח"ו יסתלק מן העולם בלא זמנו וז"ס ימותו ולא בחכמה כי בסיבת שאין בו חכמה ע"ד הנזכר אפשר שימשך להם המיתה ואעפ"י שאומר פסוק בידך אפקיד רוחי כו' זה הוא בחי' הנשמות העולות דרך פקדון לבד ויעלו וירדו למקומ' אבל פסוק של נפשי אויתיך כו' הוא מועיל לענין הנז' וזוכרהו:

גם א"ל מוז"ל בענין הנז' שמי שיודע בעצמו שהשלים חלק נפשו כנז' צריך שיכוין אלו הכונות בכל לילה כמשי"ת ואלו הם הנה אחר שאמר תפי' אנא בכח כו' שבו נרמז שם בן מ"ב דיצירה כנ"ל אשר ע"י העלינו את נפשינו מן העשיה אל היצירה ע"י שם זה של מ"ב שביצירה הנה אח"כ עוד תכוין בשם אהיה אשר אהיה שהוא שם מ"ב שבבריאה כנ"ל כי ב"פ אהיה בגי' מ"ב ותכוין שע"י שם מ"ב זה דבריאה אתה מעלה בחי' רוחך מן היצירה אל הבריאה. ודע כי יש שם מ"ב אחר בבריאה והוא עליון וגבוה מן המ"ב הנז' והוא שם אהיה יה"ו ומ"ב הראשון הוא תחת זה המ"ב אבל שניהם הם בבריאה ולכן טוב לכוין בשניהם. אח"כ בידך אפקיד רוחי כו' תכוין כי ר"ת הוא באר והוא חיבור שמא שלים של יהו"ה ואלקים וחיבור שמא שלים של הויה ואדני וכולם בגי' באר גם תכוין כי אלקים הוא בגימטרי' אהיה אדני:

ובזה תבין למה חיבור הויה אלקים נקרא שמא שלים יותר משם הויה אדני כנז' בפ' ויקהל והטעם הוא כי בו נכלל ג"כ שם אהיה גם תכוין כי ידוד ואלקים בגימט' יב"ק ובתיבות ידוד אל אמת תכוין כונות אלו ידוד הוא כזה י' י"ה יה"ו יהו"ה ותכוין בד' אותיות אחרונות שהם ממולאו' בההין והם בגימטר' ב"ן גם תכוין כי י' באצילות י"ה בבריאה יה"ו ביצירה ידוד בעשי' ולכן הוא במילוי ההין כנז' ובמלת א"ל תכוין אל הויה דס"ג שיש בה תלת יודין ואלף שעולים א"ל כנודע. ובמלת אמת תכוין אל שם אהיה פעמים אהיה שעולים בגימט' אמת וחשבון זה נק' חשבון המרובע. וזה הפסוק יהיה סיום כל דבריך ותישן מתוך כונות אלו ומחשבה זו:

עוד יכוין בר"ת בידך אפקיד רוח ר"ת בא"ר כנ"ל והם חיבור הויה אלקים הויה אדני שיהיו משולבים כזה יאהדונה"י אילההויהם והכונ' היא להעלות נפשותינו מבור זה אל באר מים חיים נובעים ע"י היחוד הזה הנז'. גם פדית אותי יהו"ה ר"ת פא"י שם אחד משמות ע"ב כנ"ל. והוא חיבור ידוד ואדני ויכוין בתיבות אלו שהשי"ת פודה אותי ר"ל אות י' של ברית קדש שלי שנמסר אל החיצונים ב"מ ע"י השחתת זרעו לבטלה והקב"ה יפדהו ויקחהו מידם בכח שם ידוד הנז' בזה הפסוק עצמו שהוא ידוד א"ל אמ"ת וצריך שיכוין בהויה זו שיש בה ג' ציור' של רי"ו באופן זה תחלה אותיו' י"ה הם ציור רי"ו כזה י"ה. אח"ך תצרף אותיו' ה"ו והם ציור רי"ו כזה ה"ו. ואח"כ תצרף אותיו' ו"ה והם ציור רי"ו כזה ו"ה. והרי הם ג"פ רי"ו ותכוין כי כל רי"ו מאלו ה"ס שם א"ל כי א"ל פשוט ומלא הוא בגי' רי"ו והנה ג"פ א"ל הוא מגן ופשוט ומלא הוא רי"ו ורי"ו הוא בגי' יראה וכל הכונות הנז' נרמזו יחד בפ' מגן אם יראה ורומח במ' אלף בישר'. מגן הוא ג"פ א"ל ירא'ה הוא אותיו' רי"ו ורומ"ח שבק"ש הנ"ל והכונה שבכח כונות אלו נלחם האדם עם המזיקין והורג אותם כמבואר אצלינו במקומו בפ' זה באומרו אז לחם שערים כו' אז ירדו לשערים עם ה' כו' ועיין בש' רוה"ק כי הוא מדבר על בחי' המזיקין הנזכ' ובתיבת א"ל תכוין אל שם ייא"י היוצ' מהויה דס"ג. ובתיבת אמת תכוין אל אהיה פעמים אהיה שהוא בגי' אמ"ת בסוד כולו זרע אמת כמבו' אצלינו. אח"כ תאמר אתה תקום תרחם ציון ובתי' תרחם תכוין אל ג"פ רי"ו שנתכונ' בציור שם ההויה הנז' והיא ידוד אל אמת ושלשתם בגי' תרחם גם תכוין כי תרחם בגי' ידוד ואהיה וב' שמות מצפ"ץ מצפ"ץ והכולל ויכוין שאם נמסרו נר"ן שלו ביד הקלי' ע"י השחתת זרעו לבטלה יסתלקו עתה משם ויחזרו ויתעלו אל הקדושה עם נפש האדם עצמו העולה עתה שם בסוד בידך אפקיד רוחי כו' אחר הכל תכוין אל שם אלוה ויש בו כמה כוונות. ראשונה תכוין ששם זה הוא מלבוש הנשמה השומר אותה מיד החיצונים כמ"ש בסבא דמשפטים על פ' בבגדו בה ולכן בלילה אשר הנשמה עולה צריך להעלותה ע"י שם זה ולהעלימה מן החיצו' שלא יתאחזו בה כמי שמתכסה בטליתו וענין עליה זו הוא שעולה עד יסוד דנוק' העליונה בסו' מ"ן כנודע ואז נעשית באר מיין נבעין ולכן יכוין בשם הנזכר במלואו כזה אלוה אלף למד וו ה"א עוד יכוין אל מ"ש בסבא על פסו' שארה כסותה ועונתה כו' ואמר כי כסותה הוא שם אלוה והוא השם המלביש את הנשמה להעלימ' מן החיצוני' שלא יתאחזו בה כנ"ל והנה הכוונה הכוללת בשם זה נז' בזו' פ' לך לך שביאורו הוא א"ל ו"ה ר"ל כי שם א"ל הוא חיות המחיה לשני אותיות ו"ה שה"ס זו"ן והחיות הנמשך להם הוא מן אימא שהיא סוד שם אהיה דיודין ויש בו ג' יודין ואלף שהוא שם ייאי וממנו נעשה א"ל ואל זה נמשך מאימא לזו"ן הנק' ו"ה להחיו' אותם. עוד תכוין כי שם אלוה הנז' הוא בגי' מ"ב והם מ"ב אותיות שיש בפשוט ומלוי ומלוי המלוי דהויה והנה שם אלוה זה העולה מ"ב הוא בחינת קרקפתא דרישא דז"א. גם תכוין כי אות א' שבשם זה ציורו יוד כזה א' והיא בגי' עשרים וג' אותיות הנשארו' משם אלוה הם בגי' מ"א וך' סך הכל ס"א וע"ה ס"ב וה"ס הויה באופן זה יוד ה"ה ויו ה"ה ושם זה הוא בו"ק דז"א גם תכוין כי ל' של שם זה היא כ"ו כזה ל' בגי' הויה ותכוין כי הויה זו היא הויה דס"ג ואם תחבר כ"ו דלמד עם ג' אותיות הנשארו' שהם או"ה סך הכל יהיה ל"ח ושם זה הוא מוריד ההתפשטות מלמעלה מוריד המוח תוך הקרקפתא וההתפשטות בו"ק. גם תכוין באות ו' של שם הנז' כי יש י' בראשו כזה ו' והוא י"ו ועם ג' אותיות הנשארות שהם אל"ה יהיה הכל גי' ב"ן והיא הוי"ה דב"ן ושם זה הוא כנגד המלכות. גם תכוון באות ה' של שם הנז' שציורה ד"ו שהיא בגי' י' ועם ג' אותיות האחרו' שהם אל"ו יהיה הכל בגי' מ"ז ושם זה הוא חיבור ידוד אהיה אשר בכתר והוא מוריד ההתפשטות משם ולמטה ע"כ:

שער הכוונות - דרושי תיקון חצות דרוש א
דרוש א':

בענין קומו מן המטה בח"ל אחר שיטהר וינקה גופו וירחץ פניו ידיו ורגליו וילבש מלבושיו ויסדר ברכותיו על סדר הנז' בגמ' וכמ"ש הרמב"ם בה"ת. כבר נת"ל שאחר ח"ל נעשו ב' דברים הא' הוא זווג לאה ויעקב והב' הוא לבכות על רחל שירדה בבריאה בסוד שכינה בגלות היורדת למטה בעת הזו ממש ולכן צריך שתלך ותשב אצל הפתח סמוך להמזוזה שה"ס השכינה פתח העליון ותסיר המנעלים ותשב יחף ותעטוף ראשך כאבל ותרבה בבכיה כפי כחך ותקח אפר מקלה ותשים על מצחך במקום הנחת תפילין גם תכוף ראשך ותחבק פניך בקרקע ממש ותכוין בזה על שריפת התורה שנעשית אפר וגם תכוין למה שנתבאר אצלינו בש' רה"ק איך מיום שנחרב בהמ"ק ונשרפה התורה נמסרו סודותיה ורזיה לחיצונים וזה נקרא גלות התורה בעו"ה. ותאמר תחילה על נהרו' בבל כו' ותכוין לבכות על חורבן הבית ואח"כ מזמור לאסף אלקי' באו גוים כו' ותכוין לבכות על הריגת הצדי' ואח"כ תאמר פסוקי' אלו זכור ה' מה היה לנו כו' עד סיום מגילת איכה ותכפול בסוף פסוק השיבנו כו'. הכוונות אשר יש בפסוקים אלו הם אלו בפ' זכור ה' מה היה לנו תכוין ר"ת מילה ר"ל שבמקום המיל' נכנסה הערלה הנקרא חרפה כמ"ש בבני יעקב כי חרפה היא לנו וז"ש זכור ה' מה היה לנו בתחילה המילה והקדושה. ואח"כ הביטה וראה את חרפתינו עתה ששלטה הערלה בעולם גם תכוין כי מה שהיה תחלה גוברת מדת רחמים בעולם שהוא הויה דמ"ה דאלפין חזר להיות מה"ד הנק' אלקים בגי' לנו וז"ש זכור ה' כי שם מ"ה חזר ונהפך ונעשה לנו. והענין הוא כי מ"ה במלוי הוא מם הא גי' פ"ו שהוא אלקים הרי שמן מ"ה נעשה לנ"ו. ובפ' נפלה עטרת ראשינו תכוין ר"ת נער והכוונה שתכוין כי השכינה הנק' הא אחרונה של ההויה נפלה בעונותינו וזהו מלת נפלה נפל ה' ונשאר במקומה מטטרון הנער בסוד אי לך ארץ שמלכך נע"ר גם תכוין כי הש"ך דינין שהם בגימטרי' נע"ר כמבואר אצלנו גברו על הרחמים וחסר מהם המיתוק הממתקן שהם אות ה' אשר אז נקרא נערה נע"ר ה' כמבואר אצלינו בזו' פ' בא דל"א ע"ב שם ביארנו כי הש"ך הם ה' פעמים דין שבחמשה אדני וכשניתן עמהם ה' אלפין מתמתקים ונעשים ה' שמות אדני ובפ' על זה היה דוה לבנו כו' תכוין כי זה הוא יסוד ועל היסוד שזה הוא ההוד ועתה ההוד נהפך לדוה ונמצא כי ע"ז שהוא היסוד היה דו"ה תמורת הוד ועל אלה שהם ו"ק הנק' אלה חשכו עינינו. או תכוין ג"כ אל ס"א בסוד אלה אלקיך ישראל כי על אלה חשכו עינינו. ואח"כ תאמר פסוקי ישעיה בסי' ס"ג והם הבט משמים וראה כו' אתה אבינו כו' למה תתענו כו' למצער ירשו כו' ואח"כ פסוקים שבסי' ס"ד והם ועתה ה' אבינו כו' אל תקצוף כו' ערי קדשיך כו' העל אלה כו'. ואח"כ תאמר פסוקים דנחמה שבסי' ס"ב והם על חומותיך ירושלים כו' ואל תתנו דמי לו כו' נשבע ה' בימינו כו' כי מאספיו יאכלוהו כו'. ואח"כ תאמר ג' פסוקים אלו והם אתה תקו' תרחם ציון כו' כי רצו עבדיך כו' בונה ירושלם כו' והרי נשלם ענין תיקון רחל:

ואח"כ תתחיל בתיקון לאה ותאמר לדוד מזמור לה' הארץ כו' כל המזמור וכשתאמר שאו שערים ראשיכם תכוין שעתה הקב"ה נכנס בג"ע להשתעשע בנשמו' הצדיקים כנ"ל וז"א שאו שערים ראשיכם ויכוין כי בתחילה אומר והנשאו שהם עליי' יסוד ומלכות שה"ס שני אותיו' ו"ה של וה"נשאו ו"ה נשאו ואח"כ אמר ושאו והוא רמז אל ו' עלאה ת"ת וזהו שאו ו' ובפסוק ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלקי ישעו יכוין אל שם הויה בא' משנים עשר צירופים אשר נרמז בס"ת ידוד וצדקה מאלקי ישעו ההי"ו. גם יכוין בצירוף א' מי"ב צירופים הנז' וגם יוצאת מס"ת וצדקה מאלקי ישעו זה והוא היו"ה ואח"כ תאמר מזמור כאיל תערוג על אפיקי מים כו' כולו ומזמור הסמוך והוא שפטני אלקים כו' כולו ולפי ששני מזמורים אלו מיוסדים בענין חשק ותשוקת המלכות לעלות עם דודה שהוא הת"ת וגם ישראל בניה הם בתשוקה הנזכר ויכוין אל הנהו שבעין קלין דרמאת ההוא איילתא עלאה וז"ש כאיל תערוג ובס"ת חסדו ובלילה שירה עמי תכוין בא' מי"ב צירופי הויה והוא וה"הי ובפסוק אלה אזכרה יכוין לתקן המלכו' הנק' אלקים אשר היא נתקנת תיקון אחר תיקון כי תחילה היא אל"ה מן אלקים ואח"כ ["ואשפכה על"י"] ניתוסף עליה אות י' וזהו על"י על י' ואח"כ ניתוסף אות מם וזהו "אדדם" אדד ם' והרי נשלמה בשם אלקים מלא וז"ש עד בית אלקים ופי' אדדה אותה ואעלה אותה עם אותיו' אל"ה וי' הנז' עד שיתחברו עם אות מם ותעשה בית אלקים. ואם הוא באותם לילות שבין פסח לעצרת שהם ימי הספירה תכוין באומרך אעבור בסך אדדם אל מספר ימי הספירה שהם מ"ט כמנין אד"דם. ואח"כ יאמר מזמור יענך ה' ביום צרה כו' כולו ותכוין בג' הויו' דב"ן דמלוי ההין שיש בזה המזמור כמו שביארתי בס' תפלת שחרית בביאור זה המזמור ותכוין כי ע' תיבין שבזה המזמור הם ע' קלין דרמאת איילת' כנ"ל במזמור כאיל תערוג על אפיקי כו' ותכוין כי ר"ת יענך ה' ביום צרה בגי' יב"ק שסודו ידוד אלקים או ג"כ אהיה יהו"ה אדני וכן ר"ת ונפלו ואנחנו קמנו בגי' יב"ק ואנחנו קמנו ונתעודד ר"ת בגי יב"ק יעננו ביום קראנו ר"ת יב"ק. גם תכוין כי ר"ת ונתעודד ידוד הושיעה המלך הוא א' מי"ב צירופי ידוד והוא ויה"ה ואח"כ תאמר מזמור אלקים יחננו כו' והענין הוא כי אחר אשר השכינה תערוג כאיל כו' וענה אותה במזמור יענך ה' ביום צרה אז אנו שואלים על עצמנו אלקים יחננו ויברכנו לנו אנו ישראל התחתונים. ודע שבימי העומר תכוין בכל תיבה ותיבה ובכל אות ואות מן הנוגעים ומיוחדים לאותה הלילה כנז' בדרוש ס"ה וע"ש. ודע כי כוונות אלו המזמורים הם ענין זווג לאה ועיבורה ולידתה בסוד ותקם בעוד לילה כו' וזכור זה היטב ולכן תאמר מזמור הללויה אודה ה' בכל לבב כו' כל המזמו' כולו ותכוין כי יש במזמור זה כ"ב אותיות אלפא ביתא כנודע ולכן אחר שתסיים המזמור תכוין עוד בה' אותיות מנצפ"ך אשר בהם נשלמו כ"ז אותיו' של אלפא ביתא כי אלו הם בחי' ציור הוולד בכ"ז אותיו' אלו והבן זה. גם תכוין בה' אותיות מנצפך שהם שם א' קדוש השולט אחר ח"ל כנזכר בזוהר פ' שלח לך וגם תכוין אל ג' שמות הנז' שם והם באופן זה כלך עפה יאעוצה כי שם זה יוצא מה' אותיות מנצפ"ך כנז' והענין הוא כי בח"ל הראשונה נתקנ' לאה בכל איבריה וכולם הם גבו' ודינין בסוד מה שביארתי פ' בא ד' ל"ח ע"ב בסוד נערה ונער וכמו שהודעתיך לעיל שתכוין בר"ת נפלה עטרת ראשינו נער שהם ש"ך כחות הדין כמנין נע"ר ואחר ח"ל היא מתמתקת בסוד ה' אותיו' שהם מנצפ"ך ה"ג כנז' בפ' וירא דק"א ע"ב בס"ת. וענין ה"ג אלו הם בית רחם האשה יסוד שבה כנז' באד' נשא קמ"ב ע"ב ובחי' זו נתקנת בחצו' האחרונה של לילה ע"י עסק התורה שעוסקים התחתונים בעוה"ז ומקשטים ומתקנים קישוטי מטרוניתא. ואח"כ תכוין בשם א' קדוש של ע"ב שמות דויסע ויבא ויט והוא אל"ד ותכוין כי שם זה הוא בסוד הלידה של לאה וגם שם הזה עולה בגי' עם כללותו כמנין לאה וצריך שתכוין כי בתחי' עדיין לא היה כך והוא למעלה בפסוק על חומותיך ירושלם כו' המזכירים את ה' א"ל ד"מי ל"כם ותכוין כי אז היה בר"ת אד"ל ועתה נהפך ונעשה אל"ד בסוד הליד' כנז':

ודע כי פעם את אח"כ שמעתי ממוז"ל סדר המזמורים הנ"ל באופן זה כי לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה אין לאומרו אלא אחר מזמור של יענך ה' ביום צרה כו' והנה סימן מזמורים אלו הוא כך כי בליל החול סדרם הוא כא"יל תערוג שהם כאיל תערו"ג כו' יענך ה' ביום צרה לה הארץ ומלואה ובליל ר"ח סימנם כלא"ה שהם כאיל תערוג לה' הארץ ומלואה אלקים יחננו ויברכנו הללוים אודה ה' בכל לבב והענין הוא כי אם הם לילי ר"ח או ימים שאין בהם נפילת אפים אין לבכו' ולהתאבל על החרבן וגם א"ל כל המזמורים והפסוקים אלא יתחיל ויאמר מזמורים אלו שסי' כלא"ה בלבד ואח"כ יעסוק בתורה:

גם צריך שתדע שאחר שכבר גמרת כל המזמורים של הללויה אודה ה' כו' צריך שתבכה בכל לילה על עונותיך ותבקש מחילה מלפניו ית' ולכן אחר שתאמר מזמור הללויה כו' תאמר מזמור של בבא אליו כו' כולו בבכיה ותחינה ובקשה ואח"כ תאמר עד אנה בכיה בציון ומספד בירושלם תקום תרחם ציון ותבנה חומות ירושלם ואח"כ תקום ממקומך ותלך למקום אחר לעסוק בתורה עד עה"ש כנז"ל וכשתאמר עד אנה בכיה בציון כו' צריך שתכוין בזה כי ציון היא כנגד רחל וירושלם כנגד לאה ותכוין להמתיק את שתיהן מגבורותיהם. והנה לאה עומדת מן החזה דז"א ולמעלה ורחל מן החזה ולמטה והנה האורות הניתנין אל רחל הם מן האחוריים דז"א שהפנים שלו הם שם מ"ה והאחוריי' והם ריבועו הוא בגי' ק"ל בזה האופן יוד. יוד הא. יוד הא ואו. יוד הא ואו הא. והוא כמנין ע"ד אנ"ה גם מגיעים אלי' אורות המגולות ביסוד דאימא אשר בהיותם למעלה כנגד לאה הם אורות סתומים והוא בחי' ההבל היוצא מן היסוד ההוא דאימא והוא מילוי הוי"ה דס"ג שהוא בגי' ל"ז כמנין בכי"ה וזהו עד אנה בכי' הכוונה לומר שעתה הם חסרים מן רחל הנק' ציון שני מיני אורו' הנז' שהם בגי' עד אנ"ה בכי"ה ואנו צועקים אליו ית' שעד אנה תמשך בכיה זו ברחל על חסרון האורו' האלו והשפע שלה אשר שניהם עולים עד אנה בכי"ה שהם ק"ל ול"ז ומלת ציון כבר נת' במ"א. וכנגד לאה אמר מספד בירושלים כי האורו' המאירים בלאה ה"ם האחוריים דיסוד אבא המאירים בלאה כנודע כי שם הוא בחי' משה המאיר בלאה כמבואר אצלנו במארז"ל כל המהלך ד"א בא"י כו' והוא רבוע דהויה דע"ב דיודין והוא בגי' קפ"ד כמנין מספ"ד. והענין שהאורות שלה שהם קפ"ד נהפכו למספד שהוא תמורת האור שהוא בגי' קפ"ד. וטעם היות' נק' ירושלם הוא כי לאה היא למעלה אחורי הפני' דז"א ממש ולכן יש לה הארה נמשכת מן הפני' וכבר ידעת שהארת הפנים היא שם אל במלואו שהוא קפ"ה בסוד ב' שמות אל במלואם והם ש"ע נהורין דאנפין עלאין כנודע ולכן תכוין כי ג' אותיות יר"ו מן ירושלם הם בגי' א"ל אלף למד והם רי"ו וג' אותיות שלם מן ירושלם הם בגי' ש"ע נהורין שהם ב"פ אלף למד והרי הוזכרו ג"פ ג' שמות אל במלואם שמקומ' בתרין תפוחין קדישין ובחוטם אשר באמצע והרי נת' טעם למה ירושלם היא בלאה ואחר שצעקנו עד אנא בכיה בציון ומספד בירושלם אנו מתפללים אליו ית' תקום תרחם ציון כנגד רחל ותבנה חומות ירושלם כנגד לאה והכוונה שבכח שני היסודות דאו"א תאיר בהם ותקים לשתיהם מנפילתם וז"ש תקום ת"ק מ"ו כי ת"ק הוא אחוריים דאהיה דיודין אשר הם בגי' תקמ"ד תסיר מ"ד שהם חשבון אותיות הפשוטות והנשאר הוא ת"ק וגם מלוי דהויה דע"ב דיודין בגי' מ"ו וזהו ת"ק מ"ו. תרחם הם ג"פ רי"ו שיש בציור ארבעה אותיו' ההויה כמו שנת"ל בס' השכיבה ושם נתבאר אחר כונת אבגית"ץ כו' ע"ש והכונה היא שע"י ג' רי"ו אלו תרחם ציון ותבנה חומת ירושלם שהם רחל ולאה וכבר ידעת כי ציון היא בחי' הנקו' הפנימיות דרחל שהיא יסוד שבה ולכן שם הוא ענין תרחם הנז' שהם ג' ציורי רי"ו שבהויה שהם סוד מ"ן שבה אמנם ירושלם היא בחי' מלכות שאינה בחי' פנימית רק חומה חיצונית כמבואר אצלנו בסדר ליל הו"ר בענין חומת ותחום כי הכל במלכות ולא ביסוד וזהו תבנה חומות ירושל' כי ירושלם איננה רק חומות. גם בפסוק לב נשבר ונדכה כו' שבמזמור בבא אליו נ"ה כו' נתן לי מוז"ל יחוד א' גדול שאכוין בו קודם השכיבה כנודע אצלנו ענין מנהג היחודים האלה מה עניינם בשער רוה"ק ואיני זוכר אלא קצתו ועלה בדעתי להעתיקו פה כי נלע"ד שטוב לכוין בו עתה ג"כ והוא זה מלת לב הוא ל"ב אלקים דמ"ב ר"ת ל'ב נ'שבר ו'נדכה הם בגי' אלקים ר"ת אלקים לא תבזה הם ת"ל וה"ס ה' שמות אלקים שהם בגי' ת"ל שמשם נמשכים בחי' תלתלים וקוצא דשערי דז"א ויוצאים מן הה"ג שבו שהם ה' שמות אלקים ולכן נרמז ונכתב בפירוש שם אלקים ג"כ בענין זה באומרו אלקים ותמתיקם בס"ת של הפסוק הזה. כיצד שם אלקים פשוט הנרמז בר"ת לב נשבר ונדכה תמתיקהו בס"ת שבהם שהם אותיות בר"ה שהוא גי' אור וה"ס אלף למד אהיה כמבואר אצלנו עם הכולל וה' אלקים הרמוזים בר"ת לא תבזה והם ת"ל תמתיקם בס"ת שהם ג' אותיות אלקים לא תבזה והם מאה שהם בגי' מ"ו והם מלוי דהויה דע"ב דיודין העולה גי' מ"ו כנודע. גם תכוין כי ר"ת של ז"בחי א"להים ר"וח נ"שברה הוא בגימ' רנ"ח וה"ם ג' שמות אלקים שבגרון כמבואר אצלנו בסוד ניחר גרוני וזהו זבחי אלקים ותכוין להמתיקם ע"י ס"ת אלו עצמ' שהם גי' הויה דמלוי ס"ג והם זבחי אלקים רוח נשברה ימח"ה והם בגי' ס"ג ע"כ לעמוד בח"ה צריך כמה תנאים הא' הוא להחזיר בני אדם בתשובה. הב' הוא ליתן צדקה באופן שלא ידע הוא למי נתנה והמקבל' ג"כ לא ידע ממי קבל'. והג' הוא לקרות הפסוקים בכל יום באהבה וביראה ובתפילין ותכוין להמשיך ולעורר היראה מן אות י' והאהבה מאות ה' והתורה שהם הפסוקי' מאות ו' והתפילין שהם מצוה מאות ה' אחרונה. הד' הוא להניח תפילין בכונה זו כי ד' פרשיות תש"ר הם כנגד ד' אותיות הויה וכ"א אזכרות שבהם כנגד שם אהיה וד' בתים שלהם כנגד ד' אותיות אהיה. ויכוין שבד' אותיות הויה יש ד' שמות עסמ"ב ואלו כולם הם מן ג' אותיות יה"ו בלבד בד' מלויים הנז' זולתי ה"א אחרונה וד' פ' תש"י הם כנגד ד' אותיות הויה ובהם ד' שמות יה"ו פשוטים בלתי מלוי וכ"א אזכרות שבהם כנגד שם אהיה והבית שלהם כנגד שם אדני כמבואר אצלנו בשער התפילות והמקיים בכל יום תנאים הנז' יזכה שיעזרוהו להתעורר לעמוד בח"ה:

שער הכוונות - דרושי סדר שבת הקדמה
מכאן מתחיל סדר שבת:

ענין הק"ש והתפילה שמתפללין בכל יום תמיד ג"פ ערב ובקר וצהרים בחול ובשבת ויו"ט דע לך כי יש הפרש ושינוי גדול בין התפילות של חול אל תפלת השבת ור"ח ואל תפילת היו"ט ואל חול המועד. ולא עוד אלא אפילו בימים טובים עצמם אין תפילת חג הפסח דומה לתפלת החג השבועות או לתפילת החג הסוכות וכיוצא בזה ולא עוד אלא כי גם בכל יום ויום בעצמו אינו דומה תפילת השחר לתפילת המוסף או לתפלת מנחה או לתפלת ערבית ולא עוד אלא שבימי החול עצמם יש שנוי גדול בין תפלת יום זה לתפלת יום שלאחריו ולא ראי זה כראי זה ואין לך שום תפלה מיום שנברא העולם עד סוף העולם שתדמה לחברתה כלל ועיקר. והענין בקיצור הוא לפי שתכלית מצות התפלה היא לברר הבירורין של השבעת מלכי אדום שמתו ובכל יום ויום ובכל תפלה ותפלה מתבררים ברורי נצוצות חדשות שלא נתבררו מעולם עד העת ההיא ובכל תפלה ותפלה מתבררים ניצוצות שעדיין לא עלו בשום זמן, והנה כפי ערך הניצוצות המתבררות ועולות ממטה למעלה בכל תפלה ותפלה כן כפי ערך ההוא הוא ערך הזווג העליון ולקחתם המוחין והמשכתם וז"ס טעם החיוב הגדול המוטל עלינו להתפלל בכל יום ובכל שעה לפי שבכל תפלה ותפלה נעשין בחי' מחודשות מה שלא נעשית בשום תפלה אחרת זולתה וגם כי על הדרך הזה הוא ענין מצות הק"ש שנצטוינו לקרותה בבקר ובערב בכל יום תמיד לפי שבכל ק"ש נעשה דבר מחודש למעלה מה שלא נעשה כן בק"ש אחרת זולתה מעולם. האמנם כל זה הוא בבחי' הפרטי' אמנם בדרך הכלל יתבאר לפנים בע"ה. וגם נתבאר למעלה איך כל הק"ש וכל התפלה של שחרית בימי החול יש להם כונה אחד בדרך כלל וכן כל התפלות דמנחה דחול כוונה אחד להם וכן כל הק"ש והתפל' של ערבית דחול כוונה אחד להם וכעד"ז בשבתות ובר"ח וי"ט והבן זה מאד ובדרוש התפיל' למה אנו מניחין התפילין ביום ולא בלילה כו'. נתבאר שם הדרוש הזה:

גם דע כי בכל תפלתינו אנו מעלים העולמות העליונות ומקשרים אותם זה בזה כנזכר בפ' בראשית בענין ההיכלות וג"כ בפ' פקודי אבל צריך שתדע כי אין אנו יכולים להעלו' עולמו' בי"ע עד האצילות לכלול אותם שם אלא מבחי' הנפשות והרוחין והנשמו' אשר בג' עולמות אלו ואלו הם העולים עם השכינה למעל' שהיא המלכות העליונה וכמ"ש בתפי' ר"ה כי הנשמות הם יותר פנימיי' מן המלאכים ולכן המלאכים אינם עולים רק בשבת לבד וז"ס הן אראלם צעקו חוצה ר"ל צעקו לסיבת שהם חוצה ולא מהפנים לכן אינן יכולים לעלות עם המלכות אבל בחי' העולמות בעצמם אינם יכולים לעלות עד ביאת המשיח בב"א כי אז יתעלו ויעלו העולמו' עצמם אבל עתה לא יש עליה והתכללות העולמות למעלה אלא בבחי' הנשמות בלבד עם המלכות וכמ"ש לקמן שאין שום חיצוניו' עולה רק נשאר במקומו וחוזר להיות פנימיות. השינוי' שיש בג' תפלות שחרית מנחה ערבית דע כי בחול עולה רחל הנקבה בהוד ויעקב יורד בנצח ושם מזדווגים ביחד וזהו בתפלת לחש ואח"ך בחזרת התפלה בקו"ר אז מאירים חסד וגבו' בזו"ן העומדי' בנצח והוד כנז' וכמ"ש במקומו בחזרת התפלה בש"צ ואז אנו מחבריאה את שניהם ע"י היסוד וז"ס ענית אמן שאנו עונין בברכות חזרת התפל' וענין זה הוא בכל ג' התפילו' אבל יש חילוק ביניהם והוא כי בתפלת שחרית עולין עד פנימיות נצח והוד דז"א ובמנחה עולים באמצעותם בלבד ובערבית עולים בחיצונות' וכמו שהודעתיך בבאור שמות הספירות איך יש בכל ספירה וספירה שלשה כלי' פנימי ואמצעי וחיצון וע"ש וגם בב' כונות בברכת אבות ומשם תבין הענין היטב עם היות ששם מדבר בג' בחינ' או"א חיצון ואמצעי ופנימי וכאן מדבר בז"א אבל הדברים דומין זל"ז ונמצא כי בתפלת ערבית הם עומדים חיצוניות בחיצוניו' והוא סוד אחור באחור כמבואר שם ולקמן בענין השינויים שיש בין תפלת החול והשבת נתבאר ענין זה היטב כי כאן צ"ע ואינו מבואר. ובענין החילוק שיש בין ג"פ שאנו קורין ק"ש בכל יום שם נתבאר ג"כ השינויים אחרים שיש בין ג' תפלות וע"ש. עוד יש שינוי אחר בענין הזווגים כולם דשבת וחול ונתבארו בסדר תפלת ערבית וע"ש היטב. עוד יש שני שינוי' אחרי' בין שחרי' ומנחה וערבי' וחצות לילה וכבר ביארנום למעל'. עוד יש שינוי אחר בשלש התפלו' הנז' והוא זה כי בתפלת שחרית בעת העמידה בלבד שאתה מתפלל תפל' י"ח בלחש אתה צריך לחבק שתי ידיך ולהניח יד ימינך על יד שמאלך פני כף ימין ע"ג אחורי כף שמאלית. וטעם הדבר הוא לפי שבתפילת י"ח אז הוא כניסת המוחין בז"א כנודע ואז הם יורדים ומתפשטים בכל גופו ואז צריך לכלול ולחבק ימינא בשמאלא ושמאלא בימינא ולהמתיק יד השמאל עם יד הימין וכן בתפלת המנחה בעת העמיד' בלבד תאסור ותחבק שתי ידיך זעג"ז כנז' כי כבר הודעתיך כי עיקר תפלת המנחה הוא העמידה בלבד וכל אותם המזמורים שאומרים קודם תפלת המנחה אינו אלא מנהג בעלמא אבל בתפלת ערבית תאסור ותחבק ידיך מתחילה ועד סוף פירוש משעה שתתחיל ברכת אשר בדברו מעריב ערבים עד שתשלים כל העמידה והטעם הוא לפי שהרשימו של החסדים המתפשטים בגופא דז"א כבר נשאר שם מן היום ולכן צריך שבכל תפל' ערבי' תחבק ידיך כנז' גם צריך שתזהר בענין סגירת העינים בכל ג' התפלות ממש ע"ד החילוק הנז' בענין חיבוק ב' הידים והענין הוא כי תעצום ותסגור עיניך בשחרית ובמנחה בעת העמידה בלבד ובתפלת ערבית תסתום עיניך בכל התפלה בין בברכו' ק"ש ובין בתפלת העמידה. וסוד עצימת העינים נרמז במ"ש בסבא דמשפטים דצ"ה ע"ב וז"ל ומהו עולימתא שפירתא דלית לה עיינין כו' וביאור המאמר הזה הוא מדבר בענין רחל נוקב' דז"א כי היא נק' עולימתא שפירתא כמש"ה ורחל היתה יפ"ת ויפת מרא' אבל לית לה עיינין לפי ששיעור קומתה הוא מן החזה ולמטה דז"א ואין כנגדה בחי' העינים דז"א כדי להמשיך מהם אליה בחי' עיני' ג"כ אבל לאה יש לה עינים בסוד ועיני לאה רכות לפי שמקום לאה הוא למעל' במקום רישא דז"א אשר שם יש בחי' העינים דז"א ומשם הולכת הארתם ונמשכת בלאה אשר היא כנגדם ובורא ויוצר בה בחי' עינים משא"כ ברחל התחתונה ולכן הכתוב יחס העינים בלאה ולא ברחל כמ"ש ועיני לאה רכות אמנם ברחל הזכיר היופי כמ"ש ורחל היתה יפ"ת ויפ"מ ולא בלאה והטעם הוא לפי שלאה היא למעלה במקום כיסוי האורות אבל רחל היא למטה מן החזה אשר שם הוא גילוי אורות החסדים בתוך ז"א כנודע כי שם נסתיים יסוד דאימא המלביש ומכסה את החסדים ואז האורות ההם המגולים מאירים בה ומיפים אותה. והרי נתבאר טעם סגירת העינים. אמנם טעם הצטרכות סגירתם בתפי' ערבי' מתחיל' וע"ס הוא לפי שעתה הוא סוד זמן לילה שהוא זמן החשך ואמנם ביום היו נמשכים לרחל עינים מלמעלה אבל בערבי' שהוא זמן לילה נחשכים עיני רחל ובזה תבין כמה מאמרי הזוהר שאומרי' ענין הלילה איך החשך יכסה ארץ בלילה ותבין מה הוא ענין החשך הזה וגם למה הוא בלילה ולא ביום:

שינוי אחר שיש בין שחרית ובין מנחה וערבית וזווג דחצות לילה. הנה הזווג דתפלת שחרית הוא מן יעקב ורחל מן החזה דז"א ולמטה והטעם הוא מובן כמ"ש אצלנו בענין אצילות יעקב ורחל שהם למטה מן החזה דז"א כי הטעם הוא לפי שהיסוד דאימ' מתפשט עד החזה ולכן האורות אשר למעלה מן החזה בין אותם דאבא בין אותם דאימ' הם אורות מכוסים וסתומים אבל למטה מן החזה שנשלם ונפסק היסוד דאימא נתגלו האורות דאבא ולכן יעקב יכול להעשו' שם כנגדן מבחוץ כי הוא נעשה מאורות דאבא ורחל גם היא ניתנ' שם כנגד האורות דאי' המגולים כי היא נעשית מהם והנה כאשר אימא עלאה נתפשטו כל הנה"י שבה תוך ז"א ונעשו לו מוחין גמורים שהוא בשחרית. הנה יש בענין הזה ב' בחי' הא' היא בתפל' לחש כי אז אימא עלאה היא רובצת על הבנים זו"ן והיסוד שלה הוא מושפל למטה עד כנגד החזה דת"ת דז"א כמבואר במקומו. ולכן אין אורות מגולים נמצאים ממנה אלא ג' אחרונות לבד הם נה"י ולכן גם יעקב ורחל הם עומדים בחוץ כנגדם בנה"י דז"א בלבד. הבחי הב' היא בתפילת החזרה דש"ץ בקו"ר כי אז אימא עלאה נזקפת למעל' ואינה רובצת ואז היסוד שלה היא כדרכו בין אמצע תרין רישי פרקין עלאין דנו"ה שלה אשר מתלבשי' בחו"ב דז"א ואז היסוד שלה מתלבש בדעת שבו ונמצא כי גם האורות שבחג"ת דז"א הם מגולים ולכן גם יעקב ורחל הם יכולי' לעלות מבחוץ כנגד חג"ת דז"א כנ"ל במקומו אבל במנחה אין בז"א מוחין גמורי' כמו בשחרית לפי שאין נכנסין ומתפשטים בו ג"ר דמוחין רק ו"ק דמוחין דאימא דגדלות וגם הו"ק דמוחין דאבא דגדלות אינם נכנסין כלל. ולכן אין במנחה בחי' יעקב נמצאת כי איננו נעשה אלא מן המוחין דמצד אבא אמנם בחינ' לאה לבדה יוצאת משם מן החזה של ז"א ולמע' מן הארת המוחין דו"ק דמצד אימא כי בתחי' בשחרית שנכנסו כל המוחין גמורים דאימא לכן יצתה ג"כ רחל למטיה מן החזה מלבד לאה שיצתה למעלה מן החז' ולכן היו שם ב' זווגים א' בי"ג מידות של רחמים דויעבור והוא דישראל ולאה. וב' הוא זווג דיעקב ורחל למטה מן החזה בנפיל' אפים אבל עתה שאין שם רק מוחין דו"ק נמצאו שהם עומדים למעלה בחצי העליון של קומת ז"א א"כ אין שם מקום אצילות של יעקב ורחל למטה מן החזה ולכן אין במנחה רק זווג א' של ז"א עצמו עם לאה מן החזה ולמעלה. אמנם בחי' רחל נשארת בסוד אב"א מן החזה ולמטה וכיון שלאה חזרה פב"פ עם ז"א בזווג דמנחה אז רחל רואה המקום פנוי ונגדלת ועולה בכל שיעו' קומ' לאה ג"כ ונמצאת שוה בקומתה עם ז"א כולו בסוד אב"א [נה"ש דף י"ז ע"ד ד"ה גם מ"ש הרב] נמצא כי בתפלת המנחה לא נכנסו בז"א רק ו"ק דמוחין דגדלות דמצד אימ' בלבד כי בשחרי' נכנסו כל המוחין ואח"כ נסתלקו כולם כנודע ובהגיע שעת המנחה חזרו הו"ק דמוחין בלבד ונמצא כי מה שנעש' ביחוד ק"ש דשחרית ומה שנעשה בתפלת המנחה הכל שוין ולכן אין עתה יחוד ק"ש מעכב כי כבר נעשה ע"י עמיד' דמנחה אבל בערבית כיון שבתחילה עשינו יחוד ק"ש דערבית והנה אז ע"י הק"ש נכנסו הו"ק דמוחין דאימא וכאשר אנו מתפללין תפלת ערבית נתוספ' בחי' האחרת והוא שנכנסין בו ו"ק דמוחין דאבא ונמצא עתה כי בחי' רחל אינה יוצאת לפי שרחל יוצאת מסיום דמוחין דאימא אשר תחת החזה והנה לא נכנסו רק ו"ק שלהם ונשארו למעלה ולא נתפשטו למטה ולכן אינם יוצאות רק לאה למעלה מן החזה אבל בחי' יעקב יכולה לעשות ולצאת למעלה מן החזה לפי שהמקום הוא פנוי כנודע כי מצד פנים דז"א מן החזה ולמעלה אין עומד שם שום דבר אבל בחי' רחל אינה יכול' לצאת למעל' מן החזה דרך אחור דז"א לפי ששם עומדת לאה ונמצא זווג זה דערבי' שהם יעקב ולאה ושניהם למעל' מן החזה:

ובחצות הלילה אז הוא הזווג ד' באופן אחר והוא זווג יעקב ולאה בפני הז"א והם שוים בקומתם בכל אורך קומת ז"א וטעם הדבר הוא לפי שבתחילת הלילה בק"ש דערבית לקחה לאה אותם הארות של מוחין דו"ק דמצד אימא כנז' ואחר תפלת ערבית נסתלקו המוחין דז"א וחזרה לאה למקומה אב"א ומאז עד עתה בחצות הלילה היו או"א מתקנים ובונים אותה בהיותה אב"א כמבואר אצלנו בסוד שכיבת הלילה וע"ש ואז בחצות ראשונה של הלילה היו נכנסים ומתפשטים בתוכה הנה"י דאו"א ולכן בבוא עת חצות לילה שחוזרת פב"פ עם יעקב להזדווג עמו כנז' יש בה כח להתפשט ולהגדיל בכל קומת ז"א כולו. גם ענין יעקב הוא באופ"ז כי הנה בחצות הא' של הלילה כשנכנסו נה"י דאו"א תוך לאה להגדילה כנז' הנה אז היא יוצאת בחי' יעקב מתוך לאה ע"ד מ"ש בענין פורים וע"ש ולכן אותם ההארות שקבל יעקב אז קודם חצות הלילה נצטרפו עם אלו ההארות היוצאים עתה מתוך ז"א עצמו אחר שנכנסו בו נה"י דאימא כמו שיתבאר במקומו בענין סוד שכיבת הלילה וע"י הצטרפות כל אלו ההארות נגדל יעקב בכל אורך קומת ז"א כולו ומזדווג עם לאה אחר חצות לילה פב"פ מצד פנים דז"א שוים כשיעור קומתו כנז':

שער הכוונות - דרושי סדר שבת דרוש א
דרוש א':

כולל בכל עליות אשר בתפילת החול והשבת דע כי בימי החול בתפלת שחרית אז זווג של יעקב עם רחל פב"פ רק שיעקב יורד בנצח דז"א ורחל עולה מן הבריאה ועומדת בהוד דז"א אבל ישראל עם לאה הם אב"א ובמנח' אז מזדווג ישראל עם לאה בלבד פב"פ אבל רחל היא עמו אב"א אמנם היא נגדלת שם כנגד כל אחורי ז"א ונמצא שהיא עומדת אב"א עם יעקב וישראל כנז' בדרוש שקדם. ונודע כי רישא דדכורא הוו דינין תקיפין ואינון נייחין בסופה כנז' בפ' תצוה ובספרא דצניעותא ושם ביארנו כי הטעם הוא לפי שהחסדים שבז"א בהיותם בראשו הם אורות סתומים תוך הנה"י דאימ' ועוד סיבה אחרת כי הנה"י עצמו של אימא הם דיני' תקיפין לפי שהנה"י הם דינין להיותם לבר מגופא ובפרט בהיותם מצד אימא דדינין מתערין מינה אבל בסיומו שם מתגלים החסדים בגילוי ולכך נמצא כי לאה היוצאת למעלה היא דינין אבל רחל היוצאת מן החזה ולמטה הוא רחמים גם זה עצמו הוא מ"ש בס"ה פ' ויצא דלאה איקרי עלמא דאתכסיא לפי שעומדת במקום אורות המכוסי' אבל רחל נקרא עלמא דאתגליא כי היא במקום אורות המגולים וגם ז"ס קבורת רחל בדרך באתגליא במקום פרשת דרכים. והענין הוא כי שם במקום החזה נקרא פרשת דרכים כי שם הוא מקום נפרש ונחלק בין בחי' ישראל ובין בחי' יעקב שהוא מן החזה ולמטה. גם בזה תבין מ"ש בס"ה פ' ויצא כי לאה נקר' עלמא עילאה בינה לפי שלאה יונקת דרך הפסק מחיצות נה"י של אימ' עלאה שבתוך ז"א ובכל זה נתבאר מ"ש למעלה כי לאה היא דינין ולכך במנחה אתערו דינין לפי שהוא בחי' זווגא של לאה אמנם לפי שרחל נגדל' בסוד האחור ולוקחת גם מקום לאה כנז' לכן עדיין הוא נקרא בחי' יום והדינים הם אז מתוקים. ואינם חזקים כמו בערבית כמו שיתבאר והנה בתפלת ערבית אז חוזרת רחל להקטין עצמה ולהיות אב"א עם יעקב בלבד למטה מן החזה ולכן אז הוא שליטת דינין גמורים ואז הוא לילה וחשך ממש וענין החשך והדינין התקיפין האלו נמשך עד חצות לילה:

והנה בחצות לילה אז לאה נגדלת פב"פ עם בחי' ישראל ויעקב שהוא כל שיעור ז"א כולו ואז לאה כאלו היא ממש בחי' רחל ולכן אז נמתקים הדינין וז"ס ליל ולילה הנז' בפ' בא בס"ה בפ' ליל שמורים וכו' הוא הלילה הזה כו' והענין הוא כי קודם חצות נקרא לאה ליל אבל אחר חצות לילה אז לאה נקרא לילה והענין הוא כי כיון שהיא נגדלת גם מן החזה ולמטה שהוא חצי התחתון של ז"א לכן נק' לאה חצות לילה כי לוקחת לאה הנקרא לילה גם בחי' החצי התחתון דז"א:

ובשבת בתפלת ערבית אז עומדים יעקב ורחל פב"פ כנגד כל נה"י דז"א משא"כ בתפל' שחרי' דחול שאינם רק איהו בנצח ואיהי בהוד ואחר תפלת ערבי' עולה רחל למעלה בהיכל אי' עלאה להגדיל' בהיותה שם ואז לאה פב"פ בכל אורך ז"א שהם ישראל ויעקב כמו שהוא אחר חצות לילה בימי החול וענין זה נוהג עד חצות לילה ואח"כ בחצו' לילה לאה עולה למע' בהיכלא דאימא עלאה ורחל יורדת פב"פ בכל אורך ז"א שהוא עם ישראל ויעקב. ובזה יתבאר לך סוד עונתן של ת"ח בליל שבת שהוא דוקא אחר חצות לילה ולע"ה עונתן בימי החול אחר חצות לילה והטעם הוא לפי שקודם חצות לילה אפילו בלילי שבתות ואפי' לע"ה נאסר הזווג לפי שאז רחל פב"פ למטה מן החזה בלבד ומכ"ש בלילי החול קודם חצות לילה שאז יעקב ורחל אב"א ומן החזה ולמטה אבל אחר חצות לילה הותר הזווג לע"ה לפי שאז היא לאה פב"פ בכל קומת ז"א לגמרי ובחצות ליל שבת שאז גם רחל היא פב"פ עם כל ז"א לגמרי ואז הוא רחמים גמורים להיות בחי' רחל וגם שהיא גדולה לגמרי ולכן הותר הזווג אפי' לת"ח ובתפל' שחרית אז עולה ז"א עצמו ג' מדרגות שהם נה"י דאי' ואז גם נוק' עול' כנגדם בז"א עצמו וכן בכל תפלה ותפלה עולה ג' דרגין כמבואר שם במקומו עד שנמצא כי בתפל' מוסף אז ז"א הוא עם או"א ממש כמותם אבל נוק' שהיא הנקרא רחל היא בנה"י דאי' לבד ובקק"ק דמוסף עולה בחג"ת דאי' ובאיה מקום כבודו עולה בחב"ד דאי' ואז היא ממש שוה עם ז"א ובמנחה דשבת אז בחי' החצי העליון דז"א שהוא הנקרא בחי' ישראל כנודע הוא לבדו עולה למעלה עם לאה עד מזל הי"ג דדיקנא דא"א ועם או"א ואח"כ בחזרה של תפל' המנחה אז בחי' ישראל ולאה עולים עד מזל העליון הח' דדיקנא דא"א ושם הם מזדווגים אבל יעקב ורחל הם למטה מהם בלי זווג:

ההפרש והשינוי שיש בענין התפל' של ימי החול והשבת הנה בחול ע"י תפלותינו נכלל פנימיות האצילות למע' וחיצוניות האצילות נעשה בחי' פנימיו' ואז פנימיות דבריאה עולה אל האצילות ונעשה שם בחי' חיצוניו' אל חיצוני' דאצילות שחזר להיות פנימיות כנז' ואמנם ביום השבת כל מה שנעשה בחול ע"י תפלות הוא נעשה מאליו ומעצמו ביום השבת ומה שניתוסף ע"י תפל' ביום שבת הוא כי הנה בימי החול אין חיצו' הבריאה עולה אל האצילות כלל אפי' ע"י תפלה ומכ"ש חיצוני' שאר העולמו' אבל ביום שבת ע"י תפלותינו עולה גם חיצוניו' הבריאה אל האצילו' ונעשה שם בחי' חיצוניו' אל הפנימיות:

עוד יש הפרש ושינוי אחר בין חול לשבת דע כי בתחיל' היתה הנקבה אב"א עם הזכר ואח"כ ננסרה וחזרה עמו פב"פ ונזדווגו יחד ואחר שחטא אדם חזרה באחורי ז"א כמתחי' והנה אחר החרבן בימי הגלות עומדת עמו אב"א חוץ בזמן התפלה כי אז ע"י תפלותינו אנו גורמים להם לחזור פב"פ בברכת אבו' בתיבו' מלך עוזר ומושיע ומגן כמבואר אצלינו. ואחר התפל' תיכף חוזר' לעמוד אב"א והנה חסידים הראשונים היו שוהים שעה א' קודם תפל' ושעה א' אחר תפלה כדי לעכב האר' הגורמ' להם לעמוד פב"פ שעה א' אחר התפלה ולא תחזור תיכף אל האחור אבל בשבת אז תמיד עומדים פב"פ אלא שיש להם עליות ע"כ מדרגות כפי סדר התפלה כנ"ל:

שער הכוונות - דרושי סדר שבת דרוש א ענין ליל מוצ"ש
ליל מ"ש כבר ביארתי כי מה שנהגו לומר בכל מ"ש סדר האלפא ביתא קודם תפלת ערבית לא היה מורי ז"ל נוהג לאומרה ולא כל אותם השירים והמעלות כו' והמזמורים כלל ועיקר וכמ"ש בסדר נוסח תפלת שחרית לעיל:

אותם הפסו' של ויתן לך האלקים מטל השמים כו' הכתוב במחזורים במ"ש בסדר ההבדלה היה נוהג מורי ז"ל לאומרם בכל מ"ש בעת שמבדיל על הכוס בביתו והנה נזכר בזוהר בהקדמת דפ' בראשית [ד' י"ד ע"ב] ענין זה וע"ש:

אחר שאומרים ברכת הלבנה צריך האדם לומר ג"פ שלו' עליכם והענין הוא כי הקטרוג הא' שבעולם הוא אשר קטרגה הלבנה באמרה א"א לב' מלכים להשתמש בכתר א' ולזה אחר ברכת הלבנה אנו אומרים [ג"פ] שלום עליכם כו' בלשון תפלה שלא יהיה עוד קטרוג בעולם:

גם דע כי במ"ש קודם חצות לילה אסור להתאבל ולבכו' על החורבן שלא כאותם שנוהגים היפך מזה לומר קינות אחר תפלת ערבית במ"ש ונותנים טעם לדבריהם מפני שאז נחרב ב"ה בעת מ"ש כנודע. אבל דע לך כי הוא אסור לפי שקדושת שבת נמשכת כל הלילה ההיא כמ"ש למטה בע"ה וראיה לזה ענין סעודה ד' וכמ"ש ענינה בע"ה ואפי' בבחי' תוס' נשמה יש המשך קדוש' בליל זה כמ"ש בע"ה ולא עוד אלא שאפילו אחר חצות לילה של מ"ש לא היה מורי ז"ל מרבה בבכיה על החורבן יותר משאר לילו' אף עפ"י שנחרב הבית בליל מ"ש כנז' אלא היה בוכה ומתאבל כבשאר הלילות:

בענין ההבדלה מה שמבדילין בב"ה מנהג טוב הוא ומורי ז"ל נתן ד' זהובים לצדקה כדי שיניחוהו אנשי הקהל להוצי' יין משלו להבדיל עליו בב"ה. גם היה מדליק נר של שעוה ומברך עליו בורא מאורי האש ולא היה מבדיל על הנר שבבית רק באבוק' מיוחדת. ודע כי אין להטיל מים בכוס של ההבדלה בשום אופן וכמ"ש בס' ב"י בשם מהר"י גיקיטלייא ז"ל. ובענין עצי בשמים תכוין בהם בסוד הריח הכונה שנתבארה אצלנו בענין ריח ההדס בליל שבת עצמו וע"ש. ואמנם מן אותם ב' אגודות הדס שיש לך מוכנים מן שבת כנודע תזהר כאשר תקנה אותם שיהיו בתוכם ג' הדסים משולשי' כשרי' ועתה בליל מ"ש בעת ברכת עצי בשמי' תקח שלשה הדסים הנז' בידך הם לבדם ותריח בהם ויהיו שלשה הדסים אלו קשורים קשר א' ואגודה א' ותכוין כי ג' הדסים הם כנגד נר"ן ותכוין להשאיר לך כח מן תוס' נר"ן שנתוספו לך בשב' וזה נעשה לך עתה ע"י ג' הדסים האלו והריחך בהם וכבר נודע כי כל פעולו' ליל מ"ש הם כדי להשאיר חלק מן תוס' קדוש' שבת לימי החול הבאים כמ"ש בע"ה:

ובענין ברכת בורא מאורי האש היה נוהג לכפוף ראשי אצבעותיו הימנים אל תוך כפו הימנית והגודל מכוסה תחתיהם ויהיו נכפפים כנגד פניו של האדם המברך וגם יהיו נכפפים לפני הנר והיותם ד' אצבעותיו הוא בלא אצבע הגדול הנק' גודל ונק' בוהן וסוד כ"ז נת' בס"ה פ' ויקהל וע"ש ומדברי אלה תבין מ"ש שם באותו המאמר בענין כפיפת האצבעות שלא כדברי הנוהגי' להסתכ' באחורי האצבעות בהיותם פשוטים בלתי כפופים. גם שלא כאותם הנוהגים לשים פני האצבעות זקופות כנגד הנר ואח"ך כופפי' אותם כנגד הנר גם שלא כאות' הנוהגי' לכפוף אות' כנז' אלא שמהפכי' פני הכף כלפי מטה כלפי הקרק' ואחורי האצבעות שהוא מקום הציפרנים כלפי מעלה לשמים אלא צריך לזקוף ידיך הימנית ואצבעותיך כלפי מעלה ופני האצבעות כנגד פניך ואח"ך תכפוף ראשי אצבעותיך אל תוך הכף ותשאיר אחורי אצבעותיך כנגד מעלה נגד הנר אמנם אצבעותיך יהיו כפופות למטה ע"ג הגודל כנז' ויסתכל בצפורניו בלבד ולא בתוך פני האצבע' וכנז' בזו' פ' ויקהל ובפ' בראשית בדכ"א ע"א וע"ש:

ענין קדושת ובא לציון שנהגו לומר בליל מ"ש הכונ' היא להמשי' הארת עולם האצילות אשר בסוד תוס' שבת אל עו' הבריאה כי שם בחי' קדושת ובא לציון גואל כמבואר אצלנו בסדר תפלת שחרית בימי החול בענין ביאור קדושת ובא לציון וכוונתינו היא להמשיך תוס' הקדושה ההיא בבריאה כדי שתתקיים כל ששת ימי החול עד שבת האחרת ולכן אין קדושת זו נאמרת בלילה אחרת זולת זו כי אין בידינו כח להמשיך הארת האצילות בבריאה אלא בלילה הזו ולא בשאר ימי החול:

שער הכוונות - דרושי סדר שבת דרוש א ענין ויהי נועם דמוצ"ש
ענין ויהי נועם שנוהגים לומר בכל מ"ש ובזה יתבאר ענין נפלא להמשיך תוס' קדושת שבת לכל ימי השבוע הבאה עד שבת האחרת הנה מזמור זה של ויהי נועם צריך לאומרו כולו מעומד ועל הפחות תאמר פסוק זה מעומד ואח"כ תשב והטעם הוא כי הכוונה עתה היא לקבל אור החוזר מן הבינה הנק' נועם ה' מסוד תוס' שבת ולכן צריך שיהיה מעומד וזה ביאורו. דע כי צריך להכין עצמו לקבל אור תוס' השבת בו' ימי החול ובכן יהיה מכלל והתקדשתם והייתם קדושים כו' וזה דבר גדול להתקדש האדם בימי החול מקדוש' שבת וזה ענין הכנתו. דע כי הנה בכל יום שבת נתוסף קדושה באדם בנר"ן שלו ויש מי שאין בו רק בחי' נפש בלבד כו' האמנם מי שיש לו שלשתם יש בו ב' בחי' כי יש מי שזוכה לקחת תוס' קדושת שבת מפאת נשמתו ממש ויש מי שאינו מקבלו רק מבחי' ע"ד כללות העולמות בלבד ויש מי שיש לו נפש בלבד ומקבל תוס' בחלק נפשו מפאת נפשו ממש עצמה אבל חלק תוס' קדושת רוחו ונשמתו תמשך לו מפאת כללו' העול' בלבד ועד"ז יובנו שאר החלוקו' ויש מי שיש לו נפש ורוח, ואין לו נשמ' ויש מיני נפשות שכל עצמם אינם רק מבחינת כללו' העולמות בסוד תוס' שבת ואין להם רק אותה בחי' לבדה ולא שורש ועצמות קדושת שבת ולכן גם נפש זו אינה יכולה לעלות רק אותה הבחי' לבדה לפי שאפי' שרשה ועצמותה אינה אלא משם בלבד והרי נמצא כי אין לך אדם שאין לו תוס' נר"ן כפי חלק הנוגע לו ולכן צריך האדם לכוין כדי שישאר לו איזה תוס' מאותה הקדוש' של שבת לימי החול הבאים וע"י כן יכונו דרכיו אם יתמיד לכוין בהם היטב ומובטח לו שלא יקטרג בו היצה"ר ולא יחטיא אותו כל אותו השבוע והכל תלוי כפי תוקף כוונתו בקדושה ובטהרה. והנה ענין השארות תוס' הקדושה הוא עד"ז כי ביום א' של השבוע נשארת באדם בחי' תוס' קדושת הנשמה ובהתחלת ליל שני תלך ממנו ותסתלק וז"ס מ"ש במס' תעניו' אנשי משמר לא היו מתענים ביום א' כדי שלא יצאו ממנוחה ועונג אל עינוי וימותו כי צריך להמשיך ביום ההוא קצת קדושת נשמה ומנוחה ועונג שבת ותוס' הרוח נשאר עד סוף יום ב' בשבת ואח"כ יסתלק ותוס' הנפש נשארת עד סוף יום ג' בשבת ואח"כ תסתלק ובזה תבין פעם למה שארז"ל כי אם לא הבדיל בליל מ"ש יבדיל והולך עד יום ג' ולא עוד. והטעם הוא כי עד אז נשאר בחי' תוס' שבת והבן זה. ומיום ד' ואילך צריך לכוין באופן אחר והוא להכין עצמו שיהיה ראוי ומוכן לקבל תוספ' נפש משבת הבא וביום ה' יכוון להכין עצמו שיהיה ראוי ומוכן לקבל תוס' רוח משבת הבא. וביום הו' יכוין להכין עצמו שיהיה ראוי ומוכן לקבל תוס' נשמה משבת הבא גם לסיבה זו לא היו אנשי משמר מתעני' ביום ששי מפני כבוד השבת פי' כדי לקבל תוס' נשמת השבת הרי נמצא כי יום השבת הוא ד' וז' כי הנה ג' ימים הראשונים הם מכלל השבת שעברה וג' ימים אחרונים הם מכלל השבת הבאה נמצא שיום השבת הוא ד' וע"י שיכוין כוונות אלו בג' ימי' האחרוני' יזכה לתוס' שבת הבאה והרי ביארנו כי בכל הו' ימים צריך לכוין ענין קבלת תוס' שבת או משבת שעברה או משבת הבאה וזה בענין ג' חלקי נר"ן כ"א ביומו ואמנם מה שצריך לעשות כו' ימי החול יתבאר לקמן בע"ה ונתחיל בתחי' לבאר הכוונה של ויהי נועם בליל מ"ש שהוא שורש ועיקר לשאר הכוונות של ו' ימי החול וכמ"ש בע"ה:

דע כי ב' מיני תוס' קדושת שבת נתוסף ביום שבת הא' היא ע"י כוונת התפלה והב' היא ע"י כוונת הסעודו' וכנגד המשכת תוס' קדושת שבת לימי החול מבחי' הסעודו' אנו עושי' סעודה ד' במ"ש. וכוונתה היא לכוין להמשיך אור קדו' סעודו' שבת לכל סעודות ימי החול וכנגד המשכת תוס' קדושת שבת מבחי' התפלות אנו אומרים מזמור זה של ויהי נועם ועי"ז אנו ממשיכים אותו נועם העליון בכל תפלו' השבוע. אמר חיים הכותב נלע"ד כי נודע שהסעודות והמזון הוא חיצוניות העולמו' והתפלו' הם פנימיות העולמות ודי בזה וזה כונתו. בתחי' תכוין כי ד' עול' הם וסדרן אבי"ע וכבר ביאר' כי עולם האצילות בבחי' פנימי' הוא שם אהי"ה דמלוי יודין שהוא קס"א ואחוריים של עולם האצילות הוא ריבוע ואחוריים שם אהי"ה במלוי יודין העול' בגי' תקמ"ד. ופנימיות עולם הבריאה הוא האחוריים דאצילו' שהוא שם אהי"ה העולה תקמ"ד כנז'. ואחורי' של הבריאה הוא הויה דס"ג ופנימיו' היצירה היא אחוריים דהויה דס"ג הנ"ל שהם בגי' קס"ו והם פנימיות היצירה ושם הויה דמ"ה דמילוי אלפין הוא חיצוניותו והעשיה הוא אחוריים של הויה דמ"ה הנז' העולה בגימ' ק"ל והוא פנימיות העשיה וההויה דב"ן דמילוי ההין הוא חיצוניותו וכל זה הוא בימי החול אבל ביום שבת הפנימיות בעצמו של האצילות מאיר בבריאה וכן פנימיות הבריאה מאיר ביצירה וכן פנימיות היצירה מאיר בעשיה והנה עתה בזו הכונה להמשיך תוס' אור שבת בימי החול לא יהיה לא המציאות של החול ולא המציאו' של השבת עצמו כי זה א"א להיות אבל יהיה הדבר ממונע כי נקח חלק מהארת שבת לימי החול. וזה ענין ויהי נועם כו' הנה במלת ויהי נועם חכוין להמשיך מן האצילות אל הבריאה. ובמלת ה' אלקינו עלינו תמשיך מן הבריאה אל היצירה. ובמלת ומעשי ידינו כוננה עלינו תמשיך מן היצירה אל העשיה. ובמלת ומעשה ידינו כוננהו תמשיך מן הבריאה אל העשיה כי הנה השבת הוא בבריאה כנודע דבשבת לביש מלכא לבושין דבריאה ולכן כמו שכללנו היצירה בבריאה כן צריך שנכלול העשיה בבריאה כדי שתקבל משם אור הבריאה השבת וזהו ע"י ומעשה ידינו כוננהו אבל לפי שאין יכולת אל העשיה לעלות אל הבריאה אלא ע"י היצירה לכן תחילה נעלה את העשיה ליצירה במל' ומעשה ידינו כוננ' עלינו ואח"כ תוכל לעלות אל הבריאה וזה ע"י מלת ומעשה ידינו כוננהו. ועתה נבאר המלו' ויהי נועם תכוין בזה להמשיך ויהי מן נועם פי' כי שם אהי"ה דיודין שבאצילות הוא בגי' נעם ע"ה והוא קס"א. ותמשיך ממנו בחי' ויה"י שהוא בגי' א"ל שהם ג' יודין וא' שיש בשם אהי"ה הנז' ותמשיכנו אל הבריאה לפי שבשב' עצמו מאיר שם אהיה דיודין עצמו אבל עתה לא נמשך ממנו רק בחי' ויה"י שהוא סוד אל היוצא מן שם אהי"ה הנז' וכבר נת"ל כי שם זה הוא אור החוזר מן בינה אח"כ תכוין להמשיך זה בבריאה בז' שמהן אשר בו שהם סוד תוס' שבת עצמו שהם ז' אותיות אהי"ה יה"ו הנז' בר"מ פ' יתרו ע"ש ותכוין כי ויהי נועם הוא מציאות אהיה יה"ו עצמו הנ"ל באופן זה כי במלת ויה"י נרמז שם יה"ו ותקח אות יו"ד הנוספ' במלת ויה"י ותחברנו עם מלת נוע"ם ויהיה ינע"ם והוא שם אהיה במלוי יודין העולה בגימט' קס"א ועם עשר אותיותיו הוא קע"א כמנין של ינעם ע"ה והרי נתבאר ענין יה"ו אהיה של הבריאה ג"כ. ה' אלקינו עלינו תכוין כאן להמשיך מהבריאה אל היצירה באופן זה כי בחי' ד' הויות שהם ע"ס מ"ב נוריד ונמשי' מהם המלויים שבהם כיצד מילוי שם ב"ן הוא בגי' כ"ו הרי הוי"ה וג' מלויי ע"ב ס"ג מ"ה שהם מ"ו ול"ז וי"ט הם בגי' ק"ב כמנין אלקינו ונמצא כי אנו ממשיכין ולוקחי' אותם התחתון תחילה ואח"כ שלשה העליונים. ואחר כך אנו ממשיכין אותם אל היצירה הנקרא עלינו שהוא האחוריים של הוי"ה דס"ג שהם בגי' קס"ו כמנין עלינו וגם השם עצמו אנו ממשיכין עתה אל היצירה. ומעשה ידינו כוננה עלינו כאן תכוין להמשיך מן היצירה אל העשיה באופן זה. כי ומעשה הוא בגימ' ת"ך ותכוין כי הוא באתב"ש א"ל וגם ת"ך בגי' י"פ מ"ב וכולם משם מ"ה דאלפין שביצירה כי יש ביצירה י"ס ותמשיך מן י"ס שביצירה שהם י"פ מ"ה תמשיך מהם עשרה מ"ב כמו שידעת שהו' ההויה כפשוטו ובמלויו ובמלוי מלויו הם מ"ב אותיות ותמשיך אלו הי"פ מ"ב אל העשיה להעלות העשיה למעלה בסוד תוס' קדוש' כנודע כי כל שם בן מ"ב סגולתו היא להעלות למע'. ידינו הוא נתינת מוחין בעשיה והנה העשיה היא שם אדנ"י והמוחין הם שם י"ה כי העשיה היא נוק' ואין בנוק' רק תרין מוחין חו"ב. והנה י"ה אד"ני הוא בגי' פ' בגי' ידינו. כוננה הוא נתינ' כתר אל העשיה כנודע כי כתר המלכו' הוא ריבוע שם אדנות כזה א אד אדנ אדני והוא בגי' כונן וזהו כוננ' כונן ה' כי העשיה היא ה' תתאה. ובר"ת של ידינו כוננה תכוין כי העשרה מ"ב שכוונת אליהם למע' כמלת ומעשה הם ל' פעמים י"ד כי כל מ"ב הוא ג"פ י"ד כי הם ג' הידים המעלים ממטה למעלה. וכן ר"ת ידינו כוננה הם בגי' ל' וכן פשטיות מלת ידינו מורה על בחינת הידים להורות כי הם ג' הידים. עלינו תכוין כי משם ההויה דמ"ה דאלפין שהמשכנו מן היצירה אל העשיה הנה יש בו ג' אלפין ונודע כי כל אות אלף מורה על שם אהיה ותכוין לעשות ג' שמות של אהיה שהם בגי' ס"ג ואז תכוין בהויה עצמה דס"ג ואז תרבענה ותקח האחוריים שלה לצורך העשיה ונודע שהוא בגי' עלינו שהו' קס"ו ומעשה ידינו כוננהו הנה כבר המשכנו הכל עד העשיה האמנם לפי שהעשיה היא בתוך הקליפות לכן צריך תיקון אחר יותר עליון והוא שנחזור להמשיך אליה מן הבריאה עצמה ולהעלותה עד שם כדי שישאר לה איזה דבר של תוס' שבת וגם כי הבריאה היא בחי' שבת כנודע ולכן תכוין כי ג' אותיו' וע"ש מן ומעשה והם אותיות עש"ו כי מכאן היה עשו אוחז כגגדו בקלי' והם ב' בחי' הא' הוא אחוריים של הוי"ה דע"ב דיודין שהם בגי' קפ"ד ועם עשר אותיות' קצ"ד ובחי' זו תמשיך מן עולם האצילות שהוא שם הוי"ה דע"ב דיודין כנודע. גם ב' שמות אלקים עם י' אותיותיהם הם בגי' קפ"ב והם בגי' יעקב והנה קצ"ד וקפ"ב הם בגי' עשו והם סוד הבריאה הנק' אלקים כמנין הכס"א והם ב' שמות אלקים שהם זו"ן אשר שם נשאר לנו ב' אותיו' מ"ה מן ומעש' ובחי' זו תמשיכ' מן היצירה כי שם שרשו של הויה דמ"ה וכל בחינות אלו תמשיכם אל העשיה כדי שתוכל לעלות אל הבריאה וזה תמשיך אל ידינו שהוא סוד י"ה אדנ"י כנ"ל כוננהו הוא חיבור כונן ה"ו פי' כי במלת כונן תכוין להמשיך ג"כ ג"פ מ"ב א' מן הויה דע"ב דאצילו' והב' מהויה דס"ג דבריאה והג' מן הוי"ה דמ"ה דיצירה. והנה ג"פ מ"ב הם כונן ועי"ז יהיה ה"ו של כוננהו פי' כי העשיה שהיא ה' תעלה ע"י כן למע' מן היצירה הנק' ו' ותהיה ה' על ו' והנה ע"י כל ההמשכות האלו הלואי ישאר איזה רושם הארה בעשיה בימי החול. גם דע כי צריך שתכוין שה' פעמים נרמזו אותיות נ"ו בפ' הזה והם אלקינו עלינו ידינו עלינו ידינו וה"פ נ"ו הם בגי' מנצפ"ך שהם סוד ה"ג שבעשיה שהיא בחי' נוק' ותכוין למתקם ע"י האור הנמשך מן הבינ' הנק' נועם כנז' ובברכת אבות דר"ה בתיבות אלקינו ואלקי אבותינו כו' נתבאר ענין זה היטב. גם תכוין כי ג' מיני תוס' קדוש' שבת הם הא' הוא מה שבא מאליו מפאת קדוש' השבת בעצמ' וכנגדו אנו אומרים ויהי נועם ד' אלקינו עלינו וכנגד מה שתיקן האדם והרויח ע"י מעשיו באמצע ימי החול כדי להמשיך עליו תוס' קדו' שבת בע"ש אנו מתפללים שגם מבחי' זה ישאר ממנה איזה קדושה וזהו מעשה ידינו כוננה עלינו. וכנגד מה שתיקן האדם והרויח באמצע השבוע ע"י מעשיו רק שעשה שום עון ונסתלק ממנו אנו מתפללי' שגם מבחי' זו ישאר אלינו וזהו ומעשה ידינו כוננהו ר"ל שתהיה כונן ומתקן אל המעשה ידינו עצמו אשר נפגם ע"י העון וזהו כוננהו ר"ל להו בעצמו. גם תכוין בפ' הזה של ויהי נועם כו' אל ב' מיני זווגים הנעשים בימי החול והם זווג דאו"א וזווג דזו"ן וכונתינו עתה להמשיך לב' הזווגים הנז' בחי' אור גדול ממה שנשאר ביום השבת כדי שבכחו יהיה להם מציאות זווג בימי החול. וכבר נתבאר כי ענין ויהי נועם הוא בחי' אור חוזר מתוספות קדושת שבת בסוד ברח דודי ודמה לך לצבי. והנה מציאו' השבת הוא סוד הבינ' וז"ס ויהי נועם פי' כי אנו ממשיכין הנועם ההיא של הבינה לב' זווגי החול הנז' וביאר מה ענין ב' זווגים אלו ואמר כי הא' הוא ומעשה ידינו כוננ' עלינו פי' כיון שמה שנעשה בשבת מעצמו הוא נעשה בימי החול ע"י תפלותינו וזהו ומעשה ידינו כוננ' עלינו ר"ל שזה הזווג הנעש' בכח מעשה ידינו בימי החול כוננה עלינו ע"י נועם הזה ולפי שזה הזווג הוא עליון דאו"א לכן אמר כוננה עלינו כי או"א הם עלינו כי ישר' הם בז"א שהוא למטה מאו"א וכנגד זווג התחתון דזו"ן אמר ומעשה ידינו כוננהו כי גם זווג זה הנעשה על ידי מעשה ידינו גם הוא כוננהו ר"ל כונן ו"ה שהם זו"ן:

ענין מ"ש היא בחי' אור החוזר אשר אנו מקבלים הארתו עת' ובחי' אור החוזר מפאת תפי' שבת הוא ענין ויהי נועם כו' שהוא המשך אור הבינ' הנק' נוע"ם ולפי שהזווג הנעש' בחול אינו מעצמו כנודע כי מה שנעש' מעצמו ביום שבת אנו עושים אותו על ידינו בתפלתינו בימי החול ולכן אנו מתפללים בתחי' ימי החול ומעש' ידינו כוננ' עלינו שהוא זווג העליון הנעשה בימי החול ע"י שיכוננהו על ידינו ולהיות אור החוזר הזה מבחי' אי' עלאה צ"ל פסוק זה מעומד כנ"ל. וכן לסיב' זו עצמ' יש בנו כח להאי' עת' בעולם הבריאה קדושת ובא לציון גואל כנ"ל משא"כ בשאר לילות החול וכנגד אור החוזר מפאת סעודת שבת אנו עושים סעודה בכל ליל מוצאי שבת סעוד' ד' והבן זה. הנה נתבאר למע' בענין ויהי נועם כי כונתינו היא להמשיך תוס' שבת אל ימי החול הבא' וזה מסוד אור החוזר מן הבינ' הנקרא נועם והוא סוד השבת כי הבינה היא שבת גם בארנו לעיל כי המשך תוס' קדושה זו היא בג' חלקי נר"ן כי הנשמה מתקיימת עד יום א' והרוח ע"ס יום ב' והנפש ע"ס יום ג' וג' הימי' האחרי' שהם ד' וה' וו' תכוין להמשיך לצורך השבת הבאה בסוד הג' חלקים שהם נר"ן והנה ז"ש מ"ש בספרי זכור את יום השבת מצוה היא למנות בו ימי השבת לומר א' בשב' ב' בשבת כו' וכ"כ הרמב"ן בחי' על התורה. והענין הוא להורות כי כל ימי החול תלוים ונקשרי' ונמשכים מיום השבת ומשם נמשכ' להם הארת' וזכור היטב ענין זה כי הוא מכלל רמ"ח מצות עשה למנות ימי החול עד"ז א' בשבת ב' בשבת כו' וכיון שנתבאר ענין הקדמה זו צריכין אנו להודיעך מה היא ההכנה שיכין האדם כדי שימשיך עליו תוספת הקדושה הנזכר בו' ימי החול:

הנה ביום א' בשבת כל עסקיך תהיה בבחינת מחשבה שתהיה פנויה ונקיה מכל ליכלוך שעי"כ תתקיים בך באותו יום תוס' הנשמ' ואמנם סוד המחשבה הזו היא שבכל רגע היום ההוא יכוין בהויה דס"ג ובשם אהיה אשר אהיה ובשם אהיה יה"ו כי כל בחי' אלו הם בעולם הבריאה אשר משם הוא חלק הנשמה. וביום ב' בשבת תעסוק בדיבור בתורה והכל לכוונת קבלת תוס' שבת בבחי' הרוח. וביום ג' בשבת תעסוק במצות מעשיות שהם כנגד חלק הנפש ובפרט במצות הנעשות ע"י הרגלי' כמו הלויית המת וביקור חולים וכיוצא בזה. וכעד"ז יעשה בג' ימים האחרונים והם הד' במעשה והה' בעסק התו' ע"י הדיבור והו' במחשבה אמנם כונת ימים אלו הם להכין לקבל תוס' שבת בבחי' נר"ן ביום עש"ק הבאה וכל כונתיך ועסק' יהיו אל פנייה זו לקבל תו' שב' בבחי' נר"ן ודבר זה תועל' גדול לקבל האדם תו' קדוש' שבת:

גם קבלתי כונה אחרת ממורי ז"ל בענין זה והוא כי כפי הנז' נתבאר כי יום ב' וה' הם סוד עולם היצירה לכן תכוין בהם להעלות שם הנפש ברוח אשר ביצירה ואז תעשה הכנה לקבל רוח ע"י שם מ"ב שביצירה שהוא השם הנרמז בתפילת אנא בכח לכן צריך שתקשור שם השולט באותו היום עם השם השולט ביום שבת כיצד הנה ביום ב' מושל שם קר"ע שט"ן ותכוין לחבר עמו שם שקוצי"ת השולט ביום שבת ותשלב' אות באות כזה קשר"ק עושצטינ"ת ותכוין לקבל תוס' הרוח ביום שבת וכן ביום ה' שהוא ג"כ הכנ' לחלק הרוח תכוין לחב' ולשלב שם חק"ב טנ"ע השולט ביום ה' עם שם שקוצי"ת שביום שבת כנז' ביום ב' כזה חשק"ק בוטצניעת וכונה זו תכוין בכל רגעי היום ובפרט בעת שאתה קובע עסק תורתיך בב' הימים האלו. ודע כי מ"ש לעיל שהיא מ"ע למנות א' בשבת ב' בשבת כו' הנה גם זה מועיל להכנת שבת:

בענין מה שינהג האדם עצמו לקבל תוס' שבת בכל ו' ימי השבוע כבר נתבאר כי ביום ב' וה' הוא לקבל תוספ' הרוח ולכן יעסוק בתורה בב' ימים אלו כי ז"א נקרא תורה ובו סוד בחי' רוח כנודע. גם נת' אלצנו כי האדם בע"ש בעת קבל' שבת מקבל תוס' נר"ן ובמ"ש מסתלקים אבל ע"י סעודת ליל מ"ש חוזר האור להתפשט מאצילות לבריאה ומבריאה ליצירה ומיצירה לעשי' ועי"כ חוזרין תוס' נר"ן באד' ומתעכבים באדם שלשתם ביום א' מהשבוע וליל ב' מסתלקת הנשמה ונשארים נפש ורוח. ובליל שלישי מסתלקת הרוח. ובליל ד' מסתלקת גם הנפש ואחר כך צריך עוד לעשות תיקון מחדש ולקבל תוספת שלשתם בשלשה ימים הנשארים והם ד' וה' וו' וכל זה נעשה על ידי הכונה שתכוין בבה"מ שבכל יום כיצד הנה ד' ברכות יש בבה"מ כנגד ד' אותיות אדנות וכל ברכה כנגד אות א' מהן במילוי המלוי שלה כיצד בברכה א' מתחיל' ועד סוף יצייר נגד עיניו אל"ף למ"ד פ"א ובהזכרת ההויה של ברוך א"י כו' יכוין בהויה בניקוד אלקים זולת ההויה עצמ' של הברכה. ובברכ' הב' יצייר נגד עיניו דלת למ"ד ת"ו ואם הוא יום ר"ח יצייר תי"ו במילוי יו"ד ובהזכרת ה' יכוון עמו ג"כ שם אלקי"ם כנ"ל. ובברכה הג' יצייר נגד עיניו נו"ן וא"ו נו"ן ובהזכרת ה' יכוין בשם א"ל ואמנם בשם זה של א"ל הוא השינוי וההפרש שיש בימי השבוע כי ביום א' יכוין כי א"ל זה הוא סוד אל שד"י במילואו העולה בגי' אל"ף ושם זה הוא בבריאה ויכוין שהוא יונק מן שם ייא"י דהויה דס"ג שגם הוא א"ל בגי' ועי"כ יעמיד עמו תוס' הנשמה. ביום ב' יכוין כי א"ל זה הוא א"ל יהו"ה שעולה גי' נ"ז עלמין והוא ביצירה כדי להעמיד הרוח וביום ג' יכוין באל אדני שעולה בגימט' צ"ו עלמין והוא בעשי' כדי להעמיד הנפש. ובג' ימים האחרונים יכוין לזכות ולקבל ולא להעמיד וגם יכוין בהם מלמטה למעלה כי ביום ד' יכוין בא"ל אדנות לזכות לקבל תוס' הנפש בע"ש. וביום ה' באל הויה שיזכה לקבל תוס' רוח בע"ש וביום ו' בא"ל שדי שיזכה לקבל תוספת נשמה ביום ההוא:

ונחזור למעלה בכונה ברכת ד' של ברה"מ שיצייר יו"ד וא"ו דל"ת ובהזכרת השם יכוין לחבר עמו שם צבאות האמנם בברה"מ של שבת יכוין בד' הברכות כנגד ד' אותיו' שם הויה במילוי מלויים ע"ד הנז' כל ברכה באות א' ובד' ההזכרות יכוין בד' הויות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן ויכוין לכלול העולמות:

גם דע כי הלילה של חול היא סוד העשיה וששת ימי החול הם סוד היצירה ויום השבת הוא סוד הבריאה וז"ס וביום הז' נתעלה וישב על כסא כבודו ונודע כי סוד הבריאה היא ב' שמות אהי"ה יה"ו והענין הוא כי המלכות היא ז' וגם היא ד' מעילא לתתא ומתתא לעילא לפי שהמל' עומדת בסוד נקו' באחורי הת"ת והנה אם נמנה מלמעל' תהיה ד' חסד גבורה ת"ת מלכו' ואם נמנה מלמטה תהיה ד' יסוד הוד נצח מלכות ועד"ז ג"כ הם ו' ימי החול כי אם תמנה מלמעל' למטה ד' וה' וו' ושבת יהיה ד'. ואם תמנה ממטה למעל' ג' ב' א' שבת יהיה ד' וגם הוא ז' באופן שלעולם המלכות והשבת הם ד' וז' וזהו ג"כ סוד ב' שמות הנז' כי הנה הם מאירי' במלכות להעלותה למעלה כיצד הנה שלשה אותיו' ראשונות אה"י הם חג"ת וה' אחרונ' היא מלכות וג' אותיו' יה"ו הם נה"י וע"י ז' אלו שבבריאה מעלים את המלכות עד הבריאה ואח"ך הבריאה עצמה שהיא סוד יום השבת עולה באציל':

כבר הודעתיך כי בכל ד' עולמות אבי"ע בחי' המל' שבכל עול' מהם ירדה בעת המיעוט לסיבת הקטרוג למטה בהיכל ק"ק של עולם שלמטה ממנו וכ"ז היה לתועלת העולמו' שיתקשרו יחד סוף זה בראש זה ויקבלו הארה זמ"ז ובזה תבין סוד יום השבת מה ענינו כי אז ניתוספה קדושה בכל העול' והיכל ק"ק שבבריאה עולה אל האצילות ונעשה בחי' אצילות גמור לסיבה הנז' ועד"ז בכל העולמות ויהי נועם הנאמר במ"ש כבר נתבאר ענינו אצלנו למעל' ומצאתי בו דברים מחולפים ואע"פ שנלע"ד שטעה השומע לא אחדל מלכתבם הנה ההוי"ה דע"ב דיודין עם אהיה דיודין הוא פנימיות של עולם האצילות ואחוריי' דאהיה דיודין שהם בגי' קדמ"ת הם חיצוניות האצילות והאחוריים הנז' עם הויה דס"ג הם פנימיו' של הבריאה ואחוריים דהויה דס"ג העולים קס"ו הם אחוריים לבריאה והאחורי' הנז' עם הויה דמ"ה הם פנימיות היצירה ואחורי' דמ"ה העולים ק"ל הם חיצוניות היצירה ואחוריים הנז' עם הויה דב"ן הם פנימיות העשיה והאחוריים דהויה דב"ן העולים קד"ם הם חיצוניות העשיה. גם כתוב כאן כי יכוין שב' תיבות ויהי נועם יש בהם ז' אותיות כנגד ז' מרגלאן שהם אהיה יה"ו כדאיתא בס"ה בפ' יתרו בר"מ והנה הם בבריאה ויכוין להמליכם על ז' ימי השבוע כל אות בשם א' [נ"א ביום א' סכ"י] ונעם הוא חסר ו' גם ה' אלקינו הוא המילוי של ד' הויות עסמ"ב כי ביום שבת האירו הד' הויו' שלימות מן אצילות אל הבריאה ועתה במ"ש אנו לוקחים המלויי' שלהם בלבד שיאירו מן הבריאה אל היצירה גם מלת ומעש' רומז אל העשיה כי כן הבנ' ומעש' הוא לשון עשי'. גם כוננה בגי' ק"ל שהוא אחורי' דהויה דמ"ה שהם חיצוניות היצירה ופנימיות העשיה. ונודע כי אחורי' פשוטים ומילויים דהויה דמ"ה שהם ע"ב ק"ל הם מוחין אל הנוקבא שסודו עשיה גם ומעש' הב' נחלק לב' והם עש"ו מ"ה והנה עשו הוא אחוריים דהויה דיודין והם קפ"ד ועם עשר אותיו' הם צדק ואחוריי' דהויה דס"ג וגם הו' בתים הראשוני' זולת ההויה לבד שעולים קע"ב והם בגי' ב"פ אלקים. גם תוסיף עשר אותיות שבב' אלקים הם קפ"ב והנה קצ"ד וקפ"ב הם עשו והם אחורי או"א. גם בידינו כוננהו תכוין בט"פ י"ד שיש בג"פ מ"ב אשר בג' הויות ע"ב ס"ג מ"ה העולים בגי' כונ"ן מן כוננהו. גם ה"פ תמצא אותיות נ"ו בפסוק זה והם בגי' ה"ג מנצפ"ך ותכוין למתק' ע"י שם אל הנרמז במלת ויהי ומקורו הוא נועם אהיה דיודין שהוא קס"א כנז"ל ב' שמות א"ל שנרמזו בפ' זה כמבואר אצלנו שהם א"ל מן תיבת ויהי נועם. גם נועם בגי' אהיה דיודין ובו שם ייא"י העולה א"ל:

ענין ליל ו' כבר ביארנו שיכוין האדם בכל ו' ימי החול לקבל תוס' השבת ואמנם יום ו' הוא יותר נכון ומזומן מכל שאר ימים בסוד והיה ביום הו' והכינו את אשר יביאו רמז בזה כי ביום הששי מכין לשבת לפי שיום ו' הוא כנגד היסו' המכין לצורך המלכות שהוא שבת אספקלריא דלית לה מגרמה אלא מה דיהיב לה יסוד לכן צריך שתכוין להכין הכנה זו מע"ש כדי שיבא יום השבת וימצאהו מוכן ואותה קב"ש תהיה על נכון וכראוי:

והנה יש הכנה א' שצריך שתקדים אותה מן הלילה של ליל ו' והיא ענין כוונה א' שראוי שתכוין בה במחשבה בלבד בלילה בעת סדר ק"ש של ליל ו' שע"ה ותכוין בה אחר שאמרת כל סדר השכיבה קודם פ' בידך אפקיד רוחי כו' אז תכוין לזו הכוונה תחילה תכוין להעלות ג"ר דעשיה ביצירה ואח"כ להעלות ז' אחרונות והוא ע"י הכוונה שנבא' לקמן בענין קבלת שבת במזמו' הבו לה' בני אלים כי הג"ר עולים ע"י ג"פ הבו וז"ת ע"י ז' קולות ואח"ך תעלה היצירה בבריאה ג"ר ע"י ג"פ באי כלה וז"ת ע"י אותיו' אהיה יה"ו כמבואר שם ג"כ ואח"ך תעלה הבריאה באצילות ע"י כוונת פ' טוב להודות לה' שהוא ר"ת ט"ל כמבואר שם והרי זו כוונה אחת:

עוד תכוין כונה שניה אח"כ והיא זאת כי בתחיל' תכוין בהויה דע"ב דיודין שבאצילות ותכוין שבכל אות ואות מהם יש דגש ורפה אח"ך תכוין בהויה דס"ג דבריאה ותכוין שכל אות ואות נקודה בשוא געיא וסימנך ש"ג ר"ל שוא געיא. אח"ך תכוין בהויה דמ"ה שביצירה ותכוין שכל אות ואות נקודה שורק ו' כנודע כי סוד אות ו' הוא ביצירה שהוא כנגד הת"ת אח"ך תכוין בהויה דב"ן דההין שבעשי' ותכוין כי כל אות מהם מנוק' בשוא קמץ והנה ב' הכוונות אלו הם הב' כוונות שביארנו בקבלת שבת עצמ' וכפי סדר ההוא עצמו צריך שתכוין עתה אבל החילוק הוא כי עתה אין צורך להזכיר בפה שום דבר רק בכונה בלב דוקא. גם אין צריך לכוין באותם המזמורי' והפסוקים רק תכוין באותם השמו' לבדם אשר על ידיהם תעלה עתה הד' עולמות אבי"ע כנז' גם דע במש"ל בענין עלית ז"ת דעשי' ע"י ז' קולות וע"י ז' שמות של מ"ב וצריך שתכוין כי כל אות ואות מהם נחלקת לכמה מיני הארות כיצד תכוין כי אות א' דאבגית"ץ ציורה יו"י כזה א' ואות ב' ציורה ג' ווין כזה ב' ואות ג' ציורה ג' ווין ג' ואות ת' ציורה ת' דלת נון ואות ץ' ציורה י"ן ועד"ז תצייר כל שאר אותיות שם בן מ"ב ואח"ך תאמר פ' בידך אפקיד רוחי כו' ותישן:

ענין לימוד המקרא בליל ו' נתבאר גבי ענין לימוד סדר המקרא שבכל יום ויום וע"ש בשער המצות בפ' ואתחנן במצות ת"ת ד' ט"ל ע"א ענין יום הו' בעצמו. כבר ביארנו ענין מ"ש הכתוב והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו כי יום הששי הוא מכין ליום השבת כנ"ל והנה כמה מיני הכנות יש בע"ש לצורך השבת אם במחשב' ואם בדבור ואם במעשה וג' בחי' אלו יתבארו בהמשך דברינו בע"ה. ענין המחשבה כבר נתבאר' למעל' בענין סדר הכונ' שיכוין בו' ימי החול וע"ש איך יום ששי תלוי במחשבה באותם השמות וזה לצורך הנשמה וגם יתבארו דברים אחרים למטה בעזר' השם יתברך ואם במעשה דע כי צריך האדם ליזהר לקנות כל צרכי שבת ביום ששי לסיבה הנז' ולא ביום ה' וכמו שמצינו חכמי ישראל שרבא מלח דג שיבוטא ר"ן מכתף ועייל כו' ובכל מה שיקנה יזכיר ויאמר לכבוד השבת והרי זה ענין מעשה. גם תזהר בתי' הנרות של שבת אמנם הדלקת הנר היא מצוה על האשה בעלת הבית כנודע וגם זה הוא ענין מעשה ואם בענין הדיבור והלימוד בתור' כבר ביארנו בסדר המקרא שנוהג בכל יום ויום שצריך לקרות בכל הששי כ"ו פסוקים מפרשת השבוע באותה הכוונה שנתבאר שם בשער ה' שער המצו' וע"ש. גם ביום ששי עצמו צרי' לקרות כל הפרשה כולה במקרא ותרגום באותה הכונה שנתבאר שם ועוד יש כמה מיני דברים אם ענין הטבילה ואם ענין רחיצת פניו ידיו ורגליו במים חמין וענין קבלת שבת בתפילת המנחה ביום ששי ואח"ך קבל' שבת בשדה וכאלה רבות וכולם הם מכלל הכנת שבת וזה החלי בע"ה:

ובתחילה נבאר ענין א' שאמר לי מורי ז"ל שקבל מאדם אחד גדול שאמר לו שקבלה היתה בידו מרבותיו שכל מי שנקבר בע"ש אחר שעה ה' מן היום שאין לו חבוט הקבר לפי שמן שעה הה' מתחיל תוס' קדושת שבת ויש לו דין כאלו נקבר ביום שבת עצמו וא"ל כי ז"ס ה' יתירה של יום הששי כי בכל הימים לא נזכר בהם ה' כמו ביום א' ולא אמר האחד וכן יום ב' כו' אבל כאן נאמר הו' לרמוז כי בה' שעות מיום ו' תיכף סמך אליו ויכולו השמים והארץ כו' ותיכף נחשב כאלו הוא יום שבת ולכך סמך הו' ויכולו כו' ומורי ז"ל הודה לדבריו והסכים אליהם מנהגי מורי ז"ל תיכף בסיימו תפלת שחרית דיום ו' היה הולך לבה"כ או לבית מדרשו אם היה שם ס"ת כשר היה מוציאו וקורא בו הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום והוא היה קורא המקרא מתוך הס"ת והיה לו תלמיד א' שהיה קורא לו התרגום מתוך ספר התרגום והוא אומר אחריו וכן היה עושה בכל פסוק ופסוק עד שמשלים הפר' ולא היה עושה כמו שיש מתייהרים לקרוא כל הפרשה כולה מקרא פ"א ולשנותה מקרא פ"ב אח"כ קורים כולה יחד תרגום פ"ג אבל כל פסוק ופסוק בפ"ע היה קורא שמו"ת והיה דוחק עצמו לקרותה ביום ו' והיה אומר כי ז"ס והיה ביום הו' והכינו את אשר יביאו, זולת אם אירע לו שום אונם גדול מאד שאז היה קורא הפר' שמו"ת אחר סיום תפלת שחרית דיום שבת קודם סעוד' שחרי' כמו שצוה רבינו הקדוש לבנו ולא כמו אותם הקורים אות' באמצ' תפלת שחרית דשבת:

ואחר קריאת הפר' היה טובל הטבילה של ע"ש הנז' בס"ה פ' תרומה ד' קל"ו ע"ב דרב המנונא סבא ע"ה הוה סליק מנהרא בכל ע"ש כו' והיה אומר מורי ז"ל כי כיון שכבר קרא הפרשה כבר יש באדם כח לקבל תוס' קדושת השבת ולכן לא היה טובל קודם שיקרא הפרשה זולתי דרך מקרה ואף גם מקרה זה לא היה טובל רק אחר שהתחי' שעה ה' מיום ו' כמו שביארנו לעיל על ה' יתירה דיום הו'. והיה אומר מורי ז"ל כי תוס' שבת היה ניכר ומתגל' במצח האדם תיכף אחר הטבילה הנז' אבל עיקר הגילוי לא היה רק אחר חצי היום ודוקא אם טבל כבר והסיר ממנו קליפין דחול ע"י כוונתו כנודע שקליפין דחול הם הם בגדי חול של נפש האדם ואפשר שכל מה שיהיה קרוב לליל שבת יתגלה יותר תוס' שבת:

שער הכוונות - דרושי סדר שבת דרוש א ענין כוונת הטבילה
כונת הטבילה של ע"ש הנה אחר שנכנסת תוך מי הים או הנהר או המקוה קודם שתטבול תכוין כי המקוה הוא סוד שם אהי"ה דההין העולה בגי' קנ"א כמנין מקוה כי שם מתקבצים כל שמות אהי"ה היותר עליונים ממנו כמ"ש ואח"כ תכוין להמשיך במקוה הזה את הנחל העליון והוא ד' הויו' עסמ"ב וג' אהיה דיודין ודאלפין ודההין כי כאשר הם פשוטים יש אות יוד א' בכל שם מהם ונמצא שהם ז' יודין בז' השמות האלו. וכבר ידעת כי ז' שמות אלו הם סוד שבעה שמות של שבת בסוד שבעה אותיות של אהיה יה"ו הנז' בר"מ בפ' יתרו וצריך לכוין כי בפשוטים יש בהם שבעה יודין פשוטים אבל תכוין ג"כ במלוייהם ותוסיף עליהם שם י"ה כי הוא סוד השבת והרי הם ח' יודין שהם בגי' נ"ל מנח"ל ועם כללות הח' יודין עצמם הרי נח"ל ואח"כ תכוין לכלול כללו' היודין בעצמם ובכללותם כנז' והם ב' כללים ותצרפם עם נח"ל ויהיה בגי' מי"ם והרי נמשכו המי' לתוך המקוה אח"כ תכוין שכל זה יהיה לכבוד שבת והוא כי הלא בח' שמות הנ"ל שהם ד' הויות וג' אהיה ושם י"ה יש בהם ל' אותיו' וזהו ל' של לכבוד וכשתוסיף ב' כוללים שהם כללות הז' שמות וכללות שם י"ה יעלו במספר כבוד ומספר כל ח' השמות הנ"ל עצמן הם בגי' שבת וכשתעלה מן המים תאמר אם תשיב משבת רגליך:

כונה אחרת דע כי צריך האדם לטבול ב' טבילות זו אחר זו והא' היא להפשיט בגדי החול של הנפש והב' היא לכבוד שבת לקבל התוס' ובא' תכוין לשם אהיה דמלוי יודין שהוא בגי' מקו"ה. ובב' תכוין לב' שמות אהי"ה יה"ו הנז' בר"מ בפ' יתרו ולז' שמות היוצאים מז' אותיותיהם שהם אלו ידוד. ידוד בנקו"ד אלקים. מצפץ. י"ה אדני. אל. מצפץ. אלקים כי כל אלו השמות הם סוד קדושת השבת ותכוין כי באלו השמות יש ה' יודין הרי חמשים וב' השמות של אהי"ה יה"ו העיקרי' הם בגי' מ"ב הרי הכל בגי' במים ובהעלותך מהטבילה הב' תכוין אל ד' הויות עסמ"ב ולג' אהי"ה דיודין דההין ודאלפין כי כולם בגי' תרפ"ז ותוסיף עליהם שם י"ה והרי הכל בגי' שבת כי סוד שבת הוא עלית זו"ן באו"א ואז הם סוד שם י"ה וכשתעלה מהטבילה אל תנגב עצמך במטפחת כי מימי שבת צריך הגוף שישאב אותם:

כונה ג' יכוין כי המקוה בעצמו שהוא הכלי הוא אהי"ה דההין שהוא בגי' מקו"ה וז"ס כלי ומלבוש אל שמות ההויה שבתוכו שהם בחי' המים והם סוד ד' הויות עסמ"ב ובהם ט' יודין כמנין מים ולפי שד' הויות אלו שהם סוד המים שרשם היא הויה הא' של ע"ב שהיא בחכמה וכתיב כולם בחכמ' עשית. וגם כי עיקר המים הם במידת החסד שעולה בגי' ע"ב ולכן היו המים שבמקוה מ' סאה כנגד הד' יודין של הויה דע"ב כי היא העיקרית:

גם צריך שיטבול ויכוין להסיר ולהפשי' מעליו הרוח שהיה שורה עליו בימי החול וישרה עליו עתה רוח מן הבריאה וזה ע"י אהי"ה דההין שהוא בגי' מקו"ה. גם יכוין אל ב' שמות אהי"ה יה"ו שסודם בעולם הבריאה אשר מהם יוצאים ז' מרגלאן שהם ז' שמות אחרים הנז' בפ' יתרו בס"ה בר"מ וכבר ביארנו למעלה והם עולים בגי' תתמ"ט ועם קנ"א של המקוה דאהיה דההין הרי הכל אלף והם סוד אלף עלמין של אורות היוצאים מן הבינ' ומאירי' למטה ויכוין לקבל גם הוא הארה מהם. גם ראוי לאדם לטעום כל התבשילין שמבשל בע"ש לכבוד השבת כי הוא דוגמת האדם המכין סעודה למלך וטועם התבשילין אם הם טובים ואם חסרין איזה תבלין כדי שיתקנם או כדי שיבשל תבשילים אחרים. וכ"ז הוראה שמקבל האורח בסבר פ"י וז"ס טועמיה חיים זכו שתקנו בתפי' מוסף דשבת המתחי' תכנת שבת רצית קרבנותי' כו' כי כל הטועם התבשילין של שבת מע"ש זוכה לחיים עליונים:

שער הכוונות - דרושי סדר שבת דרוש א ענין קבלת שבת
ענין קבלת שבת בתפלת המנחה דע"ש דע כי ענין זה הוא דבר גדול להמשיך קדושת שבת מעת תפלת המנחה דע"ש ודע כי מעת תפלת המנחה דע"ש מתחי' העולמות לעלות ולהכלל זה בזה רק שיש כמה מיני בחי' של כללות העולמו' ובהם מדריגות רבות אבל עתה הענין הוא כי מעתה מתחי' העולמות לעלות ולהכלל זב"ז. והנלע"ד בזה הוא כי הנה א"ל מורי ז"ל כי בקב"ש בשדה אז נכוין שכבר נכנסו תלת פרקין תתאין דאות ל' דצלם דאו"א ונלע"ד כי עתה נכנסים של אימא ואז בקבלת שבת בשדה נכנסים של אבא כנלע"ד. וזה סדר הכונה הנה קודם שתאמר פ' אדני שפתי תפתח כו' דתפל' מנחה דע"ש תכוין ותחשוב להעלות במחשבתך כל חלק הנפשו' שהם בעו' העשיה ע"י שם יוד הה וו הה הנקרא הוי"ה דב"ן דמלוי ההין ולהעלות' עד היצירה וז"ס תוס' שבת דנפש כי העשיה נכללת ביצירה ונתוסף בה קדושה ואח"כ להעלות היצירה עם כל חלקי הרוחין שבה אל עולם הבריאה וזה ע"י הוי"ה דמ"ה דאלפין וזהו תוס' רוח ואח"כ להעלות הבריאה וכל חלקי הנשמות שבה אל עולם האצילות וזה ע"י הוי"ה דס"ג וזהו תוס' נשמה ואח"כ תכוין לחבר כולם עם בחי' נשמה לנשמה שהוא נפש דמל' דאצילות ע"י שם הויה דע"ב דיודין אשר שם. והאמת הוא כי גם באצילות עצמו יש רוח דאצילות ונשמה דאצילות ונשמה לנשמה כו' אבל הלואי שבדורינו זה יהיה מי שיוכל לזכות לנפש דאצילו' והרי בכח הכונה והמחשבה הזו קבלו כל החלקים תוס' קדושה ואח"כ תתחיל העמידה ותכוין בכריעה הא' אשר בחי' ברוך כנודע להוריד עליך כח הנשמות ההם אשר הם נפש דאצילות וזה ע"י הויה דע"ב דיודין ובתי' יהו"ה שהיא הזקיפה הא' תזקוף ותכוין כי ע"י אלו הנשמות אתה מעלה את המל' למע' בסוד מ"ן ותכוין ותזקוף את המל' ע"י הויה דע"ב דיודין כנז' ואח"כ בכריעה ב' דמגן אברהם תכוין להוריד עליך בחי' הנשמה מן הבריאה ע"י הויה דס"ג כנ"ל ואח"כ תזקוף ע"ד הנ"ל. ובכריעה ג' דמודים תכוין להוריד ולהמשיך עליך הרוח מן היצירה ע"י הויה דמ"ה כנ"ל ותכוין בשם ההויה הנ"ל במודים אנחנו לך שאתה הוא ה' אלקינו כו' ובזקיפה תכוין אל הנ"ל ובכריעה ד' בהטו' שמך כו' תכוין להמשיך עליך הנפש מן העשיה ע"י הויה דב"ן דההין כנ"ל ואח"כ תזקוף כנ"ל. ובאומרך המברך את עמו ישראל בשלום אמן תכוין לחבר יחד כולם בחבור א':

עוד קבלתי כונה זו ממורי ז"ל פעם אחרת ויש בה איזה תוס' הנה קודם שתתחי' אדני שפתי תפתח כו' תכוין במחשבתך לעלו' ולכלול הויה דב"ן דההין שבעשיה עם היצירה עם הויה דמ"ה דאלפין אשר שם וכן היצירה בבריאה ע"י הויית מילוי ס"ג וכן הבריאה באצילות ע"י הויה דע"ב דיודין ותכוין ד' הויות אלו בד' אותיות ההויה ובכל עו' מארבע עולמות אלו תכוין להעלות חלקי האלהות שבהם ע"י מ"ן של הנשמות כיצד הרי בעשי' תכוין ששם חלקי הנפשות תכוין לכלול נפשך בהם וביצירה הרוחין ותכוין שתכלול רוחך בהם ובבריאה הנשמות ותכלול נשמתך בהם ובאצילות נשמתא לנשמתא והיא נפש דאצילות ותכלול חלקך אשר לך שם עמהם. ואח"כ תתחי' להתפלל תפלת י"ח ובכריעה א' ובזקיפה ההיא תכוין אל מה שנתבאר בברכת אבות דתפילת שחרית דחול בענין ד' כריעות וארבע זקיפות ואין רצוני להאריך בהם כאן אלא אבארם בקיצור הנה ארבע כריעות הם הא' אהיה דמילוי יודין והשני היא במילוי יודין. והג' אהיה במילוי אלפין והרביעי אהיה במילוי ההין והד' זקיפות הם הא' הויה דע"ב והשני הויה דס"ג והג' הויה דמ"ה והרביעי הויה דב"ן ובכריעה א' תכוין לקבל מן המאציל שפע עליון אל עולם האצילות כדי שיהיה בו כח להעלות ולכלול עמו את עולם הבריאה אז בזקיפה ההיא תכוין לזקוף ולהעלות את עולם האצילות למעלה ע"י הויה דע"ב. והכריעה הב' תכוין להוריד ב' מיני שפע אל עו' הבריאה הא' הוא כדי שיוכל לעלות ולכלול עמו את עולם היצירה והשני הוא כדי שיוכל הוא עצמו לעלות ולהכלל בעולם האצילות ואז בזקיפה ההיא תכוין לזקוף ולהעלות את עולם הבריאה ע"י הויה דס"ג כנ"ל וכעד"ז תכוין בכריעה וזקיפה הג' בעולם היצירה וכעד"ז תכוין בכריעה וזקיפה הרביעי בעולם העשיה אלא שבעשיה אין צורך רק להוריד שפע אחד בלבד והוא לשתוכל העשיה להעלות ולהכלל באצילות כי הרי אין עולם אחר למטה ממנו. ובחתימת ברכת שים שלום בבא"י המברך את עמו ישראל בשלום אמן תכוין בזו ההויה זו הכונה כי היוד היא באצילות והה"א בבריאה והואו ביצירה וההא בעשיה ואז תכוין לכלול אותם כולם זה בזה ממטה למעלה פ"א מן אות ה' אחרונה עד אות יוד ותכוין כי אז יורד ג"כ תוס' נשמה לנשמה ותו' הנשמה ותוס' הרוח ותוס' הנפש ונמצא כי תחילה אנו מעלים אותם לקבל תוספת כי סוד העליה והכללות הוא עצמו תוס' הקדושה. ואח"ך תכוין להורידם עליך ואח"כ תכוין להעלותם והזהר שלא תכוין במחשבתך בד' הכריעות וד' הזקיפות להוריד בחי' הנשמות או להעלותם אלא בענין בהעולמות עצמן כנ"ל. ואח"כ בברכת ברוך א"י המברך את עמו ישראל בשלום אמן אז בהויה הזה הוא שתכוין בד' אותיותיה בבחי' הנשמות כנז' וזכור זה:

ענין התפל' מנחה של ע"ש הנה בתפלה הזו המלכות עולה למקומ' כמו שהיתה קודם הקטרוג של הירח ולכן יכוין כוונות אלו שנבאר. הנה נודע כי ההויה דע"ב היא החיות של עולם האצילות בסוד כולם בחכמה עשית והויה דס"ג היא החיות של עולם הבריאה כי אי' מקננא בכורסיא לפי שהיא נק' קו ירוק המקיף כל העולם וביאורו הוא כמו שאי' נכנסים הנה"י שלה תוך ז"א בסוד המו' בבחי' אור פנימי בתוך ז"א כך היא נעשית ג"כ בחינת מקיף כי יוצא קו א' ממנה ומקיף לכל עולם האצילו' ונעשית מסך מבדיל בין אצילות לבריאה וכעד"ז נעשית הת"ת ביצירה ולכן הויה דמ"ה חיות אל היצירה וכן מלכו' מקננא באופן ולכן ההויה דב"ן היא חיות אל העשיה ולכן בד' זקיפות שבתפל' המנחה של ע"ש יכוין אל הד' הויות הנז' כמבואר אצלינו ע"ש ובזקיפה הא' שהוא בהויה דע"ב שבאבא תכוין להאי' משם אל כל עול' האצילו' כדי שיכינו שם מקום לקבל שם את עולם הבריאה כאשר יעלה שם אח"כ למעלה באצילות כנודע ועד"ז תכוין בשאר הזקיפות כ"א כפי מקומו. ומצאתי בקונטר' אדם א' כי בזקיפה הא' שהיא הויה דע"ב יכוין להביא הארה מן אצילות אל הבריאה ובזקיפה ב' שהיא של ס"ג ימשיך מן בריאה ליצירה ובזקיפ' ג' שהיא של מ"ה ימשיך הארה מן יצירה אל עשיה ובזקיפה ד' שהיא של ב"ן לא מצאתי יותר. ובברכת שים שלום בד' אותיות של שם יכוין לקשר העולמות ממטה למעלה והכונה להעלו' נפשו ורוחו ונשמתו למעלה. אחר תפלת המנחה היה מקיים מורי ז"ל מצות העירוב כמו שיתבאר בע"ה:

ענין העירוב היה נזהר מורי ז"ל לקיים מצוה זו בכל ע"ש שלא כאותם הנוהגים לעשותה משנה לשנה וכיוצא בזה והיה מערב בכל ערב שבת שני מיני ערובין עירובי חצרות על לחם אחד ושיתופו מבואות על לחם שני ובסעודת ליל שבת היה אומר המוציא בפת של שיתופו מבואו' ובסעודת שחרית של שבת היה אומר המוציא בפת של עירובי חצירות ואמנם בענין סדר העירו' בתחילה היה מברך על הפת ברכת העירוב ואומר בדין ערובא יהא שרי לן כו' ואח"כ היה מזכה הלחם ההוא לבני החצר על ידי אדם אחד גדול כי תחילה צריך שיערב לעצמו ואח"כ יזכה לאחרים והנה ראיתי למורי ז"ל שבשחרית יום שבת היה מוליך עמו הטלי' והחומש מביתו לבהכ"נ וגם היה מוליכו לבית הטבילה אשר מחוץ לעיר צפת ת"ו אותה הנודעת ולא היה מקפיד וחושש לחקור בענין העירוב שנעשה בשיתוף כל מבואות צפת ת"ו או אשר נעשה לבית הטבילה אם היו נעשין כהלכתן או לאו. אח"כ היה חותך וקוצץ צפורניו לכבוד שבת מידיו ומרגליו והיה קוצצן כסדרן ולא היה חושש ולא מקפיד אל אותו הסדר הנז' בספר אבודרהם בענין קציצת הצפרנים:

אח"כ היו מביאים לפניו עריבת מים חמין ורוחץ בהם תחילה פניו ואח"כ ידיו והיה מנגב אותם במטפחת ואח"כ רוחץ רגליו במים חמין הנז' ומנגב אותם. וטעם רחיצה זו היא מה שרמזו בס"ה בפ' ויקהל ד' ר"ג ע"א בענין מה שנעשה בכל יום ששי כי מתקבצים אותם שבעים כוכבים כו' ואח"כ נעשים כעין מדור' אחד של אש ורוצים להתקרב ולהתאחז לקבל שפע מעולם האצילות וכדין אתער חד שלהובא דאשא כו' והענין הוא כי אות' המדורה של אש היא סוד אות' קלי' הדקה הנק' קלי' נוגה שהיא הקלי' היותר קרובה אל הקדושה והקליפה בראותה כי השפע של יום השבת שעבר לקחוהו ו' ימי החול בששת ימי המעשה ועתה שהוא ע"ש היא יודעת שתחזור הקדושה להתעלו' כדי להזדווג שם למע' ולקבל שפע כדי לחזור ולהשפיע פ"א שפע בעולמו' התחתונות ואז גם הקליפה היא עולה כדי לשאול ג"כ פרנסתה כי כיון שכבר גמרו כל ששת ימי החול לקחת חלקם הנה הגיע זמנה ג"כ לקחת אחריהם גם היא חלקה כהם וזו היא הסיבה שבכל יומא שתיתא' סלקא הקליפה לעילא ואמנם כדי שלא תערבב שמחה העליונה ויבטל הככלות של העולמות ותוספת קדושתם העליונה לכך נמשך מן הגבורות העליונות כח אחד הנקרא שלהובא דאשא ומוריד את הקליפה ההיא אשר היא בחי' ההוא כוכבא דאתעביד כעין חד מדורא דאשא למטה עד התהום:

והנה ששת ימי החול הנה הם סוד ו"ק הנקרא חג"ת נה"י ואמנם המלכות היא דבוקה עם היסוד ונמצא כי הרגלים שהם נצח והוד הנה הם מתפשטים למטה ממדת המלכו' והקלי' מקומה הוא למטה מן נה"י ובראותה שנשלמו ששת ימי החול וכבר נשלמו בחי' הירכים לינק אז רוצה היא לעלות כי בא זמנה לקחת גם היא חלקה. וז"ס ענין קציצת הצפרנים בע"ש ולרחוץ אח"כ הרגלים במים חמין להורות על ההוא שלהובא דאשא הנמשלת במים החמין כי היא המגרשת והדוחה את הקליפה ואת הזוהמ' מן הרגלים העליונים ומורידין אותם בתהום. ואמנם צריך לכוין כי כל זה הוא בעולם העשיה באדם דעשיה כי שם התדבקו' ואחיזת הקלי' ולכן צריך לרחוץ גם את הפנים והידים כי כל מקומו' אלו הם מקום אחיזת הקלי' בקדושה דאדם דעשיה ולכן בתחילה צריך לרחוץ הפנים העליונים ונדחין משם ואח"כ רוחצין הידים ונדחין משם ג"כ ואח"כ רוחצים הרגלים שהם למטה ואז נגמרו להפריד ולהסתלק לגמרי משם:

והנה נת' כי המים חמין הם בסוד שלהובא דאשא הנז' בזוהר המגרשת את הקלי' ולכן צריך שבשעת רחיצתך במים החמין תכוין בסוד כוונת שלהבת י"ה ר"ל כי זו השלהבת יוצאת משם י"ה כדי לגרש ולהפיל הקלי' למטה ונבאר איך זו השלהבת נמשכת משם י"ה הנה שם י"ה יש בו ג' מיני מלויים ביודין ובאלפין ובההין כזה יוד הי יוד הא יוד הה ושלשתם יחד הם בגי' אמן כמנין יאהדונה"י אחר כך תכה ב' אותיותיו זו בזו בכל שלשה המלויים כזה יוד פעמים ה"י הם בגי' שלש מאות יוד פעמים ה"ה הם בגי' מאתים יוד פעמים ה"א הם בגי' ק"ך ושלשתם יחד הם בגי' כת"ר. והענין הוא כי ג' י"ה הם שלשה מוחין והם למעלה בבחינת הכתר של הנקבה כי כל בתי' מוחין שלה הם משם י"ה כנודע אצלנו. ואם נצרף כתר עם אמן הרי הכל בגי' אשת"י כי אז נקרא אשתו. אח"כ תקח שלשה מילויים בלבד כזה יה"א גם תקח שני אותיות מילוי אות יו"ד והם ו"ד והרי הכל ודיה"א והם בגי' כ"ו ולפי שהשלשה יודין אין במלוייהם שינוי לכן די לנו אם נקח מילוי א' לבדו אבל באות הה"א יש ג' שינויים במילואה ולכן אנו לוקחין שלשה שהם יה"א והנה אם תחבר תשי"א שהוא אשתי עם כ"ו יהיה הכל בגי' שלהבת והרי נתבאר איך משם י"ה יוצאת זו השלהבת והוא בסוד ב' מוחין של או"א המתפשטים תוך נצח והוד כנודע ותכוין להמשיך משם השלהבת הזו כדי לגרש הקליפות. גם דע כי אותיות שלהב' הם אותיו' שבת לה' שהוא סוד עלית שבת ש' בת שהיא המלכות העולה בנה"י שהם סוד ש' בג' קוים שבה או כשעולה אל חג"ת שגם הם סוד ש' וזהו שלהבת י"ה כי ענין השבת קדושתו נמשכת מן שם י"ה שהוא או"א כנודע כי השבת נאמר בו כי קדש היא לפי שעולין זו"ן עד או"א ממש הנקרא י"ה וזו העלי' היא הגורמ' לאותה השלהבת שתרד ותגרש את הקליפה כ"א הנחש היה כרוך על עקבו לא היתה הקדושה יכולה לעלות:

עוד צריך לכוין בענין רחיצת פי"ו במים חמין בע"ש והטעם הוא כי השכינה בימי החול רגליה יורדות מות ועתה רוחצת רגליה מאותו הטינופת שנדבק שם ועולים רגליה שהם הנה"י שבה במקום החג"ת ועד"ז נעשה בכל העולמו' בסוד רחצתי את רגלי איככה אטנפם אם אחזור להורידה במקום הקליפות. אח"כ צריך ללבוש בגדי שבת ודע כי מורי ז"ל הזהרני בענין זה שנאמר ונלע"ד שגם לכל בנ"א הוא צריך לעשות כן והוא שיזהר ששום מין מלבוש וכיוצא בו מכל מה שלבש האדם בימי החול אין ראוי ללובשו ביום שבת ואפילו החלוק של שבת אין ראוי ללבשו בימי החול כלל:

גם הזהירני שבעת שאלביש החלוק של שבת בע"ש שאכוין בשם קדוש זהריא"ל וזהו השם של החלוק של השי"ת כנז' בספר פירקי היכלות דר' ישמעאל וכונה זו מעילה מאד אל האדם כדי שימשיך את הקדושה אליו. גם צריך האדם ללבוש בגדי לבן ולא של צבעים אחרים וקבלתי ממורי ז"ל שכפי הצבע וגוון המלבושים שלובש האדם ביום שבת בעה"ז כן ממש יתלבש האדם בעה"ב אחר פטירתו תמיד ביום השבת וא"ל כי בקבלת שבת פ"א נתגלה אליו נשמת חכם אחד שנפטר בימיו וראהו לובש שחורים וא"ל לפי שבעה"ז היה לובש שחורים ביום השבת שלכך היו מענישים אותו שם להלבישו אחר פטירתו בגדים שחורים אף ביום השבת:

ודע כי אין לפחות מן ד' בגדי לבן והם המלבוש העליון והתחתון והאזור אשר על לבושו התחתון והחלוק אשר על בשרו. וראיתי למורי ז"ל בימי החורף היה לובש ביום השבת מפני הצינה מלבוש א' של בגדי ארגמן תחת המלבוש הלבן העליון ולא היה חושש רק לשיהיו לו ד' בגדי לבן שהם לבוש העליון והתחתון ואזור והחלוק כנ"ל. וכן כיוצא בזה ומספר ד' בגדים אלו הם כנגד ד' אותיות שם הוי"ה כנז' בס"ה בסוד ח' בגדי כהונה ד' של זהב אדנ"י וד' של לבן יהו"ה ואלו ד' בגדי לבן הם סוד בגדי עו' הבריאה הנז' בתי' בהקדמה דמלכא לבש לבושין דבריאה ביומא דשבתא ודע כי אלו הבגדים הם בחי' אור המקיף מבחוץ והוא סוד המלבושים כמבואר אצלנו בתפי' שחרית בברכ' מלביש ערומים יע"ש. וטרם שנבאר ענין קב"ש נבאר כמה מיני דרושי' בענין השבת ותוספת שבת. ואחר כך נחזור לבאר ענין קבלת שבת בשדה הנה ענין תוס' נשמה שנתוס' בשבת הוא כי צריך שתכוין כי אותה הקלי' הנק' ונוגה לו סביב והיא סוד קלי' נוגה אשר ביום שבת מתקדש' מקצתה וזהו ענין סוד תוס' קדושה ועיין במ"ש בס"ה בפ' ויקהל בד' ר"ג ע"א בזה. עוד ענין תוס' שבת דע כי כל מה שאנו מתקנים למע' ע"י תפי' בימי החול נעשה הדבר ההוא עצמו מאליו ביום השבת וז"ס מה שאנו קורין אותו תוס' השבת והוא כי הנה בימי החול אנחנו מעלים העולמות אל מקום הפנוי שבין כל עולם ועול' ובשבת נעשה הדבר הזה מאליו ואנו מעלים לעולם הג' התחתונות במקום שהיה הג' העליונות. ולמטה בענין חקל תפוחין יתבאר ענין המקו' הפנוי מה ענינו:

אם תשיב משבת רגליך כו' כבר הודעתיך איך מה שנעשה בימי החול ע"י תפלה נעשה ביום השבת מאליו והענין הוא כי הנה בליל שבת טרם שיתפללו בנ"י תפלותיהם נכללין כל העולמות ג' בג' כיצד נה"י דעשיה נכללין ועולין בחג"ת דעשיה וחג"ת בחב"ד דעשיה. וחב"ד דעשיה בנה"י דיצירה ונה"י דיצירה בחג"ת דיצירה כו' וכעד"ז עד רום המעלות ונמצא כי בהעשות הדבר הזה נשאר מקום דנה"י דעשיה ריקם ומקום אויר פנוי והמקום הזה הוא המקום שאנו קורין אותו שיעור תחום שבת. ונמצא כי ע"י הכללות אלו העולמות כל התכלית הוא לצורך נה"י דעשיה שיסתלקו למעלה וישאר ביניהם ובין המקום של הקלי' מקום אויר פנוי ביניהם שלא יתאחזו הקלי'. והטעם הוא כי הנה"י הנה הם ירכין לבר מגופא אשר שם הוא עיקר אחיזת החיצונים והרי זה דומה למי שמרים ונושא רגליו למעלה שלא יטנפו רגליו בטיט וזמ"ש אם תשיב משבת רגליך ר"ל אם תשיב רגליך למע' מסבת השבת וכנודע כי הרגלים הם נה"י כי אלו נתוספו מחדש כי כל עיקרו של ז"א אינו רק ו"ק חג"ת נה"י ונתעלו ונעשו בבחי' חב"ד חג"ת והוצרך להתחד' מחדש בסו' תוס' את הנה"י. ועת' ביום שבת חוזרין אלו הנה"י לעלו' ולשוב למעל' אל מקומם ולהכלל שם ואמנם היוצא מחוץ לתחו' הוא גורס אדרבא היפך מכל זה:

היוצא מחוץ לתחום כבר נת"ל מה ענינו ומה הוא פוגם והנה אפי' למ"ד תחומין דאורייתא עכ"ז פטור הוא ממית' והטעם הוא לפי שהוא מוציא את עצמו מחוץ לתחום הקדושה שהוא שיעור ב' אלפים אמה ב' מילין כמ"ש אצלנו ואינו פוגם רק את עצמו שהוציא את עצמו מחוץ לתחום הקדושה אל מקום הקלי' אבל העושה מלאכה ביום השבת חייב מיתה לפי שגורם אל הקלי' הנקרא מלאכת חול להכנם אל תוך קדושת שבת וגורם רע לו ולזולתו ולכן עונשו גדול מאד וז"ס מחלליה מות יומת והוא מלשון חלל כנזכר בהקדמת דפ' בראשית כי מכניס את הקלי' לתוך החלל והמקום של הקדוש' הנק' שבת וזהו לשון חילול שבת. טעם למה כל השבת הוא בסוד שביעית והיא נקרא שביעי. דע כי הנה בכל עו' מד' עולמות אבי"ע יש י"ס והם י"ס דעשיה וי"ס דיצירה כו' והנה סדרן הוא זה כי הג' ספי' עליונות שבבריאה יש להם היכל א' כולל לשלשתן ונק' היכל ק"ק דבריאה ועוד יש ו' היכלות אחרות לו' ספי' האחרים מחסד עד היסוד אבל ספי' המלכו' דבריאה אין לה היכל בפ"ע, אמנם היא יורדת למטה בהיכל ק"ק דיצירה אשר עומד תחת הבריאה וכעד"ז בכל עו' ועו' כיצד מל' דאצילות בהיכל ק"ק דבריאה ומל' דבריאה בהיכל ק"ק דיצירה כו' וכעד"ז בכולם והנה ביום שבת מתהפך הסדר ונעשה הפך מן הנז' כי אדרבא היכל ק"ק דבריאה מתעלה באצילות ומתהפך להיות אצילות ממש ואז נשארים בבריאה ז' ספי' תחתונות בלבד וכן היכל ק"ק דיצירה מתעלה ומתהפך אל הבריאה ממש ואז נשארין ז' ספי' בלבד ביצירה בז' היכלין לפי שהמלכות דיצירה היא בהיכל א' עם ג"ר של עשי' ונמצא שאינם רק ז' היכלין לבד וכעד"ז בכל ד' עולמות אבי"ע וכן בכל בחי' פרטיות שבד' העולמות כנז' וכולם הם ביום שבת בסו' ז' לבד כי הג"ר שבכל עו' ועו' ובכל בחי' ובחי' הם מתעלי' כנז' וזהו הטעם שכל שבת הוא בסוד שבעיות ענין השבת יש בו ב' בחי' בחי' ז' ובחי' י"ג הבחי' הא' שהיא בחי' הז' הוא באופ"ז כי הנה נתבאר במקומו' רבי' כי ראשית העשיה הוא ממש סוף היצירה ועד"ז בכל עולם ועו' והנה ביום שבת עולי' ג"ר דעשי' ונכללין במלכות דיצירה ונשארין בעשיה ז"ת בלבד כי הג' ראשונות נתעלמו ונכללו תוך המלכות דיצירה ולא נשארו בגלוי רק הז"ת בלבד. והנה כאשר עלו ג"ר דעשיה ביצירה אין הז"ת דעשיה נשארים במקומ' הא' ממש כי גם הם עולות אחר מדרגת ג' ראשונות ועולות כמותם ממש. המשל בזה חב"ד נתעלו במלכו' דיצירה וחג"ת דעשי' בחב"ד ונה"י בחג"ת ונמצאו מקום נה"י דעשיה פנויים וריקנים לגמרי וכעד"ז בכל עו' ועו' כי ג"ר דיצירה עלו במלכו' דבריאה וג"ר דבריאה במלכו' דאצילות. וענין זה יתבאר לך במה שהודעתיך כי ראש הבריאה הוא עצמו סוף האצילות. וכן בכל עו' ועו' וכמו שהענין הזה נוהג בכל עו' מד' עולמות אלו דאבי"ע גם בעולם אצילות עצמו מיניה וביה הנה הוא כלול מכמה אלף אלפי אלפים ורבי רבבו' עולמות וכולם הם נעשים בשבת בבחי' ז' ז' עד רישא עלאה דלא אתידע הנקרא עתיק יומין וז"ס שאנו קורין את השבת שביעי ויען כי בחי' כל השביעיות הם ביסוד כנודע לכן אומרים המלאכים אותו השיר הנז' בספר פרקי היכלות המתחיל האדר' והאמונה לחי העו' כו' עולם שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמי' והטעם כי בחי' השביעיות דשבת כולם הם בסוד היסוד הנק' חי העולמים. והנה כבר נתבאר כי בהתעלו' ג"ר דעשיה במל' דיצירה ויעלו אחריהם הז"ת כנ"ל בעשיה עצמה מוכרח הוא שנשאר בסוף העשיה מקום אויר פנוי וריקן שיעור ג' ספירות תחתונות. והנה בימי החול שהג"ת דעשיה היו בסוף העשיה נמצא כי הקלי' אשר בעשיה היתה דבוקה ממש בקדושה דעשיה אבל ביום השבת נשא' ביניהם מקום פנוי ומפורד ביניהם כשיעור הרחק ג' ספי' והנה מקום הקלי' עצמה נקרא מדבר שמם כי איננו ראוי כלל לישוב ולא לזריעה ואותו המקום הפנוי שביניהם נק' שדה ראוי לזריעה אך אינו בית ממש לפי שבעוד שהיתה שם הקדושה היה נק' בית של ישוב ועתה שנתעלית משם הקדוש' נק' שדה ראוי לזריע' לפי שכל דבר שבקדושה בהסתלקו מן המקום אשר עמד שם בראשונ' נשאר שם איזה רושם קדושה בהכרח ע"ד מה שנתבאר בענין שינת האדם בלילה שאף גם שהנשמה הקדוש' מסתלקת ממנו נשאר באדם קצת חיות להחיותו ביני ביני עד שתחזור הנשמה למקומ'. והנה שיעור המקום הפנוי הזה הנה הוא ג' פרסאות כי כל ספי' נק' פרסה והטעם הוא כי כל העשיה בכללות' היא מלכו' נוק' הנק' אדני והשפח' דילה שהיא העשיה כנודע נקרא סנדלפון. והנה חיבור אדני וסנדלפון הם בגי' פרסה וז"ס שיעור מחנה ישראל שהיה אורכו י"ב מילין שהם ג' פרסאות ושיעור הזה הוא תחום שבת מן התורה ולכן ישראל בדור המדבר היו יכולין לצאת בשבת עד שיעור ג' פרסאות שהם י"ב מילין שהוא שיעור המקו' הפנוי בין סוף הקדוש' דעשיה אל מקום התחלת הקלי' ביום שבת. וז"ס מעלת שבת כי הקדושה מתרחקת מן הקלי' כ"ז השיעור כולו ריחוק גמור לגמרי בלתי שום התקרבו' ואחר שחטאו ישראל גרמו שהקלי' תשלוט ותתאחז בימי החול גם במקום נ"ה וחצי היסוד של העשיה כי בתחי' לא היו אלא בסוף כל קדושת העשיה ושם היו דבוקים ממש בסופה ואחר שחטאו ישראל נכנסו הקלי' לפני' כנגד נ"ה וחצי היסוד דעשיה והטעם הוא לפי שהנצח והוד הם ירכין לבר מגופא ולכן יכולין להתאחז בהם. והיסוד הנה יש בו ב' בחינות והם ב' נקבים נקב הימין להוציא טפת הזרע הקדוש ונקב השמאל להוציא ולדחות מי רגלים לחוץ שהוא מזון הקלי' ונמצא כי באותו החצי של מים העכורים יוכלו להתאחז ועוד ט"א כי חצי העליון דיסוד נאחז בגוף ממש ואין להם אחיז' בו וחציו תחתון התלוי בין ב' ירכין יכולין לשלוט בו ונמצא כי אחר שחטאו ישראל נכנסו הקלי' בימי החול לפנים בתוך הקדו' כשיעור ב' ספי' וחצי שהם יו"ד מילין. ונמצא כי ביום השבת שמתעלין ג"ת דעשי' במקום ג' אמצעיות עכ"ז לא נשאר מקום פנוי בין הקדושה והקלי' רק שיעור חצי ספי' שהוא שיעור חצי פרסה ששיעורה ב' מילין והוא סוד תחום שבת דרבנן שגזרו אחר שחטאו ישראל אבל בתחי' שיעור תחומין דאורייתא היה ג' פרסאו' כמנין מחנה ישראל והוא סברת ר"ע בתלמוד במס' שבת. ונבאר עתה ענין מלת שדה מה ענינה הנה מלה זו רומזת הוראה אל המלכו' שהיא עולה ונגדלת מדריגה אחר מדריגה כי הנה בתחי' היא בסוד ש' של שדה שהוא סוד נה"י דז"א הנרמזים בג' קוי אות ש' אשר אלו נעשים בה בחי' מוחין בשבת ואח"כ נגדלת והיא בבחי' ד' של שדה עמה כי היא הרביעית אל נה"י כנודע כי בתחיל' היתה שיעור נה"י בלבד היא אות ש' ועתה היא בסוד ד' שהוא גם עם שיעור המל'. גם ענין היותה ד' רומז כי בתחיל' עלתה כשיעור ש' שהוא נה"י ועלתה גם באחורי הת"ת דז"א וגם שיעור עלייתה הם ד' מידות ת"ת נה"י והנה הד' היא ציור ב' ווין ולפי שיש בחי' ראש לזאת הו' שהם סוד המוחין לכן הכח שיש בזו הו' שיש בה ראש גורם לאותו הקוץ שבאחורי אות הד' כנודע אשר נעשה מאותו הראש של הו' ואח"כ נעשית ה' של שדה לפי שהיא מתעברת ממנו ונותן בה בחי' אותו העובר שבתוך אות ד' ונעשה ה' ואותו העובר הוא סוד ו' שבתוך הה' והרי איך עלה מן ג' בחי' אל ד' ומן ד' אל ה' והם ג' אותיות שדה. אבל הקלי' הם להפך כי אותיותיהם הם אותיות שקר וכל מה שהולכים מתמעטין מספרם כמ"ש והנה אותיו' שדה ואותיו' שקר הם שוות אלא שהם שלא כסדרן והטעם הוא כמו שנבאר כי הקדושה נק' שדה כי הולכת ומתגדלת. והקלי' נק' שקר כי הולכ' ומתמעט'. ועתה נבאר איך האותיו' הם שוות כי הנה אות ה' של שדה ואו' ק' של שקר שניהם בציור א' רק שרגל שמאל של הה"א נתארך מעט ונעשה ק' גם אות ד' ואות ר' הם בציור א' ואין הפרש ביניהם רק תג א' ועוקץ א' שבאחור אות ד':

ועתה נבאר ענין השינויים האלו והנה נתבאר כי כל אחיזת החיצונים היא בנה"י לפי שהם לבר מגופא וכבר ביארנו כי הקלי' שולטים בנה"י ובפרט אחר שחטאו ישראל בעוה"ר וז"ס ש' דשקר ואח"כ רוצים הקלי' להתאחז יותר ולוקח לעצמ' אותו העיבור שנתעברה המל' ממנו כנז'. והנה הקלי' בתחילה היא סוד ר' כנודע בסוד אח"ר ואח"ד כי אות ד' היא בקדושה ואות ר' בקלי' ואז הקלי' הנק' אות ר' לוקחת אותו העיבור שהוא סוד ו' שבתוך ההא של שדה שהיא במל' ומחברו תוך אות ר' שלה ונעשית אות ק' ולא די שנעשית בה סוד אות ה' אלא שהיא פושטת אותה הו' שהיא העיבור שלקחה מן הקדושה ומחברת עמו בחי' הקלי' בסוד נחש כרוך על עקיבו ואז נעשית ק' בסוד הקלי' הנק' קוף בפני אדם כנודע. והרי נתבאר ב' אותיו' ש"ק מן שקר. ואח"כ הקב"ה ברחמיו הגדולים חוזר וחוטף העיבור הקדוש ההוא ממנה ואז נשאר' היא בחי' ר' כבתחילה וז"ס ר' מן שקר כי חוזרת להתמעט בסוד ר' כבתחילה ונמצא כי הקלי' הנק' שקר לוקח' את אות ו' של הקדושה שבתוך אות ה' של שדה שהי' בחי' הקדושה שנמשכה בסוד עיבור תוך אות ה' תתאה וכאשר האשה מנאפת ולוקחתו הנה היא מתעברת ממנו. והנה היא הית' תחילה אות ר' ומכנסת אותה הקדושה שהיא ו' הנז' תוך אות ר' שלה להתעבר בו ולא עוד אלא שג"כ מערבת רע בטוב שהו' קליפ' המתחברת עם אות ו' זו ועי"כ מתארכת ונעשית ו' ארוכה כעין ן' פשוטה ואז מן ר' נעשית ק' אבל כאשר המלכות אשת חיל העליונה היתה מעוברת בתחילה בסוד אות ו' היתה היא צורת ה' שהיא טוב בלא רע והנה אות ה' זו מורה על ה' של הבל בן אדה"ר וק' זו מורה על ק' של קין בן אדה"ר שהוא מעורב טו"ר והנשמות של הבל הם מכניעים את הקליפה והרי נתבאר ענין שדה ושקר מה ענינם. ובזה יובן משז"ל השקר אין לו רגלים כי אע"פ שהקליפה נאחזת בתרין ירכין ורגלים שהם נצח והוד עיקר אחיזת' היא ברגל ההוד לבדו רגל אחד ולא בשתי רגלים וז"ס נתנני שוממה כל היום דוה תמורת הוד כי ביום ה' שהוא הוד נחרב ב"ה באלף ה'. וגם ז"ס והודי נהפך עלי למשחית אבל נצח נאמר בו וגם נצח ישראל לא ישקר כי אין השקר נאחז ברגל הנקרא נצח ולכן אות ק' של שקר לא נתארך ממנו רק רגל שמאל לבד שהוא סוד ההוד ושם נחש כרוך על עקיבו בסוד התפשטות רגל הק' כנודע:

ונחזור לענינינו כי בענין חילול שבת יש שני אופנים. האחד הוא יציאת חוץ לתחום והשני הוא עשית איזה מלאכה מן המלאכו' והנה היוצא מחוץ לתחום הנה הוא מעקר את נשמתו ומוציאה מן הקדושה אל הקליפה העומדת בסוף מקום תחום שבת כנ"ל. ולכן אינו חייב מיתה כי לא פגם רק בנשמתו בלבד ועונו ישא בגיהנם ויתלבן ויחזור לשורשו בקדושה אבל העושה מלאכה בשבת גורם להכניס הקליפה בפנים בתוך הקדושה באותו המקו' אשר משם הוא שורש נשמתו וכיון שפגם בקדושה עצמה לכן חייב מיתה ממש כי גורם ח"ו לטמא מקדש ה' כי ראתה זרים באו מקדשה ח"ו. והרי נתבאר ענין היום השבת ענין ז'. ואמנם היותו בחי' י"ג הטעם הוא כי הנה בעלות ג"ר דעשי' ביצירה הנה אז היצירה היא בת י"ג ספירות וכן הענין בכל עו' ועו' זולת העשיה כי נשאר בסוד ז' בלבד לפי שאין תחתיו עולם אחר שיתעלו בו ג"ר של העולם ההוא וזה הטעם שהשבת נקרא יום א' כי אחד בגי' י"ג לרמוז כי כל העולמות נעשין ביום זה בסוד י"ג י"ג וז"ס אתה אחד ושמך אחד כו' כמ"ש בתפי' מנחה דשבת וע"ש:

שער הכוונות - דרושי קבלת שבת דרוש א
דרוש א':

בענין קבלת שבת בשדה הנה דבר זה מפורש בגמרא דשבת בפ"ב ופי"ז והביאו הרמב"ם בפ' ל' דשבת וגם נתפרש בגמרא דקמא בפרק הפרה וז"ל ואם היה רץ בע"ש פטור מפני שהוא רץ ברשות. ושם אמרו בגמרא דר' ינאי כו' הוו אמרי בואו ונצא לקראת שבת מלכתא כו' ואין ספק כי אם הוא כסברת קצת קלי עולם החושבים כי די בקבלת שבת תוך חצירו של אדם לא היו אומ' בואו ונצא כנראה כי היו תוך העיר והיו מתחברים לצאת השדה לקראת השבת אורח הנכבד. וגם שא"כ למה יפטרו את הרץ בע"ש תוך רה"ר מן הנזקים כיון שאין ריצתו לתכלית יציאתו מחוץ לעיר ובפרט כי עלה דההיא קאמר ההוא עובדא דרבי ינאי כו' וטרם שנבאר ענין קבלת שבת נבאר לך הקדמה אחת אשר בארנוה למטה בסוף ענין קב"ש בשדה טרם ענין תפי' ערבית שבבית הכנסת ויש בזה דרושים נפרדים וע"ש היטב. וזה ענין הקדמה הנז' הנה ביום שבת הוא בחי' עלית ז"א כמ"ש בע"ה ובליל שבת אז הוא זמן עלית נוק' דז"א דאצילות שעולה בז"א היא וג' עולמות בי"ע אשר תחתי' אשר כולם נק' עלמא דנוק' כנודע. אבל ז"א דאצילות ומכ"ש שאר הפרצו' הגבוהים ממנו אין להם שום עליה כלל בליל שבת אבל יש להם הארה יתירה במקומם עצמם משא"כ ביום השבת כי אז עיקר' העליה היא אל ז"א אלא שאגב גררא דיליה מעלה את נוק' עמה ובכל מקום שנז' בחי' האיש אין הנקבה עולה בשם כלל וז"ס ענין זכור ביום ושמור בלילה כי לילה הוא סוד הנקבה לפי שאז זמן עליתה והיום הוא בחי' הזכר שאז עיקר עלייתו. ונבאר עתה ענין ליל השבת בב' הבחי' הא' הוא ענין ההארה היתירה שיש אל ז"א באצילות במקומו ממש עם שאינו עולה שום עליה הנה נודע כי בז"א דאצילות יש בו מוחין פנימים ומוחין מקיפין. והנה עתה כבר יש בו בחי' מוחין פנימים דצ' דצלם דגדלות א' שהוא יש"ס ותבו' הנק' בחי' נה"י דאו"א כנז' בדרוש פסח ויציאת מצרים וע"ש היטב ואמנם ההארה הנוסף לו בליל שבת הוא שהאורות מקיפים שלו בבחי' גדלות א' נכנסו בו בבחי' סוד מוחין פנימים ואז יהיו המוחין הפנימים שלו יקירי הערך מאד ומחמת כן ניתוספים לו אורות מקיפים אחרים גדולים במעלה אל המקיפים הראשונים שחזרו להיות פנימים כנז' אבל ענין זה אפשר להיות בב' מציאיו' או שז"א יגדל ראשו ותעלה למעלה כנגד שיעור גובה כל מקום מוחין המקיפי' ועי"כ יתלבשו אותם המקיף בתוך ראשו באופן כי ראשו היא העולה ונגדל' למע' ומלבשת המוחין המקיפין אבל המקיפים נשארים במקומם למע'. או אפשר שז"א ראשו תעמוד למטה במקומו הא' והמוחי' המקיפים הם היורדים למטה ונכנסים בתוך ראשו אבל כיון שכבר ביארנו שבליל שבת אין שום עליה לז"א א"כ מוכרח הוא שהענין נעשה באופ"ז שהמוחין המקיפין יורדים למטה ונכנסים בראש ז"א בהיותה למטה במקומה וראשו דז"א אינה עולה למעלה כלל ממקומו וצריכין אנו לבאר ענין אלו המוחי' המקיפים מה ענינם כדי שתדע סדר הדרגת ירידתם וכניסתם תוך ראש ז"א לאט לאט בסדר המדריגו' בליל שבת. הנה נודע כי המוחי' פנימים ומקיפים דז"א נקרא צלם בסוד אך בצלם יתהלך איש ואות צ' דצלם היא בחי' המוחי' פנימים שבו וב' אותיות ל"מ דצלם הם בחי' המקיפים אשר לו הנחלקים לב' הבחי' שהם ב' אותיות ל"מ דצלם כי הל' היא בחי' התלבשות אלו המוחין מקיפים תוך נה"י דאימא וז"ס אות ל' בסוד ג' לבושי נה"י וכל אחד כלול מעשר הם ל' אבל המ' היא בחי' ד' מוחין מקיפין הם עצמם בהיותם בלתי התלבשות תוך נצח הוד יסוד דאי' כלל ואז הם ד' מוחי' ולכן הם מ'. גם נתבאר אצלינו כי יש בז"א צלם מצד אימא וצלם מצד אבא ושניהם מתלבשים זה בתוך זה אבא תוך אי' ומה שנכנס בליל שבת בז"א מצד המקיפים הם ב' אותיות ל' דצלם דאי' ול' דצלם דאבא והם נכנסות לאט לאט דרך מדריגות כמ"ש בעזרת השם יתברך והנה אע"פ שאמרנו כי ג' בחי' הם רמוזות בג' אותיות צלם הכוונה היא לומר שכל מה שיש באות צ' יש באות ל' ויש באות מ' אבל אין שיעור קומתם שוה כי הל' דצלם אינה רק שליש קומה בלבד מן צ' דצלם. והביאור הוא כי אות צ' דצלם הם בחי' מוחין הפנימים דז"א המתלבשי' בט' ספירו' ז"א כמנין צ' והם ג"ר שבו וג' אמצעיות וג' אחרונות נמצא שארכה שיעור ט' ספירות כמנין אות צ' אבל אות ל' דצלם שהם מוחין המקיפים אין בהם בארכן רק שיעור ג' ספירות לבד כמנין ל' דצלם אבל יש בהם מציאו' א' דומה אל צ' דצלם והוא כי כל ספי' מהם נחלקת לג' פרקים באופן שכל הל' דצלם נחלקת לג' פרקין עילאין ולג' אמצעיים ולג' תתאין אבל שיעור ארכן וקומתן אינו רק כשיעור שליש פ"ע של אות צ' דצלם כנז' אמנם מ' דצלם אין בה אפילו זה המציאות שנתבאר באות ל' דצלם. והענין הוא כי הל' דצלם אעפ"י ששיעור קומת' אינו רק כשיעור השליש העליון דצ' דצלם עכ"ז בהיותה בחי' נה"י דאי' לכן היא מתחלקת אל ט' פרקין ג' אמצעים וג' עילאין וג' תתאין כנז' לפי שכל בחי' נה"י בין אם יהיו גדולים או קטנים יש בהם התחלקות פרקין פרקין כנז'. אבל המ' דצלם אשר הם מוחין מקיפין בלבד בלי שום לבוש לכן אין בהם התחלקו' פרקים ע"ד אות ל' אבל הם נכנסי' כולם בפ"א אבל גם שיעורם אינו רק שיעור קומת שליש עליון דצ' דצלם:

ודע כי כל מה שנתבאר הוא בין בצלם דאבא ובין בצלם דאימ' והנה בעת קב"ש בשדה תכוין קודם שתקבל קב"ש כי אז ניתוספה הארה יתירה בז"א והיא זו כי אז נכנסים לתוך ראשו ג' פ"ת של אות ל' דצלם דאימא וג"ת של אות ל' דצלם דאבא וענין זה נעשה בסוד תוס' שבת בעת קב"ש. וז"ם תוס' שבת שיש אל ז"א עתה בקב"ש ותכוין כי ע"י קב"ש הזה תכוין לקבל בחי' תוס' נפש יתירה מבחי' ג' פ"ת אלו של אות ל' הנכנסי' בז"א עתה בקב"ש כנודע כי ג"ת הם בחי' נפש כנודע ונמצא כי עתה אתה מקבל בחי' נפש יתירה בלבד ובס' קב"ש נבאר מקום זה האמיתי שהוא בעת אומרו בואי כלה כו' וענין הרוח והנשמה יתבאר במקומו בענין ברכו ובענין ופרוש סוכת שלום עלינו כו' וע"ש. והרי נתבאר ההארה יתירה שיש אל ז"א בליל שבת והיא הבחי' הא'. הבחי' הב' והוא ענין עליית נוק' דז"א בליל שבת עליה גמורה ממש שלא כבחי' ז"א וזה ענין עלייתה הנה ב' בחי' יש בד' עולמות אבי"ע הא' היא בחי' הנשמות דבנ"א של כל העולמות אשר משם נמשכות נשמות התחתוני' אשר בעוה"ז ובחי' זו נק' פנימיות כל העולמות. הבחי' הב' הוא בחי' המלאכים והעולמו' עצמן וההיכלו' והרוחין קדישין אשר בהם ובחי' זו נק' חיצוניות העולמות ולכן אמר הכתוב הן אראלם צעקו חוצה כי המלאכים הם מן חיצוניו' העולמות ואף גם באצילות עצמו יש בו ב' בחי' אלו והנשמות של הצדיקים יונקים מפנימיותו והמלאכי' יונקים מחיצוניותו. והנה כל בחי' מאלו יש בה ב' הבחי' והם אורות פנימים ואורו' מקיפים וזכור הקדמה זו וכבר רמזנוהו בסוף הקדמ' ביאור אדרת האזינו וע"ש גם רמזנוה בהקדמת ביאור תפל' ר"ה בענין טעם היותם ב' ימים של ר"ה וע"ש. והנה עתה קב"ש זו היא בחוץ בשדה לפי שבתחילה עולה בחי' חיצוניו' העולמו' שהם בחי' ההיכלו' והמלאכים ולכן נעשה הדבר הזה בחוץ בשדה ואח"כ נעשה בחי' עליית פנימיות העולמו' ע"י התפי' בבה"כ כמ"ש בע"ה אבל עתה הוא שאנו מעלים חיצוניו' העולמות למעלה מדריגה אחר מדריגה כמ"ש בסדר קב"ש וכל זה בבחי' אור הפנימי של חיצוניו' העולמות והוא המקבל עתה תוס' קדושת שבת והכל נעש' בחוץ בשדה וז"ס הדב' לצאת ממש בשדה להקבל השבת ותכוין בסוד המלכות שהיא עתה שדה של תפוחין קדישין שהוא בחי' נה"י כמ"ש בע"ה כי ענין יציאה לשדה הוא סוד בחי' החיצוניו' של נה"י דז"א ששם עומדת הנוק'. גם הענין הוא כמש"ל בדרוש השבת הנקרא ז' וי"ג ושם נתבאר כי ג"ת של נה"י דעו' העשיה נסתלקו ועלו במקו' חג"ת דעשי' וכעד"ז עלו כל המדרגות אשר עליהם עד עול' האצילות ונמצא מקום נה"י דעשיה מקום אויר ופנוי וריקן מפסיק בין הקדושה שבעשיה שמסתיימ' עתה במקום חג"ת דעשיה ובין הקלי' אשר למטה מכל מקום עולם העשיה נגמרי' וזה המקום הפנוי הוא שיעו' ג' ספי' נה"י דעשיה ולכן בצאתך בשד' להקביל השבת תכוין כי שדה הוא חק"ל הוא סוד המקום הפנוי אשר נק' שדה של תפוחין כנ"ל בדרוש הנז' וחקל הוא אותיות חלק בב' פתחין תחת הח' והל'. גם הם אותיות חלק נקו' בב' נקודות סגול תחת הח' והל' מלשון כי חלק ה' עמו. והכונה היא לרמוז כי אותה הקדושה אשר היתה תחילה למטה בנה"י דעשי' הנה נתעלה למעלה והם חזרו להיות שם למע' חלק מהם ממש בב' נקודו' סגול כאמור ומקומם נשאר למטה פנוי וחלק בב' נקו' פתחין וריקן כנז' ותכוין כי יציא' לשדה הוא אל מקום הזה הפנוי והחלק הנז' ותכוין כי חלק בגי' הויה דס"ג עם עשר אותיותיו שהם בגי' ע"ג ועם שם אדנ"י העול' בגי' ס"ה והנה ע"ג וס"ה הם חק"ל:

וזה סדר עליתם הנה קיצור סדר קב"ש הוא שתצא לשדה ותאמר בואו ונצא לקרא' שבת מלכתא לחקל תפוחין קדישין ובכלל דברינו ובפרט בענין הקידוש של ליל שבת יתבאר לך כונת תי' אלו שהם חקל תפוחין קדישין ותעמוד מעומד במקו' א' בשדה ואם יהיה ע"ג הר א' גבוה הוא יותר טוב ויהיה המקום נקי כפי מה שצריך מלפניו כמלוא עיניו ומאחריו ד' אמות כו' ותחזור פניך כנגד רוח מערב ששם החמה שוקעת ובעת שקיעתה ממש אז תסגור עיניך ותשים ידך השמאלית על החזה ויד ימינך על גבי שמאל ותכוין באימה וביראה כעומד לפני המלך לקבל תוס' קדושת שבת ותתחיל ותאמר מזמור הבו לה' בני אלים כו' כולו בנעימה ואח"כ תאמר ג' פעמים באי כלה באי כלה באי כלה שבת מלכתא ואח"כ תאמר מזמור שיר ליום השבת וכו' כולו ואח"כ תאמר ה' מלך גאות לבש כו' עד לאורך ימים ואז תפתח עיניך ותבא לביתך כמ"ש בעז"ה:

ועתה נבאר הפרטים קודם שתאמר מזמור לדוד הבו לה' בני אלים תכוין כי עתה הוא עלית עולם העשיה ביצירה רק שהוא בבחי' אור פנימי של חיצוניות העולמות כנ"ל ולא בבחי' אור המקיף וביאור הדבר הוא זה דע ענין תוס' שבת על מתכונתו:

הנה כל מה שנעשה בימי החול ע"י תפלותינו הוא מה שנק' עתה בחי' תוס' קדושת שבת והוא כי כבר נתבאר בסדר קרבנות תפי' שחרית דחול כי הפני' של ג"ר דעשיה עולות ונעשות חיצוניות אל החיצוניות דג"ת דיצירה כו' והחיצוניות של ג"ר דעשי' הוא נשאר עתה בבחי' פנימיות ולסיבה זו הוצרך ענין פטום הקט' כי ע"י סמני הקטורת נשלמים י"ס דעשיה ועד"ז עולות כל שאר המדרגות זו במקום זו עד רום המעלות וכל בחינה זו נקרא תוספ' קדו' שבת הנעשית בעת קב"ש קודם שיהיה ליל שבת. אבל אח"כ בליל שבת אז הוא עיקר קדוש שבת ואינה תוס' ולכן אז כל הג"ר דעשיה בבחי' חיצוניותם ופנימיותם עולים למעלה במקום ג"ת דיצירה וכעד"ז כל שאר המדריגות ודי בזה:

ונחזור עתה לבאורינו ואל תשכח הקדמה הנז'. הנה בתחיל' תכוין אל מש"ל ענין ההאר' היתירה שניתוסף עתה בז"א שלא ע"י עלייתו למע' והוא כי עתה נכנסין ג' פרקי תתאין דאורות המקיפי' של ל' דצלם דאימא ודאבא תוך רישא דז"א גם תכוין אל העליית הנוק' שעולה ממש עליה גמורה היא וג' עולמו' בי"ע שתחתיה הנקרא על שמה עלמא דנוקבא וזה סדרן. הנה בתחי' תשים נגד עיניך ד' העולמות אבי"ע כסדרן והם עסמ"ב ואח"כ תתחי' ותאמר מזמור לדוד הבו לה' בני אלים כו' ותכוין כי ע"י ג"פ הבו הנז' בזה המזמור אנו מעלי' חיצוניו' דג"ר דעשי' במלכו' דעולם היצירה ואז המלכו' דיצירה אשר נודע כי היא עומדת באחורים דנה"י דז"א דיצירה ובעלות חיצוניות ג"ר דעשי' שם עמהם כולם מתקבצים ומתחברים שם בסוד הרחיבי מקום אהלך כו' כנודע כי המלכות היא סוד א"י הנק' ארץ צבי כמשאז"ל שנמשלה לצבי מה צבי זה אין עורו מחזיק את בשרו כך א"י כו' כי הנה בהיות הצבי חי היה עורו מחזיק את בשרו והיה אז מחזיק כפלי כפלים ממה שמחזיק לאחר שחיטתו וכן הענין בא"י כי בהיו' בישובה היתה מחזקת בריות רבות בתוכה אלף אלפים ורבי רבבו' ועתה אחר חורבנה נתכווצה ואינה מחזקת אלא דבר מועט וכן הענין במלכות דיצירה כי היא מתרחבת ומקבלת בתוכה כל ג' עליונות דעשיה ונמצא כי ג"ר דעשיה גם הם עומדות כנגד אחורי נה"י דז"א דיצירה אבל אינם עומדות רק בתוך המל' לבדה דיצירה כנז':

שער הכוונות - דרושי קבלת שבת דרוש א ענין הבו לה'
ונבאר ענין ג"פ הבו הבו הבו הנה תכוין בתחילה בהוי"ה זו הא' של הבו לה' בני אלים ותכוין כי זו ההוי"ה היא מלאה בההין ועולה בגי' ב"ן ונודע כי שם זה הוא בעשיה ותכוין כי עולם זה הנק' עשי' הוא שעתה אתה רוצה להעלותו ביצירה כנז' אח"כ תכוין כי הם ג"פ הבו וגם הם ג' הויות ובהבו הא' תכוין שהוא בגי' י"ג והכונה היא שתכוין להוריד הארה מן י"ג תיקונים שבא"א דעשיה עצמה וסוד ההארה זו היא סוד שלש הויות שבהם י"ב אותיות ועם הכולל שלהם הם י"ג כמנין הבו. וכמו שבי"ג התי' הם סוד ג' הויות שבהם י"ב אותיות וע"ה שבהם הם י"ג כמו כן תכוין כי ההארה שתוריד משם יהיו ג"כ שלש הויות שבהם י"ב אותיות וע"ה הם י"ג כמנין הבו. והטעם הוא כי נודע שאי אפשר לשום בחי' לעלות למעלה ממדריגתה עד שהורידו לה בתחי' האר' עליונה לשתוכל אח"כ להתגדל ולעלות למעלה כנז' בענין קדושת נקדישך בתפילת שחרית דימי החול ולכן אנו מורידין הארה זו הכוללת שלש הויות כמנין הבו ויהיה שלשתן בסוד מילוי ההין לפי שהם מן א"א דעשיה ותורידם משם עד מקום הדעת של עשיה אשר הם עומדות בחי' החסדים והגבורות:

ונודע כי החסדים הם שם מ"ה והגבורות שם ב"ן ולכן תוריד שלש הויות הנז' במילוי ב"ן אל אלו הגבורות אשר בדעת דעשי' כי כנגד החסדים אין אנו מורידין הויות דמ"ה לפי שאין בעולם דעשיה שם מ"ה דאלפין אלא שם ב"ן דההין אבל עכ"ז בעלות הגבורה גם החסדים עולים ביחד עמהם ואח"כ תמשיך הארת מ"ה אל החסדים כמו שיתבאר בע"ה ונמצא כי בזו ההויה של הבו לה' בנ"א תכוין שהיא הויה דב"ן דההין ושהיא בדעת דעשי' ותכוין להמשיך לו שלש הויות דההין כמנין הבו מי"ג תיקו' דא"א דעשיה עצמה וזמ"ש הבו לה' כי מנין הבו צריך להמשיך אל זו ההויה שהיא דעת דעשיה ותכוין כי ע"י הארות אלו עולה הדעת דעשיה באותו מקום אשר כנגד היסוד דיצירה. אח"כ בהבו הב' והוא הבו לה' כבוד ועוז תכוין להוריד מי"ג תי' א"א דיצירה שלש הויות דמ"ה דמילוי אלפין שהוא ביצירה כנודע ותמשיכם אל בינה דעשיה ועי"כ תעלה בינה דעשיה אל ההוד דיצירה ולכן תכוין בזו ההויה דהבו לה' כבוד ועוז שהוא במילוי אלפין. אח"כ בהבו הג' והוא הבו לה' כבוד שמו תכוין להוריד מי"ג תיקוני א"א דבריאה ג' הויות דס"ג אשר בבריאה כנודע עד החכמ' דעשיה. ועי"כ תעלה חכמה דעשיה אל נצח דיצירה ולכן תכוין בזו ההויה דהבו לה' כבוד שמו שהיא במילוי ס"ג והרי העלינו חב"ד דעשיה בנה"י דיצירה אבל הכתר דעשיה אין אנו זוכרים אותו והטעם הוא כמו שהודעתיך כי כל בחי' כתר נעשית מעצמו וזהו הטעם שאין הכתר נמנה בכלל הי"ס ואנו מזכירין הדעת במקומו ואין להאריך כאן בזה אבל עם היות שהכתר נעשה מעצמו עכ"ז צריך שתכוין באופן זה שנבאר והוא. כי כאשר תכוין בהבו הא' להעלות הדעת דעשיה ביסוד דיצירה תכוין כי הנה הכתר הוא בקו אמצעי למעלה מן הדעת וא"א אל הדעת לעלות אם לא שבתחי' יעלה הכתר ולכן מוכרח הוא שבתחילת הכל עלה הכתר ליסוד דיצירה ואח"כ כשאנו מעלים הדעת ביסוד דיצירה אז הכתר מתעלה יותר ועולה בהוד דיצירה כדי לתת מקום אל הדעת שיעלה ביסו' ואח"כ בהבו הב' אשר הכונה היא להעלות הבינה בהוד דיצירה תכוין כי אז מתעלה הכתר עד הנצח דיצירה ואח"כ בהבו הג' אשר עולה החכמה בנצח דיצירה תכוין כי אז מתעלה הכתר עד הת"ת דיצירה ואז שם הוא מקומו האמיתי שהוא בקו אמצעי ע"ג הדע' וגם ט"א והוא כי נודע כי כל בחי' כתר של עולם התחתון או פרצוף התחתון נעשה מן הת"ת שלמעלה ממנו כנודע כי כתר דנוק' דז"א נעשה מת"ת דז"א וכתר דז"א נעשה מת"ת דאימא וכן כאן כתר דעשיה נעשה מת"ת דיצירה והרי נתבאר עלית ד' ראשו' דעשיה אל ארבע תחתונות דיצירה ועדיין צריך שאודיעך סדר המשכת אלו ג' הויות שנרמזו במילת הבו כנ"ל. הנה בהבו הא כאשר אתה מוריד ג' הויות דב"ן מן א"א דעשי' אל הדעת דעשי' תכוין להורידם דרך קו ישר מן הכתר דעשיה אל הדעת דעשיה שהוא קו אמצעי וכשתוריד ג' הויות דמ"ה דאלפין בהבו הב' מן א"א דיצירה אל בינה דעשיה תכוין כי אלו ההארות הם מתפשטים מן א"א דיצירה אל הבינה דיצירה שהוא בקו שמאלי ויורדת ההארה דרך קו השמאלי אל ההוד דיצירה ומשם נמשכת דרך קו שמאלי דעשיה עד בינה דעשיה ומאיר בה ואז עולה בינה דעשיה להוד דיצירה. וטעם הדבר הוא כי א"א הוא בקו אמצעי דיצירה וצריך להטות הארתו דרך קו השמאלי כדי שתמשך בבינה דעשיה. גם טעם ב' והוא כי הבינה דעשיה קו שמאל וצריכה לקבל הארה מבחי' השמאל דיצירה ולכן צרי' שהשפעת' תבא דרך השמאלי וב' טעמים אלו קרובים זה לזה ואח"כ כשתוריד בהבו הג' ג' הויות מא"א דבריאה אל חכמה דעשיה תמשיכם דרך קו ימיני והוא שתמשיכם מן א"א דבריאה אל חכמה דבריאה ומשם אל נצח דבריאה ומשם לחכמה ולנצח דיצירה ומשם לחכמה דעשיה ואז תעלה חכמה דעשיה לנצח דיצירה. ונלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל כי יש חילוק אחר בזה והוא כי הג' הויות שתמשיכם מא"א דעשי' אל דעת דעשיה כיון שהכל הוא עשיה אתי שפיר אבל כשתמשיך מא"א דיצירה אין צורך להמשיכם עד בינה דעשיה שהוא עולם אחר ודי במה שתמשיכם אל הוד דיצירה בלבד ואח"כ תעלה בינה דעשיה. עד שם. וכן כשתמשיך ג' הויות מא"א דבריאה די להמשיכם עד הנצח דיצירה ואז חכמה דעשיה תעלה שם אבל היותר נלע"ד הוא דרך הא'. גם תכוין כי ר"ת הבו לה' כבוד ועוז הוא ר"ת כל"ה וכן ר"ת הבו לה' כבוד שמו הוא כלה. והענין הוא כי ב' הבו אלו הם שם מ"ה ושם ס"ג כנז' אבל העשיה עצמה היא שם ב"ן שהיא הנקבה הנתקנת ונעשית כלה ע"י שם מ"ה שהוא ז"א בעלה החתן המקשט והמכונן את כלתו ועושה אותה כלה. וכן הב"ו הג' הוא באימא שהיא הבריאה שם ס"ג המקשטת ומתקנת את בתה בסוד ויבן ה' אלקים את הצלע כו' ועושה אותה תיקון הכלה ומה שתכוין בזה הכלה הוא שתכוין בעשיה שהיא הויה דההין בגי' ב"ן העולה לגבי נה"י דיצירה שהם ג"ס תחתונות דיצירה וחיבור ב"ן עם ג' הם בגי' כל"ה. כי כאשר הויה דב"ן עול' בנה"י נעשית כל"ה. אח"כ תאמר השתחוו לה' בהדרת קודש והענין הוא כי נודע שהדעת כלול מהחסדים וגבו' והחסדים הם הויה דמ"ה והגבו' הם הוי"ה דב"ן אבל הבינה היא הויה דס"ג והחכמה היא הויה דע"ב והנה עד עתה אעפ"י שעלו ד"ר דעשיה כסדרן האמיתי שהוא חכמ' בנצח ובינה בהוד וחסד וגבורה ביסוד עכ"ז ההארות שהמשכנו להם היו שלא כסדר לפי שג' הויות שהאירו בנצח היו משם ס"ג והיה ראוי שיהיה מהויה דע"ב ובהוד ירדו ג' הויות דמ"ה והיה ראוי שיהיו מס"ג וביסוד ירדו ג' הויות דב"ן והיה ראוי שיהיו ממ"ה אמנם הדבר היה מוכרח להעשות כן כפי הס' הנז' אבל עתה באמרו השתחוו לה' בהדרת קדש נתקן גם הדבר הזה והוא כי צריך שתכוין כי זו ההוי"ה הד' של השתחוו לה' היא הויה דע"ב דיודין שבאצילות כנודע ואנו ממשיכין אותה בנצח היצירה אשר שם חכמה דעשיה ואז ההויה דס"ג אשר שם יורדת בהוד דיצירה אשר שם בינה דעשיה וההויה דמ"ה שהיתה שם הנה היא יורדת עתה ביסוד דיצירה ומאירה בחסדים אשר שם וההויה דב"ן שהיתה שם גם עתה נשאר' שם אלא שמאיר בגבו' אשר שם ביסוד דיצירה והרי נתקן הכל על תיקונו ולפי שזה הפסוק של השתחוו כו' הוא באצילות כנז' לכן יש לו מעלה על שאר העולמות והוא כי בשאר ג' עולמות היינו אומרים בלשון הבו ר"ל הזדמנו ג' עולמות להמשיך ולהוריד הארותיהם למטה אבל עתה שאנחנו באצילות אנו אומרים אל ג' העולמות השתחוו לה' שהוא עו' האצילות והשתחויתם אליו מרחוק כעבד לפני רבו וע"י ההשתחוי' זו תמשך להם הארה משם. גם לזו הסיבה נאמר בהדרת קודש כי שם באצילות הוא ההדר האמיתי והקדש האמיתי ועוד במה שנודע כי הויה זו היא הויה דע"ב דיודין הנק' קדש בסוד ד' יודין שבה כי כ"א כלולה מעשר הם ק"ש והד' יודין עצמן הרי קדש והנה ע"י זו ההשתחויה גורמין שתמשך משם הארה א' בלבד בסוד הבל היוצא משם ויורד עד חכמה דעשי' העומדת בנצח דיצירה כנז' ולכן ר"ת השתחוו לה' בהדרת קדש הוא הבל. והענין הוא כי מן פי היסוד דאצילות יוצא ההבל הזה הנמשך עד חכמה דעשיה כנז'. ונלע"ד ששמעתי כי הבל הזה יוצא מפי היסוד דנוק' דאצילות ולא מפי יסוד ז"א עצמו:

גם כונה אחרת שמעתי מפי מורי ז"ל בג"פ הבו הנז' והוא שתכוין כי הבו בגי' אחד וג"פ הבו הם בגי' ט"ל כמנין יו"ד ה"א וא"ו שמשם מקבלת או' ה' אחרונ' ותכוין כי הם בגי' באי כלה הם סוד באי כלה כמ"ש וע"ש ותכוין שהם סוד נה"י דיצירה שמשם יבא תוספת קדושה אל העשיה ותכוין בזה הפסוק כי בו רמוזים קין והבל בני אדה"ר אשר רוב נשמות בני אדם באים מהם ולכן כל מי שמכיר בעצמו מאיזו שורש נשמה מהם הוא אם מקין או מהבל יכוין לכלול עצמו בהם. וזהו ר"ת הבו לה' בני ר"ת הבל ובני אלים הוא קין בסוד ויראו בני האלקים את בנות האדם דכלהו תולדות דקין כנודע גם השתחוו לה' בהדרת קודש ר"ת הבל ותכוין כי אחר ג"פ הבו שהם עליית ג"ר דעשיה אל היצירה כנז' אז נעשו הנשמות הדרת קדש ולכן נרמז הבל בר"ת השתחוו לה' בהדרת קדש כנז' ואחר אשר עלה היכל ק"ק הכלול מג"ר דעשי' אל היצירה אז נאמר ובהיכלו כולו אומר כבוד ר"ל כי זה ההיכל הז' העליון שבעשי' עלה אל היצירה הנקרא כבוד ע"כ הכונה הזאת:

ונחזור אל ענין הא' כי הנה עתה אנו צריכין להעלו' ז"ת דעשי' למעלה ממקומם כיצד חג"ת דעשיה עולות אל חב"ד דעשיה ונה"י דעשי' במקום חג"ת ומלכות במקום נה"י ונמצא עתה נשאר מקום מלכות של העשיה היא לבדה מקום אויר ופנוי וריקן וכונת עלייתם הוא ע"י ז' קולות שבזה המזמור. והענין הוא כי ההבל העליון היוצא מפי יסוד דז"א דאצילות הלא הוא הויה דמ"ה דאלפין הנה הוא מתחלק לז' הבלים וכמ"ש בהרבה מקומות כי ההבלים הם כנגד ז"ת אמנם יש ז' הבלים יותר עליונים היוצאי' מן הפה עצמו העליון דז"א דאצילות ומקיפין בסוד א"מ אל הז"ת שבו ועוד ז' הבלים יותר תחתונים יוצאין מן האור הפנימי עצמו דז"א אשר בתוך ז"ת שבו ונמשכין ויוצ' דרך פי היסו' דז"א דאצילות ואלו הז' הבלים הם יורדים ונמשכים בעולמות התחתונים אשר תחת עולם האצילות. והנה תכוין כי זה ההבל הנרמז בר"ת השתחוו לה' בהדרת קדש כנז' שהוא ההבל היוצא מפי היסוד תכוין עתה להמשיכו ולחלקו לז' בחי' הבלים וכבר ביארנו במ"א כי אותיות המילוי דהויה דס"ג הם בגי' הבל כי כמו שהבל האדם גנוז בתוכו ואח"כ יוצא לחוץ כן מילוי ההויה הוא גנוז תוך אותיות הפשוטות של הויה ואח"כ יוצא ומתגלה וא"כ נמצא כי כל מילוי הויה והויה נק' הבל וגם זה המילוי של מ"ה דאלפין היוצא בסוד הבל מתוך פי היסוד דז"א דאצילות כנז' נק' ג"כ הבל והם סוד ואו אותיות מילויו שהם אותיות ודאאוא ועם הכולל הרי הם ז' הבלים וכמ"ש בע"ה. וצריך שתמשיך ז' הבלים אלו אל ז"ת דעשיה ועי"כ יוכלו לעלות למעלה ממדרגת' כנ"ל. גם צריך שתדע כי אלו הז' ההבלים הם בחי' החסדים המתפשטים תוך ז"ת דז"א והנה ה' החסדים הם המתפשטים תחילה מחסד עד הוד דז"א ואח"כ כללות כל אלו הה' נכלל ומתקבץ ביסוד ואח"כ כללות כולם פ"ב נכלל ומתקבץ במל' שבו הרי הם ז' בחי' חסדים והם סוד ז' ההבלים היוצאי' מפי היסוד ששם הוא מקום עטרת יסוד שהוא בחי' המלכות שבו ששם הוא בחי' החסד הז' בסוד כללות הנזכר. ומשם יוצאים ז' חסדי' שהם ז' הבלים אלו לחוץ והם הם עצמם בחי' ששה אותיות מילוי הויה דמ"ה דאלפין שהם ודאאוא וכללותם במ' שבו שהם שבעה בחי' ואלו הם ההארות שיורדים מן האציל' למטה כנ"ל אבל נודע כי אין שום דבר עולה למעל' ממדרגתו אם לא ע"י כח שם בן מ"ב אשר למעלה ממנו כי הוא סוד ג"פ י"ד בסוד הידים האוחזים בדבר ומעלים אותו למעלה ונמצא כי צריך עתה ב' בחינות והם בחי' א' הארת אלו הז' הבלים דאצילות בז"ת דעשיה כדי שיוכלו להעלות למעלה ממדרגתם ואז נמשכת הבחי' הב' והוא ענין שם בן מ"ב שביצירה אשר למעלה מן העשיה וע"י עולות ז"ת דעשיה למעלה ממקום מדריגתם כנ"ל וזכור היטב ענין ב' בחי' אלו שיש בכל מקום שאיזה דבר עולה למע' ואל תשכחהו ונודע כי שם בן מ"ב דיצירה הוא אבגית"ץ כו' היוצא מר"ת אנא בכח כו' גם נודע שמתחלק לז' שמות והם מתחלקים מחסד עד מל'. גם נודע כי יש בחי' נשמה אל שם בן מ"ב הזה שביצירה והוא סוד שבעה הויות הא' מנוקדת כולה בסגול והב' כולה בשבא והשלישי כולה בחולם כמ"ש:

ועתה נבאר כל אלו הכונות על הסדר קול ה' על המים תכוין כי זה הוא ההבל הא' הנמשך מן החסד הנק' מים והבל זה הוא אות הראשונה ממילוי אלפין שהוא אות ו' שבאותיות ודאאו"א כנ"ל גם תכוין כי השם הזה ביצירה הוא אבגית"ץ. גם תכוין בפנימיותו שהיא זו ההויה הנרמזת באומרו קול ה' על המים ולכן תכוין שהוא ההויה מנוקדת כולה בסגול גם תכוין כי ההבל הזה הוא בחי' חסד המתפשט בספירת החסד דז"א ותכוין כי בכח ההארות האלו עולה ספירת החסד דעשיה בחכמה דעשי'. קול ה' בכח כח הוא הגבורה דעשיה העולה עתה בבינה דעשי' ותכוין בהבל הב' והוא החסד המתפשט בגבורה שבז"א והיא אות ד' שהוא אות ב' דמילוי שם מ"ה שהוא ודאאו"א ותכוין לשם קר"ע שט"ן ותכוין בהויה זו הנז' כאן שהיא מנוקדת כולה בשבא. קול ה' בהדר הדר היא הת"ת דעשיה העולה עתה בדעת דעשי' ותכוין להאיר מחסד המתפשט בת"ת דז"א דאצילות והוא הבל הג' והיא אות א' אות ג' דמילוי ודאאו"א ותכוין לשם נגדיכ"ש והויה זו כולה מנוקדת בחולם. קול ה' שובר ארזים הוא הנצח דעשיה העול' בחסד דעשיה עתה ותכוין להאי' בו הבל הד' והוא מן החסד המתפשט מן הנצח דז"א דאצילות והיא אות א' או' ד' דמלוי ודאאו"א ותכוין לשם בטרצת"ג והויה זו כולה מנוקדת בחירק. קול ה' חוצב להבות אש הוא ההוד דעשיה העול' בגבור' דעשיה ותכוין להמשיך הארה מן הבל הה' והוא מן החסד המתפש' בהוד דז"א דאצילות והוא אות ו' אות ה' ממילוי ודאאו"א ותכוין לשם חק"ב טנ"ע והויה זו כולה מנוקדת בקיבוץ. קול ה' יחיל מדבר הוא היסו' דעשיה העולה בת"ת דעשיה ותכון להמשיך הארה מן הבל הו' והוא מן החסד המתפשט מיסוד דז"א דאצילות והיא אות א' אות ו' ממילוי ודאאו"א ותכוי' לשם יג"ל פז"ק והויה זו כולה מנוקדת בשורק ואו. קול ה' יחולל אילות הוא המל' דעשיה העולה בנה"י דעשיה ותכוין לכללות קיבוץ ה' חסדים אשר בעטר' היסוד דז"א דאצילות והוא הבל הז' והוא כללות כל ו' אותיות דמילוי ודאאו"א והוא שם שקוצי"ת והויה זו מנוקדת בניקוד צבאות כזה ידוד ועיין למעלה בכונת ליל יום הששי כי שם נתבארו כל אלו הכוונות ושם ביארנו כי צריך באלו השמות של מ"ב לחלקם כל אות ואות מהם לכמה חלקים כנז' שם וגם עתה צריך לכוין כך באותה הכוונ' וע"ש וכשתגיע לשם שקוצי"ת שהוא הז' תכוין לכלול בו כל ששה השמו' הראשונות כי שם זה שליט בשבת לכן כולם נכללי' בו ושמעתי ממורי ז"ל פעם אחרת כי שם שקוצי"ת הוא בהיכל ק"ק דיצירה ולכן כל ו' שמות האחרי' נכללין בו:

עוד יש כוונות אחרות פרטיות ואלו הן. בר"ת קול ה' על מים בגי' קפ"ה שהוא שם א"ל במילואו אלף למ"ד ונודע כי שם אל בחסד וגם קול זה הוא בחסד כנז' גם נרמז בשם אל פעם אחרת בביאור והוא אל הכבוד הרעים הרי נרמזו ב"פ אל בזה הפ' וגם הרעים בגי' שכ"ה שהם סוד שכ"ה דינין הנודעים אצלינו. גם ר"ת הרעים ה' על מים רבים הוא הרעים פ"ב בר"ת. והטעם הוא כי השכ"ה דינין הם כפולים כנודע ולכן תכוין כי ע"י ב' שמות אל אל הנז' מתמתקין אלו הב"פ שכ"ה דינין הנז'. א"ל הנז' המפורש בכתו' אל הרעים. א"ל הנרמז בר"ת כנז' וסוד ב' שכ"ה אלו הם או בבינה והמלכות אימא וברתא או בלאה ורחל קול ה' בכח ר"ת הוא יב"ק והוא חיבור הויה ואלקים גם קול ה' בהדר הוא ר"ת יב"ק והוא חיבור הויה ואלקים גם קול ה' יחיל מדבר הוא ר"ת קין בגי'. גם ר"ת יחיל ה' מדבר קדש הוא ר"ת קין בגי'. גם ס"ת ה' למבול ישב הוא הבל והכונה היא לרמוז אל מה שאמרנו לעיל כי כל הנצוצו' של הנשמות של שרשי קין והבל בני אדה"ר אשר משם רוב נשמות בנ"א הנה הם עתה בסוד קדושת השבת עולין אל הקדושה מהקלי' אשר ירדו שם ע"י חטא קין והבל כנודע. ואמנם ענין עלית נצוצות אלו הוא ע"י שם קדוש אשר נרמז בר"ת ה' למבול ישב והוא ילי והוא שם א' מע"ב שמות ויסע ויבא ויט כנודע וע"י שם זה עולים ניצוצות נשמות קין והבל הטבועים תוך הקלי' בימי החול כי בתחי' העלינו את העולמות ועתה ע"י שם זה אנו מעלים גם את הפנימיות שלהם שהוא בחי' הנשמות כנודע כנ"ל ואמנם מי שיודע בעצמו כי שורש נשמתו הוא מבחי' קין יכוין בר"ת יחיל ה' מדבר קדש וגם בר"ת קול ה' יחיל מדבר שהוא בגי' קין ויכוין להעלות כל הנצוצות נשמת קין עמו אותם שהם עתה למטה בקלי'. גם תכוין להעלות נפשך מן העשיה אל היצירה ופ"א שמעתי ממורי ז"ל באופן זה. דע כי בימי החול אין אנו מעלי' ע"י תפלות רק בחי' הנשמות שהם פנימיות העולמות בלבד אבל חיצוניות העולמות נשאר במקומם אבל עתה בשבת בקב"ש בשדה אנו מעלים את חיצוניות העולמות אבל פנימיות העול' עם היות שמכ"ש הוא שהוא עולה אבל אינו נעשה על ידינו רק מעצמו ומאליו אבל עכ"ז צריך לכוין בשם זה של יל"י הנרמז בר"ת ה' למבול ישב ולא להעלו' את הנשמו' כי הרי מעצמם ומאליהם הם עולו' כנז' אבל הכוונ' היא שיקבלו אור הגדול הנמשך להם ע"י הכללות שנכללו ועלו למעל' ואחר שהם נכללו מעצמם אז אנו ממשיכין להם האור ההוא אשר מאותו המקו' אשר עלו שם ואנו ממשי' להם הארה זו ע"י כוונת שם יל"י הזה. גם תכוין להעלות ניצוצי הנשמות הטבועים בעמקי הקלי' כי אלו אינם יכולים לעלו' מעצמ' כמו הנשמות האחרות הנז' וצריכין אנו להעלותם ע"י וזה בכח שם יל"י הנז'. ואמנם כוונת שם יל"י הנז' דע כי שם זה הוא השם הב' של שם בן ע"ב של ויסע ויבא ויט והנה שם בן ע"ב הוא מתחלק לו' חלקים כנגד ו' ככבי לכת אשר למעל' מן הלבנה וכל חלק מהם יש בו י"ב שמות כנגד י"ב מזלות והנה מזל הב' הוא שור והוא כנגד שם יל"י שהוא שם הב' משם בן ע"ב כנז' ולכן בכח זה השם עשו בו את העגל כמבואר אצלינו בפ' ידע שור קונהו כו' ישראל לא ידע כי שם זה נרמז שם יל"י בר"ת כי בשם זה כתי' ויצא העגל הזה ובכחו נעשו בסוד השם שהיה כתוב בטס של זהב כמשז"ל. גם שם זה הוא בגי' ן' כנגד חמשים שערי בינה שהיא בחי' גבורה ולכן כח שם הוא להעלו' את נצוצי הנשמות הטבועים בשרשי הקלי' ואין בהם כח להעלות משם אל הקד' ע"י שם בן מ"ב הנז' לעיל במנין ז' קולות שבזה המזמור:

ועתה אנו מעלים ע"י שם זה. ודע כי שם זה של יל"י שבפ' זה הוא בעשיה אבל שם בן מ"ב הוא ביצירה וזכור זה:

אח"כ תאמר באי כלה באי כלה באי כלה. אבל הכונה שתכוין עתה הוא כי הנה במזמור הבו לה' בני אלים כו' עלו כל הי"ס דעשי' למע' ממקומם ועתה תכוין להעלות הי"ס דיצירה ג"כ למעלה ממקומם אבל הדבר נעשה להיפך כי בעשיה עלו בתחי' ג' הראשונות ואח"כ עלו ז"ת ועתה ביצירה הוא להפך כי תחילה ז"ת דיצירה ואח"כ עולים ג"ר והטעם הוא לפי שבעו' העשיה נאחזות הקלי' מאד בהם ולכן אם הז' התחתונות היו עולות בתחי' היו הקליפ' דעשי' נאחזו' בהם עולות עמהם ונשארות דבוקות שם ח"ו ביום השבת ולכן עולות ג"ר וניתוסף בהם אור עצום וגדול ואז כאשר באות ז"ת לעלות ולהתקרב עם הג"ר הם מקבלות משם אור הגדול ההוא ועי"כ אין כח בקליפ' לקבל האור הגדול ההוא ונפרדות משם אבל ביצירה שאין שם פחד הזה אנו מעלי' אותן כסדרן האמיתי שהוא שיעלו תחילה ז"ת ואח"כ יעלו הג"ר כי סדר העלי' והכללות הוא מתחי' ממטה למעלה כנודע ונמצא כי תחילה תכוין בכוונת הלב להעלות ז"ת דיצירה למע' ממקומם ע"ד מ"ש בז"ת דעשיה וזה יהיה ע"י כוונת ז' שמות היוצאין מן ז' אותיות אהי"ה יה"ו שהוא סוד שם בן מ"ב דבריאה ואח"כ בבאי כלה אז תכוין להעלות ג"ר דיצר' במקום המלכות של הבריאה העומדת באחורי נה"י של הבריאה ע"ד מ"ש בעליות ג"ר דעשי' וע"ש ועתה נבאר פרטן של דברים. בתחי' תכוין כי ג"פ באי כלה הם בגי' ט"ל כמספר ג' אותיות יה"ו מילוי אלפין ואז תכוין לכלול עמו שם אהיה העול' למספר יה"ו ואעפ"י שמילוי אהיה אינו כמספר מילוי יה"ו עכ"ז כפשטן עולים שוים אהיה כ"א כמו יה"ו כ"א וזהו סוד אהי"ה כטל לישראל כי שם אהי"ה הוא בגי' יה"ו אשר במלויו הוא בגי' ט"ל. והנה עי"כ אתה כולל שם אהי"ה עם יה"ו שהוא סוד שם מ"ב שבבריאה. גם ממנו יוצא שם בן מ"ב אחר ג"כ שבבריאה והוא ב' שמות אהיה אשר אהיה שגם הם בגי' אהי"ה יה"ו ותכוין להעלו' ג"כ רוחך מן היצירה אל הבריאה:

ועתה אבאר לך איך יוצאין הז' שמות מב' שמו' אלו וכבר נתבאר ענינם בפ' יתרו בד' צ"ב בר"מ וזו סדרן הנה א' דאהי"ה הוא בחסד ויורדת עד ה' תתאה דאהיה שהיא במל' ואז עולה ו' של יה"ו שהוא היסוד בה' זו של אהי"ה אחרונ' ואז יוצאין משם ב' שמות יהו"ה ואל. אח"כ יורדת ה' ראשונה דאהיה שהיא הגבו' בה' תתאה דאהיה שהיא המלכו' ואז עולה ה' דיה"ו שהיא ההוד בה' זו תתאה דאהי"ה ואז יוצאים ב' שמות יהו"ה בנקו' אלקים. ואלקים. אח"כ יורדת יוד של אהיה שהוא הת"ת בה תתאה דאהיה שהיא המלכות ואז עולה יוד דיה"ו שהו' הנצח בה' אחרונה דאהיה ואז יוצאים משם ב' שמות מצפ"ץ מצפ"ץ שהם הת"ת עם הנצח כנודע אצלינו בביאור שמות כינוי הספי' כי הבחי' החיצונ' שבת"ת היא הויה והבחי' הפנימית של נצח היא ג"כ הויה וכל זה הוא בז"א וב' הויות אלו הם תמורתם מצפץ מצפץ ומבחי' שם זה הם מתקרבי' יחד. ועיין בקדיש א' של קודם יוצר דערבי' ובתפי' העמיד' של כל השבת כי שם יש בזה קצת שינוי' ואחר שנתכוונת לכל זה במחשבותך אז תאמר אח"כ באי כלה ג"פ שבת מלכתא. ועתה תכוין להעלות ג"ר דיצירה בג"ת נה"י דבריאה ר"ל במקום המלכו' בבריאה העומדת באחורי נה"י דבריאה וצ"ל ב"פ באי כלה הראשונים בקול רם לפי שהם כנגד חכמה ובינה דיצירה העולים אבל באי כלה שבת מלכתא צריך לאמרה בלחש ולא בקו"ר לפי שהנה הוא כנגד הדעת דיצירה אשר איננו מכלל מספר הי"ס כנודע. ובזה תבין למה בס' התי' לא נזכר רק שאומרים ב' זמנין באי כלה ולא הזכיר הפעם הג' והטעם הוא כי לא חשש להזכיר רק את הב"פ הנאמרים בקו"ר ולא הזכיר את הג' הנאמר בלחש שהוא כנגד הדעת שאינו מכלל הי"ס. והנה כמו שבמזמור הבו לה' בני אלים אמרנו שיכוין בהויה זו שהיא דההין העולה ב"ן לפי שהיא בעשיה כן עתה תכוין שהנה עתה אתה בעו' היצירה ואתה רוצה להעלותו והוא הויה דמ"ה דאלפין והויה זו תכוין בה במלת בא"י שהוא בגי' י"ג כמנין אחד והוא שם א' קדוש יוצא מן המלוי דשם מ"ה דאלפין שיש בה ג' אלפין ויו"ד וזה סדרו יאא"א והוא בגימ' בא"י והוא בגי' אחד כנז' בס"ה פ' פנחס בר"מ. ופ"א שמעתי ממורי ז"ל שצריך לכוין כי בא"י הוא בגי' אחד וג"פ בא"י הוא בגי' ט"ל כמנין יה"ו דאלפין ותכוין באי א' בנצח. באי ב' בהוד. באי ג' ביסוד. וטעם אמרך בג' באי שבת מלכתא הוא לרמוז אל ש' ב"ת כי אז ביסוד כולל שלשתם כנגד ג' קוי השין ואז נכללין שלשתן וג"פ באי אלו הם בבריאה כי משם באים ליצירה וזהו באי כי המלכות עולה מן היצירה לנה"י שבבריאה ע"כ. ודע כי עתה באמרך ג"פ באי כלה כו' תכוין לקבל סוד תוספת קדושת הנפש. אח"כ במזמור שיר ליום השבת כו' תכוין להעלות עולם הבריאה אל האצילות וז"ס מזמור ליום השבת. והענין הוא כי האצילות נקרא יום שבת דכורא כי ג' עולמות בי"ע הם עלמא דנוק' ואינם מכלל יום השבת. גם תכוין כי ר"ת מזמור שיר ליום השבת הם אותיות למשה כי נודע כי האצילות נק' משה כנז' בזוהר פ' פקודי בסו' ויביאו את המשכן אל משה וכוונתינו עתה כי אנו מעלים עתה לעולם הבריאה אל משה שהוא עולם האצילות. גם תכוין אל מה שביארנו בענין ישמח משה במתנת חלקו כי כשעלה מרע"ה אל הר סיני לקבל התורה נתנו אליו אלף חלקי אורה הנרמזים באלף רבתי דאדם שת אנוש בד"ה. וכשחטאו ישראל בעגל נסתלקו ממנו בעון ישראל ולא נשתייר בו רק חלק אחד מן האלף והיא סוד האלף זעירא דויקרא אל משה. ולפי שמשה לא אבדם ע"י חטא עצמו אלא בעון ישראל לכן הקב"ה משלים אליו אלו האלף חלקי' מחלקם של ישראל שהם בחי' אותם האורות והעטרות והעדיים שקבלו ישראל בהר סיני ואח"כ נתנצלו ונתפרקו מהם כמש"ה ויתנצלו בני ישראל את עדיים מהר חורב ומשה נטלם ונשלם בחלקם של ישראל והנה בכל ע"ש בבוא ליל השבת חוזר מרע"ה לקחת אותם הארו' של אלף חלקים שלו עצמם שנאבדו ממנו ולוקחם בסוד תוס' קדושת שבת וכיון שלוקחם משלו הוא מחזיר לישראל אותם ההארו' שלקח מחלקם ואלו האורו' נתנים לישראל בכל ע"ש בסוד תוס' קדושת שבת והבן זה וז"ס ישמח משה במתנת חלקו פי' כי משה הוא שמח עתה ביום השבת במתנת חלקו עצמו הא' שנאבדו ממנו ועתה נתנו לו במתנה ביום השבת והכוונה לומר ולהגיד מעלת מרע"ה כי אעפ"י שניתנו לו בתחי' האורו' והכתרי' מחלק' של ישראל הנה הוא שמח בחלקו ודי לו בזה ותיכף מחזי' הארותיה' של ישראל להם ואינו נוטלם לעצמו כי חפץ הוא לזכות את הרבים ואינו אומר כיון שאני לא חטאתי והם חטאו בעגל ובעבורם אבדתי שלי א"כ גם עתה אעכב את שלהם בידי אמנם הוא שמח במתנת חלקו ואז מחזיר להם חלקם ונמצא כי בזה ניכר' מעלת מרע"ה כי עבד נאמן קראת לו כי אעפ"י שהפקיד השי"ת בידו פקדון חלקם של ישראל הנה עתה ביום שבת הוא עבד נאמן להחזיר הפקדון לבעליו והם ישראל. וביאר מה ענין מתנת חלקו הנז' ואמר כי היא כליל תפארת אשר בראשו נתת בעמדו לפניך על הר סיני ונאבדה ממנו ועתה חוזר השי"ת ליתנה לו במתנה. ונחזור לעניינינו כי הנה בכל ע"ש מקבלים ישראל תוספת נשמה וקדושת שבת מאותם האורות שלקח משה מישראל כנז' וזהו שאמר מזמור שיר ליום השבת כלומר ראוי לשורר ולזמר על יום השבת לפי שאז מחזירין חלקו של משה ועי"כ אנו לוקחים חלקינו של תוס' שבת כנז' כי מה שיש לנו תוספת קדוש' בשבת הוא מה שיש למש' בימי החול והבן זה:

גם תכוין באותיו' למשה רמז אל תיקון הנשמות הבאות מן הבל המתגלגל במשה כנודע. גם תכוין באותיות למשה כי הנה מרע"ה הוא משתדל בזהירות ובזריזות גדול בכל ע"ש להעלו' כל ניצוצות הנשמות הניתנות בעמקי הקלי' ואינם יכולו' לעלו' משם וכן הנשמות של בני אדם התחתו' שאין בידם מע"ט הראוים לעלות בסוד תוס' שבת הנה מרע"ה בכל ע"ש יורד הוא וכמה רבבות נשמות צדיקים אחרי' עמו אשר בעו' הבא כל א' כפי בחינתו יורד ומעלה את הנשמות של התחתונים של המתים ושל החיים כל אותם שאינם יכולות לעלות מעצמן כנז':

טוב להודו' לה' הנה בפ' זה תכוין בתחי' בר"ת של טוב להודות שהוא ט"ל והם על דרך ג"פ באי כלה הנז' וגם הם סדר ג"פ הבו הנ"ל ועי"כ תעלה ג"ר דבריאה למלכו' דאצילות והוא סוד שם יה"ו שבבריאה אשר עולה במילואו ט"ל והוא העולה לאצילות הנק' לה' שהוא הויה דע"ב דיודין דאצילות וזהו טוב להודות לה' פי' כי הטל הנרמז בר"ת טוב להודות עולה להוי"ה שהוא האצילות כנז'. ואח"כ תכוין להעלות ז"ת דבריאה למע' ממדרגתם ע"ד הנז' ביצירה ובעשיה וזה ע"י שם בן מ"ב דהויה דאלפין שהם מ"ב אותיו' שיש בפשוטו ובמילוי ובמי' מילויו ולכן תכוין בזו ההויה של טוב להודו' לה' אל הויה דמילוי אלפין בבחי' מ"ב אותיו' שבה כנודע כי שם בן מ"ב דאצילות הוא מ"ב אותיו' שבהויה דמילוי אלפין. גם תכוין בהויה זו אל הויה דמילוי ס"ג שהוא בבריאה והוא סוד עולם הבריאה העולה עתה אל עו' האצילות וב' הכוונות האלו אעפ"י שנראי' סותרו' זו לזו צדקו יחדיו כי הס"ג דבריאה גרוע ממ"ה דאצילות ועולה זה הס"ג ע"י המ"ב של המ"ה הזה שבאצילות. ופעם אחרת שמעתי ממורי ז"ל בלשון זה כי ר"ת מזמור שיר ליום השב' הוא למשה לרמוז כי הוא סוד עו' האצילות ששם עולה המלכות ומאירה ומקבלת הארה מן נה"י דאצילות ע"כ. בפרוח רשעי' כמו עשב כו' יובן במ"ש בס"ה בפ' תרומה דיום השבת איהו יומא דגלגולא דנשמתין כו' והענין הוא כי בע"ש אפילו אותם הנשמו' הטבועות בעמקי הקלי' הם עולות אל הקדש לכלול שם למעלה אבל לא כל הנשמות יכולות לעלות ואמנם אז בעת ההיא נדונים בב"ד העליון כל הראוי לעלות עולה והראוי לירד יורד וז"ס שנק' יומא דגלגולא דנשמתין כי אלו מתגלגלין לכאן ואלו לכאן. ונודע ענין צדיק ורע לו ורשע וטוב לו כו' ולכן נזכר כאן כל אלו הבחי' במזמור הזה כנודע כי בפרוח רשעים הוא בסוד רשע וטו"ל וכיוצא בזה כל שאר דברי המזמור ולכן הוזכר ענין הרשעים והצדיקים במזמור הזה כי הרשעים אין להם מנוחה אפי' ביום השבת וזהו מ"ש בפרוח רשעים כו' להשמדם עדי עד אבל הצדיקים פורחים כתמר ביום זה לעלות ולקבל האור המוכן לו וזמ"ש צדיק כתמר יפרח כו'. גם יש ענין גלגולא דנשמתי' באופן אחר וגם זה נרמז בס"ה בפ' תרומה ד' קל"ו ע"א וגם בפ' משפטים בסבא בד' צ"א ע"א וז"ל כי בליל שבת יש נשמות העולות מן ג"ע הארץ אל ג"ע העליון ויש נשמות שיורדות מלמעלה למטה בעוה"ז להיות בסוד תוספ' שבת אל נשמות התחתונים אשר בעוה"ז אלין סלקין ואלין נחתין וזהו הנק' גלגולא דנשמתין:

ידוד מלך גאות לבש כו' הנה ענין זה הוא סוד אותו השיר שאומרי' המלאכים להשי"ת כנז' בס' פרקי היכלו' המתחי' האדרת ואמונה לחי העולמים. והענין הוא כי יש כמה נימין ושערין ברישי' דא"א וכולם מושכים ממימי ים החכמה עילא' מוחא סתימאה דרישא דא"א וכולם הם גבו' ודינין קדישין ולכן נקרא שערות וז"ס האדרת שער שיש למע' והנה הנימין ההם הם ת"י נימין כמנין קדוש כנז' באדרת נשא גם הם בגי' גאות זמ"ש גאות לבש ושם ביארנו הטעם כי הם סוד הויה דע"ב דיודין וכל הויה מהם יש בה ד' יודין כ"א כלולה מעשר הם ת' ועשר אותיות המילוי הרי ת"י כמנין גאות. ונודע כי בתוך אותם השערות מתלבשין או"א וגם ז"א כמ"ש וזמ"ש גאות לבש. ונודע כי או"א הם סוד יום השבת כנ"ל בסוד ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם כי כשעלה ז"א עד או"א אז נק' קדש והנה עלייתו היא ביום שבת ונמצא כי ביום השבת שעולה ז"א במקום או"א אז הוא מתלבש באותם השערות דא"א כדוגמת מה שהיו מתלבשין בהם או"א בימי החול ונמצא כי אלו השערות הם כדמות נהרות המושכין מים החכמה מוחא סתימאה דא"א וזמ"ש נשאו נהרות ה' כו' שהם סוד השערות העליונות הנק' מבועין ונהרות להמשיך המים הנז' ממוחא סתימאה כנז' בריש תי' ע' כי השערו' הם בציור נימין חלולים מבפנים ובצורת ווי"ן והאורות של מוחא סתימאה דא"א נמשכין בתוך אלו השערות ויוצאין אח"כ דרך פיו' השערות ולחוץ ונודע כי כל שער הוא דין וגבורות כי הנה יניקת' הם מן הגבורו' העליונות והנה הם כדמיון הנימין של הכינור המרימים קול וזמ"ש מקולות מים רבים כו' פי' כי אי' עילאה נקרא מים רבים כנודע ואלו השערות ממשיכים ממי ים החכמה העליונה מוחא סתימאה דא"א אל אי' עילאה הנקרא מים רבים וזהו מקולות מים רבים ולהיותם המים האלו בחי' גבו' דמנצפ"ך שמהם נעשה אח"כ בחי' המ"ן לכן נרמז בר"ת מקולות מים רבי' ר"ת בגי' מנצפ"ך ולהיות כי שערות אלו מלבישים לאו"א לכן נרמזו שניהם בפסו' הזה כי ר"ת של אדירים משברי ים הוא אמ"י ור"ת של אדיר במרום ה' הוא אב"י הרי כי נרמזו בו אבא ואימ' ואומרו אדירים משברי ים הוא מלשון הנז"ל האדרת והאמונ' לחי העולמים שהוא לשון התלבשו' ולהיו' זה בליל שבת לכן אנו עולי' ממטה למע' ובתחי' נזכרת מלת מ"י בפסוק ואח"כ נזכר אבי. גם ענין אחר כי הנה עתה במזמור הזה אנו עומדים בעולם האצילות והנה ג"כ יש שם שם בן מ"ב ומעלה את עו' הבריאה וזהו מקולות מים רבים הם סוד ז' קולות של ז' שמות שם בן מ"ב אשר הוא יוצא מן או"א כנז' בחי' דכל שם בן מ"ב הוא ברישא דמלכא שהם סוד או"א הנקרא מים רבים ואלו הקולו' הם נמשכין מן או"א הנקר' מים רבים וזהו מקולות מים רבים ולכן נרמזו בר"ת או"א. אדירים משברי ים שהוא אמ"י אדיר במרום ה' הוא אב"י. והנה הקולות האלו הם נמשכים מבחי' השערות של או"א כנודע וזמ"ש אדיר במרום ה' שהוא מל' האדרת והאמונה ומלשון אדרת שער כי כבר ידעת כי או"א אתכלילן במזלא דדיקנא דא"א וזה המזלא נעשה בחי' מלבוש ואדרת אל או"א ותכוין כי ע"י הקולות האלו תעלה את הבריאה באצילות. גם תכוין ענין א' כי הנה סיום קוצא דשערי דרישא דא"א משתלשל ונמשך עד רישא דז"א ושם בסיום אותם השערות הם בחי' הפיות של אלו הצינורות והנהרות המושכים מים ממוחא דא"א אשר להיותם בחי' גבורות נרמזו אותיות מנצפ"ך בר"ת מקולות מים רבים כנ"ל כי מים רבים הם בחי' מ"ן דמנצפ"ך. ואמנם בימי החול אלו ההארות של השערות עליונות דאריך ניתנות לאו"א וביום שבת עולה ז"א עד מקום או"א ואז לוקח הוא ההארות ההם ובתחי' עולה ולוקח הארות אי' ואח"כ עולה יותר ולוקח גם הארות אבא ולכן נזכרת אמי טרם אבי כנ"ל. ואח"כ תכוין בר"ת קולם ישאו נהרות שהם אותיות קין שלא כתיקונו לרמוז כי עתה נתקנים ניצוצות נשמות שרש קין ואח"כ חוזר להזכירו כתיקונו גמור בר"ת נהרות קולם ישאו שהם אותיות נקי להורות כי ניתקן כבר מן קין נעשה נקי. גם תכוין אח"כ ר"ת נאוה קדש ידוד שהוא נק"י ג"כ לרמוז אל הנז' כי כבר עתה נתקנו ניצוצות ונשאר נקי מן הפסולת ומן הקליפה. גם תכוין כי ר"ת יהו"ה לאורך ימים אל שם יל"י שהוא שם קדוש משם של ע"ב וכבר נתבאר ענינו למעלה בפסוק ה' למבול ישב אבל שם היה בעולם העשיה אבל עתה תכוין כי שם יל"י זה הוא בעולם האצילות הנק' אורך ימים וזמ"ש ה' לאורך ימים. ותכוין להעלות ע"י השם הזה את ניצוצי נשמות הבריאה שבתוך הקליפות אותם שאין יכולים לעלות ע"י שם בן מ"ב. גם תכוין כי ר"ת יהו"ה לאורך ימים הוא שם יל"י וס"ת הוא שם הכם שהוא בגי' אדנ"י והכונה הוא שתכוין כי בכח שם יל"י אתה מעלה את המל' הנק' אדנ"י ותכוין כי אורך ימים הוא אריך אשר יש בו ש"ע רבוא נהורין ונותן ק"ן ריבויא נהורין לז"א כנז' באדרא ונשארים לעצמו כמנין אר"ך חסר חד ריבויא כנודע ולכן נק' ארך ימים. ואחר שהשלמת כל הסדר הנז' אז תכוין לפניך בהויה א' דע"ב דמילוי יודין כי עד עתה לא נתכונת אלא בהויות דב"ן ודמ"ה וס"ג כנ"ל ועתה תכוין בשם זה שהוא באצילות לומר כי כבר עלינו עד עולם האצילות וכל העולמות עלו עד שם ונכללו שם. והנה להיות כי הויה זו היא באצילות יש לה מעלה אחרת והוא שתכוין בה כי כל אות ואות שבה היא מנוקדת בקמץ והנה כל זה הוא תיקון השדה והענין הוא בסוד חיצוניות של נה"י דז"א:

אח"כ תלך לביתך ותכנס ותתעטף בטלית מצויצת בציציו' כהלכת' ותתעטף ראשך בו כנודע סביב גרונך וכנז' במסכת שבת פ"ב ופ' י"ו ובהרמב"ם פ' ל' מהלכות שבת ותקיף השולחן המסודר עם הלחם לסעודת שבת ותקיפהו כמה פעמים עד שתחזור לומר כל מה שאמרת בהיותך בשדה שהוא מזמור לדוד הבו לה' בני אלים כו' וג"פ באי כלה כו' ומזמור שיר ליום השבת כו' והכונה שתכוין בזה הוא כי שם בשדה לא נתקן רק בחי' חיצוניות בבחי' א"פ שבו ועתה נתקן לעלות גם בחי' אור מקיף של בחי' החיצו' ואח"כ תקרא ארבעה פרקים ראשונים של מסכת שבת ותכוין שהם כנגד ד' אותיות יהו"ה כי הם סוד תכשיטי הכלה העליונה. והרי נתבאר ענין כללות העולמות זה בזה בבחי' החיצוניות שלהם ע"י קבלת שבת בשדה הנעשה על ידינו ואח"כ אנו מעלים גם את אור המקיף של חיצוניות העול' ע"י הקפת השלחן כנז' ועי"כ נשלם תיקון ועליית בחי' חיצו' העולמות וענין זה הוא הנק' אצלנו תמיד בשם תוספת שבת הנק' בשם נפש יתירה לפי שכיון שהקדושה הזו נמשכת קודם זמנה הראוי לה לכן נק' בחי' תוס' קדושה שניתוסף מחדש אע"פ שאינו זמנה אבל כשיתקדש השבת עצמו ויהיה ממש ליל שבת גמורה אז אינו נק' תוספת שבת רק קדושת שבת עצמה. גם צריך שתדע כי עד עתה כל המלכיות של כל העולמות עדיין הן עומדות בסוד אחור באחור עם נה"י דז"א של אותו עולם כפי מה שהוא:

שער הכוונות - דרושי קבלת שבת דרוש א ענין קבלת שבת
סוד קבלת שבת יצא אל השדה ויאמר לכה דודי נצא השדה ויכוין במלכות הנקרא שדה שהוא חקל תפוחין קדישין ויכוין כי חק"ל בגי' הוא הוי"ה אהי"ה הוי' אדנ"י. גם ד' מילויים של ד' הויות הם בגי' חק"ל גם יכוין כי מלת הבו הוא בגי' י"ג והם ג' הויות שבג' עולמות שבהם י"ב אותיות וע"ה הם כמנין הבו י"ג. גם יכוין להעלות ג"ר דעשיה לנה"י דיצירה והמל' דיצירה מתרחבת ומתפשטת כדי לקבל בתוכה כל הג"ר דעשיה כי היא נקר' ארץ צבי שאין עורו מחזיק את בשרו וג"ר דעשיה נעשים מלבוש וחיצו' אל נה"י דיצירה עד הלילה ובחי' עלייה זו נק' תוס' שבת מחול על הקדש. ודע כי לא עלו רק רוחניותם אבל הכלים שלהם נשארו במקום ולכן העושה מלאכה בזמן תוס' שבת אינו חייב מיתה לפי שעדיין הכלים דעשיה נשארו למטה ולא יש מקום חלל בין הקלי' אל העשיה אבל העוש' מלאכ' ביום שבת עצמו חייב מית' לפי שבשבת עולים גם הכלים דעשיה ונמצא כי מקום ג"ת דעשיה נשאר מקום פנוי וריקן ואין שם קליפה ואמנם עכ"ז עדיין נשאר שם קצת רשימו של קדושה כנודע ולכן חייב מיתה כי העלה והכניס את הקלי' למקום חלל הקדוש וז"ס מחלליה מות יומת:

ונחזור לענין כי בעלות ג"ר דעשיה אל היצירה הרי יש ביצירה י"ג ספירות כמנין הבו וכן בכל ג' עולמות אב"י יש בכל אחד י"ג וכנגדם הם ג"פ הבו משא"כ בעולם העשיה שאין בו רק ז' ספירות בלבד ולכן אין הבו ד' כנגדו. ובאומרו הבו לה' בני אלים יכוין אל בחי' נשמות ניצוצי שרשי קין הנק' בני האלקים כי עליהם נאמר ויראו בני האלקים כו' ולפי שעתה הוא יום שבת שהוא רחמים לא נזכר שם אלקים שהוא דין רק אלים חסר ה' כי בה תלוי סוד הדין כנודע שהוא סוד ה"י ה' על י' שהוא דין:

אח"כ יכיון להעלות ג"ר דיצירה בבריאה ע"ד הנ"ל ויאמר ג"פ באי כלה וכיון שעולים שם ג"ר נמצאו בבריאה י"ג ספי' כמנין בא"י כלה ע"ד מ"ש במלת הבו. גם יכוין אל ג' הויות דע"ב ס"ג מ"ה שהם י"ג אותיות ע"ה ע"ד הנז' במלת הבו. ובקונט' אדם א' מצאתי כי מיצירה לבריאה עולים תחיל' הז"ת שביצירה ע"י ז' שמות היוצאים מן ז' אותיות אהיה יה"ו הנקרא ז' מרגלאן דבריאה והם ג' אותיות מצד ימין וג' מצד שמאל ואות ה' אחרונה דאהי"ה באמצען והם כדמיון ז' קני מנורה שכולם מאירים כנגד האמצעי והם חג"ת מצד זה ונה"י מצד זה ומאירים נגד המל' שהיא ז' באמצען. וכך יכוין שאות א' ואות ו' שהם חסד ויסוד יביטו באמצעית ויצאו משם ב' שמות הויה פשוטה מאות א' ושם א"ל מאות ו' ועל ידיהם יעלו חסד ויסוד דיצירה ואח"ך הב' ההין שהם גבורה והוד יביטו באמצעית ויוציאו ב' שמות מן ה' ראשונה הויה בניקוד אלקים ומן ה' ב' שם אלקים וע"י יעלו גבורה והוד דיצירה. ואחר כך הב' יודין שהם ת"ת ונצח יביטו באמצעית ויוציאו ב' שמות מן יו"ד ראשונה מצפ"ץ ומן יו"ד ב' מצפ"ץ וע"י יעלו ת"ת ונצח דיצירה. ואח"ך ה' האמצעית שהיא מל' תוציא שם י"ה אדנ"י וע"י עולה מל' דיצירה. אח"ך תכוין להעלות ג"ר דיצירה ע"י שתאמר ג"פ באי כלה והנה ג"פ י"ג עולה ט"ל שהוא סוד יה"ו דמילוי אלפין השולט בעולם היצירה אח"ך תכוין להעלות הבריאה לאצילות ע"י שתאמר מזמור שיר ליום השבת והנה להעלות הג"ר תכוין בר"ת טוב להודות שהוא ט"ל י"ג לכל א' ע"ד הנז' בג"פ הבו ולהעלות הז"ת תכוין בתי' ליהו"ה שהוא הויה דמ"ה דאלפין ויש בה מ"ב אותיות כנודע ואחר כל הכונות האלו יכוין לקבל שפע קדוש מן האלף עלמין דנפקין ונוצצין מן בינה ואלו האלף הם סוד ז' מרגלאן הנז' היוצאים מן ז' אותיו' אהי"ה יה"ו שהם בבריאה הנק' יום השבת והם עולים בגימט' תתמ"ט ועם הכונה שנתכוין בטבילה אל שם אהיה דההין שהוא בגי' קנ"א הרי אלף וע"י כ"ז יזכה האדם לתוספת נר"ן בשבת. האמנם ב' בחי' הם הא' היא הנק' תוספת שבת ואינה שבת עצמה והוא מה שמקדים להיות בע"ש בעת קב"ש כנז' ואז המל' דאצילות ננסרת מאחורי ז"א ובאה עמו פב"פ באותו המקום שהוא כנגד מה שהיתה עמו באחוריו אבל אח"ך בהכנסת שבת ממש אז מתעלים נה"י דז"א דאצילות בחג"ת שלו ואז המל' לוקחת מקומם. אח"ך תבא לביתך ותתעטף בציצית ותקיף השלחן כמבוא' אצלנו ע"ש והנה תסדר השלחן בי"ב ככרות כנגד ב' ווין שבמלוי וא"ו ותסבבנו שהוא דוגמת הבריאה ותסבבנו באור המקיף לכל המידות ותאמר מזמור שיר ליום השבת ואח"ך תקרא ד' פרקים הראשונים ממסכת שבת שיש בה כ"ד פרקים כנגד כ"ד קישוטי כלה ולמחרת וגם לערב במנחה ישלים הכ"ד פרקי' קודם סעודה ג' ותאמר באי כלה מימין באי כלה משמאל באי כלה מן האמצע שבת מלכתא שהיא מקבלת מן ג' אבות וג"פ באי הם בגי' יה"ו במלוי אלפין ומחברו עם השבת שהוא אות ה' אחרונה:

אח"כ תסתכל באור הנר אשר ברכו עליו להדליק נר של שבת וזו הכונה שתכוין בעת הסתכלותך בו הנה נודע כי שם א"ל אדנ"י הוא במל' הנק' נוק' וזהו בהיותה בימי החול אבל כאשר תעלה למע' במקומה אז יהיה לה שמו' אחרי' יותר מעולי' והכל יהיה כפי מעלת המדרגות אשר תעלה בה וזכור הקדמה זו לכל הפרטים שנבאר בענין יום שבת כמה שינויים משתנית וכמה מדרגות עולה. והנה עתה שכבר יש תוספות קדושה של שבת כנ"ל א"כ מוכרח הוא שהמלכות עלתה איזו מדרגה למע' ממקומה והנה השם שיש לה עתה הוא זה כי שם א"ל הנ"ל שהיה פשוט עתה נתעלה במילואו ועתה נקרא בשם אל"ף למ"ד אדנ"י וכל זה הוא בגי' נ"ר וכבר ידעת כי נר שבת רומז במל' ולכן תכוין כי עתה המל' נק' בשם הנז' העולה בגי' נ"ר ואח"כ תכוין כי ענין נר הוא חיבור ו' שמות יהו"ה אהי"ה יהו"ה אלקי"ם יהו"ה אדנ"י כי כל זה בגי' נ"ר. נלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל כי ב' כונות אלו הנז' במלת נ"ר הם סוד ב' נרות של שבת הנז' בס"ה שצריכין להדליק ב' נרות בליל שבת וגם הם סוד זכור ושמור ויכוין בזו המצוה כנלע"ד:

ופ"א שמעתי ממורי ז"ל דרוש אחר בענין נר שבת וזהו כי הנה ארז"ל הדלקת נר בשבת חובה והענין הוא כי ב' נרות הם א' באי' וא' במל' והנה נר שבת היא באי' הנקר' אהיה שהיא בגי' חובה ולכן נר שבת הוא חובה ולא רשות. ועתה נבאר ענין נר כי הנה הפסוק אומר כי נר מצוה ותורה אור והנה נר הוא בחי' ג' יחודים הא' הוא יחוד הוי"ה אהי"ה והב' הוא יחוד יהו"ה אלקים והג' הוא יחוד יהו"ה אדנ"י וכל אלו השמות הם בגי' נר. גם דע כי בחי' נר הם בחי' רמ"ח אברים של המלכות כד אתכלילת בב' דרועין דדכורא ואז נק' נ"ר כנז' בס"ה בפ' תרומה בענין בריה דר' ספרא והנה בנר יש ד' מיני שלהוביות כנגד ד' אותיות הויה כנז' בס"ה פ' בראשית בענין חכמתא דשלהוביא דנורא כו' והנה ב' הגונין הסמוכים ודבוקים עם הפתילה הם מושגות אל חוש העין ונראות אבל הב' העליונות נסתרות מחוש העין ואין מהותם וענינם מושג וד' שלהוביות האלו הם נק' מצוה שהוא סוד ד' אותיות הויה כנז' בס"ה כי מ"צ הם באתב"ש י"ה ונמצא כי ב' אותיות הא' שהם י"ה נתעלמו ונתחלפו בב' אותיות מ"צ כנז' אבל ב' אותיות אחרות שהם ו"ה נשארו בגילויים במקומם וזהו ד' אותיות מצוה וז"ס כי נר מצוה כו' כי ד' שלהוביות הנה הם בחי' ד' אותיות מצוה והנה ב' נרות הם כנ"ל והם בינה ומלכות וב"פ נ"ר שהם בינה ומלכות עולה בגי' ת"ק כמנין האותיות הנעלמות ממילוי שם שדי שהם אותיות י"ן ל"ת ו"ד בגי' ת"ק כנודע ואותיות שדי עצמם הפשוטות הם סוד ב' שמות אהי"ה הא' במילוי יודין קס"א והב' במילוי ההין קנ"א ושניהם בגימטרי' שי"ב ועם ב' השמות אהי"ה הנז' הרי שדי וסוד זה נרמז בפסוק בין שדי ילין והענין הוא לרמוז כי כל החיבורים והזיווגים האלו הם ע"י היסוד הנק' שד"י בין למעלה בין למטה שהוא בבינה או במלכו' אלא כי שד"י שבבינה ההוא רפ"ה ושד"י שבמל' הוא בדגש ולכן פ' בין שדי ילין שהוא ברפה רומז אל הבינה שאינה כ"כ גבורות קשות:

שער הכוונות - דרושי תוספת שבת דרוש א
דרוש א':

בענין ההפרש שיש בין תוספות שבת לשבת עצמו ועתה נבאר ההפרש שיש בין קדושה הנמשכ' הנק' תוס' שבת שהוא בעת קב"ש ועדיין לא קדש היום כי אחר שקידש היום והוא ליל שבת גמור אז הוא קדושת שבת ממש ואינה נק' תוס'. והנה שמעתי ממורי ז"ל פ"א כי בקב"ש עולות ג"ר דעשיה במקום ג"ת דיצירה וכעד"ז בשאר העולמות וכפ"ז נמצא כי המלכות דיצירה ושל כל עולם ועולם חזרה פב"פ עם ז"א. ופ"א שמעתי ממנו ז"ל כי ג"ר דעשיה עולות במלכו' דיצירה והיא נשארת שם עמהם בסוד הצבי שעורו מתרחב בחיים ומחזיק את בשרו כנ"ל ועד"ז בכל עולם ועולם וכפ"ז נמצא כי בקב"ש כל המל' הם אב"א ואחר בין השמשות שכבר הוא ליל שבת גמורה אז המלכות שבכל עולם ועולם חוזרת פב"פ עם ז"א שבאותו עולם אמנם עדיין היא בבחי' נקודה קטנה תחת היסוד ועומדת עמו פב"פ וזה נעשה מעצמו שלא על ידינו אלא מכח קדושת שבת עצמה שכבר הוא ליל שבת ואח"ך ע"י תפילותינו בליל שבת נגדלת ונעשית פרצו' כמ"ש בע"ה. ונלע"ד לומר סברא אחרת אמצעית והוא כי בג' עולמות בי"ע אפשר שיהיה כך שג"ר דעשיה יעלו בג"ת דיצירה והמל' דעשיה תחזור פב"פ בסוד נקודה קטנה תחת היסוד כנז' וכ"ז בקב"ש וכן הענין ביצירה ובבריאה אבל בעולם האצילות אי אפשר להיות כך לפי שכל עלית ליל שבת אינו אלא בנוק' בלבד ולא בדכורא כנ"ל בדרושים שקדמו ואף הנוק' דאצילות אינה עולה עד היות ליל שבת ממש א"כ נמצא כי בעולם האצילות המל' שבה היא העולה אחר שהוא ליל שבת ממש גמורה ועומד בסוד נקודה תחת היסוד פב"פ:

שער הכוונות - דרושי תוספת שבת דרוש ב
דרוש ב':

על הנז' והנה שמעתי עוד דרוש אחר ממורי ז"ל ובו יתבארו כל הספיקות הנ"ל באר היטב וזה ענינו. הנה נתבאר לעיל בהתחלת דרוש ענין קב"ש בשדה וע"ש כי יש דברים הפכיים היפך מכאן ושם עוד נתבאר כי ליל שבת נק' שמור ע"ש הנקב' שהיא העולה בליל שבת אבל ז"א אינו עולה בלילה אבל עכ"ז יש לו הארה יתירה בליל שבת ואע"פ שגם היא בחי' עלייה לו איננה נק' בשם עלייה כמו שיתבאר וזה ענינו הנה נודע כי ב' אורות דמו' מקיפין יש על ראש ז"א הא' הוא בחי' אות ל' דצלם והב' הוא בחי' אות מ' דצל"ם ויש צלם מצד אבא ויש צלם מצד אימא והנה בליל שבת לוקח ז"א המקיף התחתו' שהוא או' ל' דצלם בלבד וכבר נת"ל כי אות ל' דצלם שיעור ארכה הוא כשיעור קומת ג"ת דז"א בלבד שהם נה"י שבו ואינם בכל אורך ז"א וגם ל' זו נחלקת לג' פרקים ג"כ וענין זה הל' דצלם דאי' וכן דצלם דאבא. ואמנם אין כל ג' פרקי או' ל' נכנסים בפעם א' וכמ"ש בע"ה והנה אם נאמר שז"א עולות ג"ר שבו במקום אלו המקיפים הנק' ל' דצלם. והג"א שלו עולות במקום חב"ד ונה"י במקום חג"ת א"כ נמצא כי גם ז"א עולה וכבר נת"ל כי בליל שבת אין עלייה לז"א אלא לנוקביה. ואם נאמר שהמקי' של ל' דצלם יורדין ונכנסין תוך רישא דז"א נמצא כי נשאר מקום חלל ואויר פנוי למעל' מראשו וענין זה א"א כי הנה בחי' המקיפים הנק' צל"ם הם ממש בגוף התבונה כנודע וא"כ איך אפשר שהל' שהם חג"ת דתבו' יכנסו תוך ז"א ויתרחקו מג"ר חב"ד דתבו' עצמו ויתחלק גוף התבו' לב' חצאין וישאר מקום פנוי ביניהם, אבל הענין הוא באופן זה כי ז"א נשאר במקומו ואינו עולה וגם המקיפים נשארים במקומם ואינם יורדי' אמנם ראשו של ז"א נגדלת ועולה עד מקום אשר שם המקיפים הנק' ל' דצלם ומלבשת בתוכה את המקיפי' והרי איך איננו עולה וגם אינם יורדים:

ועתה ראוי לנו לפרש כי הנה נתב"ל כי כל העולמות נתעלו באופן זה כי נה"י דעשיה עלו במקום חג"ת וחג"ת בחב"ד ו